קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה על ביטול רישיון עסק: לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמים. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של ניהול עסק טעון רשיון ללא רשיון. לפי כתב האישום, ביום 2.6.06 ביקר מפקח בבית העסק של הנאשמת 1, המנוהל ע"י הנאשם 2 - עסק לייצור קרוונים ומבנים ניידים המצוי ברחוב המדע באשדוד (להלן- העסק), אשר לנאשמים אין רשיון עסק לניהול העובדות שאינן שנויות במחלוקת אין חולק כי לעסק ניתן כבר בשנת 1986 רשיון עסק לצמיתות (ת/1) שמהותו "תיקון ואחסון מכולות". אין גם חולק כי בסמוך לפני ביקור המפקח, בנו הנאשמים בתחומי העסק מבנה משרדים חדש, לאחר קבלת היתר בניה, וכי בשלב מסוים נקבע כי במהלך הבניה נעשו חריגות מהיתר הבניה בנוגע לחיפוי המבנה, והנאשמים נדרשו להוציא היתר בניה מתוקן. עוד יצויין, כי אחד מתנאי הרשיון, כפי שנכתב בגוף הרשיון הוא: "(4) אינו בר תוקף, אם בעליו העביר עסקו למקום אחר או אם שונו תנאי המקום שבו מתנהל העסק (ע"י בניה או באופן אחר) וכן אם חל שינוי בעיסוק". מעדותו של עד התביעה, המפקח ביטון אלי (להלן- המפקח) עולה, כי מחלקת רישוי עסקים קיבלה דרישה ממחלקת תכנון ובניה לביטול רשיון העסק בשל חריגות הבניה האמורות, ומכיוון שמנהלת פיקוח בניה קבעה כי הנאשמים שינו את מהות העסק, הרי שעל פי תנאי הרשיון, לדבריו, בנסיבות כאלו הרשיון מתבטל. לפיכך, שלח המפקח לנאשמים ביום 3.7.05 "התראה לפני ביטול רשיון עסק" (ת/2) בה פורטו הטענות והנאשמים הוזמנו לשימוע בטרם ביטול הרשיון, ו"התראה" בה נרשם כי הנאשמים נמצאו מנהלים עסק ללא רשיון, וכי עליהם להסדיר את העניין ע"י תהליך רישוי חדש (ת/3). זמן קצר לאחר מכן, ב- 12.7.05 שלחה יועצת משפטית של הנאשמת 1 מכתב למפקח (ת/6) בו ציינה, כי הנאשמת 1 פועלת לקבלת היתר בניה לתכנית המתוקנת לבניין המשרדים, לאור שינויים שנאלצה לבצע בחיפוי המבנה, ועתרה "לעכב את ההליכים לביטול רישוי העסק ואף להוציא רישיון עסק זמני עד לקבלת ההחלטה של הועדה לתכנון ובניה". לאחר מכן, ביום 9.8.05, ככל הנראה לאחר שימוע שנערך לנאשמים, הגישו הנאשמים בקשה חדשה לרשיון עסק, עליה נרשם כי מהות העסק היא "ייצור מבנים" וכן "מסגריה" (ת/4). לגבי בקשה זו, התקבלה התנגדות מחלקת התכנון והבניה, שכן "עדיין לא הוצא היתר + תעודת גמר על התכנית" (ת/5). לאחר כשנה, לאחר שהרשיון החדש טרם הוסדר, הגיע המפקח לביקורת בעסק ביום 2.6.06, ובעקבותיה כתב לנאשמים "דוח עבירה" (ת/9) בגין ניהול עסק ללא רשיון. לדברי המפקח, הוא הגיע למקום בגלל שהרשיון התבטל עקב עבירות הבניה, ובמהלך חקירתו הנגדית הודה כי הדוח לא נרשם עקב חריגה כלשהי מתנאי הרשיון, או עיסוק שונה, אלא בגין ניהול עסק ללא רשיון לאחר שרשיון העסק בוטל. לטענת הנאשם 2, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, הוא