קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גילוי מידע על הפקעת נכסים: 1. עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן "חוק חופש המידע"), במסגרתה מתבקש בית המשפט להורות למשיבות, עיריית חיפה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה חיפה וחברת יפה נוף בע"מ, לגלות לעותרת מידע בנוגע לנכסים שהופקעו לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) ואשר הודעה על הפקעתם פורסמה בילקוט הפרסומים 5653 עמ' 2414 (גוש 11658 חלקות 1, 2, 8, 20-13 וחלקים מחלקות 7, 9, 12, 21, 48-22). רקע 2. העותרת חברה ששמה הקודם היה מגן ליברמן בע"מ, הינה בעלת הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 11658 חלקה 14 בשטח של 2,285 מ"ר (להלן: "המגרש"). המגרש ממוקם בין קניון לב המפרץ לבין לתחנת האוטובוסים "מרכזית המפרץ" (להלן: "מרכז התחבורה"). המשיבות הן עיריית חיפה (להלן: "העירייה") אשר בתחום שיפוטה נמצא המגרש ואשר יזמה את הפרויקט להקמת מרכזית המפרץ, הועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה, וחברת יפה נוף בע"מ (להלן: "יפה נוף") שהיא החברה אשר ביצעה את העבודות להקמת מרכז התחבורה. יפה נוף גם טיפלה בתפיסת החלקות עוד קודם לתחילת העבודות ואישור התוכניות למרכז התחבורה. 3. במשך שנים ארוכות היתה תחנת האוטובוסים המרכזית אשר שירתה את תושבי חיפה ממוקמת באזור שכונת בת- גלים. בתחילת שנות ה- 90 הגיעו המשיבות, ביחד עם משרד התחבורה, למסקנה כי מקומה של התחנה יוצר קשיים רבים. מיקום התחנה יצר מעין "צוואר בקבוק" לתחבורה העוברת בחיפה, גרם לעומסי תנועה כבדים, סירבל את פעילות האוטובוסים ומנע הענקת שירות ראוי לנוסעים המגיעים לעיר מצפון ומדרום. לפיכך יזמו המשיבות תכנית לפיצול התחנה לשתי תחנות נפרדות; האחת בכניסה הדרומית לעיר, והשנייה בצפונה. התחנה הצפונית תוכננה באזור לב- המפרץ. לשם קידום התכנית, כמו גם תכניות תחבורה נוספות, הוכנה תכנית תשתיות לאומיות (תת"ל) 13/6,2 (להלן: "תכנית התשתיות"). תכנית זו כללה הקמת מערך תחבורתי גדול שישלב בתוכו מסופי תחבורה לרכבת ישראל, לרכבת הקלה המתוכננת באזור חיפה ומסוף אוטובוסים חדש. 4. מאחר ואישור תכנית התשתיות צפוי היה להימשך זמן רב, החליטו המשיבות להקים מסוף תחבורה זמני שישמש כתחנת אוטובוסים. הואיל ותכנית התשתיות טרם אושרה לא ניתן היה לפעול על פיה להפקעת מקרקעין ולתפיסת החזקה בהם ועל כן חיפשו המשיבות כלים משפטיים אחרים לקבלת ותפיסת החזקה בחלקות הדרושות להקמת המסוף. עתירה זו עוסקת בקבלת מידע בנוגע לפעולות השונות שנקטו המשיבות לקבלת חזקה באותן חלקות שנדרשו לצורך הקמת מסוף התחבורה. ההליכים הקודמים והעתירה 5. ביום 1.8.00 הוציא ראש עיריית חיפה צו לשימוש ארעי במגרש של העותרת על פי סמכותו בסעיף 5 לחוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים), התשמ"ז-1987 (להלן: "הצו"). מטרת הצו היתה לאפשר שימוש במגרש לצורך החניית כלי רכב במסגרת מסוף התחבורה הזמני שהוקם הידוע כ"מרכזית המפרץ". ביום 5.11.05 הוציא ראש העירייה צו חדש לשימוש ארעי במגרש למשך 5 שנים נוספות. 6. רק ביום 22.4.07 , ולאחר אישור תכנית התשתיות, התפרסמה הודעה בדבר רכישת קרקעות לצרכי ציבור לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (י.פ. 5653 בעמ' 2414). ההפקעה בוצעה בהתאם לתוכנית התשתיות ויעוד ההפקעה היה הקמת המרכז התחבורתי. החלקות אשר נכללו בהודעת ההפקעה הינן: גוש 11658 חלקות 1 ,2, 8, 20-13 (כולל מגרשה של העותרת) וחלקים מחלקות 7, 9, 12, 21 (להלן: "החלקות המופקעות"). 