היתר להובלת חומרים מסוכנים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא היתר להובלת חומרים מסוכנים:

עתירה מנהלית (מתוקנת) כנגד החלטת המשיב, מפקח/מנהל אגף מטענים ומל"ח יבשה במשרד התחבורה (להלן: "המפקח") שלא לחדש לעותר את ההיתר לְנַהֵג ולהוביל חומר מסוכן בתחומי מדינת ישראל. העותר מבקש מבית משפט זה, לבחון את החומר המודיעיני שהונח, ככל שהונח, לפני המפקח ושעל בסיסו קיבל החלטתו, ולקבוע האם החלטת המפקח מוצדקת לאור הנסיבות. ואם לאו, לבטל ההחלטה.

עיקרי העובדות וההליכים

1. העותר, במקור תושב השטחים, מחזיק בתעודת זהות ישראלית. עיסוקו של העותר בהובלת חומרים מסוכנים אותם הוא מעמיס על משאיתו בישראל ומוביל לשטחים בהתאם להזמנות אותן הוא מקבל. לצורך עיסוקו זה החזיק העותר ברציפות, החל ממועד כניסתו לתוקף של חוק שירותי הובלה התשנ"ז – 1997 (להלן: "חוק שירותי הובלה") ועד ליום 21.11.2007, ב"היתר לנהג להוביל חומר מסוכן" מאת המפקח (נספחים א1-4 לעתירה).

2. תקנות שירותי הובלה התשס"א - 2001 (להלן: "תקנות ההובלה") שהוצאו מכוח חוק שירותי הובלה מסמיכים את המשיב, המפקח, להעניק או לחדש היתר לנהוג ברכב המוביל חומר מסוכן, בכפוף לתנאים המנויים בתקנה 11(א). תוקף ההיתר הינו לשנתיים (תקנה 11(ב)), ואילו תקנה 11(ג) מסמיכה את המפקח להתלות או לבטל היתר בהתקיים התנאים המנויים בה.

3. בתאריך 21.11.2007 עם פקיעת ההיתר שהיה בידי העותר, סירב המפקח לחדשו. בעקבות פניות בא כוחו של העותר, נימק המפקח סירובו בכך ש"על פי חוות הדעת שהתקבלה משירותי הביטחון הכללי ובתוקף סמכותי, החלטתי שלא לתת לנהג היתר מסיבות ביטחוניות" [הדגשות אינן במקור]. עוד ציין שם המפקח כי לאור פניית העותר, תתבצע בדיקה ביטחונית חוזרת מול שירות הביטחון הכללי (ראו נימוקי המפקח במכתבו מיום 30.12.07, נספח ג' לעתירה).

4. למרות פניותיו החוזרות ונשנות, לא נעשה דבר בעניינו של העותר ועל כן ביום 22.1.2008 הוגשה העתירה המנהלית שלפני.

בתשובה לעתירה נטען כי ההחלטה שלא לחדש לעותר את ההיתר להובלת חומרים מסוכנים הסתמכה על מידע מודיעיני המלמד על קשריו של העותר עם חברי ארגון טרור ולפיכך קיים חשש לביטחון המדינה. עוד נטען על ידי המשיב כי העתירה הוגשה טרם נתקבלו ממצאי הבדיקה הביטחונית החוזרת בעניינו של העותר.

בהסכמת הצדדים דחיתי את מועד הדיון בעתירה, וביום 13.4.2008 הודיע המפקח לב"כ העותר כי לאחר בדיקה ביטחונית מחודשת שבוצעה בעניין היתרו של העותר, נמצא כי:

"2. מתשאול שנערך למרשך ע"י השב"כ בחודש מרץ 2008, התברר כי מרשך מתגורר בחברון ולא בירושלים ושם גם נמצא מרכז חייו. על פי חומר מודיעיני הנמצא בידי השב"כ, חשוד מרשך בקשרים לפעילים בארגון טרור, וקיים סיכון בטחוני ממשי במתן היתר להובלת חומר מסוכן למרשך.

3. בתוקף סמכותי ובהתאם להחלטת השב"כ, החלטתי שלא לתת למרשך היתר להוביל חומר מסוכן".
(ראו מכתב המפקח מיום 13.4.08, נספח א לתגובת המשיב לעתירה; הדגשות אינן במקור).

