קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצו מניעה זמני לביטול פיטורים: זהו גלגולה הרביעי של בקשה מטעם המבקש המגיעה לפתחו של בית הדין, שעניינה מתן צו מניעה זמני שיורה על ביטול החלטת המשיבה מס' 1, (להלן:"צים"), לפטרו ולהימנע מאיוש משרתו אצלה עד להכרעה בתיק העיקרי. על הפרק עומדת אם כן החלטת  צים האחרונה בדבר פיטורי המבקש, מיום 5/10/08.   השתלשלות העניינים ועובדות ורקע 1.      המבקש, בן 52 שנים, החל את עבודתו בשירות צים משנת 1971 כחניך בחברה הממשלתית דאז- " צים חברת השיט הישראלית בע"מ".          במהלך 20 שנות עבודתו האחרונות שימש המבקש כאחראי על הדואר בצים.          2.      ביום 6/3/08 קיבל המבקש למשלוח מגב' עירית יוגב, עובדת צים ומזכירת ועד העובדים, מעטפה של צים ובה  שלושה תווי קניה ע"ס 600 ₪ כ"א, ובהם הנחה הניתנת לעובדי צים וגמלאיה. הכלל הוא כי חלוקת התווים נעשית באמצעות הועד, עפ"י רוב במסירה ידנית לעובד או לגמלאי, ולעיתים באמצעות אחד מהעובדים האחרים. המבקש נתבקש לשלוח את המעטפה בדואר לגמלאי בניגוד לנוהל ולהנחיה המפורשת האוסרת לעשות זאת.   3.      לטענת המבקש הוא סירב תחילה לשלוח את תווי הקניה בדואר, משום שהדבר מנוגד להוראות, אך לבסוף הוא התרצה והסכים לעשות זאת כטובה אישית לגב' עירית, לטענתו הוא מילא אישור למשלוח דואר רשום, והמעטפה נמסרה בדואר שקמונה ביום 3/3/08 באמצעות שליח ונשלחה לגמלאי.   4.      משטען הגמלאי כי, תווי הקניה לא נתקבלו אצלו, נעשה בירור ע"י קב"ט החברה אשר תחקר את מזכירות הועד וכן את התובע בסיוע חוקר פרטי.   5. הבירור של צים העלה כי בנו של המבקש עשה שימוש באחד התווים כבר יום לאחר מועד משלוח המעטפה, כביכול, לגמלאי. צים טענה עוד, כי המבקש הודה בפני יו"ר הועד ומזכירות הועד בנטילת התווים, ואף החזיר את התווים הנותרים לוועד.          המבקש מצידו, הכחיש תחילה כל קשר להיעלמות דבר הדואר ו/או את נטילתם על ידו, ו/או כי הוא  הודה בנטילתם.   6.      ביום 27.3.08 זומן המבקש לפגישה עם מר סער דותן, סמנכ"ל משאבי אנוש בצים, בנוכחות מנהלת אגף משאבי אנוש, גב' ויינר עמית והקב"ט.          באותה פגישה הועלו בפני המבקש החשדות נגדו ונטען כלפיו כי במסגרת תפקידו הוא מעל באמון ושלח יד בתווים שנמסרו לו למשלוח.          למבקש הוצע להתפטר תוך קבלת פיצויים מלאים, וכי לחילופין נשקלת אפשרות פניה למשטרה ופיטורים ללא תשלום פיצויים.          המבקש הודיע בתגובה שאין בכוונתו להתפטר, והמשיבה החליטה על נקיטת הליכים משמעתיים כנגדו, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים.     7.      יצוין כבר עתה כי, בשנים 1995-1996 ננקטו הליכים משמעתיים כנגד המבקש  ועובד נוסף בגין החתמת כרטיסי נוכחות אחד לשני. שניהם הורשעו בביצוע עבירת משמעת חמורה. ועדת המשמעת שדנה במקרה אז החליטה על פיטורי המבקש לאחר שקבעה שהוא ביצע את עבירת משמעת. ועדת הערעורים שדנה בבקשת המבקש להקלה בעונשו, המליצה על כך ואכן ובמקום פיטורים, הוטל על המבקש קנס של אי תשלום שתי משכורות, עיכוב בקידום לשלוש שנים, פרסום האירוע בעיתון חדשות החברה ו- פיטורים על תנאי, ללא הגבלת זמן, על כל עבירה שיבצע המבקש ושיהא בה הפרת אמונים.   8.      ביום 13/4/08, ערב כינוס הועדה בעניינו, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני (בשא 2884/08) , וטען להעדר סמכות של הועדה לדון בעניינו הואיל והאשמה המיוחסת לו נוגעת למעשה פרטי שאינו קשור לעבודתו בצים.          בהחלטתה מיום 29/4/08, דחתה כב' השופטת פריימן את בקשתו וקבעה כי הועדה רשאית להמשיך את דיוניה בעניינו של המבקש (שצורפה כנספח ח בש"א 5322/08). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה, נדחתה ע"י כב' הנשיא סטיב  אדלר.   9.      ביום 12/5/08 התכנסה ועדת השימוע לישיבה נוספת במסגרתה נשמעה גרסתו של המבקש. ביום 25/5/08 החליטה הועדה פה אחד, שהמבקש ביצע את העבירה המשמעתית המיוחסת לו, וכי הוא ושלא כדין, לקח מעטפה עם תווי קניה שנרכשו ע"י גמלאי של החברה והיו מיועדים למשלוח אליו, ועשה בהם לשימושו הפרטי, עוד נטען, כי מעשה זה מהווה התנהגות בלתי הולמת והפרת אימון כלפי צים בביצוע תפקידו.  לאור זאת החליטה הוועדה, ברוב דעות להמליץ על הפעלת  התנאי שנקבע בהחלטה של וועדת המשמעת הקודמת משנת 1996שהטילה על המבקש עונש פיטורים על תנאי ללא הגבלת זמן, ולהורות על פיטוריו, (נספח י). יחד עם זאת ועקב מצבו המיוחד של המבקש, גיל וותק בעבודה, חוו"ד הממונה עליו בשנים האחרונות ונסיבותיו האישיות, הומלץ לשקול לפנים משורת הדין, לתת לו  מענק הסתגלות.   10.     המבקש ערער על החלטת ועדת המשמעת הנ"ל בפני ועדת הערעורים שדנה בעניינו בישיבה שנערכה ביום 29/6/08 (נספח יב). ועדת הערעורים החליטה לאשר את החלטת ועדת המשמעת ולהמליץ על פיטורי המבקש מעבודתו בצים.   11.     ביום 2/7/08 הגיש המבקש בקשה נוספת לסעד זמני (בש"א 4753/08)  כנגד יישום החלטת ועדת הערעורים הנ"ל ולמניעת פיטוריו. עובר להגשת הבקשה, ביום 2/7/08, קיבל המבקש מכתב הזמנה לשימוע, בפני סמנכ"ל משאבי אנוש בהתבסס על החלטת ועדת הערעורים, הנושא תאריך 1/7/08.   12.     ביום 6/7/08 הגיש המבקש בקשה נוספת "דחופה" למתן צו מניעה (בש"א 4831/08) כנגד המשך הליך הפיטורים בעניינו, בפני מותב זה, הוברר כי הבקשה מוקדמת, שכן טרם ניתנה החלטת ע"י הגורם המוסמך במשיבה.          ביום 9/7/08 נערך דיון בבקשה והוסכם על דעת הצדדים להמשיך ולערוך למבקש שימוע בפני הנהלת צים, אליו יתייצב המבקש ובא כוחו ובמסגרתו הם יעלו את מלוא טענותיהם, לפני מתן החלטה סופית בעניין פיטוריו.   13.     בהמשך לשימוע שהתקיים ביום 16/7/08, שלח סמנכ"ל משאבי אנוש בצים, מכתב על סיום העסקה למבקש. בעקבות מכתב זה, הגיש המבקש בקשה נוספת לצו מניעה (בשא 5322/08) אשר נידונה בפני מותב בראשות כב' השופטת עפרה ורבנר. בהחלטה מיום 5/8/08, נקבע שיש להחזיר את עניינו של המבקש לדיון חוזר לעניין העונש בפני וועדת המשמעת שעליה לדון בעניינו בהתעלם מעונש הפיטורים על תנאי שאינו מוגבל בזמן על כל עבירה שיש בה הפרת אימונים שהוטל עליו עוד בשנת 1996, אם כי היא תהא רשאית להתייחס במסגרת שיקוליה לעובדה כי התובע ביצע במהלך 38 שנות עבודתו עבירת משמעת נוספת כפי שנקבע עובדתית ע"י וועדת המשמעת בשנת 1996. עוד נקבעה בהחלטה הזכות של הצדדים לערער על ההחלטה בפני הוועדה לערעורים, וכן המתווה לקבלת ההחלטה הסופית  ע"י הסמנכ"ל, לגביו נקבע שהוא: "יתייחס בשיקוליו, מעבר לשיקולים אותם שקל בפעם הקודמת שהעניין הובא בפניו כשהוא ערך שימוע, גם לעניין אי תוקפה של הענישה על תנאי משנת ,96 וכן ישקול סמנכ"ל משאבי אנוש האם יש מקום בנסיבות העניין ולאור המלצות הועדה/ הועדות הרלוונטיות לקבל את הסכמת הועד והסניף כמפורט בסעיף 5 לפרק טו' להסכם הקיבוצי (בעמ' 8 ש' 21-25).   14.     ביום 10/8/08 התכנסה ועדת המשמעת לצורך דיון מחודש בעניינו של המבקש. ביום 12/8/08 החליטה ועדת המשמעת ברוב דעות, להמליץ על פיטורי התובע (ראה נספח ד לבקשה ) וקבעה: "דעת הרוב מפי יעל נבו ושירלי ויינר-עמית, הינה כי מאחר וששון נטל לשימושו הפרטי, תווי קניה שנשלחו על ידי ועד העובדים של החברה לגימלאי החברה וזאת, כאשר תווים אלו הגיעו לידיו תוך כדי ביצוע עבודתו בצים, וכאשר ניתן בו אמון שיבצע את תפקידו וישלח את המעטפה ליעדה, מדובר במעשה חמור, המחייב מתן עונש משמעותי המבטא את עמדת החברה באשר לנורמות ההתנהגות הנדרשות מעובדיה. בנוסף, עומדת נגד ששון העובדה, כי אין זו הפעם הראשונה שהוא מבצע עבירה משמעתית חמורה כפי שנקבע החלטות ועדות המשמעת משנת 1996. התעלמותו של ששון מן העובדה שבעבר הקלו בעונשו בגין ביצוע העבירה בפעם הקודמת והעובדה, כי ביצע את העבירה הנוכחית למרות שכבר סבל מן הענישה בשל ביצוע העבירה הקודמת, מאשרת כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא, בדפוס התנהגות החוזר על עצמו ומעלה חשש כבד גם לעתיד. שקלנו שוב את שנות עבודתו הרבות של ששון בחברה ואת נסיבותיו האישיות, אליהן התייחס ששון, הן בישיבתה הקודמת של הועדה והן בישיבה מיום 10/8/08 ואולם, בנסיבות ביצוע העבירה הנוכחית ובהתחשב בכך שאין זו העבירה הראשונה שהוא מבצע, אנו באים לכדי מסקנה כי יש להחמיר בעונשו של ששון ולקבוע לו עונש של פיטורים. בחנו גם את טענותיו של ב"כ ששון לעניין המידתיות וגם את הענישה בענין דורון מלכא, אך הגענו למסקנה, כי העובדה ששון ביצע עתה עבירה משמעתית חמורה ואף ביצע עבירה משמעתית חמורה בעבר וכן העובדה שהענישה שקיבל ששון בעבר, לא הרתיעה אותו מלבצע את העבירה הנוכחית, מכריעות את הכף כנגדו ומצביעות על הצורך במתן עונש חמור של פיטורין. לפיכך עמדת הרוב שבה ומאשרת את המלצתה הקודמת של הועדה כי עונש הפיטורים הוא עונש ההולם את חומרת המעשה..".     15.     המבקש ערער על החלטת ועדת המשמעת בפני ועדת הערעורים, אך זו אישרה בהחלטתה מיום 7/9/08 את החלטת ועדת המשמעת והמליצה אף היא על פיטורי המבקש (ראה נספחים ד3 - ד4 לבקשה), ובה נקבע: "החלטת ועדת הערערים מיום 07/09/08.   לאחר שחברי ועדת הערעורים שמעו את טיעוניו של בנין ששון לעניין העונש, דנו חברי הוועדה ושקלו את טיעוניו השונים כפי שהוצגו בפניהם ובכלל זה את טענתו של בנין ששון לעניין העדר המידתיות שבפסיקת פיטורים בנסיבות העניין וכן את טענתו שחלפו שנים רבות מאז ביצע את העבירה המשמעית הקודמת, והכל, בהתעלם מעונש הפיטורים על תנאי כפי שנפסק בגין עבירה משנת 1996.   הוחלט פה אחד כדלקמן: לאשר את החלטת ועדתה המשמעת מיום 12/8/08, לפיה אכן העונש שיש להטיל על מר ששון בשל ביצוע העבירה המשמעתית החמורה נשוא ההליך המשמעתי הנוכחי, הינו פיטוריו מעבודתו בצים, עונש זה נקבע כמתאים בנסיבות הענין בשל חומרת מעשהו של בני ששון, והעובדה שאין זו הפעם הראשונה שבה הוא מבצע עבירה משמעתית חמורה, למרות שקיבל עבר עונשים שהיו אמורים להרתיע אותו מלבצע עבירה נוספת.   יחד עם זאת, כפי שהמליצה ועדת הערעורים בהחלטה מיום 29/6/08, הועדה לא יכולה להתעלם מגילו המבוגר, מצבו הבריאותי של מר ששון והוותק שלו בעבודה ולפיכך, לפנים משורת הדין, ולמרות שבני ששון כבר נקט הליכים משפטיים נגד החברה, מוצאת הוועדה לנכון להמליץ לחברה שלא לשלול ממר ששון את פיצויי הפיטורין וכן לשלם לו מענק מיועד בערך כולל של כ-168,000 ₪ (ברוטו) הסכום האמור ישולם כמפורט בהחלטה מיום 29/6/08, יודגש כי המלצתה זו של ועדת הערעורים באשר לפיצויי הפיטורין והמענק הינה כנגד חתימתו של בני ששון על סיום מיידי של ההליכים המשפטיים הנוכחיים וכן ויתור על דרישה ותביעה כנגד החברה, בנוסח שתקבע החברה".                           16.        בעקבות המלצותיהם של שתי הוועדות, ובעקבות שימוע שקוים למבקש בפני מר סער דותן, סמנכ"ל  מש"א וארגון בצים, שלח מר סער ביום 5/10/08 מכתב הפסקת עבודה למבקש שבו נאמר:                                                             "הנדון: אישור סיום עבודתך ביום 16/7/08 על פי המלצות בהליכי משמעת          החברה קיבלה לידיה את המלצותיהן של ועדת המשמעת וועדת הערעורים לפיהן העונש עליהן המליצו מלכתחילה, דהיינו פיטוריך מעבודתך בחברה, נשאר על כנו.   כמו כן, שקלתי שוב, בכובד ראש, את הטענות אותן הבאת בפני בהליך השימוע תוך שאני מתעלם מקיומו של עונש פיטורים על תנאי שנקבע לך בהליכי המשמעת משנת 1996, בגין ביצוע עבירה קודמת על ידך.                                  למעלה מן הדרוש ואף שההסכם הקיבוצי אינו מחייב את צים לעשות כן, לפנים משורת הדין ובשל העונש הכבד בו מדובר, פניתי להסתדרות העובדים ולוועד העובדים, בבקשה לקבל עמדתם בעניין, למרות פניות חוזרות ונשנות עד כה, לא טרחו אלו להתייחס לפנייתי וממילא נותרת על כנה הסכמתם (שכאמור, אינה נדרשת) בדרך ההתנהגות לאחר שהיו מיודעים בדבר קיום הליכי המשמעת ותוצאותיהם לאורך כל הדרך ובחרו שלא להעלות כל התנגודת לכוונת החברה להביא לסיום עבודתך על פי אותן המלצות.            