הקלה בעונש לחולי נפש

קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש לחולי נפש: כללי 1. ביום 27.1.09 הורשע הנאשם מס' 4, (להלן - הנאשם), על פי הודאתו, בביצוע 83 עבירות לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך), קרי: כי ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות ערך, ועשה זאת במצג שווא, שידע, או היה עליו לדעת, שהוא כוזב, או בהעלמת עובדות מהותיות. כן הורשע הנאשם בביצוע 83 עבירות לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, קרי: כי השפיע בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, הכל - בהתאם לכתב האישום המתוקן (שהוגש ביום 13.5.07). 2. כתב האישום המתוקן כולל 5 אישומים, כאשר כל אישום מתייחס לנייר ערך שונה, ויחדיו הם כוללים את 83 העבירות הנזכרות. כל האישומים מיוחסים גם לנאשם, ולפיהם, במועדים שונים שבין פברואר 2002 לדצמבר 2004, פעל הנאשם לבדו (במניות ליגד השקעות ובנין בע"מ) או עם הנאשמים האחרים, חלקם או כולם, או בסיועם (באופציות של אלרן ד.ד. החזקות בע"מ, באופציות של מלונות אפריקה ישראל בע"מ, במניות די.סי.אל טכנולוגיות בע"מ ובמניות ניסקו פרוייקטים אלקטרוניקה ותקשורת 1991 בע"מ). הנאשם פעל בניירות הערך האמורים, כולם ניירות ערך דלי סחירות, והשפיע בדרכי תרמית על שעריהם, בדרך של העלאת השערים או מניעת ירידתם. זאת עשה תוך יצירת רושם כוזב של מסחר ער, באמצעות מסחר עצמי, העלאת שערי ניירות הערך של החברות ומימוש ניירות הערך בעליות שער. הוא גם השפיע בדרכי תרמית על מחזורי המסחר בניירות הערך, תוך ביצוע עסקאות עצמיות ומתואמות בין חשבונות הבנק שפורטו בכתב האישום, במטרה ליצור מצג שווא של מסחר בניירות הערך הללו, ללא השפעה מהותית על שעריהם. בפעילות זו יצר הנאשם שער מלאכותי ומחזור מלאכותי בניירות הערך האמורים, ויצר מצג שווא של פעילות תקינה בניירות ערך, של מסחר בין צדדים בלתי תלויים, וזאת כדי להניע את הציבור לרכוש את ניירות הערך של החברות הנ"ל ולסייע לנאשמים במכירת החזקותיהם. 3. בטרם אגזור את דינו של הנאשם, אציין, כי אני עושה כן בהתאם להוראות סעיף 155(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, לאחר שהמאשימה הודיעה כי בכוונתה לתקן את כתב האישום ולהוסיף את הנאשם לרשימת עדי התביעה (ראו הודעה מיום 29.1.09, סעיף 1). הסדר הטיעון 4. ב"כ המאשימה וב"כ הנאשם הודיעו, כי הגיעו להסדר טיעון, אותו נתבקשתי לאמץ. פרטי ההסדר הם כדלקמן: א. הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויורשע על פי הודאתו. ב. על הנאשם יגזר עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי חוק ניירות ערך במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין; ג. על הנאשם יושת קנס כספי, וכן מאסר חלף הקנס. סכום הקנס ומשך המאסר חלף הקנס הושארו לשיקול דעת בית המשפט. ד. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לפי חוק ניירות ערך, לתקופה של 3 שנים, בסכום ובתנאים שיקבעו על ידי בית המשפט. טיעוני הצדדים 5. הצדדים טענו לפני, הן לענין אימוץ הסדר הטיעון והן לענין הקנס, כאשר כמעט שלא היתה מחלוקת ביניהם. שניהם הסכימו, כי באופן כללי מדובר בעבירות חמורות, שהפסיקה הכירה בהן כעבירות שפוגעות בשוק ההון, ובמסחר ההוגן בשוק ניירות הערך, ועל כן העונש הראוי בגין עבירות אלה, במקרה הרגיל, הינו מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח. עם זאת, שני הצדדים הסכימו, כי המקרה שלפני יוצא דופן עד מאד בנסיבותיו. כל אחד מהצדדים פירט מדוע לטעמו שונה מקרה זה ממרבית המקרים שבאו לפני בתי המשפט, ומדוע מצדיקות נסיבותיו סטיה מהענישה הראויה בגין העבירות בהן הורשע הנאשם. 6. ב"כ המאשימה הדגיש, כי המאשימה הגיעה למסקנה שעונש מאסר מאחורי סורג ובריח אינו מתאים עבור נאשם זה, בשל מצבו הרפואי. המסקנה מתבססת על האמור בחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי (מיום 31.5.07 ומכתב הלוואי מיום 24.9.07), סיכום המחלה מיום 31.5.07 ותסקיר שירות המבחן מיום 21.11.07. האיבחון הראשוני של הנאשם כלוקה במחלת נפש נעשה לפני ביצוע העבירות נושא תיק זה. המאשימה ציינה, כי אין מחלוקת שהנאשם לוקה במחלת נפש, ולמרות שהמאשימה איננה סבורה כי אותה מחלה השפיעה על הנאשם בנוגע לביצוע העבירות, ואיננה סבורה כי השפיעה על אחריותו הפלילית, הרי שהיא סבורה כי יש למחלה חשיבות בבואנו לקבוע מהו העונש הראוי לנאשם במקרה דנן. לדעת המאשימה, הנאשם לא יוכל לעמוד במאסר מאחורי סורג ובריח, וגם עבודות שירות אינן יכולות להתאים במקרה זה, מה גם שמאסר בדרך של עבודות שירות אינו משקף את עמדת המאשימה לגבי הענישה הראויה בגין העבירות בהן הורשע הנאשם. המאשימה הטעימה, כי לאור האמור, מצאה לנכון לשים את הדגש בענישה במקרה זה על ההרתעה האישית של הנאשם, לבל ישוב ויעבור עבירות דומות בעתיד, בשונה מהתיחסות להרתעת הכלל, כבדרך כלל. לכן, הוסכם על עונש של מאסר על תנאי, והתחייבות כספית להמנע מלעבור עבירות דומות, מתוך מחשבה שבכך יש משום איזון ראוי, של הרתעת הנאשם הספציפי הזה, בדרכים שמתאימות לו. 7. באשר לקנס, ציינה המאשימה, כי גם בנושא זה נקלעה לקונפליקט בשל נסיבותיו המיוחדות של הנאשם: מחד גיסא, קיים רף הענישה הראוי, גם בנושא הכספי, ועל פי הפסיקה, בגין עבירות כגון אלה בהן הורשע הנאשם - יש להטיל קנס כספי, משמעותי ומכביד. כך, במצב דברים רגיל, וביתר שאת, כאשר קיים ויתור על מאסר בשל נסיבות אישיות של נאשם (ראו ע"פ 71785/04 וקסלר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 10.5.06 בבית המשפט המחוזי בת"א, בו [בהסכמת הצדדים] בוטל מאסר בפועל של 6 חודשים שהושת על הנאשם, והומר בקנס נוסף של 20,000 ₪, בנוסף לקנס הכספי בסך 30,000 ₪ שהושת עליו בבית משפט השלום). מאידך גיסא, מצבו הכלכלי של הנאשם הוא בעייתי וירוד. המאשימה הסכימה, כי על פי הנתונים הכלכליים שמסר לה ב"כ הנאשם, אין מדובר באדם עשיר, וזאת בלשון המעטה. לכן, אינה רוצה לבקש להטיל קנס כספי גבוה, אשר באופן מובהק הנאשם לא יוכל לשלמו, שכן דבר זה יוביל לכך שבפועל, הנאשם יכלא מאחורי סורג ובריח, מצב שהמאשימה החליטה להמנע ממנו במקרה זה. מבלי לנקוב בסכום הקנס, המאשימה ביקשה שאקבע אותו בסכום שירתיע ויעניש את הנאשם, באופן ספציפי, מבלי לגרום לכך שאי יכולתו לעמוד בקנס תביאו למאסר בפועל. 8. ב"כ הנאשם הדגיש כי ברור לו, שהסדר הטיעון אותו נתבקשתי לאמץ סוטה במידה ניכרת מהענישה שהפסיקה הכירה בה כענישה הראויה בגין העבירות בהן הורשע מרשו. אלא שהמקרה דנן, לדבריו, שונה עד מאד מהמקרים הרגילים שבהם עסקו פסקי הדין בתחום. 9. ב"כ הנאשם ביקש שאאמץ את הסדר הטיעון והפנה אותי להלכות בנושא זה (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577). לדבריו, מקום שבו מוצג בפני בית המשפט הסדר טיעון, צריך הסדר זה להוות שיקול מרכזי בשיקוליו של בית המשפט הגוזר את העונש, וככלל, על בית המשפט לקיימו. המקרים בהם יסטה בית המשפט מהסדר טיעון הם המקרים החריגים, רק כאשר בית המשפט שוכנע כי נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה. העובדה לבדה, שהעונש עליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה, לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטיה מן ההסדר (ע"פ 9600/04 משראקי נ' מדינת ישראל (, ניתן ביום 2.3.05) בפסקה 5; להלן - ענין משראקי). לכן, ביקש ב"כ הנאשם, לשכנעני כי הסדר הטיעון עליו הוסכם מקיים איזון ראוי בין השיקולים השונים המופיעים בפסיקה. 10. הוא הדגיש, כי אין מדובר ב"עבריין סדרתי". מדובר בנאשם בן 56, אשר עומד לראשונה לדין פלילי. הוא שיתף פעולה באופן מלא עם חוקריו, הודה במיוחס לו, סיפר את כל שהיה ידוע לו, ללא כחל וסרק. יש חשיבות רבה לקיום האינטרס הציבורי שבהשגת הודאת נאשם, ובקבלת אחריותו למעשיו, וגם לחיסכון בזמן השיפוטי ובמשאבי התביעה. הנאשם סובל ממחלת נפש עוד מימי צעירותו. משנות ה-20 המוקדמות לחייו הוא נמצא בבתי חולים, ובשנות ה-80 אושפז בבית חולים לחולי נפש. מאחר שיכולתו הכלכלית אינה משגת טיפול פרטי, הטיפול בו ניתן על ידי הרשויות הציבוריות. הוא מקבל טיפול תרופתי קבוע ובשנים האחרונות, חלה התדרדרות במצבו הנפשי. בעקבות הסתבכותו בפרשה זו, הורע עד מאד מצבו, בעקבות חרדה אשר תקפה אותו. הוא אושפז תקופה ארוכה במחלקה הפסיכיאטרית הסגורה של בית החולים שיבא. אמנם, על פי עמדת הפרקליטות, אין במחלת הנפש בה לוקה הנאשם כדי למנוע מבעדו לנהל את משפטו, ואין היא מלמדת כי לא הבין את מעשיו, בשעת מעשה. משהודה הנאשם, אין צורך להזקק לשאלה זו, אך בבוא בית המשפט להחליט אם לאמץ הסדר טיעון שהוצג ולגזור את הדין, יש לקחת בחשבון, כי סוגיית אחריותו הפלילית של הנאשם ואחריותו למעשיו לא הועמדה למבחן, משום שהנאשם בחר להודות במיוחס לו, ויש ליתן משקל להתנהלותו זו. נוסף על מצבו הבריאותי והנפשי של הנאשם, גם מצבו המשפחתי ומצבו הכלכלי הם עגומים. הדברים מפורטים בתסקיר שירות המבחן. הנאשם למד פחות מ-8 שנים ומנערוּת עבד למחייתו, בעבודות מזדמנות, כאשר במהלך פרקי זמן ארוכים נותר ללא עבודה. הנאשם, אשר לו שני ילדים בני 16 ו-18, גרוש. הוא אינו משלם מזונות, בשל העדר יכולת כלכלית לעשות כן. בעבירות נושא תיק זה הסתבך כאשר עבד אצל הנאשמים מספר 1-3 בשליחויות, תמורת 400 ₪ לחודש. ב"כ הנאשם הפנה לשורות הסיום בחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 31.5.07, בה נאמר: "לגבי האישומים, יש רושם כי המטופל היה יותר קורבן של הפשעים, מאשר היותו הפושע עצמו". 11. באשר לקנס: חלק מהשיקולים שטובים לעניין עצם אימוץ הסדר הטיעון, כוחם יפה וביתר שאת, אף לעניין הקנס. מאחר שביחד עם הקנס יגזור בית המשפט מאסר חלף קנס, הרי שעל בית המשפט לקבוע קנס שהנאשם יוכל לעמוד בו, על מנת שלא יצטרך לשבת במאסר חלף הקנס, אם לא יצליח לשלמו. הגדרת הנאשם על ידי ב"כ המאשימה, כ"מי שאינו עשיר" - איננה נכונה. הנאשם הוא איש עני. העובדות נבדקו על ידי שירות המבחן, ולא נמצא כי העובדות שהציג הנאשם לפרקליטות אינן נכונות. הנאשם, שהוא - כאמור - גרוש, מתגורר אצל הוריו הזקנים. הוא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה 75%, וזכאי לגמלת נכות כללית, ממנה הוא מתפרנס. הקצבה החודשית שהוא מקבל עומדת על סך כ-3,580 ₪. גם הייצוג המשפטי שנתן ב"כ הנאשם לנאשם הוא ללא תמורה. טען ב"כ הנאשם, כי מאחר שגם המאשימה הסכימה שבמקרה דנן השיקול המרכזי שיש לקחת בחשבון הוא הרתעת הנאשם הספציפי שלפני, הרי שאם אקבל את עמדתה זו, גם הקנס צריך להיות כזה שירתיע את הנאשם, מצד אחד, אך לא יגרום לו לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח, בשל העדר יכולת לשלם, מצד שני. לדברי ב"כ הנאשם, הנאשם מבין, לאחר שהדבר הובהר לו פעמים רבות על ידי בא כוחו, כי אם יעשה מעשים דומים בעתיד, הוא ילך לבית הסוהר, ואיש לא יתחשב בו. זהו מבחינתו הדבר המרתיע באמת. הקנס לכן צריך להיות כזה, שהנאשם ישלם אותו מכיסו, ושידרוש ממנו ויתור על חלק ממעט הדברים, שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות מתוך הקצבה שהוא מקבל. עם זאת, העונש האמיתי של הנאשם הוא הפחד ממאסר. ב"כ הנאשם הפנה לת"פ 92/97 מדינת ישראל נ' סידון ואח', מפי השופטת אופיר-תום, לגזר דינו של הנאשם נטף, עליו הטילה השופטת קנס בסך 7,500 ₪. לסיום, פנה ב"כ הנאשם בבקשת רחמים, בשם מרשו, וביקש להסתפק בקנס של 4,000 או 5,000 ₪ בלבד. גזירת הדין: הכלל: 12. העבירות בהן הורשע הנאשם הן מהחמורות ביותר בחוק ניירות ערך. העונש בצידן הינו 5 שנות מאסר לכל עבירה. נוסף על כך, הנאשם הורשע בביצוע מספר רב מאד של עבירות - 83 עבירות לפי סעיף 54(א)(1) לחוק, ו-83 עבירות לפי סעיף 54(א)(2) לחוק, עבירות שבוצעו על פני פרקי זמן שנמשכו שנתיים ויותר, ב-5 ניירות ערך שונים. 13. רבות נכתב על עבירות אלה, על חומרתן, על פגיעתן הרעה בשוק ההון, על חשיבות שוק ההון וחשיבות השמירה עליו מפני המבקשים לפגוע בו (ראו ע"פ 5052/95 ואקנין נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 642; רע"פ 2184/96 חרובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 114; ע"פ 1027/94 זילברמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 502 (להלן - עניין זילברמן); ע"פ 5383/97 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 557; ע"פ מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, בפסקה 106 לפסק הדין, וכן ע"א 5187/01 ברנע נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 545). 14. אף לגבי הענישה הראויה בגין עבירות אלה קיימת פסיקה רבה, ממנה עולה כי העונש הראוי הינו עונש של מאסר, לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח, לתקופות משמעותיות (ראו ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433; עניין זילברמן הנ"ל; ת"פ 1283/98 מדינת ישראל נ' שפיר, , ניתן ביום 8.6.03 מפי כבוד השופט בנימיני). לאחרונה, חזר בית המשפט העליון על הדברים, בע"פ 2103/07 הורוביץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.08), שם נאמר בפסקה 339 לפסק הדין: "... בית המשפט בעניין מירום עמד על חומרתן של העבירות שבוצעו שם ועל פגיעתן בציבור, אולם פסק דינו משקף את התפישה שנהגה אותה עת, ואשר ראתה חומרה פחותה בעבירות "כלכליות". מאז ניתן פסק הדין בשנת 1975, חלו שינויים רבים. המשק והכלכלה הישראלית הפכו גדולים יותר ומורכבים יותר וגם ההכרה בפגיעה הקשה שיש בעבירות אלה בציבור הרחב ובצמיחת המשק כולו הלכה והתעצמה. גם התפישה כלפי העבריינים בעבירות אלה הפכה פחות "פייסנית" משהובהר כי אמנם בדרך כלל אין מדובר בפושעים מועדים אלא באזרחים שומרי חוק ונורמטיביים לכאורה, אך העובדה שביצעו עבירות מתוך בצע כסף ולא מתוך מצוקה כלשהי, תוך נכונות לפגוע בציבור, יש לה חומרה ייחודית המחייבת תגובה עונשית הולמת ומרתיעה. הדברים נכונים לא רק לעבירות בניירות ערך אלא גם לעבירות "כלכליות" אחרות דוגמת עבירות מתחום ההגבלים העסקיים. שינוי תפישה זה הוביל להחמרה ברמת הענישה בעבירות אלה, כפי שמשתקף מן הקביעה כי ככלל יהיו אלה עבירות שהעונש הראוי להן הוא עונש מאסר (ראו למשל: עניין זילברמן, בעמ' 525; עניין רייך, בעמ' 470; עניין הלדשטיין, בעמ' 586-587; ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776, 941 (2005)). בתיק זה נדונו אמנם עבירות הגבלים עסקיים, אך הדברים שנאמרו שם עניינם בעבירות כלכליות בכלל). מכאן, גם אם נלמד מרוח הדברים בעניין מירום, הרי שיישומם ייעשה בהתאם למגמות הנוהגות בפסיקה כיום". 