קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת חוות דעת סותרות לועדת עררהגשת חוות דעת סותרות לועדת ערר: בעתירה זו מבקש העותר לבטל את החלטת משיבה 3, ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה ת"א (להלן: "ועדת הערר") מיום 7.3.07. העובדות: העותר הוא הבעלים של חלקה 9 בגוש 7229, ת"א ומשיב 1 (להלן: "המשיב") הוא הבעלים של החלקה הסמוכה, חלקה 8 בגוש 7229, ת"א. חלקה 9 היא המחצית המזרחית וחלקה 8 היא המחצית המערבית עליהן בנוי הבניין. על שתי החלקות בנוי בית דירות אחד בן 3 קומות (רח' עזרא הסופר 14, ת"א) (להלן: "הבניין"). העותר הוא הבעלים של הדירות הבנויות על חלקה 9 הנ"ל והמשיב הוא הבעלים של הדירות הבנויות על חלקה 8 הנ"ל. לטענת העותר, על אף שהבניין אינו רשום כבית משותף, הוא מתפקד כבניין מגורים אחד, עם חדר מדרגות משותף אחד לכל הדירות. 3. המשיב הגיש למשיבה 2, הועדה המקומית לתכנון ולבניה ת"א (להלן: "הועדה המקומית") בקשה ליתן לו היתר להרוס את מחצית הבניין אשר בבעלותו, ליתן לו היתר לחפור במקום, לבנות מחסנים וחניות תת קרקעיות ומעליהם בניין בן 5 קומות מעל קומת עמודים מפולשת + חדרים על הגג, כך לטענת העותר. העותר הגיש לוועדה המקומית התנגדות לבקשה וביום 26.4.06 החליטה הועדה המקומית לקבל את התנגדות העותר ולדחות את בקשת המשיב. בהחלטתה קבעה הועדה המקומית כדלקמן: "לקבל את ההתנגדויות ולא לאשר את הבקשה הואיל ומדובר בבניין המתפקד כבניין משותף אחד עם חדר מדרגות אחד ולא ניתן להרוס חלק ממנו". 4. המשיב הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית (נספח ז' לעתירה) והעותר הגיש תגובה לערר (נספח ח' לעתירה). ביום 23.8.06 הגיש המשיב לועדת הערר בקשה נוספת מנומקת לדחיית ההתנגדות וביום 27.8.06 הגיש העותר לועדת הערר חוות דעת הנדסית מטעמו, ערוכה ע"י המומחה אמנון נזרי, אשר לפיה "הריסתה של מחצית הבניין המערבית תגרום לסכנת קריסה מיידית של המחצית המזרחית ולסיכון ממשי של המשתמשים בציבור". ביום 18.9.06 הגיש המשיב לועדת הערר תגובה, באמצעות האדריכל עמרי איתן, אשר אליה מצורפת חוות דעת של המהנדס גבי תג'ר. על פי חוות דעת מנומקת זו, שנערכה ביום 12.9.06, "ניתן להרוס את המחצית המערבית של הבניין בליווי הנדסי" (נספח י"א לעתירה). ביום 19.10.06 הגיש העותר לועדת הערר נספח לחוות הדעת ההנדסית מטעמו שנערכה ע"י המומחה אמנון נזרי. בנספח זה חוזר מר נזרי על עמדתו הקודמת לפיה "אין אפשרות להרוס את המחצית המערבית של הבניין מבלי לגרום לסיכון ממשי של יציבות המחצית המזרחית". ביום 31.8.06 התקיים דיון בפני ועדת הערר, בנוכחות הצדדים וביום 12.3.07 ניתנה החלטת ועדת הערר. 5. ועדת הערר קיבלה את הערר בחלקו, בכל הנוגע לבקשה להריסת הבניין הקיים. בנוסף על כך החזירה ועדת הערר את הבקשה להיתר הבניה לוועדה המקומית. 6. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית. 7. העותר טוען כי החלטת ועדת הערר נגועה בחוסר סבירות קיצונית וניתנה בחוסר שיקול דעת מספיק. לטענתו, הוגשו לועדת הערר שתי חוות דעת הנדסיות מקצועיות, אשר סותרות אחת את השנייה, והיא כלל לא הכריעה ביניהן ולא נימקה מדוע היא מעדיפה חוות דעת אחת על האחרת. עוד טוען העותר כי ועדת הערר לא מינתה מומחה מטעמה על מנת שיתן לה חוות דעת הנדסית מקצועית, אשר תסייע בידה לקבל החלטה מקצועית. משיבה 3, לטענת העותר, היא גוף תכנוני מעין שיפוטי אך איננה גוף מקצועי, האמור לבחון את המצב ההנדסי של הבניין, ואם היא לא נעזרה במהנדס בניין מקצועי מטעמה, עליה להחזיר את הדיון לדיון מקצועי בפני הועדה המקומית. העותר טוען כי החלטת ועדת הערר להטיל על מהנדס המשיב לרכוש פוליסת ביטוח אשר תבטיח כל נזק שייגרם, אם ייגרם, מתעלמת מהסכנות שעלו בחוות דעת ההנדסית של העותר. הריסת מחצית מהבניין תסכן חיי אדם ורכוש, ללא נימוקים מספיקים. 8. משיב 1 טוען כי אין למצוא בשיקול דעתה של הועדה כל פגם, אין לומר שהחלטתה חורגת ממתחם הסבירות ואין עילה להתערב בהחלטה זו. לטענתו, ועדת הערר בחנה את חוות הדעת המקצועיות שהיו בפניה והחליטה כי לאור אחריותו המקצועית של מר תג'ר, ומשום שחוות דעתו מגובה בתצהיר, ניתן לאשר את ההריסה. עוד טוען המשיב כי אם תתגלה בעיה העלולה לסכן את הבניין, היא תתגלה בעוד מועד ותקבל פתרון מתאים וכי, להפגת חששותיו של העותר, החמירה ועדת הערר עם המשיב ודרשה הוצאת פוליסת ביטוח מתאימה להבטיח נזקים שייגרמו, אם ייגרמו. 9. הועדה המקומית מציינת בתגובתה כי בהתאם להחלטת ועדת הערר, נשוא פסק-דין זה, הוחזרה הבקשה להיתר בפני הועדה המקומית וביום 28.3.07 החליטה הועדה המקומית לאשר את הבקשה להריסת המבנה הקיים והקמת בניין חדש. הועדה המקומית מתייחסת להחלטת ועדת הערר אשר קבעה כי החלטת הועדה המקומית המקורית, לפיה לא ניתן לבצע הריסת בניין, אינה עולה בקנה אחד עם היתר בניה משנת 2001 אשר הוצא לבניין, הכולל הריסת הבניין הקיים. על כך מגיבה הועדה המקומית כי היתר הבניה משנת 2001 ניתן מבלי שהועדה המקומית ידעה כי בין הבניין המצוי על חלקה 8 לבין הבניין המצוי על חלקה 9 קיים גרם מדרגות משותף. גרם מדרגות זה לא הוצג בבקשה להיתר ובהיתר הבניה משנת 2001 שניתן לפיה, ומשום כך לא ניתן ללמוד מהוצאת ההיתר משנת 2001 על עמדת הועדה המקומית בכל הנוגע להריסת הבניין. 10. ועדת הערר מפנה להחלטתה נשוא פסק הדין וטוענת כי החלטה זו מדברת בעד עצמה. עוד מוסיפה ועדת הערר בסיכומיה כי לנוכח הסכמת המשיב למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אין הועדה מתנגדת למינוי שכזה על מנת להכריע בסוגיית הסכנה לבניין ולדייריו. דיון: 11. בפני ועדת הערר עמדו שתי חוות דעת מקצועיות הסותרות זו את זו באופן מוחלט. חוות הדעת מטעם העותר, אשר נערכה ע"י מר אמנון נזרי, קובעת כי הריסתו של מחצית הבניין המערבית תגרום לסכנת קריסה מיידית של המחצית המזרחית ולסיכון ממשי של המשתמשים והציבור. בנספח לחוות דעתו חוזר מר נזרי על מסקנתו כי אין אפשרות להרוס את המחצית המערבית של הבניין מבלי לגרום לסיכון ממשי של יציבות המחצית המזרחית. לעומת זאת, בחוות הדעת מטעם המשיב, שנערכה ע"י מר גבי תג'ר, המסקנה היא כי ניתן להרוס את המחצית המערבית של הבניין בליווי הנדסי. 12. עיון בפרוטוקול הדיון אשר התנהל בפני ועדת הערר (נספח י"ג לעתירה) מעיד כי, בנוסף לחוות הדעת המקצועיות שהוגשו לועדת הערר, התייחסו הצדדים, לרבות אנשי מקצוע, לנושא ההריסה, הכל כמפורט בפרוטוקול הדיון. 