קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לקיום דיון בדלתיים סגורות בבית הדין לעבודה: השופטת נילי ארד לפני בקשה לקיום הדיון בערעור בדלתיים סגורות ולאיסור פרסום ההליך. להלן אפרט תחילה את השתלשלות העניינים ולאחריה את הבקשה והכרעתי בה, לאור המסגרת הנורמטיבית והעקרונות שהותוו בדין. החלטות בית הדין האזורי בנוגע לדיון בדלתיים סגורות ואיסור פרסום המבקשת הועסקה כאחות מעשית בתקופה בין 2.10.89 עד מרץ 2003 בבית חולים המופעל על ידי המשיבה. המבקשת הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. במסגרת בירור תביעתה ביקשה המבקשת כי בית הדין יורה על דיון בדלתיים סגורות, לפי סעיף 68(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, וזאת לשם הגנה על עניינם של ילדיה שחלקם היו באותה עת קטינים. בקשתה נדחתה בהחלטתו מיום 6.12.04 של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית שופט ראשי אורלי סלע; בש"א 7449/04) במסגרתה נקבע כך: " במקרה דנן, הקטינים אינם צד לסכסוך והסוגיה העומדת לדיון היא לא עניינם של הקטינים עליהם מתבקש בית הדין להגן. כל זיקתם לדיון שאת דלתותיו מבקשים לסגור הינה העובדה שאימם הגישה תביעה נגד מעבידיה. לתוצאות התיק אין כל השלכה ישירה על הקטינים. טענותיה של המבקשת במקרה זה אינן מייחדות את עניינה מכל הליך אחר במסגרתו נטענות טענות אישיות ו/או רפואיות בקשר לבעל דין" ואין בהן "כדי להצדיק חריגה מכלל פומביות הדיון". 4. בקשה שהגישה המבקשת להוצאת מסמכים שצורפו כנספחים לתצהיר עדת המשיבה, נדחתה בהחלטה מיום 7.3.07 בה נקבע, כי המבקשת העלתה מיוזמתה את מסכת העובדות המתייחסת למסמכים אלה, על כן "מנועה היא מלהעלות טענה לפיה צירופם מהווה פגיעה בפרטיותה". עוד נקבע כי "מדובר במסמכים רלוואנטיים לבירור התובענה ובמסמכים הנדרשים למשיבה לביסוס הגנתה" (סגנית שופט ראשי אורלי סלע; בשא 3374/07). בקשת המבקשת לשמיעת עדותה בדלתיים סגורות נדחתה אף היא בהחלטת בית הדין האזורי מיום 17.6.07 (השופטת נטע רות; עב' 5058/04) בה נקבע כך: " לאחר שעיינתי בבקשה לשמיעת עדותה של התובעת בדלתיים סגורות ובתגובה לה, הרי שאינני נעתרת לה. זאת בשים לב לעקרון פומביות הדיון ולכך שהתובעת לא הצביעה על טעמים המצדיקים פגיעה בעקרון זה: לא שוכנעתי כי שמיעת העדות בדלתיים סגורות נדרשת על מנת שלא להרתיע את התובעת מלמסור עדותה בשים לב לאופן המצב בו פורש סעיף 68(ב)(7) לחוק בתי המשפט ובשים לב לעיתוי בו הגישה. בנוסף, יצוין כי התביעה לא הוגשה על פי חוק למניעת הטרדה מינית והיא איננה כוללת עילת תביעה מכוחו של חוק זה או מכוחו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. אי לכך ומשלא קיימת עילה שבדין לקיום הדיון בדלתיים סגורות תוך פגיעה בעקרון פומביות הדיון, הרי שהבקשה נדחית" [הדגשה שלי - נ.א.]. 6. בהחלטה מיום 17.3.08 (השופטת נטע רות; עב' 5058/04) דחה בית הדין האזורי את עתירת המבקשת למתן צו לאיסור פרסום פסק הדין מטעמים אלה: " 1. ראשית יאמר כי בית הדין כבר נדרש לאזן בין האינטרסים השונים עליהם מצביעה התובעת בבקשתה ואמר בעניין זה את דברו, נוכח החשיבות של עקרון פומביות הדיון. התובעת לא הצביעה על טעם חדש המצדיק שינוי בהחלטה שניתנה בנוגע לאותן סוגיות. אף לו היה ממש בטענות התובעת, הרי שנוכח העובדה שניצבים אנו כיום בסוף ההליך שהתנהל באופן פומבי תוך פרסום הפרוטוקולים וחקירות העדים באתר הרשות השופטת, הרי שבקשתה של התובעת הפכה תיאורטית ומיותרת. אי לכך הבקשה נדחית [ההדגשות שלי - נ.א.]" המבקשת הגישה בקשה לעיון נוסף בהחלטה על איסור פרסום פסק הדין. לפי המלצת בית הדין, ובהעדר התנגדות מטעם המשיבה, התקבלה הבקשה באופן שנקבע כי "פסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים הקשורים לתובעת". פסק דינו של בית הדין האזורי תביעתה של המבקשת (להלן: התובעת) נדחתה על כל רכיביה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת נטע רות; עב' 5058/04). עיקר מסקנותיו של בית הדין האזורי היו אלה: התובעת "לא פוטרה אלא התפטרה"; "לא הוכחה הפרה של חובה כלשהי ביחס לתובעת מכח דין או הסכם"; מחומר הראיות עולה כי "התלונות שהופנו כלפי התובעת בכל הנוגע להטרדת רופאים - לא היו תלונות סרק, אלא תלונות שיש בהן ממש כעולה מהמסמכים הרבים שהוצגו בפני ביה"ד, לרבות מכתביה" ועדויות העדים; הרושם המתקבל מגרסתה של התובעת ב"נושא ההטרדות כאמור וככל שניסתה להכחישן או לעמעם את חומרתן - היה בלתי משכנע" לאור "עדותה המתחמקת ונוכח הסתירות שבין עדותה לבין המסמכים מזמן אמת"; "ככל שנפל רבב בהתייחסות הנתבעת אל התובעת הרי שהדבר לא נעשה על מנת להתנכל לתובעת, אלא - על מנת להבטיח את המשך התפקוד התקין של ביה"ח תוך הגנה על האינטרסים של כלל המעורבים, לרבות הרופאים שהטרידה התובעת והציבור שנזקק לשירותיו של ביה"ח"; המשיבה "מצידה עשתה ניסיון מספק לאפשר את המשך העסקתה" של התובעת ב"תפקיד הולם בשים לב למגבלותיה ובשים לב לבעיות שהתעוררו ביחס לתפקודה" אולם התובעת עצמה "היא שהכשילה ניסיון זה". במסגרת הניסיונות להמשיך העסקתה ונוכח החיכוכים התכופים שהיו בין התובעת לבין צוותי מרפאות החוץ ו"ההטרדה שהטרידה התובעת רופאים שונים עמם נדרשה לבוא במגע יומיומי תכוף", החלטתה של המשיבה להעסיק את המבקשת כאחות ביחידת הא.ק.ג. או לחלופין כאחות באספקה הסטרילית לא הייתה נגועה בחוסר תום לב או שיקולים זרים. התפקידים שהוצעו לה "אינם פחותים בדרישותיהם מתפקידים אחרים אותם ביצעה בעבר בביה"ח כאחות מעשית" ותאמו את מגבלותיה הרפואיות. פסק דינו של בית הדין האזורי פורסם ללא פרטים מזהים הקשורים לצדדים. הערעור והבקשה לאיסור פרסום על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה המבקשת ערעור (ע"ע 584/08). בד בבד הגישה "בקשה למתן צו איסור פרסום וקיום דיון בדלתיים סגורות" במסגרתה ביקשה כי בית דין זה יורה על "איסור הפרסום של כל המידע לרבות מסמכים, מכתבים אישיים, כתבי בי דין והתכתבויות" הקשורים לדיון לרבות פסק הדין שיינתן בערעור; לחלופין ביקשה "להורות על איסור פרסום שמם של הצדדים במסגרת החלטות ופרוטוקולים של בית הדין" ופסק הדין בערעור ו"להורות על דיון בדלתיים סגורות". טענות הצדדים בבקשה שלפני עיקר טעמיה של המבקשת באלה: המבקשת נשואה, אם לשלושה ילדים אחד מהם קטין. קיום דיון פומבי בערעור יגרום לה "באופן ודאי נזק רב ובלתי הפיך, עוגמת נפש ומבוכה מרובים, תוך פגיעה בבני משפחתה הקרובה והרחוקה", פגיעה בשמה הטוב ובפרטיותה ופגיעה אף במצבה הרפואי על לא עוול בכפה; כתבי בי דין שהוגשו מטעם המשיבה כוללים "תיאורים רבים בקשר ליחסים אישיים של המבקשת עם גברים בעבודה, לרבות מכתבים ממנה לגברים בעבודה בנוגע ליחסים שבינו לבינה", תלונות המשיבה בקשר להטרדות מיניות ופרטים רפואיים בנוגע למצבה הנפשי של המבקשת, לרבות "פרטים אשר לא ניתנה הסכמתה לחשוף אותם" תוך הפרת זכויותיה לסודיות רפואית על פי חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996; המבקשת "איננה דמות ציבורית חשובה אלא אדם פרטי ואנונימי"; המבקשת "לא פעלה למחיקת הסעיפים הפוגעניים בכתבי בי-הדין מטעם המשיבה הואיל והם מעידים על כך שהמשיבה הייתה מוּנעת בכל ההתנהלות שלה כלפי המבקשת בכלל ובניהול הגנתה בפרט ממניעים חסרי תום לב ואשר מטרתם דחיית התביעה" על ידי הכפשת שמה; פסק דינו של בית הדין האזורי פורסם "ללא פרטים מזהים" אודותיה ובכך תימוכין שאין בקשתה מיותרת או תיאורטית; ההליך בבית הדין האזורי התנהל בדלתיים פתוחות "בלית ברירה" משלא יעלה על הדעת כי עליה לוותר על תביעתה "אך בשל העובדה שבקשותיה לקיום דיון בדלתיים סגורות לא התקבלו"; "המשיבה העלתה טענות הקשורות להטרדה מינית כלפי המבקשת ועל ידי המבקשת כלפי עובדים אחרים במשיבה" על כן רלבנטיות הוראות חוק הטרדה מינית בדבר חריגים לעקרון פומביות הדיון. המשיבה מצידה התנגדה לבקשה תוך שטענה כי מדובר ב"בקשה חסרת בסיס ומופרכת לחלוטין ואף תיאורטית" ועיקר טעמיה באלה: אין עילה חוקית לחרוג מפומביות הדיון ולקיים הדיון בערעור בדלתיים סגורות משטענותיה של המבקשת הועלו ביוזמתה; טענותיה של המשיבה "הועלו כולן בתגובה לטענות המערערת עצמה" ולמסכת העובדתית שהציגה ועל כן "מנועה היא מלהעלות כל טענה" בדבר פגיעה בפרטיותה; המסמכים שצירפה המשיבה לכתבי בי-דין רלבנטיים לבירור התובענה; המבקשת לא טרחה לפרט את הנזק החמור, אשר ייגרם לה לנוכח פרסום ההליך, זאת למעט טענות כלליות, גורפות ובלתי מפורטות באשר לפגיעה בה, בשמה הטוב, בבריאותה ובבני משפחתה. משכל ההליך בפני בית הדין קמא התנהל בדלתיים פתוחות לא נימקה המבקשת "איזה נזק נוסף עלול להיגרם לה בשלב זה"; הוראות חוק איסור לשון הרע וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אינן רלבנטיות להליך מושא הבקשה. דיון והכרעה המחלוקת בבקשה שלפני סבה על השאלה האם לאור איזון האינטרסים מתקיים החריג לעקרון פומביות הדיון המחייב דיון בדלתיים סגורות ומתן צו איסור פרסום על ההליך בערעור, או צמצומו. אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר בחינת הסוגיה על מכלול היבטיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות למעט איסור פרסום בהליך הערעור של שמות הצדדים ופרטיהם, בהחלטות, בפרוטוקולים ובפסק הדין בערעור. טעמיי לכך אפרט להלן, תוך שאדרש למסגרת הנורמטיבית וליישומה על נסיבותיו של המקרה הנדון. המסגרת הנורמטיבית ככלל, רווח בשיטתנו המשפטית עקרון פומביות הדיון. לא בנקל יורה בית המשפט על סגירת הדלתיים ואיסור הפרסום, ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון [עע 120/07 אומ"ץ אזרחים למען מנהל תקין וחברתי ומשפטי - אלמונית, , 29.10.2007 והאסמכתאות שם (להלן: עניין אומ"ץ)]. כיוצא מהכלל, מתוקף סמכות מפורשת בחוק המוקנית לבית המשפט ובמסגרת שיקול הדעת המסור לו, רשאי בית המשפט להורות על סגירת דלתיים [רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 97, 128; בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4)1, בעמ' 130; רע"פ 1127/93 מדינת ישראל נ' קליין, פ"ד מ(3) 485, בעמ' 510] או איסור פרסום מלא או חלקי [עא 4963/07 ידיעות אחרונות בע"מ נ' עו"ד פלוני, , 27.2.08 (להלן: פרשת ידיעות אחרונות); וראו גם: עניין אומ"ץ והאסמכתאות המובאות שם; ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל, , 5.4.06, פסקה 15]. החריגים לעקרון פומביות הדיון ייושמו על דרך הצמצום, לאחר שקילה קפדנית וזהירה [רעא 176/86 פלונית נ' פלוני, פ"ד מ(2) 497, 499; עניין אומ"ץ]. וכפי שציינתי בעניין אומ"ץ: "בהפעילו את שיקול הדעת, אם לאסור את הפרסום או להתירו, יבחן בית הדין את האינטרסים הנוגעים לעניין ומשקלם, ויאזן ביניהם, בשים לב לנסיבות המקרה הנדון לפניו. זאת, תוך שיבחן את מהות האינטרס של המבקש את התרת הפרסום והעניין הציבורי בפרסום, לעומת מהות האינטרס באיסור הפרסום והנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים". מן הכלל אל הפרט במקרה שלפני, מחייב איזון השיקולים דחיית הבקשה בכל הנוגע לסגירת הדלתיים וקיום הדיון בערעור בדלתיים פתוחות. ואבאר. עניינם של ההליכים בבית הדין האזורי, בתביעת המבקשת לסעדים הנובעים מעבודתה במשיבה וסיומה. וכפי שציין בית הדין האזורי בהחלטתו החלוטה מיום 17.6.07: "התביעה לא הוגשה על פי חוק למניעת הטרדה מינית והיא איננה כוללת עילת תביעה מכוחו של חוק זה או מכוחו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה". דברים אלה נכונים אף לערעור שהגישה המבקשת, אשר עניינו אינו בתובענה אזרחית בעילה של הטרדה מינית. אי לכך, אין חלות על ההליכים בתובענה ובערעור הוראות החוק בכל הנוגע לסגירת דלתיים [סעיפים 68(ב)(5) ו-70(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 והוראת סעיף 10א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988]. בנוסף, יש להתחשב בכך, שבירור התביעה גופה התקיים בדלתיים פתוחות וכפי