15. לענישה בפלילים מטרות רבות ומגוונות, חלקן משקפות ערכים מתנגשים ומנוגדים. מצד אחד, יש בין המטרות כאלה, שתועלת בצידן (הרתעת הפרט, הרתעת הכלל, שיקום העבריין, חינוכו וחינוך הציבור, תוך הוקעת המעשה, ומניעת עבירות בעתיד), ויש מטרות שענינן הגשמת הצדק, ללא תכלית מעשית בצידן (כגון תגמול) (ע"פ 1341/02 מזרחי נ' מדינת ישראל, , ניתן בבית המשפט העליון ביום 21.10.02). מן הכלל אל הפרט: 16. אכן, הסדר הטיעון שנתבקשתי לאשר, חורג עד מאד, לקולא, ממדרג הענישה הראויה. אני מתבקשת לזנוח את מרבית מטרות הענישה הכלליות, ולהתרכז רק באלה הנוגעות לפרט שלפני. הצדדים טענו ארוכות, במטרה לשכנעני כי הדבר ראוי במקרה זה, ומשכך, יש לאשר את הסדר הטיעון, ואכן, ניתן לומר שלאחר לבטים רבים - השתכנעתי. שוכנעתי מטיעוניהם, כי במקרה שלפני, בנסיבותיו המאד מיוחדות של נאשם זה, שגם היתה לי הזדמנות (ולוּ קצרה) להתרשם ממנו בדיון ביום 27.1.09, מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, הוא עונש שיגרום לו נזק בל ישוער, ולא ברור איזו תועלת אישית או חברתית תופק מכך. מקובלת עלי עמדת ב"כ המאשימה, כי מאסר בדרך של עבודות שירות אינו עונש ראוי אף הוא, הן משום שאינו מתאים לנאשם זה (ולפיכך, משמעות השתת מאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות הינה מאסר מאחורי סורג ובריח), והן משום שאינו משקף את הענישה הראויה, במקרה רגיל, בגין עבירות אלה. בודאי שאין לומר, כי לפני מקרה שבו נפל פגם משמעותי בשיקולי התביעה, המחייב אותי לסטות מההסדר שנקבע (ענין משראקי). 17. קבלת עמדה בסיסית זו מתווה גם את המשך הדרך, שכן עלי לנסות ולמצוא את נקודת האיזון בה אקבע קנס, שיכביד על נאשם זה, ויהווה עונש משמעותי עבורו, שאף ירתיעו מלחזור ולבצע עבירות דומות, אך לא יהיה כזה, שלא יוכל לעמוד בו ועל כן יאלץ, למרות הכל, לרצות עונש מאסר של ממש. לכן אני סבורה שעבור הנאשם, השתת קנס מכביד, אך לא בלתי אפשרי, מבחינת יכולת התשלום שלו, שישולם מדי חודש במשך תקופה ארוכה, תהווה עונש הולם, שישיג את מטרת ההרתעה האישית של הנאשם, גם אם יש בקנס מתון שכזה משום סטיה ניכרת מהעונש שראוי היה להשית בגין עבירות אלה, בהתחשב במטרות הענישה הכלליות (הרתעת הכלל, חינוך הציבור, הוקעת המעשים ועוד). 18. סבורני, שקנס שיחייב את הנאשם לוותר על 500 ₪ מתוך הקצבה החודשית שלו, למשך 3 שנים (36 חודשים), יהווה גורם מעניש ומרתיע עבורו, לצד המאסר על תנאי וההתחייבות להמנע מביצוע עבירה. סיכום: 19. סיכומו של דבר, אני מאמצת את הסדר הטיעון ומשיתה על הנאשם את העונשים הבאים: (1) 12 (שנים עשר) חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי חוק ניירות ערך, למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין; (2) קנס כספי בסך 18,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתו (5 ימי מאסר בגין כל תשלום שלא ישולם במועדו). הקנס ישולם ב-36 תשלומים חודשיים שווים, שהראשון בהם ביום 1.3.09 ובכל 1 בחודש, בחודשים שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים יביא לפרעון מיידי של יתרת הקנס כולה. (3) הנאשם יתן התחייבות להמנע מביצוע עבירה לפי חוק ניירות ערך, לתקופה של 3 שנים מהיום, בסכום של 75,000 ₪. לא יחתום על התחייבות כאמור, ירצה 90 ימי מאסר, כנגדה. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום. התחום הנפשיחולי נפש