7. בחודש יוני 2008 נודע לעותרת כי חברת רכב הצפון בע"מ (להלן: "רכב הצפון"),שהיא בעלת חלקות 2 ו-21 בגוש 11658, הנכללות בין החלקות המופקעות, הגישה תביעה כנגד המשיבות לתשלום פיצויים בגין ההפקעה. מתוך כתב התביעה למדה העותרת כי ביום 4.12.00 נחתם הסכם שכירות לתקופה של 10 שנים בין יפה נוף לבין רכב הצפון וחברת לב המפרץ בע"מ (שאינה בעלת זכויות רשומה בחלקות). על פי הסכם זה שילמה יפה נוף דמי שכירות בסך של 12,500$ + מע"מ בגין השימוש בחלקות אלו לצורך המרכז התחבורתי. 8. על רקע זה ביקשה העותרת לברר פרטים על המדיניות בה נקטה העירייה בנוגע לחלקות המופקעות לצורך הקמת המרכז התחבורתי, קודם לאישור תכנית התשתיות וההפקעה ובעיקר ביקשה לברר עבור אילו חלקות שילמו העירייה, או מי מטעמה, תשלומים עבור תפיסת החזקה. 9. ביום 19.6.08 פנתה העותרת לעירייה בבקשה על-פי חוק חופש המידע. ביום 9.7.08 נדרשה לשלם אגרה לפי החוק וביום 16.7.08 ניתנה תשובת הממונה על העמדת המידע לציבור בעירייה אשר דחתה את הבקשה לקבלת מידע ממספר נימוקים. בנימוקי הדחייה ציינה העירייה כי מדובר במידע המתייחס לתקופה העולה על 15 שנים; הבקשה מחייבת איתור בעלי נכסים ומחייבת הקצאת משאבים בלתי סבירה. הואיל המידע נוצר לפני למעלה מ-7 שנים היא דוחה את הבקשה בהתאם להוראת סעיף 9(1) ו-(2) לחוק חופש המידע. כמו כן, נטען כי חלק מהמידע נוגע לפרטיותם של צדדים שלישיים ובהתאם להוראות סעיף 13 לחוק חופש המידע על העירייה לפנות לאותם צדדים בטרם תשיב לעותרת. עוד טענה העירייה כי בקשות העותרת נוגעות למידע בדבר דיונים פנימיים ועל כן אין העירייה מחויבת למסור את המידע בהתאם לסעיף 9(4) לחוק חופש המידע. 10. ביום 27.7.08 שבה העותרת ופנתה לעירייה וביקשה לקבל את המידע המבוקש. ביום 5.8.08 חזרה העירייה על עמדתה והפנתה את העותרת לחברת יפה נוף אשר שילמה את דמי השכירות בפועל לקבלת מידע על גובה התשלומים. ביום 11.8.08 פנתה העותרת לחברת יפה נוף כאמור בהמלצת העירייה אולם לא נענתה ועל כן הגישה את העתירה הנוכחית. 11. בעתירתה חוזרת העותרת על טענותיה ומבקשת לקבל מידע. למען הבהירות אצטט את דרישות העותרת. למי מבעלי הנכסים הכלולים בהודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפק' הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) שפורדמה בי.פ. 5653 עמ' 2414 (להלן: "הודעת ההפקעה") היינו גוש 11658 חלקות 1, 2, 8, 13 - 20 בשלמות וחלקי חלקות 7, 9, 12, 21, 22 ו-48 (להלן: הנכסים") שולמו על ידן ו/או מטעמן דמי שימוש ו/או דמי שכירות או כל תשלום תחת כינוי אחר (להלן: "דמי שכירות") עבור הזכות להחזיק ו/או להשתמש בנכסים או בחלק מהם עבור עצמן ו/או עבור אחרים ו/או עבור כלל הציבור מטעמן לצרכי חניה ציבורית ו/או כל שימוש אחר ב-10 השנים שקדמו לפרסום הודעת ההפקעה הנ"ל. מי הם הגופים ו/או המוסדות ששלמו את דמי השכירות? האם נחתמו חוזים עם בעלי הנכסים שלפיהם שולמו להם דמי השכירות? ואם כן עם מי (שמות ת.