קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר בניה מעקה בטיחות בכביש: עתירה מינהלית שעניינה עבודות שמבצעת המשיבה בכביש 805 החוצה את היישוב דיר חנא. העובדות הצריכות לעניין 1. כביש אזורי 805 חוצה את היישוב דיר חנא ומגיע עד לצומת חנא (להלן: "הכביש"). משני צידיו של הכביש (מצפון ומדרום) בתים של תושבי דיר חנא ובהמשך, לכיוון מזרח, שטחים חקלאיים מעובדים השייכים לתושבי היישוב ולתושבי הכפרים עילבון ומע'אר. ענייננו מתמקד בחלק הכביש המתחיל בחלקו המזרחי של דיר חנא וממשיך מזרחה עד לצומת דיר חנא. מקצה היישוב ועד לצומת דיר חנא ירידה חדה ובכיוון הנגדי עליה תלולה. עד להחלטה על ביצוע עבודות בכביש, כמפורט להלן, היה הכביש העולה מכיוון צומת דיר חנא דו מסלולי, והכביש הנגדי בן מסלול אחד. 2. בעקבות מספר תאונות קטלניות שארעו בכביש, הוא נכלל בתכנית "מוקדי סיכון" של המשיבה לשנת 2008. אין מחלוקת בין הצדדים אודות הסכנה שהיתה טמונה בכביש, ואף העותרים פנו פעמים רבות למשרד התחבורה על מנת שיימצא פתרון הולם. המשיבה החליטה לבצע עבודות להפחתת הסיכונים הבטיחותיים בכביש. העבודות כללו ביטול של מסלול אחד משני המסלולים מכיוון העלייה מצומת חנא לכיוון דיר חנא כך שלכל כיוון יוותר מסלול אחד בלבד, הרחבת שולי הכביש, והקמת מעקה בטיחות רציף ומוגבה ממתכת באמצע קטע הכביש בין שני המסלולים לכל אורכו (להלן: "העבודות" ו"מעקה הבטיחות" בהתאמה). 3. לטענת העותרים, לפני ביצוע העבודות היה קו הפרדה מקווקו בכניסה לשכונה המזרחית של דיר חנא, כך שתושבי השכונה והחקלאים יכלו לפנות שמאלה ולהגיע מיד לביתם ולאדמתם. לטענתם, הקמת מעקה הבטיחות יצרה מצב לפיו לכל אורך הכביש מקצה היישוב ועד לצומת חנא, אין אפשרות לפנייה שמאלה למסלול הנגדי. משמעות הדבר, שלא ניתן יהיה להגיע לשטחים החקלאיים ולכבישים החקלאיים, אלא לאחר נסיעה רצופה עד לצומת חנא, המשך נסיעה לכיוון הכפר מע'אר, ביצוע פניית פרסה בתחנת דלק ונסיעה בכביש הנגדי, מרחק של כ-3 ק"מ לכל כיוון, ובסה"כ - נסיעה של כששה קילומטר. כן נטען, כי עם ביטול אחד ממסלולי הנסיעה, ובעקבות חסימת החיבורים לדרכים חקלאיות הקיימות משני צידי הכביש, תימנע האפשרות לעקוף כלי רכב חקלאיים איטיים במסלול העלייה מצומת דיר חנא לדיר חנא, ויווצרו באזור פקקים ועומסי תנועה כבדים, מה שעלול לגרום לסיכון חיי אדם בכביש. 4. בחודש אפריל 2008 נערכה פגישה בין נציגי העותרים לבין מנהל אגף פרויקטים במע"ץ ומהנדס מטעם הקבלן המבצע. בישיבה נפרסה בפני העותרים תכנית העבודה והעותרים הביעו התנגדותם לביצוע העבודות. העותרים ביקשו מהמשיבה לדאוג ל"פתחים" במעקה הבטיחות המתוכנן, כדי לאפשר מעבר למסלול הנגדי וכדי למנוע היווצרותם של עומסי תנועה במקרה של תאונה או היתקעות רכב. 5. בחודשים שלאחר מכן, ובמקביל לביצוע העבודות, התנהלו בין הצדדים חילופי דברים בעל פה ובכתב והתקיימה ישיבה נוספת, בניסיון למצוא פתרון חלופי שיענה הן על הצורך הבטיחותי, והן על צורכי הנגישות. עם זאת, המשיבה הבהירה לכל