קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר הוצאות עתירה: 1. ביום 14.5.09 ניתן פסק-דין, בדבר מחיקת העתירה, הואיל והדיון בה התייתר. עתה נותר להכריע בשאלת ההוצאות. 2. בעתירה דנן, תקפה העותרת את החלטת המפקח על התעבורה, שלא לבטל את הרישיון שניתן למשיבה 3 להפעלת קו שירות למוניות, לפי מק"ט 5105, וכן את החלטתו לאשר את העברת הרישיון להפעלת קו השירות ממשיבה 3 למשיבה 5 (אשר נתקבלו במסגרת הרפורמה בענף המוניות, שנתגבשה בתיקון 64 לפקודת התעבורה). החלטות אלו נתקבלו בעקבות פסק-הדין בעת"מ 211/07, , שניתן ביום 30.3.08, בעתירה קודמת שהגישה העותרת בנושא הנדון. בגדרו של פסק-הדין, הורה בית-המשפט (כב' השופט עדיאל) למפקח על התעבורה לשקול מחדש את עמדתו בעניין קו השירות הנ"ל. בהודעה שנשלחה לעותרת, ביום 10.12.08, על-ידי היועצת המשפטית של משרד התחבורה, נמסר כי החלטת משרד התחבורה בעניין קו השירות הנדון בעינה עומדת, וכי החלטה זו נתקבלה עוד בחודש אפריל 2008 על-ידי המפקח על התעבורה. בעקבות משלוח ההודעה האמורה, הוגשה העתירה דנן, כנגד החלטתו של המפקח על התעבורה. 3. במהלך הדיון בעתירה, בין-השאר לאור הערות בית-המשפט, ניסתה ב"כ המדינה לאתר את החלטתו של המפקח על התעבורה, אשר לא צורפה לכתב-התשובה מטעם משרד התחבורה. או-אז נתחוור לה, כי את ההחלטה לא קיבל המפקח על התעבורה, אלא גורם אחר. 4. בעקבות הבירור האמור, הודיעה המדינה לבית-המשפט, בהודעה בכתב מיום 11.5.09, כי ההחלטה, שהוצגה לכאורה כהחלטת המפקח על התעבורה (הן במכתבי משרד התחבורה והן בכתב-התשובה), ניתנה למעשה על-ידי מר יהודה אלבז, מנהל אגף תחבורה ציבורית במשרד התחבורה, מבלי שהלה הוסמך, בדרך של האצלת סמכות, ליתן החלטה שהִנה בסמכותו של המפקח על התעבורה. המדינה הוסיפה וטענה בהודעתה האמורה, כי ההחלטה שנתקבלה על-ידי מנהל אגף תחבורה ציבורית, ניתנה בשל טעות כנה ביחס לגבולות סמכותו. לגרסתה, משנתברר כי הסמכות למתן ההחלטה נתונה למפקח, ולא הואצלה למנהל האגף לתחבורה ציבורית, הוחלט להחזיר את הדיון למפקח על התעבורה, לצורך מתן החלטה חדשה. במאמר מוסגר יוער, כי אף אם סבר מנהל אגף תחבורה ציבורית, מתוך טעות כנה, כי הואצלה לו סמכות על-ידי המפקח על התעבורה ליתן את ההחלטה נושא העתירה, היה על המדינה לציין במפורש, הן במכתביה, והן בכתב-התשובה, כי ההחלטה נתקבלה על-ידי מנהל האגף מכוח אצילת סמכות (ולא לציין כי ההחלטה ניתנה על-ידי המפקח על התעבורה עצמו). 5. משנתקבלה הודעתה האמורה של המדינה, התייתר הדיון בעתירה, וזו נמחקה, לבקשת העותרת. 6. סבורני, כי העותרת זכאית לפסיקת הוצאותיה בהגשת העתירה. כאמור, העותרת תקפה בעתירתה החלטה שנחזתה להיות החלטתו של המפקח על התעבורה, אשר בדיעבד נתברר, כאמור, כי ניתנה ללא סמכות על-ידי גורם אחר. נוכח האמור, והואיל והתקלה נחשפה על-ידי הפרקליטות רק במהלך הדיון לגופה של העתירה, תשלם המדינה לעותרת את אגרת העתירה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת העתירה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. הוצאות עתירה