13. למרות קיומן של שתי חוות דעת מנומקות וסותרות, כמפורט לעיל, ולמרות התייחסות הצדדים לנושא ההריסה, לא התייחסה לכך ועדת הערר באופן ראוי, לא נימקה את החלטתה בעניין ההריסה כנדרש, ואף לא נימקה מדוע היא מעדיפה חוות דעת אחת על פני השניה. 14. בהחלטתה התייחסה ועדת הערר להחלטת הועדה המקומית אשר קבעה כי היא (הועדה המקומית) "התרשמה שהיות שהבניין נבנה כבניין אחד עם חדר מדרגות משותף, גם אם נבנה על שתי חלקות בבעלויות שונות, לא ניתן לאשר הריסת מחציתו וביצוע הבנייה החדשה כמבוקש, שכן הדבר יסכן את יציבות מחציתו השניה של הבניין הנמצאת בחלקה הסמוכה." על החלטה זו קבעה ועדת הערר בהחלטתה כי "החלטה זו נתקבלה מבלי שהיתה בפני נציגי המשיבה 1 חוות דעת המאוששת התרשמות זו". עוד ציינה ועדת הערר כי התרשמות זו סותרת היתר בניה שבוצע לבניין עוד קודם לכן, ב- 31.12.01, אשר לא בוצע בפועל, והכוללת הריסת הבניין הקיים. בעניין זה הגיבה הועדה המקומית כי ההיתר שניתן בשנת 2001 ניתן מבלי שהוצג בפני הועדה המקומית כי קיים גרם מדרגות משותף בבניין ולא הוצגו "תנוחות הקומות או חתכים אלא תרשים מגרש ללא פירוט נוסף". אי לכך, טוענת הועדה המקומית, לא ניתן ללמוד מהוצאת ההיתר בשנת 2001 על עמדת הועדה המקומית בעניין ההריסה כאשר רק עתה, בשלב מתן ההחלטה בעניין ההריסה ביום 26.4.06, היתה הועדה המקומית ערה לכך כי הבניין מחובר בגרם מדרגות משותף לבניין בחלקה 9. עובדות אלה לא נסתרו ומשום כך אין עוד מקום לקבל את נימוק החלטת ועדת הערר בעניין ההיתר שניתן ע"י הועדה המקומית בשנת 2001. 15. בפני ועדת הערר היו, כאמור, חוות דעת מקצועיות, מנומקות וסותרות אולם כל שהתייחסה אליהן ועדת הערר בנימוקיה הוא כדלקמן: "5. בהתאם לחוות דעת זו, ובהתייחס לחוות דעתו של אינג' נזרי שהוגשה מטעם המתנגדים, קובע מר תג'ר כי 'ניתן להרוס את המחצית המערבית של הבניין בליווי הנדסי'. מר תג'ר הינו מהנדס בניין העוסק משנת 1968 בתכנון קונסטרוקציות ופיקוח עליון על הבניה וחוות דעתו מבוססת על בדיקה חיצונית ופנימית של הבניין בתאריכים 21.8.06 ו- 10.9.06, וכן בדיקה הנדסית ועיון בתוכניות המצויות בתיק הבניין. מעיון בתשריט הבקשה עולה, כי שמו של מר תג'ר כמהנדס הבניין אמנם מופיע במקום בו מופיעה הצהרת מתכנן השלד, אך אינה חתומה על ידו. על כן, על הבקשה להיות ערוכה וחתומה כנדרש, ויש לתקנה בהתאם. 6. לאחר שבחנו את חוות הדעת שהוגשו, ובהתאם להצהרת מר תג'ר שחוות דעתו הוגשה מטעם מבקש ההיתר, אנו סבורים כי עקב האחריות המקצועית המוטלת על מר תג'ר וחוות דעתו המגובה בתצהיר, הרי שניתן לאשר הבקשה להריסה כמבוקש. 7. מאחר והדיון נסב על הבקשה להריסת הבנייה - הרי שאנו קובעים כי בהתאם לחוות הדעת שהוגשו אין מניעה ליתן ההיתר להריסה המבוקשת. 8. יחד עם זאת, ומאחר ומדובר בבניין צמוד ובדירות הצמודות לקיר המשותף, הרי במידה וייגרם נזק כלשהו לבניין הקיים, בניין המתנגדים, אנו קובעים כי על העורר לרכוש פוליסת ביטוח שתבטיח מפני כל נזק שעלול להיגרם כתוצאה מההריסה לדירות או לבניין שהעתק ממנה יומצא לב"כ המשיבים." 