בהסתמך, בין היתר, על החלטה חדשה זו נתבקש תיקון העתירה. זו אכן הוגשה כאשר העותר מבקש כי בית המשפט יורה על ביטול החלטתו של המפקח, על חידוש ההיתר וכסעד זמני עד לברור העתירה אף יורה למפקח להעניק לו היתר מסויג להוביל את אותם חומרים מסוכנים המסופקים בעיקר לבתי חולים והמהווים חלק משמעותי בפרנסתו.

בדיון שנערך ביום 9.9.2008 הגישה המשיבה חומר חסוי לעיונו של בית המשפט. ביום 30.10.2008 הגישה המשיבה הודעה לבית המשפט לפיה אינה יכולה להיעתר לבקשת העותר לקבל היתר מסויג וזאת מטעמים של "שלום הציבור וביטחון המדינה". בהמשך הוגש כתב תשובה לעתירה המתוקנת, ונדרש בעניינה של העתירה פסק דין.

טיעוני העותר

5. א. לטענת העותר, מאז שנות ה-70, עת הוקם העסק על-ידי אביו, עוסקת משפחתו בהובלת חומרים מסוכנים. העותר מנהל את עסקיו באמצעות שתי חברות: חברה ישראלית "תמימי עמאר" (להלן: "החברה הישראלית") וחברה מחברון "אלנאסר" (להלן: "החברה החברונית"). לכל אחת מהחברות משאית תקנית להובלת חומרים מסוכנים. המשאית הישראלית, שלה היתר כניסה לישראל, מעמיסה בישראל את החומרים המסוכנים ואלה מועברים בחברון למשאית החברונית המספקת את החומרים המסוכנים למזמין שם. הליך העברת החומרים המסוכנים מתבצע כך: המזמין הנמצא בחברון/שטחים פונה לחברה החברונית, זו מעבירה את ההזמנה לחברה הישראלית שפונה עם ההזמנה לחברת "מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ" שבאתר רמת חובב. האחרונה מאשרת את ההזמנה ומעבירה העתק למינהל האזרחי (קמ"ט) על מנת שזה יאשרה (נספח ב' לעתירה המתוקנת). משאושרה ההזמנה מגיעה המשאית של החברה הישראלית לרמת חובב ושם מועמסים עליה החומרים המסוכנים. מכאן יוצאת המשאית לחברון באחת משתי דרכים; דרך מחסום שימעה (שליד מיתר) או דרך מחסום תרקומיא (שליד בית גוברין). במחסום עוברת המשאית בדיקה ביטחונית מקיפה וכן נבדקים מסמכי המשלוח ההיתרים והאישורים הנלווים. מעברו השני של המחסום ממתינה המשאית של החברה החברונית ומשניתן האישור במחסום, מועברים המיכלים מהמשאית הישראלית לחברונית הנוסעת לפרוק את החומרים המסוכנים אצל המזמין החברוני.

ב. העותר מחזיק ברישיון להובלת חומר מסוכן מזה 8 שנים ברציפות ועבודתו התנהלה בהתאם לנוהל המפורט לעיל. ההלכה קובעת כי בבוא הרשות לשלול רישיון קיים, שניתן לאחר בחינת עמידת המבקש בתנאים הנדרשים לקבלתו ולאחר שבוצעו בדיקות מקדימות המפיגות כל חשש למסוכנות, מוענק לה שיקול דעת מצומצם ומוגבל. עליה להסתמך על חומר ראייתי כבד משקל ולשקול את מלוא השיקולים הרלוונטיים. אין די בחשד גרידא ויש צורך בהוכחה משכנעת שחל שינוי יסודי בעובדות שעל בסיסן ניתן הרישיון מלכתחילה, חשש היוצר סיכון מיוחד.

בעניין רישיון העותר הסתמך המפקח על עמדת השב"כ בלבד בבחינת "ראה וקדש" ולפיכך קיבל החלטה שרירותית הלוקה בחוסר סבירות קיצוני, מבלי שהפעיל את שיקול דעתו ומבלי שערך כל בדיקות עצמאיות ובחינה עניינית לגבי נסיבות העותר.

ג. החלטת המפקח פוגעת קשות בחופש העיסוק של העותר וביכולתו להתפרנס. גם אם תתקבל טענת המפקח הרי שלא היתה כל סיבה למנוע מהעותר את ההיתר באופן גורף וניתן היה לסייגו למשל לתחומי מדינת ישראל (בתחום הקו הירוק). השלילה המוחלטת מעידה אף היא על שרירותיות ההחלטה וחוסר מידתיותה.

