קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעת התפנות ממקום במועצה: העותר משמש מזה זמן כיו"ר ההסתדרות במרחב גליל מערבי, ובבחירות לבחירות המקומיות שהתקיימו בחודש נובמבר 2008 הוא נבחר כחבר מועצת עיריית נהריה ונמנה על חברי האופוזיציה במועצת העיר. המשיב 1 הוא ראש עיריית נהריה ("ראש העירייה"), וביום 19.1.2009 הוא שלח לעותר הודעה שלפיה הוא הפעיל את סמכותו לפי סעיף 123א' לפקודת העיריות [נוסח חדש] ("הפקודה") והודיע לו על התפנות מקומו במועצת העירייה ("הודעת ההתפנות"). את השימוש בסמכותו למשלוח הודעת ההתפנות נימק ראש העירייה בכך, שבמקביל לכהונתו כחבר מועצת העירייה משמש העותר גם כיו"ר ההסתדרות בגליל המערבי, וכהונותיו המקבילות עלולות ליצור מצב של ניגוד עניינים. ראש העירייה הוסיף כי העותר סירב לחתום על התחייבות בנוסח שהוצע לו, אשר יהיה בה כדי למנוע או לצמצם את גזרת ניגוד העניינים, ולכן הוא רואה עצמו נאלץ להפעיל את סמכותו לפי סעיף 123א' של הפקודה. העותר טוען כי הודעת ההתפנות נשלחה על ידי ראש העירייה בחוסר סמכות, ומכל מקום היא בלתי סבירה ומיוסדת על שיקולים זרים. טענתו העיקרית היא שסמכותו של ראש העירייה לפעול בהתאם לסעיף 123א' לפקודה מוגבלת לאחת משתי אפשרויות אלה, היינו אם התגלה פסול בחבר מועצה על יסוד אחת מעילות הפסלות בסעיף 120 לפקודה, או כאשר חבר המועצה נעדר מישיבות המועצה, כאמור בסעיף 123 לפקודה. העותר מוסיף וטוען כי לא מתקיימת לגביו אף אחת מעילות הפסלות בין לפי סעיף 120 לפקודה ובין לפי סעיף 123 לפקודה, וכי השיקולים העומדים ביסוד הודעת ההתפנות הם שיקולים זרים, שמקורם בכך שהעותר, כחבר אופוזיציה, סירב לשתף פעולה ולתמוך בראש העירייה ובסיעתו במועצת העיר. טענה נוספת של העותר היא כי על אף כהונתו כיו"ר ההסתדרות במרחב גליל מערבי, לא מתקיים לגביו מצב של ניגוד עניינים או חשש לניגוד עניינים, בין השאר מפני שלמועצת העירייה אין כל סמכויות בכל הנוגע לקבלת עובדים או לפיטוריהם, והוא אף אינו חבר בוועדה כלשהי של ועדות מועצת העיר המופקדת על טיפול בענייני עובדים. טענתו העיקרית של ראש העירייה היא, שעל פי ההלכה הפסוקה האיסור המוטל על עובדי ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים כולל גם מצב של חשש ממשי לניגוד עניינים, וזהו המקרה כאן, ולכן משנתקיים לגבי העותר חשש ממשי לניגוד עניינים, יש לראותו כמי שפסול לכהונה כחבר מועצת העיר, ואין כל פגם בשימוש שעשה ראש העירייה בהודעת ההתפנות. בדיון שהתקיים ביום 1.4.09 התבקש המשיב 2 ("הממונה על המחוז") על ידי בית המשפט להגיש את עמדתו בעניין נשוא העתירה, וזאת על אף שבכתב העתירה לא התבקש כל סעד נגדו, ולכאורה לא היה כל צורך בצירופו לעתירה. עמדת הממונה על המחוז, שהוגשה כפי שהתבקש ממנו והייתה ערוכה בטוב טעם וברוחב הדעת, סייעה רבות להבהיר את הסוגיה העומדת להכרעה. גם הממונה על המחוז סבור כי האיסור על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים הוא רחב ומתפרש על הכול, אלא שלא כעמדת ראש העירייה הביע הממונה על המחוז דעה, שאותה תמך גם בפסיקת בית המשפט, שלפיה ראוי תמיד לבחון אפשרות לנטרול החשש לניגוד עניינים, וזאת כאמצעי מידתי המייתר את הצורך להשתמש באמצעי של הפסקת כהונתו של עובד הציבור. הממונה על המחוז הפנה גם לכללים שפרסם המרכז לשלטון מקומי בדבר מניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות (ראו: ילקוט הפרסומים 3087, 21.8.1984, עמוד 3114) ("כללי המרכז לשלטון מקומי"), אשר גובשו על דעת היועץ המשפטי לממשלה. בין כללים אלה הפנה הממונה על המחוז להוראה בסעיף 17(ב) האוסרת על חבר מועצה ברשות מקומית לייצג תאגיד או לפעול בשמו בפני אותה רשות מקומית, וכן להוראה שבסעיף 8(ג), המחייב חבר מועצה אשר לא נקט באמצעים כדי להימנע מניגוד עניינים להתפטר מחברותו במועצה. סיכומה של עמדת הממונה על המחוז הוא, כי קודם להפעלת סמכותו לפי סעיף 123א' לפקודה על ראש הרשות לקיים בירור עובדתי, כמו גם לקבל חוות דעת משפטית לגבי הנסיבות הרלוונטיות, וכן לברר וליישם את האפשרות, אם קיימת כזאת, של חלופה המאפשרת למנוע את החשש להיווצרות ניגוד עניינים, וזאת מחמת המשקל שיש לתת לכך שחבר המועצה נבחר לכהונתו בהליך דמוקרטי. עוד ייאמר, כי הממונה על המחוז ראה לצרף לעמדתו גם את עמדת ההסתדרות, כפי שזו הועברה אליו על ידי היועץ המשפטי של האחרונה. באופן שאינו מפתיע, עמדת ההסתדרות היא שכהונתו של העותר כחבר מועצת העירייה איננה נגועה בפגם כלשהו, וכי מכל מקום ניתן לנטרל כל חשש לניגוד עניינים ובכך למנוע היווצרות מצב כזה ולייתר את הצורך בפסילת העותר. שקלתי את טענות הצדדים והגעתי לכלל דעה כי כפוף לסייג מסוים, שאותו אפרט להלן, יש לקבל את העתירה ולבטל את הודעת ההתפנות ששלח ראש העירייה לעותר. אלא שקודם שאפרט את נימוקיי לכך אציין שלא ניתן להימנע מן הרושם שהעתירה בכללותה מיותרת, וכי ראוי היה שהעותר וראש העירייה ישכילו למצוא את הפיתרון לבעיה, האמתית יש לומר, שנוצרה בלא צורך להיזקק להליך משפטי מיותר, שתוצאתו, כפי שיתברר להלן, היא ממילא התוצאה הצפויה, תוצאה שאותה צפו, או יכולים היו לצפות, הן העותר והן ראש העירייה. אין חולק שפסלות מחמת ניגוד עניינים אינה בגדר עילות הפסלות המנויות בסעיף 120 לפקודה, אולם מכאן לא ניתן להסיק את שמבקש העותר להסיק, כי ראש העירייה חרג מסמכותו כששלח לעותר את הודעת ההתפנות, כשזו אינה מיוסדת על איזו מעילות הפסלות שבסעיף 120 לפקודה. טענה זו אין בידי לקבל, ונראית לי עמדת הממונה על המחוז, הנתמכת בפסיקת בית המשפט, שלפיה רשימת עילות הפסלות שבסעיף 120 לפקודה אינה בגדר רשימה סגורה (ראו: בג"ץ 529/89 דוד ריעני נ' מרדכי