16. לנוכח המחלוקת הרצינית הקיימת בין הצדדים, שעניינה הריסת מחצית בית הבנוי כבית אחד, לאור העובדה לפיה הוגשו לועדת הערר שתי חוות דעת מקצועיות מנומקות, הסותרות זו את זו ולאור הדיון שנערך בפני ועדת הערר, אין בהחלטת ועדת הערר נימוק, ולו ראשיתו של נימוק ראוי, המסביר מדוע העדיפה ועדת הערר את חוות דעתו של מר תג'ר על פני חוות הדעת הנגדית. העובדה לפיה מר תג'ר הוא מהנדס בניין ותיק העוסק בתכנון קונסטרוקציות ופיקוח עליון על בנייה, העובדה לפיה חוות דעתו מבוססת על בדיקות, כשהיא נתמכת בתצהיר וכפופה לפוליסת ביטוח, והעובדה לפיה על מר תג'ר מוטלת האחריות המקצועית, איננה מהווה נימוק מספיק וראוי בענייננו, נוכח חוות הדעת הסותרות ולאור הדיון בפני ועדת הערר, בו נשמעו גם אנשי מקצוע בעניין ההריסה. ראוי גם להפנות גם לנספח לחוות הדעת של מר אמנון נזרי לפיו, לצורך בדיקת התקרה של קומת הקרקע, בוצעה חציבה בתקרת הדירה החזיתית, סמוך לקיר המשותף עם האגף המערבי של הבניין, כאשר בעקבות חציבה זו הובאה השלמה לחוות הדעת, המדברת בעד עצמה. 17. בהחלטה לצו מניעה במסגרת בקשה לצו ביניים (בש"א 30543/07), הביע ביהמ"ש (כב' השופט ק' ורדי) את עמדתו לפיה מדובר, בענייננו, במחלוקת בין מומחים הנדסיים לגבי אפשרות להרוס את הבניין, מבלי שתיגרם סכנת קריסה לבניין, ומשום כך יש צורך בבדיקה מקצועית נוספת כדי לבחון בצורה מקצועית אם יש סכנה לבניין, דייריו ואחרים, עקב ביצוע העבודות. בהמשך להחלטה זו, ואף במסגרת הסיכומים, הודיעה ועדת הערר כי היא מסכימה למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש, כדי לפתור את המחלוקת ועל מנת להביא לפתרון יעיל של הסכסוך. גם משיב 1 חזר על הצעתו המקורית למינוי מומחה ע"י ביהמ"ש. 18. תפקידו של בית המשפט המנהלי הוא לבחון את סבירות החלטת הרשות ולא לבוא במקומה ובנעליה, ולא ליתן החלטות במקומה. בית המשפט המנהלי, ככלל ובאופן עקרוני, לא ימנה מומחים מטעמו כדי להכריע בין חוות דעת שהובאו בפני הרשות. תפקידה של הרשות, בין בעצמה ובין באמצעות אחרים מטעמה, לבחון את הראיות, ולענייננו את חוות הדעת המקצועיות, וליתן החלטה מנומקת. אם סבורה הרשות כי יש מקום למנות מומחה מטעמה, כי אז תמנה היא את המומחה. בית המשפט המנהלי איננו הגוף המקצועי לדון בעניינים אלה אלא, כאמור, תפקידו לבדוק את סבירות החלטת הרשות. 19. אי לכך לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת חלק מהצדדים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. 20. לאור כל האמור לעיל מצאתי כי, בהעדר נימוקים של ממש להעדפת חוות דעת אחת על פני חוות הדעת האחרת, נפל פגם בהחלטת ועדת הערר ויש מקום להתערב בהחלטה. 21. אי לכך אני מבטלת את החלטת ועדת הערר מיום 7.3.07 ומחזירה את הדיון לועדת הערר. 22. ועדת הערר תקיים דיון נוסף בערר. ועדת הערר רשאית להחליט להזמין את הצדדים לדיון ו/או למנות מומחה מטעמה ו/או לבקש מהצדדים השלמות בכתב. לאחר האמור לעיל, תיתן ועדת הערר החלטה מנומקת המתייחסת, כראוי וכנדרש, לנושא ההריסה. 23. המשיב 1 ומשיבה 3, כל אחד בנפרד, ישלמו לעותר מחצית מההוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ (סה"כ שכ"ט עו"ד 30,000 + מע"מ), נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עררועדת עררחוות דעת