בקשה לקבלת מעמד של פליט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקבלת מעמד של פליט: זוהי עתירה להורות למשיב 1 ליתן לעותר מעמד של פליט וכן להורות למשיב 2 למסור לעותר את המלצות נציבות האו"ם לפליטים, הכוללות את פרוטוקולי הדיונים בעניינו, חוות הדעת השונות אשר ניתנו בעניינו, וכן עצות והמלצות אשר ניתנו בעניינו לצורך הכרעה בבקשתו להיות מוכר כפליט. עובדות 1. מערכת המחשב של המשיב לא העלתה את נתוני העותר, ולפיכך חסר המשיב את הרקע העובדתי המתייחס לעותר. לפיכך עיקר הרקע העובדתי אשר יפורט להלן לקוח מתוך טענות העותר בעתירתו. 2. העותר הוא אזרח תורכי, בן ללאום הכורדי, יליד 1974. 3. העותר נכנס לישראל לראשונה בשנת 1997, באמצעות ויזת תייר. לטענתו, הוא הגיע לישראל במנוסה מארצו לאחר ש"לקח חלק פעיל ביותר במאבק הכורדים להכרה ועצמאות ובין היתר השתייך לארגון HADEP ובמסגרתו ל P.K.K". 4. בשנת 2002 שב העותר מיוזמתו לתורכיה, וזאת לטענתו, מאחר ו"חשב שהמצב בארצו השתפר וקיווה שיוכל לחזור ולחיות בארץ מולדתו". 5. מספר חודשים לאחר מכן, באותה השנה, נכנס העותר שוב לישראל שלא כדין. לטעתנו, הוא הגיע לישראל דרך מצרים בשל העובדה שחיילים נכנסו לכפר מגוריו, חייבו אותו לשמור על הכפר בניגוד להסכמתו, והוא עונה "בצורות ובאופנים אכזריים וקשים ביותר". 6. בהמשך, הגיע העותר לאיסטנבול, שם התגורר תקופה קצרה. לטענתו, "לאחר זמן מה המשטרה הטורקית גילתה את מיקומו של העותר והחלה לעקוב אחריו כאשר, בין היתר, פרצו לביתו ושם חיפשו מסמכים שונים, דגלים וספרות הקשורים לארגון הכורדים בטורקיה". העותר אף נעצר ע"י המשטרה ועבר שם התעללות ועינויים, הועמד לדין ושוחרר על תנאי "כאשר המשטרה והבולשת ממשיכים לעקוב אחריו ללא הפסק וללא מנוחה", כך לטענת העותר. 7. לפיכך, שב העותר ונכנס לישראל בפעם השלישית, תוך שהוא מסתנן אל ישראל דרך מצריים. 8. בשנת 2003 נעצר העותר ע"י משטרת ההגירה והורחק מישראל לתורכיה. 9. בשנת 2004 הוצא כנגד העותר צו לחיפוש ומעצר בשל השתייכותו לארגון ה- P.K.K (נספח א' לעתירה). על פי נספח זה, בפעולה מיום 26.7.04 נתפסו בדירת העותר מסמכים, דגל כספים ונשק השייכים לארגון והוא הואשם בעזרה לארגון. עוד צוין בנספח כי "בגלל מעשים לא חוקיים הוצא צו חיפוש ומאסרים" כנגד העותר. החתימה על מסמך זה היא משנת 2006. 10. בעקבות צו זה הבין העותר, כך לטענתו, כי הוא בסכנה מיידית, ולפיכך, בשנת 2005, שב והסתנן לישראל דרך מצריים. 11. ביום 28.12.05 פנה העותר אל נציבות האו"ם לפליטים, בבקשה להכיר בו כפליט. בקשתו של העותר נבחנה, וביום 23.3.06 הוא רואיין על ידי נציגי נציבות האו"ם לפליטים. העתק הראיון צורף כנספח א' לתגובה. 12. ביום 12.4.07 שלח המשיב מכתב לעותר, בו דחה את בקשתו ודרש כי יצא מישראל לא יאוחר מיום 12.5.07 (נספח ב' לתגובה). לטענת העותר הוא לא קיבל מכתב זה. 13. במכתב מיום 16.5.07, המופנה אל "כל המעוניין", אישרה נציבות האו"ם לפליטים כי העותר פנה אליה בבקשה למקלט מדיני, כי תשובת המשרד בעניינו עדיין מתעכבת וכי עד אז לא ניתן לעוצרו (נספח ג' לעתירה). לטענת העותר, העובדה כי מכתב זה נשלח לאחר שבקשתו סורבה ע"י המשיב, מעוררת תמיהה. 14. מאחר והעותר, לטענתו, לא קיבל את מכתב המשיב הדוחה את בקשתו, הוא הוסיף ופנה פעמים נוספות אל נציבות האו"ם לפליטים, במהלך שנת 2008, בדרישה כי תינתן החלטה בעניינו. 15. לאחר שנודע לעותר כי המשיב כבר דחה את בקשתו, הוא פנה אל המשיב בבקשה לקבל את הפרוטוקולים בעניינו. תשובת המשיב בעניין זה לא סיפקה את העותר ולפיכך, ביום 6.10.08, הגיש העותר את העתירה נשוא פסק דין זה. דיון 16. לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובה לעתירה ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 17. החלטתו של המשיב אשר דחתה את בקשת העותר למעמד של פליט נומקה כדלקמן: העותר כשל מלהוכיח חשש מבוסס מרדיפה כמובנה באמנת ג'נבה לפליטים. הצהרותיו של העותר לא היו קוהרנטיות, תשובותיו היו מבולבלות וחסרות מבחינה עובדתית. העותר לא סיפק את המסמכים אשר לטענתו מבססים את טענותיו, אף שהוא טען כי ביכולתו להשיג מסמכים אלה. העותר לא תיאר מאורעות אשר יכולים להיחשב כרדיפה. העותר לא היה פעיל מבחינה פוליטית במדינתו. למרות טענתו של העותר לפיה נעצר ו/או הוטרד במדינתו, הוא פרט רק מעצר אחד, בספטמבר 2005, ממנו שוחרר לאחר מספר ימים. מלבד העובדה לפיה התעלם העותר, לכאורה, מצו שיפוטי, הוא לא הצביע על סיבה נוספת שבגינה יש לרשויות אינטרס נגדו. גם אם אכן העותר פעל בניגוד לצו שיפוטי וגם אם רשויות תורכיה יכולות לבסס את חשדן בדבר שיתוף פעולה של העותר עם ארגוני גרילה כורדיים לא חוקיים, אין מדובר ברדיפה (persecution) אלא בתביעה (prosecution), אשר אינה נופלת תחת מנדט האמנה. 18. העותר לא טען לפגם בהחלטה הדוחה את בקשתו למעמד של פליט, ולא העלה כל טענה כנגד סבירות ההחלטה ונימוקיה. כמו כן, העותר לא כפר או הכחיש את בעתירתו את הנימוקים עליהם התבססה ההחלטה כפי שפורטו לעיל. לפיכך, אין כל עילה, והעותר אף לא העלה עילה, להתערב בהחלטת המשיב אשר דחתה את בקשת העותר למעמד של פליט. 19. החלטת המשיב הינה סבירה, היא ניתנה על ידי הגורם המוסמך לתיתה, בהסתמך על המלצת נציבות האו"ם לפליטים, אשר הינה הגורם המומחה, המקצועי, המיומן והנייטרלי לבחינת טענות לפליטות. נימוקי ההחלטה מדברים בעד עצמם, והעותר לא הוכיח חשש מבוסס מרדיפה. גם העובדה לפיה העותר שב לתורכיה מספר פעמים לתקופות ממושכות, מעוררת ספק באשר לטענתו של העותר לנרדפות. לפיכך, כאמור, אין מקום להתערב בהחלטה נשוא העתירה. 20. העותר מבקש בעתירתו, כי תימסר לעיונו המלצת נציבות האו"ם לפליטים בעניינו, פרוטוקולי הדיונים, חוות הדעת, עצות והמלצות אשר ניתנו בעניינו. לטענת העותר, זכותו להגיש ערר על החלטת הועדה המייעצת של המשיב ולצורך כך הוא רשאי לקבל את הנימוקים לדחיית בקשתו, וכן את מלוא המסמכים הרלבנטיים לעניינו, אשר עליהם התבססה החלטת המשיב. העותר הפנה בעתירתו אל מכתב מאת נציבות האו"ם לפליטים, לפיו היא אינה צד להתדיינות וזכויותיו הינן מול המשיב, ואם