ד. העותר לא עבר מעולם תחקיר ביטחוני על-ידי השב"כ בקשר להיתר להוביל חומר מסוכן, מעולם לא הוצגו בפניו ראיות מפלילות כנגדו וממילא לא ניתנה לו הזדמנות להזים את החשדות נגדו. בהיעדר תשתית ראייתית מבוססת ובהיעדר שימוע לעותר, דין החלטת המפקח להתבטל.

ה. ביום 18.3.2008 זומן העותר לתשאול על-ידי חוקר שב"כ במשטרת נווה יעקב. מרבית התשאול עסק בעניין מקום מגורי העותר ונטען כלפיו כי מרכז חייו מצוי בחברון ולא בישראל (מזרח ירושלים) כפי שטען. בתשאול לא הועלו נושאים הקשורים לפעילות בארגון טרור ולא הוצגו בפני העותר כל ראיות הקושרות אותו בדרך כלשהי לפעילות שכזו שהיוותה לטענת המפקח את השיקול היחיד לשלילת רישיונו. לפיכך לא ניתנה לו הזדמנות להזים את החשדות נגדו.

ו. העותר הוא אזרח ישראל תושב מזרח ירושלים המחזיק בתעודת זהות כחולה ואזרחותו מעולם לא נשללה ממנו. שאלת מרכז חייו אינה רלוונטית להיתר ואינה מהווה שיקול לשלילתו.

ז. בתשובה לטענת המפקח, שהועלתה לראשונה בתשובתו לעתירה המתוקנת, לפיה עוד ביום 16.10.05 נשלח מכתב לעותר בדרישה שיפקיד את ההיתר שברשותו, טוען העותר כי מכתב זה מעולם לא הגיע לידיו. המפקח לא מציין ממתי מצוי בידיו המידע שהביא לאי חידוש ההיתר ואולם תמוהה העובדה מדוע המתין עד למועד חידוש ההיתר בנובמבר 2007 כאשר בסמכותו לשלול את ההיתר גם לפני תום תקופתו. עובדה זו מעידה על כך שלא היה בידי המפקח כל נימוק סביר וראיות מבוססות למניעת ההיתר מהעותר.

ח. טענת המפקח לפיה העותר רשאי לנהוג משאית ולפיכך הפגיעה בחופש העיסוק של העותר היא מידתית, חסרת כל יסוד מאחר שפרנסתו של העותר אינה מנהיגת משאית כי אם מהובלת חומרים מסוכנים במשאית המהווה אמצעי להגשמת פרנסתו ולפיכך נדרש לו ההיתר.

ט. עוד הוסיף העותר בעתירתו המתוקנת כי עד להכרעה בעתירה, מבקש הוא שבית המשפט יורה למפקח לסייג את ההיתר בהתאם לסמכותו ולהתיר לו להוביל את אותם החומרים המסופקים לבתי חולים ומהווים חלק משמעותי בפרנסתו. חומרים אלו (חמצן רפואי וחמצן נוזלי (O2), חנקן וחנקן נוזלי (N2), פחמן דו חמצני (CO2) וניטרוס אוקסיד (N2O-הידוע גם כגז צחוק) על-פי טבעם אין הם מהווים סכנה ומיועדים בעיקר לשימוש רפואי בבתי חולים ובקופות חולים.

טיעוני המפקח


6. א. העותר אינו תושב מזרח ירושלים כי אם תושב חברון בה הוא מתגורר בפועל ושם מרכז חייו. מגוריו בחברון מחזקים את המסוכנות הנשקפת ממנו. הבית בירושלים נועד רק על מנת לשמר את תעודת הזהות הישראלית. בניגוד לטענתו הוא אינו אזרח ישראל כי אם תושב ישראל.

ב. ההחלטה שלא להעניק לעותר היתר להובלת חומרים מסוכנים היא החלטה סבירה וראויה לאור המידע המודיעיני שהוצג בפניו המלמד על קשריו של העותר עם חברי ארגון טרור והחשש לביטחון המדינה. העותר לא מנוע מלהמשיך ולעבוד במקצועו כנהג הובלה ואולם החל מיום 21.11.2007 הוא מנוע מלהוביל חומרים מסוכנים.

ג. לאור פנייתו של העותר, הועברו פרטי העותר לשב"כ לעריכת בדיקה ביטחונית מחודשת ממנה עלה כי העותר חשוד בקשרים לפעילים בארגון טרור וכי מרכז חייו הינו בחברון. לפיכך החליט המפקח בתוקף סמכותו כמפורט בתקנה15ב(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן:"תקנות התעבורה") שלא ליתן לעותר היתר להובלת חומרים מסוכנים מחשש שיש בעיסוקו כדי לפגוע בביטחון המדינה. לטענת המפקח, החל משנת 2005, לאור התיקון שהוכנס בסעיף 15ב(2) לתקנות התעבורה, חלה עליו החובה לפנות לשב"כ לקבלת עמדתם ביחס למסוכנות מי שמבקשים לקבל/לחדש היתר להובלת חומרים מסוכנים ולפיכך פנה המפקח לשב"כ בעניין העותר. ויודגש, מדובר ברכב המוביל חומר דליק ומסוכן העושה דרכו מדי יום למסופי דלק ולפיכך טמונה בהובלה זו סכנה רבה.

ד. אף אם בעבר ניתן לעותר רישיון להובלת חומר מסוכן, אין הדבר מחייב את המשך חידוש הרישיון שכן בסמכות הרשות לשקול בדבר בשנית, לשנות את עמדותיה ולתקן טעויות העבר והיא אף מחויבת לעשות כן כאשר בפניה מצוי מידע ביטחוני שלילי עדכני ממנו נשקף חשש ממשי. אין נפקות לעובדה שמעולם לא ננקטו נגד העותר הליכים פליליים.

ה. ביום 16.10.05 נשלח אל חברת "מקסימה", אשר העסיקה את העותר, מכתב בו הודע לעותר על ביטול ההיתר שניתן לו להוביל חומרים מסוכנים בשל סיבות ביטחוניות על-פי חוות דעת שהתקבלה מהשב"כ, וזאת בהתאם לתקנה 11(ג) לתקנות ההובלה המתיר למפקח להתלות או לבטל היתר בהתקיים תנאי מהתנאים המנויים בתקנה 15ב (1) - (3) לתקנות התעבורה. העותר התבקש להחזיר מיידית את ההיתר שברשותו למשרד המפקח (נספח ב' לתשובה לעתירה המתוקנת), אך הוא בחר שלא לעשות כן.

ו. באיזון שבין חופש העיסוק של העותר לבין הסכנה לביטחון המדינה הנשקפת ממתן ההיתר לעותר לעסוק בהובלת חומרים מסוכנים, גובר האחרון.

ז. לטענת המפקח, לבקשת העותר מבית המשפט להתיר לו להוביל חומרים רפואיים לא צורפה כל ראיה המוכיחה כי בחומרים אלה לא טמונה סכנה וכי אינם בגדר חומרים מסוכנים. מדובר בגזים המובלים בדחיסות רבה בלחץ גבוה (כ-150 אטמוספרות) ובטמפרטורה נמוכה (180 מעלות צלסיוס מתחת לאפס) ולפיכך הובלתם מסוכנת. לפיכך החליט המפקח, הבקיא בסוגיית חומרים מסוכנים, לשלול באופן גורף את ההיתר של העותר להוביל חומרים מסוכנים מכל סוג שהוא.

ח. העותר לא הראה כל עילה להתערבות בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי הנסמך על הערכה מקצועית של גורמי הביטחון. מדובר בהחלטה סבירה וראויה שהתקבלה תוך בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים ועריכת איזון ביניהם.