ז. וכתובת) נחתמו חוזים, על איזה נכס מן הנכסים הנ"ל הם נחתמו ומתי נחתם כל חוזה? האם התקיימו דיונים שבעקבותיהם נתקבלו החלטות במסגרת אותם גופים ששלמו את דמי השכירות עבור הנכסים כאמור קודם לחתימת החוזים, ואם כן, ובאם נרשמו פרוטוקולים והחלטות באותם דיונים להמציא תצלום מהם. לתת מידע מפורט, מי קבע ומתי נקבע איזה מן הנכסים הנ"ל יוחזק בשכירות, מי יהיה השוכר, לאיזה מבעלי הנכסים הללו ישולמו דמי שכירות ולפי איזה מפתח נקבעו דמי השכירות? מהו גובהם של דמי השכירות ששולמו לכל מ"ר בכל אחד מן הנכסים שעליהם שולמו דמי השכירות. לגבי איזה מן הנכסים ומתי הוצאו ע"י העיריה צוים לפי סעיף 5 לחוק הרשות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) התשמ"ז - 1987 (להלן: "חוק תשמ"ז). לפרט את הקריטריונים שהנחו את מקבלי ההחלטות להוצאת הצוים לגבי אותם נכסים הכלולים בצווים שהוצאו לפי חוק תשמ"ז. לפרט את הקריטריונים שהנחו את מקבלי ההחלטות שלא להוציא צווים לפי סעיף 5 לחוק תשמ"ז לגבי נכסים אחרים הכלולים בהודעה שפורסמה בי.פ. 5653 ושעליהם שולמו דמי שכירות. על איזה מן הנכסים שעליהם הוצאו צוים לפי חוק תשמ"ז בוטלו הצוים, מתי הם בוטלו ומה היו הנימוקים שעמדו ביסוד ביטולם. על איזה מן הנכסים שעליהם הוצאו צוים לפי חוק תשמ"ז שתקפם פג, הוארכו ו/או הוצאו צוים חדשים, ומה היו הנימוקים שעמדו ביסוד הארכתם? האם מקבלי ההחלטות להוצאות צוים לפי סעיף 5 לחוק תשמ"ז או לתשלום דמי שכירות פעלו על סמך הנחיות מנהליות ואם כן היכן פורסמו הנחיות מנהליות אלה. (להמציא העתק מהן או להפנות לאתר בו פורסמו). 12. מהעתירה עולה כי העותרת מעוניינת לקבל את המידע על מנת לשקול את צעדיה בעקבות תפיסת המגרש על פי הצו. העותרת מעלה בעתירתה את החשש שמא הופלתה לרעה לעומת בעלי חלקות אחרים. בעוד שמגרשה של העותרת נתפס על פי הצו, ללא כל תמורה, הרי שבעלי חלקות סמוכים זכו לקבל תשלומים שונים, בין בדרך של קבלת דמי שכירות ובין בדרכים אחרות. העותרת מעלה בבקשתה חשש שמא שיקולי המשיבות לנקוט בדרכים שונות לתפיסת החזקה בחלקות, לא היו ענייניים, לא היו סבירים וכי המשיבות פעלו שלא על פי כללי המינהל התקין. העותרת מבהירה כי כתוצאה מתפיסת החזקה במגרז נמנעו ממנה הכנסות צפויות מהשימוש במגרש שכן בכוונתה היה לעשות במגרש שימוש כמגרש למכירת כלי רכב. 13. בתשובתן מבהירות המשיבות כי אין לעותרת כל אינטרס לגיטימי בקבלת המידע. העותרת לא הגישה כל עתירה כנגד תפיסת החזקה במגרש על פי הצו. מכל מקום מבהירות המשיבות כי לצורך קידום המרכז התחבורתי נאלצו לנקוט בצעדים שונים על פי דין לתפיסת החזקה. לטענתן מקום שניתן היה לתפוס חזקה ללא כל תשלום, עשו זאת על פי חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים במקום), התשמ"ז - 1987 (להלן "חוק שימוש ארעי"). כאשר לא ניתן היה לעשות שימוש בהוראות אלו נאלצו המשיבות לנהל משאים ומתנים עם בעלי החלקות הרלבנטיים ולהגיע עמם להסכמים, בין לשכירת המגרשים ובין לרכישתם. 14. המשיבות מציינות כי הבקשה לקבלת מידע נדחתה מטעמים מוצדקים. המשיבות סומכות על הוראות סעיפים 8(1) ו-8(2) לחוק חופש המידע המצדיק סירוב למסירת מידע ככל שמדובר במידע ישן - שנוצר למעלה מ-7 שנים טרם הגשת הבקשה או מקום שנדרשת הקצאת משאבים בלתי סבירה. עוד טענו כי מכוח הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק רשאיות היו לדחות מידע שיש בו פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים. מסירת מידע בנוגע להתקשרות חוזית עם בעלי החלקות השונות, פוגע בפרטיות של בעלי החלקות. בנוגע לבקשות בדבר פרוטוקולים והחלטות שהתקבלו עובר למשאים ומתנים השונים ואישור ההסכמים נטען כי המשיבות רשאיות לסרב לגלותם בהתאם להוראת סעיף 9(ב)(4) לחוק. לבסוף נטען כי העתירה לוקה בשיהוי נוכח שכן עניינה של העותרת בקבלת המידע נעוץ בתפיסת החזקה במגרש כבר בשנת 2000. חוק חופש המידע- כללי 15. חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק" או "חוק חופש המידע") פותח בהצהרה כי לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית (סעיף 1 לחוק). על תכלית הצהרה זו עמד בית המשפט בעע"מ 7024/03 עו"ד גבע נ' יעל גרמן (טרם פורסם, , ניתן ביום 6.9.06) (להלן: עע"מ גבע") באמרו: הזרמת מידע מהרשות הציבורית אל הפרט היא בבחינת תנאי בלעדיו אין למימוש מלא של חופש הביטוי, וכפי שנקבע על ידי כבוד השופט לנדוי (כתוארו אז) בבג"צ 243/62 אולפני הסרטה בישראל בע"מ נ' לוי גרי, פ"ד טז(4), 2407: "שלטון החוק הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב, ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת' מלמעלה" . הנשיא ברק במאמרו חופש המידע ובית המשפט, קריית המשפט ג (תשס"ג) 95, כתב בהקשר זה כי: "כך מידע הוא תנאי הכרחי לקיומו של שוק רעיונות. בלא מידע אין דעה; בלא דעה אין ביטוי; בלא ביטוי אין שכנוע; בלא שכנוע אין התמודדות; ובאין התמודדות קיים חשש שהאמת לא תצא לאור. פרופ' זאב סגל בספרו הזכות לדעת באור חוק חופש המידע, 103-101 (2000). מבהיר כי התכלית העיקרית של החוק הינה חשיפת פעולות הרשויות הציבוריות לעין הציבור (ראה גם הלל סומר "חוק חופש המידע: הדין והמציאות" המשפט ח 435, 437 (תשס"ג)). 16. זכותו זו של הציבור לקבלת מידע מרשות ציבורית אינה זכות מוחלטת והיא נסוגה מפני אינטרסים אחרים (עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ (טרם פורסם, , ניתן ביום 19/1/06)). החוק עצמו קובע הוראות שונות המסייגות את הזכות לקבלת מידע. סעיף 8 לחוק מונה רשימת מקרים בהם הרשות רשאית לדחות בקשה לקבלת מידע. סעיף 9(א) קובע רשימת מקרים בהם נאסר על הרשות הציבורית למסור מידע ואילו סעיף 9(ב) לחוק קובע רשימת מקרים בהם מסור לרשות שיקול דעת האם למסור מידע אם לא. 17. אדגיש כי ככלל, החוק אינו דן באינטרס של מבקש המידע בקבלתו. עם זאת במסגרת שיקול הדעת הנתון לרשות הציבורית להימנע ממסירת מידע, בין מכוח סעיף 8 ובין מכוח סעיף 9, עליה לשקול גם את עניינו של המבקש במידע, "אם ציין זאת בבקשתו". 18. עוד ראוי לציין כי על פי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע הוקנתה לבית המשפט סמכות רחבה להורות על מתן מידע מבוקש, על אף הסיגים שבסעיפים 8, 9 לחוק "אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע, עדיף וגובר על הטעם לדחות הבקשה ובלבד שגילוי המידע אינו אסור". (ראה לעניין זה דברי בית המשפט בעע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ. הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, פסקה 64 (טרם פורסם, , ניתן ביום 11/11/08)). דיון 19. בהתאם להחלטתי מיום 25.11.08 נדרשו המשיבות להגיש תצהיר ביחס לחלקות המופקעות ולפרט אילו חלקות נתפסו על-פי הסכמי מכר או הסכמי שכירות, אילו נתפסו לפי חוק שימוש ארעי ואילו לא נתפסו כלל וכן, לפרט ככל האפשר את זהות הגורמים ששילמו את דמי השכירות ולאיזה תקופה. ביום 2.12.08 הגישו המשיבות שני תצהירים; האחד, תצהיר של מר אבי שטיין, סגן המחלקה לייזום פרויקטים בעירייה והשני של גב' סילביה רצ'ר, ראש צוות תכנון תוכנית אב לתחבורה בחברת יפה נוף. תצהירים אלו כללו התייחסות לחלקות שנתפסו ואופן התפיסה של החלקות. 20. מעיון בתצהירים עולה כי חלקת העותרת הינה החלקה היחידה אשר נתפסה מכוח חוק שימוש ארעי ואילו יתר החלקות שנתפסו (חלקות 1, 2, 8, 13, 20-15 בשלמות וחלקות 7, 9, 12, 21, 22 ו-48 בחלקן) נתפסו מכוח הסכמים עם בעלי הזכויות. חלקות 19 ו- 22 נרכשו, חלקות 1, 2 , 21 ו-22 הושכרו ליפה נוף, וחלקות 15, 16, 18, ו- 20 נתפסו על פי הסכמים להענקת זכות שימוש. 