עסק בעסק תחת רשיון לצמיתות, אשר לא בוטל. לדבריו, המפקח לא אמר לו כי רשיון העסק מבוטל, אלא רק אמר שיש בעיה בגלל עבודות הבניה ועליהם לטפל בה, ואכן הם טיפלו בהוצאת היתר מתוקן. טענות הצדדים המחלוקת בין הצדדים היא למעשה משפטית, ונסובה סביב השאלה, האם ביצוע עבירות הבניה הפקיע את רשיון העסק שניתן לצמיתות, או שעל העיריה היה לבצע אקט ממשי של ביטול רשיון ולהודיע על כך לנאשם. המאשימה טוענת כי הלשון שננקטה ברשיון העסק עצמו, כמו גם הוראת תקנה 38 לתקנות רישוי עסקים (הוראות כלליות), התשס"א-2000 (להלן- התקנות), הקובעת כי "ניתן רישיון או היתר זמני לעסק ולאחר מכן חלו שינויים מהרשום ברישיון העסק או ההיתר הזמני והמסמכים המצורפים לו לגבי סוג העסק, לרבות מבניו, שטחו, הבעלות בו מיקומו ובסוג העיסוק, לא יהיה תוקף לרישיון או להיתר הזמני", (ההדגשה שלי, ג.ש.), מעידה כי תוקפו של הרשיון יפקע ברגע שחל אחד השינויים האמורים, וכי מחלקת רישוי עסקים אינה נדרשת לפתוח בהליכים של הפקעת הרשיון. המאשימה הוסיפה, כי לפנים משורת הדין ניתנו לנאשמים התראה לפני ביטול רשיון והתראה על ביצוע עבירה של ניהול עסק ללא רשיון, ואף לפני דוח העבירה ניתן לנאשמים זמן להסדיר את העניין, והנאשמים אף הגישו בקשה לרשיון חדש. הסנגור טען כי לנאשמים היה רשיון עסק לצמיתות בכל המועדים הרלוונטיים, וכי מרגע שהבינו כי העיריה מתכוונת לבטל את הרשיון, הם פעלו ללא לאות כדי להסדיר את העניין, ובכל אותו זמן הם פעלו בתום לב מתוך ידיעה שיש להם רשיון עסק כחוק. דיון והכרעה נראה לי כי לא יכולה להיות מחלוקת, בנסיבות העניין, ולאור הוראות הרשיון עצמו והוראות תקנה 38 לתקנות, כי עבירות הבניה שבוצעו (גם אם מדובר בעבירות של חריגה מהיתר בניה קיים), יכולות היו להביא לביטול רשיון העסק. אלא שלדעתי, הן לאור החוק והפסיקה, והן מטעמי מדיניות שלטונית ראויה, היה על העיריה לבצע אקט מפורש שמשמעו ביטול רשיון העסק ומתן הודעה על כך לנאשמים, כך שיידעו באופן חד משמעי כי רשיון העסק בוטל, וכי מנקודת זמן מסויימת הם פועלים ללא רשיון. מתן הודעה כזו מתחייבת לדעתי מעקרון החוקיות העומד בבסיס ההליך הפלילי, ואף מהיותה של ההחלטה אקט מנהלי, שהנאשמים היו רשאים להתגונן בפניו בדרכים המופיעות בחוק. הודעה כזו גם מתחייבת מהוראות סעיף 7ג לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן- החוק), המאפשר לרשות הרישוי לבטל רשיון בתנאים מסויימים, אך קובע בין היתר : "(ג)   לא יבוטל רשיון או היתר זמני אלא לאחר שניתנה לבעל הרשיון או ההיתר הזמני הזדמנות להשמיע את טענותיו. בוטל רשיון או היתר זמני לפי סעיף זה, תשלח רשות הרישוי הודעה על כך לבעל הרשיון או ההיתר הזמני, והביטול ייכנס לתוקפו בתום 60 ימים מיום ההודעה על הביטול." אמנם, נראה כי העיריה פעלה לפי סעיף 7ג (ג) הנ"ל, שכן ככל הנראה נערך לנאשמים שימוע, כבר בשנת 2005, אולם, העיריה