דיון

7. סעיף 2 לחוק שירותי הובלה מגדיר "חומר מסוכן" כ"חומר דליק, לקיח, נפיץ, רעיל, מחמצן, מאכל, מדבק או רדיואקטיבי, או גז דחוס או מונזל, וכן כל חומר אחר שבהובלתו הוא עלול להיות מסוכן לבריאות האדם". הקטנת הסיכון מחומרים אלו דורשת נקיטת אמצעי זהירות בזמן הובלתם, אחסונם, השימוש בהם וסילוקם כפסולת. הובלת חומרים מסוכנים בכבישי ישראל מתבצעת, בעיקר, בהתאם לדרישות חוק שירותי הובלה ותקנות שירותי ההובלה שהותקנו מכוחו. אלו נשענים גם על ה"ספר הכתום" שנערך על ידי ועדת המומחים של האו"ם להובלת חומרים מסוכנים ( United Nations Committee of Experts on the Transport of Dangerous goods) ) המתעדכן מדי תקופה ובו המלצות וסטנדרטים לעניין ההובלה והתנאים הנדרשים ממי שמוביל חומרים מסוכנים (ראו הפניה בתקנות ההובלה עצמן וכן הבהרות של המוסד לבטיחות ולגהות מחודש מאי 2001 באתר ). מתברר אפוא כי הובלת חומרים מסוכנים הינה נושא סבוך ובעייתי ברמה בינלאומית ולפיכך אימצו המדינות השונות עקרונות וסטנדרטים בינלאומיים משותפים במטרה לשמור על איכות נאותה של הסביבה, למנוע מפגעים ומטרדים, למנוע סכנה לשלום הציבור, לשמור על בטיחות המובילים ולמנוע פגיעה בביטחון המדינה.

8. "הספר הכתום", חוק שירותי הובלה ותקנות ההובלה המפורטים מעידים על פוטנציאל המסוכנות הטמון בהובלת חומרים מסוכנים. כך, נקבעו בתקנה 11 לתקנות ההובלה התנאים הנדרשים ממי שמבקש לקבל היתר להובלת חומרים מסוכנים. הוראתה:

"11. היתר לנהג ולהוביל חומר מסוכן

(א) מי שנתקיימו בו, להנחת דעתו של המפקח, התנאים המפורטים להלן רשאי לקבל היתר לנהוג ברכב המוביל חומר מסוכן:

(1) הוא בעל ותק מוכח של שלוש שנים לפחות בנהיגה ברכב מהסוג שלגביו מבוקש ההיתר;
(2) לא נתקיים בו האמור בתקנה 15ב(1) עד (6) לתקנות התעבורה;
(3) בשנתיים שקדמו להגשת בקשתו הוא לא הורשע באחת העבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק;
(4) סיים בהצלחה קורס הכשרה להובלת חומרים מסוכנים כאמור בתקנה 22(ב)(1) או (2), לפי הענין;
(5) לענין נהיגת מכלית - עמד בקורס לנהיגת מכלית שאישר המפקח.

(ב) תוקפו של היתר הוא לשנתיים.

(ג) המפקח רשאי להתלות או לבטל היתר אם נתקיים בבעל ההיתר האמור בתקנה 15ב(1) עד (3) לתקנות התעבורה או אם עבר על הוראות תקנות 8 (א)(1), (2) ו-(4), 8(ב), 9(ב) ו-13 עד 17".

[הדגשות אינן במקור]

תקנה 15ב לתקנות התעבורה, המהווה תנאי לקבלת היתר או חידושו קובעת:

"15ב. תנאים למתן תעודה או לחידושה
מקום שתקנה מתקנות אלה מתנה מתן תעודה מאת רשות שהוסמכה לכך (להלן בתקנה זו - הרשות) או חידושה, רשאית היא שלא לתתה למבקש התעודה (להלן - המבקש), להתלותה או שלא לחדשה אם –
(1) ...
(2) לדעת הרשות קיים לגבי המבקש חשש, שבעיסוקו לפי התעודה יש כדי לפגוע בבטחון המדינה; החלטה של הרשות שלא לאשר מתן תעודה או חידושה כאמור לא תתקבל אלא על פי פניה של משטרת ישראל או שירות הביטחון הכללי;
(3) ..."

ואילו תקנה 15ג לתקנות התעבורה קובעת אימתי עלול המפקח להורות על ביטול תעודה/היתר או התלייתה/ו:

"15ג. ביטול תעודה או התלייתה
הרשות שנתנה תעודה לפי תקנות אלה רשאית לבטלה או להתלותה עד שיתמלאו תנאים שתקבע, אם -
(1) נתקיים בבעל התעודה האמור בתקנה 15ב(1) עד (3);
(2) הוברר לרשות שתנאי מתנאי התעודה לא קויים או שהנסיבות שהיו קיימות בעת מתן התעודה השתנו או שהתעודה הושגה על סמך הודעה כוזבת" [הדגשות אינן במקור].

