קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גזר דין בעבירת מעשה מגונה: הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירה של מעשה מגונה במרמה, לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק; עבירה של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; שתי עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; עבירת ניסיון לקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין יחד עם סעיף 25 לחוק; וכן עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. באנו לגזור את עונשו. הנאשם, יליד 1970, אברך חוזר בתשובה, נשוי ואב לששה ילדים, מגדיר עצמו כרב ועוסק במתן הרצאות ו'חיזוקים' לחוזרים בתשובה ובהדרכת נוער שוליים. עובר לזמנים הרלוונטיים, העביר הנאשם שיעורי תורה ב כתב האישום המקורי כלל מלכתחילה גם עבירת אינוס במרמה. הנאשם כפר במרבית המעשים שיוחסו לו והודה רק בקבלת כספים כלשהם לצרכי "פדיון נפש" ותרומה בלבד. במועד מאוחר יותר תוקן כתב האישום, על דרך מחיקת עבירת האינוס והסרת הנסיבות המחמירות שבעבירות קבלת דבר במרמה. הנאשם הודה בעובדות ובעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו. שני האישומים הראשונים שבכתב האישום המתוקן מתייחסים למתלוננת **** (להלן: "מתלוננת א") ואילו האישום השלישי מתייחס למתלוננת **** (להלן: "מתלוננת ב"). על פי האמור באישום הראשון, הורה הנאשם למתלוננת א' להפגש עימו בפארק הלאומי בר"ג (להלן: "הפארק") ולהביא עימה סך של 160₪ לצורך "פדיון נפש". המתלוננת מסרה לנאשם את הסכום הנ"ל ובהמשך הפסיקה, על פי הוראותיו, את פגישותיה עם הפסיכיאטרית המטפלת בה ואף הפסיקה ליטול את התרופות שרשמה לה. במעמד זה ליטף אותה הנאשם בפניה ונגע בפרקי ידה. בפגישה נוספת אמר לה הנאשם כי בגלגול הקודם חיו שניהם חיי פריצות, ומשכך עליהם לערוך 'תיקון'. הנאשם חיבק את המתלוננת, נישק אותה בשפתיה ואף החדיר את לשונו לפיה. בפגישתם הרביעית, הורה הנאשם למתלוננת להכנס לרכבו, הסיט את הוילונות והחל בביצוע ה'תיקון': נישק אותה בפיה תוך החדרת לשונו, נגע ונישק אותה בחזה, הפשיל את חצאיתה, הוריד את תחתוניה וליקק את איבר מינה. המתלוננת החלה לבכות ולצעוק. תוך כדי כך, פרם הנאשם את כפתורי חולצתו, הושיב אותה עליו כשפניה מופנות לפניו, פיסק את רגליה, נישק אותה, החזיק באיבר מינו מעל מכנסיו, כשזה זקור, והחל להתחכך בגופה. האישום השני מתמקד בסכומים הכספיים שהוציא הנאשם ממתלוננת א' באמתלות שונות ומשונות. מעבר לסך של 160 ₪ המפורט באישום הראשון, קיבל הנאשם ממתלוננת א' את הסכומים הבאים: סך של 12,000 ₪ בעבור "חסד עליון למשפחה עניה", סך של 1,305 ₪ - בעבור "פדיון רפואי" לאמה, סך של 3,702 ₪ - בעבור "פדיון" רפואי לאביה, סך של 4,000 ₪ - תשלום ראשון עבור הטבת מצבה הרפואי הקשה של אחותה, סך של 14,800 ₪ בעבור "פדיון" רפואי לחברתה ובגין התשלום השני להטבת מצבה הרפואי של אחותה וכן סך של 38,000 ₪ לכיסוי הלוואה שנטל. כמו כן, דרש הנאשם ממתלוננת א' סך של 7,800 ₪ כ"פדיון רפואי" עבור עצמה, אולם זו סרבה לשלמו. סך הכל נטל הנאשם ממתלוננת א' סכומים המצטברים לכדי סך של 73,807 ₪ ואף ניסה לקבל ממנה במרמה סך נוסף של 7,800 ₪. על פי האמור באישום השלישי, פגש הנאשם גם את המתלוננת ב' בפארק ואף לה אמר כי עליה לעבור "תיקון" ונגע ברקותיה. בפגישתם הנוספת, הורה לה לשלם לו 2,000 ₪ עבור "פדיון נפש" וזו אכן שילמה את הסכום כנדרש. בפגישה אחרת ביניהם, סיפר לה הנאשם כי בגלגול הקודם הם "שברו" משהו ומשכך עליהם לתקן את המעוות בדרך של קיום יחסי מין. הנאשם ניסה ללטף את מתלוננת ב', לחבקה ולנשקה, נצמד אליה, ניסה לגעת בידיו בחזה שלה ואף ניסה להניח את ידיה על איבר מינו. מעשיו של הנאשם הופסקו רק משכרוז הפארק הודיע כי שערי הפארק עומדים להינעל וכי על כל המבקרים לעזוב את המקום. בשיחת טלפון שקיים הנאשם עם המתלוננת הוא דרש ממנה שלא לספר לאיש על שאירע ואף איים עליה באמרו כי הוא יודע היכן היא מתגוררת ויכול להגיע גם למשפחתה. בהמשך, אכן הגיע למקום מגוריה ודרש ממנה לקיים עימו יחסי מין, שאם לא כן לא תוכל ללדת לעולם. עוד איים עליה כי היא ובני משפחתה יפגעו באם תסרב לקיים את ה"תיקון" שעליה לעשות. לבית המשפט הוגשו שני תסקירי קרבן עבירה וכן תסקיר נאשם. כמו כן נשמעו מספר עדי הגנה. מתסקיר קצין המבחן בעניינו של הנאשם עולה כי הוא מבין שכשל וכי עליו ליתן את הדין על מעשיו, אף מבקש להשתלב בטיפול זוגי באמצעותו "יישר את ההדורים בינו ובין אשתו". תסקיר קרבן עבירה בכל הנוגע למתלוננת א' מגלה כי מתסקיר קרבן עבירה המתייחס למתלוננת ב', נשוא האישום השלישי, עולה כי כן שמענו את עדותם של מספר עדי אופי שהעידו להגנת הנאשם. מר אדרי יאיר סיפר על שיעורי התורה שהעביר הנאשם ברמת אליהו, באמצעותם החזיר צעירים לדרך הישר. אברהם גרשי, ראש המועצה המקומית עמנואל, סיפר על פועלו של הנאשם והצלחתו עם נוער שוליים. אף רעייתו של הנאשם צידדה בו והרבתה מילים על הסבל שעוברת המשפחה מאז גילוי הפרשיה ועל רגשות החרטה של הנאשם, המתייסר יומם ולילה על חטאיו. התובעת דרשה להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך, מאסר מותנה, תשלום פיצויים לשתי המתלוננות וכן לחייבו בהשבת הכספים שגזל מהן. לגישתה, יש ליחס למעשי הנאשם חומרה יתרה בנצלו את מעמדו כאיש דת ובבחרו קורבנות חלשים המהווים עבורו טרף קל. התובעת הדגישה כי הנאשם לא הסתפק במעשים המגונים שביצע בגופן של המתלוננות, אלא חמד אף את כספן והוציא מהן במירמה עשרות אלפי שקלים. התובעת ביקשה לשקול לחומרא את הנזק הרב שנגרם למתלוננות. הסנגורית הדגישה את עברו הנקי של הנאשם, את העובדה שמדובר במעידה יחידה שהתרחשה במהלך חודש אחד בחייו, וכן שמה את הדגש על פעילותו של הנאשם למען נוער שוליים והצלחתו בהחזרתם