קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לקבלת רישיון רכב / אישור ממשרד הרישוי לרישיון קטנוע בלבד: זהו ערעור על החלטת רשות הרישוי מיום 12.3.09, אשר החליטה לדחות את בקשת המערער לקבל רשיון נהיגה מדרגה B עד לפברואר 2011. העובדות 1. המערער אחז ברשיון נהיגה מסוג B (רכב פרטי) מאז 1993 וברשיון נהיגה מסוג 1A (רכב דו- גלגלי עד 400 סמ"ק) מאז שנת 1997. 2. בעקבות שימוש בסמים נבדק המערער במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד"). ביום 11.11.08 המליץ המרב"ד בפני משרד הרישוי לפסול את רשיונו של המערער בגין "אי התאמה אישיותית לנהיגה בטוחה". 3. המערער הוזמן להשמיע את טענותיו בפני מנהל נפת דן במשרד הרישוי וביום 21.12.08 התייצב המערער במשרד הרישוי וטען את טענותיו. באותו יום הוחלט לפסול את רשיונותיו של המערער. 4. ביום 18.1.09 הגיש המערער ערר על החלטת רשות הרישוי. הערעור הוגש בפני ועדת הערר הרפואית מכח תקנה 195 לתקנות התעבורה. ביום 15.2.09 נבדק המערער על ידי חברי ועדת הערר. ביום 16.2.09 החליטה ועדת הערר להמליץ ליתן למערער רשיון בדרגהB2 ולא לאשר לו רשיון בדרגת 1A ו-B, הכל עד פברואר 2011 (ר' נספח ג' לעתירה ונספח ו' לתגובה). 5. ביום 12.3.09 נשלחה למערער החלטת רשות הרישוי הקובעת את הגבלת רשיונו של המערער, כאשר אושר לו רשיון 2A - אופנוע עד 125 סמ"ק, בביקורת שנתית למשך שנתיים (ר' נספח א' לעתירה). 6. כנגד החלטה זו הוגש הערעור. דיון 7. המערער טוען כי החלטת ועדת הערר והחלטת המשיב אינן סבירות. לטענתו, החלטת ועדת הערר ניתנה לאחר שיחה של שלוש דקות לערך, מבלי לבדוק את מצב המערער באופן יסודי, לרבות את השינוי שחל בו מאז נערכו בדיקות במכון ועד למועד הדיון בועדת הערר. עוד טוען המערער כי ועדת הערר ייחסה חשיבות לעובדה לפיה הוא נקי מסמים וכי אין לו עבירות פליליות בתקופה האחרונה כמו גם עבירות תנועה מרובות אך מאידך, התעלמה מעובדות אלה בבואה להחליט בענין רשיונו. עוד טוען המערער כי ועדת הערר התעלמה מחוות דעת של חברה המעסיקה אותו ומפליגה בשבחיו, כמו גם מחוות דעת של עובדת סוציאלית לפיה חל שינוי מהותי באישיותו. המערער טוען כי החלטת המשיב אינה החלטה מנומקת, כי לא קיים הבדל מהותי בין רשיון לנהיגה ברכב פרטי, רשיון אשר נשלל ממנו, לבין רשיון לאופנוע אשר אושר לו, מבחינת הנהיגה ומבחינת הסיכון הנשקף ממנו. הועדה גם לא נימקה ולא פירטה את הגורמים הרלבנטיים לכל אחד מסוגי הרשיונות. העותר מחזיק ברשיון נהיגה מספר שנים רבות, פעל במסגרת נורמטיבית, הוא אינו משתמש כבר בסמים, רשיון הנהיגה דרוש לו לצרכי פרנסה ולשיקום נפשי והיה מקום ליתן לו את רשיון הנהיגה שביקש. המערער מוסיף וטוען כי הועדה לא ביצעה את האיזונים הדרושים, פגעה בו במידה העולה על הנדרש, פעלה בחוסר סבירות, התעלמה מזכותו לחופש עיסוק וחופש תנועה ולכן הוא מבקש לקבל את הערעור. 