9. בענייננו, לעותר היתר להוביל חומרים מסוכנים החל משנת 1999, כאשר היתר זה חודש מדי שנתיים. תוקף ההיתר האחרון פג בנובמבר 2007, בעוד המפקח מסרב לחדשו ולמעשה מבטלו מ"סיבות ביטחוניות".

אין מחלוקת בדבר סמכותו של המפקח לפעול כאמור בהתאם לשיקול דעתו כפי שהקנה לו המחוקק. המחלוקת נעוצה בשאלה האם הפעלת שיקול הדעת נעשתה כראוי קרי, האם לא נפל בהחלטת המפקח פגם מהפגמים המנהליים הידועים המצדיקים התערבות בית המשפט בהחלטה. הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות מתמצה בבדיקה האם החלטת הרשות נתקבלה ללא משוא פנים, בלא הפלייה, כשהיא מושתתת על טעמים ענייניים וללא שיקולים זרים ואם מצויה היא בתחום הסבירות. אין נפקא מינה אם בית המשפט היה מגיע להחלטה שונה (בג"צ 4769/95 רון נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 268-269 (2002); בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991); בג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, 378 (1981); בג"צ 389/80 דפי זהב נ' רשות השידור, פ"ד לה(1) 421 (1980), בג"צ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2) 449, 453-454 (1980); יצחק זמיר הסמכות המינהלית 763-771 (כרך ב', תשנ"ו)).

10. ברי כי לעותר זכות לעסוק בהובלת חומרים מסוכנים, פרנסתו בעשור האחרון, זכות שאף מוגנת בחוק יסוד: חופש העיסוק. אלא שכידוע, זכות זו איננה זכות מוחלטת ויש ותיסוג מפני מטרות ותכליות אחרות, חשובות אף הן. סעיף 1 לחוק שירותי הובלה קובע כי מטרתו "להגביר את הבטיחות בהפעלת רכב מסחרי ובמתן שירותי הובלה ולהגן על הצרכן ועל איכות הסביבה", ולעניין הובלת חומרים מסוכנים יוחד פרק בתקנות ההובלה.

בבחינת שיקול הדעת המנהלי של הרשות לעניין מתן היתרים או רישיונות, יפים הדברים שנאמרו בבג"צ 237/81 דעבול נ' עיריית פתח תקוה, פ"ד לו(3) 365 ,365 (1982): -

"בענייננו חשובה המידה, בה מותר לרשות להפעיל סמכות על-מנת להגביל את התעסקותו של אדם בעסקו או במשלח ידו, כאשר אלה טעונים היתר או רישיון על-פי החוק. 'חופש העיסוק' הוא שיקול דומינאנטי בהקשר זה".

ובהקשר שלפנינו, האם החלטתו של המפקח לשלול באופן מוחלט את ההיתר להובלת חומרים מסוכנים, מכל סוג ובכל מקום, שהיה בידי העותר משך שנים רבות, היתה מידתית והאם אין בילתה בנסיבות שנפרשו לפניו.

11. העיקרון המנחה את הרשות בבואה לבטל רישיונות לסוגיהם נקבע על-ידי כבוד השופט ברק (כתוארו דאז) בבג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, תש"ט 1949, פ"ד לו(1) 317, 327-328 (1981):

"הלכה פסוקה היא, כי לא הרי אי-מתן רישיון כהרי אי-חידושו של רישיון, ולא הרי שני אלה כהרי ביטולו של רישיון. הבחנות אלה חשובות הן לצרכים שונים...החשוב שבהם הוא לעניין קשת השיקולים, אשר חייבים להדריך את הרשות המינהלית, שעה שהיא באה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, או שעה שהיא מבקשת לבטל רישיון קיים. נקודת המוצא המשותפת בכל המצבים האמורים היא, כי סמכות פורמאלית נתונה בידי הרשות המינהלית. הכוח בידה לסרב ליתן רישיון או לחדשו, והכוח בידה לבטל רישיון. אך השאלה היא, מהם השיקולים הענייניים, המצדיקים ביטול זה... הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת בין מתן רישיון חדש לבין ביטולו של רישיון קיים אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל... אכן, אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים, העניק לה כוח זה, כדי שייעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המינהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון, ובכך ליצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון, ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו... כאשר הרישיון טרם ניתן, עשוי איזון זה [בין צורכי הפרט לבין צורכי הכלל – הערה איננה במקור – א.ק.] להתקיים גם כאשר בידי המינהל אך חשש כי מתן הרישיון עשוי להביא לפעילות בלתי רצויה. טבעי שהמינהל יבקש להקדים תרופה למכה. אך כאשר הרישיון כבר ניתן, הזכות כבר נרכשה, הפעילות כבר החלה, האיזון הראוי מחייב, כי משקל ראייתי נכבד, המצביע על סיכון ניכר, רק הוא יכריע את הכף.. משניתן הרישיון, רק אירוע היוצר סיכון מיוחד מצדיק ביטול הרישיון, וזאת רק כאשר התרחשותו של אירוע זה מוכחת באופן משכנע, בלא להותיר ספיקות סבירים. אם תנאים אלה אינם מתקיימים, אין הביטול תופס, ובית-משפט זה יבטל את הביטול".

