הפסקת כהונת חבר מועצה מקומית בגלל ניגוד עניינים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת כהונת חבר מועצה מקומית בגלל ניגוד עניינים: הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה כנגד החלטת המשיבים 1-3 על הפסקת כהונת העותר כחבר מועצה במועצה מקומית פרדיס, זאת לאור היותו סגן מנהל בית הספר ובשל ניגוד עניינים הקיים בין תפקידים אלו, לטענת המשיבים. העותר עובד כמורה בבית ספר יסודי החל משנת 1978 ומונה כסגן מנהל בית הספר בשנת 1990. העותר טוען כי לפני כשנתיים נכנסה תוכנית אופק החדשה לתוקף בבית הספר שבנדון, לפיה סמכויותיו של סגן מנהל בית הספר מוגדרות כפדגוגיות, כך שהקשר עם הקהילה הינו בסמכותו הבלעדית של מנהל בית הספר. בתאריך 16.11.08 התקיימו בחירות בכפר פרדיס, בהן נבחר העותר כחבר במועצה והעותר התחיל לכהן כחבר מועצה. העותר טוען כי לא נבחר כחבר בוועדת החינוך ואינו ממונה על ענייני חינוך במועצה. תפקידו במועצה מתמצה בהשתתפות בוועדות ביקורת, מל"ח, דת ותחבורה. לטענתו, תפקידו כסגן מנהל בית הספר הינו פדגוגי גרידא ללא כל זיקה למועצה המקומית. העותר טוען כי המשיב 1 זימן את העותר למשרדו ביום 25/8/09 לשם דיון בהמשך דרכו כחבר מועצה, ושימוע זה נערך ביום 25/8/09, זאת לאור ניגוד העניינים בין תפקידו כסגן מנהל בית ספר לבין היותו חבר המועצה, כנטען על ידי המשיבים 1-3. לטענת העותר, ראש המועצה המקומית פרדיס, המשיב 4, קיבל בתאריך 7/5/09 המלצת היועץ המשפטי אשר פירט את הסוגיה של ניגוד עניינים והמליץ כי על מנת למנוע את האפשרות לניגוד עניינים יש להשתמש באמצעים כמו המנעות מהשתתפות בדיונים שיש להם נגיעה למערכת החינוך או לבית הספר שבו משמש העותר כסגן מנהל וכן לסייג את סמכותו של העותר שלא ישמש כחבר ולא ישתתף בוועדות חינוך של המועצה או תקצוב חינוך. בתאריך 21/9/09 שלח ב"כ העותר תגובה על ההחלטה למשיבים, לפיה אין ניגוד עניינים בין תפקידו של העותר כסגן מנהל בית ספר לבין בחירתו כחבר מועצה, אך לא התקבלה כל תשובה. העותר טוען כי אין קשר ישיר ו/או עקיף בין כהונתו כחבר מועצה לתפקידו במערכת החינוך וכי בית הספר קשור למשרד החינוך ולא למועצה המקומית. לפיכך העותר הינו בדעה כי לא קיים ניגוד עניינים בין בחירתו כחבר מועצה לבין תפקידו כסגן מנהל בית הספר. לטענת העותר, אין לקבל את עמדת המשיבים 1-3 כי העותר מנוע מלשמש בשני התפקידים בגין חשש לניגוד עניינים. לטענתו, הפסקת כהונתו כחבר מועצה פוגעת בבוחריו ובזכותם הדמוקרטית לקבוע מי ייצגם בניהול עניינים במועצה המקומית שלהם. כן טוען הוא כי החלטת המשיבים הינה בלתי הגיונית וקיצונית ופוגעת בזכויות היסוד של האזרח. העותר טוען עוד כי לפי הכללים העקרוניים שנוסחו על ידי הוועדה למניעת ניגוד עניינים וההלכה המובילה את רוח הפסיקה בשנים האחרונות ורוח חוקי