אורך הדרך כי שיקולי הבטיחות יזכו לעדיפות [מכתב המשיבה נספח ג' לעתירה]. העתירה וטענות הצדדים 6. משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, ובעוד בניית מעקה הבטיחות בעיצומה, הגישה העותרת ביום 18.8.2008 את העתירה דנן, ובד בבד עתרו לצו מניעה זמני להפסקת העבודות לאלתר עד למציאת פתרון הלוקח בחשבון גם שיקולי נגישות. העותרים צירפו חוות דעת של מר עבד אלרחמאן יאסין, אדריכל ומתכנן ערים (להלן: "יאסין") בה הציע פתרון של מעגלי תנועה במהלך קטע הכביש, ולחילופין, תכנון נתיבי פניה שמאלה לאורך הכביש. לשיטת יאסין, פתרון זה יאפשר נסיעה בטוחה אך לא ינתק את התושבים מאדמתם ולא יגרום למפגעים תחבורתיים, פקקים וצפיפות בכביש. במקביל הוגשה עתירה נוספת של מר סעיד חוסיין המתגורר ביישוב דיר חנא (עתמ 232/08). העותר טען כי העבודות פוגעות בו ובבני משפחתו באופן אישי מאחר שביתו נמצא בכניסה המזרחית ליישוב, שהפניה אליו נחסמה. לטענת העותר, המצב החדש מביא לכך שיהא עליו לנסוע כ-7 ק"מ עד לצומת דיר חנא ולמע'אר, לבצע פרסה ולחזור לדיר חנא על מנת להגיע לביתו. על פי החלטתי מיום 26.8.2008 אוחדה עתירה זו עם עתירת המועצה המקומית דיר חנא. 7. העותרים טענו כי העבודות מבוצעות ללא תכנית מתאימה, מבלי שהתכנון אושר על ידי וועדות התכנון למיניהן, ללא היתר כנדרש בסעיף 261 לחוק התכנון והבניה ומבלי שנעשתה התייעצות עמם. עוד נטען שהחלטת המשיבה והפתרון המוצע על ידה נגועים בחוסר סבירות קיצונית, אינם מביאים בחשבון את מלוא השיקולים, ונעשו מבלי שנערך תסקיר השפעה על סביבה. הפתרון שמציעה המשיבה יגרום לעומס רב בכביש ובהכרח לסיכון חיי אדם ולתאונות רבות, לרבות סיכון הולכי הרגל בצידו המזרחי של הישוב דיר חנא נוכח העומס בכניסה המזרחית ליישוב. לטענת העותרים, המצב החדש יגרום לכך שלא ניתן יהיה לעשות שימוש בכבישים החקלאיים, מה שיגרום לכך שהחקלאים יבצעו עבירות תחבורתיות, ואף יפרקו חלק ממעקה הבטיחות כדי ליצור פתחים לפניה שמאלה. תכנית המשיבה תגרום לפגיעה בחופש התנועה של תושבי דיר חנא, לפגיעה בחופש העיסוק של החקלאים, לפגיעה בפרנסתם ובחופש התנועה, ולאי נוחות בחיי היום יום. לטענת העותרים, המשיבה מפלה אותם לרעה ונמנעת מלמצוא פתרון תחבורתי אחר משיקולים כספיים, מבלי להתחשב בנזק שהפתרון הנוכחי גורם לתושבים, כך שהחלטתה לוקה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות. המשיבה הסכימה בשעתו כי יש צורך בפתחים במעקה הבטיחות ויש להחיל עליה את הלכת ההבטחה השלטונית ותורת ההשתק. 8. ביום 20.8.2008 התקיים בפני דיון בבקשה לצו מניעה זמני בו נכח גם מנהל הפרויקט מטעם המשיבה. בדיון התברר כי העבודות מצויות בשלבי סיום (נותרו כ-300 מ' מתוך 6 ק"מ של כביש). המשיבה טענה כי בניגוד למצג שהוצג על ידי העותרים, גם לפני הקמת מעקה הבטיחות היה בין המסלולים הנגדיים קו הפרדה רצוף, כך שהקמת מעקה הבטיחות לא הביאה לשינוי במצב התמרור בכביש או במצב התחבורתי. המשיבה בחנה בעבר את הפתרונות שמציעים העותרים, אך לאור התוואי המפותל והמורכב של הכביש, על מנת למצוא פתרון חלופי יהיה צורך בהפקעה של שטחים ועריכת תב"ע חדשה. הדבר עשוי לארוך זמן רב בניגוד לצורך האקוטי בפתרון הבעיה הבטיחותית בכביש. המשיבה הבהירה כי עלות העבודות עמדה על 7 מיליון ₪ כך שכסף רב כבר הושקע בכביש, וסירובה לפתרונות המוצעים לא קשור לשיקולי תקציב. 