הארכת מועד ערעור על החלטה בבית הדין לעבודה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הארכת מועד ערעור על החלטה בבית הדין לעבודה: בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת סיגל דוידוב, בה נקבע כי ערעור שהגישה המערערת על החלטת בית דין האזורי מיום 16.12.08, אשר כונה "פסק דין חלקי", לא היה אמור להתקבל לרישום, לנוכח העבודה שהחלטת בית הדין האזורי הייתה בגדר "החלטה אחרת" ולא פסק דין חלקי. הרקע לבקשה: מבטחים הגישה תביעה כנגד גב' בורוכוב בה עתרה לסעד הצהרתי לפיו יוצהר כי גב' בורוכוב זכאית לגמלה ממבטחים בהתאם להוראות התקנון כנוסחו במועד קרות האירוע המזכה. כמו כן התבקש בית הדין להצהיר כי למבטחים הזכות והחובה לתקן כל טעות שנפלה בחישוב הקצבה ואינה עולה בקנה אחד עם תקנון מבטחים. גב' בורוכוב טענה כי דין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין ושיהוי. בהחלטה מיום 16.12.08, אשר כונתה על ידי בית הדין האזורי "פסק דין חלקי", נדחו טענות מעשה בית דין ושיהוי. גב' בורוכוב הגישה הגישה "כתב ערעור" על ההחלטה ביום 2.2.09, כאשר ברישא נאמר כי "מוגש בזאת ערעור בזכות על פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (כב' השופט יהלום הדס) מ - 15.12.08 בתיק 7070/07 שלא הומצא למערערת עד היום, ולחילופין אם בית הדין הנכבד יראה בפסק הדין החלקי כפי שהוכתר על ידי בית הדין האזורי החלטה אחרת הטעונה רשות ערעור מתבקש בית הדין הנכבד לראות בכתב הערעור בקשת רשות ערעור מכוח סעיף 26(א) לחוק ותקנה 75 לתקנות, ומכוח תקנה 82 לדון בבקשת רשות הערעור כערעור". בהחלטתה מיום 7.4.09, לאחר קבלת עמדות הצדדים בנושא, קבעה רשמת בית הדין כי האבחנה בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" היא האם החלטת בית הדין מסיימת את הדיון המשפטי בין הצדדים; במקרה הנדון, החלטת בית הדין האזורי אינה מסיימת את הדיון בין הצדדים באף אחת מהשאלות השנויות במחלוקת, ולכן מדובר ב"החלטה אחרת"; "פסק הדין החלקי" צולם על ידי גב' רינה בן הרוש ממשרד ב"כ המערערת ביום 6.1.09, ולכן המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה יום 21.1.09, וכפועל יוצא מכך הערעור שהוגש ביום 2.2.09 הוגש לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור; לפיכך, דין הערעור שהוגש על ידי גב' בורוכוב להימחק, כיון שלא היה אמור להתקבל לרישום. רשמת בית הדין איפשרה לגב' בורוכוב להגיש בתוך 15 יום מקבלת ההחלטה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. החלטת הרשמת הומצאה לב"כ גב' בורוכוב ביום ו' 24.4.09. גב' בורוכוב ביקשה להגיש ערעור על החלטת הרשמת ביום 10.5.09, אולם הערעור לא התקבל לרישום עקב האיחור בהגשתו, וזאת על פי החלטת השופט צור מיום 10.5.09. לאור האמור, הוגשה בקשה זו להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת. ב"כ גב' בורוכוב טען כי: החלטת רשמת בית הדין הומצאה למשרד ב"כ בורוכוב ביום 24.4.09. החלטת רשמת בית הדין מסיימת את הדיון המשפטי בערעור שהגישה גב' בורוכוב, ולכן יש לראות בה פסק דין, שהערעור עליו הוא בזכות. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 (להלן - התקנות) לא נקצב מועד להגשת ערעור על פסק דינו של רשם בית הדין הארצי, להבדיל ממועד להגשת ערעור על החלטה אחרת, המוסדר בתקנה 79 לתקנות, ומדובר ב"לקונה". בהיקש מתקנה 76 לתקנות, הדנה במועד להגשת ערעור על פסק דין של רשם בית דין אזורי, סבר ב"כ גב' בורוכוב כי המועד להגשת ערעור בזכות על פסק דינו של רשם בית הדין הארצי הוא 15 יום. בכל מקרה, בהודעת הערעור נתבקשה גם הארכת מועד להגשת הערעור. במהלך שבעת הימים שעמדו לרשות ב"כ גב' בורוכוב להגשת הערעור חלו יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות, יום שישי ויום שבת, ונותרו ארבעה ימי עבודה בלבד. בהקשר זה ציין ב"כ גב' בורוכוב כי הוא עו"ד יחיד במשרד, בן 75 ובריאותו לקויה, ועשה את מירב המאמצים להגיש את הערעור במועד. זכות הגישה לערכאות היא בעלת מעמד חוקתי. הלקונה בחוק לעניין המועד להגשת ערעור על פסק דינו של רשם בית הדין הארצי וכן העובדה כי החלטת הרשמת מעוררת בעייה משפטית מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד. מבטחים התנגדה לבקשה מנימוקים אלה: החלטת רשמת בית הדין מהווה "החלטה אחרת" ולא פסק דין. לאור האמור, המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת הוא 7 ימים ממועד המצאת ההחלטה. טעותו של ב"כ המערערת היא טעות שבדין הנובעת מרשלנות, אי תשומת לב והזנחה, ולכן אינה מהווה "טעם מיוחד". סיכויי הערעור על החלטת הרשמת נמוכים. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. [עא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005) ] לאחר בחינת טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים שיפורטו להלן. החלטת הרשמת מהווה "החלטה אחרת" ולא "פסק דין": אין בידי לקבל את טענת גב' בורוכוב כי החלטת הרשמת מהווה "פסק דין" ולא "החלטה אחרת". אין מדובר בפסק דין, שכן הערעור לא נדון לגופו, ובהחלטת הרשמת גם לא ניתן תוקף של פסק דין להסדר מוסכם בין הצדדים. אמנם, התוצאה של החלטת הרשמת היא מחיקת הערעור, אולם מדובר בהחלטה דיונית לפיה הערעור נתקבל לרישום בטעות. יש לציין, כי לא פעם (כפי שקרה בערעור שהוגש על החלטת הרשמת) ניתנת החלטה שלא לקבל ערעור לרישום בטרם נתקבל הערעור לרישום, ובמקרה כזה ודאי אין מדובר בפסק דין שכן כלל לא נפתח תיק ערעור. אני סבורה, כי אין שוני מהותי בין שני המצבים, והעובדה שההחלטה שקבעה כי לא היה מקום לקבל את הערעור לרישום ניתנה לאחר שנפתח תיק הערעור בטעות אינה משנה את מהות ההחלטה מ"החלטה אחרת" ל"פסק דין". לפיכך, המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת היה בתוך 7 ימים, וזאת בהתאם לתקנה 79 לתקנות. אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת: בנסיבות המקרה הנדון, לא מתקיים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת, וזאת מנימוקים אלה: כפי העולה מהודעת הערעור, ב"כ גב' בורוכוב הביא בחשבון את האפשרות שהחלטת הרשמת היא "החלטה אחרת" ולא פסק דין. בנסיבות אלה, היה על ב"כ גב' בורוכוב להגיש את הערעור בתוך המועד שנקבע בתקנה 79 לתקנות, או לכל הפחות להגיש בתוך המועד בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ולא להסתמך על "פרשנות" לפיה ההחלטה מהווה "פסק דין". שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור [בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 21.8.2005 ]. בעניין זה נפסק כי - הלכה פסוקה היא כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור, כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד (עא"ח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי ; עא"ח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, ניתן ביום 30.10.06) . עוד נפסק כי "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוא סיכויי הערעור (דב"ע נז/89 - 9 שלום כהן - מדינת ישראל - משרד התקשורת מיום 12.12.97). עא"ח 38/08 עזרא מכאמל - המוסד לביטוח לאומי (, מיום 22.1.2009). במקרה הנדון, החלטת הרשמת בעניין סיווגה של החלטת בית הדין האזורי כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין" תואמת את ההלכה הפסוקה, וסיכויי הערעור על חלק זה של ההחלטה קלושים ביותר. גם סיכויי הערעור על הקביעה כי יש לראות את מועד ההמצאה כיום 6.1.09 נמוכים, שכן במקרה הנדון לא יכולה להיות מחלוקת כי ההחלטה במלואה הייתה בידיעת ב"כ גב' בורוכוב לאחר שצולמה מתיק בית הדין. אין להשוות מצב של צילום החלטת בית הדין מתיק בית הדין, הדומה יותר להמצאת ההחלטה על ידי בית הדין בדואר, שכן מדובר ב"המצאה" שנעשתה בתוך כתלי בית הדין, להפנייה לפסק דין ממאגר מידע או לצילום פסק דין ממאגר מידע. כאמור לעיל, רשמת בית הדין אפשרה לגב' בורוכוב להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, וחבל שגב' בורוכוב לא מימשה אפשרות זו במועד שנקבע בהחלטת הרשמת. ככל שמבוקש להאריך מועד לביצוע החלטה זו, על ב"כ גב' בורוכוב להגיש בקשה מתאימה לרשמת בית הדין שנתנה את ההחלטה, השופטת סיגל דוידוב, אשר תשקול את הבקשה, בהתחשב בין היתר בכך שלא נדרש "טעם מיוחד" לנוכח העובדה כי לא מדובר במועד שנקבע בחיקוק אלא במועד שנקבע על ידי בית הדין. סוף דבר - הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית הדין, השופטת דוידוב מיום 7.4.09 נדחית. אין צו להוצאות. הארכת מועדערעור על החלטת בית הדין לעבודהערעורבית הדין לעבודה