המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה:

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה כנגד החלטת המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "בקעת בית הכרם" (להלן: "הוועדה") והמלצת המשיבה 2, ועדת האיתור לעניין בחירת יועמ"ש/תובע למשיבה 1, שעל פיהן נבחר המשיב 3 לתפקיד היועץ המשפטי של המשיבה 1 ואילו המשיבה 4 נבחרה כ"מועמדת כשירה שניה". החלטת המשיבה 1 התקבלה לאחר שנתקיימו הליכים לבחירת יועץ משפטי על פי הנחיות משרד הפנים בנושא (חוזר מנכ"ל 1/07).

העותר הוא עו"ד המנהל משרד עורכי דין ומשמש מזה שנים כיועץ משפטי ותובע חיצוני למשיבה 1. התפקיד אותו מילא העותר מספר רב של שנים הוא התפקיד שעמד כעת למכרז. העותר והמשיב 5 נמנים עם חמישה מועמדים שנמצאו "המתאימים ביותר לתפקיד יועמ"ש/תובע "חיצוני" למשיבה 1.

עתירה זו הוגשה בהמשך לעת"מ 546/08 , שהסתיימה בפסק דין מיום 10.11.08 (להלן: "העתירה הקודמת"). בעתירה הקודמת שהגיש לבימ"ש זה ביקש העותר לבטל הליכי מכרז למינוי יועמ"ש ותובע למשיבה 1, שנפתחו במהלך חודש יוני 08' על פי הנחיות חוזר המנכ"ל 1/07 שפרסם משרד הפנים בחודש פברואר 2007. העותר ביקש במסגרת העתירה הקודמת כי מר אבי בן גיגי, יו"ר הוועדה המקומית, לא יהיה יו"ר ועדת האיתור לעניין בחירת יועמ"ש/תובע למשיבה 1. טענתו הייתה כי מטרתו של מר בן גיגי הינה להחליף את העותר אשר משמש כבר שנים רבות כיועץ משפטי למשיבה 1. העתירה הקודמת שהוגשה לבימ"ש זה נדחתה ונקבע שם כי אין מקום להורות על העברתו של מר בן גיגי מתפקידו ויש לבצע את הליך האיתור ובחירת היועמ"ש בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל בעניין נוהל מינוי יועמ"ש.

יש לציין גם כי לפני הגשת העתירה הקודמת לבימ"ש זה הוגשה על ידי העותר שבפני ועותר נוסף עתירה לבג"צ, בג"צ 3288/06, , אשר נמחק בהסכמה, כאשר המדינה הצהירה כי העותרים יהיו זכאים להציג מועמדותם בפני ועדות האיתור. כן הוצהר כי בהסכמת המדינה, בתוך חודש ימים מיום פסק הדין בבג"צ יהיו רשאים העותרים וכן כל גורם מעוניין אחר להגיש למשרד הפנים הערות והשגות על הנהלים החדשים שגובשו לעניין מינוי יועצים משפטיים לוועדות מקומיות על פי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה ובתוך חודש ימים לאחר מכן יגבש משרד הפנים נוסח סופי של הנהלים לאחר שישקול את ההערות שיוגשו לגופן. בהמשך, כאמור, פרסם משרד הפנים "נוהל למינוי יועמ"ש לועדות מקומיות לפי סעיף 19 לחוק התכנון והבניה התשכ"ח – 1965 (להלן: "נוהל מינוי יועמ"ש" או "חוזר המנכ"ל"), על פיו נערכו הליכי בחירת היועמ"ש למשיבה 1.

כעת משיג העותר על הליך איתור ובחירת היועמ"ש למשיבה 1 במהלכו נבחר לתפקיד היועמ"ש המשיב 3, ואשר נערך על פי הנחיות משרד הפנים בנוהל מינוי יועמ"ש.

במסגרת העתירה שבפני כעת טוען העותר כי הצעת המשיב 3 אינה תואמת את דרישות ההזמנה להגשת הצעות, מאחר שהמשיב 3 כרך את ההצעה לייעוץ המשפטי יחד עם ההצעה לייצוג בהליכים אזרחיים ומנהליים והתייחס בנפרד רק להליכים הפליליים. עוד טוען העותר כי הצעת המשיב 3 עולה ב- 50% על הצעת העותר, מאחר שהצעתו הכוללת של המשיב 3 מסתכמת ב- 28,000 ₪ + מע"מ לחודש ואילו הצעתו הכוללת של העותר מסתכמת ב- 18,500 ₪ + מע"מ. העותר מציין גם כי ניסיונו ומקצועיותו של המשיב 3 אינם עולים על ניסיונו ומקצועיותו של העותר.

באשר למשיבה 4 טוען העותר כי הצעתה הכוללת עומדת על 18,000 ₪ + מע"מ, דהיינו, מעט פחות מהצעת העותר, אך נוכח פער הניסיון והמומחיות אין להבין מדוע הועדפה על העותר.

העותר טוען כי יו"ר המשיבה 1 הינו בעל תפקיד דומיננטי בהליך המכרז, אשר תוצאותיו מלמדות כי יו"ר המשיבה 1 ממשיך לדבוק ב"צורך בתחלופה", חרף הצהרותיו במסגרת העתירה הקודמת כי ישקול בלב חפץ את מועמדות העותר.

כן טוען העותר כי תוצאות המכרז מלמדות כי החששות שהועלו במסגרת העתירה הקודמת לגבי עצמאות שיקול דעתו של מהנדס המשיבה 1 התגשמו במלואן.

העותר טוען באשר לחברה השלישית בוועדת האיתור שהייתה נציגת היועמ"ש למשרד הפנים שאין להבין את הצטרפותה להמלצות ועדת האיתור אלא אם כן הונחתה להעמיד את הצורך בתחלופה לפני כל שיקול אחר.

לטענת העותר, מתן שירותים משפטיים לוועדות מקומיות הוא החלק הארי של ההתמחות, הניסיון, המוניטין ומקור הפרנסה של העותר מימים ימימה ובשלהי חייו המקצועיים יקשה עליו מאוד לחפש מקור פרנסה אחר. בשל כך הסיר היועמ"ש מעל העותר את מגבלת 7 השנים שהונהגה לגבי כלל התובעים החיצוניים ובג"צ החליט כי העותר יהיה זכאי להגיש את מועמדותו לתקופה נוספת גם אצל הוועדות המקומיות שהעותר משרתן שנים רבות. העותר טוען כי שיקול התחלופה מעוגן בנוהל המוכר של משרד הפנים שגובש והוצג לפני שהתקבלה ההחלטה הנ"ל של בג"צ. דווקא בשל אותה הנחיה כללית לתחלופה התעורר הצורך בהחלטת בג"צ לבל תיחסם דרכו של העותר להתמודד על המשך העסקתו. העותר טוען כי הדברים ידועים למשרד הפנים ולמשיבה 1 ולכן תמוה כיצד השתרבב אותו צורך בתחלופה להמלצת ועדת האיתור, שעה שבג"צ הורידה אותו מעל הפרק לגבי העותר.

המשיבה 1 טוענת כי הליך בחירת היועמ"ש בוצע על פי הקבוע בחוזר המנכ"ל של משרד הפנים ובפסק הדין של בימ"ש זה בעתירה הקודמת ובסופו של יום נשמעו העותר ושאר המשתתפים הן בפני ועדת האיתור והן בפני המשיבה 1 וניתנה להם הזדמנות נאותה להציג את עמדתם בפני מליאת הוועדה המקומית בכל הנוגע להמלצות ועדת האיתור.

עוד טוענת המשיבה 1 כי לטענות העותר כבר קיים השתק פלוגתא מאחר שהעותר מבקש לפסול את ההליך מבלי שהוסיף כל ראיה חדשה, לאחר שהייתה הקפדה קפדנית מצד המשיבות 1 ו-2 על ההליך כמתואר בפסק הדין בעתירה הקודמת של העותר. המשיבה 1 טוענת כי הטענה לפיה תוצאות המכרז מלמדות כי יו"ר המשיבה 1 פעל שלא בתום לב, כשהוא מונחה אך ורק על ידי הצורך בתחלופה נטענת בעלמא ואין בה כדי להרים את הנטל המוטל על העותר נגד חזקת תקינות המעשה המנהלי. גם לגבי מהנדס הוועדה המקומית, שהינו חבר ועדת האיתור, אשר לגביו טוען העותר כי חששותיו בדבר מהימנותו שהועלו במסגרת העתירה הקודמת התאמתו, כביכול, טוענת המשיבה 1 כי אין בסיס לטענות העותר כי עיון בעתירה הקודמת מעלה ששאלת השתתפותו של המהנדס בוועדת האיתור כלל לא עלתה וממילא המהנדס עצמו לא היה צד לה. בכל מקרה, טוענת המשיבה 1 כי הרכב ועדת האיתור נקבע בחוזר המנכ"ל ולו היה יסוד לטענות העותר בהקשר זה היה עליו לתקוף למעשה את חוזר המנכ"ל וזאת לא עשה.

המשיבה 1 טוענת כי העותר לא העמיד שום תשתית עובדתית לטענותיו וממילא אין עילה לפסילת חברי ועדה שמונו כדין על יסוד ספקולציות והשערות כגון אלה שנטענו על ידי העותר.

באשר לטענות העותר בדבר אי התאמתה של הצעת המשיב 3 לתנאי המכרז טוענת המשיבה 1 כי אמנם נוסח הפרסום של המודעה לקה באי בהירות מסוימת, מאחר שלא הובהרה ההבחנה בין תפקידו של תובע בהליכי תביעה פליליים לשאר ההליכים המשפטיים בהם אמור היועץ המשפטי לייצג את הוועדה, אך המשיב 3, שהיה ער להבדל זה, הבהיר בהצעתו את הבעייתיות שבפרסום והפריד בין התשלום בגין פעולתו כתובע לבין יעוץ משפטי ושאר ההליכים המשפטיים. לכן, ומאחר שההלכה היא שלתנאי במכרז שאיננו ברור יש ליתן פרשנות המקיימת את ההצעות, לא נפל פגם בהליכים. בכל מקרה, טוענת המשיבה 1, כל ההצעות נבחנו על בסיס שווה של תשלום כולל בגין כל השירותים המשפטיים.

המשיבה 1 טוענת כי יש לדחות את טענות העותר בדבר אי סבירות הבחירה בהצעתו של המשיב נוכח מחירה ביחס להצעת העותר מאחר שהמשיב 3 כלל בהצעתו כל סוג עבודה והליך משפטי אפשרי, זאת בשעה שהעותר החריג מהצעתו הגלובאלית הליכים בפני ביהמ"ש העליון והליכים "עתירי עבודה" אחרים בסכומים גבוהים יחסית.

לטענת המשיבה 1, הצעת העותר כוללת מרכיבים משמעותיים שאינם ברורים, תוך השארת מרחב משמעותי לשיקול דעת לגבי קביעת שכ"ט בתיקים "בעלי היקף עבודה רב". המשיבה 1 טוענת כי הצעת המשיב 3 הברורה והמוגדרת עדיפה על הצעת העותר לאור מסוימותה.

המשיבה 1 טוענת כי בחשבון כללי מצאה ועדת האיתור והוועדה המקומית אחריה שאין פער מחירים כה משמעותי בין ההצעות ובתחשיב הנתונים האיכותיים והמחיר מצאה להמליץ על המשיב 3 ועל המשיבה 4 כמועמדים עדיפים.

כמו כן, טוענת המשיבה 1, בבחירת יועץ לוועדה המקומית משקל ההצעה הכספית איננו השיקול המכריע והמלצתה של ועדת האיתור המנתחת את הבחירה מדברת בעד עצמה. בנוסף, בענייננו מדובר בתהליך למינוי יועץ משפטי בהתאם להוראות חוזר המנכ"ל והתקשרות עם יועץ משפטי הינה כזו הדורשת יחסי אמון מיוחדים ומטעם זה הינה פטורה ממכרז.

המשיבה 2 טוענת כי אין מקום שביהמ"ש ישים את שיקול דעתו במקום זה שהפעילו ועדת האיתור ומליאת הוועדה המקומית ויבחן במקומן את כישורי המועמדים. עוד טוענת המשיבה 2 כי יש למחוק את העתירה על הסף מאחר שלא צורפו לעתירה כל מי שעלולים להיפגע מקבלתה – כל 27 המועמדים שרואינו בידי ועדת האיתור.

המשיבה 2 טוענת כי נוהל מינוי יועץ משפטי לועדות המקומיות שפורסם בחוזר מנכ"ל 1/07 גובש לאחר פסק הדין שניתן בבג"צ שהגיש העותר, כאשר באף אחד מהם לא נקבע כל שינוי בנוהל לעניין שיקול התחלופה שנגדו טוען העותר. כמו כן, בהתאם להסכמה שבאה לידי ביטוי בפסק הדין של בג"צ ניתנה לעותר אפשרות להשיג על הוראות הנוהל והוא ניצל אפשרות זו והשיג השגה ארוכה ומפורטת שנבחנה על ידי היועמ"ש של משרד הפנים. כל שטען העותר בהקשר זה היה מכוון כלפי תקופת ההעסקה של היועץ המשפטי הנבחר. המשיבה 2 טוענת גם כי בפרסומי המכרז שבנדון נאמר במפורש כי הוראות הנוהל 1/07 מהוות חלק בלתי נפרד מפרסום זה. על כן, מדובר בשיהוי ניכר בהגשת העתירה והעותר לא יכול להישמע היום בטענה כי שיקול התחלופה אינו לגיטימי ועל ועדת האיתור היה להתעלם ממנו ככל שהוא נוגע אליו.

המשיבה 2 טוענת כי המשיבות 1 ו-2 פעלו לאורן של הנחיות בימ"ש זה במסגרת פסק דינו בעתירה הקודמת. ועדת האיתור קיימה ראיונות אישיים לכל המועמדים, סיווגה את חמשת המועמדים המובילים והחליטה לתמוך במועמדותו של המשיב 3. המסמכים וסיכום ההמלצות הועברו למשיבה 1, אשר הודיעה למועמדים על האפשרות להגיש השגות בפני מליאת המשיבה 1. מליאת המשיבה 1 קיימה דיון בבחירת היועץ המשפטי לוועדה ושמעה את השגות המועמדים שהופיעו בפניה ולאחר מכן החליטה לאמץ את המלצות ועדת האיתור ולבחור במשיב 3 כיועץ משפטי לוועדה.

המשיבה 2 טוענת כי לא נפל פגם בהמלצתה ולא קמה כל עילה להתערבות בשיקול הדעת המסור למשיבות 1 ו-2. תחום הענקת השירותים המשפטיים מבוסס על קיומם של יחסי אמון והבחירה מבוססת על התרשמות סובייקטיבית של מזמין השירות מהמועמד. המשיבה 2 העדיפה להמליץ על המשיב 3 לאור התרשמותה מכישוריו המשפטיים, שיקול דעתו המאוזן, יצירתיות שהפגין, יכולת ביטוי טובה, ייצוגיות ונועם הליכות. אלה הובילו את הוועדה להחליט כי האיכות עדיפה על המחיר ביחס למועמד זה.

המשיבה 2 טוענת גם כי יש לתת חשיבות לשיקול התחלופה לשם קידום ערך שוויון ההזדמנויות ולאור החשש לשחיקה ולפגיעה בטוהר המידות בגין כהונה ארוכה בתפקיד בעל השפעה רבה. המשיבה 2 מציינת כי ביהמ"ש העליון עמד גם הוא על חשיבותו של שיקול התחלופה. לטענת המשיבה 2, ראוי היה כי הוועדה תשקול את שיקול התחלופה וכך אכן עשתה, אם כי אין המדובר בשיקול בלעדי ובוודאי שלא בשיקול שיש בו כדי לפסול מועמד ולייתר את מועמדותו. הא ראיה שהעותר סווג במסגרת חמשת המועמדים הסופיים אשר חברי המשיבה מצאו כמתאימים ביותר לתפקיד והמשיבה 4 נבחרה ככשירה שנייה למרות שבשנתיים האחרונות שימשה כתובעת של המשיבה 1 במסגרת עבודתה במשרדו של העותר.

המשיבה 2 טוענת כי לא נפל בהצעתו של המשיב 3 פגם המצדיק פסילת ההצעה. אמנם המשיב 3 לא חילק את הצעתו ואולם הצעת המחיר שלו כללה את כל הרכיבים הנחוצים, אם כי בחלוקה שונה. מאחר שהמשיבה 1 לא סברה שיש להורות על פיצולו של התפקיד כך שמועמד אחד ישמש כתובע ומועמד אחר יבחר לתפקיד היועץ המשפטי, חלוקה זו אינה משמעותית ואין כל חשיבות לאופן שבו הוצגו העלויות על ידי המועמדים. בנוסף, טוענת המשיבה 2 כי העותר לא צירף קורות חיים המעידים על ניסיונו, אף שנדרש לעשות כן וגם כאן מדובר בפגם טכני בהצעה.

המשיב 3 טוען כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה 1 אשר שקלה את השיקולים הראויים והנכונים, כי המשיב 3 זכה במכרז באופן ראוי והוגן וכי לא נפל בהצעת המשיב 3 כל פגם שיש בו כדי להשפיע על תוצאות המכרז. כן טוען המשיב 3 כי העותר היה מודע לפגמים בהודעת המכרז בעניין שיוך היצוג המשפטי בהליכים משפטיים לחלופת התובע ה"פלילי" ולא לחלופת הייעוץ המשפטי ה"אזרחי" והתעלם מפגמים אלה ולכן חל שיהוי ואי מיצוי הליכים מוקדמים בהגשת העתירה. המשיב 3 טוען כי יש לראות בשתיקת העותר בנוגע לעניין זה ובנוגע להצעת המשיב 3 בפני מליאת הוועדה המקומית משום הסכמה כי לא נפל כל פגם בהצעת המשיב 3. המשיב 3 טוען עוד כי מקור הטעות אינו בהצעת המשיב 3 דווקא אלא בהצעת המכרז. לטענת המשיב 3 אילו הייתה הוועדה המקומית מחליטה לפצל התפקידים הרי שלא ניתן היה לעשות זאת לאור הוראת המכרז ו/או הצעות עוה"ד. לכן טוען המשיב 3 שלא נפל כל פגם בהצעתו שכן זו ערוכה בהתאם לפרמטרים הנכונים להגשת הצעה למכרז ייצוג לוועדה מקומית לתכנון ובניה. המשיב 3 טוען כי דווקא בהצעת העותר נפל פגם והיא פסולה ובלתי ראויה מאחר שהיא מעלה אפשרות לתשלום בגין הליכים חריגים לפי שיקול דעת יו"ר הוועדה המקומית או סיכום מראש בין העותר ובין יו"ר הוועדה המקומית בכל תיק. בהצעה זו אין מסוימות ומדובר בהצעה עמומה, דבר שיש בו להביא לפסילת ההצעה, לטענת המשיב 3. באשר לשיקולי המשיבות טוען המשיב 3 כי נבחן גם הצורך בתחלופה בתפקיד, בהתאם לחוזר המנכ"ל ואין משמעותו של דבר כי שיקול זה הכריע את ההחלטה, אלא כי הדבר נשקל ותו לא. המשיב 3 מציין כי גם בהחלטות בימ"ש זה בעתירה הקודמת ובג"צ אין התייחסות לשיקול זה או אחר אשר על ועדת האיתור לשקול ואין בהן הנחיה שלא לבחון את השיקול בדבר הצורך בתחלופה. באשר לפער בין הצעות המחיר של העותר והמשיב 3 טוען המשיב 3 כי הצעתו של המשיב 3 הינה סופית ולא יגבה כל תשלום בגין הליכים חריגים ואילו בהצעת העותר יש פתח לחיוב נוסף ולכן אין להתייחס לפער במחירים כפער גבוה, כפי שמציג זאת העותר. בכל מקרה, ישנם שיקולים גם מעבר להצעת המחיר, כגון כישורים, יכולת למלא את התפקיד בהצלחה וכדומה. ועדת האיתור התרשמה מן המשיב 3 כבעל הכישורים האישיים העודפים.

המשיבה 4 טוענת כי המשיבות 1 ו-2 לא נתנו משקל נאות להפרשי עלויות המוצעות על ידי המועמדים. כמו כן, טוענת המשיבה 4, כי המשיבות לא שקלו די את האפשרות של פיצול תפקיד היועץ המשפטי והתובע ולא נזקקו לעמדת הפרקליטות בדבר פיצול התפקיד או אי פיצולו.

המשיב 5 טוען כי אין להתערב בשיקולי המשיבה 1 וכי הצורך בתחלופה הוא עניין הנתון לשיקולה של המשיבה 1 ושלא נאסר בפסק הדין של בג"צ או בנוהל החדש שגיבש משרד הפנים לאחר קבלת ההשגות בהתאם לפסק הדין של בג"צ. בכל מקרה, טוען המשיב 5 כי זכיית העותר במכרז אינה תוצאה מובנת מאליה, אפילו אם תוכרז הצעת משיב 3 פסולה ויש טעמים טובים להחזיר העניין למשיבה 1 לשקול את המועמדויות מחדש בין המועמדים שסומנו כעדיפים על ידי ועדת האיתור.

העותר טוען בתגובה לטענות המשיבים כי כל מי שלא הסיג בפני הוועדה המקומית רואים בו כמי שויתר על טענותיו ואין צורך לצרף אותו כמשיב בעתירה. לטענתו, כל מי שהסיג על המלצות ועדת האיתור צורף כמשיב חוץ משני עורכי דין שממילא לא דורגו בין חמשת המתאימים לתפקיד. לעניין טענת השיהוי טוען העותר כי השיג בזמנו על הנוהל אך הנוהל לא תוקן ובעקבות כך לא העלה בהסגתו האחרונה את טענתו בעניין שיקול הצורך בתחלופה. לטענת העותר, בג"צ התייחס לטענותיו בדבר שיקול הצורך בתחלופה ולכן קבע כי העותר יוכל להגיש מועמדותו בפני ועדת האיתור.

העותר טוען כי השיקול בדבר הצורך בתחלופה אינו רלוונטי לגביו ואסור היה לועדה לשקול את השיקול הזה לגבי העותר מכיוון שהצהירו בעבר שמועמדותו של העותר תישקל בנפש חפצה. העותר טוען כי אם קיים שיקול של תחלופה לא ניתן לשקול את מועמדותו בנפש חפצה. לטענת העותר, בעניינו צריכה הייתה הוועדה לאזן בין הצדקה להמשך כהונתו של העותר אל מול הכלל של רוטציה בתפקיד ולהחליט מה גובר על מה במקרה זה. לטענתו, דבר זה לא נעשה. העותר טוען כי הוועדה לא נימקה מהו השיקול לדחיית הצעתו של העותר מלבד הצורך ברוטציה, שאינו שיקול רלוונטי לטענתו.

לגבי הצעתו של המשיב 3 טוען העותר כי הצעתו, שעושה פיצול שונה של התפקיד ממה שכתוב במכרז, אינה מאפשרת להשוות בין הצעתו לבין הצעות אחרות ולמעשה חוסמת את האפשרות לפצל את התפקיד לשניים. באשר להצעת המחיר טוען העותר כי העניין של הליכים חריגים הוא זניח לחלוטין ולכן לא ניתן לטעון כי הצעתו של העותר גבוהה מהצעת המשיב 3.

באשר לטענה כי מדובר במשרת אמון טוען העותר כי לא נאמר בהמלצת ועדת האיתור שהאמון במשיב 3 גדול יותר מהאמון בעותר או מהאמון במועמדים האחרים. העותר טוען כי לא ניתן לטעון במסגרת העתירה נימוקים שלא הועלו בהמלצת ועדת האיתור.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטת המשיבה 1 והמלצת וועדת האיתור, המשיבה 2, הגעתי למסקנה שאין להתערב בהחלטת המשיבה 1, מהטעם שלא נפל בהחלטה או בהמלצת המשיבה 2 פגם המצדיק התערבותו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, בנסיבות העניין. אפרט להלן.

מעיון בהמלצות ועדת האיתור עולה כי השיקולים שנשקלו בבחירת המועמדים הסופיים הינם שיקולים רלוונטיים ונאותים, כגון התרשמות מכישוריהם המשפטיים והאישיים של המועמדים, אופן הפעלת שיקול הדעת של המועמדים, רהיטותם הלשונית ויכולת ניתוח וכתיבה וכן התחשבות בייצוגיות ונועם הליכות של המועמדים, כיאה לתפקיד היועמ"ש. כן יחסה הוועדה משקל לגובה שכר טרחה שהוצע על ידי המועמדים. הוועדה נתנה גם דעתה לשיקול בדבר הצורך בתחלופה בתפקיד זה.

סבורני כי מדובר בשיקולים רלוונטיים שאינם פסולים. השיקול בדבר צורך בתחלופה בתפקיד לא נשלל על ידי ביהמ"ש, לא בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת שהוגשה על ידי העותר לבימ"ש זה, ולא בפסק דינו של ביהמ"ש העליון. כל שקבע ביהמ"ש העליון הוא שהעותר יוכל להתמודד על התפקיד. לא נקבע כי שיקול התחלופה לא יהווה שיקול בשקילת מועמדותו של העותר. כן לא נשלל שיקול זה במסגרת נוהל מינוי היועמ"ש שפורסם על ידי משרד הפנים. על כן, המדובר בשיקול רלוונטי שאיננו פסול ולא נפל פגם בשיקול דעת המשיבות 1 ו-2 לעניין זה.

אוסיף עוד כי השיקול שענינו תחלופה במינויו של יועץ משפטי למשיבה 1, כערך בפני עצמו, הוא שיקול ענייני. הנושא של הגבלת משך כהונה בתפקידים ציבוריים לשם הבטחת תחלופה בא לידי ביטוי בדברי חקיקה המסדירים כהונתם של ממלאי תפקידים שונים. כך, למשל, הוגבלה רק לאחרונה משך כהונתם של נשיאים וסגני נשיאים בבתי המשפט (סעיפים 8 ו-9 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984). כך גם מוגבל משך כהונתם בתפקיד של ממלאי תפקידים ציבוריים רבים אחרים.

בעניין שבפני מדובר במשרה של יועץ משפטי לזרוע שלטונית. לעניין נשוא עתירה זו יפים הדברים שנאמרו ב"דו"ח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו" שפורסם בשנת 1998. בפרק הדן במשך כהונתו של היועץ המשפטי מבהירים חברי הוועדה את הצורך בקביעת משך כהונה ליועץ משפטי כדי למנוע את פיטוריו מטעמים שרירותים. עם זאת מצביעים הם גם על הצורך לקצוב את משך הכהונה וזאת מהטעם ש"...יש להביא בחשבון שהתפקיד נושא עימו, כמתואר, סמכויות רחבות מאוד, ואין לקבוע תקופת שירות ארוכה מידי היוצרת ריכוז כוח לתקופה ממושכת, דבר שיש בו, לאור נסיון החיים וההערכות הסבירות, כדי לגרוע גם מן האיזון הדרוש בממשל דמוקרטי תקין." (עמ' 68 , פרק ו' סעיף 10 לדו"ח). דברים אלו נכונים גם למשרת יועץ משפטי בגופי שלטון מקומי ובוועדות לתכנון ובניה. סבור אני כי מכאן גם ששיקול שעניינו עצם ביצוע התחלופה בתפקיד היועץ המשפטי למשיבה 1 כיעד בפני עצמו אינו שיקול פסול כלל לעיקר.

לאור האמור, סבורני כי לא נפל פגם בכך שהמשיבות 1 ו-2 הביאו בחשבון את שיקול התחלופה, אם כי אין המדובר בשיקול בלעדי ובוודאי שלא בשיקול שיש בו כדי לפסול מועמד כלשהו. הראיה לכך שהעותר לא נפסל בשל שיקול התחלופה, כטענת המשיבה 2 בתשובתה לעתירה, היא כי העותר סווג במסגרת חמשת המועמדים הסופיים אשר חברי המשיבה 2 מצאו כמתאימים ביותר לתפקיד ואשר המשיבה 1 שקלה כמועמדים סופיים לתפקיד. על כן, לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל בהחלטה פגם בשל התחשבות בשיקול התחלופה.

המשיבה 1 דנה בהמלצתה של המשיבה 2 במסגרת מליאת הוועדה המקומית ביום 30.3.09 ושמעה את טענותיהם של המועמדים, אשר ביקשו להשיג בפניה על המלצת ועדת האיתור ואת הסברי יו"ר הוועדה ומהנדס הוועדה, חברי ועדת האיתור. המשיבה 1 קבעה כי לאחר ששמעה את כל הנ"ל השתכנעה הוועדה כי ועדת האיתור, אשר שמעה את המועמדים באריכות וביסודיות, נתנה משקל ראוי לכל השיקולים הרלבנטיים והמלצתה הינה סבירה, מאוזנת וראויה. על כן, החליטה המשיבה 1 לאמץ את המלצת ועדת האיתור ולבחור במשיב 3 כיועץ המשפטי ותובע שלה.

כאמור, לא מצאתי כל פגם משמעותי בהחלטת המשיבה 1 או בהמלצת ועדת האיתור, המצדיקים התערבותו של בימ"ש זה בהחלטה. ההחלטה התקבלה לאחר ניהול ההליך על פי הנוהל שפורסם ובצורה נאותה, לאחר שמיעת כל הנוגעים בדבר ושקילת כל השיקולים הרלבנטיים המתאימים כאשר שוקלים מועמד להתקשרות מסוג זה.

יש לציין כי עיינתי גם בפרוטוקול הוועדה המקומית ובדיון הפנימי שהתקיים לאחר שמיעת טענותיהם של המועמדים ולא מצאתי כי נפל פגם המצדיק התערבות של בימ"ש זה. לגבי מועמדותו של העותר איזנה הוועדה את ניסיונו ואת שנות פעילותו בתפקיד אל מול הצורך בתחלופה והחלטתה בעניין איננה חורגת ממתחם הסבירות, בנסיבות העניין, לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים בעניינו של העותר.

יש לקבל את טענת המשיבה 1 כי בהתקשרות מעין זו שבנדון, כאשר מדובר בבחירת עורך דין שהוא נציג המשיבה 1 והיועץ המשפטי שלה, ברור שיש לשים דגש על יחסי האמון הדרושים בהתקשרות כזו ועל התרשמות סובייקטיבית מהמועמד, אישיותו, כישוריו וידיעותיו.

סעיף 5 לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993, קובע כך:
"(א) התקשרות משרד לביצוע עבודה או לרכישת שירותים אינה טעונה מכרז אם היא אחת מאלה:
(1) .....;
(2) התקשרות לביצוע עבודה הדורשת יחסי אמון מיוחדים, לרבות עריכת דין, ראיית חשבון, בוררות, ייעוץ או ביצוע מחקר;".

כלומר, גם התקנות החלות על מכרזים מכירות בכך שהתקשרות עם יועץ משפטי ועורך דין שמייצג בהליכים משפטיים דורשת יחסי אמון מיוחדים. על כן, ברור שההתרשמות הסובייקטיבית של הגוף המעסיק מהמועמד מהווה שיקול מכריע ורלוונטי.

יש לקבל גם את טענת המשיבה 1 כי לא הייתה עדיפות מיוחדת להצעתו של העותר מבחינת המחיר שהציע, זאת מאחר שאמנם הצעתו הכוללת הינה נמוכה יחסית, אך הוא לא כלל בתוכה את כל ההליכים, אלא הפריד בין ייצוג הוועדה ויעוץ משפטי בהליכים רגילים ובין ייצוג בהליכים משפטיים חריגים, כגון הליכים בביהמ"ש העליון והליכים עתירי עבודה באופן יוצא דופן. על כן, לא ניתן לנבא באופן ברור ומפורש מהו המחיר הגלובאלי לייצוג כולל על פי הצעתו של העותר. הצעתו של המשיב 3 אמנם לא חילקה בין המחירים לתפקידים השונים, אך הצעתו כללה את כל הרכיבים הנחוצים ולאור העובדה שהמשיבה 1 לא סברה שיש לעשות חלוקה בין תפקיד התובע ובין תפקיד היועץ המשפטי, אין חשיבות לחלוקה זו ולאופן שבו הוצגו העלויות בהצעות המחיר. בכל מקרה, אין המדובר בפגם בהצעתו של המשיב 3 המצדיק פסילת ההצעה, בנסיבות העניין.

כמו כן, שיקול המחיר אינו השיקול היחידי והמכריע ביותר והעותר מכיר בכך. כפי שמציינת המשיבה 2, המשיב 3 נבחר כמועמד מועדף לאור ההתרשמות מכישוריו המשפטיים, שיקול דעתו, יצירתיות שהפגין, יכולת ביטוי, ייצוגיות ונועם הליכות. כל אלה הינם שיקולים רלוונטיים, כפי שפורט לעיל.

לא מצאתי מקום לקבל גם את טענות העותר בדבר העדפותיו של מר בן גיגי בדבר תחלופה בתפקיד, לאור כל המפורט לעיל ולאור ההליך שניהלו המשיבות 1 ו-2 בבחירתן את המועמד המתאים, אשר יש בו כדי לנטרל כל השפעה בלתי הוגנת לה טוען העותר.

סבורני, כי לאור האמור לעיל, אין להתערב בשיקול דעתן של המשיבות 1 ו-2 בעניין בחירת היועמ"ש, לאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים והליך הבחירה בוצע בהתאם לנהלים ובצורה נאותה.

כלל ידוע הוא כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים איננו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המקצועית ומתערב בשיקול דעתה המקצועית של הרשות רק בנסיבות חריגות. ראה:
בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3), 678, 687-688;
בג"צ 4539/94 ד"ר נקסה נביל נ' ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778, עמ' 786-787;
בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, , 15.4.07;
בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם, , 19.7.07.

בנסיבות מקרה דנן החלטת המשיבות 1 ו-2 לא חרגה ממתחם הסבירות. על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי אין להתערב בהחלטת המשיבה 1 שניתנה על פי המלצת המשיבה 2, לבחירתו של המשיב 3 כמועמד מתאים לתפקיד היועמ"ש, לאחר שנוהלו ההליכים בהתאם לנוהל שפורסם על ידי משרד הפנים, נשקלו כל השיקולים הרלבנטיים המתאימים וניתנה הזדמנות לכל הנוגעים בדבר להשמיע דעתם והתנגדויותיהם.

סיכום:

מהטעמים שפורטו לעיל אני מורה על דחיית העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



בשולי האמור לעיל אעיר כי בדו"ח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו משנת 1998 נקבעו עקרונות בנוגע למשך כהונת יועץ משפטי לממשלה. הוועדה עמדה על חשיבות קציבת כהונה וזאת כדי למנוע העברת יועץ משפטי מתפקידו משיקולים שרירותיים או על רקע התנכלות עקב החלטותיו ובמקביל ראתה חשיבות בקציבת כהונה לשם מניעת ריכוז כוח שלטוני בידי גורם אחד לתקופה ממושכת. עקרונות אלו נכונים גם למשרות של יועצים משפטיים לגופי שלטון אחרים וראוי כי יישומו.

עוד אוסיף, בעניינו של העותר שבפני, כי העותר סיפק שירותים משפטיים למשיבה 1 תקופה ארוכה, מיום הקמתה ועוד קודם לכן כאשר הייתה חלק מוועדה מקומית לתכנון ובניה אחרת. לא נטען בדיונים שערכו המשיבות 1-2 או בפני כי כשל בתפקידו. ראוי היה כי המשיבה 1 תמצא את הדרך הראויה והמכובדת להפסקת ההתקשרות בין העותר לבינה באופן שיביא לידי ביטוי את העבודה המשותפת לאורך שנים ואת תרומתו של העותר לעבודתה של המשיבה 1.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת צר''מ

  2. ועדת מינהל השירות

  3. ועדת המאוימים

  4. החלטת ועדת המעקב

  5. ערעור על ועדת שליש

  6. ועדת שחרורים מיוחדת

  7. בקשת הקלה מועדה מקומית

  8. שימוע בפני ועדה בעירייה

  9. ביטול החלטת ועדת חריגים

  10. משוא פנים בוועדת המכרזים

  11. הקלטת ישיבות ועדת מכרזים

  12. ביטול החלטת ועדת מכרזים

  13. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  14. ועדת חריגים לדיור ציבורי

  15. הקלטת דיון בועדת המכרזים

  16. ערעור על החלטת ועדת האכלוס

  17. שינוי עמדה של הוועדה המקומית

  18. בחירות לועדה לתכנון ובניה

  19. כינוס ועדת מעקב תוך זמן סביר

  20. טעויות בהחלטת ועדת המכרזים

  21. זכות הקיזוז של ועדה מקומית

  22. אכיפת החלטה של ועדה פריטטית

  23. אי יישום המלצות ועדת חקירה

  24. הועדה שגתה לא ביצעה בדיקות

  25. זיכוי מעבירות עקב עדות יחידה

  26. טוענת כי פוטרה בשל עדותה בהליך

  27. הועדה המקומית אישיות משפטית

  28. דרישה לקיים דיון בועדה המחוזית

  29. בקשה לביטול החלטת ועדת המכרזים

  30. פגם מנהלי בהחלטת הועדה המקומית

  31. בקשה לביטול החלטת ועדת הבוחנים

  32. החלטת ועדה מחוזית על סגירת תיק

  33. לטענת הועד המקומי לא שולמו כספים

  34. בקשה לתשלום מיוחד ועדת ההתנתקות

  35. ביטול החלטת ועדת המכרזים עקב פגמים

  36. זכות טיעון חלקית בפני הועדה המחוזית

  37. הקלה לא בהתאם למדיניות הועדה המקומית

  38. בדיקת חוסן פיננסי ע''י ועדת המכרזים

  39. התערבות שיפוטית בהחלטות ועדת המכרזים

  40. שינוי החלטת ועדת קידום הפקולטה לרפואה

  41. קבילות דו''ח ועדת חקירה פנימית כראיה

  42. החלטת מכרז ועדת המכרזים פסולה מעיקרה

  43. חיוב הועדה לתכנון ובניה לעמוד במועדים

  44. ביטול תוצאות ועדת הבוחנים במכרז פנימי

  45. ערעור על החלטות הועדה להטלת עיצום כספי

  46. מינוי נציג בועדה המקומית לתכנון ולבניה

  47. ערעור על החלטת ועדת הביקורת של ההסתדרות

  48. ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

  49. טענת פגמים מנהליים בהחלטת הועדה המחוזית

  50. ביטול החלטת ועדת המכרזים על חלוקת עבודה

  51. תביעה לחייב לקיים את החלטה הועדה הפריטטית

  52. ביטול המלצה לאחר הגשת תכנית לועדה המקומית

  53. הקטנת חוב עפ"י החלטת הוועדה לביטול חובות

  54. תביעה נגד ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות

  55. ערעור על ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חולים

  56. ערר על החלטת הועדה לאשר שני אלמנטים מתוך בקשה

  57. נוהל בקשות בפני הוועדות לעניינים הומניטאריים

  58. איטום / מילוי חללים במרתף בהוראת ועדה מקומית

  59. ערעור על החלטת ועדת הערר של הרשות לאסירי ציון

  60. הגשת תביעה בטעות לועדת הערר ולא לוועדה המקומית

  61. החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון

  62. הארכת תוקף החלטת ועדה לתכנון ובניה למתן היתר

  63. ביטול החלטת הועדה לערעורים לענייני קרן מבטחים

  64. בקשה לשינוי החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה

  65. נטען כי הוועדה לא קיימה את האמור בפסק הדין המחזיר

  66. דחיית ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים

  67. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי סעיף 33 לחוק הנכים

  68. המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה

  69. הוועדה שינתה את הממצאים שלה בין התכנסותה הראשונה לשנייה

  70. ממצאים בפסק דין קודם הם בבחינת עדות מפי השמועה בהליך המאוחר

  71. האם 2 עדויות בביהמ"ש: בעל ואשתו נחשבות לשתי עדויות נפרדות ?

  72. שאלת הרגישות הנופית - האם החלטת הוועדה בנושא זה חרגה ממתחם הסבירות

  73. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון לאשר תוספת חדרים על הגג במקרקעין

  74. בקשה לועדה הציבורית להחלפת דירה בדירה גדולה יותר בשל צפיפות המגורים

  75. הועדה המקומית החליטה לתקן את מידות הבריכה הן לגבי עומקה והן לגבי רוחבה ואורכה

  76. בקשה מוועדת האכלוס העליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון להקנות זכויות חוזיות כדייר

  77. ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לפי חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון