קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדלת שטח לחיוב ארנונה: עתירה מנהלית נגד החלטות המשיבה, הראשונה מיום 25.08.08 לפיה ישונה סיווג הנכס נשוא העתירה מ"בתי חולים ממשלתיים" ל"עסקים אזור ב'", והשנייה מיום 12.11.08 לפיה יוגדל שטחו של הנכס ויחויב בתוספת של 1,920 מ"ר. כן מופנית העתירה נגד החלטת המשיבה (אשר תכונה להלן: העירייה) להחיל רטרואקטיבית, עבור השנים 2004-2008 את ההחלטות נשוא העתירה. העובדות "בית בלב" (להלן: העותרת) מחזיקה בתחומה של העירייה נכס שמספרו 7030019104000 (להלן: הנכס). עד לשנת 2008 חויב הנכס על פי סיווג "בתי חולים ממשלתיים", לפי שטח של 1,434 מ"ר שטח מבנה, וניתן לו פטור על פי פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: פקודת הפיטורין). בהתאם לפטור שילמה העותרת ארנונה לפי תעריף של 23.55 ₪ למ"ר הניתן ל"בתי חולים ממשלתיים". בשנת הכספים 2008 למדה העירייה לדעת, על פי טענותיה, כי הנכס אינו מחויב בהתאם לדין וכי העותרת מחויבת בחסר. כך התברר לעירייה, כי השימוש הנעשה בנכס אינו תואם את הסיווג על פיו הנכס מחויב. ועל כן אין לזכות את הנכס בהנחה בהתאם להוראות פקודת הפיטורין. על פי החלטת העירייה מיום ה 25.8.08, הוצאה הודעת שומה מתוקנת לפיה שונה הסיווג של הנכס מ"בתי חולים ממשלתיים" ל"עסקים אזור ב'". בהתאם לשינוי זה העותרת חויבה בתשלום ארנונה לפי תעריף של 280.25 ₪ למ"ר הניתן ל"עסקים ב'". העירייה החליטה לתקן את חיובי הארנונה רטרואקטיבית מיום 01.01.04, וכך העותרת נדרשה לשלם לעירייה סך של 2,500,000 ₪. בנוסף, בעקבות מדידה אשר ערכה העירייה בנכס התברר כי הנכס בו מחזיקה העותרת גדול מהשטח בו היא חויבה. בהתאם לכך, ביום 12.11.08 נשלחה לעותרת הודעת שומה מתוקנת בגין תוספת השטח בלבד. סה"כ התוספת המבונה אותה הוסיפה העותרת לנכסים ואשר בגינה לא שולמה ארנונה כלל מגיעה כדי 320 מ"ר מבנה (עד כה חויבה העותרת בגין 1,434 מ"ר, וכעת נדרשה לשלם עבור 1,754 מ"ר שטח מבנה). כמו כן קיים שטח קרקע המשתרע על פני 1,642 מ"ר שהעותרת לא חויבה בגינו בארנונה מעולם. סך כל התוספות עלה כדי 1,920 מ"ר. בנוסף, הודעות השומה המתוקנות כללו חיוב רטרואקטיבי בגין הפרשי הצמדה וריבית בסך של 838,568 ₪ המהווים "תשלומי פיגורים" לפי סעיף 1 לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם - 1980 (להלן: חוק הרשויות פיגורים). מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לאי רישומן של יתרות החוב המתוקנות בפנקסי המשיבה, ולמשמעות שיש לכך. טענות העותרת בפתחה של העתירה טוענת העותרת כי הנכס נשוא העתירה הינו מבנה בבעלות מדינת ישראל, המשמש כמחלקה גריאטרית בבית החולים "שיבא" בתל השומר, בה ניתנים שירותי אשפוז לחולים גריאטריים, שיקומיים וסיעודיים מורכבים. כל השירותים הניתנים הינם חלק מסל השירותים הניתנים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994. על כן זכאית העותרת כי הנכס, בגינו היא מחויבת בארנונה, יסווג כ"בתי חולים ממשלתיים", כפי שהיה מסווג עד לשנת הכספים 2008. סיווג זה מקנה לה הנחה משמעותית בתשלומי הארנונה, על פי סעיף 5 (ז) לפקודת הפיטורין. בנוסף, החלטת המשיבה בדבר תיקון השומות כלל לא באה לידי ביטוי בפנקסיה, אשר לטענת העותרת נחזים לכאורה כמשקפים נכונה את שומת הארנונה של הנישום. בטענה זו היא מסתמכת על סעיף 318 לפקודת העיריות שקובע כי "פנקסים הנחזים ככוללים ארנונה שנקבעה או שומה שנעשתה. לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אחרת - כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשיית השומה ועל תקפן". זאת ועוד, גם אלמלא חזקה כזו, לא ייתכן שספרי העירייה לא ישקפו במדויק את חיובי הארנונה של הנישומים. רשות ציבורית אינה יכולה להתנהל אם ספריה אינם משקפים במדויק את מצבה. עוד היא טוענת כי רשות מקומית אינה רשאית לחייב נישום באופן רטרואקטיבי, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ביותר. ובמקרה דנן העירייה לא הצביעה על הסבר המניח את הדעת ולפיו יש להחיל את תיקון השומה על העותרת באופן רטרואקטיבי. מנגד, אין כל פגם בהתנהלותה של העותרת או מי מטעמה. לטענתה, היא לא ידעה כי היא מחויבת בחסר ולא ניסתה להיבנות מטעותה של הרשות המקומית. לכן הסתמכותה על ההחלטה המקורית הייתה סבירה, והמשיבה אינה יכולה לשנות את שומת הארנונה ואף לחייבה רטרואקטיבית. בנוסף היא טוענת כי על פי קביעת בית המשפט העליון בבר"מ 4991/04 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ , גם חיוב ארנונה מתוקן הנשלח לנישום במהלך שנת מס ומתיימר לתקן את השומה מתחילת שנת המס - אף הוא נחשב לחיוב רטרואקטיבי לתקופה שמתחילת שנת המס ועד לקבלת השומה המתוקנת על ידי הנישום. העותרת טוענת גם כי החיוב הרטרואקטיבי הנוגע לריבית והפרשי הצמדה הינו בניגוד להוראות הדין. לטענתה יש לראות בחיובים אלו כ"תשלומי פיגורים", כפי שמחייבים את סרבן מס, אשר נדרש היה לשלם ארנונה שוטפת על פי נתוני השומות המקוריות ולא עשה כן. אולם, התנהגותה של העותרת איננה כשל סרבן מס, ועל כן אין לחייבה בחיובים אלה. טענות המשיבה בראש ובראשונה יש לציין כי במסגרת כתב התשובה חזרה בה העירייה מהחלטתה לחייב רטרואקטיבית את העותרת לעיין הסיווג בלבד, זאת עד וכולל שנת הכספים 2007 (בניגוד לחיוב הרטרואקטיבי המתייחס להגדלת שטח הנכס על פיו מחושבת הארנונה). עם זאת עמדה על כי שינוי שטחו של הנכס יחול רטרואקטיבית. המשיבה טוענת כי "בית חולים ממשלתי" על פי השקפתה הינו בית חולים אשר מוחזק על ידי משרד הבריאות, ובענייננו העותרת אינה נכנסת להגדרה זו של בית חולים ממשלתי ואף לא להגדרה כללית של בית חולים. העותרת מציגה את הנכס נשוא העתירה כ'חוסה' באישור בית החולים שיבא, אולם לא כך הדבר. העותרת, בית בלב בע"מ הינה חברה פרטית ואף הנכס אינו מוחזק על ידי קופת חולים מכבי שירותי בריאות המאושרת