21. העותרת הודיעה כי אינה מסתפקת במידע זה שנמסר לידיה ועל כן הגישה השלמת טיעון בכתב. העותרת חוזרת על עתירה המקורית ומבהירה כי רק עם קבלת מלוא הפרטים ניתן יהיה ללמוד על "השיטה" על פיה החליטו המשיבות לפעול בכל הנוגע לתפיסת חזקה בחלקות השונות ובהתאם תוכל העותרת לכלכל את צעדיה ולנקוט בהליכים כנגד המשיבות. העותרת טענה גם כי לפחות שתי חלקו (חלקות 1 ו- 22 בגוש 11658) הינן חלקות הסמוכות למסוף ומצבן דומה למצבו של המגרש ואף על פי כן בעליהן קיבלו תמורה. 22. לאחר שהעותרת קבלה את המידע, תצהירי המשיבות צמצמו למעשה את המחלוקות. אם נחזור לרשימת המידע שהתבקש הרי שלאור התצהירים ניתנה לעותרת תשובה עבור אילו חלקות שולמו דמי שימוש או דמי שכירות. כמו כן ניתנה לעותרת תשובה לשאלות בדבר החלקות שהחזיקה בהן ותפסה על פי חוק שימוש ארעי, שכן הוצהר כי רק מגרשה של העותרת נתפס על פי הוראות החוק. יצוין כי לגבי מגרשים שנתפסו לפני שנת 2000, אם נתפסו, אין כל צורך ליתן לעותרת מידע, שהרי מדובר בתקופה העולה על 7 שנים ולעותרת אין כל אינטרס במידע זה. 23. למעשה, נותר לבחון האם העותרת רשאית לקבל מידע נוסף על ההסכמים כגון מי שילם את דמי השכירות, דמי השימוש או את דמי הרכישה של החלקות; האם הינה רשאית לקבל את ההסכמים; האם הינה זכאית לקבל מידע על זהות מקבלי התשלומים; וכן זכותה של העותרת לעיין ברישומים הפנימיים שנוהלו אצל מי מהמשיבות בנוגע לתפיסת החזקה בחלקות השונות וחתימת ההסכמים. 24. עיון מדוקדק בתצהירים שהוגשו מחזק את ההנחה כי חברת יפה נוף היא ששילמה את דמי השכירות ודמי השימוש והיא שרכשה את החלקות שנרכשו. אולם תשובה ודאית אין בפני. לא מצאתי בטיעוני המשיבות כל הנמקה מדוע העותרת אינה זכאית למידע זה. לשם מתן תשובה אין צורך בהקצאת משאבים נרחבים, אין בכך פגיעה בפרטיותו של מאן דהוא ואין בכך כדי לפגוע בזכויות או באינטרסים לגיטימיים כלשהם. לפיכך ברי כי יש לחייב את המשיבות למסור מידע זה, מידע שעולה לכאורה כבר מהחומר שצורף. 25. לעומת זאת זכותה של העותרת לעיון בהסכמים השונים מעוררת קשיים. המשיבות טוענות כי שי במסירת המידע משום פגיעה בפרטיותם של המתקשרים השונים. סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע קובע : (א) רשות ציבורית לא תמסור מידע שהוא אחד מאלה: [...] (3) מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות), אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין; המשיבות מפנות גם לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ומפנות למספר חלופות המגדירות פגיעה בפרטיותם של הצדדים השלישיים (סעיפים 2(5), 2(7)-2(9) לחוק הגנת הפרטיות). לטענתם ההסכמים לא נועדו לפרסום וקיימת לאותם צדדים ציפייה לאי-חשיפת ההסכמים. כמו כן, נטען כי ההסכמים כוללים תניה של סודיות (סעיף 19 לתשובת המשיבות לעתירה). 26. טענה כוללת זו של המשיבות דינה להידחות. בתי המשפט התייחסו לא אחת למצבים בהן רשות מתקשרת עם גוף פרטי ולצורך בהגנת פרטיותו של אותו גוף הפרטי. הפסיקה הדגישה כי בהתקשרות עם הרשות חושף עצמו הגוף הפרטי לעין הציבור ועל כן יש להגן רק על אותו אינטרס חיוני הנמצא בליבת זכותו לפרטיות (עע"מ 1825/02 מדינת ישראל, משרד הבריאות נ' איגוד בתי אבות - א.ב.א. (6.1.05); רע"א 2498/07 מקורות חברת המים בע"מ נ' בר (לא פורסם, , ניתן ביום 27.6.07)). 