היסוד יש לאזן בין האינטרסים השונים בנסיבות ספציפיות ויש לקיים כהונה, כל אימת שניתן להשתמש במנגנונים שמאפשרים את מניעת גזרת הניגוד, זאת כאשר הנסיבות הספציפיות מאפשרות זאת. לאחר הגשת העתירה התקיימה ישיבת מועצה במסגרתה החברים הצביעו בעד אימוץ חוות הדעת של היועץ המשפטי בנושא זה, לפיה לא קיים ניגוד עניינים. המשיבים 1-3 טוענים כי מדובר בעתירה מוקדמת מכיוון שטרם נתקבלה תשובה לפניית העותר בכתב אל המשיבים מיום 21/9/09. לגופו של עניין טוענים המשיבים 1-3 כי על פי סעיף 101(4) לצו המועצות המקומיות (א) עובדי מדינה במשכורת, שעבודתם קשורה בענייני המינהל המחוזי או השלטון המקומי, או שעבודתם עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיהם בשירות המדינה ובין תפקידיהם כחברי מועצה, פסולים מלכהן כחברי מועצה נבחרת. כן טוענים הם כי בהלכה הפסוקה נקבע כי מי שמכהן כסגן מנהל בית ספר, היינו כעובד שכיר של משרד החינוך, עלול ככלל להמצא במצב דברים המקים חשש לניגוד עניינים עם תפקידו המקביל כחבר מועצה מקומית, היינו, כנבחר ציבור. משכך, נקבע ככלל פסוק, חל במצב דברים זה מצב הפסלות הסטאטוטורי הקבוע בסעיף 101(4) הנ"ל, ללא אפשרות לנטרל את גיזרת הניגוד. המשיבים טוענים כי הלכה זו אומצה ככלל גם על ידי הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות וקשה להלום סטיה מהכללים בדבר מניעת ניגוד עניינים, אלא בנסיבות מיוחדות ומתאימות. לטענתם, במקרה זה לא קמה עילה מהותית בעלת משקל של ממש לסטיה מהכללים. המשיב 4 אינו מתנגד לבקשת העותר להשאר בתפקידו כחבר מועצה ובמקביל לתפקידו כסגן מנהל בית הספר בסייגים מסוימים. לטענת המשיב 4, סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), תשכ"ד - 1964 קובע כי חבר מועצה של רשות מקומית שהיה לעובד מעובדי המדינה המפורטים בתוספת יחדל לכהן כחבר מועצה, אך בתוספת אין אזכור לתפקידו של העותר. באשר לחקיקה, הפסיקה והכללים אליהם מפנים המשיבים 1-3 טוען המשיב 4 כי מדובר בפסילה מלכהן כחבר מועצה כאשר יש סתירה או אי התאמה בין התפקיד בשירות המדינה לתפקיד כחבר מועצה. עם זאת, מאחר שמדובר בחקיקה ופסיקה ישנות במיוחד ומשלא נחקקו חוקים עדכניים בסוגיה דנן, ראוי להתייחס בכובד ראש להלכת בג"צ המאוחרת להן (בג"צ 595/89), אשר בה ניתן ביטוי מובהק לרוח חוקי היסוד שהתגבשו בראשית שנות התשעים ושהפסיקה דהיום מרבה לייחס להם חשיבות בכל מערכת איזונים הבאה לפניה. בג"צ 595/89 משקף את הנוסחה הרלוונטית שדוגלת באיזון שני אינטרסים ובוחנת לגופו של עניין כל מקרה לנסיבותיו. עוד טוען המשיב 4 כי קיימים אמצעים נוספים בדירוג משתנה שניתן להשתמש בהם בנסיבות בהן ניתן לקיים את התפקיד ולדאוג ל"נטרול גזרת הניגוד" באמצעים מקובלים, זאת בנסיבות בהן מדובר ב"גזרת ניגוד צרה" וממוקדת. במקרה זה, טוען המשיב 4, מדובר בגזרה צרה למדי, שכן נקודות ההשקה היחידות בין שני התפקידים של העותר מתרכזות בתחום החינוך ו/או תקצוב החינוך. לכן ניתן לפתור את הניגוד בהמנעות מהשתתפות החבר בדיון והצבעה בתחומי הניגוד. כך ניתן יהיה לקיים את שתי הכהונות במקביל מבלי שהאחת תפגום ברעותה. דיון ומסקנות: הטענה בדבר עתירה מוקדמת: על פי מכתב המשיבים 1-3 מיום 25/8/09, שכותרתו "תוצאות שימוע", על העותר היה למסור תשובתו עד ליום 24/9/09 באיזה אפשרות יבחר, סגנות בבית ספר או חברות במועצה ואם לא תתקבל החלטתו בסיום תקופה זו, יפעל המשיב להפסקת כהונתו כחבר מועצה. על כן, ניתן לקבוע כי העתירה מופנית כנגד חלק זה בהחלטת המשיבים 1-3, המורה על הפסקת כהונתו של העותר כחבר מועצה. עצם העובדה שהעותר כתב למשיבים מכתב ביום 21/9/09, במסגרתו הוא מבקש להמשיך לכהן הן כסגן מנהל בית הספר והן כחבר מועצה, ומכתב זה טרם נענה, אינה מעכבת את החלטת המשיבים. לכן היה רשאי העותר להגיש עתירה זו על מנת למנוע פעולת המשיבים להפסקת כהונת העותר כחבר מועצה בהתאם להחלטתם הנ"ל. על כן, בנסיבות העניין, אינני מקבל את טענת המשיבים 1-3 לפיה מדובר בעתירה מוקדמת ולאור קביעת המשיבים במסגרת מכתבם מיום 25/8/09 כי על העותר להפסיק כהונתו כחבר מועצה עד ליום 24/9/09, היה העותר רשאי להגיש עתירתו כנגד חלק זה בהחלטת המשיבים. עם זאת, מאחר שלהצהרת המשיבים 1-3 טרם נתקבלה החלטה סופית בעניין מכתבו של העותר מיום 21/9/09, יתייחס ביהמ"ש לעתירתו של העותר כנגד הפסקת כהונתו לעת הזו ובמידה ותתקבל החלטה נוספת מטעם המשיבים בעניינו של העותר, לאחר בחינת טענותיו ומכתבו מיום 21/9/09, יהיה ניתן להגיש עתירה אחרת כנגד החלטה זו, ככל שהדבר יידרש. הטענה בדבר ניגוד עניינים: החיקוקים הדנים בפסילת אדם כחבר במועצה מקומית בשל היותו מכהן בתפקיד ציבורי אחר נחקקו בשל הסכנה של ניגוד אינטרסים בין שני תפקידיו של אותו אדם (ראה: בג"צ 589/86 משה שמעון נ' יוסף ונונו, פ"ד מא(2), 617). החשש העיקרי הוא שעובד הציבור, המכהן בשני תפקידים ציבוריים שונים, במסגרות שנועדו לפעול באופן עצמאי, יתן משקל, במסגרת מילוי תפקידו באחד התפקידים הללו, לאינטרסים או לשיקולים הרלוונטיים למילוי תפקידו האחר, כאשר אין מקום שיתחשב בהם (ראה: סעיף א' לעקרונות כללים של הוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרים ברשויות המקומיות - פורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים בכתובת: ). בפרק ז' לעקרונות הכלליים הנ"ל נכתב כי "ניגוד עניינים מוסדי עלול להתעורר כאשר עובד ציבור מסויים ממלא יותר מתפקיד ציבורי אחד, בשני גופים שלטוניים שונים, הפועלים בנפרד זה מזה, וכאשר חלק מהנושאים שבטיפולו במסגרת תפקידיו השונים חופפים זה את זה, כך שהוא יכול, במסגרת תפקידו האחד, לקדם את תפקידו השני, להתחשב