כמוסד לצורכי פטור מארנונה. על כן, העותרת אינה קופת חולים מכבי ואינה בית חולים ממשלתי. זאת ועוד, הפעילות המבוצעת בנכס הינה פעילות עסקית המאופיינת בעיקר במתן שירותים תמורת תשלום הניתנים לכלל האוכלוסייה המבוגרת. לפיכך סיווגו של הנכס על פי הסיווג הקבוע ל"עסקים" נעשה כדין. המשיבה דוחה מכל וכל את הטענות שמעלה העותרת באשר לסיווג הנכס, וכן את הטענות באשר לביטול הפטור מארנונה. פטור מארנונה או תעריף נמוך המגלם בחובו הנחה, יש לחלק במשורה ותוך שמירה על עקרון השוויון. כמו כן תינתן רק לגופים המשרתים את הציבור שלא למטרות רווח, ואשר בית בלב אינה נמנית עמם. חוב הארנונה מעודכן בספרים, ואם הייתה טעות טכנית והחוב לא עודכן בעבר בספרים מיד עם הוצאת השומה המתוקנת, הרי שאין לראות בטעות טכנית זאת כטעות מהותית שיש בה לאיין את השומה המתוקנת. לעניין חיוב הארנונה בגין תוספת השטחים - המשיבה דוחה את הטענה כי פעלה שלא כדין בכך שחייבה את העותרת בארנונה באופן רטרואקטיבי, ובפרט כאשר לטענתה העותרת ידעה כבר לפני כמה שנים כי היא מחזיקה בתחום השיפוט של העירייה שטחים רבים בגינם היא אינה משלמת ארנונה כללית ו/או בגינם היא משלמת ארנונה כללית בחסר רב וכן כי היא משלמת ארנונה לפי סיווג שלא מתאים לפעילותה. על כן, טוענת המשיבה במקרה דנן יש להטיל על בית בלב חיוב ארנונה כדין גם בגין שנות מס שקדמו לשנת 2008 וזאת בגין תוספות שטחים שנמצא כי לא חויבו כלל בארנונה. לעניין חיובה של העותרת בריבית והצמדה טוענת המשיבה כי כאשר העותרת הסתתרה במהלך השנים מאחרי מצג שווא אשר לא משקף נכונה את מצב השטחים המוחזקים על ידה והמשמשים אותה בפועל, אין היא יכולה לפטור עצמה מלשלם תשלום ארנונה מלא כדין בערכם הריאלי. מה גם שהימנעות מחיוב ריאלי של חוב הארנונה אשר אמור היה להיות משולם על ידי העותרת יהווה תמריץ שלילי לנישומים להימנע מלדווח על נכסיהם תוך שאם 'יתפסו' על ידי הרשות ישלמו קרן בלבד. כמו כן המשיבה טוענת כי תיקון השומה כמו במקרה דנן נעשה במסגרת מתחם הסבירות ועל פי כללי מנהל תקין המחייבים את הרשות לחייב נישומה מס אמת. דיון המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווג הנכס נשוא העתירה, וכנגזרת מהחלטה זו מהו החיוב הנכון שיש לגבות מהעותרת. העותרת טוענת שיש לסווג את הנכס כ"בית חולים ממשלתי" ואילו המשיבה טוענת כי הנכס אינו נכנס תחת ההגדרה וכי מדובר בנכס מסוג "עסקים". בהיעדר הגדרה או קריטריונים של הרשות, כל אחד מן הצדדים טוען לצדקתו. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני ושקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לסווג את הנכס תחת "בתי חולים ממשלתיים", ואפרט את שיקולי: העותרת הינה רשת העוסקת במתן שירותים לאוכלוסיות בעלות מגבלות תפקוד ובריאותיות. בין שלל השירותים שהיא נותנת ניתן למצוא שיקום, סיעוד, דיור מוגן, פיתוח פתרונות לצרכי המבוגר בקהילה ודיור תומך. השירותים שהיא מספקת