דחיית ערעור שהוגש באיחור

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית ערעור שהוגש באיחור: לפני בקשה לדחיית הערעור, ולחלופין לחיוב המשיבות (המערערות בתיק העיקרי) להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקש כתנאי לקיום הדיון בערעור. רקע בין הצדדים התקיים הליך בוררות, אשר בסיומו נפסק לזכות המבקש סכום של כ- 300,000 ₪. המבקש הגיש לבית הדין האזורי בקשה לאישור פסק הבורר, ובהעדר תגובת המשיבות ניתנה ביום 15.3.06 החלטה המאשרת את הפסק כמבוקש. המשיבות הגישו בקשה לבטלה, וביום 26.8.06 ניתנה החלטה המבטלת את אישור פסק הבוררות, ומאפשרת למשיבות להגיש בתוך 21 יום את עמדתן בבקשה לאישור פסק הבוררות. לנוכח העובדה כי המבקש כיהן כנציג ציבור בבית הדין האזורי בתל אביב הועבר ההליך לבית הדין האזורי בירושלים (החלטת הנשיא מיום 21.2.07, בש"א 162/07). בפני בית הדין היו מונחות בקשת המבקש לאישור פסק הבורר ובקשת המשיבות לביטול פסק הבוררות. בנוסף, הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה. ביום 13.5.08 התקיים דיון בו נשמעה עדותו של הבורר. ביום 15.7.08 ניתנה החלטה המחייבת את המשיבות להפקיד סך של 150,000 ₪ כתנאי לבירור הבקשה לביטול פסק הבורר. בהחלטה נכתב "ככל שהמשיבה לא תפעל ע"פ החלטה זו ולא תפקיד את הסכום האמור או ערבות בנקאית כאמור, בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו לידי בא כוחה, תידחה הבקשה לביטול פסק הבורר וינתן אישור לפסק הבורר". על החלטה זו הגישו המשיבות לבית דין זה בקשת רשות ערעור (בר"ע 479/08), אשר נדחתה בהחלטה מיום 11.9.08, תוך חיוב המשיבות בהוצאות בסך של 2,500 ₪. לאחר שנדחתה בקשת רשות הערעור, הגישו המשיבות לבית הדין האזורי "בקשה להמרת הערובה בעיקול זמני"; בית הדין האזורי דחה את הבקשה (בש"א 1828/08) , ובקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (בר"ע 677/08) נדחתה גם היא בהחלטה מיום 4.12.08. ביום 17.12.08, לאחר שהמשיבות לא הפקידו את הערובה, ניתן בבית הדין האזורי פסק דין המאשר את פסק הבורר. על פסק דין זה הגישו המשיבות ערעור ביום 8.2.09 אשר התקבל לרישום לאור הודעת המשיבות כי "פסק הדין הומצא למשרד ב"כ המערערות דאז ביום 8.1.09". ביום 8.3.09, לאחר שהומצא למבקש כתב הערעור, הגיש בקשה זו לדחיית הערעור ולחלופין להפקדת ערובה. המבקש טען כי כבר ביום 18.12.08 שלח עותק של פסק הדין לב"כ המשיבות דאז, עו"ד מזרחי. עותק זה נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה, ועל פי אישור המסירה נמסר לעו"ד מזרחי ביום 21.12.08. בנוסף הומצא פסק הדין לב"כ המשיבות ביום 21.12.08 גם באמצעות הפקסימיליה, בהתאם לתקנות. ביום 21.12.08 אף אישר עו"ד מזרחי באוזניו את קבלת פסק הדין. בנסיבות אלו, המועד האחרון להגשת הערעור היה יום 21.1.09, והערעור הוגש באיחור של 18 יום, תוך הטעיית מזכירות בית הדין אשר קיבלה את הערעור לרישום. המבקש טוען כי חוסר תום הלב של המשיבות הוא שיטתי וכי ערעור זה הוא למעשה "מיחזור" של בר"ע 479/08 ובר"ע 677/08 אשר נדחו על ידי בית הדין הארצי תוך חיוב המשיבות בתשלום הוצאות שלא שולמו עד היום. לחלופין טוען המבקש כי יש לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו בערעור. המשיבות טוענות כי יש לדחות את הבקשה שכן הטענות העובדתיות לגבי מועדי המצאת פסק הדין לא נתמכו בתצהיר של המבקש; החותמת על פסק הדין שצורף לכתב הערעור מעידה על כך שהומצא למשרדו של עו"ד מזרחי ביום 8.1.09, ומשחדל עו"ד מזרחי לייצג את המשיבות בסמוך למועד זה לא הובא לידיעת המשיבות כי פסק הדין הומצא לו עוד קודם לכן. לפיכך, המועד ממנו יש למנות את הימים להגשת הערעור הוא 8.1.09. לחלופין, עתרו המשיבות כי "בית הדין יתיר להן להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הודעת הערעור", בין היתר מהנימוקים שפורטו בתגובתן. לעניין הבקשה לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה טענו המשיבות כי יש לדחות את הבקשה מנימוקים אלה: עניינה של הודעת הערעור הוא זכות הגישה לערכאות משפטיות, כאשר מהמשיבות נשללה הזכות להעלות את טענותיהן כבדות המשקל כנגד פסק הבוררות בשל "עוניין הזמני" והיעדר יכולת להפקיד את הערובה על פי החלטת בית הדין האזורי. חיוב המשיבות בהפקדת עירבון יש בה כדי לאיין את הודעת הערעור, ובכך להכריע בערעור ללא דיון לגופו. אחד השיקולים בחיוב בהפקדת ערובה בשלב הערעור הוא העובדה כי למערער היה יומו בערכאה הדיונית. נימוק זה לא מתקיים במקרה הנדון, שכן כאמור בקשת המשיבות נדחתה ללא דיון לגופו של עניין. המבקש כלל לא דרש את תשלום ההוצאות שנפסקו לטובתו אלא פנה מייד להוצאה לפועל ובמסגרת זו נעשה איחוד תיקים, כך שהמשיבות לא יכלו להעדיף אותו על פני נושים אחרים. המבקש צירף לתשובתו לתגובת המשיבות תצהיר לאימות הטענות העובדתיות. כן טען כי המשיבות נמנעו בכוונה מלציין באיזה מועד חדל עו"ד מזרחי לייצגן; המשיבות לא הצביעו על טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור; יש לתת את הדעת לכך שמדובר ב"מיחזור שלישי" של בקשות רשות ערעור קודמות שהוגשו על ידי המשיבות, ולכן יש לחייב את המשיבות בהפקדת ערובה גבוהה. מהמסמכים שצורפו לבקשה ולתצהירו של המבקש עולה כי פסק הדין הומצא כדין למשרדו של בא כוחן הקודם של המשיבות ביום 21.12.08, וזאת הן בדואר רשום והן בפקס, בהתאם להוראות תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי (נספחים ב' ג' ו- ד' לבקשה). במקרה הנדון, לא מתעוררת שאלת היחס בין "כלל הידיעה" לבין "כלל ההמצאה", שכן כאמור פסק הדין הומצא כדין לב"כ המשיבות. זאת, להבדיל ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, בהם פסק הדין לא הומצא לפי התקנות או שבעל דין הופנה לפסק הדין שפורסם באתר האינטרנט. במקרה הנדון, הומצא העתק מתאים למקור של פסק הדין, ועו"ד מזרחי, בא כוחן של המשיבות, אישר כי קיבל את פסק הדין. לאור האמור, המועד האחרון להגשת ערעור היה יום 20.1.09, והערעור שהוגש ביום 8.2.09 הוגש באיחור. לאור האמור, יש למחוק את הערעור בשל האיחור בהגשתו. המשיבות עתרו (בסעיף 9 לתגובתן) להתיר להן להגיש בקשה להארכת מועד, בין היתר מהטעמים שפורטו בתגובה. המשיבות אינן זקוקות להיתר של בית הדין להגיש בקשה להארכת מועד, וזכותן לעשות זאת בכל עת. לנוכח העובדה שהערעור נמחק, אין צורך לדון בבקשת המשיב לחיוב המשיבות בהפקדת ערובה. סוף דבר: הבקשה למחיקת הערעור על הסף מתקבלת, והערעור נמחק, בשל האיחור בהגשתו. המשיבות ישלמו למבקש הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. איחור בהגשת ערעורערעור