למוטב של נערים שסטו מדרך הישר. כמו כן נתבקשנו להתחשב בהודייתו של הנאשם, בגינה נמנע הצורך בהעדת המתלוננות, בתקופה הממושכת בה שהה במעצר בית וכמו גם בסבל והנידוי שהינם מנת חלקה של משפחתו מאז חשיפת הפרשיה ברבים. הנאשם בדברו האחרון הביע את צערו על המקרה וביקש את סליחתן של המתלוננות. אין צורך להכביר מילים בדבר הכיעור והחומרה שבעבירות בהן כשל הנאשם, בנצלו את מעמדו הנחזה כרב ובמעלו באמון שנתנו בו המתלוננות, שראו בו דמות של גואל ומושיע. המעשים הפיסיים, הם לבדם, בהם כשל הנאשם, אינם מצויים אמנם ברף העליון שבחומרת המעשים המגונים, ולא נחדש דבר אם נאמר שכבר נתקלנו במקרים קשים יותר. אלמנט המרמה שבמעשים, תוך ניצול מעמדו- מחד גיסא, ומצוקתן של המתלוננות- מאידך גיסא, הוא שמשווה למעשים את הצביון המחמיר. באישום הראשון הורשע הנאשם בביצוע מעשה מגונה בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, דהיינו: "בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה". בע"פ 7024/93 אליהו פלח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, , פס"ד מיום 9.1.95), התייחס בית המשפט העליון לאלמנט המרמה בכל הנוגע לביצוע מעשים ארוטיים ע"י מטפל במטופלת, וקבע: "... השיקול האמיתי והמכריע למתן ההסכמה היה אמונתה של כל אחת משלש המתלוננות שהמעשים האירוטיים נמנים על רכיבי הטיפול הפסיכולוגי שניתן להן, כמטופלות. ה"מרמה" העומדת בבסיס הרשעתו של המערער נעוצה בהצגת המעשים האירוטיים כחלק מן הטיפול הפסיכולוגי, להבדיל ממעשים אירוטיים לשמם על רקע חברתי. ההבדל בין מעשה אירוטי בתור שכזה, לבין מעשה מיני כחלק מטיפול פסיכולוגי - הינו הבדל היורד ל"מהות המעשה"..." וכן בתפ"ח (ת"א-יפו) 1133/03 מדינת ישראל נ' אביבי דוד (לא פורסם, , פס"ד מיום 19.12.05): "... אכן, הנאשם לא נקט באלימות (במובנה היום-יומי) כלפי קורבנותיו. מאידך, לאלמנט המרמה תפקיד חשוב לעניין הנזק שנגרם למתלוננות, מעצם ההשפלה והביזוי שחשה אישה לאחר מעשה. שהרי היו גופה וצניעותה נתונים לחסדיו של אחר, בהסכמתה, אשר הושגה בהונאה." מתלוננת א' היתה נתונה במצוקה מתמשכת שנבעה מהצטברות מספר גורמים ביניהם: פטירת אחותה ותאונת דרכים שעברה. היא היתה נתונה בדיכאון, סבלה מהפרעות אכילה וביצעה נסיונות אובדניים. המתלוננת החלה תהליך של חזרה בתשובה, וראתה בנאשם, שהציג עצמו כרב, את דמות המלאך המושיע, שינחה אותה כיצד לילך בדרך הנכונה ויביא מזור למצוקותיה. הנאשם שחש שבפניו טרף קל סובב אותה בכחש, ובנצלו את תמימותה הרבה, פיתה אותה במעשיות אודות גלגולים קודמים וצורך בפדיון ותיקון. הנאשם גרם למתלוננת א' לשבר גדול בכך שגרם לה לאבד את משענתה האחרונה - החזרה בתשובה, ומוטט אצלה את האמון בבני אדם ואת היכולת ליצור קשר זוגי. ואם לא די בכך, הרי שהנאשם לא הסתפק בגופה של המתלוננת א' אלא חמד גם כבשת הרש שלה וחמס את כספי הפיצויים אותם קיבלה בגין תאונת הדרכים אותה עברה. לבד ממלל עקר, לא השיב הנאשם למתלוננת ולו גם פרוטה אחת, והיא נאלצת לנהל נגדו הליך אזרחי כדי להשיב לעצמה את הגזילה. לא זו בלבד שהנאשם נטל את כספה של המתלוננת א', לא זו בלבד שעשה כן במרמה, אלא שהוא אף עשה כן באופן נלוז ובזוי, תוך שהוא שם למרמס עקרונות של חסד ורחמים ומשכנע אותה כי מדובר בפדיון נפש ליקיריה וב"חסד עליון למשפחה עניה". הנאשם לא כשל רק עם מתלוננת א' אלא חזר על דפוס ההתנהגות הנקלה גם עם מתלוננת ב' אשר גם אצלה גילה נקודות תורפה וזעקה לעזרה - אלמנטים שהיוו עבורו כר נוח לפעילותו. הנאשם לא חס על מתלוננת זו, שכבר שתתה מכוס המרורים "התיקון" שביצע הנאשם במתלוננת ב', המעשים המגונים שביצע בגופה כולל נסיונו להניח את ידיה על איבר מינו ודרישותיו כי תקיים עמו יחסי מין, כמו גם איומיו כלפיה - דרדרו את מצבה והביאו אותה לידי הענשה עצמית ולצורך בטיפול תרופתי ופסיכולוגי. לא רק במתלוננות לבדן פגע הנאשם, אלא גם בשמם הטוב של אנשי דת רבים וטובים המרחיקים עצמם מכל דבר עבירה ומקפידים על קלה כבחמורה. אמונתו וחזותו הדתית והתייצגותו כרב, לא הרתיעו את הנאשם מלבצע מעשים שכל איש דת השומע אודותם תצילנה אזניו, והוא לא נרתע מלפגוש את המתלוננות ביחידות בפארק, ולגעת באיבריהן המוצנעים. עשיית המעשים הבזויים הללו, לכאורה בשם הדת ובצורך בתיקון לפי עקרונות קבליים- פוגעת גם בקהל עליו נמנה הנאשם. מהאמור בתסקיר המבחן אנו מתרשמים כי הבנתו של הנאשם את חומרת מעשיו לא נובעת מהכרה אמיתית של החטא, כי אם מסבלו שלו וממצוקת משפחתו עקב הפרסום, המעצר וההליך המשפטי. הנאשם שם עצמו ואת סבל משפחתו במרכז התמונה, ואינו רואה לנגד עיניו את סבלן של המתלוננות שנפגעו על ידו. לא בכדי לא בא שירות המבחן בכל המלצה לגביו. דברו האחרון של הנאשם בבית המשפט מחזק רושם זה. הנאשם התמקד בקשייו בבית האסורים ובמעצר הבית וכן ובסבל אשתו וששת ילדיו. את הנזק שגרם בהתנהגותו העבריינית העדיף לתאר בלשון רבים ("עברנו תקופה לא קלה ואני מקווה שלא גרמנו נזק בלתי הפיך...") משל, אינו המעוול היחיד אלא שותפים נוספים לו לדבר העבירה. דיבור בלשון רבים, שעה שעסקינן במעשה טוב, מצביע על צניעות, שעה שנקיטת לשון רבים בדבר עבירה - מלמדת כי האומר מתקשה לקחת אחריות ואינו רואה עצמו האשם העיקרי בפרשיה. יתרה בכך, הגם שבפתח הטיעונים לעונש הצהירה באת כוחו של הנאשם כי "הנאשם כן מעוניין לפצות את המתלוננות... הוא רוצה להשיב את הכספים" הוא לא החזיר עד עצם היום הזה ולו גם פרוטה אחת, על אף שכבר ביום 14.12.08 הודה בעובדות שיוחסו לו והורשע על פי הודאתו. לא זו אף זו, הובהר לנו כי המתלוננת א' נאלצת לנהל כנגדו הליך אזרחי לצורך השבת הכספים. מדובר, איפוא, באמירה מן השפה ולחוץ בלבד, שאינה מלווה בכל מעשה פוזיטיבי להוכחת כנותה. עם זאת, אין להתעלם ממספר שיקולים לקולא, הגם שמספרם מועט, ובבואנו לגזור את הדין, ניתן להם את המשקל המתאים. מדובר בהרשעתו הראשונה והיחידה של הנאשם, והגם שמדובר בשתי מתלוננות, הארועים בוצעו בפרק זמן מקביל ובמהלך חודש אחד. הנאשם אף שירת בצבא והוא תורם מזמנו וממרצו בעבודה עם נוער שוליים. כן לא התעלמנו ממעצרו של הנאשם במשך כחודשיים ומהתקופה הלא מבוטלת בה הוא שוהה במעצר בית. כן יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודייתו, הודייה שחסכה מהמתלוננות את הצורך במתן עדות. לאחר ששקלנו את שיקולי הקולא והחומרא, ונתנו לבנו לנזק שנגרם למתלוננות ולצורך בגמול הולם ובהרתעה - הגענו לכלל מסקנה כי העונש הראוי לנאשם הינו 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תוך ניכוי תקופת מעצרו החל מיום 14.1.08 ועד ליום 10.3.08. כן אנו גוזרים על הנאשם 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור עבירות כפי אלה שבביצוען הורשע או כל עבירה על הוראות סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, או נסיון לעבור עבירות כאמור. ואשר לפיצוי: הנאשם קיבל במירמה מהמתלוננת א' סך של 73,807 ₪ ומהמתלוננת ב' סך של 2,000 ₪. כעולה מתסקירי הקורבן, מצבן של שתי המתלוננות הינו בכי רע. הן חיות בגפן, מתקשות להתמיד במקום עבודה, מתקשות ביצירת קשר זוגי, נוטלות תרופות וזקוקות לטיפול פסיכולוגי מתמשך. באת כוחו של הנאשם הצהירה בסיום טיעוניה כי "אין התנגדות להשבה מלאה של הכספים כחלק מהפיצוי". סעיף 77 לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לחייב נאשם לשלם לנפגע "פיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו". סעיף 77(ב) לחוק קובע כי קביעת הפיצוי תעשה "לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו", ומשכך אין מניעה לחייב הנאשם גם בפיצוי בגין הנזק הנפשי וגם בהשבה. נקבע בפסיקה כי: "הוראת החוק קובעת במפורש כי הפיצוי הינו בגין "הנזק או הסבל שנגרמו" לנפגע, וכי קביעת הפיצוי תיעשה לפי "ערך הנזק או הסבל שנגרמו". עולה, איפוא, מכך, כי חיוב הנאשם בתשלום לנפגע אינו מהווה "עונש" בגין עצם ביצועה של עבירה, אלא "פיצוי" אזרחי במהותו, בגין הנזק שנגרם לנפגע עקב מעשה העבירה". (רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם, , פס"ד מיום 8.8.07) הגם שהתחשבנו בהיותו של הנאשם אב לששה ילדים קטנים ובחוסר יכולתו להשתכר בעת האחרונה, נראה לנו נכון לחייב את הנאשם לפצות את המתלוננת א' בסך של 100,000 ₪ ואת המתלוננת ב' בסך של 25,000 ₪. בסכומי הפיצוי כלולים, כאמור, הסכומים אותם קיבל הנאשם משתי המתלוננות. הנאשם ישלם את הפיצוי שנפסק למתלוננות בתשלומים חודשיים של 5,000 ₪ לכל מתלוננת, החל מיום 1.6.09 ובכל 1 לחודש לועזי עוקב, עד תום. לא ישולם במלואו ובמועדו תשלום מן התשלומים, תעמוד מלוא יתרת הסכום לפרעון מיידי. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.משפט פליליעבירות מין