ברצונו לקבל מסמכים כלשהם עליו לפנות אל המשיב (נספח ז' לעתירה). מאידך, טוען העותר, כי בשיחה טלפונית של באת כוחו עם נציגת המשיב נמסר לה כי החומר בעניינו של העותר הינו חסוי וכי על מנת לקבלו יש לפנות אל נציבות האו"ם לפליטים. לטענת העותר, הוא "נופל בין הכסאות, תוך בירוקרטיה מסורבלת ובלתי צודקת, כאשר רשות אחת מפילה את תפקידיה על רשות אחרת וכך לא ניתן לדעת ו/או לקבל את המגיע לו". עוד מפנה העותר לפסק הדין אשר ניתן בעת"מ (י-ם) 1087/06 אלמנש מרשה ביילין נ' שר הפנים , שם נדחתה טענת המשיב לפיה אין הוא חייב להמציא את המלצת נציבות האו"ם לפליטים מאחר ומדובר במסמכים פנימיים של גורם מייעץ. 21. המשיבים מתנגדים למסירת המסמכים המבוקשים. לטענתם, מסמכים אלה הינם מסמכים של האו"ם, אשר נהנה מחסינות, ולפיכך נדרשת הסכמת האו"ם לשם מסירתם. עוד טוענים המשיבים, כי לעיתים כוללת המלצת נציבות האו"ם מידע דיפלומטי אודות המתרחש במדינות שונות, ולפיכך מובנת זהירותה בפרסום חומריה. 22. על אף התנגדות המשיבים למסירת המלצת נציבות האו"ם לידי העותר, צרפו המשיבים לתגובתם את פרוטוקול הראיון אשר נערך לעותר ע"י נציבות האו"ם. 23. לא מצאתי מקום להיעתר גם לעתירה לעיון במסמכים. 24. החלטתם של המשיבים, כאמור, התבססה על המלצת נציבות האו"ם לפליטים, דחתה את בקשת העותר למעמד של פליט, בנימוקים כדלקמן: העותר כשל מלהוכיח חשש מבוסס מרדיפה כמובנה באמנת ג'נבה לפליטים. הצהרותיו של העותר לא היו קוהרנטיות, תשובותיו היו מבולבלות וחסרות מבחינה עובדתית. העותר לא סיפק את המסמכים אשר לטענתו מבססים את טענותיו, אף שהוא טען כי ביכולתו להשיג מסמכים אלה. העותר לא תיאר מאורעות אשר יכולים להיחשב כרדיפה. העותר לא היה פעיל מבחינה פוליטית במדינתו. למרות טענתו של העותר לפיה נעצר ו/או הוטרד במדינתו, הוא פרט רק מעצר אחד, בספטמבר 2005, ממנו שוחרר לאחר מספר ימים. מלבד העובדה לפיה התעלם העותר, לכאורה, מצו שיפוטי, הוא לא הצביע על סיבה נוספת שבגינה יש לרשויות אינטרס נגדו. גם אם אכן העותר פעל בניגוד לצו שיפוטי וגם אם רשויות תורכיה יכולות לבסס את חשדן בדבר שיתוף פעולה של העותר עם ארגוני גרילה כורדיים לא חוקיים, אין מדובר ברדיפה (persecution) אלא בתביעה (prosecution), אשר אינה נופלת תחת מנדט האמנה. בהחלטתו פרט המשיב והבהיר את הנימוקים אשר ביסוד ההחלטה, נימוקים אשר התבססו על המלצת האו"ם. העותר לא הוכיח, ואף לא טען, כי נימוקי החלטת המשיב והקביעות העובדתיות אשר עמדו בבסיס ההחלטה, אינם נכונים. לפיכך, לא הצביע העותר על כל טעם המבסס את עתירתו לעיון בהמלצות הנציבות, אשר היוו בסיס לנימוקים אלה ולהחלטה. 25. ככל שהעותר מבקש להגיש ערר, ביכולתו לעשות כן בהתבסס על הנימוקים אשר פורטו בהחלטת המשיב. 26. המשיבים צרפו לתגובתם את פרוטוקול הראיון אשר נערך לעותר. לפיכך, ככל שהעותר מבקש להגיש ערר בהתייחס לנימוק לפיו הצהרותיו היו חסרות מבחינה עובדתית, ביכולתו לעשות כן על בסיס פרוטוקול זה. 27. לאור כל האמור- העתירה נדחית. הסדרת מעמדמשרד הפניםפליטים