12. לא השתכנעתי מטיעוני המשיבה ומהדו"ח החסוי שהונח בפני כי אכן המפקח פעל כראוי וערך את כל האיזונים הנדרשים בעת שסירב לחדש את ההיתר להובלת חומרים מסוכנים לעותר, וכי לא היה ניתן להגיע להחלטה אחרת הפוגעת במידה פחותה בחופש העיסוק של העותר.

משהחליט המפקח, לראשונה, שלא לחדש את היתרו של העותר, נימק זאת בחוות דעת שהתקבלה משירות הביטחון הכללי ומסיבות ביטחוניות. לא הונח בפני אותו דו"ח והממצאים והראיות שעל פיהם ביסס המפקח את החלטתו הראשונית שלא לחדש את רישיונו של העותר. ניכר כי ההחלטה היתה מכוח התנגדות שירות הביטחון הכללי, ללא נימוקים. רק בעקבות ההליכים בהם נקט העותר, וזמן רב לאחר קבלת ההחלטה המקורית שלא לחדש את ההיתר ביקשה הרשות לתקן את מחדליה ובעקבות זאת פעלה להכנת והמצאת דו"ח, הוא אותו דו"ח חסוי שהובא לעיוני. רב המידע המצוי בו היה לפני שירות הביטחון הכללי שנים עוד קודם להחלטה, וגם במה שנמצא בדו"ח לא ניתן ללמוד הימנו עד כמה הדברים בגדר איום וסיכון ביטחוני ממשי. אין בו כל מידע עדכני רלוונטי מהותי ומשמעותי, כזה שיש בו ראייה ל"אירוע חדש", "סיכון ניכר שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו" או מידע "היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון" כמצוות הפסיקה בבוא רשות למנוע חידוש רישיון ולפגוע פגיעה קשה בחופש העיסוק של מי שרישיונו נשלל. אין די בחששות בעלמא ואין די בפוטנציאל לסיכון, שהרי בכל הובלת חומרים מסוכנים טמון באופן מובנה חשש לסיכון.

זאת ועוד, לשיקוליו של המפקח, השתרבב השיקול כי העותר אינו תושב מזרח-ירושלים כי אם תושב חברון ושם מצוי מרכז חייו. לא מצאתי רלוונטיות לטענה זו בקשר לביטול ההיתר לעותר. המפקח אינו הרשות המוסמכת לקביעת מקום מגורי העותר ושאלת מרכז חייו איננה מהתנאים הנדרשים לקבלת היתר וכיוצא בזה איננה מהשיקולים הרלוונטיים לעניינה של ההחלטה. המופקדים על נושא זה לא מצאו לנכון לשלול את מעמדו של העותר כתושב ישראל ולפיכך אין בטענה כדי להוות שיקול לפסילת רישיונו של העותר.

13. לא מצאתי כל תימוכין לכך שהעותר עומת עם המידע שנאסף לחובתו ושניתנה לו זכות השימוע:

"ביטול רישיון, להבדיל, הוא מעשה ידיה של הרשות המוסמכת, ולפיכך הדין קובע תנאים וסייגים לביטול רישיון. בין היתר, הרשות אינה רשאית לבטל רישיון אלא לאחר שנתנה לבעל הרישיון הזדמנות נאותה לטעון בפניה נגד הכוונה לבטל את הרישיון על יסוד תשתית עובדתית ראויה, לפי שיקולים ענייניים ובהתאם למבחני הסבירות והמידתיות" (ע"פ 2388/77 מאיר כהן נ' מדינת ישראל נב(1) 822, 834 (1998) וראו גם ההלכה שלא נס ליחה בבג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ו(1) 696, 700 (1952)).