9. בתום הדיון לא מצאתי ליתן סעד ביניים, ולו מן הטעם שהעבודות כמעט הושלמו. עם זאת, ולאור הקשיים האובייקטיביים עליהם הצביעו העותרים, הוריתי למשיבה להתייעץ עם מומחים מטעמה ולחזור ולבחון פתרונות אפשריים חלופיים. כן נקבע, כי אם לא ימצא פתרון חלופי, תגיש המשיבה תשובה מפורטת לעתירה וחוות דעת מטעמה. 10. ביום 8.9.2008 הגישה המשיבה תשובתה לעתירה ממנה עולה כי העבודות בוצעו במסגרת החלטת ועדה משותפת למשרד התחבורה, משטרת ישראל והמשיבה (להלן: "הוועדה המשותפת"), נוכח התאונות הקטלניות שהתרחשו בכביש. העבודות החלו בחודש 4/08 ומומנו מתוך כספי פרויקט מוקדי סיכון לשנת 2008. המשיבה הניחה מעקה הפרדה קשיח במקום קו הפרדה רצוף משורטט. כביש 805 היה נטול שוליים ובמסגרת העבודות הורחבו השוליים, דבר ששיפר את בטיחות הכביש. המשיבה הדגישה כי לאורך קטע הכביש היו כ-15 חיבורים חקלאיים ו-3 חיבורים לא חקלאיים. החיבורים הלא חקלאיים (לכיוון בית ספר, למגרש מכירת פלדה ולמסעדה) היו מסוכנים ולא ניתן היה להסדיר מבחינה בטיחותית פתרון אחר במסגרת תוואי הכביש. ואילו החיבורים החקלאיים שופרו מבלי לבחון את ההיתר הסטטוטורי לכל חיבור וחיבור, ויש בהם כדי לסייע בנגישות לשטחים השונים. המשיבה טענה כי לא שינתה את הסדרי התנועה במקום ולא חרגה מתוואי הכביש שבאחריותה ובאחזקתה על פי כל דין. כל פעולותיה נעשו לשיפור הבטיחות בכביש במסגרת שטח הכביש, וחוק התכנון והבניה פוטר מהצורך בקבלת היתר, מקום שמדובר בתכנון ובשינוי מתקני דרך, כמו במקרה דנן. במצב דהיום, תוואי הכביש, מהירות הנסיעה בו וכמות הרכבים החולפים, אינם מאפשרים פתרון חלופי מיידי ויצירת פניות שמאלה תוך חציית נתיב הנסיעה הנגדי. ככל שהעותרים או תושבי היישוב פעלו בשעתו בניגוד לחוקי התנועה וחצו קו הפרדה רצוף, הם אינם יכולים להסתמך על כך בטיעוניהם. אין לתת גושפנקא לעבירה על חוקי התנועה ולמנוע הקמת מכשול פיסי שיממש את תכליתו של קו הפרדה רצוף כהסדר תנועה. 11. המשיבה צירפה לתגובתה שתי חוות דעת. האחת של מר אלעד רוזן, מהנדס תנועה ומתכנן התכנית (להלן: "רוזן") והשנייה של מר נחלה שקר, מהנדס תנועה ראשי ומ"מ מנהל אגף בטיחות אצל המשיבה (להלן: "שקר"). בחוות דעתם סקרו המומחים את תכנון הכביש והפתרונות שמצאו לבעיית הבטיחות, והביעו נכונות לבדוק כל פתרון נוסף שיוצע על ידי המועצה המקומית, בכפוף לכך שהטיפול בתכנון ובהפקעות יעשה על ידי המועצה. ככל שהעותרים מבקשים למצוא פתרון שיש בו כדי לשנות את הסדרי התנועה במקום (כגון בניית מעגלי תנועה), עליהם לפנות לכל הגורמים הרלוונטיים (לרבות רשות תמרור מרכזית) ולפעול במסגרת ההליכים המתאימים. כך לדוגמא, באפשרות העותרים לפעול לשינוי התב"ע במקום ולהפקיע שטחים בהתאם להוראות כל דין. 12. לטענת המשיבה, העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, יום קודם למועד שנקבע לסיום העבודות, והחלטה בדבר ביטול העבודות תגרום להוצאה כלכלית אדירה על חשבון הקופה הציבורית. זאת, למרות שהעותרים ידעו לאורך תקופה ארוכה ועוד בטרם החלה המשיבה בביצוע העבודות, על הכוונה לבצע את העבודות ועל החלטת הוועדה המשותפת. העותרים ישבו בחוסר מעש כל השנים ולא פעלו למציאת פתרון לכביש המסוכן. 13. העותרים הגישו חוות דעת נוספת של המהנדס האזרחי והמודד איהאב פאהום (להלן: "פאהום"). בחוות הדעת נאמר כי דרכים חקלאיות רבות המצויות משני צידיו של כביש 805 נחסמו במעקות בטיחות קשיחים במסגרת העבודות, דבר המונע מהחקלאים לחזור ליישוב, מאלץ אותם לנסוע ברכב חקלאי עד אחרי צומת חנא ולבצע שם פרסה. פאהום מצא שהמשיבה ניצלה רק 50% ממלוא הרצועה ברוחב 30 מ' העומדת לרשותה במסגרת הדרך המוכרזת. פאהום המליץ על שלושה פתרונות: ביצוע מעברים תת קרקעים לאורך כביש 805 עבור החקלאים; הרחבת מסלול השוליים ושיפורים גיאומטריים ללא צורך בהפרדה באמצעות מעקה קשיח בין המסלולים; תכנון מעגלי תנועה במקום בו מצטלב כביש 805 עם הדרכים החקלאיות. לטענת פאהום החלופה האחרונה כלל לא נבדקה על ידי המשיבה. 14. ביום 9.9.2008 התקיימה ישיבה נוספת בבית המשפט, בה נכחו גם המומחים רוזן, שקר, וראש המועצה המקומית עילבון. בדיון נדונו פתרונות שונים שהציעו העותרים והמומחה מטעמם, והצדדים הסכימו לשתף פעולה על מנת לבחון פתרון של הקמת מעגל תנועה בכביש. בהחלטתי מאותו יום נתתי תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. בהמשך התקיים בין הצדדים דין ודברים, ולבקשתם ניתנו ארכות רבות לצורך מיצוי המשא ומתן, ובהתחשב גם בבחירות שנערכו במועצה המקומית דיר חנא. כחלוף שנה, נתברר שהתגבשה הסכמה לביצוע מעגל תנועה ואף הוסכם על מיקומו. דא עקא, שהפתרון הצריך, בין היתר, קבלת הסכמה של כל בעלי הקרקע, דבר שלא עלה בידי העותרים להשיג. בית המשפט הציע לצדדים כי העתירות תמחקנה כנגד הצהרת המשיבה כי תמשיך ותבחן האפשרות להקמת מעגל תנועה, בכפוף לקבלת הסכמת הבעלים או הפקעת השטח הנדרש, ובכפוף לשיקולי בטיחות. העותרת הביעה הסכמתה להצעה אולם המשיבה דחתה את ההצעה. בנסיבות אלו, אין לי אלא להכריע בעתירות. דיון והכרעה 15. בין הצדדים ניטשה מחלוקת עובדתית אם היה לכל אורך הכביש קו הפרדה רצוף או שמא היה ניתן לפנות שמאלה במספר מקומות. טענת העותרים כביכול בחלק מהכביש הנדון ניתן היה לפנות שמאלה, או שהיה במקום קו הפרדה מקווקו, לא הוכחה, על אף שבנקל ניתן היה להוכיחה, ונטל ההוכחה בעניין זה מוטל על העותרים שהם בבחינת ה"מוציא מחברו". לפיכך, אני מקבל הטענה העובדתית של המשיבה, כי בחלק הכביש הנדון היה קו הפרדה רצוף לכל אורכו. הקמת מעקה בטיחות פיסי מקום בו היה קו הפרדה לבן, אינה מהווה שינוי של המצב הקיים למעט שיפור הבטיחות בכביש. ככל שהנהגים בכביש, נהגו