קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת רשות ערעור על מתן צו מניעה זמני: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת צדיק רוית, נ"צ (עובדים) מר ניסים לאוזון ונ"צ (מעבידים) מר יארניצקי אליאב, בשא 4480/09 עב 5124/09) מיום 27.5.2009, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבים למנוע העברת אחד מהם למקום העסקה חלופי עד להשלמת ההליך העיקרי. בתחילה שקלתי את האפשרות, כי בקשת רשות הערעור תדון כבערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ברם במחשבה נוספת הגעתי למסקנה שונה. הרקע לבקשה זו הוא החלטת הוועדה להעסקת קרובי משפחה בנציבות שירות המדינה (להלן - הוועדה) מיום 5.11.2006, לפיה "יש לדאוג להעברת אחד מבני הזוג ליחידה אחרת או מעון אחר בתוך שנה מהיום, קרי 7.11.2006 [צ"ל 7.11.2007, ע.ר.] עד אז העסקת העובדים מאושרת". הטעם להחלטה זו הוא עבודת המבקשים באותו מקום עבודה (מעון לבצלר בהרצליה להלן - המעון). בהקשר זה יצוין, כי המבקשת החלה את עבודתה במעון ביום 1.1.1993 והמבקש החל את עבודתו שם ביום 3.1.2000. המבקשים נשאו זה לזו לאחר תחילת עבודתם במעון, ביום 6.6.2006. ההחלטה הנ"ל נבחנה מחדש על ידי הוועדה, וביום 23.3.2009 התקבלה החלטתה כדלקמן: "לאור כללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבת משפחה), התשכ"ט-1969, והוראות פרק 13.3 בתקשי"ר-סייגים מטעמי קרבת משפחה; קבעה הוועדה... שלא לאשר את המשך העסקת בני הזוג בכפיפה אחת. זאת לאור העובדה שמדובר במעון קטן (המונה 68 עובדים ו-115 דיירים) השוכן במתחם קטן והן לאור העובדה כי מדובר בקרבת משפחה מדרגה ראשונה (בעל ואישה). אי לכל האמור לעיל לא מצאה הוועדה לנכון לשנות החלטתה [הקודמת]". ביום 31.3.2009 הודיעו המשיבים, כי יש להעביר את אחד המבקשים למעון אחר. ביום 10.5.2009 נמסר למבקשים, כי קיימות משרות פנויות בשני מעונות באזור השרון, וכי עליהם להודיע למשרד הרווחה תוך שבוע ימים מי משניהם יעבור לאחד מהמעונות. על רקע הודעת המשיבים, הוגשה בקשה לבית הדין האזורי, בה עתרו המבקשים ליתן סעד זמני לתקופת ההליך, שימנע את העברת מי מהם למעון חלופי, עד לסיום ההליך העיקרי. 3. בית הדין האזורי דחה בהחלטתו את הבקשה, כשהוא סוקר את העובדות הרלוונטיות, את הוראות החוק והתקשי"ר ונותן את דעתו לחשש מפני ניגוד עניינים בנסיבות העניין. בית הדין נימק את החלטתו במילים הבאות: "משבאנו לכלל מסקנה כי קיים חשש לניגוד עניינים בו יהיה מצוי מי מבין המבקשים ונוכח הוראות סעיף 13.321 לתקשי"ר החל על הצדדים, סבורים אנו כי על אף התוצאה הקשה למבקשים, דרישת המשיבים בדין יסודה. עוד נציין כי אין מדובר בהפסקת עבודה אשר בעטיה נפגע חופש העיסוק, שכן עסקינן בניוד עובד למקום עבודה אחר אשר היא כשלעצמה אינה פוגעת בחופש העיסוק" (פיסקה 26 להחלטה). בית הדין ציין עוד, את הכלל המסייג את התערבותו של בית הדין בהחלטות הרשות המנהלית (פיסקה 27) וקבע כי גם אם המשיבה לא הקפידה בעבר על שמירת האיסור בדבר העסקת קרובי משפחה באותה יחידה מנהלית, הרי ש"אין בכך בלבד כדי להקנות למבקשים זכות להמשיך להיות מועסקים באותו מקום" (פיסקה 28). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, כשהמבקשים מציינים את דחיפות העניין לאור החלטת המשיבים להעביר אחד מהם למקום עבודה חליפי, שאותר בסביבת מגוריהם, ביום 16.6.2009. בקשתם של המבקשים ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד נדחתה על ידי בית דין זה ביום 4.6.2009 וניתנה למשיבים שהות להגיש את תשובתם, בלוח זמנים קצוב שנקבע. לטענת המבקשים, שגה בית הדין האזורי עת הסתמך בהחלטתו על נסמן 13.321 לתקשי"ר שעניינו העסקת קרובי משפחה שקרבת המשפחה ביניהם קדמה להעסקתם באותה יחידה, במקום שיסתמך על נסמן 13.324 לתקשי"ר ועל כלל 3 לכללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבה משפחתית), תשס"ח-2007) שעניינם העסקת קרובי משפחה שקרבת המשפחה ביניהם נוצרה לאחר תחילת ההעסקה. לדבריהם, לטעות זו יש השלכה מהותית על תוצאת ההחלטה, משום שהכלל הנוגע לעניינם של המבקשים אינו מוחלט, וחובת ההעברה למקום העברה חלופי בנסיבות הנוגעות לעניינם מותנית בקיומם של יחסי כפיפות, קשרי עבודה או ניגוד עניינים. בית הדין "פטר את עצמו" מלדון בהוראות הכלל הרלוונטי. עוד טוענים המבקשים ביחס לניגוד העניינים - כי פרשנותו של בית הדין האזורי למונח 'ניגוד עניינים' מרוקנת מתוכן את הכללים הנוגעים לעניינם, בהניחה שבכל מקום בו נוצרת קרבה משפחתית תוך כדי שירות, חובה להפריד בין הקרובים ולהעביר אחד מהם ליחידה אחרת. המשיבים הגיבו על הבקשה בטענות אלה: הבקשה אינה מעוררת סוגיה משפטית המצדיקה התערבות בהליך ביניים; הבקשה תוקפת, במידה רבה, את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, בהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב; הבקשה תוקפת בתקיפה ישירה החלטה מנהלית שלא נפל בה כל פגם; ההליך העיקרי נקבע למועד קרוב, ביום 9.7.2009 ובמסגרתו יתבררו לאשורן כלל העובדות הצריכות לעניין ותינתן הדעת למסגרת הנורמטיבית בכללותה; החלטת המשיבים היא לניוד אחד מבני הזוג, בדרך בה לא יפגע מעמדו או תנאי עבודתו של בן הזוג העובר; בבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי דבק שיהוי קיצוני, ודי היה בכך כדי לדחותה על הסף; המבקשים הסתירו מבית הדין עובדות מהותיות וחשובות, וגם מטעם זה היה די כדי לדחות את הבקשה על הסף; מאזן הנוחות נטה ונוטה לטובת המשיבים; בסיס החלטת הוועדה, כמו בסיס החלטת בית הדין, נסמכים על יסודות איתנים. לאחר שבחנתי את ההחלטה, את הבקשה, את התשובה ואת מצורפיהן, אני מחליט כי יש לדחות את הבקשה. אכן, מקריאת הדברים עולה, כי נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי, שהתייחס בהחלטתו לנסמן 13.321 בתקשי"ר תחת אשר יתייחס לנסמן 13.324 שהוא הנוגע לענייננו. יחד עם זאת וחרף האמור, אני סבור כי אין מקום בנסיבות העניין להתערב בהחלטת בית הדין האזורי, כאשר הדגש הוא על כך שמדובר בהחלטה לסעד זמני בהליך זמני. כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני או להימנע מליתן סעד כאמור, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (עע 215/03 ענבר נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (ניתן ביום 3.11.2006). נסיבות אלה לכאורה לא התקיימו במקרה זה, ולכן אין מקום לסטות מכלל זה. כמו כן יש לציין, כי במקרה הנוכחי לא ניתן לקבוע בשלב ראשוני זה של ההליך ,שלא הונחה על ידי המשיבים ולו תשתית לכאורית איזו שהיא המצדיקה את המשך הליך העברת אחד מן המבקשים למקום עבודה הולם אחר, מבלי לפגוע כמובן במעמדם ותנאי עבודתם. מודגש שוב שמדובר בהליך זמני שאינו סוף פסוק, והוא בהחלט יכול להיות הפיך. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי המדינה הציעה להצהיר את "הצהרת גור אריה" המחזקת את הקביעה לגבי הפיכותו האפשרית של ההליך, ויש לצפות כי אכן כך תנהג. לא למותר לציין שאין בהחלטתי זו כל רמז או הנחיה לגבי תוצאת ההליך העיקרי, אשר יקבעו בפסק דינו של בית הדין האזורי בהליך העיקרי לאחר בחינת כל הראיות והטענות. בית הדין האזורי מתבקש לעשות מאמץ בהתאם לאפשרויותיו ולקבוע את ההליך העיקרי מוקדם ככל האפשר וגם לסיימו בהתאם. סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות. רשות ערעור (בזכות או ברשות)צו מניעה זמניערעורצוויםצו מניעה