קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשה לתיקון פסק דין בערעור: השופטת נילי ארד גב' רבקה אלישע עתרה לבית דין זה כי יורה למשיבה (להלן: האוניברסיטה) לשלם לה "השלמת פיצויי הפיטורים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית" ממועד פיטוריה ועד למועד התשלום בפועל (להלן: הבקשה). השתלשלות ההליכים בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט כדן יחיד; עב' 2286/04) , קיבל את תביעתה של גב' אלישע תוך שהורה על החזרתה לעבודה באוניברסיטה, וחייב את האוניברסיטה בתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, תשלום פיצויים על עוגמת נפש ושכר טרחת עו"ד (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי). ערעור שהגישה האוניברסיטה על פסיקתו של בית הדין האזורי התקבל בחלקו בפסק דינו של בית דין זה מיום 27.2.08, אשר תוצאתו האופרטיבית, כלשון הכתוב הייתה זו: "ערעור האוניברסיטה מתקבל בחלקו כמפורט להלן: א. מתבטל סעד האכיפה והמשיבה לא תחזור לעבודתה באוניברסיטה. ב. האוניברסיטה תשלם לגב' רבקה אלישע פיצוי על פיטורים שלא כדין בשיעור של 24 משכורות, בגובה השכר החודשי המלא כפי שהיה ערב פיטוריה, על כל רכיביו, לרבות ההפרשות הסוציאליות הנדרשות, למעט רכיבי החזר הוצאות, בניכוי דמי האבטלה ששולמו לה מהמוסד לביטוח לאומי, ובניכוי כל השתכרות שהייתה לה מעבודה, על פי דיווחיה לרשויות המס. תשלומים אלה הם בנוסף לכל הזכויות והתשלומים להם זכאית המשיבה בגין תקופת עבודתה באוניברסיטה וסיומה. ג. נותר בעינו עצם חיובה של האוניברסיטה בפיצוי על עוגמת נפש שנגרמה לגב' אלישע. סכום הפיצוי יעמוד על הסך הכולל של 30,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין של בית הדין האזורי ועד התשלום המלא בפועל. ד. האוניברסיטה תשלם לגב' אלישע בתוך 30 יום מהיום, שכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסכום של 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום במועדו, ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ה. הסכומים שהפקידה האוניברסיטה בקופת בית דין זה כעירבון במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע ישוחררו לזכות המשיבה, גב' רבקה אלישע. במידת הנדרש, תוסיף האוניברסיטה ותשלים את יתרת הסכומים המגיעים לה, לפי שנקבע בפסק דין זה. יתרת הפיקדון, לאחר ביצוע פסק דין זה בשלמותו, ככל שתהייה, תוחזר לאוניברסיטה" (להלן: פסק הדין בערעור). ביום 30.4.08 הגישו הצדדים לבית דין זה "הודעה משותפת בדבר הנושאים המוסכמים ואלה השנויים במחלוקת בין הצדדים, הן לגופו של התחשיב והן בנוגע להסדר הדיוני" בכל הנוגע ליישום פסק הדין בערעור. בהחלטת בית דין זה מיום 16.6.08 נקבעו ה"פלוגתאות כפי שהוגדרו על ידי הצדדים בהודעה המשותפת" והן אלה: "הכללת רכיב החופשה בתוך 'הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין' "; "הוספת הפרשי הצמדה ו/או ריבית על הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין"; "הוספת הפרשי הצמדה ו/או ריבית לסכום ההשתכרות שיש לקזז מסכום הפיצוי". בהתאם, נקבע כך: "א. האוניברסיטה תשלם לגב' רבקה אלישע פיצוי על פיטורים שלא כדין בשיעור של 24 משכורות, בגובה השכר החודשי המלא כפי שהיה ערב פיטוריה, על כל רכיביו, לרבות ההפרשות הסוציאליות הנדרשות, למעט רכיבי החזר הוצאות, בניכוי דמי האבטלה ששולמו לה מהמוסד לביטוח לאומי, ובניכוי כל השתכרות שהייתה לה מעבודה, על פי דיווחיה לרשויות המס. ב. נדחות טענותיה של גב' אלישע בדבר הוספת רכיב החופשה בחישוב הפיצויים בגין הפיטורים שלא כדין. ג. הפיצוי שישולם לגב' אלישע בסך 323,314.64 ש"ח "(ברוטו) (קרן)" נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפיטורים בתאריך 17.1.04 ועד התשלום המלא בפועל. ד. ה ההשתכרות שהייתה לגב' אלישע מעבודה על פי דיווחיה לרשויות המס, תנוכה מסכום הפיצוי בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על סכומי ההשתכרות, מיום שהתקבלו אצלה ועד התשלום המלא בפועל. ה. ניתן תוקף של החלטה למוסכמות הצדדים ולהסדר הדיוני המוסכם, כפי שפורטו בהודעה המשותפת, וכמפורט לעיל בהחלטה זו. ו. בכפוף להחלטה זו ולמוסכמות הצדדים, יבוצע ההסדר הדיוני המוסכם. ז. אין צו להוצאות בהליך זה". הבקשה מושא הליך זה עיקר טענתה של גב' אלישע הוא כי על האוניברסיטה לשלם לה יתרת הפרשי הצמדה וריבית על פיצויי הפיטורים המגיעים לה, למן מועד פיטוריה ועד לתשלומם בפועל. טעמיה לכך הם בעיקרם אלה: לאור פסק דינו של בית דין זה אשר ביטל את סעד האכיפה שניתן על ידי בית הדין האזורי, קמה לה "הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד פיטוריה"; "לא נפלה טעות בפסק הדין, אלא שפרשנותה של האוניברסיטה את פסק הדין הינה שגויה ומגמתית"; לא היה באפשרותה לפנות לבית הדין בבקשה לתיקון טעות "משום שרק בסופו של חודש דצמבר 2008 נתגלה מחדלה של האוניברסיטה, אשר הודתה בטעותה". לשם הסדר יוער, כי הבקשה אינה מתייחסת לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין שנפסקו לזכותה של גב' אלישע. 6. האוניברסיטה מצידה טענה כי דין הבקשה להידחות על הסף, בין היתר מהטעמים הבאים: מדובר בבקשה לתיקון מהותי של פסק הדין שאינה באה בגדר הוראתו של סעיף 81א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. לחלופין, המבקשת לא עמדה במסגרת הזמן הקבועה להגשת בקשה לתיקון טעות, הגם שלא כינתה בקשה זו כך. הבקשה הוגשה "למעלה משנה" ממועד מתן פסק הדין ולא תוך 21 יום ממועד מתן פסק הדין. אף בהתייחס ל"מועד גילוי הטעות" חלף המועד להגשת הבקשה; לחלופי חילופין, ככל שתתקבל הבקשה, מוגבלת זכאותה של המבקשת להפרשי הצמדה בלבד בגין התקופה שממועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי למועד פסק דינו של בית דין זה. בנוסף, טענה האוניברסיטה, כי הייתה נכונה לשלם למבקשת את פיצויי הפיטורים במועד פיטוריה, אולם המבקשת ויתרה על פיצויי הפיטורים "החל ממועד פיטוריה ועד למועד פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה... ויתור מושכל, מודע ומחושב היטב". עוד טענה, כי פסק הדין בערעור בדבר ביטול סעד האכיפה ותקפות הפיטורים העניק למבקשת זכאות לפיצויי פיטורים בגין פיטוריה, אולם "מחמת טעות משרדית, נשכח תשלום פיצויי הפיטורים במכלול הסכומים ששולמו" למבקשת לאחר מתן פסק הדין. "אולם מרגע היוודע הטעות בחודש דצמבר 2008, שילמה האוניברסיטה למשיבה את פיצויי הפיטורים כאמור, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד פסה"ד הארצי ועד למועד התשלום בפועל (הוא מועד גילוי הטעות)". הכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. ואבאר. בקשה לתיקון טעות בפסק דין 8. בקשתה של גב' אלישע הינה למעשה בקשה לתיקון טעות בפסק דין. בנדון זה חלות הוראות סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984, מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 וכן הוראת תקנה 123 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. בהוראתו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט נקבעו התנאים לתיקון טעות שנפלה בפסק דין, באין הסכמה בין הצדדים, וזו לשונה: "מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". הלכה היא, כי "סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 81(א) לא נועדה לאפשר תיקונים מהותיים ש'אינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש'... זאת, נוכח עקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהווה סוף פסוק ("גמר מלאכה" - Functus Officio) מבחינת בית המשפט שנתן אותו. עקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקות ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית והוא משמיע לנו כי תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה ניתן לבצע 'אך על דרך של ערעור או עד שבית המשפט לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו העניין שטיפל בו' " [בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, , 5.8.07 (להלן: עניין גופר); וראו גם: עאח 36/06 גבריאל בן אלטבט - גרניט הגליל בע"מ, , 20.12.06]. בהתאם נפסק כי הוראתו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט אינה חלה על בקשה לתיקון מהותי של פסק הדין, המכוונת מעצם מהותה לעשיית שינוי מהותי של מערך זכויות וחובות הצדדים כפי שנקבעו בפסק הדין [ראו והשוו: עע 1027/00 הדיה עלי - המועצה המקומית בית ג'אן, , 20.12.01; בשא 571/06 שמואל לם - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, , 21.2.08]. ועוד זאת. "משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת" [ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385, 388]. לבסוף, על מהות הדרישה להגשת הבקשה במועד הנקוב בחוק, פסק בית דין זה כי "המחסום הפרוצדוראלי שבחוק בתי המשפט המגביל את המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר אינו טכני גרידא, אלא יש בו טעם רב שכן חלוף הזמן יש בו להקשות על בית הדין לבחון את השאלה האם אכן עסקינן בהשמטה מקרית" [בשא 196/08 ופא אסחאק - מדינת ישראל - משרד החינוך, , 8.7.08]. מן הכלל אל הפרט 9. במקרה שלפנינו, הבקשה לתיקון אינה בהסכמת הצדדים והוגשה בחלוף זמן ניכר ממועד מתן פסק הדין בערעור. מטעם זה בלבד, אין להידרש לבקשה. אף לגופו של עניין, לא נמצא טעם המצדיק קבלת המבוקש, שהוא למעשה תיקון מהותי של פסק הדין בערעור. זאת, משאין מתקיימים התנאים לתחולת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. עניינה של הבקשה באופן החישוב הראוי לחישוב הפרשי הצמדה וריבית על תשלום פיצויי הפיטורים. סוגיה זו לא הייתה בין הנושאים שעמדו לדיון ולהכרעה בבית דין זה, ומשכך הוא, אין היא בגדר "דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" [ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590]. יתר על כן, נושא פיצויי הפיטורים כשלעצמו לא היה בגדר המחלוקת בין הצדדים, לא נדון לגופו של עניין, ולא אוזכר במפורש במסגרת החיובים שהושתו על האוניברסיטה בפסק דינו של בית דין זה. לכל היותר, ניתן לקבוע כי חיוב התשלום בפיצויי פיטורים למשיבה נמצא במסגרת הקביעה הכללית בפסק הדין שבערעור לפיה התשלומים שנפסקו "... הם בנוסף לכל הזכויות והתשלומים להם זכאית המשיבה בגין תקופת עבודתה באוניברסיטה וסיומה". הנה כי כן, בעת הדיון בערעור ובמהלכו, לא היה בית דין זה ער לקיומה של המחלוקת מושא הבקשה, בנוגע למועד תחולת תשלומי ריבית והצמדה על פיצויי הפיטורים. משכך הוא, אין בידי בית דין זה "לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר" [ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667]. כללם של דברים 10. בית דין זה סיים את תפקידו וקם ממושבו עם מתן פסק הדין בערעור והחלטתו מיום 16.6.08, ולא יידרש עוד לבקשה לתיקון פסק דינו. זאת ועוד. הבקשה לקביעת המועד ממנו והלאה ישאו פיצויי הפיטורים הפרשי הצמדה וריבית אינה בקשה לתיקון טעות סופר כי אם בקשה לעשיית תיקון מהותי בפסק הדין שבערעור, ועל כן אין מנוס אלא להורות על דחייתה. סוף דבר - הבקשה נדחית. בנסיבות המקרה, אין אנו עושים צו להוצאות בבקשה זו. תיקון פסק דין