ליניק, פ"ד מג(3) 389 (1989)), והשאלה היא אם מצב שבו מצוי חבר מועצה בניגוד עניינים יכול להוות עילת פסלות בנוסף לאלה המנויות בסעיף 120 לפקודה, אשר תצדיק את השימוש בסמכותו של ראש העירייה להודיע על התפנות מקומו של אותו חבר מועצה לפי סעיף 123א' לפקודה. סעיף זה קובע כי: "(א) נראה לראש העירייה כי חבר המועצה פסול מלכהן או שחדל לכהן מחמת שנעדר מישיבות המועצה כאמור בסעיף 123, ישלח לו ראש העירייה הודעה בדבר התפנות מקומו במועצה ויפרט את הסיבות לכך;... (ב) ... ג) בתום שלושים יום מיום שנשלחה אליו ההודעה לפי סעיף קטן (א) או (ב) תיפסק כהונתו של חבר המועצה זולת אם תוך הזמן האמור - (1) הגיש בקשה לבית משפט מוסמך לביטול ההודעה;... (2)... (ד) ... ..." לשונו של סעיף 123א' לפקודה מצביעה, לדעתי, על כך שיש להשיב בחיוב לשאלה אם יכול ראש העירייה להשתמש בסמכותו לשלוח הודעת התפנות במקרה שבו מצוי חבר מועצה במצב של ניגוד עניינים. אכן, יכול להתעורר קושי בכך שעל פי פרשנות זו ניתן בידי ראש העירייה הכוח לקבוע כי מתקיים מצב של ניגוד עניינים וגם הסמכות לנקוט פעולה שהוא סבור שיש לנקוט בה, היינו להודיע על התפנות מקומו של חבר המועצה. מקורו של הקושי הוא בכך שעילות הפסלות המנויות בסעיף 120 לפקודה הן מצבים אובייקטיביים שבהם עלול להימצא חבר מועצה (מי שמקום מגוריו הקבוע שוב אינו בתחום הרשות, מי שהוכרז פסול דין או פושט רגל, עובד בשכר של העירייה וכדומה). לעומת זאת, הימצאו של חבר מועצה במצב של ניגוד עניינים אינו רק מסקנה אובייקטיבית, והוא יכול לעתים להיות מסקנה סובייקטיבית של ראש הרשות הסבור כי אלה הם פני הדברים. על רקע זה יכול להתעורר גם חשש מפני שימוש לרעה בסמכות על יסוד מצב עובדתי שאיננו בהכרח מצב של ניגוד עניינים מנקודת ראות אובייקטיבית. אלא שחשש כזה אינו יכול להביא למסקנה שהימצאות חבר מועצה במצב של ניגוד עניינים אינו עילת פסלות המאפשרת שימוש בסמכות לפי סעיף 123א' לפקודה, מפני שמשמעות טענה כזו היא שגם אם הימצאות במצב של ניגוד עניינים אסורה על חבר מועצה, אין בכוח ראש הרשות לעשות דבר בקשר לכך. זוהי מסקנה שלא ניתן לקבל, ונראה לי שהימצאות במצב של ניגוד עניינים הינה עילת פסלות המאפשרת לראש העירייה להפעיל את הסמכות הנתונה לו בסעיף 123א' לפקודה, ולשלוח לחבר המועצה הודעה על התפנות מקומו במועצה. את החשש מפני שימוש בלתי סביר או בלתי ראוי בסמכות במקרה כזה אפשר להפיג באמצעות מנגנון הביקורת השיפוטית הקבוע ממילא בסעיף 123א'(ג)(1) לפקודה, או באמצעות הזדקקות לכללי מרכז השלטון המקומי. אשר לניגוד העניינים שלכאורה מצוי בו העותר ציין הממונה על המחוז, ולטעמי בצדק, שממכתב תשובתו של העותר מיום 1.12.2008 (נספח ג' לעתירה) עולה שהעותר עצמו ער לניגוד העניינים האפשרי, כאשר הוא טוען במפגיע כי אם ייווצר מצב שלדעתו יצריך זאת, הוא לא יימנע מלייצג את עובדי העירייה, על אף היותו חבר מועצת העיר. עמדה זו של העותר הצדיקה לכאורה את מסקנתו של ראש העירייה, כי קיים חשש ממשי שהעותר יימצא בניגוד עניינים ומשכך, על פי ההלכה, דין מצב זה כדין מצב של ניגוד עניינים בפועל (ראו:בג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח תקווה נ' ראש עיריית פתח תקווה, פ"ד לד(2) 566 (1980), וכן בג"ץ 589/86 משה שמעון נ' יוסף ונונו, ראש המועצה המקומית קריית מלאכי, פ"ד מא(2) 617 (1987)). גם במקרה כזה ייתכן שלא היה מקום להיחפז ולנקוט כלפי העותר בשימוש בסמכות לפי סעיף 123א' לפקודה, והיה מקום לפעול למציאת הסדר שינטרל את החשש מהיווצרות מצב של ניגוד עניינים, קודם לשימוש בסמכות הפסילה (ראו: ע"א 6983/94 שמעון פחימה נ' מיכאל פרץ, פ"ד נא(5) 829 עמודים 838-837 (1998)). אציין בעניין זה שלא נעלמה מעיניי פנייתו מיום 26.11.2008 של ראש העירייה אל העותר (נספח ב' לעתירה), שבה הוא הצביע על האפשרות שייווצר ניגוד עניינים בשל תפקידו של העותר כיו"ר ההסתדרות במרחב גליל מערבי, והצעתו כי העותר יחתום על התחייבות להימנעות מניגוד עניינים, כמפורט בנספח שצורף לאותו מכתב. למכתב זה הגיב העותר במכתב מיום 1.12.2008 (נספח ג' לעתירה) וכפי שכבר הזכרתי, תוכן התשובה אינו משאיר מקום לספק שהעותר סבור שלמרות חברותו במועצת העיר, הוא רשאי לייצג את עובדי העירייה או את ההסתדרות כלפי העירייה. דומה כי בנסיבות אלה לא הותירה תשובתו של העותר כל ברירה בידי ראש העירייה, ולכאורה לא היה מנוס בידו אלא להשתמש בסמכותו ולשלוח לעותר את הודעת ההתפנות. מסתבר כי בינתיים חל שינוי בטעמו של העותר, ובסיכומיו (בסעיף 26) הוא התחייב שלא להימצא במצב של ניגוד עניינים בין תפקידיו, ובכלל זה להימנע מהשתתפות ומהצבעה בכל דיון בכל גוף של העירייה שיש לו נגיעה לענייני ההסתדרות. כמו כן צירף העותר לסיכום טענותיו כתב התחייבות ברוח דברים אלה, כשהוא חתום על ידו. בשל הצורך לכבד ולתת משקל להליך הדמוקרטי שמכוחו מכהן העותר כחבר מועצת העירייה, נראה לי כי בכפוף להסדר המונע, או מצמצם עד למינימום, את החשש לניגוד עניינים, יש מקום לקבל את העתירה ולהורות על ביטולה של הודעת ההתפנות. זאת ניתן לעשות אם העותר יחתום על מכתב התחייבות בנוסח המכתב שנשלח אליו במצורף למכתבו של ראש העירייה (נספח ב' לכתב העתירה), ולא מצאתי בטענותיו של העותר כל טעם ענייני מדוע לא ייחתם מכתב התחייבות זה על ידו. דומני שהנוסח שאותו הוא הציע בנספח לסיכום טענותיו הוא מצומצם מדי ומלכתחילה פותח פתח למחלוקות בעניין זה בעתיד. התוצאה היא, אפוא, שבכפוף לחתימת העותר על מכתב ההתחייבות האמור, תבוטל הודעת ההתפנות והעותר יוכל לשוב ולכהן כחבר מועצת העירייה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. מועצות מקומיותעירייהפקודת העיריות