27. כדי להגן על זכיותיהם של אותם צדדים שלישיים קבע החוק מנגנון המאפשר לצד השלישי להביא את עמדתו בפני הרשות. וכך קובע סעיף 13 לחוק חופש המידע: נתבקש מידע הכולל פרטים על אודות צד שלישי, אשר מסירתם עלולה לפגוע בצד השלישי, והרשות הציבורית שוקלת לאפשר למבקש המידע לקבל את המידע, תודיע הרשות לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע ותודיע על כך למבקש; קיבל אדם הודעה כאמור, רשאי הוא להודיע לרשות, בתוך 21 ימים, כי הוא מתנגד לבקשה, בנימוק שאין למסור את המידע, כולו או מקצתו, מכוח הוראות סעיף 9 או הוראות כל דין; 21 הימים האמורים לא יבואו במנין המועדים המנויים בסעיף עם זאת עמדתו של הצד השלישי אינה מחייבת את הרשות והחלטה האם למסור את המידע מסורה לשיקול דעתה. 28. על הרשות לבחון ולאזן בין האינטרסים המתנגשים של הצדדים מחד ואת האינטרס הציבורי בחשיפת המידע או בהסתרתו מאידך. בעע"מ 10845/06 הנ"ל אומר השופט דנציגר (פסקה 68): המסקנה המתבקשת היא, שכאשר רשות ציבורית שוקלת האם לגלות מידע אשר גילויו עלול לפגוע בצד שלישי, עליה לשוות לנגד עיניה את תכליתו העיקרית של עקרון חופש המידע, שהיא לחשוף לעין הציבור את פעולותיה שלה. החוק לא נועד לגרום פגיעה במי שמסר מידע לרשות ציבורית או במי שמידע על אודותיו הגיע לידיה. לפיכך, גילויו של מידע אשר עלול לפגוע באופן ממשי בצד שלישי יהיה מותר רק אם יתקיים עניין ציבורי חיוני שיצדיק זאת. 29. שיקול דעתה של הרשות במסירת מידע בנוגע לצדדים שלישים או סירובה למסור את המידע נתונה לביקורת שיפוטית על פי כללי המינהל הציבורי. הואיל ועמדת הצדדים השלישים שהתקשרו עם המשיבות בהסכם טרם נשמעה, אין צורך לדון בטענותיהם בשלב זה. עם זאת ראוי להעיר כבר כעת כי לאחר שיושמעו טענות הצדדים השלישים, יהיה על המשיבות לשקול את בקשת העותרת לפי העקרונות שהותוו בפסיקה ושעיקרם אוזכר. על המשיבות לזכור כי לא כל פגיעה בצדדים השלישים מצדיקה סירוב למסור את המידע וכי עליה לשקול את מידת הפגיעה בצדיים השלישיים אל מול זכותה של העותרת והאינטרס הציבורי שבחשיפת המידע. 30. המשיבות מפנות גם לסעיף 9(ב)(3) לחוק חופש המידע הקובע: מידע על אודות פרטי משא ומתן עם גוף או עם אדם שמחוץ לרשות; לטענתן חשיפת המידע בדבר זהות הצדדים לחוזים והיקף התשלומים שבוצע יקשה עליהן לנהל בעתיד משאים ומתנים עם גורמים בשוק. עוד נטען כי החשיפה תמנע מהמשיבות לפעול בעתיד בשוק תחרותי ולהגיע להסכמות על תמורה בשווי המקובל בין "קונה מרצון למוכר מרצון". 31. טענות אלו דינן להידחות. ראשית אזכיר כי העסקאות בוצעו ככל הנראה רק על ידי חברת יפה נוף הפועלת במישור הפרטי. דווקא פעילותה של חברת יפה נוף המקבלת את מימונה מהתקציב הציבורי מחייבת ביקורת רחבה וחשיפת הנתונים בדבר התשלומים ששילמה. יתירב מזו, נתוני התשלומים צפויים להתגלות בין כה וכה במסגרת תביעות הפיצויים, כפי שנחשפו נתוני התשלומים בתביעת חברת רכב הצפון. יש לזכור כי עסקינן בהסכמים שנחתמו לפני שנים. לא מדובר בפרטי משא ומתן אלא בפירות המשא ומתן שהבשילו לכלל הסכמים תקפים. תכליתו של הסייג בסעיף 9(ב)(3) הנ"ל הינה למנוע חשיפת מידע במהלך משא ומתן. מידע שעלול לפגוע ברשות או במתקשר הפרטי, ואשר עלול להכשיל את ההתקשרות. (ראה סגל לעיל עמ' 200) וכן עת"מ (י-ם) 438/06 קיבוץ אילות נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 19 (לא פורסם, , ניתן ביום 28/10/07). 32. העותרת מבקשת בעתירתה לקבל מידע ומסמכים הנוגעים לדרך קבלת ההחלטות על ידי המשיבות בכל הנוגע להוצאת הצו על פי חוק שימוש ארעי וחתימת ההסכמים עם בעלי החלקות האחרים. בעיקר מבקשת העותרת לברר על פי אילו קריטריונים החליט המשיבות באיזו דרך לתפוס את החזקה בכל אחת מהחלקות. חלק גדול מעתירתה מתייחס לקריטריונים להוצאות צווים על פי חוק שימוש ארעי או לגבי הנימוקים וההחלטות לבטל צווים שכאלו. ראינו לעיל כי המשיבות הצהירו שרק מגרשה של העותרת נתפס על פי חוק שימוש ארעי כך שלמעשה המידע המבוקש, ככל שהוא נוגע לשימוש שנעשה בסמכויות על פי חוק שימוש ארעי הינו מצומצם ביותר. 33. המשיבות מסרבות ליתן את המידע המבוקש וטוענות כי המידע חוסה תחת סעיף 9(ב)(4) לחוק והן רשאיות שלא לגלותו. סעיף 9 (ב)(4) קובע כי הרשות רשאית לסרב למסור מידע כדלקמן: מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין; בעע"מ 7024/03 גבע נ' גרמן (טרם פורסם, , ניתן ביום 6.9.06) אומר בית המשפט: הסייג השני קבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק ומתיר לרשות שלא למסור מידע בעל אופי פנימי. דברי ההסבר לחוק מציינים בהתייחס לסעיף זה את הערכת המחוקק כי "לא ניתן לקיים דיונים כנים במסגרת פעילותה של הרשות, אלא אם כן יובטח מעטה מסוים של חיסיון לתהליך גיבוש שיקול הדעת של הרשות ולתהליך הביקורת הפנימית של הרשות" (הצעת חוק חופש המידע, התשנ"ז - 1997, ה"ח 2630). סייג זה נוצר מתוך ההנחה כי הליך קבלת ההחלטות ברשות, שחיוני הוא לצורך תפקוד הרשות ומילוי התפקידים והמשימות שעל ביצועם הופקדה, מחייב חילופי דעות, העלאת רעיונות, תהיות, ומחשבות בין הגורמים הרלוונטיים ברשות. מקום בו ידוע לחברי ועדה או פורום פנימי אחר כי הדברים המוחלפים ביניהם עשויים להימסר לידיים חיצוניות לרשות, מתעורר החשש כי הדבר יניאם מלהתבטא בחופשיות ומלבחון את כלל הנושאים, העמדות והנתונים כדבעי (עניין יהב, בעמ' 44; עניין המועצה להשכלה גבוהה; ע"א 7759/01 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' משרד המשפטים, פ"ד נח(5) 150, 158 - 159; סגל, בעמ' 201 - 202). במצב דברים זה הופך תהליך קבלת ההחלטות ברשות חסר ודל, יכולתה של הרשות למלא את תפקידה באופן אפקטיבי נפגעת וסופם של דברים בפגיעה בציבור. על רקע זה הכיר המחוקק, לצדו של אינטרס השקיפות בפעולת הרשות, גם בקיומו של האינטרס הציבורי במתן אפשרות לעובדי הציבור לקיים ביניהם שיג ושיח פנימי בחופשיות, מתוך הידיעה כי ההחלטה עצמה תיחשף לציבור ותהא חשופה לביקורתו. ודוק: אין משמעם של דברים כי עצם החשש הערטילאי מפני השפעה על הגורמים הרלוונטיים ברשות די בו כדי לפטור את הרשות מחובתה הרחבה למסור המידע. מדובר במבחן של היגיון ושל שכל ישר, בהערכה המתגבשת על בסיס שיקולים שונים וביניהם מהות הנושא אליו נוגע המידע ורגישותו, כמו גם הרצון לאפשר לרשות למלא את התפקידים שהוסמכה למלא ולמנוע פגיעה ביכולתה זו. בעע"ם 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ (טרם פורסם, , ניתן ביום 19.01.06) מבהיר בית המשפט: הטעם המרכזי להצדקת הסייג למסירת מידע מן הסוג הנזכר בסעיף 9(ב)(4) לחוק, נעוץ בחשש מן "האפקט המצנן" (Chilling effect), המתבטא ברתיעתם של חברי הרשות הציבורית ועובדיה לקיים דיונים כנים מקום בו לא מובטח מעטה מסוים של חיסיון לדעות המוחלפות במסגרת תהליך קבלת ההחלטות. מתן אפשרות לעובדי הרשות לקיים ביניהם דיאלוג פתוח וגלוי, בלא חשש כי דברים שייאמרו על ידם בדיונים פנימיים או בחוות דעת פנימיות ייחשפו לעין כל, נועד אפוא להגן על איכות החלטותיהן של רשויות הציבור ועל האפקטיביות של תהליך קבלתן וזוהי התכלית המרכזית שביסוד הסייג (ראו: עניין משרד התחבורה, פסקה 28; סגל, הזכות לדעת, 201 והשוו: בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא (3) 39; ע"א 4999/95 Alberici International שותפות רשומה זרה הרשומה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (1) 39, 46-45; בג"ץ 243/81 חברת יקי יושע בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד לה (3) 421, 424). 34. יוצא שבעת בחינת בקשה לעיון במידע הנוגע להתייעצויות פנימיות, תרשומת פנימיות וכדומה נדרש איזון בין הצורך להגן על עובדי הציבור ולאפשר להם לקיים דיאלוג פנימי פתוח וגלוי, החופשי מהחשש שמא דבריהם יחשפו בעתיד בפני כל, לבין הצורך הציבורי או העניין המיוחד של המבקש בחשיפת המידע. 35. צריך להעיר עם זאת כי מקום שבו גיבשה הרשות הנחיות פנימיות כלליות, דהיינו הנחיות החורגות מגדר הדיון במקרה פרטני כלשהו, ברי שחובתה של הרשות להציגן לציבור (ראה סעיף 6(א) לחוק וכן יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, 791-773 (תשנ"ו); בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו(3) 501, 513; בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728, 768). לא הוברר אם קיימות הנחיות פנימיות כלשהן של המשיבות בדבר השימוש בחוק שימוש ארעי או בדבר תפיסת מקרקעין קודם להליך הפקעה. לפיכך על המשיבות להצהיר האם קיימות הנחיות פנימיות שכאלו ואם אכן כך עליהן לאפשר לעותרת לעיין בהנחיות שכאלו. 36. בבואי לשקול האם העותרת זכאית לעיין בכל התרשומות הפנימיות ובכל הפרוטוקולים של הדיונים הפנימיים שנערכו במסגרת הבחירה בין השימוש בחוק שימוש ארעי לבין תפיסת החזקה בחלקות על פי הסכמים עם בעלי הזכויות בחלקות, דומני כי יש ליתן בכורה לאינטרס המשיבות שלא לחשוף מידע שכזה. כפי שראינו העותרת פועלת לשם קבלת מידע היכול לשמש בסיס לטענת אפליה מצד המשיבות. לצורך כך אין לה צורך בקבלת כל התרשומות הפנימיות ודי לה בקבלת המידע ביחס לפעולות המשיבות. כפי שציינתי לעיל זכאית העותרת לקבלת מידע לגבי החלקות שנתפסו במסגרת ההסכמים, לרבות מידע על ההסכמים עצמם (כפוף לשמיעת עמדת בעלי הזכויות) ודומה שדי בכך כדי לספק את המידע הדרוש לעותרת. אעיר עוד כי העותרת לא תקפה את החלטת המשיבות לעשיית שימוש בצו ביחס למגרשה ואינה מבקשת לבטל את הצו. לפיכך אין כל רלבנטיות לקריטריונים ולנימוקים שהביאו את המשיבות לתפוס את החזקה מכוח הצו, שכן אלו אינם שנויים במחלוקת. סוף דבר. 37. בשים לב לכל האמור הנני מורה למשיבות כדלקמן: (א) למסור לעותרת בתצהיר תוך 10 ימים מידע ביחס לזהות הגורם ששילם לבעלי הזכויות עבור השימוש בחלקות המופקעות למיניהן, בין בדרך של תשלום דמי שכירות, דמי שימוש, או דמי מכר. המידע יימסר רק ביחס לתקופה שמשנת 2000 ואילך, כאמור בסעיף 24 לפסק דין זה. (ב) המשיבות יפנו בתוך 10 ימים לבעלי הזכויות בחלקות השונות ו/או לכל גורם שהתקשר בהסכמים בנוגע לחלקות המופקעות, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק חופש המידע וכאמור בסעיף 29 לפסק דין זה. לאחר קבלת עמדות המתקשרים יגבשו המשיבות את עמדתן, על פי העקרונות שפורטו לעיל וימסרו את החוזים או הודעת סירוב מנומקת לעותרת. (ג) המשיבות יימסרו תום 10 ימים תצהיר לגבי קיומן של הנחיות פנימיות כאמור בסעיף 37 לפסק דין זה וימציאו לעותרת את העתק ההנחיות, אם קיימות. קרקעותהפקעה