8. המשיב מתנגד לערעור ומבקש לדחותו. המשיב טוען כי סמכותו של בית המשפט היא לדון אך ורק בשאלה משפטית. המשיב מוסיף וטוען כי ועדת הערר היא גוף מקצועי ומומחה כאשר בעניינו ישבו שלושה רופאים בכירים, וביניהם פסיכיאטר בכיר, והמלצת ועדת הערר ניתנה על בסיס המסמכים הרפואיים שהיו בפניה ובהתאם לבדיקות רפואיות שערכה הועדה. המשיב מציין, ובצדק, כי מול מצוקת המערער ניצב ההכרח להגן על בטחונו של הציבור מפני נהיגת המערער, הסובל מבעיות העלולות לסכן את שלום הציבור ובטחונו. עוד מצביע המשיב על ההלכה לפיה בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי ועדת הערר אלא בוחן את סבירות ההחלטה ואם נפל בה פגם. לענין דו"ח העובדת הסוציאלית, מציין המשיב, כי דוח זה התייחס בעיקרו לשיתוף הפעולה שמפגין המערער במסגרת ההמלצה הטיפולית, בעוד ועדת הערר בעבודתה בוחנת את מבנה אישיותו של המערער בכללותו. החלטת ועדת הערר התקבלה על בסיס מסמכים רפואיים אשר הוצגו בפניה ובהתאם לבדיקות רפואיות שערכה הועדה ואשר נערכו במרב"ד. ועדת הערר התייחסה לכל הנושאים ומצאה איזון באופן המעניק למערער רשיון נהיגה על קטנוע למשך שנתיים. החלטת ועדת הערר והחלטת המשיב היא סבירה ואין מקום להתערב בה, כך לטענת המשיב. 9. לאחר שעיינתי בערעור, בתגובה ובטענות הצדדים בפני, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 10. המערער טוען כי ועדת הערר נתנה את החלטתה רק לאחר שיחה של שלוש דקות מבלי לבדוק את מצב המערער באופן יסודי. טענה זו נטענה בערעור והיא לא נתמכת בכל ראיה אובייקטיבית. גם לא הוסבר כיצד יודע המערער, בדיוק, כי השיחה ארכה שלוש דקות בלבד. כאמור, לא הוכח, ולו לכאורה, למעט טיעון בעלמא המופיע בערעור, כי השיחה שנערכה בין המערער לבין ועדת הערר ארכה כשלוש דקות בלבד, ולא במשך הזמן הנדרש והראוי לדיון בערר מסוג זה. 11. ועדת הערר התייחסה במפורש לבדיקות פסיכודיאגנוסטיות שנערכו למערער וקבעה כי הוא "לא בשל... מתקשה להסתגל למסגרות ובעל קשיים אמוציונליים. היכולת להפעיל שיקול דעת במצבי דחק הוא נמוך והוא עשוי להגיב בעויינות ותוקפנות. הוא חסר תובנה לגבי השלכות מעשיו ונראה שמידת הלמידה מהנסיון היא נמוכה. ישנם קווי אישיות אנטי סוציאליים". האמור לעיל הוא ציטוט מבדיקות פסיכודיאגנוסטיות שנערכו למערער ולא נשמעה כל טענה של ממש מדוע מסקנות אלה שהתקבלו בבדיקות הנ"ל אינן רלבנטיות עוד למערער, ומדוע קבלתן על ידי ועדת הערר איננה סבירה או לוקה בפגם. המערער גם לא פירט מתי נערכו בדיקות אלו, מהו משך הזמן שעבר מאז ומדוע אינן רלבנטיות עוד. אי לכך רשאית היתה ועדת הערר, ולטעמי גם חייבת, להתבסס על בדיקות אלה שנערכו למערער, ועל המסקנות אשר התקבלו בגינן. 