גובה הפיצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גובה הפיצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית: השופט שמואל צור 1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר אברהם אמיר ומר לארי אברהם; ע"ב 2451/05), בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה רכיבים שונים בסכום של 290,000 ש"ח, הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ש"ח. הבקשה מתייחסת לעיכוב ביצוע סכום של 290,000 ש"ח. 2. המבקשת הינה חברה פרטית למתן שירותי תקשורת סלולארית. המשיבה הועסקה על ידי המבקשת החל מיום 1.4.95 ועד ליום 15.12.05, מועד בו פוטרה מעבודתה. בתחילה עבדה המשיבה במרכז השירות ומיום 1.1.99 ועד פיטוריה, שימשה כמנהלת המרכז. 3. בבית הדין האזורי בנצרת עתרה המשיבה לצו מניעה זמני נגד פיטוריה וכן הגישה תביעה לביטול מכתב הפיטורים ולהשבתה לעבודה. בנוסף תבעה המשיבה סעדים כספים שונים המגיעים לה, לטענתה, מיום הפסקת עבודתה ועד החזרתה לעבודה בפועל. המשיבה טענה כי פיטוריה נעשו ללא סיבה, למרות היותה עובדת מצטיינת ומבלי שנערך לה שימוע כדין או הובהרו לה סיבות פיטוריה. לטענתה, פיטוריה נעשו בעקבות "תפירת תיק" נגדה על ידי קצין הביטחון של מבקשת מר קרקו, אותו בנה משך בזמן רב ובסבלנות, כחלק ממסע נקמה על סירובה להיעתר להצעותיו המיניות. המבקשת הכחישה את גרסת המשיבה וטענה כי המשיבה פוטרה עקב חשד ממשי למעורבותה במעשים המהווים הפרת משמעת חמורה. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהוצאת פירוטי שיחות בניגוד לנהלים ולכללים החלים על עובדי המבקשת. 4. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין קבע, על סמך העדויות ששמע ולאור התרשמותו הישירה מהן, כי המשיבה הוטרדה מינית על ידי מר קרקו, בהצעותיו החוזרות שהופנו אליה ובאמירותיו באירועים שונים. עוד נקבע כי למרות שמר קרקו לא שימש כמנהל הישיר של המשיבה, הוא כיהן בתפקיד בכיר במבקשת, עובדה שגרמה למשיבה שלא לטפל בהטרדות כנדרש, מחשש למקום עבודתה, בהיותה אם חד הורית הנושאת בנטל פרנסתו של בנה. עוד קבע בית הדין האזורי כי המשיבה הוכיחה שפוטרה שלא כדין וכי לא היה ממש בטענותיו של מר קרקו נגדה. כן נקבע כי המבקשת לא בדקה את מניעיו של מר קרקו בטרם פיטרה את המשיבה. עוד קבע בית הדין כי השימוע של המשיבה היה בעייתי וכי נפלו פגמים בהליך פיטוריה. אשר לסעד הראוי בנסיבות המקרה, בית הדין דחה את בקשת המשיבה להשבתה לעבודה לאחר שמצא שהיא לא מועסקת בשירות המבקשת מאז שנת 2005. בשל חלוף הזמן הרב סבר בית הדין כי אין לאכוף על מנהלי המבקשת הקיימים להמשיך ולהעסיק את המשיבה. בהסתמך על קביעה זו ובשל הפגמים החמורים שנפלו בהליך הפיטורים של המשיבה, קבע בית הדין כי יש לפסוק לה פיצוי בשיעור של 120,000 ש"ח על פיטורים שלא כדין. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בסך של 50,000 ש"ח על עוגמת נפש ופיצוי נוסף בשל הטרדה מינית, ללא הוכחת נזק, בסך של 120,000 ש"ח על הפרת חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998. הפיצוי לפי החוק למניעת הטרדה מינית נפסק על דעת נציגי הציבור ובניגוד לדעתה של ראש ההרכב, אשר סברה כי יש לפסוק 50,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק למניעת הטרדה מינית. תביעת המשיבה לפיצוי על הפרת הסכם נדחתה. משהתקבלה תביעת המשיבה בעיקרה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם לה הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח. 5. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 28.6.09 קיבל בית הדין האזורי את הצעת המשיבה, חרף התנגדות המבקשת, והחליט לעכב את ביצוע פסק הדין בכפוף להפקדת סכום החיוב בידיהם הנאמנות של באי כח המשיבה, בחשבון נאמנות שייפתח לצורך כך על ידם בבנק הפועלים. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שלפנינו. 