עימות העותר לעניין מקום מגוריו בלבד אינו עומד בדרישות חובת השימוע שיש ליתן למי שהרשות מבטלת רישיונו ופוגעת בחופש העיסוק שלו, כאשר הנימוק להחלטה כפי שהוצהר הוא סיכון ביטחוני לציבור עקב קשר עם גורמים עוינים.

14. כאשר אדם מבקש רישיון, עליו נטל ההוכחה להוכיח כי הוא עומד בתנאים הנדרשים לקבלת הרישיון. להבדיל, משמבקשת הרשות לבטל רישיון שניתן, נטל ההוכחה לשכנע בנחיצות ביטול הרישיון, לפתחה מונח. "הדבר נובע מכך שמי לזכותו החלטה מנהלית (כגון: מי שיש בידו כבר רישיון..), יש לראותו כמי שיש לו מעין זכות מוקנית או לפחות ציפייה לגיטימית כי המצב יימשך. כאשר הרשות רוצה לשנות מצב קיים, עול הראיה מתהפך, והשיקולים משתנים"(ע"א 9095/06 לוי נ' קצין תגמולים [לא פורסם, , 11.6.06]).



המפקח לא עמד בנטל המוטל עליו להצדיק את אי חידוש ההיתר להובלת חומרים מסוכנים שהיה בידי העותר ובכך להביא לביטולו. לא שוכנעתי כי ההחלטה התקבלה לאור ראיות מוצקות שהיו בידי המפקח עת קיבל החלטתו בתחילה. גם ממצאי הבדיקה המחודשת לא שכנעו אותי שאין מקום לחדש באופן מוחלט את ההיתר לעותר. עם זאת, וגם נוכח הסעד המבוקש בעתירה המתוקנת, אני סבורה שיש לסייג את שינוע החומרים המסוכנים באופן שלעותר ינתן היתר לנהג ולהוביל רק את אותם חומרים מסוכנים המיועדים בעיקר לשימוש רפואי בבתי חולים ובקופות חולים כמצוין בעתירה המתוקנת, המהווים את עיקר פרנסתו. עם חלוף הזמן ישקול המשיב הרחבת ההיתר לחומרים מסוכנים נוספים בהתאם לבקשת העותר.

15. העתירה מתקבלת בחלקה כמפורט בסיפא המודגשת של סעיף 14 דלעיל.
בנסיבות, ישא המשיב בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ₪ בצרוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בקשה להיתר הקלה בקומה

  2. היתר לניהול לשכה פרטית

  3. בקשה להיתר להשלמת קומת גג

  4. תקופת ההתיישנות לדמי היתר

  5. החזר שכר דירה ששולם ביתר

  6. היתר להובלת חומרים מסוכנים

  7. היתר להשכרת סירות בחוף הים

  8. השגה על דמי היתר בגין מגרשים

  9. בניה בלי היתר מהועדה המקומית

  10. היתר לתוספת בניה בבניין עתיק

  11. הריסת מבנה שיש לו היתר בטעות

  12. דמי היתר למינהל על תוספת בניה

  13. היתר לתוספת שירותים והגדלת חדר שינה

  14. בקשה להיתר בנות עד קו אפס בקומת המרתף

  15. אין אפשרות להגיש בקשה להיתר רק לחלק של מגרש

  16. התניית היתר שינויים בהנמכת גובה גג הרעפים של החניה

  17. הבניה לא התחילה: הגשת בקשה חדשה להיתר לאחר שההיתר הקודם פקע

  18. זכות הערר למתנגד ניתנה בחוק רק על החלטה הדוחה התנגדות להיתר

  19. בקשת פרטנר להחלפת תורן קיים בהיתר לתורן משותף לחברות פרטנר ומירס

  20. הוספת אנטנות ותורן בזק במקום אנטנות ותורן שנשרפו זהה לתורן בהיתר

  21. אישור בקשה להיתר הסותרת החלטת וועדת הערר בהעדר שינוי נסיבות מהותי

  22. אישור תכנית שינויים מהיתר תוספת חדר למערכות טכניות, בשטח 8.84 מ"ר בקומה א

  23. היתר לשינוי בגווני הטיח והאלומיניום של הבית אשר נמצא בשלבי בנייה על פי היתר קודם

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון