קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בזוגיות לצורך הליך מדורג: זו עתירה לביטול צו הרחקה מישראל ומתן אשרת שהיה קבועה לעותרת על בסיס יחסי זוגיות עם העותר. נסיבות העתירה העותרת היא אזרחית הפיליפינים, הגיעה לישראל בשלהי שנת 99 למטרת עבודה בתחום הסיעוד. אשרות השהיה והעבודה שניתנו לה מעת לעת פגו בינואר 2005. מאז ועד הנה שוהה העותרת בישראל באורח לא חוקי כשהיא עובדת לפרנסתה במקומות שונים. ביום 28.10.07 נעצרה העותרת בידי משטרת ההגירה ולאחר שימוע שנערך לה הוצא נגדה צו הרחקה מישראל וצו החזקה במשמורת. במסגרת השימוע הזכירה העותרת את העובדה שיש לה חבר אזרח ישראלי, הוא העותר דנן. ב-6.11.07 הגישה העותרת ערעור מנהלי שבמסגרתו ביקשה לבטל את החזקתה במשמורת ולבטל את צו ההרחקה מישראל והוא על בסיס יחסי הזוגיות עם העותר שנמשכו, לפי הנטען, משך כ-5 שנים עד לאותו ערעור (עמ"נ 277/07). בית המשפט (כב' השופט ד"ר ורדי) החליט, במסגרת דיון בבקשה לסעד זמני, שלא ניתן לברר את בקשת הסעד המהותי (ביטול צו הרחקה ומתן אשרת שהיה בישראל) בדרך של ערעור מנהלי ויהיה צורך להגיש עתירה מנהלית ולצרף לעתירה את בן הזוג כעותר. השופט ורדי הורה לשחרר את העותרת בערובה. על יסוד החלטה זו נמחק הערעור המנהלי. העתירה דנן הוגשה ביום 26.11.07, היינו זמן קצר לאחר מחיקת הערעור המנהלי. בדיון שנערך לפני ביום 3.1.08 התחוור שעד לאותו יום "לא הוגשה בקשה מסודרת למשרד הפנים להכיר ביחסי הזוגיות ובבסיס שהם מקנים למעמד העותרת בישראל". לפיכך קיבלתי את הצעת ב"כ משרד הפנים שהעותרים יתייצבו ביום 27.1.08 בלשכת מנהל האוכלוסין באשקלון אצל פקידה מסוימת של אותה לשכה כשהם מצוידים במסמכים ובאישורים הרלוונטיים על מנת להגיש בקשה שתיבדק כדבעי בידי לשכת מנהל האוכלוסין. מנגנון הגשת הבקשה וקיום הבדיקה השתהה זמן רב. אין צורך לפרט את פרטי ההשתהות ונסיבותיהם שכן העיקר הוא שביום 4.5.08 הגיעו שני העותרים ללשכת מנהל האוכלוסין, מלאו טפסים לבקשה, שילמו אגרה ונערך להם שימוע ששימש בסיס להחלטה לסרב לבקשת העותרים (להלן: "השימוע"). לאחר מתן ההחלטה בעקבות השימוע נותרו הצדדים חולקים אלה על אלה בשאלה עיקרית אחת; האם הצליחו העותרים להניח את הדעת שמתקיימת ביניהם מערכת זוגית ארוכת שנים היכולה לשמש תשתית לפתיחת נוהל מדורג של הענקת מעמד בישראל לעותרת. העותרים נותנים לכך תשובה חיובית ואילו המשיב טוען כי טענת הזוגיות הופרכה או הועמדה בספק רב מכוחו של אותו שימוע שנערך במאי 2008. השימוע באת כח משרד הפנים טוענת כי במהלך השימוע התגלעו סתירות מהותיות בין דברי העותרים. אלה עיקריהם. העותר מסר במסגרת השימוע שההכרות עם העותרת היא מסוף 2003 או ראשית 2004 ואילו העותרת מסרה כי ההכרות הייתה במרס 2003; העותר מסר שהעותרת עברה להתגורר איתו בדירתו כשפוטרה ממקום עבודתה בשנת 2005 - 2006 בעוד מדברי העותרת עולה שהיא עבר להתגורר עם העותר בסביבות מאי 2006. זו עובדה אובייקטיבית שהפיטורין ממקום העבודה התרחשו בינואר 2005. עובדה זו מחמירה את הסתירה שבין דברי העותרים וגם אינה מתיישבת עם טענתם שהוצגה בעמ"נ 277/07 לפיה מתקיימת זוגיות ביניהם מזה כ-5 שנים, היינו משנת 2002; העותרת אמרה שפגישותיה הם העותר היו פעמיים בשבוע ואילו הוא מסר שלא היה סדר קבוע של מפגשים ולא היה בהכרח מפגש בכל שבוע; נתגלתה אי התאמה בעניין דרך חגיגת יום ההולדת האחרון של העותרת (בהקשר למיקום החגיגה וטיבן של המתנות שניקנו); בהקשר להרגלי התזונה הצביע העותר על מגבלות של מזון מסוימות שהוא נטל לעצמו (סוגי לחם מסוימים, הפרדת הירקות זה מזה, נדירות אכילת בשר בקר ותדירות של אכילת עוף, נדירות אכילת דגים) העותרת לא ידעה דבר מכל אלה ואמרה שהעותר אוכל הכל, עוף, דגים, בשר בקר, ירקות בסלט; בהקשר לתחביבים סיפר העותר שהוא אספן מכוניות, שהוא טיפל בשיפוצן. הוא סיפר על תחביבו בהרחבה, ציין שלושה סוגי מכוניות ישנות עיקריות ואמר שיש לו מעל 10 מכוניות. העותרת לא ידעה דבר על התחביב הזה וציינה שהעותרת משחק במחשב ורואה טלוויזיה. כשנשאלה בפירוש על מכוניות שהעותר מחזיק ציינה שתיים ולא אמרה דבר לעניין 10 מכוניות או יותר; העותר העתיק מגורים מנס ציונה לזיקים. הוא נשאל לפשר הדבר והסביר שהוא מבקש להעתיק את מרכז חייו לדרום כדי להתעסק, בין היתר, באוסף המכוניות שלו. העותרת ציינה שהמעבר זמני בגלל עבודה מסוימת ושלאחר מכן יחזור לנס ציונה; העותר לא ידע דבר על עיסוקה של העותרת ועל רמת ההכנסה שלה. העותר זכר את שמה של הבת של העותרת, אך לא את שם בנה ולא את שם אחותה והוריה. הוא טעה ביחס לגיל של הילדים. העותרת לא ידע לומר אם בן זוגה לשעבר של העותרת היה נשוי לה או שמא לא. הוא לא זכר את מספר הטלפון הנייד של העותרת, אך גרס שהמכשיר שהיא מחזיקה שלו ורשום על שמו. העותרת לא ידעה את מספר הטלפון הנייד של העותר וטענה שקנתה לעצמה את המכשיר שהיא מחזיקה בו. העותר ציין שהעותרת לא הייתה בקיבוצו בשלושת השבועות שקדמו לשימוע ואילו העותרת אמרה שהייתה בקיבוץ שבוע קודם לכן. העותרים גרסו יחד שהם גרים בקיבוץ זיקים, אך בירור עם מזכירות הקיבוץ העלה שהעותר מוכר אך לא מוכרת אשה המתגוררת עמו. העותר גם לא הצליח להמציא אישור מהקיבוץ על מגורים משותפים שלו עם העותרת שם. בהודעה לבית המשפט שהגיש ב"כ העותרים ביום 3.3.08 נטען לראשונה שבני הזוג לא מתגוררים כל הזמן יחד אלא היא בנס ציונה והוא בזיקים והם מבקרים האחד את השניה. על בסיס השימוע ובחינת כל המסמכים שהוצגו לפניו החליט הגורם המוסמך במשרד הפנים ביום 22.7.08 שהעותרים לא שכנעו בעניין כנות הקשר ובקיומים של חיים משותפים ביניהם ולכן בקשתם סורבה. טענות הצדדים בא כח העותרים טוען, הלכה למעשה, שלוש טענות. הטיעון האחד הוא שהישענות על השימוע (וצירוף הערות והתבטאויות שונות של מי מהעותרים במסגרת השימוע הראשון או במסגרות אחרות) היא הישענו מוגזמת וחלקית בלבד. אי אפשר להשתית על השימוע בלבד החלטה כה משמעותית כמו זו שנדונה כאן שהיא הפרדה בין בני זוג והרחקה לצמיתות של האחד מן השני. הטיעון השני הוא שלפני בית המשפט מצויות ראיות שאיכותן ומשקלן רב המוכיחות את יחס הזוגיות. הראיות הללו הם תצהירי העותרים ותצהירו של חבר קרוב. התצהירים מוכיחים שהקשר בין בני הזוג עולה כדי היותם ל"ידועים בציבור". הטיעון השלישי הוא שמשרד הפנים לא בדק את מלוא הפוטנציאל הראיתי האפשרי. בא כח העותרים הוא אבי העותר. יש לו עצמו הכרות בלתי אמצעית עם העותרת ועם מערכת היחסים שבין העותרת לעותרת. הוא ביקש להשמיע את קולו האישי לפני אנשי מנהל האוכלוסין כדי להצביע על כך שהעותרת הייתה לבת משפחה למשפחתם, אך איש לא היה מוכן לקבל את הדבר. באת כח משרד הפנים מציינת שלמשרד הפנים נתון שיקול דעת רחב בהקשר להתרת כניסתם של זרים לישראל ובהקשר להענקת מעמד לזרים בישראל. שיקול דעת רחב אין פירושו כמובן שיקול דעת שרירותי. משרד הפנים לכן נוהג בעניין על בסיס נהלים מסודרים. הנוהל הרלוונטי כולל בחובו את עניין השימוע ומטבע הדבר משרד הפנים מקנה משקל רב לשימוע ולעובדות העולות ממנו. כיוון שהתגלו במסגרת השימוע פערי מידע או פערי ידיעה שאינם אופייניים למערכת זוגית, בוודאי שאינם אופייניים למערכת זוגית המתיימרת להשתרע על פני 5 שנים ויותר, מתבקש שהחלטת משרד הפנים סבירה. דיון השאלה הניצבת לפני להכרעה במסגרתה של עתירה זו היא שאלת סבירותה של החלטת משרד הפנים. אינני צריך להידרש במסגרת ההכרעה בעתירה לשאלות עקרוניות של מתן הכרה בזכות העקרונית לקיום חיי משפחה ובהשלכות שיש לכך על זכותו של זר לקבל מעמד בישראל. ההחלטה שקיבל משרד הפנים היא החלטה מנהלית המצויה בד' אמות אחריותו של משרד הפנים. ככל החלטה מנהלית עשויה גם החלטה זו להתקבל על בסיס "ראיות מנהליות". הראיות הללו עשויות לבוא ממקורות שונים (תצהירי שכנים, ידידים וקרובי משפחה, מסמכים פורמאליים המעידים על מקום מגורים, מקומות עבודה, מקומות בילוי וכיו"ב). בגדרן של הראיות המנהליות מצוי גם השימוע על השלכותיו השונות. אין מחלוקת שגורמי משרד הפנים עיינו בכל החומרים שהעותרים הניחו לפניהם. אכן לא הוזמנו קרובי משפחה או אחרים "למסור עדות" אצל גורמי משרד הפנים. אולם תוכן הדברים הנשמעים מפי אותם קרובים מוכר וידוע לגורמי משרד הפנים. אין גם מחלוקת שהגורם המוסמך במשרד הפנים נתן משקל מועט לחומרים שהניחו לפניו העותרים וייחס משקל רב לשימוע ולסתירות שנתגלעו בו. הנה כי כן שאלת הסבירות של החלטת משרד הפנים איננה אלא השאלה האם השתתת ההחלטה על השימוע וייחוס משקל קטן לכל ראייה אחרת היא בגדר פעולה סבירה. לשאלה זו אני נותן מענה חיובי שטעמו כפול. ראשית, כיון שסמכות ההכרעה בבקשה שהונחה לפני משרד הפנים היא של משרד הפנים ולא של בית המשפט, אינו דין שאעביר תחת שבט ביקורתי את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת, במקום שלא הוכח (ואף לא נטען) ששיקוליה הונעו ממניעים זרים, בלתי חוקיים או שרירותיים. לשון אחר, לא לי להרהר אחרי מידותיה של הרשות שנתנה את משפט הבכורה הראיתי לראיה מסוימת (השימוע) ולא לראיות אחרות. זה כאשר הרשות פועלת בגדר סמכותה ועל לפי הנוהל שקבעה לעצמה. שנית, נראה לי, שגם מבחינה אובייקטיבית מסקנות משרד הפנים נטועות בשיקולים סבירים. לא בכדי פרטתי את מגוון הסתירות והתמיהות העולות מן השימוע. ייתכן שבעניינים אחרים ולצרכים אחרים הסתירות הללו עשויות להיראות כ"פכים קטנים" נעדרי משמעות. אולם ביחסי זוגיות נמשכים הסבירות שיתגלה פער ידיעה גדול, בולט ורב פריטים היא כמובן נמוכה מאוד ובכך יש כדי להצדיק את גישת משרד הפנים. המשרד איננו מתעלם מכל ראיה אחרת אך הוא מודע לכך שמאחורי עדויות מוכוונות אפשר להסתיר את מה שמבקשים להסתיר. סיכומה של נקודה זו הוא שהחלטת משרד הפנים נתונה על אדני סבירות ומכל מקום אין הצדקה להתערבות בית המשפט בה. התוצאה העתירה נדחית. בנסיבות הדברים לא מצאתי מקום לחייב את העותרים בהוצאות המשיבים. נוכח תוצאות העתירה בטלה כל החלטה המונעת את הרחקת העותרת מישראל. אולם לא יינקטו צעדים להרחקתה עד ה-20.4.09. משרד הפניםהליך מדורג (משרד הפנים)