12. ועדת הערר מציינת כי מאחר ומדובר בשלילת רשיון שהיה למערער (שהיא פגיעה חמורה יותר מאי הענקת רשיון חדש - ש. גדות) נבדק המערער בועדת הערר על ידי פסיכיאטר ופסיכולוג בכירים. בבדיקת ועדת הערר, כך מציינת ועדת הערר, נמצא המערער כ"אדם עם אישיות אנטי-חברתית, ללא יכולת הפנמה ותובנה". הועדה מתייחסת לטענות עורכת דינו של המערער לפיהן המערער נמצא ששה חודשים בשיקום, הוא נקי מסמים, כי יש לה חוות דעת מעובדת סוציאלית המעידה כי חל שינוי מהותי באישיותו של המערער מבחינת שיתוף הפעולה, כי המערער החל לעבוד לפני שנה, אין לו עבירות פליליות בתקופה האחרונה ואין לו עבירות תנועה מרובות. ב"כ המערער גם הציגה המלצה ממקום העבודה. טיעונים אלה, המופיעים גם בערעור שבפנינו, הועלו גם בפני ועדת הערר אשר התייחסה אליהם ושקלה אותם. יחד עם זה הגיעה ועדת הערר למסקנה כדלקמן: "אין ספק כי לפנינו אדם עם הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית בולטת וכי לטובת הציבור אסור לתת לו לנהוג רכב פרטי. רבות התלבטנו אם לתת לו רשיון לקטנוע אם לאו. מחד זו הפרעת אישיות ניכרת, מאידך יש סימנים להתחלת תהליך שינוי". הועדה גם היתה ערה להבחנה בין רשיונות נהיגה של כלי רכב שונים, והפנתה לפסק דין ע"ש 761/95 של בית משפט המחוזי בירושלים, אשר הבחין בין רשיון לרכב משא כבד לבין רשיון רכב פרטי. לאחר ששקלה זאת החליטה הועדה ליתן למערער רשיון לקטנוע עם ביקורת לשנתיים, כשאין להעלות את דרגת הרשיון לפני פברואר 2011. 13. ראוי לציין כי המערער לא הציג את חוות הדעת של העובדת סוציאלית ולא הציג גליון הרשעות קודמות, ומשום כך טענותיו על תוכן חוות הדעת של העובדת הסוציאלית ועל העדר הרשעות ועבירות תנועה בתקופה האחרונה לא נתמכו כנדרש. 14. המשיב קיבל את המלצת ועדת הערר, המהווה חלק מהחלטתו, וביום 12.3.09 הודיע למערער, כאמור, כי הוחלט לקבל את המלצת ועדת הערר ולפעול על פיה. 15. החלטת ועדת הערר היא מנומקת, מפורטת, מאוזנת ומתייחסת לנושאים שהועלו בפניה, ואשר נטענו גם בערעור. גם אם חל שינוי במערער, עובדה אליה התייחסה הועדה ובגינה הסכימה ליתן למערער רשיון לקטנוע, גם אם המערער נקי מסמים, כטענתו, עדיין הוא לוקה בהפרעות אישיות אנטי-סוציאליות המסכנות את טובת הציבור. גם אם החלטת המשיב פוגעת בזכויות אשר יש למערער כאדם, אין להתעלם מזכותו של הציבור לנהיגה בטוחה בדרכים. הענקת רשיון נהיגה למערער, בשלב זה, עלולה לסכן את שלום הציבור באופן ממשי. מקובלת עלי גם ההבחנה של ועדת הערר בין רשיון לקטנוע לבין רשיון לרכב. אין צורך במומחיות מיוחדת או בנימוקים מפורטים כדי להבין ולדעת כי נהיגה ברכב מהווה סכנה רבה יותר לציבור הנהגים והולכי הרגל מנהיגה בקטנוע, אף כי, יתכן, כי נהיגה בקטנוע מסוכנת יותר לנהג עצמו. 16. סוף דבר, המשיב אימץ את החלטת ועדת הערר והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתו. החלטת ועדת הערר היא מנומקת, מפורטת ומאוזנת. לא נפל בהחלטת ועדת הערר כל פגם ואין מקום להתערב בה. 17. אשר על כן הערעור נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות בסכום של 10,000 ₪ + מע"מ. רכבמשפט תעבורהרישיון רכב