ניתנים לכל חברי קופות החולים ולא רק לחברי קופת חולים מכבי, וכל זאת בתשלום מלא. משכך ניתן להסיק כי הפעילות המבוצעת בנכס הינה פעילות עסקית המאופיינת בעיקר במתן שירותים תמורת תשלום הניתנים לכלל האוכלוסייה המבוגרת. בהיעדר הגדרה סדורה לסיווג "בתי חולים ממשלתיים", כפי שהוא מופיע בצו הארנונה של עיריית רמת גן, אני מסכימה עם הפרשנות שנתנה המשיבה לסיווג זה. לפיו "בית חולים ממשלתי" הינו בית חולים אשר מוחזק על ידי משרד הבריאות. בענייננו, העותרת הינה חברה פרטית, וכבר מעצם היותה כזו נסתרת הטענה לפיה מדובר בגוף ממשלתי אשר יכול להיכנס תחת הסיווג "בתי חולים ממשלתיים". בנוסף, ספק אם טיב הפעילות שמבצעת העותרת בנכס נכנס להגדרת בית חולים כלל ועיקר. העותרת מציגה הסכם (המצורף כנספח ב' לעתירה המתוקנת), הקושר בין מכבי שירותי בריאות לבין בית החולים שיבא, ובאמצעותו היא מנסה לחסות תחת בית החולים שיבא בכדי לזכות בהנחה בחיובי הארנונה. אולם, גם הסכם זה אינו יכול לסייע לעותרת - פעילותה של העותרת עצמאית ונפרדת מבית חולים שיבא, וגם השירותים שהיא מציעה שונים מאלו של בית חולים ממשלתי. העותרת מציגה בכתב העתירה מכתב מיום 21.12.2004 שנשלח מהעירייה למכבי בעקבות הסכם זו. לפי המכתב החליטה המשיבה לראות במכבי כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס וכמחזיקה בו מטעם הממשלה, ולאור היותה מחזיקה ב"מעונות גריאטריים" במתחם בית החולים שיבא, היא תחויב בארנונה בגינם בסיווג "בתי חולים ממשלתיים" החל מיום 01.01.05. בעקבות ההודעה האמורה פנתה לעירייה הגב' שרה אביב מטעם מכבי וטענה כי אין לראות את מכבי כמחזיקה בנכס. שוב נזכיר כי העותרת הינה חברה פרטית אשר בעלי מניותיה הם קבוצת מכבי אחזקות בע"מ ואגודה שיתופית מכבי מגן, והנכס אינו מוחזק על ידי קופת חולים מכבי שירותי בריאות, המאושרת כמוסד לצורכי פטור מארנונה. העותרת ניסתה לקשור את הנכס למכבי ולבית חולים שיבא בכדי לזכות בהנחה בארנונה, אולם אפילו מכבי אינה מעוניינת להיתפס כבעלת זיקה לנכס והיא טוענת כי לעותרת אינה חלק מבית החולים. אשר על כן, החלטת המשיבה לשנות את סיווג הנכס על פי הסיווג הקבוע ל"עסקים" נעשתה כדין, והינה סבירה. סוגיה נוספת נוגעת לתוספת השטחים לנכס. המשיבה בתגובתה חזרה בה מהחיוב הרטרואקטיבי כתוצאה משינוי סיווג עד וכולל שנת הכספים 2007, אך לא חזרה בה מהחיוב הרטרואקטיבי העובדתי שמשמעותו חיוב בגין תוספת שטחים ניכרת שמצאה העירייה בנכס ואשר לא דווח עליה. גם בעניין זה מצאתי כי הדין הוא עם המשיבה. העותרת אינה חולקת על תוצאות המדידה החדשה של העירייה ואינה כופרת בכך שהייתה מחויבת בחסר במהלך השנים. עיקר טענתה הינה כי אין לחייבה רטרואקטיבית בעניין זה. מחובתו של הנישום ליידע את העירייה בכל שינוי בנכס ולא לסמוך על כי הרשות תגלה את תוספות השטחים לבד, במיוחד כאשר מדובר בתוספת של 320 מ"ר ו-1642 מ"ר קרקע וכאשר העותרת משלמת בתעריף מוזל