התעלמה מסעיף 7ג' (ד) לחוק, המחייבה לשלוח הודעה על ביטול הרשיון לבעל הרשיון. בהקשר זה יצויין, כי דווקא משליחת ההתראה לפני ביטול רשיון עסק (ת/2), עולה כי הרשיון לא פקע מעצם ביצוע עבירות הבניה, והנאשמים הוזמנו להשמעת טענותיהם "בטרם ביטול רשיון העסק". עוד יצויין כי ת/2 ות/3 שנרשמו באותו יום, עומדים למעשה בסתירה זה לזה, שכן אם לפי ת/2 טרם בוטל רשיון העסק, כיצד לפי ת/3 נמצא כי הנאשמים פועלים בעסק ללא רשיון? בע"פ 2388/97, כהן מאיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1), 822 (להלן- עניין כהן), עמד כבוד השופט זמיר על ההבדל בין פקיעת רשיון, כאשר הרשיון פוקע מעצמו והרשות אינה נדרשת לבטל את הרשיון או להכריז עליו כבטל, לבין ביטול רשיון, אשר דורש מהרשות לעשות מעשה כדי לבטל את הרשיון, והוא כפוף לתנאים הקבועים בחוק. לפיכך קבע כבוד השופט זמיר (ולדעתו הצטרפה כבוד הנשיאה בייניש), בעניין כהן הנ"ל, בו ניתן רשיון עסק לצמיתות, בתנאי שיוארך היתר לשימוש חורג בעסק, ואף צויין מפורשות ברשיון העסק כי "תשומת ליבך מופנית לכך שבתום תקופה זו יבוטל הרשיון לעסקך במידה ולא יוארך האישור לשימוש חורג", כי אין מדובר בתנאי מפקיע, הגורם לפקיעת הרשיון, אלא בתנאי המאפשר לרשות לנקוט בהליכי ביטול הרשיון. עוד קבע כבוד השופט זמיר, כי בדרך כלל יש לפרש תנאים ברשיון העסק כתנאים שאינם מפקיעים את תוקף הרשיון, אלא מאפשרים נקיטת הליכים לביטול הרשיון : "בשל ההבדל המהותי שבין פקיעת רשיון לבין ביטול רשיון, מבחינת ההגנה על האינטרס הלגיטימי של בעל הרשיון, ראוי כעניין שבמדיניות לצמצם את מסגרת המקרים של פקיעת רשיון. בין היתר, ראוי בדרך כלל שהרשות המינהלית תשמע את הטענות של בעל הרשיון לפני שהיא קובעת כי הרשיון בא לידי גמר. זוהי מצוות ההגינות. לכן, כעניין שבמדיניות, במקרה של ספק בשאלה אם תנאי ברשיון הוא תנאי מפקיע או תנאי רגיל, עדיף בדרך כלל לנהוג בתנאי כתנאי רגיל, שהפרתו אינה מפקיעה את הרשיון אלא מחייבת הליכים לביטול הרשיון על ידי הרשות המינהלית, ובהם זכות הטעון לבעל הרשיון." אם בעניין כהן נקבע כי התנאי שנרשם ברשיון, אינו תנאי מפקיע, הרי שעל אחת כמה וכמה שיש לקבוע כי בעניינם של הנאשמים שבפניי, אין מדובר בתנאי מפקיע, וכי העיריה היתה מחוייבת לפעול לפי החוק ולהודיע לנאשמים על ביטול הרשיון. אמנם, הנאשמים הגישו בקשה מחודשת לקבלת רשיון עסק כבר בחודש אוגוסט 2005, אולם לאור טענת הנאשם 2 כי עשה זאת בשל דרישת המפקח, מבלי להבין כי הרשיון הקודם בוטל, ולאור העובדה שלא נטען בפניי ע"י המפקח או ע"י המאשימה כי אכן בוצע אקט מפורש של ביטול הרשיון, או שליחת הודעה על ביטול הרשיון (בשונה מהתראה לפני ביטול רשיון), הרי שהרשיון מעולם לא בוטל, ומשכך הנאשמים לא עסקו בעסק ללא רשיון. לפיכך, כאמור אני מזכה את הנאשמים מהעבירה שיוחסה להם בכתב האישום. רישיון עסק