קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי חוקר בקיבוץ: 1. הערעור שבפניי עניינו בהחלטת עוזר רשם האגודות השיתופיות (להלן - עוזר הרשם) מיום 23.11.08 בגדרה דחה את בקשת המערערים מיום 15.11.07 למנות חוקר כדי שייבחן את טענותיהם נגד התנהלותו של קיבוץ יגור (להלן - הקיבוץ) ונושאי תפקידים בו בהקשר לפרשה של הונאת חברות ביטוח. 2. עוזר הרשם דחה את הבקשה בנמקו זאת כלהלן: מדובר בסוגיה שראשיתה בשנים 90-91 של המאה הקודמת; המערערים לא פנו לרשם מבעוד מועד בדרישה לקיים חקירה; אין לקבל את טענתם כי האיחור בבקשה למנות חוקר נבע מהודעת הקיבוץ, שעליהם להמתין בבדיקת טענותיהם עד לסיום ההליכים המשפטיים בפרשה; גם אם טענתם האחרונה נכונה, היה עליהם לפנות לרשם מבעוד מועד כדי למנוע שיהוי והתיישנות; חובה להגביל את הזמן לבדיקת טענות באופן שיאזן בין האינטרסים של מבקשי החקירה לבין אלה של הקיבוץ, כדי שהאחרון לא יוטרד ללא גבול, מה עוד שייתכן כי בשל חלוף הזמן הרב הוא יתקשה לבסס את טענותיו. זאת משום שהשמיד "חומר שכבר איננו רלוונטי" ומשום שיתקשה למצוא חומר רלוונטי ובשל כך ש"יתכן" וחלק מ"השחקנים" כבר אינם בחיים או "שאינם יכולים לפשפש בזכרונם" (עמוד שלישי לנספח א לעתירה). עוד הוסיף בהחלטתו, כי המערערים גם לא עמדו בדרישה שלפחות שליש מחברי הקיבוץ יצטרפו לבקשה למינוי חוקר, באומרו, שלמרות שהמערערים העלו דרישתם לאורך השנים "בקול רם", נותרו בודדים בדרישתם. 3. אפתח בנימוק האחרון. כפי שעוזר הרשם עצמו מציין בהחלטתו, סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן - הפקודה) מבחין בין שני מצבים שבהם יורה הרשם על פתיחת חקירה: על פי הראשון, רשאי הרשם על פי שיקול דעתו לעשות כן; ועל פי השני, הוא חייב בכך, בין היתר, לפי דרישה של שליש מחברי האגודה. במקרה שבפנינו מדובר במצב הראשון. 4. כאמור לעיל, הטעם לדחיית הבקשה על ידי עוזר הרשם נעוץ בקיומם של התיישנות ושיהוי, ובאלה אדון להלן. 5. המערערים טוענים כי אין מדובר במקרה דנן בשאלה של התיישנות אלא בשאלה של שיהוי, שכן אנו מצויים בהליך מינהלי ולא בהליך אזרחי. לפיכך, לטענתם, יש לבחון את התנהלותם לפי כללי השיהוי. הקיבוץ לא טען בנושא. 6. טענה זו של המערערים מקובלת עלי. המשפט המינהלי אכן איננו מדבר בהתיישנות אלא בשיהוי (וראו עת"מ (באר-שבע) 252/05 מלון בקעת הירח נ' עיריית אילת (מיום 31.12.06), בפיסקה 2) . כך גם הבחין בית המשפט העליון בין שיהוי אזרחי לשיהוי מנהלי, בקבעו את חריגותו של הראשון לנוכח קיומה של התיישנות סטטוטורית (ראו בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה נ' הועדה המקומית (פ"ד נז(5), 433, בפיסקה 16). עמדתי בדבר אי תחולת ההתיישנות בהליך המינהלי, אין משמעותה שאין גבול לזמן העומד לרשות האזרח, וגם אין משמעותה כי זמן זה קוצר משמדובר "רק" בשיהוי. גבולות הזמן ייקבעו בכל מקרה ומקרה עפ"י מבחני השיהוי, כפי שפותחו בפסיקה. 7. לצורך בחינתו של שיהוי יש לבחון קיומם של שיהוי סובייקטיבי (השתהותו של התובע) ואובייקטיבי (הפגיעה בנתבע בגין השיהוי), כאשר גם אם ייקבע קיומו של שיהוי, עדיין יש לבחון האם דחיית התובענה מחמת שיהוי תותיר פגיעה קשה בשלטון החוק, המצדיקה הושטת סעד חרף השיהוי (וראו עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 7.12.06, פיסקאות 87-86) . 8. המערערים טוענים כי לא השתהו, משום שהמתינו, על פי דרישת הקיבוץ, עד לסיום ההליכים המשפטיים שהיה מעורב בהם, ועם סיומם - לתוצאות הבדיקה הפנימית שהסכים לערוך לאחריהם, ומשהגיעו לידיהם תוצאותיה, ולא הסכימו עימן, פנו לרשם כדי שימנה חוקר לבדיקת טענותיהם. לטענתם, לא רק שלא קיים שיהוי סובייקטיבי, אלא גם שיהוי אובייקטיבי איננו קיים, באשר הקיבוץ שידע על כוונתם לבחון את טענותיהם, היה אמור לשמור על החומר הרלוונטי. לדבריהם, בכל מקרה, האינטרס הציבורי ושלטון החוק דורשים לקיים חקירה כזו, שיש בה לא רק כדי להפיק לקחים, אלא היא גם רלוונטית לגבי נושאי תפקידים בקיבוץ כיום. 9. הקיבוץ טוען לעומתם, ראשית, כי סמכות הרשם מוגבלת רק לחקירות שעניינן בהווה. שנית, לטענתו, המערערים השתהו שנים ארוכות בפנייתם לרשם, כאשר אין קשר, לדבריו, בין דרישתם ממנו לעריכת בדיקה פנימית לבין הפנייה לרשם. לטענתו, עריכת החקירה חרף ההשתהות תפגע באינטרסים שלו, משעה שאין בידיו החומר הרלוונטי, וגם אישים שהיו מעורבים באירועים לא מסוגלים לזכור אותם. האינטרס הציבורי כמו גם האינטרס של הקיבוץ מחייב, לטענתו, שלא לקיים את החקירה, בין היתר, משום שלא יהיה ניתן להפיק ממנה, בשל חלוף הזמן, תוצאות מעשיות. הקיבוץ טוען, כי הטענה בדבר הרלוונטיות העכשווית של החקירה מבחינתם של נושאי תפקידים, היא טענה חדשה. 10. כטענת המערערים, אין בחוק האגודות השיתופיות הגבלה על מינוי חוקר רק לצורך בחינת אירועים עכשוויים, ואין גם כל אינטרס ציבורי להגביל חקירה כזו, מעבר להגבלה המתחייבת מדיני השיהוי. וכך, אנו חוזרים לשאלת קיומו של שיהוי במקרה דנן. 11. לאורך השנים ביקש הקיבוץ מהמערערים להמתין עד סיום ההליכים שהיה מעורב בהם. כך, במכתב מיום 11.11.01, בתשובה לפניית המערערים כתב הקיבוץ: "המזכירות דנה בפנייתכם ולהלן תשובתה: הפרשה נמצאת כיום בבירור משפטי הן במשפט פלילי כנגד משה פרג והן בתביעה האזרחית שהוגשה כנגד יגור ואבשלום שחור. לאור כך, חלק מתביעותיכם וטענותיכם לבדיקה פנימית יתבררו במהלך המשפטים המוזכרים למעלה. לאחר גמר ההליכים המשפטיים תדון יגור בנושא. כך הדין גם לגבי דרישתכם עבור החזר כספי. שום שופט בדימוס או ועדת חקירה או כל גוף אחר לא יעסקו בחקירה פנימית כל עוד הנושא נמצא בערכאות משפטיות. נבקשכם להתאזר בסבלנות עד שיתבררו הנושאים שהעליתם במכתב[כ]ם" (נספח ד לערעור; ההדגשות הוספו). במכתב נוסף, מיום 5.12.01, כתב להם הקיבוץ: "בעקבות פגישתנו ביום שישי ה-23.11 הבאנו שוב את דרישותיכם בפני המזכירות. בעקבות התהליכים בהם נמצאת יגור (תביעה משפטית) המזכירות אינה רואה אפשרות בשלב זה לשנות את החלטתה ולהיענות לדרישותיכם גם אם יש בהן צדק. מצד שני המזכירות אינה רואה כל הצדקה לפעול למען הוצאתכם מיגור ורואה בכם חברים מן המנין. במידה וברצונכם לערער על החלטת מזכירות באפשרותכם לפנות למועצה. ולבסוף פנייה אישית - אנו מבינים את המצוקה בה אתם נמצאים והתחושות הקשות המלוות אותכם. יחד עם כך מירב טענותיכם בודאי יתבררו בתוך המשפט. יגור אינה יכולה ואף אסור לה לפעול בנושאים הקשורים לתביעה ללא ייעוץ ואישור עורכי דין. תהליכים אלו לוקחים זמן ואפשר שידרשו מכולנו הרבה סבלנות, עד שיתבררו העובדות. לכן, לא נותר לנו אלא לשוב לבקשכם להתאזר בסבלנות ולסמוך על ההליך החוקי והמשפטי בישראל להתקיים" (נספח ה לערעור ההדגשות הוספן). וכך גם במכתב לב"כ המערערים דאז מיום 23.4.02, כתב ב"כ הקיבוץ דאז, כי מאחר והעניינים שהועלו במסגרת טענותיהם של המערערים נדונים בהליך פלילי ואזרחי: "לפיכך סבורה המזכירות כי יש להמתין לפסיקת ביהמ"ש אשר לרשותו עומדים כלים טובים מאלה שיכולים לעמוד לרשות הקיבוץ, אם היה מחליט לבדוק את טענות מרשך" (נספח ח לערעור; ההדגשה הוספו). 12. משכך, במקרה זה - שבו המערערים לא פנו לרשם בהמתינם לפי בקשת הקיבוץ לסיום ההליכים המשפטיים שבהם היה מעורב, הליכים שבמסגרתם, לדבריו, היו אמורים להתברר מירב טענותיהם באופן הטוב ביותר, ושלאחר סיומם הבטיח להם לקיים בדיקה משפטית - אין לקבוע קיומה של השתהות סובייקטיבית. גם השתהות אובייקטיבית אין כאן. הנימוק של עוזר הרשם כי "מאד ייתכן" שהקיבוץ יתקשה בהמצאתו של חומר רלוונטי שיתמוך בטענותיו, אין בידי לקבלו. זאת משום שהקיבוץ ידע, כטענת המערערים, כי המערערים מבקשים לברר את טענותיהם, הבטיח להם לבררן, והיה עליו לפיכך לשמור את החומר הרלוונטי לבירור זה. גם את הנימוק שחלק מהמעורבים אינם בחיים וחלק לא יוכלו לזכור את המאורעות הרלוונטיים, אין בידי לקבל. ראשית, המערערים טוענים כי חלקם עדיין בחיים, ואף פעילים, ושנית, בכל מקרה, מי שהסכים להמתין לפי בקשת הקיבוץ אינו צריך להיפגע מכך. 13. ונזכור שוב בטרם סיום את דברי הקיבוץ במכתבו מיום 11.11.01: "שום שופט בדימוס או ועדת חקירה או כל גוף אחר לא יעסקו בחקירה פנימית כל עוד הנושא נמצא בערכאות משפטיות". 14. סוף דבר: הערעור מתקבל, החלטת עוזר הרשם מבוטלת והרשם יערוך חקירה לפי סעיף 43 לפקודה כפי שנתבקש על ידי המערערים. המשיב ישלם למערערים שכ"ט בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. קיבוץ