שנקבע בהחלטתו החלוטה של בית הדין האזורי מיום 17.3.08 ההליך התנהל "באופן פומבי תוך פרסום הפרוטוקולים וחקירות העדים באתר הרשות השופטת". כמו כן, תביעתה של המבקשת נדחתה בפסק דינו של בית הדין האזורי על כל רכיביה, ובהתייחס לטענות ההדדיות בדבר הטרדות מיניות, נקבע כי התלונות נגד המבקשת בכל הנוגע להטרדת רופאים "לא היו תלונות סרק, אלא תלונות שיש בהן ממש". לכל אלה משקל להשארת הדיון בערעור בדלתיים פתוחות [וראו: עניין יאנוס, עמ' 120; עניין אומ"ץ]. אשר לבקשה לאיסור פרסום ההליך בערעור, דין הבקשה להתקבל בחלקה בלבד, באופן שייאסר פרסומם של פרטי המבקשת ושמות הצדדים בהליך. ככלל, איסור פרסום ההליך הוא הנדבך השני לעקרון פומביות הדיון, ובהעדר פגיעה חמורה בפרטיות לא יאסור בית המשפט על פרסום ההליך [סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984]. טענת המערערת לפיה עלולה להיגרם לה ולבני משפחתה עוגמת נפש מפרסום הליכי הערעור, אין די בה כשלעצמה כדי לאסור פרסום. טענה ממין זו עשויה להישמע מפיהם של רבים מבעלי הדין המעדיפים לחסות מעין הציבור את ההתדיינות בעניינם. אולם, כפי שנפסק בפרשת ידיעות אחרונות, לשם איסור פרסום ישקול בית המשפט אם במידע שהובא לפניו קיימת פגיעה חמורה בליבת הפרטיות, שהם עניינים הנוגעים באופן מובהק לצנעת הפרט. באיזון הכולל, במקרה שלפני, מתקיימים טעמים המצדיקים איסור פרסום חלקי בלבד. ואפרט. טעמיו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לסגירת הדלתיים והתרת הפרסום בהחלטותיו החלוטות של בית הדין האזורי, יפים אף לדחיית מבוקשה של המערערת לאיסור פרסום הליכי הערעור. עם זאת, משקיבלו בעלי הדין את המלצתו של בית הדין האזורי והסכימו על איסור פרסום שמות הצדדים ופרטיהם, ובאין אינטרס ציבורי מובהק בפרסום שמות בעלי הדין בערעור - הריני רואה להיעתר לבקשה באופן חלקי ולהורות על איסור פרסום שמות הצדדים ופרטיהם גם בהליכי הערעור. במיוחד כן, כאשר על פני הדברים, אין נראה כי התרת הפרסום המלא תשרת אינטרס ציבורי מכריע [ראו והשוו: עניין חברת החדשות פסקה 38; דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות נ' קראוס, פ"ד נב(3) 1, 39] ואין בפרסום כדי להוות עניין ציבורי מיוחד [עניין תורג'מן] משמדובר בהליך אזרחי שלא מכח החוק למניעת הטרדה מינית וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ומשהמבקשת הינה אדם מן הישוב. איסור פרסום חלקי, כאמור, הינו במידה שאינה עולה על הנדרש, תוך איזון בין עקרון פומביות הדיון מחד לנסיבות המיוחדות ולאינטרס הצדדים מאידך. סוף דבר - הבקשה לקיום הדיון בערעור בדלתיים סגורות נדחית. הבקשה לאיסור פרסום הליכי הערעור מתקבלת בחלקה בלבד. זאת, באופן שבשלב זה של ההליך הריני מורה על איסור פרסום שמות הצדדים ופרטיהם בהליך הערעור בלבד - בהחלטות, פרוטוקולים ופסק הדין בערעור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. דיון בדלתיים סגורותדיוןבית הדין לעבודה