המיועד לבתי חולים ממשלתיים בלבד. מן ההלכה הפסוקה עולה כי כאשר המדובר בטעות של אי חיוב שטחים, הותר חיוב ארנונה בגין מספר שנים למפרע. בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נגד עיריית טירת הכרמל נו(2) 733 (2002) עמד בית המשפט העליון על כך, שההחלטה האם לאפשר הטלת ארנונה בדיעבד, תתקבל בין היתר, בהתחשב בצורך לגבות מס אמת ובמידת אחריותו של הנישום למצב, ועל בסיס האפשרות לברר בדיעבד את העובדות הרלבנטיות לשומת הארנונה בגין העבר. חיוב העותרת בגין השטחים הנוספים הינו הכרחי מעצם חובתה של העירייה לגבות מס אמת מכלל הנישומים. כמו כן, מי שהייתה לו את יכולת הידיעה הגבוהה ביותר לגבי שטח הנכס ויכול היה למנוע את החיוב הרטרואקטיבי, ולא עשתה כן זו העותרת, אשר ידעה בכל עת מהם השטחים המוחזקים על ידה. ניתן לראות בסעיף 9 להסכם השכירות (המצורף כנספח ב' לעתירה המתוקנת) כי "העותרת שוכרת 1,675 מ"ר וכן חצר סביב ועל שטח זה יתווסף עוד שטח של מחלקה נוספת שתוקצה על ידי שיבא בעתיד". משמע, כבר מההסכם שהציגה העותרת לראשונה ניתן לראות כי היא עצמה הייתה מודעת לכך שהשטח אשר הוחזק על ידה גדול מהשטח בו חויבה - 1,434 מ"ר על ידי העירייה. במהלך השנים נוספו לעותרת עוד 320 מ"ר שטח מבונה. בהסכם אף כתוב במפורש כי העותרת שוכרת גם את שטח החצר סביב הנכס, ואף על פי כן העותרת לא יידעה את העירייה כי היא מחויבת בחסר. זאת ועוד, העותרת אינה מכחישה כי ידעה על השטחים הנוספים, אלא מאשימה את העירייה על כך ש"התרשלה" מעצם תפקידה ולא חייבה את העותרת - ועל כן הפסידה העירייה את הכספים. במצב דברים זה נראה כי העותרת אינה יכולה להסתמך על מחדלה של העירייה בלבד, והדברים דומים לאמור בה"פ (ת"א) 1586/97, סנטוריום נס ציונה נגד עיריית נס ציונה : "המבקשת טוענת כי חיוב בארנונה באופן רטרואקטיבי הינו הטלת מס בכח למפרע ועל כן פסולה. הטענה אינה נראית לי. אין כאן הטלת מס למפרע כי אם תיקון טעות בשומה, והתאמת הרישומים בספרי הארנונה למצב העובדתי. רשות מקומית חייבת לנהוג בשוויון ובהגינות כלפי תושביה. משנקבע בצו הארנונה חיוב המושתת על גודלו של השטח המבונה, אין הרשות רשאית לנהוג איפה ואיפה; חיובה של המבקשת המחזיקה בשטח של 3981 מ"ר כאילו החזיקה ב- 2135 מ"ר בלבד, הפלה אותה לטובה ושלא כדין לעומת בעלי הנכסים האחרים הנושאים בעול הארנונה על פי השטח המוחזק בידיהם כדין. זו טעות שיש לאפשר לרשות לתקנה רטרואקטיבית... לאור הפער הגדול בין השטח המוחזק בידי המבקשת לבין השטח לפיו חויבה בארנונה עד 1994, ההנחה היותר סבירה היא שהמבקשת היתה מודעת כל השנים לכך שחויבה בארנונה מבוסס על נתון שגוי בעליל באשר לשטח המבנה המוחזק בידיה ובנסיבות אלו אין לראות חוסר סבירות בתיקון הטעות לגבי 7 שנים." הדברים האמורים שם יפים גם לענייננו. יש לחייב את העותרת בגין תוספות השטחים כאמור על פי הודעת השומה המתוקנת מיום 12.11.08. הודעת השומה מיום 12.11.08 הינה כדין וההחלטה לחייב את העותרת רטרואקטיבית בתוספות השטחים הינה סבירה. באשר לחיוב השומה המתוקנת לשנת הכספים 2008, העירייה עומדת על חיוב שנובע מתוספת השטחים שמצאה העירייה בשטח. העותרת לעומת זאת הסתמכה על בר"מ 4991/04 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' שילוח חברה לביטוח בע"מ וטענה כי גם חיוב ארנונה מתוקן הנשלח לנישום במהלך שנת המס ומתקן את השומה מתחילת שנת המס מהווה חיוב רטרואקטיבי. אינני יכולה לקבל את הטענה. ראשית, בית המשפט העליון לא נדרש להכריע בשאלת הרטרואקטיביות בעניין זה, שכן המערערת בחרה שלא לערער על רטרואקטיביות החיוב. אף על זאת, בית המשפט התייחס בהערת אגב לסוגיה זו וטען כי אין לראות בשומה מסוג זה כחיוב רטרואקטיבי - "אמנם, בהתאם לצו הארנונה של המשיבה, "תאריך תחילת החיוב" הוא יום 1.1.99 ובו נוצר החיוב בארנונה לכל השנה כולה (ראו בג"צ 713/85 יעד רהיטים בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם) (השופט ד' לוין); ה' רוסטוביץ', פ' גלעד, מ' וקנין ונ' לב ארנונה עירונית (מהדורה חמישית, תשס"א, 83)). ואולם, חיוב זה נוצר באופן קונסטיטוטיבי באמצעות "חקיקת" צו הארנונה ופרסומו על ידי העירייה (ע"א 975/97 עילבון, עמ' 450; עניין ט.ט, עמ' 781), בעוד הודעת החיוב הנשלחת אל כל נישום היא דקלרטיבית, ומטרתה אינה "ליצור את נטל המס, כי אם אך ורק לעשותו בר-ביצוע" (ע"א 156/59 ועדת השומה שליד עיריית ירושלים נ' דינוביץ, פ"ד יג 1332, 1337 (השופט ויתקון); (ע"א 975/97 עילבון, עמ' 450; עניין ט.ט, שם). היוצא מכך, שגם שיעור החיוב המוטל על הנישום נובע מצו הארנונה ולא מהודעת החיוב אשר נועדה לעשותו בר ביצוע. על כן, אם שלחה העירייה הודעת תשלום שגויה ותיקנה אותה מאוחר יותר באורח אשר, כבענייננו כנפסק, מהוה תיקון רטרואקטיבי שלא כתקנו, הופך חיוב הארנונה הנכון אשר הוטל על הנישום ממועד תחילת החיוב שבצו, בר ביצוע החל מהיום בו הודיעה העירייה לנישום על התיקון; אין בו איפוא משום תיקון רטרואקטיבי בכל הנוגע לתקופה שמיום התיקון ולאחריו (ראו בדומה בעניין בע"א 8558/01 עילבון הנזכר, עמ' 789-788). עם זאת לא מצאתי לנכון להציע לחברי לשנות מפסק דינו של בית המשפט קמא לעניין זה, מאחר שהדבר לא נטען על ידי המערערת, ועמדתה הקונקרטית היא כאמור שלא לעמוד על הרטרואקטיביות בנידון דידן." (הדגשה שלי) מאידך, טענה המשיבה כי חיוב שהוצא במהלך אותה שנת מס אינו נחשב לחיוב רטרואקטיבי. גם ההלכה הפסוקה תומכת במשיבה. בעמ"נ 294/06 אי. בי. אמבן ניהול השקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (טרם פורסם) קבעה כב' השופטת שרה דותן כי הודעת שומה שיצאה במהלך חודש נובמבר שנת 2004 תקפה לגבי שנת הכספים 2004 ואינה מהווה חיוב רטרואקטיבי, וכך כתבה - "למרות שהבדיקה נערכה בחודש יוני 2004 והדרישה נשלחה בחודש נובמבר אותה שנה. על פי הנטען, מדובר בחיוב רטרואקטיבי אסור. דין טענה זו להידחות. אין עסקינן בחיוב רטרואקטיבי, אלא בתיקון טעות בעקבות בדיקה ומדידה". (בנוסף ראה גם עמ"נ 411/04 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חדרה תק-מח 2005 (2), 4496, רע"א 2987/91 מאירה ריינר נ' עיריית ירושלים פ"ד מו (3) 661, בג"צ 7712/04 אהובה וינברג ואח' נ' עיריית תל אביב - יפו ואח' (טרם פורסם)). אשר על כן, באשר לחיוב השומה המתוקנת לשנת הכספים 2008, יש לחייב את העותרת הן עבור תוספות השטחים והן עבור תיקון הסיווג, שכן תיקון שומת ארנונה באותה שנה אינו חיוב רטרואקטיבי אלא תיקון שומה מותר. אני מקבלת את הגישה לפיה אין לראות בהודעת השומה המתוקנת לשנת 2008 חיוב רטרואקטיבי, הן לעניין החיוב הסיווגי והן לעניין החיוב העובדתי שנוצר בגין תוספת השטחים וחיובה של העותרת בשומה המתוקנת נעשה כדין. העותרת טוענת כי ספרי העירייה אינם משקפים את החוב על פי השומות המתוקנות ועל כן דינם להתבטל. לאחר שבחנתי את טיעוניי הצדדים אני מוצאת כי מדובר בטעות טכנית. אומנם החוב לא עודכן בעבר בספרים מיד עם הוצאת השומה המתוקנת אולם אין לראות בטעות טכנית זאת כטעות מהותית שיש בה לאיין את השומה המתוקנת. קרי, גם אם השומה המתוקנת לא הייתה מעודכנת בספרי העירייה, אין לראות בכך כפעולה המבטלת את השומה. וכך נכתב בעמ"נ 281/05 מפעלי סאיקלון בע"מ נ' מנהל הארנונה של מועצה אזורית מטה אשר (טרם פורסם) - "מאחר והודעות השומה המתוקנות משקפות את המצב לאשרו ואין לקבל גישה לפיה נישום יחויב בארנונה שונה מזו שהוא אמור להיות מחויב בה בשל טעות טכנית כזו או אחרת". נותרת אפוא השאלה, האם יש לחייב את העותרת גם בתשלומי ריבית והצמדה? קודם לכן קבעתי כי העותרת מחזיקה בשטחים גדולים מאלו שהיא חויבה בגינם. במהלך השנים אף גדלו השטחים, והעותרת לא יידעה את הרשות כי חויבה בחסר, ואף לא הכחישה זאת. על כן, הימנעות מחיוב ריאלי של חוב הארנונה אשר אמור היה להיות משולם על ידי העותרת יהווה תמריץ שלילי לנישומים להימנע מלדווח על נכסיהם תוך שאם "יתפסו" על ידי הרשות ישלמו קרן בלבד. בנוסף, הכסף נותר בידה של העותרת במהלך השנים, וסביר להניח כי עשתה בו שימושים לצרכיה. על כן, מן הדין לחייב את העותרת לשלם את חובה בערכו הריאלי. בעת"מ 2538/05 רכבת ישראל בע"מ נ' עיריית תל אביב קבעה כב' השופטת אסתר קובו כי העותרת אינה זכאית לפטור מריבית והצמדה וזאת כתוצאה מהתנהגותה של העותרת, אשר ידעה כי אינה משלמת עבור מלוא השטחים המוחזקים על ידה כדין ובהתאם לצו הארנונה. אשר על כן, חיובה העותרת בריבית והצמדה הושת כדין, וכאמור החיוב בריבית והצמדה הינו על החיוב על הנכסים שנמצא כי לא חויבו בעבר וזאת עד לסוף שנת 2007 וכן חיוב עבור תיקון השומה (הן מבחינת שטח והן מבחינת סיווג) ביחס לשנת 2008. סוף דבר לאור כל האמור לעיל דינה של העתירה להידחות. העותרת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיבה בסך 30,000 ₪ + מע"מ, צמוד מהיום. ארנונה