קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוצאה לחופשה ללא תשלום במקום השעיה: 1. עסקינן בענייננו בבקשתו של המבקש למתן צו מניעה בקשר עם החלטת ראש העיר מיום 9.2.09 להעביר את המבקש עובד העיריה משנת 93' מתפקידו כסגן מנהל אגף החינוך למינהל בעיריה ולהוציא את המבקש לחופשה כפוייה על חשבונו עד למציאת תפקיד חילופי, וזאת עד למתן פסק דין בתיק העיקרי שהוגש, או עד למתן החלטה על ידי בית הדין למשמעת בבקשה אשר תוגש לו בימים הקרובים במסגרת טענות מקדמיות לרבות בטענות של הגנה מן הצדק, בישיבה הקבועה בפני בית הדין למשמעת להקראה ליום 26.2.09. 2. לציין, כי המבקש מכהן כיו"ר ועד העובדים בעיריה מאז שנת 96'. 3. ביום 20.1.09 הוגש כנגד המבקש כתב תובענה לבית הדין למשמעת הכולל 16 אישומים שונים המתייחסים לתקופה שהחל משנת 2005 ועד הלום. 4. ראש העיריה שקל לעשות שימוש בסמכותו להשעות את המבקש מעבודתו לפי חוק המשמעת בעקבות הגשת התובענה ומינה לשם כך ועדת שימוע. 5. המבקש בחר להגיב על הכוונה להשעותו במכתב מטעמו מיום 8.2.09. 6. ביום 8.2.09 התכנסה ועדת השימוע בהרכב: עו"ד שרון אנג'ל ועו"ד אריאל ארונוביץ מהמחלקה המשפטית בעיריה, היועצת המשפטית לעיריה, עו"ד שרון קרופרו ומר מנחם כהן מבקר העיריה, אשר בחנה את נימוקי המבקש והמליצה לראש העיריה כדלקמן: "לאחר שעיינו בכל המסמכים הרלבנטיים,לרבות בכתב התובענה ובתגובת העובד בכתב ולאחר ששקלנו את כל השיקולים אשר פורטו לעיל, אנו סבורים כי אין לנקוט בצעד החמור של השעיית העובד וכי יש לבחור בחלופה מתאימה של העברת העובד מתפקידו עד לסיום ההליכים המשמעתיים כנגדו, אמנם חלק מן המעשים המיוחסים לעובד חמורים במידה כזו המחייבת השעיית העובד על מנת להרתיעו ולהרתיע עובדים אחרים בעירייה מלקחת דוגמא ממנו ולנהוג כמותו, ואולם כאשר מאזנים אותם עם הפגיעה בעובד, בראי תכלית ההשעיה כמפורט לעיל, נראה כי ניתן להשיגה ע"י נקיטה בצעד חמור פחות של |העברה מתפקיד לתפקיד בו העובד לא יבוא במגע עם בכירים אחרים בעירייה שכלפיהם ביצע לכאורה עבירות משמעתיות, ושבו לא יהיה בעמדה בה יוכל לעשות שימוש בסמכותו על מנת לקדם עניינים אחרים שאינם רלבנטיים לתפקידו. יצוין, כי העברה לתפקיד אחר גם תימנע מן העובד לשבש את הליכי המשמעת". 7. ביום 9.2.09 התקבלה החלטת ראש העיריה כדלקמן: "מכוח סמכותי לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג - 1963 כפי שהותאם בתקנה 7 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), התשל"ט-1979 ולאחר שקיבלתי לידי את המלצות ועדת השימוע שהתכנסה ביום 8.2.09 שעה 15:00, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות חומרת העבירות המיוחסות לך, הצורך למנוע פגיעה נמשכת במשמעת עובדי העירייה ובעירייה גופה ובאמון הציבור במערכת העירונית, הצורך להגן על שמה הטוב של העירייה, ולאחר שבחנתי את כלל טענותיך כפי שפורטו בטיעוניך בכתב, הריני להודיעך כי החלטתי לקבל את המלצות ועדת השימוע ולהעבירך מתפקידך לתפקיד אחר בו לא תבוא במגע עם בכירים אחרים בעירייה שכלפיהם ביצעת לכאורה עבירות משמעתיות, ושבו לא תהיה בעמדה בה תוכל לעשות שימוש בסמכותך על מנת לקדם |עניינים אחרים שאינם רלבנטיים לתפקידך ובהתאם לדין. הואיל ובשלב זה לא ניתן לאתר תפקיד התואם את המלצות ועדת השימוע, הריני להודיעך כי הינך מוצא בשלב זה לחופשה על חשבון מיכסת ימי החופשה הצבורה העומדת לרשותך. במהלך תקופה זו ינסה ממלא מקום מנהל משאבי למצוא משרה התואמת את המלצות ועדת השימוע כמפורט לעיל ובכפוף למציאת המשרה ומתן הודעה לך על מהות המשרה תועבר למשרה זאת. כפי שהצהירה העירייה בבית הדין לעבודה, החלטה זו תיכנס לפועל ביום שני, ה- 16.2.09בסוף יום העבודה". 