צו מניעה נגד העברה יזומה של מורה לבית ספר אחר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת מורה לבית ספר אחר: סגנית הנשיא נילי ארד בית הדין האזורי בחיפה (השופטת מיכל פריימן ונציגי הציבור מר אבישר עוז ומר יאיר רון, ס"ע 09-08-3155) דחה עת עתירתה של המבקשת למתן צו מניעה האוסר על העברתה היזומה מתפקידה כמורה בבית הספר "הגליל המערבי" לבית ספר "משגב" או לכל בית ספר אחר, ולהורות על החזרתה למשרתה בבית הספר בו לימדה, החל ביום 1.9.2009. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור. הרקע המבקשת עבדה כ-25 שנה בבית הספר הגליל המערבי ועסקה בהוראת לשון. בשנת תש"ס מונתה המבקשת (להלן: המורה) לסגניתה של גב' קליה הילו מנהלת חטיבת הביניים בבית הספר. כעבור שנתיים מונתה גב' הילו למנהלת מקיפה של בית הספר (להלן: המנהלת) והמורה מונתה למנהלת חטיבת הביניים וממלאת מקום בפועל. בחודש מרץ תשס"ב, הודיעה המורה כי אינה מעוניינת לשמש בתפקידה כסגנית המנהלת ולבקשתה יצאה לשנת שבתון בשנת הלימודים הבאה. בשנת תשס"ד חזרה המורה להוראה בבית הספר והודיעה כי אינה מעוניינת למלא כל תפקיד אחר. בחודש יולי 2007 פנתה המנהלת למינהל החינוך ההתיישבותי בבקשה להעביר את המורה בהעברה יזומה, מבית הספר "הגליל המערבי" לבית ספר אחר (להלן גם: ההעברה היזומה). זאת, נוכח מערכת היחסים העכורה ביניהן, כשלטענת המנהלת המורה אינה מפסיקה "להתנגח בהנהלת בית הספר, בבעלי התפקידים בו ומנסה לפגוע במהלך ההתנהלות בכל דרך אפשרית, גם במחיר פגיעה בכלל הצוות ובבית הספר כולו" (מכתב המנהלת מיולי 2007). הליכי השימוע 3. בתום הליך שימוע שנועד ביום 25.5.08 בנוגע לבקשה להעברתה היזומה של המורה, התקבלה החלטת מינהל החינוך ההתיישבותי כדלקמן: "חברי הוועדה ששמעו וקראו את טענותיה של הגב' גוזיאן יעקוביאן ולאחר שקבלו את תגובותיה של גב' קליה הילו שהועלו בכתב ובעל-פה ועיינו בדו"ח הבדיקה של המפקחים אהרון ציון ואריק שחף, אשר בדקו את טענותיה של הגב' יעקוביאן והגיעו לכלל החלטה, כי יש להעביר את גב' יעקוביאן מבית הספר 'גליל מערבי' בהעברה יזומה עקב אי התאמה לסגל בית הספר". ההחלטה נומקה תוך התייחסות למערכת היחסים העכורה בין המשיבה למנהלת; לנתק ביניהן; ולחוסר האמון של המורה במנהלת. עוד צוין, כי המפקחים השתכנעו שהמנהלת פעלה משיקולים ענייניים ולפי צרכי בית הספר (להלן: החלטת ועדת השימוע). 4. ערעור שהגישה המורה למחמ"ד המינהל על החלטת ועדת השימוע נדחה לאחר שימוע, בהחלטתו של מר אשר דרורי מיום 17.7.2008 בה נקבע כך: "לאור הדברים ששמעתי וקראתי בחומר שהוצג בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי מצב הדברים כיום בבית הספר, ככל שנוגע ליחסים בין גב' יעקוביאן לבין צוות ההנהלה ובעיקר, הגב' הילו, הם כה קשים ולא ניתן להמשיך מצב זה, שכן בסופו של יום הדבר פוגע בהתנהלות ובניהול התקינים של בית הספר ובאווירה השוררת בו" (להלן: החלטת מר דרורי). 5. ביום 3.8.2008 התקיימה ישיבת שימוע בערעורה של המורה על החלטת מר דרורי. השימוע התקיים בפני מנהל המינהל, ד"ר יחיאל שילה, בהשתתפות נציגות ארגון המורים. ביום 6.8.2008 התקבלה החלטת ד"ר שילה בה נאמר כך: "1. התרשמתי כי מערכת היחסים בין המורה לבין מנהלת בית הספר, גב' קליה הילו וסגניתה, גב' גיטא סבא, הינם עכורים ביותר ואינם ניתנים לגישור. 2. המינהל יאשר למורה לצאת לשנת שבתון ואם הדבר אינו מתאפשר מבחינת קרן ההשתלמות, אזי לחל"ת, לשנה"ל תשס"ט. 3. לקראת שנה"ל תש"ע, תערך ישיבה ביני לבין נציג/ת ארגון המורים והמורה, על מנת לדון באופן שיבוצה בשנה"ל תש"ע וזאת בהינתן המצב המתואר בסעיף 1 דלעיל. 4. יובהר, כי המורה לא תשובץ בבית הספר 'הגליל מערבי' בשנה"ל תש"ע בשל המצב המתואר בסעיף 1 לעיל, הליך העברה שבוצע לה במהלך שנה"ל תשס"ח יהיה תקף - לא ידרש הליך העברה - לקראת שנת הלימודים תש"ע". לאחר הדברים האלה, התנהלה תכתובת ענפה בין המורה וארגון המורים לבין גורמי המינהל. מר רן ארז הגיש ערעור על החלטתו של ד"ר שילה למנכ"ל משרד החינוך. אולם לא ננקט סכסוך עבודה בעניינה של המורה. הודעת השיבוץ 6. במכתב מיום 6.5.2009 הוּדע למורה, כי לשנת הלימודים תש"ע שובצה להוראה בבית הספר "משגב". כעבור כשלושה חודשים, ביום 4.8.2009 הגישה המורה לבית הדין האזורי בקשתה לצו מניעה, מושא הדיון שלפניי. החלטת בית הדין האזורי בית הדין האזורי סקר את השתלשלות העניינים בין הצדדים, תוך שהתייחס לעובדות הדרושות לעניין לרבות מערכת היחסים העכורה שהתגלעה בין המורה לבין מנהלת בית הספר והצוות הניהולי; ויתקה של המורה; והליכי השימוע וההשגה שהתקיימו בעניינה. לאחר שנתן דעתו לכלל הנסיבות הגיע בית הדין למסקנה כי לא נפל פגם בהחלטת הרשות המוסמכת להעביר את המורה העברה יזומה לבית ספר אחר וכי אין טעם המצדיק התערבותו בשיקול דעתה; הוסיף בית הדין והטעים כי בקשתה של המורה נגועה בשיהוי ניכר של כשנה, וכי אף מטעם זה יש לדחות בקשתה להחזירה לעבודה בבית הספר "הגליל המערבי". הבקשה לרשות ערעור עיקר טיעוניה של המורה היה באלה: תפקודה בבית הספר היה מסור ונאמן כפי העולה ממכתבי ההערכה הרבים שקיבלה; בית הדין שגה משלא התייחס לסכסוך עבודה בבית הספר שהגיש ארגון המורים והנוגע להתנהלותה של המנהלת; מהחלטתו של מר שילה מיום 6.8.2008 עולה כי לא תועבר לבית ספר אחר ללא ישיבה נוספת בנוכחותה ובנוכחות ארגון המורים, דבר שלא נעשה; התנהלותה אינה נגועה בשיהוי משפעלה למיצוי הליכים פנימיים טרם פנייה לערכאות; בית הדין התעלם משורה ארוכה של פגמים מנהליים עליהם הצביעה, כגון דרכי המינוי לתפקיד המנהלת וסגניתה; תשלומים שנדרשו מתלמידים וכיוצ"ב; התצהירים שהוגשו מטעם המדינה לא היו של הגורמים המוסמכים למתן מענה לפגמים האמורים ואינם יכולים לשמש ראייה נגד טענותיה; אין ניתן היה להעבירה לבית ספר אחר משחלות בעניינה הוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל תקין), התשנ"ז-1997. בהודעה נוספת שהגישה הוסיפה המורה וטענה כי פנתה ב- 31.8.2009 לבית הספר 'משגב' ונדהמה לגלות, כי הגורמים הרלוונטיים לא עשו די לשיבוצה בשנה"ל תש"ע. 9. המדינה ביקשה לדחות את הבקשה תוך שסמכה טיעוניה על החלטתו של בית הדין האזורי לגופה ובשל השיהוי בהגשתה, והוסיפה וטענה: הבקשה מכוונת נגד קביעות עובדתיות בהן לא תתערב ערכאת ערעור; בית דין שלערעור אינו נוטה להתערב בשיקולי הערכאה הדיונית לעניין צווים זמניים ובנסיבות העניין לא נמצא טעם משפטי או אחר לסטייה מכלל זה; אף לא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטות הרשות המוסמכת. מאזן הנזקים נוטה לטובת המדינה, לאחר ששינתה מצבה במועד הגשת הבקשה לרשות ערעור, לאחר ששנת הלימודים תש"ע החלה. דיון והכרעה 10. לאחר שנתתי דעתי לחומר שהובא לפני, לטיעוני הצדדים ולהחלטת בית הדין האזורי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. טעמיי לכך אבאר להלן. ככלל, לא תתערב ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני או להימנע מתיתו, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן [עע 215/03 ענבר נ' יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (טרם פורסם) 3.11.2006]. המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים מעין אלה. זאת ועוד. הבקשה מכוונת כגד שיקוליה של הרשות המוסמכת והחלטתה, והלכה היא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה, בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת [עע 1123/01 בית הספר כי"ח בת"א - צויזנר, פד"ע לו 438, 476 (2001) (להלן: פרשת צויזנר); עע 451/06 ברקאת - משרד החינוך, התרבות והספורט, פסקה 9 (טרם פורסם), 16.10.2006)]. אף לגופו של עניין אין להתערב בהחלטתו של בית הדין האזורי, בהיותה מבוססת היטב בממצאיה העובדתיים ובמסקנותיה המשפטיות. החלטת ההעברה היזומה עולה בקנה אחד עם מסכת העובדותו והינה בגדר הפררוגטיבה הניהולית השמורה למעסיק בכל הנוגע לארגון מקום העבודה. בהחלטת ההעברה, יש כדי לאזן נכונה בין הקושי האובייקטיבי שנוצר בבית הספר "גליל מערבי" כתוצאה ממערכת היחסים העכורה בין המבקשת לבין הנהלת בית הספר, לבין זכויותיה כמורה ותיקה [השוו: פסיקתי בפרשת צויזנר]. לא למותר לציין, כי למורה ניתנו כמה וכמה הזדמנויות להביע עמדתה, בכתב ובעל פה בפני הדרגים המוסמכים, ועניינה נדון בוועדות שימוע ונבחן, טרם קבלת ההחלטה הסופית על העברתה היזומה לבית ספר אחר בתחום מגוריהּ. בהחלטות אלה לא נמצא פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין לשנותן. על האמור אוסיף, כי לא נמצא ממש בטענותיה של המורה בנוגע לפגמים בהתנהלותם של גורמים בבית הספר ולפיכך, אף אין להידרש בהליך זה, לטענותיה לפי חוק הגנה על עובדים. אף לא מצאתי ממש בנטען בהודעה הנוספת שהגישה. סוף דבר - הבקשה נדחית. בשים לב לנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. דיני חינוךהעברה יזומהצוויםצו מניעהבית ספרמורים