קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת עיון בהסכם הרשאה עם המינהל: 1. העותרת ביקשה להורות למינהל מקרקעי ישראל (משיבה 1) (להלן - המינהל), להימנע מלמסור לעיונו של משיב 2 הסכם הרשאה שנחתם בינה ובין המינהל. העותרת, הינה חברה ממשלתית, שנוסדה לצורך פיתוח רצועת החוף באילת מכוח הסכם בינה ובין מדינת ישראל, שנחתם באמצעות המינהל, שהקנה לעותרת זכויות לפיתוח מקרקעין המצויים בחוף אילת. המשיב 2 הינו יזם פרטי שפנה למינהל בבקשה לקבל העתק מההסכם הנ"ל, על פי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 2998 (להלן - חוק חופש המידע). המינהל הודיע לעותרת על פנייתו של משיב 2 לקבל העתק מההסכם הנ"ל, בעוד שהעותרת הודיעה למינהל שהיא מתנגדת לכך. המינהל דחה את התנגדות העותרת, אך הודיע לה כי הוא משהה את העברת ההסכם למשיבה 2 על מנת לאפשר לה לפנות בעתירה מנהלית בקשר לכך. 2. לטענת העותרת: ההסכם הנ"ל נוגע לאופן ניהולה הפנימי של העותרת ואינו מהווה מידע "בעל ערך ו/או חשיבות ציבורית", יש בו ענינים מסחריים שבין המינהל והעותרת ופרסומו יפגע באינטרסים של העותרת. בין המינהל ובין העותרת מתקיימים מגעים להארכת תוקפו של ההסכם הנ"ל, וחשיפתו בטרם גיבוש מדיניות סופית ביחסים שביניהם עלולה לפגוע ביכולת תפקודה של העותרת. בקשתו של המשיב 2 לקבל לעיונו את המסמך נועדה לאפשר לו להתחמק מתשלום חובו לעותרת בגין דמי פיתוח ודמי שימוש ראויים במקרקעין, שבתחום הסכם ההרשאה המוחזק על ידיו, בעת שאין להסכם ההרשאה כל השלכה לכך. על פי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע אינה מורשית להעמיד לעיון המשיב העתק מהסכם ההרשאה. חברה ממשלתית אמורה לפעול לפי שיקולים עסקיים, למעט חריגים לכך שלא התקיימו במקרה זה, לא חלה עליה כל חובה לגלות את הענינים המסחריים, ואין להתיר פגיעה בלתי מידתית באינטרסים העסקיים והמסחרים שלה. 3. לטענת המינהל: סעיף 9 לחוק חופש המידע מבחין בין ענינים שלגביהם הרשות "לא תמסור מידע" כאמור בסעיף 9(א) לחוק, ובין ענינים שלגביהם הרשות "אינה חייבת למסור" מידע, כאמור בסעיף 9(א) לחוק. הענין הנדון נכלל בקטגוריה האחרונה, בסעיף 9(ב)(6) המתיחס ל"מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי ... וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי...", ולאור סעיף 10 לחוק עליה לשקול את "עניינו של המבקש במידע", וה"ענין הציבורי שבגילוי המידע ...". כמו כן, נקבע בפסיקה שהזכות לקבל מידע מרשות ציבורית הינה אחת מזכויות היסוד במשטר דמוקרטי (פרופ' י. זמיר, הסמכות המנהלית, כרך א' (נבו, ירושלים, תשנ"ו - 1996, עמ' 35, 36). מקרה זה מדובר בהסכם הרשאה סטנדרטי בין העותרת למשיב 1, שאינו כולל ענינים מסחריים, מדובר במסמך בעל אופי ציבורי שאין בו כדי לפגוע באינטרסים של העותרת. אין בו כל מידע לגבי מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב, כאמור בסעיף 9(ב)(2) לחוק חופש המידע, ואין מדובר במידע בדבר דיונים בין עובדי רשויות ציבוריות, כאמור בסעיף 9(ב)4 לחוק הנ"ל. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת המינהל המצריך התערבות שיפוטית. 4. לטענת משיב 2, העיון בהסכם המבוקש נחוץ לו לבחינת חוקיות דרישת העותרת לתשלום כפול של דמי פיתוח מגרש שנחכר על ידיו, הכולל מחיר קרקע ומחיר פיתוח, בעוד שהעותרת מתעלמת מהתשלומים ששילם למינהל ודורשת ממנו כפל תשלומים בגין דמי פיתוח. דיון 5. השיקול המרכזי בבקשה למסירת מידע או הימנעות ממסירתו כשהדבר נתון לשיקול דעת הרשות הוא הענין הציבורי שבגילוי המידע מחד מול הנזק שבאי גילוי. בקשר לכך נראה לי שלא ניתן לקבוע שהמינהל פעל בחוסר סבירות או כי שקל שיקולים בלתי עניניים, ואין כל עילה להתערבות בהחלטתו. 6. לאור זאת, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ למשיבה 1, ובסך 5000 ₪ למשיבה 2. חוזהבקשת עיוןמסמכיםעיון בחוזה