8. לית מאן דפליג בין שני הצדדים כי מערכת היחסים בין ועד העובדים לבין העיריה בעת האחרונה מתוחה, בלשון עדינה, שעה שכל צד מאשים את משנהו בהתנהלות פסולה משיקולים זרים. כך, מחד מאשים המבקש את ראש העיריה בהתנכלות כלפיו, בדרך של נקיטת הליכים משמעתיים ובכלל זה הגשת הקובלנה שבנדון לבית הדין למשמעת והחלטת ראש העיריה נשוא בקשה זו, על רקע מילוי תפקידו כיו"ר ועד העובדים ומתוך כוונה לפגוע בזכות עובדי העיריה להתארגן, נושא אשר נדון נכון לעת הזו בפני בית דין זה בפני כב' הש' פריימן במסגרת בקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישו ההסתדרות וועד העובדים בעיריה כנגד העיריה בתיק ס"ק 17746-01-09. מאידך, מאשימה העיריה את המבקש בביצוע עבירות משמעת, תוך ניצול לרעה של מעמדו כיו"ר ועד העובדים על מנת לזכות ב"חסינות" מפני נקיטת הליכי משמעת שהיו ננקטים כלפי כל עובד עיריה אחר. בנוסף לטענותיו של המבקש בדבר פסלות ההחלטה עקב התנכלות ראש העיריה כלפיו על רקע מעמדו כיו"ר ועד העובדים, למבקש טענות נוספות במסגרת בקשתו שנדון לשורה של פגמים שנפלו לטענתו, בהליך שננקט כלפיו לפי חוק המשמעת ובהחלטת ראש העיריה, הן כאלה הנוגעים להליך עצמו והן כאלו הנוגעים לתוכן ההחלטה. לא זו אף זו. למבקש טענות נוספות, אף באשר לתקינות ההליכים הנוגעים להליך החקירה בעניינו, מינוי החוקר, מינוי התובע, והגשת התובענה לבית הדין למשמעת, במסגרתן עותר הוא להורות על ביטול/הצהרה על בטלות התובענה התלויה ועומדת בפני בית הדין למשמעת. 9. נקדים ונבהיר כי אין בידינו לשעות לטענותיו אלו של המבקש ולעתירתו של המבקש להורות על ביטול התובענה, ונבאר. על פי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה, סמכותו של בית הדין קמה בהתקיים שני מבחנים: מבחן זהות הצדדים, היינו עובד ומעביד, ומבחן זהות העילה, היינו עילה שמקורה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים. בכל הנוגע למישור המשמעתי (אשר לית מאן דפליג כי אף הוא עוסק במישור יחסי העבודה שבין העובד למעביד), הורה המחוקק בחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח-1978 (להלן - חוק המשמעת) ובחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, כי עבירות משמעת של עובדי המדינה ושל עובדי הרשויות המקומיות יידונו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה ועובדי הרשויות המקומיות, לפי העניין. מכח חוקי המשמעת הנ"ל הוקמו בתי דין למשמעת של עובדי המדינה ושל עובדי הרשויות המקומיות, כאשר לענייננו, בכל הנוגע לעובדי הרשויות המקומיות, נקבע בסעיף 2 לחוק המשמעת כי תפקידם של בתי הדין למשמעת: "...לשפוט את עובדי הרשויות המקומיות על עבירות משמעת לפי חוק זה". ודוק, בבית הדין למשמעת, שמורה לנאשם הזכות לטעון טענות מקדמיות לאחר הקראת התובענה ובכל שלב של הדיון, ואף טענות בדבר חוסר סמכות, פגם או פסול בתובענה אותן ניתן להעלות בכל שלב ברשות בית הדין למשמעת. על פי סעיף 24 לחוק המשמעת, פסק דין של בית הדין למשמעת ניתן לערעור בפני שופט של בית המשפט העליון. 10. בצד ההליך המשמעתי בבית הדין למשמעת, קיימת לראש הרשות המקומית ובהתאמה לנציב שירות המדינה לגבי עובדי המדינה, סמכות נוספת והיא סמכות ההשעיה מכח סעיף 47 לחוק המשמעת. בהפעלת סמכות זו, פועל ראש הרשות או נציב שירות המדינה בהתאמה, במישור מערכת היחסים החוזית שבין העובד למעביד, אשר היא חיצונית לדין המשמעתי, או בלשונו של בית הדין הארצי לעבודה: "ההשעיה אינה עונש והיא אינה חלק מהבירור המשמעתי בפני בית הדין למשמעת. ההשעיה הינה חיצונית לדין המשמעתי והיא נועדה להגן על השרות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו" [ראה: ע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון, ]. משכך, ברי לבית דין זה סמכות ישירה לדון בכל הנובע או הנוגע להליך השעייתו של עובד על פי הדין המשמעתי מכח חוקי המשמעת. שונים הם פני הדברים, עם זאת, עת עסקינן בתביעה של עובד לבטל כתב תובענה, לאחר שזו כבר הוגשה לבית הדין למשמעת. 11. מעת שהוגשה התובענה לבית הדין למשמעת, קונה בית הדין למשמעת סמכות לדון בתובענה זו לגופה, לרבות, בטענות על פגמים בכתב התובענה ולרבות טענות מסוג "הגנה מן הצדק". בענייננו אף הבהירה ב"כ המבקש מפורשות כי בכוונתה להעלות את כל אותן טענות מקדמיות בפני בית הדין למשמעת וטענות נוספות. 12. אשר על כן, אין לנו אלא לדחות, כבר בשלב זה, את טענות המבקש בבקשה זו ובתיק העיקרי כנגד ההליכים הנוגעים להליך החקירה והגשת התובענה, ועתירותיו לביטול התובענה התלויה ועומדת בפני בית הדין למשמעת. 13. משכך הם פני הדברים, נפנה להלן לדון במחלוקת בדבר תוקף החלטת ראש העיריה ותקינות ההליך שננקט כלפי המבקש לפי סעיף 47 לחוק המשמעת, מחלוקת שמעצם טיבה ובמובחן מן הסכסוך בס"ק 17746-01-09, מתייחסת להליכי משמעת במישור האינדוידואלי, כנגד העובד כפרט. כאמור, הסמכות להשעות עובד רשות מקומית, הוקנתה לראש העיריה בחוק המשמעת אשר סעיף 20 לו מחיל את הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 בשינויים ובתיאומים, כאמור בחוק המשמעת ובתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות), התשל"ט-1979. הסעיפים הרלוונטיים לענייננו, כפי שהותאמו בחוק ובתקנות הם סעיפים קטנים (א) (ב) (ד) ו-(ו) לסעיף 47, אשר קובעים: "(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית, בהתייעצות עם ועדה שמינתה מועצת הרשות המקומית לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, ובאין ועדה כזו בהתייעצות עם המועצה, להשעותו ממשרתו בשירות הרשות המקומית לתקופה שלא תעלה על ארבעים וחמישה ימים. ראש הרשות המקומית רשאי, על פי בקשת התובע, להאריך מפעם לפעם את תקופת ההשעיה האמורה, ובלבד שסך כל ימי ההארכה לא יעלה על ארבעים וחמישה ימים. (ב) הוגשה תובענה נגד עובד לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו או להאריך את השעייתו לפי סעיף קטן (א), לתקופה שלא תימשך מעבר לגמר הליכי הדיון בתובענה (להלן - גמר ההליכים המשמעתיים). (ג) החלה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד ..... (ד) ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני. (ה) היה העובד מועסק במספר משרות .... (ו) בכל מקום שראש רשות