מאחר והחברה רואה בחומרה רבה את העובדה, כי בצעת עבירה משמעתית של התנהלות בלתי הולמת והפרת האמון שניתן בך בביצוע תפקידך (כזכור, נטלת לעצמך, שלא כדין, תווי קניה שיועדו למשלוח בדואר לגמלאי החברה, במסגרת תפקידך כעובד הדואר), במיוחד שבעבר כבר הורשעת בביצוע עבירת משמעת חמורה ולאחר שקילת כל האמור לעיל, אני מודיע לך כי החברה לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה, לפי הגיעה עבודתך לסיומה ביום 16/7/08.          למרות שבעבר לא נענית להצעתה הקודמת של החברה לעניין זה והמשכת בנקיטת ההליכים נגד החברה אני מוצא לנכון להיעתר לפניות ועדות המשמעת ולפנים משורת הדין, נוכח מצבך האיש ותקופת עבודתך בחברה, להציע לך שוב מענק פרישה בסך 168,000 ₪ (ברוטו) בתשלום חד פעמי או בתשלומים חודשיים שווים על פני 7 שנים, לפני החלטת החברה. המענק ישולם לך, אם תחתום על כתב הקבלה והשחרור שהעבירה לך החברה בעבר ותעבירו לידנו לא יאוחר מיום 15/10/08 ותביא לסיום מיידי של כל ההליכים נגד החברה.               נוכח ההחלטה זו של החברה, אני מודיע לך, כי כל הכספים והזכויות המגיעים לך בגין סיום עבודתך בחברה, יועברו לרשותך, אלא אם כן תתקבל עד יום 15/10/08 בקשתך לעכב התשלומים ושחרור הזכויות כאמור".   17.     עקב החלטה זו ובקשר אליה הגיש המבקש את הבקשה נשוא דיוננו.   עיקר טענות המבקש 18.     עונש הפיטורים שהושת עליו אינו מידתי והושת עליו מבלי לשקול את נסיבותיו המיוחדות של המקרה ובכלל זה, וותקו בעבודה, היותו נכה עבודה וחסר השכלהת. לטעמו המשיבה בחרה  שלא בצדק, בעונש הקיצוני והחריג ביותר  ממדרג העונשים שפורטו בסעיף 6 לפרק י"ג שבהסכם העבודה הקיבוצי המיוחד שחל על הצדדים משנת 1979( להלן:"ההסכם הקיבוצי").   19.     בניגוד להחלטת כב' השופטת ורבנר שהנחתה את המשיבה להתעלם מעונש הפיטורים על תנאי ללא הגבלת זמן, שהושת על המבקש  בשנת 1996,  דבקה המשיבה בהחלטתה לפטר את המבקש תוך שיחסה לו "דפוס התנהגות", על בסיס שתי המעידות שהיו לו במהלך 38 שנות עבודתו בצים, ולא פנתה באוזן חפצה לשקול אמצעי ענישה פחות חמורים.   20.     המשיבה פעלה בעניינו של המבקש בחוסר תום לב ועל בסיס ראיות נסיבתיות בלתי מספיקות. המבקש הופלה לרעה בצורה חמורה נוכח כך שכנגד עובדים אחרים שביצעו מעשים חמורים יותר ושהיה בהם כדי לגרום נזק כלכלי ותדמיתי חמור למשיבה, הוטלו עונשים קלים ביותר, ואף סלחניים ומתחשבים.   21.     פיטורי המבקש נעשו ללא קבלת הסכמת ההסתדרות, כמתחייב מהוראת סעיף 5 בפרק ט"ו להסכם הקיבוצי, ולכן החלטתה זו של המשיבה ניתנה בחוסר  סמכות והינה בטלה מעיקרא ומחייבת להורות על חזרתו המיידית של המבקש לעבודתו.   עיקר טענות צים 22.     במסגרת ההליכים המשפטיים  שנקט המבקש תוך כדי ההליכים המשמעתיים , הסכימה צים לקיום חוזר של ההליכים הנוגעים לקביעת עונשו, להבדיל מהקביעה בעניין ביצוע העבירה על ידו.   23.     המבקש לא הוכיח כל זכות, ולו לכאורה, למתן סעד זמני בעניינו, וכי אין בקשתו מיועדת לשימור מצב קיים, אלא לשינוי מצב קיים שכן הוא פוטר כבר ביום 16/7/08.   24.     הוועדות פעלו במסגרת סמכותן כקבוע בסעיף 3 לפרק י"ג להסכם הקיבוצי. ועוד לא יכול להיות חולק כי העבירה שבצע המבקש, לקיחת תווי קניה המיועדים לגמלאי של המשיבה ושהוא נדרש לשולחם בדואר במסגרת תפקידו, מהווה הפרת אימונים מצדו כלפי צים.   25.     לא הוכח פגם כלשהו, ולו לכאורה בדרך התנהלותן של וועדות המשמעת, שמילאו אחרי כללי הצדק הטבעי, אפשרו למבקש להשמיע את דבריו ולהביא עדים מטעמו ופעלו בהתאם להחלטות בית הדין. כך עונש הפיטורים עליו הוחלט הן בוועדות שהתכנסו לדון בעניינו  של המבקש והן בהחלטת סמנכ"ל מש"א, לא היה במסגרת הפעלת התנאי משנת 1996, אלא בשל היותו העונש המתאים והמידתי ביחס למעשה שבצע המבקש, וכי ההסכם הקיבוצי אינו מתנה את הפיטורים המשמעתיים בהסכמת הוועד וההסתדרות.   26.     אין תחולה להלכות בנוגע לפיקוח ביה"ד על  סבירות ומידתיות ההחלטות בהליכים המשמעתיים הנערכים ע"י טריבונאלים פנימיים אצל מעבידים פרטיים, התחולה היא רק בעניין החריגה מסמכות ושמירה על כללי הצדק הטבעי, שסבירות ומידתיות אינן חלק מהן. 27.     יש לדחות את טענותיו של המבקש שההחלטה על פיטוריו היא בבחינת הפלייתו לרעה לעומת עובדים אחרים אליהם התייחס בסיכומיו. המבקש לא הוכיח את העובדות  הנוגעות לעובדים אלו מלבד  ביחס לעובד בשם דורון מלכא, שעניינו שונה מזה של התובע, ולו משום שלגבי מלכא  זו הייתה עבירתו הראשונה, מה גם שלא כל נסיבותיו האישיות של מלכא ושהשפיעו על ההחלטה בעניינו , הובאו בפני בית הדין.   28.     פיטורי המבקש נעשו כדין ובהתאם להסכם הקיבוצי, שנטען  שאינו מחייב קבלת הסכמת נציגות העובדים לפיטורים. לחילופין נטען כי הסכמה כזו ניתנה כנדרש, וכי המבקש לא העלה טענה בעניין זה בשימוע שנערך לו.           יתרה מזאת, נטען כי ההסכם הקיבוצי מבחין בין פיטורים במסגרת המסלול המשמעתי המוסדר בפרק י"ג, לבין פיטורים במסלול המנהלי לפי סעיף 5  לפרק ט"ו, בהסכם הקיבוצי. הטענה בדבר הכפפת  המסלול המשמעתי למסלול המנהלי  ולחובה לקבל את הסכמת ההסתדרות והוועד לפיטורים, לא רק שאינה מתיישבת עם העקרונות כפי שגובשו בפסיקה, אלא מרוקנת מתוכן את מנגנוני המשמעת הקבועים בהסכם הקיבוצי בפרק המיוחד, פרק י"ז להסכם הקיבוצי, לחילופין נטען שיש לראות בוועד ובהסתדרות כמי שנתנו את הסכמתם לפיטורים.   29.     מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן המבקש נגוע בחוסר ניקיון כפיים ובחוסר תום לב שלא נרתע "לאיים" על עדים שהעידו בפני הוועדה,  (פרוטוקול ועדת המשמעת מיום 14.4.08.), וכי בכל מקרה לא התקיימו בנסיבות העניין אותן נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות להורות על חזרת המבקש לעבודה.   עיקר טענות ההסתדרות 30. ההסתדרות שצורפה כצד להליך זה טענה כי החלטת צים על פיטורי המבקש לא קבלה את הסכמת ההסתדרות, וזאת בניגוד להוראות סעיף 5 בפרק ט"ו בהסכם הקיבוצי שמחייב קבלת הסכמת ההסתדרות לפני פיטורי עובד קבוע מכל סיבה, וכי משזו לא ניתנה, החלטת הפיטורים בטלה או דינה להתבטל. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 31.     על יחסי העבודה בין המבקש לצים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי צים מיוני 1979.          פרק י"ג בהסכם הקיבוצי שכותרתו "ועדות משמעת", מפרט את הרכב ועדת המשמעת במשיבה, המקרים שיידונו בפניה, תהליך הבירור, העונשים שבסמכותה להמליץ ואופן הערעור על החלטותיה.   32.       סעיף 3 קובע מהן עבירות משמעת. למבקש יוחסה עבירה עפ"י הוראת סעיף 3(ו) שקובע כי:             "3. ועדת המשמעת תדון בעניינים הבאים:                                   ................                         (ו) התנהגות בלתי הולמת במקום העבודה או תוך כדי ביצועה."                   סעיף 6 קובע את האמצעים המשמעתיים שינקטו נגד עובד העובר עבירת משמעת. הסנקציה החמורה ביותר כעולה מהסעיף הינה פיטורים.   33.     סעיף 5 בפרק ט"ו בהסכם הקיבוצי דן באופן פיטורי עובד קבוע במשיבה 1 וקובע כי: "5. פטורי עובד קבוע אפשריים רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין החברה, הועד והסניף." (להלן: "סעיף 5").   34.     הכלל הוא כי מקום בו מוסדרים יחסי העבודה בהסכם קיבוצי, המסדיר בין היתר את סוגיית הפיטורים, תיבחן השאלה, אם פיטורי עובד נעשו כדין אם לאו על-פי הוראותיו של אותו הסכם קיבוצי.  בנסיבות מקרינו ובהתאם להסכם הקיבוצי הרכב ועדת המשמעת הינו, נציג מטעם החברה, נציג מטעם הוועד ויו"ר מוסכם על שני הצדדים, הן החברה והן הוועד. ואילו הרכב וועדת הערעורים הינו שני נציגים מטעם החברה, שני נציגים מטעם הוועד, ויו"ר שהינו מי ששימש כיו"ר ועדת המשמעת, שכאמור הינו מוסכם על החברה ועל הוועד. יוצא אם כן, שענייננו בהליכים משמעתיים המושתתים על הסכם קיבוצי שחל על הצדדים ושמתנהל בפני וועדה פריטטית ו/או פריטטית במהותה ו/או מעין פריטטית שאמות המידה להתערבות בית הדין בהחלטות שהתקבלו, הן אלו שנקבעו ביחס לטריבונלים פנימיים ככלל ולוועדות פריטטיות בפרט. בהתאם להלכה הפסוקה , הוועדות הפריטטיות הן יציר כפיהם של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, ובתור שכאלה - משקלן רב, ובית-הדין, אשר לו הפיקוח השיפוטי על פעולתן, ייתן להחלטותיהן נפקות מלאה, כל עוד מילאו אחר כללי הצדק הטבעי ולא חרגו מהסמכות שהוקנתה להן בהסכם שהקימן. ( ראה דיון מס' מה/30-3  אליה צביאל נ. ההסתדרות הכללית פד"ע י"ז 225 ).   35. כך בהתייחסו להיקף הביקורת על החלטה בדבר פיטורי עובד לאחר קיום הליך שימוע קבע בית הדין הארצי מפי כב' השופטת ארד  בעניין ע"ע 1123/00 בי"ס תיכון עירוני כל ישראל חברים בת"א יפו נ' יצחק צויזנר : " כלל הוא, כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה לשנותה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של עניין. בית הדין אף לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות". 36. ואילו בעניין מעמדם של טריבונלים פנימיים ובהיקף התערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם, דן ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל פ"ד מט' (2) 793, (להלן: "עניין איגנט"). כב' השופט לוין שייצג את עמדת הרוב, עמד בין השאר, על ההבחנה שבין טריבונלים שהוקמו מכוח חוק, לבין אלו שהוקמו מכוח הסכם בגוף פרטי שיחסיו עם חבריו הוסדרו בהסכם הכולל גם הסדרים באשר לשיפוט משמעתי. בטריבונלים הפועלים מכח החוק כפוף הטריבונאל לביקורת בג"צ על פי כללי המשפט המנהלי אלא אם כן נקבעו בחוק סדרי דין מיוחדים לאותו עניין. באשר למוסדות שיפוט פנימי בענייני משמעת מכוח הסכם, נקבע כי: "חרף עצמאותם של איגודים אלה, יש שבידם הכח והסמכות להשפיע במידה רבה על זכויות אדם ואזרח מהותיות כזכות הקניין וחופש העיסוק. לפיכך, פקוחה עינו של בית המשפט על פעילותם של טריבונאלים פנימיים אלה, וזאת על מנת למנוע פגיעה בזכויותיו של חבר מחמת מעשה או החלטה פסולה של בית הדין. כאשר בית הדין הפנימי מורכב כהלכה, פועל בגדר סמכותו,  דן בעניין ביושר ואינו פוגע ב 'עיקרי הצדק הטבעי' - לא יתערב בית המשפט במסקנותיו. אולם לבית המשפט הסמכות ואולי אף החובה לבטל החלטה של בית הדין כזה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בהתעלם מעקרונות הצדק הטבעי... בגישה זו יש משום האיזון הנכון שבין מתן מרחב פעולה ואורך נשימה לארגון לטפל בענייניו, לבין שמירה על זכותו של הפרט מקום בו עלול להיגרם לו עוול". בעניין מהותם של כללי הצדק הטבעי נקבע: "על שלושה עיקרים עומד מושג ה"צדק טבעי" במשפטנו. על זכותו של הנאשם לדעת את מהות האשמה המיוחסת לו, על זכותו של הנאשם שתינתן לו שעת כושר להעלות את טענותיו, ועל חובתו של בית הדין לפעול בתום-לב "               באשר למהות והיקף הביקורת על החלטות הטריבונלים הפנימיים, נקבע : "מעורבותה של מערכת המשפט הרגילה בהחלטות בתי - דין פנימיים נחוצה לצרכי 'פיקוח ובקרה' ואין מטרתה החלפת שיקול דעת בשיקול דעת. בידי בית המשפט המפקח על בתי הדין הפנימיים כלים בדמות נורמות מתחום המשפט האזרחי, כגון: עקרון תום הלב, היעדר משוא פנים או הפליה. היעדר יישומם של עקרונות אלה בהחלטת בית הדין הפנימי - עשויה להוות עילה להתערבות בפסיקתו. עם זאת, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת משפט החברים לערכאותיו, ואין עליו לקבוע אם היה מגיע לתוצאה זהה, אילו היתה ההחלטה בידו. אם אכן הוכח שלא היה לפני הטריבונאל דבר ושמץ דבר שאדם הגון היה רואה בו מעשה אסור, העולה כדי קביעה כי החקירה לא היתה הוגנת, אין לגעת בהחלטה המשמעתית של הטריבונאל המקצועי". (עמ' 834).     כב' השופט לוין הוסיף עוד, כי גם כשמדובר בזכויות חיוניות הנשללות מאדם על פי החלטת הטריבונאל כגון פרנסתו, יש לבחון את ההליך השיפוטי או המעין שיפוטי בהקפדה יתרה אך עדיין בגבולות עילות התערבות שפורטו (עמ' 831-832).  ואילו, שני השופטים מצא ובך, קבעו ובניגוד לדעתו של כב' השופט ד' לוין, כי גם מקום שההליך עצמו קוים על פי כללי הפרוצדורה ההוגנים, יכול בית המשפט להתערב בעונש המוטל על ידי בית הדין המשמעתי, אך זאת במקום שעונש זה נראה בעליל בלתי פרופורציונאלי למהות העבירה ולחומרתה וכשפוגע הוא בזכות חיונית של הנפגע (עמ' 813-815 ו- 840-841). יישום- מן הכלל אל הפרט 37. אין חולק שהחלטות שתי הוועדות , המשמעת והערעורים כמו גם החלטת צים בעניינו של התובע כפופים לעקרונות ההלכה הפסוקה שהבאנו לעיל. יחד עם זאת, בהתאם להחלטת כב' השופטת ורבנר , עניינו של המבקש הוחזר לדיון חוזר בפני וועדת המשמעת בעניין העונש בלבד. לאור זאת וכן לאור ההלכה הפסוקה שהבאנו לעיל שמגבילה את אפשרויות ההתערבות של בית הדין בהחלטות הטריבונל הפנימי שמופעל בהתאם להסכם הקיבוצי, אלא בהתקיים נסיבות קיצוניות במיוחד, לא כל שכן בהליך הזמני, מתייתר הדיון בטענות המבקש ביחס לקביעת הוועדות שהמבקש אכן בצע את העבירה המשמעתית שיוחסה לו. הוועדות הינן הגוף המקצועי שהוסמך לקבוע בעניין זה בהתאם להסכם הקיבוצי וכאמור לא רק שבית הדין אינו נוטה להתערב בהחלטותיו אלא שבנסיבות העניין, לא הוכח עד כה, ולו לכאורה, כי הוועדה הייתה נגועה במשוא פנים, או כי החלטתה בעניין ביצוע העבירה ניתנה בחריגה מסמכות, ו/או בהתעלם מכללי הצדק הטבעי. בפני הוועדה ניתנה למבקש אפשרות להגיב ולהתייחס לכל הטענות והחשדות שהועלו נגדו ולחומר החקירה בנוגע לתלונה שהגיש גמלאי של המשיבה ושעל בסיסה הייתה הפניה לוועדת המשמעת, הוועדה חקרה בעניין, שמעה את המבקש באריכות ושקלה את טיעוניו והסבריו ורק לאחר מכן נתנה את החלטה ונימקה אותה. משכך ובשלב זה אין מנוס מלהניח שלכאורה הוועדה הגיעה למסקנתה בעניין זה בתום לב. 38. באותו הקשר אנו גם לא נדרשים בשלב זה להכריע בטענות ב"כ המבקש בסיכומיו, לפיה ממילא תווי הקניה הנוספים (מעבר לתו של 600 ₪ שבנו השתמש בו), ושנטען שנרכשו ע"י המבקש הושבו לו בסופו שלדבר, גרסה שכנגדה עומדת החלטת וועדת הערעורים מיום 2/9/08, במסגרתה צוין שאמנם הומלץ להחזיר למבקש את הסכום שהוא שילם עבור תווי הקניה שנלקחו על ידו, אך זאת תוך הדגשה שהסכום שולם על ידי המבקש רק לאחר שביצע את המעשה ונתפס. 39. ב"כ המבקש בקש בסיכומיו לזקוף לחובת צים את העובדה שהיא לא פנתה למשטרה להתלונן על המעשה המיוחס למבקש. טענה זו דינה להידחות, וטוב אילו לא הייתה נטענת כלל, שכן בנסיבות העניין לא נראה לנו שיש בעובדה זו כדי להמעיט מחומרת העבירה המשמעתית המיוחסת למבקש, ובהיותה עבירת משמעת חמורה, כשלעצמה. 40. יוצא אם כן, כי הסוגיה שעומדת על הפרק במסגרת הבקשה לסעד זמני נשוא דיוננו, הינה בחינת החלק בהחלטות הוועדות ובהחלטת צים, הקשור לעונש הפיטורים שהוטל על המבקש, זאת לאחר שנקבע פה אחד בוועדת המשמעת שהוא אכן ביצע את העבירה המשמעתית שיוחסה לו, שהוא ושלא כדין נטל את תווי הקניה שנמסרו לו למשלוח בדואר לגמלאי, ולקח אותם לשימושו הפרטי, (להלן: "העבירה המשמעתית"). 41. להזכיר, הן הוועדות והן סמנכ"ל צים, סברו תחילה כי עצם הקביעה שהמבקש בצע את העבירה המשמעתית המיוחסת לו, מצדיקה הפעלה אוטומטית של עונש הפיטורים על תנאי ללא הגבלת זמן שהוטל על המבקש, בהחלטה קודמת של וועדת המשמעת משנת 1996, בגין עבירה משמעת אחרת שעבר אז. מצב זה של קיום עונש על תנאי ללא הגבלת זמן, הביא את כב' השופטת ורבנר, להחליט על החזרת עניין העונש שיש להטיל על המבקש בעקבות עבירת המשמעת שעבר לבחינה מחדש ע"י הוועדות וע"י סמנכ"ל צים, תוך מתן הנחיה מפורשת להתעלם מקיום העונש על תנאי ללא הגבלת זמן, אך בכפוף לזכותם כן לשקול את העובדה בדבר ביצוע עבירה משמעתית קודמת ע"י המבקש, בשנת 1996. 42. עיון בפרוטוקול ועדת המשמעת מיום 10/8/08 מעלה כי למבקש ולב"כ ניתנה הזכות להשמיע את דבריהם ולשכנע את חברי הוועדה בצדקת טענתם, שבחירת עונש הפיטורים ממדרג העונשים הקבועים בהסכם הקיבוצי, במקרהו של המבקש הינה לא מידתית. לצורך כך, סקר ב"כ המבקש מס' מקרים מהפסיקה בהם התערבו בתי המשפט/ בתי הדין וביטלו את עונש הפיטורים שהוטל ע"י המעסיקים. ואילו המבקש עצמו העלה טענות, בעיקר, כלפי נציגת ההנהלה חברת ועדת המשמעת, הגב' שירלי ויינר. המבקש טען שמספיק שהיא כפופה למר סער דותן, סמנכ"ל משאבי אנוש וארגון בצים, כדי להוכיח היא אינה יכולה להיות אובייקטיבית בעניינו. בהקשר זה כבר נציין, כי בהעדר הוכחה ולו לכאורית בדבר עמדה נגועה בשיקולים זרים ובמניעים פסולים מצד גב' ויינר, אין בעובדת היותה נציגת צים, כשלעצמה, כדי להצביע על כך שדעתה נעולה כנגד המבקש או כי חברותה בוועדה הינה פגומה, שכן ההסכם הקיבוצי קובע כי בהרכב וועדת המשמעת ישב נציג ההנהלה, וגב' ויינר נבחרה ככזו ע"י צים והשתתפותה בוועדה הינה כדין. 43. בעקבות סיום השימוע קיימה וועדת המשמעת דיון ובהחלטתה מיום 12/8/08, נחלקו דעות חבריה, נציג הוועד סבר שאין להטיל על המבקש עונש של פיטורים, והציע עונשים אחרים ובכללם העברה לתפקיד אחר, ואילו עמדת הרוב הייתה, לאחר שנשקלו טענותיו של המבקש, ותקו ונסיבותיו האישיות, ובכלל זה את העובדה שזו עבירת המשמעת השנייה בה הוא מואשם בהפרת אימונים, להמליץ על פיטוריו. 44. המבקש שלא השלים עם החלטת וועדת המשמעת, ערער על ההחלטה. מפרוטוקול וועדת הערעורים מיום 7/9/08, עולה כי בפני וועדת הערעורים התקיים דיון במסגרתו שטחו המבקש וב"כ את טענותיהם, הם הפנו לפסיקה ולמקרים אחרים של עובדי צים שלטענתם חרף חומרת העבירות שבצעו הם לא פוטרו. בסיומו של הדיון הוחלט פה אחד, ועל דעת נציגי הוועד, לאשר את החלטת וועדת המשמעת ולהמליץ על פיטורי המבקש, בנוסף, הוסיפה וועדת הערעורים כי יש התחשב בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות של המבקש, ולהמליץ לחברה לשלם למבקש פיצויי פיטורים ומענק מיוחד בגובהה 168,000 ₪ , בכפוף לחתימתו על מסמך בדבר סיום ההליכים המשפטיים נגד צים והויתור שלו על כל דרישה ותביעה מהחברה. 45. עולה לכאורה שההליכים בפני וועדת המשמעת ובפני וועדת הערעורים מילאו אחרי כללי הצדק הטבעי, למבקש ניתנה הזדמנות להופיע בפני הוועדות בליווי ב"כ , הוא השמיע את דבריו והביא את נימוקיו וניסה לשכנע את חברי הוועדות להסיר מעליו אל עונש הפיטורים ואילו הוועדות שקלו את טענותיו, מילאו אחרי הנחיית בית הדין והחליטו בצורה מנומקת בעניינו של המבקש. קביעה זו מחזירה אותנו לשתי הטענות העיקריות שהועלו ע"י המבקש מתחילת הדרך בבקשתו זו, והן מידתיות העונש של פיטורים בנסיבות העניין, והצורך בהסכמת ההסתדרות, שנטען שלא ניתנה. את הטענות האלו נבחן להלן. סבירות ומידתיות עונש הפיטורים 46. לטענת צים אין להכפיף את החלטות ועדת המשמעת וועדת הערעורים לשיקולי סבירות ומידתיות, ויש להסתפק בבחינתם בהתאם לכללי הצדק הטבעי והחריגה מסמכות. בעניין איגנט, ע"א 835/93, אכן התגלעו חילוקי דעות ביחס לשאלה זו, אך דעת הרוב בסוגיה זו שבאה לידי ביטוי בדעתו של כב' השופט בך קבעה: "... אינני שותף לדעתו של חברי הנכבד, השופט ד' לוין, שהתערבות בית המשפט תיתכן רק כאשר מתקבלת טענה בדבר חריגה מסמכות מצד בית הדין, או בדבר נקיטת פרוצדורה במהלך הדיון הנוגדת את "כללי הצדק הטבעי". דעתי היא, כי במקרים קיצוניים מאוד ויוצאי דופן אפשרית התערבותו של בית המשפט גם בהחלטות לגופן, לרבות העונש המוטל על הנאשם בבית הדין לחברים... העולה מכאן, כי שותף אני בנקודה זו לעמדת חברי הנכבד, השופט מצא, כי ייתכנו מקרים חריגים ומיוחדים שבהם יוכל בית המשפט גם להתערב בעונש המוטל על-ידי בית הדין לחברים, הנראה בעליל בלתי פרופורציונאלי למהות העבירה ולחומרתה.... אמנם קיימת סמכות לבית-משפט זה להתערב אף בסנקציות המוטלות על-ידי בתי-דין משמעתיים פנימיים, אולם דבר זה ייעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי העונש הינו בלתי מתקבל על הדעת בעליל. העונש שהוטל על המערער, אשר כאמור איננו מהווה עדיין סנקציה סופית, הינו חמור מאוד, אך אינו מגיע לדעתי, בכל הנסיבות, למידת אי הסבירות הקיצונית אשר מאפשרת את התערבותו של בית המשפט". 47. זאת ויש להוסיף כי הסמכות לבחון את סבירות ומידתיות ההחלטות של בעניינו של המבקש מתחייבת גם לאור הלכות בית המשפט העליון לפיהן, פגיעה בעיסוק ובעבודה של אדם וערעור ציפיותיו לביטחון כלכלי וסוציאלי בעתיד, מהווה פגיעה בכבודו כאדם, בקנינו ובעיסוק, ואלה זכויות שניתן להן מעמד-על במשטר החוקתי הנוהג בישראל, ולכן על פגיעה כזו לעמוד במבחני הסבירות והמידתיות. (ראה חוו"ד השופטת פרוקצ'יה בעניין ע"א 1153/05 קיבוץ קלי"ה נ' זבולון הרטי, (טרם פורסם, , 10/3/09) והאסמכתאות שם). 48. זאת ויש לציין כי התערבות בתי המשפט בהחלטות וועדות המשמעת, בהתקיים התנאים המצדיקים זאת, אינה מוגבלת רק למקרים שהעונש שהוטל על ידן הוא קשה מדי, אלא גם במקרה שהעונש היה קל וחורג באופן מהותי מהסבירות או המידתיות. כך בפסק דין נוסף שניתן לאחרונה ע"י כב' השופטת פרוקצ'ה בענין, עש"ם 1110/08 מדינת ישראל נ' חאלד אבו ליל (טרם פורסם-, ניתן ביום 22/4/09), התערב ביהמ"ש העליון, והחליט דווקא על החמרת הענישה שקבעה וועדת המשמעת, בהסתמך על מבחני הסבירות והמידתיות, וקבע: "הלכה היא כי בית המשפט העליון יתערב באמצעי המשמעת שנגזרו בבית הדין רק במקרים חריגים, בהם נפלה בגזר הדין טעות משפטית, חריגה מהותית מן הסבירות או המידתיות, או שנגרם עוול ממשי אחר שיש לתקנו ( עש"ם 761/98 נוימן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.2.99), פיסקה 4; עש"ם 309/01 זרזר נ' נציב שירות המדינה, פד"י נה(2) 830, 837); ענין אסדי, שם, בפיסקה 10). בענייננו, אכן חרג בית הדין באופן ניכר מרף הענישה המשמעתית המקובל, שהתגבש בפסיקתו של בית משפט זה בסוג זה של עבירות, והשית על המשיב אמצעי משמעת שאינם מידתיים ביחס לחומרת מעשיו (ראו למשל: ענין דראושה, שם; ענין סלאמה, שם; ענין חורשיד, שם). בנסיבות ענין זה, מתבקש כי במסגרת אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב ייכלל גם אמצעי פסילה משירות המדינה לתקופה מתאימה". 49. למעשה, בקשר לטענתה הנוספת של ב"כ המשיבה שלפיה, המשיבה ומתוקף היותה גוף פרטי, החלטותיה והחלטותיהן של הוועדות הפועלות במסגרתה אינן כפופות לשיקולי הסבירות והמידתיות, די להפנות לפסיקת בית המשפט העליון בעניין, בע"א 10419/03 תומר דור נ' רמת הדר - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, שם נקבע: "ערכי היסוד של שיטתנו המשפטית, ... חדרו והוחלו במשפט הפרטי בדרכים שונות. אחת הדרכים העיקריות והרלוונטיות לענייננו היא השימוש ב"מונחי שסתום" של המשפט הפרטי, כגון הסבירות, תום הלב, הרשלנות, ותקנת הציבור (ראו דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, בעמ' 113... בהחלת ערכי היסוד של השיטה על גופים פרטיים, וכן בעריכת האיזון בין האינטרסים המתנגשים יש לנהוג בזהירות רבה ...וראוי, לדעתי, לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו ולא לקבוע בשלב זה מסמרות בשאלות הרבות המתעוררות בדרך ביקורת שיפוטית זו (כגון אילו ערכי יסוד יוזרמו דרך מושגי השסתום; מה יהיה טיבם של ערכים אלו והאם הם יהיו דומים במהותם לערכים החלים במשפט הציבורי... עם זאת, אין להירתע מביקורת מסוג זה. " 50. על רקע הפסיקה הנ"ל, מתחייב אף מתחייב לבחון את סבירות ומידתיות החלטה בדבר פיטוריו של המבקש. איל לכך, בחינת נסיבות המקרה, כאשר מצד אחד עומדים על הפרק, גילו וותקו של המבקש בעבודתו העומד על 38 שנים, נסיבותיו האישיות, חוו"ד הממונה הישיר עליו, הפגיעה הקשה באפשרויות התעסוקה שלו והיקף העבירה, (סכום הגניבה תווי קניה בסך 1800 ₪), ומצד שני, העובדה שמדובר בעבירת משמעת שנייה של המבקש, שבמהותה מהווה הפרת אימון במסגרת תפקידו, והעובדה שהפעלת עונשים פחות חמורים מפיטורים, בהתאם למדרג העונשים הקבועים בהסכם הקיבוצי, ע"י ועדת הערעורים בגין עבירת המשמעת הראשונה, לא מנעה את מעשה עבירת המשמעת השנייה ע"י המבקש, האינטרס של צים כמעסיקה שבמסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה זכאית היא להנהיג בין עובדיה נורמות התנהגות ראויות ומוסריות, גם בתפקידים הזוטרים והנזק שרואה צים אם לא תנקוט בעונש של פיטורין כלפי המבקש, וכפי שזה תואר ע"י מר דותן בפנינו:          "הנזק העיקרי הוא הנזק שעובדים בחברה יראו כי אדם שביצע עבירה חמורה פעמיים בחברה ימשיך להיות מועסק בחברה. הדבר השני, אדם כזה לא ניתן לתת בו אמון בכל תפקיד שהוא, ולכן הוא לא יכול להיות מועסק בחברתנו, והעיקרית שבהן היא הראשונה. (ראה פרט' בעמ' 17 ש' 18-26) - מביאים אותנו לכלל מסקנה, שלכאורה אין לראות בעונש הפיטורים, החמור כשלעצמו, תוך תשלום פיצויי פיטורים מלאים ומענק מיוחד בסך 168,000 ₪ למבקש, כעונש החורג במידה קיצונית ממתחם המידתיות והסבירות, באופן שמצדיק את התערבותנו בהחלטת הפיטורים שהתקבלה בעניינו. אף הדרישה שהמבקש יחתום על כתב קבלה וויתור על תביעות כלפי צים, כתנאי לקבלת המענק, אינה נחזית בנסיבות העניין להיות חורגת בצורה קיצונית ממתחם הסבירות והמידתיות, במיוחד על רקע הפסיקה של בית הדין הארצי מהימים האחרונים שהתייחסה במפורש לדרישה זו של צים, בעניין ע"ע 659/07, 660/07 צים נ' אורי לוי (פס"ד מיום 17/5/09- טרפ פורסם ) , בו נקבע כי החתימה על מסמך כזה אף היא צריכה לעמוד, במבחן המדיתיות המאזן בין שני האינטרסים המנוגדים, ושבבוא העת מחייב עריכת איזון בין זכות הגישה לערכאות ובין זכויות החברה לראות סוף פסוק ליחסים בין הצדדים. 51. זאת ויש להוסיף כי בקביעתינו לעיל, לא נעלמה מעינינו טענת המבקש בדבר אפלייתו לעומת עובדים אחרים שלטענתו עברו עבירות יותר חמורות וזכו לעונשים יותר סלחניים, אלא שבהקשר זה מקובלות עלינו טענות ב"כ צים בסיכומיה. לכאורה המקרה היחיד שלגביו יש ראיה הינו עניינו של מר מלכא, שנחשד שבמהלך שירותו בניגריה שהוא יצר קשר עם לקוח החברה במטרה להקים חברה משותפת ואף העביר מידע סודי אודות עלויות ומחירים מבלי שיידע על כך את האחראים עליו בצים. מר מלכא הועמד לדין משמעתי ובסופו הוא לא פוטר אלא הועבר מתפקידו והוטלו עליו עונשים שונים של נזיפה, קנס, הקפאת קידום ל- 5 שנים, פרסום הפרשה לידיעת העובדים ואיסור שילובו בתפקיד ניהולו שעשוי להשפיע על הקשרים של צים עם לקוחותיה ו/או ספקיה. למעשה גם מקרהו של מלכא אין בו כדי להועיל למבקש, ולו מהטעם שמדובר בעבירה ראשונה של מר מלכא, אשר בדומה למקרה עבירת המשמעת הראשונה של המבקש, אף על מר מלכא, הוטל עונש של פיטורים ע"י וועדת המשמעת, שהוקל ע"י וועדת הערעורים. בעניינו של המבקש מדובר בעבירת משמעת שנייה, לאחר שבעבר התחשבו בו ולא נהגו בו לפי חומרת הדין, עת שינתה וועדת הערעורים את המלצת וועדת המשמעת על פיטורי המבקש והחליטה על עונשים יותר קלים. הסכמת ההסתדרות  52. בין הצדדים התגלעה מחלוקת פרשנית באשר לצורך בקבלת הסכמת ההסתדרות, להחלטת ההנהלה בצים, שעניינה פיטורי המבקש בעקבות סיום ההליך המשמעתי. הן הסתדרות והן המבקש, בססו טענתם בהקשר זה על הוראת סעיף 5 בפרק ט"ו בהסכם הקיבוצי אשר קובע כי: "פיטורים של עובד קבוע אפשריים רק מסיבה מספקת ותוך הסכמה הדדית בין החברה, הוועד והסניף". כותרתו של פרק ט"ו בו נמצא סעיף 5 הנ"ל הינו: "הודעה מוקדמת פיטורים והתפטרות", ולכן נטען שיש להחיל את הוראותיו של פרק זה על כל מעשה פיטורים של עובדים קבועים בצים, תהיה סיבת הפיטורים אשר תהיה, ולרבות פיטורי עובד בעקבות הליך משמעתי, לפי פרק י"ג להסכם הקיבוצי. 53. מנגד טוענת צים כי הליך הפיטורים של התובע בוצע במסגרת דלת אמותיו של פרק י"ג בהסכם הקיבוצי שעניינו ועדות משמעת ומהווה הליך נפרד, מיוחד ומשותף לצים ולוועד העובדים שההחלטה בסיומו התקבלה פה אחד על דעת שני הצדדים. הליך זה ומעצם מהותו מהווה הסדר מיוחד בפרק נפרד, פרק י"ג בהסכם הקיבוצי, שעליו אין תחולה להוראת סעיף 5 בפרק ט"ו בהסכם הקיבוצי שעניינו פיטורים מנהליים, כגון צמצום בעבודה, הזנחה חוזרת בעבודה ואי התאמה, שאליהם ורק אליהם מתייחס פרק ט"ו בהסכם הקיבוצי, שסעיף 5 שבו מחייב קבלת הסכמת הוועד וההסתדרות לפיטורים אלו. לחילופין, טענה צים, שעצם השתתפות נציגי הוועד בוועדת המשמעת ובוועדת הערעורים ובקבלת ההחלטות במסגרתן, והעובדה שההחלטה בוועדת הערעורים התקבלה פה אחד, גם על דעת נציגי הוועד, מהווה הסכמה מצד הוועד לפיטורי המבקש, ובוודאי מייתרת את הפניה הנוספת לקבלת הסכמת הוועד וההסתדרות בהתאם לסעיף 5 לפרק ט"ו בהסכם הקיבוצי. בתמיכה בטענתה זו הפנתה ב"כ צים לפסיקה רבה העושה הבחנה בין שני מסלולי הפיטורים, פיטורים משמעתיים ופיטורים בגין אי התאמה או פיטורי צמצום. צים הוסיפה וטענה כי, גם כאשר בקשה לפעול לפנים משורת הדין, ופנתה לקבלת הסכמת הסתדרות לפני קבלת ההחלטה האחרונה בעניינו של המבקש, ההסתדרות לא הגיבה, ולכן ניתן לראות בכך הסכמה מצידה לפיטורים, ולפחות היא מנועה כעת מלהעלות טענות בקשר לפיטוריו של המבקש. 54. ההסתדרות מצדה טענה כי אין קשר בין הרכב וועדת המשמעת וועדת הערעורים בהליך המשמעתי ובין הדרישה לקבל את הסכמת הוועד וההסתדרות לפיטורי עובד קבוע, מהטעם שפרק ט"ו להסכם הקיבוצי לא הוציא מכלל תחולתו את פרק י"ג שדן בהליך משמעתי, וכי שלא ניתן לייחס הסכמה לוועד כאשר בוועדות לעניין המשמעת יש רוב להנהלה. ב"כ ההסתדרות טענה עוד, כי הפסיקה שציינה ב"כ צים בסיכומיה אינה רלבנטית, בשל השוני המהותי בין מנגנון המשמעתי שנדון באותה פסיקה, לבין מנגנון המשמעת שהוסכם עליו בהסכם הקיבוצי עם צים. האחרון הוא מיוחד ונבדל מאחרים, בכך שהוא נועד בעיקר לבירור סוגיית ביצוע העבירה, ובכך שלוועדת המשמעת ולועדת הערעורים על פי ההסכם הקיבוצי עם צים, יש רק סמכות להמליץ על העונש הראוי לעבירת המשמעת הנדונה בפניה, כאשר המלצה זו מועברת להנהלת החברה שהיא אמורה לשקול את הדברים ולקבל את ההחלטה הסופית ואילו ביתר ההסכמים וועדת המשמעת היא שמקבלת את ההחלטה על הפיטורים. ביחס לטענת צים שפניית מר סער דותן להסתדרות לקבל את עמדתה לא זכתה למענה, נטען כי העיכוב במתן תשובה לפנייה זו נבע משום שבחלק מהזמן ההסתדרות שהתה בחופשה מרוכזת ולא היה סיפק בידי ההסתדרות לגבש עמדה בסוגיית פיטורי המבקש. בכל מקרה נטען כי החלטת ההנהלה על פיטורי המבקש מבלי להמתין לעמדת ההסתדרות, אינה יכולה לבסס הסכמה של ההסתדרות שדאגה להבהיר את התנגדותה לפיטורי המבקש במסגרת התגובות לבקשות הקודמות שהגיש המבקש למתן צווים הזמני. 55. ביחס לפרשנות ההסכם הקיבוצי, נקבע בעניין ע"ע 156/07 אורי קצירי- חברת נמל אילת בע"מ, (מיום 13/5/08- טרם פוסם ) כי: "הסכם קיבוצי יפורש על פי לשונו, על פי תכליתו, על פי הזיקות שבין הוראותיו להוראות אחרות שבו או להוראות שבדין, ועל פי אומד דעת הצדדים הן בהיבט הסובייקטיבי והן בהיבט האובייקטיבי. הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין לפרש הסכם קיבוצי בזיקה לאומד דעת הצדדים, יכול הוא לתת דעתו גם לדרך יישומו וביצועו של ההסכם במרוצת השנים ולתת לכך משקל... כי - "אין מקום לפרש הסכם קיבוצי בניגוד לדרך בה יושם, הלכה למעשה, משך למעלה משני עשורים וזאת בפרט, כאשר ארגון העובדים החתום על ההסכם מבכר שלא להגיש בקשה ברוח זו, וכשניתן לפרש את ההסכם גם בדרך בה יושם הלכה למעשה". ( ע"ע 1249/02 עיריית ירושלים - שלמה כהן, , ניתן ביום 2.1.05). לא יכול להיות ספק שהדרך בה מיושם הסכם קיבוצי במרוצת השנים בפועל, יכולה לשקף את אומד דעתם של הצדדים לגבי תוכנו האמיתי ולגבי פרשנותו הנכונה והראויה" 56. בחינת לשון ההסכם הקיבוצי מעלה שאין בסיס לטענת ב"כ ההסתדרות בעניין הרכב הוועדות והטענה כי בהן יש רוב להנהלה. ההסכם הקיבוצי קובע כי מס החברים הן בוועדת המשמעת והן בוועדת הערעורים יהיה שווה לכל צד, ואילו היו"ר יהיה עובד, שצריך להיות מוסכם על שני הצדדים, צים והוועד, ושגם כל צד מהם יהיה רשאי לבקש החלפתו בכל עת ולמנות יו"ר מוסכם אחר תחתיו. 57. עיון בשני הפרקים הרלבנטיים שבהסכם הקיבוצי מעלה כי טענת ב"כ ההסתדרות שמנגנון הבירור המשמעתי נועד רק לבירור העובדתי של ביצוע העבירה ואילו ההחלטה על בעניין העונש הינה רק בגדר המלצה, יכולה לכאורה להיות נכונה רק ביחס לוועדת המשמעת, שכן ביחס לוועדת הערעורים, נקבע בסעיף 7(ג) לפרק י"ג כי: "לועדת הערעורים תהיינה, לגבי סדרי ונוהלי עבודה, סדרי דיון, קבלת ראיות והוצאת מסקנות והמלצות, אותן סמכויות ואותם פטורים, כפי שיש לועדת המשמעת והיא תהיה מוסמכת לאשר, לשנות או לבטל את מסקנות ועדת המשמעת והמלצותיה. החלטותיה של ועדת הערעורים יתקבלו ברוב דעות של חבריה ותהיינה סופיות." ( ההדגשה לא במקור) וסעיף 8 בפרק זה קובע לאמור: "תוקף פרק זה מיום חתימת הסכם זה ואילך.". 58. ביחס לטענת ההסתדרות, כי ההנהלה החליטה לפטר את המבקש, מבלי שחיכתה לתגובת ההסתדרות, שלא היה סיפק בידיה לגבש את עמדתה, משום שבחלק מהתקופה היא שהתה בחופשה מרוכזת, לא מצאנו כל הסבר מדוע התגובה של ההסתדרות לפנית מר סער מיום 24/9/08, ניתנה רק ביום 5/11/08, ואף זאת במסגרת תגובת ההסתדרות לבקשה לסעד זמני נשוא ענייננו. יתרה מזאת, לא שמענו הסבר משכנע מדוע לא פנתה ההסתדרות לצים בזמן אמת ולא בקשה לעכב את ההחלטה בעניינו של המבקש עד לגיבוש עמדתה הסופית. לכאורה ומשצים בקשה, אם כי לפנים משורת הדין, עמדה מפורשת מההסתדרות, זו מנועה מלהסתמך רק על כך שבדיונים הקודמים היא הביעה את התנגדותה לפיטורי המבקש. 59. על סמך האמור לעיל עולה, כי בסוגיה הפרשנית שבמחלוקת יש פנים לכאן ולכאן, וכדי להכריע בה יש צורך בהנחת תשתית עובדתית משלימה וחיונית, בין היתר, ביחס לדרך יישום ההסכם הקיבוצי לאורך השנים. אך למרות מזאת, לא נראה לנו כי המחלוקת בעניין הצורך בהסכמת ההסתדרות לפיטורי המבקש יש כדי להביא לביטול הפיטורים בשלב זה. שכן, גם אם תאמר כי הסכמה כזו הייתה מתחייבת, הרי בנסיבות העניין ומשקבענו כי לכאורה ההחלטה על פיטורי המבקש, הקשה כשלעצמה, לא הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית באופן קיצוני שמצדיק את התערבות בית הדין, ומשלכאורה הוברר שהיא התקבלה בעקבות הליך כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי, ובהחלטות קודמות של בית הדין, זאת תוך הקפדה על כללי הצדק הטבעי- אין באי קיום הוראת ההסכם הקיבוצי בקשר להסכמת ההסתדרות ( שכזכור שנויה במחלוקת), כדי להביא לבטלותם של הפיטורים, שכן הכלל הוא שתרופתו היחידה של העובד בכגון דא, הינה פיצויים על הפרת חוזה העבודה עמו. ( בעניין זה ראה דיון מז/3-132 מלכה אנגלסמן ואח' - עיריית רמת-גן - , מיום 13.12.87 ). 60. בהמשך ובנוסף לכל האמור לעיל, גם שקילת שיקולי מאזן הנזק והנוחות מביאה אותנו לקביעה שבנסיבות העניין, זה נוטה לטובת צים ואין בו כדי לשנות מהמסקנה הלכאורית אליה הגענו לעיל בעניינו של המבקש. סוף דבר 61. על סמך כל האמור לעיל, דינה של הבקשה להידחות- והיא נדחית בזאת. יחד עם זאת אנו קובעים כי הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ ועוד מע"מ בגין בקשה זו, יושתו בהתאם לתוצאה בתביעה העיקרית.צו מניעה זמניביטול פיטוריםפיטוריםצוויםצו מניעה