6. המבקשת מבקשת להורות על עיכוב ביצוע הסכום הפסוק בסך של 290,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למתן פסק דין בערעור. לחלופין, המבקשת נכונה להפקיד בקופת בית הדין ערבות בנקאית בגובה סכום הפסוק. המבקשת טוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, בפסק דינו של בית הדין האזורי נקבעו קביעות עובדתיות המנוגדות למסכת הראיות שהובאה בפניו. עוד נטען כי הפיצוי על נזק לא ממוני לפי חוק למניעת הטרדה מינית בסך של 120,000 ש"ח חורג מן התקרה הקבועה בחוק לפיצוי ללא הוכחת נזק. גם הפיצוי על עוגמת נפש מהווה כפל פיצוי על אותו הנזק. עוד עמדה המבקשת בהרחבה על נימוקים שונים אשר יש בהם, לטענתה, כדי להצביע על כך שסיכוייה לזכות בערעור טובים. עוד טוענת המבקשת כי קיים חשש שאם תשלם למשיבה את הסכום הפסוק לא ניתן יהיה להיפרע ממנה אם יתקבל הערעור. לטענתה, בפני בית הדין האזורי טענה המשיבה כי היא אם חד הורית, הנושאת לבדה בנטל פרנסתו של בנה ואין לה מקורות הכנסה אחרים, מלבד עבודתה אצל המבקשת. גם בבקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין האזורי המשיבה הסתפקה בטענה כללית לפיה המבקשת לא הביאה כל ראיות בדבר מצבה הכלכלי ולא ציינה שהיה שינוי במצבה הכלכלי. בנסיבות אלה, כך טוענת המבקשת, יהיה לה קושי ממשי לגבות מן המשיב את מלוא הסכום הפסוק אותו חויבה לשלם. מוסיפה המבקשת וטוענת כי הסדר הנאמנות שקבע בית הדין האזורי הוא הסדר חסר. לטענתה, לא ניתנו הוראות לעניין השקעת הכספים, מי מן הצדדים ישא בירידה בערך הקרן, מתן דיווחים, מועד ותנאי שחרור הכספים ועוד. מעבר לכך, ככל שבית דין זה סבור שהחזקת הכספים בנאמנות ולא בקופת בית הדין היא המענה ההולם, ראוי שיוחזקו בנאמנות על ידי בא כוח המבקשת. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המשיבה, התניית עיכוב ביצוע פסק הדין בהפקדת הסכום הפסוק בידיהם הנאמנות של באי כוחה הינה סבירה ומהווה איזון ראוי בין אינטרסי הצדדים. עוד טוענת המשיבה כי סיכויי ערעור שהגישה המבקשת אינם גבוהים. לטענתה, פסק דינו של בית הדין האזורי מוצדק ומנומק כראוי, ומבוסס על העובדות והראיות שהובאו בפניו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת באשר למצבה הכלכלי. 8. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באורח מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. עיכוב ביצוע של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כן כשהמדובר בחיוב כספי (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ ואח', פ"ד נב(4), 178, 181). בפסיקה נקבעו שני תנאים שבהתקיימם יעכב בית הדין את ביצוע פסק הדין אם לאו: האחד הוא סיכויי ההצלחה של המבקש והשני הוא בחינת הנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי עיכוב ביצוע הפסק אל מול הנזק שייגרם למשיב אם יעוכב הביצוע (רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח',, ניתן ביום 19.11.2000). כן נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר נכונותו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' דבורה ושמעון מלובנציק, פ"ד לח(4),572). 9. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לרבות פסק הדין של בית הדין האזורי, אנו מחליטים לקבל את הבקשה בחלקה. אנו סבורים כי קיימת הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לפיצוי על נזק לא ממוני לפי חוק למניעת הטרדה מינית. על פני הדברים פיצוי זה חורג מן התקרה הקבועה בחוק ולפיכך טעון בחינה של ערכאת הערעור. כמו כן, פסיקת פיצוי על עוגמת נפש היא בבחינת היוצא מן הכלל ומסורה לשיקול דעת בית דין, וככזו ראוי שתבחן על ידי ערכאת הערעור. בנסיבות העניין, אנו מחליטים לעכב תשלום פיצוי בסך של 70,000 ש"ח על הפרת חוק למניעת הטרדה מינית וסכום של 50,000 ש"ח על עוגמת נפש. אשר ליתר הסכומים - פיצוי על פיטורים שלא כדין (120,000 ש"ח) וחלק מהפיצוי על נזק לא ממוני לפי החוק (50,000 ש"ח), אנו מחליטים לאשר את החלטת בית הדין האזורי בעניין זה. מענה לחששה של המבקשת שלא תוכל להיפרע מן המשיבה נמצא בהחלטת בית הדין האזורי. 10. סוף דבר - אנו מורים כלהלן: מעוכב ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לחיוב בפיצויי בשל הטרדה מינית לפי החוק בסכום של 70,000 ש"ח ולחיוב בפיצוי על עוגמת נפש בסך של 50,000 ש"ח. אשר ליתרת החיוב - פיצוי על פיטורים שלא כדין בסך של 120,000 ש"ח וחלק מהפיצוי בשל הטרדה מינית לפי החוק בסך של 50,000 ש"ח - מעוכב ביצוע התשלום, בכפוף להפקדת סכומים האמורים בידיהם הנאמנות של באי כח המשיבה, בחשבון נאמנות, כפי שפסק בית הדין האזורי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. פיצוייםהטרדההטרדה מינית