מקומית רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה היא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו. העברה זמנית כאמור לא תימשך מעבר לתקופה שבה מותרת השעייתו של עובד לפי סעיף זה. (ז) לעניין סעיף זה רואים הליך כנגמר לאחר שאין עוד ערעור עליו" 14. באשר למאפיין את ההליך המשמעתי בשונה מן ההליך הפלילי ככלל, נפסק עוד בבג"צ 13/57, יעקב צמוקין נ' ביה"ד המשמעתי לעובדי המדינה ואח', פ"ד י"א, 856, 861, כי: "התביעה הפלילית נועדה לקבוע אם הנאשם עבר על החוק, ואם הוא ראוי כי יטילו עליו את העונש הקבוע בחוק, ואילו הדיון המשמעתי לא נועד להעניש את ה'עבריין', כי אם לקבוע, בראש ובראשונה, אם הוא עודנו ראוי לאמון אשר רחשו לו השלטונות והציבור לפני שנמתח עליו קו של חשד. לשון אחרת: הדיון המשמעתי אין מהותו פלילית, כי אם אזרחית, ואין תכליתו ענישה, כי אם הגנה". (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.) ובאשר להשעיה בהקשר להליכים משמעתיים, נפסק: "ההשעיה אינה עונש והיא אינה חלק מהבירור המשמעתי בפני בית הדין למשמעת. ההשעיה הינה חיצונית לדין המשמעתי והיא נועדה להגן על השרות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו. ההשעיה נועדה לנתק, זמנית, את העובד מתפקידו השוטף ובכך להגן על סביבת העבודה שלו. ההשעיה נועדה גם לשמור על שמו הטוב של השרות ועל אמון הציבור במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השרות הציבורי בכללותה (דב"ע לג/32-3 דוד יכין- מדינת ישראל, פד"ע ד' 428; בג"צ 2899/91 מדינת ישראל- ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד מה' (5) 335; דב"ע נא/23-4 מועצת פועלי ירושלים ואח'- מדינת ישראל, פד"ע כג' 158)." [ראה: ע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה - שרה אהרון, ]. 15. באשר לתכלית הליך ההשעיה נפסק בדב"ע נא/23-4 מועצת פועלי ירושלים ואח' - מדינת ישראל, פד"ע כג', 158 תוך הסתמכות על דב"ע לג/32-3 דוד יכין - מדינת ישראל, פד"ע ד', 428, כדלקמן: "השיקול העיקרי לעניין הפעלת הסמכות לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), הוא טובת הציבור והשירות מצד אחד, ומניעת שרירות ופגיעה בעובד שבו מדובר, מעבר למתחייב להשגת מטרת ההשעיה - מצד שני" (דב"ע לג/3-32 דוד יכין - מדינת ישראל, פד"ע ד 428, 433)".   16. הנה כי כן, מטרת ההשעיה מכח סעיף 47 לחוק המשמעת, אינה עונשית כלל ועיקר, אלא הגנתית במובן זה שמטרתה להגן על הציבור ועל מקום העבודה והמשמעת בשירות הציבורי. מטיבו של הליך ההשעיה שהוא אינו מתקיים בחלל ריק, אלא שתכליתו לאזן בין האינטרס הציבורי של הגנה על אימון הציבור במערכת והגנה על המשמעת מחד לבין האינטרס של העובד, שטרם הוכחה אשמתו, על רקע נסיבותיו המסוימות של כל מקרה ומקרה, כפי שסיכם בית הדין הארצי את האינטרסים המנוגדים המונחים על הכף, בעניין ע"ע 151/05 חיים טולדנו - עירית נצרת עילית (, פסה"ד מיום 26/2/07) (להלן - פרשת טולדנו): "השעיית עובד מתפקידו מצמיחה שתי מערכות אינטרסים העומדות זו כנגד זו: מחד גיסא, נועד הליך ההשעיה לשרת את האינטרס הציבורי ואת האינטרס של מקום העבודה, לשמור על שמם הטוב, ועל אמון הציבור "במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השרות הציבורי בכללותה". מאידך גיסא, ניצב האינטרס הלגיטימי של העובד להסיר מעליו רבב שדבק בו בעקבות ההשעיה, להגן על כבודו, על שמו הטוב, על המוניטין ועל מעמדו במקום העבודה". 17. בענייננו כאמור טוען המבקש לשורה של פגמים שנפלו לטענתו, בהליך שננקט כלפיו ובהחלטת ראש העיריה. כך, טוען המבקש מחד לפגמים שעניינם בהליך כגון: הרכב ועדת השימוע, חריגה מסמכות ועדת השימוע עת המליצה לראש העיריה כיצד לפעול, ניגוד עניינים של החוקר שמונה לחקור את העבירות נשוא התובענה ושל היועצת המשפטית לעיריה שנכחו בועדת השימוע. מאידך, תוקף המבקש את ההחלטה לגופה, באשר לשיטתו המדובר כאמור בהחלטה שנובעת משיקולים זרים וחוסר תום לב של ראש העיריה, אשר לשיטתו יזם את החקירה והגשת התובענה כדי לפגוע במבקש, ובאשר לשיטתו ההחלטה לגופה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואין בה כדי לקדם את התכלית שלשמה נועדה. 18. כך, טוען המבקש בין היתר, כי נפל פגם חמור בהליך השימוע שהתקיים לכאורה בעניינו, עת בהליך זה שעניינו בהשעייתו של המבקש לאחר שהוגשה כנגדו תובענה לבית הדין למשמעת, נכח בועדת השימוע גם עו"ד קרופרו שמונה על ידי ראש העיריה לשמש כחוקר בתובענה שהוגשה לבית הדין למשמעת ונכחה גם היועצת המשפטית לעיריה, אשר היתה מעורבת בהליכים המשמעתיים כנגד המבקש. לטענתו המדובר בניגוד עניינים מובנה שיש בו כדי לפסול את ההחלטה שהתקבלה על סמך המלצת ועדה זו. 19. שאלה דוגמת זו התעוררה בעניין ע"ע 151/05 חיים טולדנו לעיל. גם באותו מקרה נדונה השעייתו של עובד עיריה מכח סעיף 47(ב) לחוק המשמעת. אחת השאלות, מיני רבות, שהתעוררו באותו הליך, היתה שאלת ניגוד העניינים בין תפקידה של היועצת המשפטית לעיריה כתובעת החתומה על כתבי התובענה שהוגשו כנגד העובד באותו מקרה, לבין היותה אחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, אשר מסרו את המלצתם לראש העיריה, להשעות את העובד מתפקידו. וכך, תחת הכותרת "הרכב פסול של ועדת השימוע" קבע בית הדין הארצי: "הרכב פסול של ועדת השימוע - בפעולתה כתובעת החתומה על כתב האישום, הפכה היועצת המשפטית ל"צד בעניין" בעל הערכה לגופו של עניין בדבר סיכויי הרשעתו של המערער. כתוצאה מכך, הפכה להיות אף צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת לעניין נחיצות השעייתו של המערער [השוו: דב"ע נז/ 3-147 אברהם פרץ -יוסף כהן, פד"ע ל 346, 358]. כאחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, פעלה היועצת המשפטית בעירוב תחומים של סמכויותיה ובניגוד אינטרסים מובהק. בכך נגרמה פגיעה ממשית של מראית פני הצדק, המהווה פגם של ממש בהמלצתה של ועדת השימוע, עליה התבסס ראש העירייה בהחלטתו להשעות את המערער מעבודתו בעירייה". בסופו של יום לאור פגמים נוספים בהחלטת ההשעיה לגופה, הצהיר בית הדין הארצי באותו מקרה על בטלות החלטת ההשעיה. 20. לאחר שנתנו דעתו לטענות ב"כ המשיבים בפנינו, ולאור ההלכה החד משמעית בעניין טולדנו הנ"ל, לא מצאנו מקום, בניגוד לסברת המשיבים, לאבחן בין עניינו של המבקש שבנדון, לבין עניינו של המערער בעניין טולדנו הנ"ל. וכך, למצער בכל הנוגע לנוכחותו של החוקר - עו"ד קרופרו בועדת השימוע, השאלה איננה מה היה משקל חוות דעתו ביחס לדעתם של יתר חברי הועדה, או האם התקיים שימוע בעל פה או בכתב, כי אם בכך שמעצם תפקידו כחוקר שניהל את החקירה שהובילה להגשת התובענה שבנדון, הפך הוא להיות צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת לעניין נחיצות השעייתו של המבקש, כך שמעצם נוכחותו בועדת שימוע שאמורה להמליץ לראש העיריה אם להשעות את העובד אם לאו, נגרמה פגיעה ממשית של מראית פני הצדק, המהווה פגם של ממש בהמלצתה של ועדת השימוע באותו מקרה, המלצה שכאמור אומצה בסופו של יום על ידי ראש העיריה. 20. אלא שבכך לא סגי, שכן כפי שיבואר להלן, אף לגופם של דברים מצאנו את החלטת ראש העיריה, חורגת ממתחם הסבירות, בלתי מידתית וחורגת מתחום סמכותו, כפי שיבואר להלן. אכן צודקים המשיבים כי בהעבירו תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. ואמנם, לעניין זה נפסק, כי: "הלכה פסוקה היא, זה מכבר, כי בהעבירו תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ולא יתערב בה לשנותה, כל עוד נמצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב".(ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).   בהקשר זה אף נפסק בדב"ע נד/120-3 שבח - ראש עירית תל אביב ואח', פד"ע כו', 395 בהתייחס להליך השעיה, כי:  "הנושא שלפנינו מתייחס לשיקול דעתו של ראש העיריה. בעניין זה הכלל הוא שאין אנו ממירים את שיקול דעתו של ראש העיריה בשיקול דעתנו שלנו, כל עוד החלטתו של ראש העיריה היא סבירה ובאה להגשים את המטרה החקיקתית שלשמה הוענקה לו סמכות ההשעיה". (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.). 21. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו יש לזכור כי הן הועדה המייעצת לראש העיריה והן ראש העיריה עצמו, לא סברו לאחר שאיזנו בין האינטרסים המונחים על הכף, כי נסיבות המקרה שבנדון מצדיקות להשעות את המבקש מעבודתו עד לאחר בירור התובענה כנגדו. המלצת הועדה כמו גם החלטת ראש העיריה היו כי נסיבות המקרה שבנדון, אינן מחייבות להרחיק את המבקש מעבודתו בעיריה, אלא ומכח הסמכות המוקנית לראש העיריה לפי סעיף 47(ו) לחוק המשמעת, די ב:"נקיטה בצעד חמור פחות של העברה מתפקיד לתפקיד בו העובד לא יבוא במגע עם בכירים אחרים בעירייה שכלפיהם ביצע לכאורה עבירות משמעתיות, ושבו לא יהיה בעמדה בה יוכל לעשות שימוש בסמכותו על מנת לקדם עניינים אחרים שאינם רלבנטיים לתפקידו". ואמנם, סעיף 47(ו) לחוק המשמעת קובע: "בכל מקום שראש רשות מקומית רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו. העברה זמנית כאמור לא תימשך מעבר לתקופה שבה מותרת השעייתו של עובד לפי סעיף זה". 22. עד כאן, ולו כך נעשה בפועל, ניתן היה לבחון את ההחלטה לגופה, על רקע תפקיד מסוים אליו הועבר העובד ולראות האם העברה מגשימה את תכליתה, ואת תכליתם של הליכי המשמעת בכלל. דא עקא, שזאת לא נעשה, אלא כאמור ראש העיריה שמעיד על עצמו בהחלטתו הנ"ל, כי החליט לקבל את המלצות הועדה, בחר להוציא את המבקש לחופשה על חשבון מיכסת ימי החופשה הצבורה העומדת לרשותו, כאשר במהלך תקופה זו "ינסה ממלא מקום מנהל משאבי למצוא משרה התואמת את המלצות ועדת השימוע כמפורט לעיל ובכפוף למציאת המשרה ומתן הודעה לך על מהות המשרה תועבר למשרה זאת". 23. בכל הכבוד, חוק המשמעת איננו כולל את החלופה של הוצאת עובד לחופשה על חשבון ימי חופשתו. אילו התכוון המחוקק להקנות סמכות זו לראש הרשות, היה נוקב בה במפורש. משהגיעו הועדה המייעצת וראש העיריה למסקנה כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את השעייתו של המבקש מעבודתו בעיריה, שומה היה על ראש העיריה להעביר את המערער לתפקיד אחר, ואין הוא מוסמך להוציא את המבקש לחופשה על חשבון חופשתו הצבורה כך שבפרק זמן זה "ינסו" למצוא עבורו תפקיד אחר. ודוק, אין בידינו לקבל את סברת ב"כ המשיבים לפיה ראש הרשות רשאי לעשות שימוש בסמכויות מינהליות נוספות שלו כגון הוצאת עובד לחופשה במסגרת נקיטת הליכים לפי סעיף 47 לחוק המשמעת. סעיף 47 לחוק המשמעת כשמו כן הוא, מסדיר את סמכויות ראש הרשות בהקשר להליכי המשמעת הננקטים כנגד העובד, ובנקיטת הליכים משמעתיים כנגד העובד, יש לפעול בד' אמות הסמכות שהקנה המחוקק לראש הרשות ולא לחרוג מהן, או לערב סמכויות מינהליות אחרות במסגרת הליך זה. הנה כי כן, על פניו החלטתו זו של ראש העיריה התקבלה בחוסר סמכות. 24. אלא שבכך לא סגי. גם לגופה של ההחלטה, אשר על פיה נקבע כאמור כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות את הרחקת העובד ממקום עבודתו, נמצא כי החלטת ראש הרשות שבנדון, לא רק שהיא בלתי מידתית בפני עצמה, אלא שהיא עומדת בסתירה לקביעה זו של ועדת השימוע ושל ראש העיריה עצמו, שכן ממה נפשך, באיצטלה של החלטה המתיימרת לקחת בחשבון את נסיבותיו של העובד ואשר על פיה אין הצדקה להרחיקו מעבודתו, נמצא כי הלכה למעשה הורחק המבקש מעבודתו בעיריה לפרק זמן לא מבוטל (לפי שנמסר לנו במעמד הדיון המדובר ב-75 ימי חופשה צבורה), ואף זאת ללא כל ודאות כי ה"נסיונות" למצוא עבורו תפקיד אחר, ישאו פרי. לא רק שחוק המשמעת אינה מקנה סמכות להוציא את העובד לחופשה בכלל, אלא שההחלטה לגופה היא בלתי מידתית במובן זה שהיא מרחיקה את העובד הלכה למעשה מן העבודה, מעמידה אותו במצב של חוסר ודאות לגבי עתידו ואף פוגעת בו מבחינה כלכלית מעל ומעבר לפגיעה אליה מכוון חוק המשמעת בהינתן כי ניצול חופשה צבורה היא על חשבון העובד, ואילו על פי חוק המשמעת זכאי אפילו עובד מושעה, בתקופה הראשונה למחצית משכרו ולאחריה לשכרו המלא.   25. סיכומם של דברים. כאמור, בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ולא יתערב בה לשנותה, אך זאת כל עוד שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב. דא עקא, שעל פניה, ואף מבלי להידרש לשאר טענותיו של המבקש, מתברר כי החלטתו של ראש העיריה ניתנה בחוסר סמכות, ולגופה נמצא כי היא חורגת ממתחם הסבירות, ובלתי מידתית בעליל. משכך, ולאחר שנתנו דעתנו גם לפגם של ניגוד עניינים בהליך קבלת ההחלטה עליו עמדנו לעיל - אין זאת אלא שדין החלטת ראש העיריה להתבטל. 26. משזו מסקנתנו, איננו נדרשים במסגרת הליך זה, לדון בשאר טענות המבקש בדבר התנכלות ראש העיריה כלפיו בדרך של נקיטת הליכים משמעתיים על רקע מילוי תפקידו כיו"ר ועד העובדים ומתוך כוונה לפגוע בזכות עובדי העיריה להתארגן. יתרה מכך, כפי שציינו לעיל, נושא זה נדון נכון לעת הזו בפני בית דין זה בתיק ס"ק 17746-01-09. ודוק, לעניין זה נראה שאין חולק בין הצדדים כי בית דין זה מוסמך לדון בבקשת הצד הנ"ל, ולעניין זה ראה הסתמכותם על פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1574/04 שלום אליהו - יואל לביא ראש עירית רמלה, . עיון בנוסח הבקשה שהוגשה בתיק ס"ק 17746-01-09 (צורפה כנספח י' לתגובת המשיבים), מעלה כי בכפוף להוספת אירועים עובדתיים שהזמן גרמן מאז הגשת בקשת הצד הנ"ל, המדובר הלכה למעשה באותן טענות ובאותו סכסוך מבחינה מהותית. איננו סבורים כי יש מקום לשמוע את אותו סכסוך, את אותן טענות ובקשר עם אותה מסכת עובדתית בפני שני מותבים בו זמנית, מה גם שכל החלטה באותו סכסוך קיבוצי תחול ממילא על המבקש, שעניינו הוא נשוא בקשת הצד בסכסוך קיבוצי. אי לכך ומטעם זה, אין לנו אלא להורות כבר בשלב זה, על מחיקת טענות המבקש בבקשה זו בכל הנוגע להתנכלות כלפיו ובדבר ניצול לרעה של הליכי המשמעת כלפיו, טענות אשר ממילא יידונו במסגרת תיק ס"ק 17746-01-09. משזו קביעתנו, אף איננו נדרשים לבקשת/הודעת ההסתדרות בדבר הצטרפותה להליך זה, ונשאיר את השאלה המעניינת לכשעצמה, בדבר תחולתו של סעיף 30(ב) לחוק בית הדין על הליכים מסוג ההליך שבנדון, בצריך עיון. 27. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, משהגענו לכלל מסקנה כי דין החלטת ראש העיריה מיום 9.2.09 להתבטל, אנו נעתרים לבקשה ומורים על ביטול ההחלטה. משזו קביעתנו, מובהר בזאת, כי המבקש זכאי לשכרו המלא בגין התקופה שהחל מיום 17.2.09 ועד היום, ואין לנכות ימים אלו ממאזן חופשתו. כמו כן, יישאו המשיבים בהוצאות המבקש בסך כולל של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. לאור התוצאה אליה הגענו וקביעותינו לעיל, לרבות הקביעה בדבר תוקף ההחלטה מיום 9.2.09, ניתנת לצדדים אורכה להודיע עד ליום 4.3.09 כיצד מבוקש על ידם להמשיך בהליכים בתיק העיקרי. ניתנה והודעה היום ל' שבט תשס"ט, 24/02/2009 במעמד הנוכחים. נציג עובדיםדב כספי נציג מעבידיםגדעון דרמן אביטל רימון-קפלןשופטת #12# החלטה 1. הכלל הוא שהגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. החריג לכלל זה מצוי בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה בבית-הדין מכח תקנה 129 (2) לתקנות בית-הדין. 2. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, איננו סבורים כי יש מקום, במקרה זה, להענות לבקשה. במסגרת טיעוניו התעלם ב"כ המשיבים מזכותו של העובד למקום עבודתו, נסיבה שהפיצויי הכספי אינו יכול להוות תשובה לה. 3. משהגענו למסקנה כי דין החלטת ראש העיר להתבטל מפאת הפגמים עליהם עמדנו לעיל, אין זאת אלא שאין הצדקה להמשיך ולהרחיק את המבקש ממקום עבודתו והכל, כמובן, כל עוד לא נקבע אחרת על ידי ערכאת ערעור, אם יוגש ערעור. לעניין זה אף לא נעלם מעינינו כי כתב התובענה הוגש לבית הדין למשמעת ביום 20/1/09 וכי בהסכמת העיריה ההחלטה נכנסה לתוקף רק ביום 17/2/09 ועל כן לא שוכנענו כי הנזק שיגרם לעיריה, אם לא תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, הוא גדול מהנזק שיגרם למבקש, אם תתקבל הבקשה, מה גם שבפני העיריה פתוחה הדרך להגיש בקשת רשות ערעור דחופה ואף לפנות לערכאת הערעור לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי. 4. אי לכך - הבקשה נדחית. 5. בשולי הדברים נציין כי לאור קביעותינו בבקשת המבקש שבנדון, נראה כי למעט לעניין הסעד של פיצויים, כנתבע על ידי המבקש בתביעה העיקרית, בהחלטתנו בבקשת המבקש, מוצה למעשה גם הסכסוך בתיק העיקרי. יחד עם זאת והואיל ונכון לעת הזאת לא ניתנה הסכמת המבקש למתן תוקף של פסק דין בתיק העיקרי להחלטתנו דלעיל - אנו מורים כי המשיבים יגישו כתב הגנה בתיק העיקרי בתוך 30 יום מהיום.חופשה ללא תשלוםהשעיה