בית המשפט ציין בפסיקתו כי הליך של הבהרת פסק דין לא קיים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) ואף לא בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, ובכך די כדי לדחות את הבקשה; ב. הלכה פסוקה היא שבפסק דין בהסכמה ממוזגות שתי תכונות- זו של הסכם וזו של פסק דין, מהות כפולה זו היא המייחדת הסכם פשרה כזה ומכתיבה את אפשרות תקיפתו; ג. עקרון יסוד הוא כי בית משפט מסיים את חלקו במלאכת השיפוט במחלוקת וממצה את סמכותו עם מתן הכרעה במחלוקת אלא אם כן מדובר במקרה הנופל בגדר סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט או בתקנה 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להבהרת פסק דין: 1. בפני בקשה מטעם התובע (להלן- המבקש) להבהרת פסק דין ולחילופין - בקשה לביטול פסק דין. 2. הנתבעת - און ליין סחר ושיווק (פ"ת) מילניום בע"מ (להלן- המשיבה) מתנגדת לבקשה. 3. טעמי הבקשה בתמצית - א. ביום 23.6.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ובין היתר נקבע כי על הנתבעת לשלם למבקש סך של 24,094 ₪ כפיצויי פיטורים באופן הבא- העיקול שהוטל אצל המחזיקה- חברת ברימאז' דיגיטל אייז' ח.פ 51-1786378 (להלן- המחזיקה) יאושר והכספים ישוחררו לטובת המבקש לגבי יתרת התשלום בסך 11,278 ₪ נקבע כי הם ישולמו ישירות ע"י הנתבעת; ב. החבות הראשית לתשלום מלוא סכום הפשרה רובץ לפתחה של המשיבה . מימוש העיקול הינו רק אמצעי גביה ואם זה איננו מצליח אין משמעות הדבר כי המשיבה משוחררת מתשלום מלוא הסכום; בנסיבות אלה ולאור העובדה שהמחזיקה מתנערת מהעיקול ו/או מקיומם של כספים יש להבהיר את פסק הדין ולהורות כי על המשיבה לשלם את מלוא כספי הפשרה לידי המבקש; ג. ככל שבית הדין לא יקבל את עמדת המבקש באשר לחבות מלוא כספי הפשרה מבוקש להבהיר כי הסכמת המבקש התבססה על טעות ו/או הטעיה, מצגי שווא, חוסר תום לב במשא ומתן בעריכת הסכם ובקיומו ומשכך דין ההסכם שביסוד פסק הדין ופסק הדין- להתבטל; ד. ככל שהמבקש היה מודע לכך שהמחזיקה תתנער מהעיקול וככל שהיה יודע כי גביית יותר ממחצית סכום הפשרה יארך זמן רב ותצריך נקיטת הליכים נוספים, לא היה הוא מסכים לויתור המשמעותי שעשה ; ה. כאמור, במסגרת ההליך הטיל המבקש עיקול על כספי המשיבה המצויים אצל המחזיקה עד לסך של 12,816 ₪. המבקש המציא את מסמכי העיקול לידי המחזיקה אשר הודיעה למבקש (באמצעות ב"כ) "הריני לאשר כי רשמנו בפנינו כי קיים עיקול על כספים שמגיעים לחייב שבנדון או אשר יגיעו לידיה בסך 12,816 ₪...". ו. ב"כ המחזיקה מעולם לא ציינה כי איננה מחזיקה במועד הרלבנטי להודעתה כל כספים של המשיבה. נהפוך הוא, כעולה מהודעתה ומשיחה טלפונית עולה כי היא מחזיקה כספים של המשיבה. ב"כ המחזיקה ביקשה מב"כ המבקש להגיש הודעה מתאימה לבית הדין וכך עשתה ב"כ המבקש; ז. ב"כ המבקש העבירה הודעה לבית הדין , כפי שביקשה ממנה ב"כ המחזיקה כי נתקבל אישור בגין אחזקת כספים שהוטלו במסגרת בקשת העיקול; ח. לאחר מתן פסק הדין פנתה ב"כ המבקש למחזיקה וביקשה להעביר כספים לידי המבקש כמצוות פסק הדין. אלא שביום 24.6.09 הודיעה ב"כ המחזיקה טלפונית לב"כ המבקש כי במועד המצאת העיקול לא החזיקה כספים של המשיבה וכי תדפיסי הנהלת חשבונות יוכיחו זאת על נקלה. עוד הוסיפה כי הם מצויים בסכסוך כספי עם המשיבה וכי בעלי המשיבה, שהיה נוכח המועד בו ניתן פסק הדין, יודע היטב כי המחזיקה סבורה שלא נתפס אצלה דבר במועד הטלת העיקול; ט. בו ביום פנתה ב"כ המבקש לב"כ המשיבה, הבהירה לו את מצב הדברים וביקשה כי בנסיבות העניין ומקום בו נציג המשיבה שנכח בדיון היה מודע לטענות, ימצא פתרון לבעיה שנוצרה- עד מועד הגשת הבקשה לא נתקבלה כל תגובה; י. כבר במועד הדיון התנגדה ב"כ המבקש לכך שכספי הפיצויים ישולמו גם באמצעות מימוש העיקול וטענה כי היא מעוניינת לקבל את הכספים ישירות מבלי להיזקק לפניה למחזיקה , אך ב"כ המשיבה טען כי משאושר כי הכספים נמצאים , מדובר במכתב ותו לא ואף בית הדין הבהיר כי ינתן צו למימוש העיקול במסגרת פסק הדין; יא. בנסיבות אלה ועל מנת לא להערים קשיים מיותרים ומתוך כוונה כנה לסיים את ההליך הסכימה ב"כ המבקש לסכום הפשרה גם על דרך של מימוש העיקול; יב. אלא שאז התבהר כי המחזיקה מתנערת מהעיקול ומהודעתה וכי אין בכוונת המחזיקה לשלם את סכום העיקול; יג. בהתנהלות המשיבה והמחזיקה יש משום הטעיה ו/או טעות המהווים לכשעצמם עילה לביטול הסכם ומכוחו לביטול פסק דין. ככל שהיה מודע להתנהלות דכאן, טענות שהוסתרו אף מבית הדין, לא היה המבקש מסכים להסכם פשרה וגם בית הדין לא היה מאשר את פרטיו- לו ידע שהמחזיקה לא מתכוונת לשלם את כספי העיקול. 4. מנגד טענה המשיבה - א. הליך של הבהרת פסק דין לא קיים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) ואף לא בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984, ובכך די כדי לדחות את הבקשה; ב. הלכה פסוקה היא שבפסק דין בהסכמה ממוזגות שתי תכונות- זו של הסכם וזו של פסק דין, מהות כפולה זו היא המייחדת הסכם פשרה כזה ומכתיבה את אפשרות תקיפתו; ג. עקרון יסוד הוא כי בית משפט מסיים את חלקו במלאכת השיפוט במחלוקת וממצה את סמכותו עם מתן הכרעה במחלוקת אלא אם כן מדובר במקרה הנופל בגדר סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט או בתקנה 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967. לא זהו המקרה בתיק זה; ד. הבקשה איננה אלא ניסיון מוסווה לתקן את פסק הדין תחת פרוצדורה הקרויה "הבהרת פסק דין" שלא רק שאין לה כל עיגון בדין אלא הינה בבחינת נסיון לשפר את מצבו של המבקש בבחינת "מקצה שיפורים"; ה. על פי הפסיקה, אם היה למבקש יסוד ממשי כלשהו לבקשתו, דבר המוכחש, הדרכים היחידות אשר עומדות לרשותו הן ערעור על פסק הדין או הגשת תביעה חדשה לביטול פסק הדין ודרכים אלה בלבד, על כן דין הבקשה לביצוע הליך של הבהרת פסק דין- להדחות; ו. המבקש התרשל בביצוע הליכי העיקול באופן שאלה נוהלו מול המחזיקה תחת מטריה של רצון טוב והענות חברית ולא בהתאם להוראות הדין. אין למבקש על מי להלין אלא על עצמו וכל ניסיון לייחס למשיבה אחריות לפגמים בפעולותיו של המבקש לעניין העיקול הינו בבחינת חוסר תום לב ; ז. חרף הוראות תקנות 376-377 לתקנות לעניין החזרת כספים ע"י המחזיקה, בחר המבקש להשיב בעצמו לבית הדין, במקום המחזיקה בהודעה משלו מיום 5.3.09, בה הוא מאשר בשם המחזיקה כי נחה דעתו לעניין הכספים המוחזקים אצל המחזיקה; ח. מכאן שחזרתה של המחזיקה מהודאתה, במקרה זה, אין היא מענינה של המשיבה והיא מצויה במישור היחסים שבין המחזיקה למבקש ; ט. המחזיקה נותרה חייבת כספים למשיבה ומחזיקה בכספים אלה; י. העיקול הוטל ואושר בהודעת המבקש לבית הדין כארבעה חודשים טרם החתימה על הסכם הפשרה. במשך 4 חודשים לא פעל בעצמו או באמצעות ב"כ לבירור מצב החזקת הכספים אצל המחזיקה והסתפק בשיחת טלפון "חברית" על בסיסה הודיע המבקש, בשם המחזיקה, כי הכספים מצויים תחת עיקול; יא. במצב דברים זה בו המחזיקה הודיעה כי היא מחזיקה בכספי המשיבה והמבקש קיבל את אישור המחזיקה להחזקת הכספים בחריגה מההליך המקובל, אין למבקש להלין אלא על עצמו; יב. גם אם קיים סכסוך בין המשיבה למחזיקה אין זה מעניינו של המבקש ואין הוא נוגע לו; יג. הטענה כי ב"כ המשיבה לא השיב לפנית ב"כ המבקש איננה נכונה; יד. המבקש לכל אורך ההליך היה מיוצג, הוא וב"כ ניהלו באופן רשלני את הליך העיקול אצל המבקשת והמבקש חתם על הסדר הפשרה לאחר שבית הדין הבהיר לצדדים את מצב הדברים ואיפשר להם לצאת ולהתייעץ עם ב"כ. בעצת עורכת דינו קיבל המבקש את הצעת ההסדר ללא כל תנאי ו/או סייג וכעת מבוקש לרפא את פירות פעולותיו הרשלניות באמצעות הטלת האשמות חסרות בסיס כנגד המשיבה. 5. מתגובת המשיבה עולה כי המחזיקה הגישה אף היא תגובתה לבקשה. בתגובתה חוזרת המחזיקה ומבהירה, בין היתר, שבזמן העיקול וגם כיום אינה מחזיקה בכספים של המשיבה. לעניין זה אציין, כפי שנטען בתגובה, כי למשיבה הפורמאלית אין מעמד בהליך זה ומשכך אין מקום לדון בטענותיה. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובמסמכים שבתיק בית הדין הנני מורה כלהלן - 6. ביום 23.6.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים ובין היתר נפסק בו כלהלן- פסק דין 1. הנני נותנת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים. הסכם הפשרה מהווה חלק מפסק הדין. 2. הנני מאשרת את העיקול שהוטל במסגרת תיק בש"א 2936/09 והכספים ישוחררו לזכות התובע. 3. הנני מורה על החזר האגרה ששולמה בתיק זה בהתאם להוראות תקנות בית הדין לעבודה (אגרות)". 7. באשר לבקשה להבהרת פסק דין - ההלכה אשר יצאה מבית דין זה הינה כי משעה שביה"ד סיים מלאכתו בפסק הדין או בהחלטה שיצאה מלפניו לא ישוב עוד להידרש להם. (ראה בש"א 1380/01 אמיר חרמוני נ' התעשייה האוירית לישראל בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (98) 27). כמו כן , המבקש לא הצביע על כל הוראה בדין המתירה או מצדיקה הליך של הבהרת פסק דין ובוודאי שלא מדובר בבקשה ל"תיקון טעות בפסק דין" כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד -1984 בגדרה עשוי בית הדין בנסיבות של טעויות שאינן מהותיות, להידרש לתיקון פסק הדין. כמו כן לא מדובר במסגרת הבהרה הניתנת לצורך ביצוע פסק הדין שנתבקשה מראש ההוצאה לפועל , בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 ותקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל , התש"ם- 1979. מכאן שהבקשה להבהרת פסק דין, נוכח כל האמור לעיל כמו גם נוכח האמור בתגובה לבקשה - נדחית. 8. באשר לבקשה לביטול פסק דין - בבקשה אין כל טענה לפגם שנפל בהליך השיפוטי אלא המבקש טוען, בין היתר, כי הוטעה/הוצג לו מצג שווא ע"י המחזיקה, בידיעת המשיבה, באשר לכספים המצויים אצל המחזיקה והמגיעים למשיבה ובגינם הוטל עיקול , המהווים חלק בלתי נפרד מפסק הדין. 9. באשר לבקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין, דינה להדחות, בין היתר, מהטעמים כלהלן - א. בשתי דרכים יכול בעל דין להשיג על פסק דין שבהסכמה- האחת היא ערעור והשניה תביעה לביטול פסק דין; ב. אין זו ברירה שניתנה לבעל דין אלא הדבר תלוי בעילה בה רצה בעל דין להשיג על פסק הדין ולבטלו; ג. פסק דין שבהסכמה הוא יציר כפיו של הסכם בין בעלי הדין ומורכב משני חלקים- האחד ההסכם שבין הצדדים והשני- הגושפנקא שנתן השופט להסכם זה; ד. בע"ע 300058/98 נקבע כי :".... לפסק דין הנותן תוקף לפשרה יש פן הסכמי ופן של פסק דין. על מנת לבטל את ההסכם אין די בכך שצד מודיע לצד השני כי הוא מבטל את ההסכם. שתי דרכים פתוחות בפניו. האחת, לפנות להוצאה לפועל על מנת לאכוף את ביצוע פסק הדין שבידו, והשניה, לפנות לבית הדין בתביעה נפרדת לביטול פסק הדין מחמת פגם בהסכם. אך כל עוד קיים פסק הדין אין כוחו נופל מכל פסק דין אחר ( ד"ר יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, 1995, סעיף 446 בעמ' 549) ברי אם כן שהיה על העובד , או לפנות ללשכת הוצאה לפועל על מנת להוציא לפועל את פסק הדין , או להגיש תביעה נפרדת לביטול פסק דין בגין הפרתו של ההסכם וזאת לא עשה". (ע"ע 300058/98 עזרא נגבקר- שמואל כהן , ניתן ביום 29.3.22); ה. אם ההליך השיפוטי היה תקין, אלא שהחלק ההסכמי נפגם - במקרה כזה אין בעל הדין יכול להלין על השופט ואין ביהמ"ש לערעורים יכול לסייע בידו ותרופתו הינה הגשת תביעה לביטול ההסכם מחמת הפגם שנפל בו. יבוטל ההסכם, יתבטל גם פסק הדין; ו. בעל דין הטוען שנאנס להסכים, שרומה, שטעה, שהוטעה וכיו"ב טענות כנגד החלק ההכסמי - הגשת תביעה היא הדרך היחידה לביטול פסק הדין. 10. לאור האמור, אין די במקרה זה בבקשת המבקש לביטול הסכם עקב הפרתו, אלא עליו לפנות לבית הדין בתביעה נפרדת וחדשה לביטול ההסכם בשל נסיבות שנתקיימו, לטענתו, עובר לכריתת ההסכם ושנעלמו ממנו שעה שנתן הסכמתו לאמור בהסכם הפשרה. 11. הטענות ההדדיות של הצדדים בדבר העיקול, אופן הטלתו, התנהלות הצדדים בדבר המצאת הודעה לבית הדין ועוד אשר הועלו בבקשה ובתגובה לה, מקומם להתברר במסגרת תביעה נפרדת וחדשה. 12. בנסיבות אלה לאור האמור לעיל ולאור האמור בתגובת המשיבה אף הבקשה לביטול פסק דין - נדחית. 13. נוכח נסיבות מקרה זה החלטתי שלא להטיל הוצאות על המבקש חרף דחית הבקשה. בקשת הבהרהדיני עבודה