בעבר לחצות קו הפרדה רצוף כדי להגיע לביתם/לשטחים חקלאיים, אין הם יכולים לטעון לשינוי מצב לרעה, וטוב היה לטענה זו שלא היתה נטענת כלל. די בנקודה זו, כשלעצמה, כדי לדחות העתירה על הסף. 16. החלטת המשיבה התקבלה על ידי הוועדה המשותפת לאחר שהכביש נכלל בפרויקט מוקדי סיכון לשנת 2008. חזקה על הוועדה המשותפת כי בחנה את הסיכון הטמון בכביש ובחרה את הפתרון המקצועי והראוי ביותר. עובר לביצוע העבודות, ארעה בכביש תאונה קטלנית שהביאה למותם של שלושה אנשים. מאז הצבת מעקה הבטיחות התרחשו מספר תאונות בהן נתקעו מכוניות במעקה, ויש להניח כי אילולא המעקה, הייתה מתרחשת תאונה חזיתית (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 7-8, עמ' 1 לפרוטוקול מיום 18.8.2009 ש' 24-26). עובדה זו מחזקת את הטענה שהסיכון בכביש נבע בעיקר מהיעדר הפרדה בין המסלולים והיעדר שוליים, נושאים ששופרו בעקבות העבודות. חוקיות ההחלטה 17. הכביש הוכרז כדרך ביום 21.7.1963 על פי צו הדרכים ומסילות הברזל (דרכי הגנה ופיתוח) 1943. תוואי הדרך שונה לאורך שנים עת בוצעו בו שינויים גיאומטריים וסלילה (סעיף 1 לחוות דעת פאהום ומפה שצירף לחוות דעתו). בסעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") נקבע כי התווייתה של דרך סגירתה וסלילתה דרושים היתר. אלא שסעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה קובע כדלקמן: "על אף האמור בסעיף 145, מותרת התווייתה של דרך, סלילתה או סגירתה, בידי המדינה או בידי רשות שהוקמה לפי דין או בידי כל גוף הפועל מטעם המדינה לאחר שהוסמך לכך לפי החלטת הממשלה, אם נעשתה בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת או בהתאם לתכנית מיתאר מקומית מאושרת הכוללת הוראות של תכנית מפורטת, ובלבד שניתנה הודעה על כך לרשות המקומית ולועדה המקומית הנוגעות בדבר". גם המומחה פאהום מטעם העותרים, כתב בחוות דעתו, כי מאז ההכרזה על הכביש כדרך ולאורך שנים בוצעו בו שינויים גיאומטריים וסלילה, ועיון מדוקדק בטענות העותרים מעלה כי אין הם טוענים שהעבודות שינו את תוואי הכביש. לכן, אני מקבל טענת המשיבה כי העבודות בוצעו בתוואי הכביש כפי שהיה עובר לביצוען ואין בביצוע העבודות משום סטייה מתכנית ולא נדרש להן היתר לאור סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה. ככלל, ייתכן שביטול אחד המסלולים מהווה חריגה מהתב"ע , אך משלא הציגו העותרים את התב"ע החלה על האיזור, הדבר לא הוכח. ראה לדוגמא בש"א 1299/07 (עתמ 1142/07) הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית ירושלים נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בע"מ (ניתן ביום 4.11.2007) בסעיפים 26-27; עע"מ 10112/02 אדם טבע ודין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-מחוז ירושלים פ"ד נח(2) 817. משהגענו למסקנה כי מעקה הבטיחות הוצב במקום קו הפרדה רצוף, המדובר ב"מתקן דרך" שאינו דורש היתר בניה, ואין בהקמתו חריגה מהוראות תכנית. סבירות ההחלטה 18. טענות העותרים במישור המינהלי נטענו בלקוניות וללא פירוט של ממש. עם זאת, אבחן הטענות אחת לאחת: האם הפתרון שנבחר אינו סביר באופן קיצוני; האם נשקלו מלוא השיקולים; האם מדובר בפתרון מידתי ואם יש בו כדי לפגוע בשוויון או בזכויות יסוד אחרות של העותרים . לפני שנדון בטענות העותרים, נשים נגד עינינו מושכלות יסוד במשפט מינהלי. כידוע, על הרשות המינהלית מוטלת חובה לפעול בסבירות ובמידתיות, לשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים להחלטה ולערוך איזון ראוי ביניהם. כמו כן, על הרשות לפעול ביושר, ללא שרירות ומשוא פנים, בהגינות וביעילות - ראה בר"מ 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (ניתן ביום 17.4.2008); בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421, 435 (1980); בג"צ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1 (1997); בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229 (1993); בג"צ 685/78 מחמוד נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד לג(1) 767 (1979). כאשר בוחן בית המשפט החלטת רשות מינהלית, הוא אינו מחליף שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות, והתערבות בהחלטת הרשות תיעשה במקרים קיצוניים כאשר הוכחה חריגה ברורה ממתחם הסבירות או חוסר תום לב - בר"מ 867/06 הנ"ל. 19. הקמת מעקה הפרדה פיסי מקום בו היה קו הפרדה רצוף לא שינתה מצב העותרים לרעה, לא ניתן לטעון כי נפל בו פגם או כי מדובר במעשה לא מידתי, ואין בכך כדי לפגוע בזכויות יסוד של העותרים. ההחלטה לבטל את אחד מנתיבי הנסיעה, לא פוגעת בזכויות יסוד של העותרים. לכל היותר, תיגרם לנוסעים בדרך חוסר נוחות וייתכן שהדרך לכפר תיארך זמן רב יותר. מה עוד, שלדברי המומחה רוזן, יש בכביש שוליים רחבים ורוחב הכביש מספיק על מנת לעקוף. לכך יש להוסיף, כי ההחלטה על ביטול אחד המסלולים לצורך הרחבת השוליים נעשתה מתוך שיקול בטיחותי נוכח סוג התאונות שארעו בכביש. גם לשיטתם של העותרים עצמם, קיימת חשיבות בטיחותית ליצירת שוליים לכביש, וחוסר הנוחות שייגרם לעותרים ולנוסעים בכביש מכך, אינו עולה על התועלת הבטיחותית. 20. השיקול הנוגע לנוחות תושבי היישוב, החקלאים והנוסעים בכביש הוא שיקול רלוונטי והיה על המשיבה לשקול אותו. ברם, השיקול הבטיחותי-המיידי, גבר במקרה זה על שיקולי הנוחות. המשיבה לא התעלמה משיקולי הנוחות, היא נפגשה עם העותרים והייתה מודעת לחוסר הנוחות שייגרם להם, והביאה שיקול זה במסגרת האיזון שערכה בקבלת ההחלטה. במסגרת מאמצי בית המשפט להביא את הצדדים לפתרון מוסכם, שיתפה המשיבה פעולה והראתה נכונות אמיתית למצוא פתרון חלופי, כדי להביא מזור לטענות העותרים, אלא שהפתרון לא נסתייע בשל גורמים שלמשיבה אין שליטה עליהם. הפתרונות שהוצעו, כרוכים בהליכי תכנון מורכבים לרבות הפקעת שטחים, ובחלוף כשנה מאז פתיחת ההליכים, לא עלה בידי העותרת לקדם כהוא זה את נושא הפקעת השטחים ולמיצער, לקבל את הסכמת הבעלים להקמת מעגל תנועה בשטחם. סיכומו של דבר, שהמשיבה שקלה את השיקולים הרלוונטיים, החלטתה מידתית ואינה חורגת ממתחם הסבירות. לעותרים אין זכות מוקנית כי הדרך לביתם תהיה המהירה ביותר והקצרה ביותר, ושיקולים נכבדים של סיכון חיי אדם גוברים על חוסר הנוחות שנגרם להם. ולבסוף, אין מניעה כי העותרים יקדמו כעת תכנית אשר תפתור גם את חוסר הנוחות שנוצרה עקב ביצוע העבודות, וחזקה על המשיבה כי תמשיך לשתף פעולה עם העותרים לצורך קידום פתרון מוסכם. 