בשיקולים שצריכים להנחות אותו במסגרת תפקידו השני וכד'". בפרק העוסק בפתרונות האפשריים למניעת ניגוד עניינים נכתב כי פתרון אפשרי יעיל הוא העברת נושא שלם מתחום אחריותו של עובד הציבור ה"נגוע" לתחום אחריותו של גורם אחר. כן נכתב כי במקרים מסוימים, כאשר אין די בהימנעות נקודתית מטיפול בנושא או בהעברת נושא שלם לאחריותו של אדם אחר, לא יהיה מנוס מפסילת עובד הציבור ה"נגוע" מלשמש בתפקיד מסוים. עם זאת, כאשר מדובר בנבחר הציבור, פסיקת בתי המשפט קובעת כי יש להשתמש בפתרון זה רק כאשר אין מנוס מכך והנימוק הראשון לכך הוא שמדובר באדם שהציבור בחר על מנת לייצג אותו ומסיבה זו אין למהר לפסול אותו מכהונה. על פי סעיף 3 להודעה בדבר כללים למניעת ניגוד עניינים של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות (י"פ תשמ"ד, 3114) (פורסם באתר האינטרנט של משרד המשפטים בכתובת ), "חבר מועצה ינהל את ענייניו כך שלא יהיה ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר המועצה לבין תפקיד אחר או ענין אישי שלו". סעיף 8 לאותם כללים קובע כי חבר מועצה ימנע מהשתתפות בדיון ומהצבעה בישיבות המועצה אם הנושא הנדון עלול לגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים וכן לא יטפל בנושא כאמור גם מחוץ לישיבות המועצה. אם מדובר בנושא שהוא מרכזי לתפקיד אותו ממלא חבר המועצה והוא דורש את מעורבותו האישית בטיפול ובהחלטות ומשום כך לא יכול חבר המועצה להעבירו לאחר, והוא לא ויתר על התפקיד האחר, יראו אותו כפסול מלכהן ועליו להתפטר מחברותו במועצה. כלומר, גם מהכללים וההנחיות הכלליות של הוועדה עולה כי יש רלוונטיות למצב הספציפי של חבר המועצה ולנגיעה בין תפקידו האחר לתפקידו כחבר מועצה. רק במצב בו קיים ניגוד עניינים או חשש ממשי לניגוד עניינים בין התפקידים השונים ולא ניתן להמנע ממצב של ניגוד עניינים בדרכים אחרות כגון אי מעורבות חבר המועצה בטיפול בעניינים ובהחלטות הנוגעים לתפקידו האחר, רק אז יש לראותו כפסול מלכהן כחבר מועצה. גם סעיף 9 לכללים, הקובע כי עובד המדינה בשכר, שעבודתו קשורה בענייני המינהל המחוזי או השלטון המקומי, או שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיו בשירות המדינה לבין תפקידיו כחבר המועצה של הרשות המקומית, פסול מלכהן כחבר מועצה, אינו מביא, בהכרח, למסקנה כי אין מקום שהעותר יכהן הן כעובד המדינה בתפקיד סגן מנהל בית הספר והן כחבר המועצה. יש לבחון האם עבודתו כעובד מדינה קשורה בענייני המינהל המחוזי או השלטון המקומי או שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיו השונים. סעיף 101(4) לצו המועצות המקומיות (א), תשי"א - 1950 קובע כי "עובד המדינה במשכורת, שעבודתו קשורה בעניני המינהל המחוזי או השלטון המקומי, או שעבודתו עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיו בשירות המדינה ובין תפקידיו כחבר המועצה" פסול מלכהן כחבר מועצה. כלומר, גם על פי החקיקה הספציפית העוסקת בנושא יש לבחון האם עבודתו של עובד המדינה קשורה בענייני המינהל המחוזי או השלטון המקומי או שהיא עלולה להביא לידי סתירה או אי התאמה בין תפקידיו בשירות המדינה ובין תפקידיו כחבר המועצה. חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), תשכ"ד-1964, עוסק בעובדי מדינה אשר אינם יכולים להיות מועמדים בבחירות לרשות מקומית. עיסוקו של העותר אינו נופל לגדרו של האיסור בחוק זה. עם זאת, עילות הפסילה של חבר המועצה אינן מוגבלות לעילות הנזכרות בסעיף 101 הנ"ל או בכל חיקוק אחר, שהרי מדובר בדוקטרינה כללית מתחום המשפט הציבורי. ראה: בג"צ 595/89 משה שמעון ו-5 אח' נ' שלום דנינו ו-2 אח', פ"ד מד(1), 409. כן ראה: בג"צ 214/79 טארק רפיק עבדלאחי נ' יושב-ראש המועצה, פ"ד לד(1), 431; בג"צ 529/89 דוד ריעני נ' מרדכי ליניק, פ"ד מג(3), 389; ע"א 6983/94 שמעון פחימה נ' מיכאל פרץ, פ"ד נא(5), 829. נכונה הטענה כי במקרים בהם עניינם של סגן מנהל בית ספר ומנהל בית ספר הובא בפני בתי המשפט בעבר נקבע כי עלולה להתקיים סתירה בין תפקידיהם בבית הספר ובין התפקיד כחברי מועצה. הן במסגרת בג"צ 214/79 הנ"ל, שעסק בכהונתו של מנהל בית ספר כחבר מועצה, והן בבג"צ 140/79 עמוס מגד נ' משה מושקוביץ, פ"ד לג(3), 53, שעסק בכהונתו של סגן מנהל בית ספר כחבר מועצה, נקבע כי כאשר מדובר במנהל בית ספר או סגן מנהל, אשר בנוסף לתפקידיהם הפדגוגיים יש להם גם תפקידי ניהול, עלולה להתקיים סתירה או אי התאמה בין שני התפקידים. גם בבג"צ 140/79 הנ"ל נטען כי תפקידו של סגן מנהל בית הספר הינו תפקיד פדגוגי בעיקרו ובכל זאת נפסק כי תפקידיו המנהליים של סגן מנהל בית ספר מעוררים שאלות של תקציב ואולי אף התקשרויות עם ספקים ולא מן הנמנע הוא שסגן המנהל, שענייני בית הספר קרובים ללבו, ישתמש בהשפעתו על המועצה כדי לקדם עניינים אלו. עם זאת, המדובר בפסקי דין ישנים שנפסקו לפני שנים רבות ובנסיבות שונות ובהחלט ניתן לקבל את טענת העותר כי ישנו שינוי בגישה בפסיקת בתי המשפט, הנוטה יותר לטובת איזון בין האינטרסים השונים בנסיבות הספציפיות ומתן אפשרות להמשיך לכהן כאשר ניתן להשתמש במנגנונים שמאפשרים נטרול גזרת הניגוד. ראה: בג"ץ 595/89 הנ"ל; ע"א 6983/94 הנ"ל. כאמור, גם כללי הוועדה למניעת ניגוד עניינים וגם ההנחיות הנ"ל של הוועדה מתייחסים לשינוי שחל בפסיקה ולגישה הנהוגה כיום הנוטה לטובת בדיקת המצב ונסיבותיו ומתן אפשרות להמשיך לכהן בתפקיד הציבורי. זאת בשעה שניתן להשתמש באמצעים אחרים לנטרול גזרת הניגוד במקום להשתמש בפתרון הקיצוני של פסילה מלכהן בתפקיד הציבורי, דבר שיפגע באינטרסים של הציבור, אשר בחר באותו אדם לתפקיד הציבורי. לשם בחינת ניגוד העניינים בין התפקידים השונים של עובד ציבור, יש לבחון את מערכת התפקידים המוטלים על עובד הציבור בתפקידו האחד ואת מערכת התפקידים המוטלים עליו בתפקיד האחר. לשם כך, יש לתאר באופן מפורט ומדויק, עד כמה שאפשר, את הגדרת התפקיד הציבורי ואופן מילויו בפועל ולאסוף את כל הנתונים לגבי העניין האחר שבו מעורב בעל התפקיד. כך יאותרו נקודות המגע הפוטנציאליות אשר עלולות לגרום לבעל התפקיד הציבורי להיות במצב שבעת קבלת החלטה יהיו לנגד עיניו יותר מאינטרס אחד. ראה: בג"ץ 595/89 הנ"ל. בשלב שני יש לבחון את אינטנסיביות הניגוד, במידה וישנו ניגוד עניינים בין התפקידים השונים. הניגוד אינו חייב להתקיים הלכה למעשה. די בכך שהוא עלול להתרחש. די בכך, שמבחינת הנתונים האובייקטיביים ושעל סמך שיקולים המבוססים על ניסיון החיים והשכל הישר, עלולות תוצאות אלה לנבוע מכהונת העותר בשני התפקידים. ראה: בג"צ 595/89 הנ"ל; בג"צ 589/86 הנ"ל; בג"צ 214/79 הנ"ל. אינטנסיביות הניגוד יכולה לנוע בין אפשרות ממשית של ניגוד בין שני התפקידים לבין חשש סביר לניגוד עניינים, אפילו חשש זה אינו מגיע לכדי אפשרות ממשית. ראה: בג"צ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית נ' מועצת עיריית, פ"ד לד(2), 566; בג"צ 595/89 הנ"ל; ע"א 6983/94 הנ"ל; בג"ץ 11745/04 רמות למען הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, טרם פורסם, (2008). מקום בו ניגוד העניינים הוא מוסדי, הובעה העמדה בפסיקה לפיה לא די ב"חשש סביר" אלא נדרשת "אפשרות ממשית". ראה: בג"ץ 7767/07 אבי אסרף ואח' נ' שר הפנים, טרם פורסם (2008); בג"צ 10408/06 קבהה נ' מועצת התכנון העליונה באזור יהודה ושומרון, טרם פורסם, (2007). מכל מקום, אין לומר מראש, כי בכל מקרה של ניגוד עניינים, בעל התפקיד פסול מלמלא את אחד התפקידים הציבוריים. "...התמונה אינה זו של "שחור-לבן". התוצאות הנובעות מהמצאו במצב של ניגוד עניני אינן רק של פסלות מלשרת בכהונה. בין תפקיד מלא בכהונה לבין פסלות מכהונה קיימים אמצעים נוספים בדירוג משתנה, שניתן להשתמש בהם. אכן, פסלות מכהונה אינה צריכה להיות האמצעי הראשון, אלא האמצעי האחרון, בו יש לנקוט. בטרם תבחר אפשרות אחרונה זו של פסילה יש לבחון, אם אמצעים אחרים, חריפים פחות, אין בהם כדי להגשים את הטעמים העומדים ביסוד דיני האיסור על ניגוד ענינים. אכן, אין להחמיר על עובדי הציבור לשם החמרה בלבד. יש לקחת תמיד בחשבון את השיקול כי עובד ציבור מוכשר ויעיל הוא גם עובד ציבור המעורה בחיי קהילתו, והמפתח לעיתים פעולות כדין מחוץ לתפקידו כעובד הציבור. יש גם לקחת בחשבון את העובדה כי חלק מעובדי הציבור הם נבחרים, כאשר בחירתם באה לעיתים דווקא בשל קרבתם לאינטרסים האחרים עליהם הם מופקדים. הדינים על איסור ניגוד ענינים אינם עומדים בסתירה למציאות מורכבת זו. נהפוך הוא: הדינים הללו משתלבים יפה במציאות זו, ולוקחים אותה בחשבון. על כן, מקום שקיים ניגוד ענינים בין שני תפקידים ציבוריים, יש לבחון בראש ובראשונה אם אין לאפשר המשך התפקיד בשני התפקידים תוך "ניטרול" הניגוד על ידי המנעות מהשתתפות והצבעה בענין המצוי בתחום הניגוד. רק כאשר "ניטרול" הניגוד הוא גם "ניטרול" לפעילות משמעותית בתפקיד, יש מקום לפסול עובד הציבור מעצם כהונתו הציבורית. הנה כי כן, התוצאה המתבקשת מהמצאות במצב של ניגוד עניינים צריכה להתאים עצמה להיקף הניגוד, לאינטנסיביות שלו ולמרכזיותו בתפקידי עובד הציבור. אם הניגוד הוא מקרי בתחום צר של תפקידים שוליים, ניתן להסתפק בכך שבעל התפקיד יימנע מלהשתתף בדיון, או בהצבעה או בביצוע של התפקידים הנוגדים, תוך שיוכל להמשיך לבצע את יתר התפקידים הכרוכים בכהונתו. ניתן גם לחשוב, במקרים מתאימים על אצילת הסמכות או נטילתה. הטעם לכך הינו כי המקריות, הצרות והשוליות של הניגוד מותירה תחום נרחב לפעילות נקיה מכל ניגוד. לעומת זאת, אם הניגוד הוא מתמיד ובתחום נרחב ומרכזי, מחייב הדבר פסילת העובד מהמשך כהונתו, שכן כל חלופה אחרת לא תקיים את מטרות הכלל בדבר ניגוד ענינים". ראה: בג"צ 595/89 הנ"ל. גם כאשר מדובר בשאלת האפשרות למלא תפקיד מסוים בעל פוטנציאל לניגוד עניינים, הרי שפסילה מוחלטת של אדם מלמלא תפקיד מסוים הינה האמצעי הקיצוני ביותר להתמודד עם החשש מפני ניגוד עניינים וככלל תועדף נקיטתו של אמצעי חמור פחות, שיהיה בו כדי לנטרל את ניגוד העניינים הפוטנציאלי בעניין הקונקרטי העומד על הפרק, כגון הימנעות מהשתתפות בהצבעה או בדיון בנושא שלגביו מתעורר החשש לניגוד עניינים. ראה: בג"ץ 11745/04 הנ"ל. בענייננו טוען העותר כי אינו מעורב בכל פעילות בעניין חינוך מטעם המועצה. תפקידו במועצה מתמצה בהשתתפות בועדות הביקורת, מל"ח, דת ותחבורה, ללא זיקה לענייני חינוך או תקצוב החינוך בכלל. לגבי תפקידו כמנהל בית הספר הוא הצהיר כי תפקידו פדגוגי גרידא, ללא כל זיקה למועצה המקומית ולענייני תקציב. כאמור, גם ראש המועצה תומך בהמשך כהונתו של העותר כחבר מועצה, תוך נטרול גזרת הניגוד, כאשר העותר לא יעסוק במסגרת תפקידו כחבר מועצה בענייני חינוך או תקצוב החינוך או כל עניין אחר הקשור לתפקידו כסגן מנהל בית הספר. גם היועץ המשפטי של המועצה נתן חוות דעתו בנושא וקבע כי בנסיבות המקרה לא קיים ניגוד עניינים המונע מהעותר להמשיך לכהן בשני התפקידים. בנוסף, חברי המועצה ערכו ישיבה שלא מן המניין בנושא זה והגיעו למסקנה שיש לאמץ את חוות הדעת של היועץ המשפטי בנושא זה ולאפשר לעותר להמשיך לכהן כחבר מועצה. יש לציין כי העותר וראש המועצה לא השתתפו בישיבה זו. סבורני כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, כאשר נראה כי כל המעורבים תומכים בהמשך תפקודו של העותר כחבר מועצה, כאשר העותר נבחר לתפקיד חבר המועצה על רקע תפקודו כסגן מנהל בית הספר, כאשר בוחריו ידעו, ככל הנראה, על תפקידו כסגן מנהל בית הספר ולמרות זאת ואולי בשל זאת בחרו בו לתפקיד חבר מועצה וכן לאור הצהרות העותר, שלא נסתרו, כי אינו עוסק בתפקידו כסגן מנהל בית הספר בכל נושא הקשור למועצה המקומית ותפקידו הינו פדגוגי גרידא, יש לאפשר לעותר להמשיך לכהן הן בתפקידו כחבר מועצה והן להמשיך במקצועו כסגן מנהל בית הספר לעת הזו, לפחות עד קבלת החלטה סופית מטעם המשיבים 1-3 בעניין פנייתו של העותר מיום 21/9/09. מובן כי במסגרת תפקידו כחבר מועצה יהיה עליו להימנע מדיון וטיפול בכל נושא הקשור לחינוך, תקצוב החינוך ו/או כל נושא הקשור או עלול להיות קשור לתפקידו כסגן מנהל בית הספר. יהיה עליו להימנע לא רק מהצבעה באותם נושאים, אלא גם מהשתתפות בכל דיון הקשור בהם ומכל טיפול אחר בנושאים אלה, בין במסגרת ישיבות המועצה וועדותיה ובין מחוץ להן. דברים אלה מתייחסים, מטבע הדברים, למצב הדברים הנוכחי, כפי שהובא בפני, ולהחלטת המשיבים 1-3 כפי שניתנה במכתבם מיום 25.8.09. כמובן שאם תיערך בחינה מעמיקה יותר של הנושא על ידי המשיבים, בהמשך ובתגובה לפנייתו של העותר בכתב אל המשיבים, ויתברר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, לאחר שיבחנו לעומק תפקידיו הן כסגן מנהל בית הספר והן כחבר המועצה, ימצא כי קיים ניגוד עניינים רחב המונע מהעותר להמשיך בתפקידו בדרך שלא ניתן לנקוט באמצעים לנטרול גזרת הניגוד, כי אז יהיה רשאי העותר לפנות שוב לביהמ"ש במידה והחלטת המשיבים לא תהיה מקובלת עליו. במצב הדברים הקיים, כמפורט לעיל, לאחר שבחנתי את טענות העותר, את נסיבות המקרה ואת החלטת המשיבים, לא מצאתי מניעה להמשך תפקודו של העותר בשני התפקידים השונים, זאת עד למתן תשובה סופית בעניינו של העותר על ידי המשיבים בהמשך לפנייתו מיום 21/9/09. סיכום: אשר על כן, עתירתו של העותר מתקבלת במובן זה שהעותר יוכל להמשיך לכהן הן בתפקידו כסגן מנהל בית הספר והן כחבר המועצה, לעת הזו ועד להחלטה הסופית שתינתן על ידי המשיבים 1-3 בעניין פנייתו של העותר מיום 21/9/09, זאת בנסיבות העניין כמפורט לעיל וכאשר יש לנקוט באמצעים לנטרול גזרת הניגוד, כמפורט לעיל. המשיבים 1-3 יבחנו, בטרם החלטה, את נסיבות העסקתו של העותר בתפקידו בבית הספר ואת תפקידיו כחבר מועצה, הכל תוך בחינת קיומו של ניגוד עניינים, וככל שזה קיים, תוך בחינת האפשרות לנקוט בצעדים שיאיינו את ניגוד העניינים. מובן כי אם תתקבל החלטה אחרת על ידי המשיבים 1-3, לאחר בחינת פנייתו של העותר בכתב ובחינת נסיבות העניין ותפקודו הספציפי של העותר בתפקידיו השונים, יהיה רשאי העותר לפנות שוב לביהמ"ש, ככל שהחלטת המשיב לא תהיה מקובלת עליו. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. חברי מועצהמועצות מקומיותניגוד עניינים / אינטרסים