21. העותרים טענו בפה רפה כי החלטת המשיבה מפלה אותם, אך לא פירטו טענתם ולא הצביעו על מקרים זהים בהם התקבלה החלטה שונה. מנגד, המשיבה הצביעה כדוגמה על החלטתה לבצע שיפורי בטיחות דומים בצומת מגידו-התשבי. לכן, אני דוחה את טענת העותרים להפליה פסולה. העותרים לא הצביעו על מקור החובה לערוך תסקיר השפעה על הסביבה לפני ביצוע העבודות, ודין טענתם להדחות. תסקיר השפעה על הסביבה מוגדר בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה כ"מסמך הסוקר את הקשר שבין תכנית מוצעת לבין הסביבה שבה היא מיועדת להתבצע, לרבות הערכות לגבי השפעות צפויות או חזויות של התכנית על אותה סביבה ופירוט האמצעים הדרושים למניעה או לצמצום השפעות שליליות, כפי שייקבע בתקנות". המשיבה אינה רשות תכנון, העבודות בכביש לא נעשו במסגרת תכנית או מוסד תכנון ולא חרגו מתוואי הכביש או מהתמרור בו. לתכליתו של התסקיר ראה לדוגמא בסעיף 15 לפסק הדין בבג"צ 8425/04 אדם טבע ודין -אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הוועדה הארצית לתכנון ולבניה של תשתיות לאומיות (ניתן ביום 8.7.2008). לכן, לא היה על המשיבה לערוך תסקיר השפעה על הסביבה טרם ביצוע העבודות. שיהוי 22. על העותר לבית המשפט לעניינים מינהליים להזדרז ולהביא עניינו בפני בית המשפט במהירות האפשרית, שמא תידחה עתירתו מחמת שיהוי. כלל זה מעוגן גם בתקנות 3(א) ו-4 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א-2000. העותרים ידעו על החלטת המשיבה/הוועדה המשותפת לביצוע העבודות מספר חודשים לפני הגשת העתירה. העתירה הוגשה לאחר שמרבית העבודות כבר בוצעו, ולטענת המשיבה, יום לפני המועד האחרון להשלמתן. בנסיבות אלו דחיתי הבקשה למתן צו מניעה זמני והעבודות הושלמו. אמנם, העותרים באו בדין ודברים עם המשיבה לאורך כל התקופה עד להגשת העתירה וניסו לשנות את רוע הגזירה בדרכים אחרות, אך משלא צלח המו"מ, היה עליהם להקדים ולפנות לבית המשפט ולא להמתין עד למועד בו הוגשה. שיקול זה מתווסף ליתר הנימוקים המביאים לדחיית העתירות. סוף דבר 23. אשר על כן, ועל רקע האמור לעיל, אני דוחה את העתירות. ראוי היה לחייב את העותרים בהוצאות המשיבה, אלא, משהסכימו העותרת במסגרת הצעת הפשרה האחרונה, למחוק העתירות כנגד הצהרה של המשיבה כי תמשיך ותבחן האפשרות להקמת מעגל תנועה, איני רואה לחייבם בהוצאות. בשולי הדברים, אף אביע תמיהתי על סירוב המשיבה להצעה זו, ומכל מקום, חזקה על המשיבה כי תמשיך ותבחן גם בהמשך פתרונות אפשריים שיקלו על התושבים ועל החקלאים באיזור. בניהמעקה בטיחות (תאונות)היתר בניהכביש