התחמקות מקבלת הזמנה לדין בעבירות תעבורה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחמקות מקבלת הזמנה לדין בעבירות תעבורה:

השאלה בקליפת אגוז – מה דינו של נאשם המזלזל בשוטרים ואיננו מוכן לקבל הזמנה לדין?
(והתשובה, אין לו להלין אלא על עצמו)

1. מה דינו של נאשם שהתבקש להיבדק בחשד של שכרות? סירב להיבדק? ואף סירב לקבל הזמנה מהשוטרים? זהו המקרה שלפנינו. מסתבר שהנאשם סירב לקבל את ההזמנה לדין (כולל תאריך המשפט) מהשוטרים. למרות זאת, שלחו אליו הזמנה בדואר שחזרה. היות והנאשם לא הופיע למועד שניתן לו, נשפט בהיעדר ודינו נגזר.

2. כעת מבקש הנאשם את יומו בבית המשפט ומבקש לבטל את גזר הדין שניתן בהיעדר. האם יש מקום להיעתר לכך?

3. והתשובה לכך פשוטה. אין לנאשם להלין אלא על עצמו. ניתן לו יומו בבית המשפט והוא בחר לא לנצל אותו ועליו לשאת בתוצאות. והכל כפי שיוסבר.

העובדות שלמעשה אין עליהן חולק

4. ביום 17.9.08 סמוך לשעה 22:00 נעצר הנאשם על ידי שני מתנדבי מתנ"א (משטרת התנועה הארצית) שחשדו בו כי הוא שיכור (לאחר שלטענתם נהג בצורה תמוהה בכביש (עבר מספר פעמים מנתיב לנתיב ללא הסבר ובמהירויות משתנות, ונראה מבולבל כשנעצר). הללו הביאו אותו לשלוחת מתנ"א בבית שמש ושם ביקש שוטר מיומן מהנאשם להיבדק במכשיר הינשוף. הנאשם סירב בכל תוקף, סירב להיבדק בנשיפון, סירב לבצע בדיקת מאפיינים, סירב לענות על כל שאלה, ופחות או יותר התעלם מכל דרישות השוטר.

5. הנאשם קיבל הזמנה לדין ליום 20.11.08 ובמקביל הוזמן לשימוע לפני קצין משטרה ליום 19.9.08 בשעה 11:00. לטענת התביעה, הנאשם אמר לשוטרים כי "לא רוצה לקחת את ההזמנה ולא רוצה לדעת מתי הדיון". הנאשם גם לא התייצב לשימוע ביום 19.9.08 ורישיונו נפסל בהיעדר לחודש (הנאשם לא הפקידו). למרות ההזמנה הידנית, נשלחה לו כנראה הזמנה בדואר למשפט, אך לטענת הסניגור ההזמנה חזרה.

6. המשפט התקיים ביום 20.11.08 אך הנאשם לא התייצב למשפט ונידון לפסילת המינימום של שנתיים ימים וכן לקנס בגובה של 3,000 ₪.

7. רק חודשיים אחרי זה ביום 20.1.09 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר. נציין כי הנאשם לא הפקיד את רישיונו אלא הגיש בקשה לביטול פסק דין בלא להפקיד את רישיונו.

8. בהחלטה מיום 20.1.09 הוריתי כי קודם יפקיד הנאשם רישיונו ואז אדון בבקשה. הנאשם אכן הפקיד את רישיונו וביום 2.4.09 היה דיון בבקשה לפני. בדיון הסכים הסנגור למעשה כי הנאשם לא הסכים להיבדק אך טענתו הייתה כי זה היה עקב סכסוך עם השוטרים וכי הנאשם פשוט דרש להיבדק בדיקת דם בבית חולים.

9. התביעה התנגדה בתוקף לביטול פסק הדין בטענה כי שרשרת ארוכה של פסיקת בתי המחוזי והעליון קובעת באופן ברור וחד משמעי כי מי שלא הגיע למשפט יישפט בהיעדר. התביעה הדגישה כי ההלכה ברורה גם לגבי מי שבגלל טעות או שכחה לא הגיע לדיון. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כשמדובר במי שבמצח נחושה התעלם מכל ההליכים המשפטיים נגדו כמו במקרה שלפנינו. עוד הוסיפה כי גם כך מדובר בעונש מינימום שהיה קל מדי יחסית לנסיבות המקרה.

דיון

10. לאמיתו של דבר, יש לנו פה מבקש שלאורך כל דרכו מתעלם הוא לחלוטין מכל מערכת אכיפת החוק. הוא נעצר על ידי שני שוטרים מתנדבים ומסרב לשתף עימם פעולה. הוא נלקח לתחנה ומסרב להתייחס לבקשות שוטר התנועה. קרי, מסרב לבדיקת נשיפון, מסרב לינשוף, מסרב להיבדק בדיקת מאפיינים, ואפילו מסרב לענות על שאלות. הוא אפילו מסרב לקבל את מועד הדיון למשפט (לטענת התביעה).

11. בנוסף לכל אלה, הוא איננו מתייצב לשימוע בדבר הפסילה המנהלית של רישיונו, וכשרישיונו נפסל בהיעדר לחודש איננו מפקידו. ובהמשך לכך, הוא איננו מופיע למשפט ואיננו מתעניין כלל בתאריך משפטו ובתוצאות משפטו. לא רק זאת, אלא שרק חודשיים לאחר המשפט הוא מגיש בקשה לביטול פסק דין כשגם אז איננו מפקיד רישיונו קודם הבקשה, והפקידו רק לאחר שבית המשפט הורה לו לעשות כן.

12. אשר לכן, לא ייתכן שנאשם שכזה יקבל יחס חיובי מבית המשפט. ניתן לו יומו, כמה וכמה פעמים והוא ביכר שלא להתייחס למערכת ולהתעלם ממנה. ממילא אין לו להלין אלא על עצמו, ואין כל מקום לבטל את גזר הדין.

13. יש לציין עוד כי מדובר במי שסירב להיבדק. הכלל הוא שמי שמסרב להיבדק, עונשו חמור ממי שהסכים להיבדק. זאת משתי סיבות עיקריות. ראשית, אם לא נחליט כן, הרי כל מי שנוהג בשכרות כבדה יעדיף לסרב להיבדק. לא ייתכן שמי שלא שיתף פעולה עם הרשויות ונמנע מבדיקה, ירוויח ממעשיו ויצא חוטא נשכר. שנית, יש לפעול לכך שהציבור ישתף פעולה ככל הניתן עם הבדיקה ולא ינסה להתחמק בתירוצים אלו ואחרים (וראו בעניין זה נימוקי המפורטים בתיק 000630/07 מדינת ישראל נ. עידן ברינזר).

המסגרת החוקית ויישומה בענייננו

14. המסגרת החוקית בענייננו היא פשוטה וברורה. סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדר. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240. (א) בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל–1970 , שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:
..........
(א)2 נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;
(א)3 בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

15. נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם). וזאת בהתאם לסעיפים 130(ח) ו- 130(ט) הדנים בבקשת ביטול בהיעדר. ונביא את נוסח הסעיפים.
(ח) נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.
(ט) בית המשפט שנעתר לבקשת נאשם או נידון לפי סעיפים קטנים (ה), (ו) או (ח) רשאי להטיל על הנאשם או על הנידון תשלום ההוצאות בפועל שנגרמו בשל אי התייצבותם.

16. מהסעיפים עולה כי בית המשפט רשאי אך לא חייב לבטל את פסק הדין בהתקיים אחת משתיים. הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם הדבר נחוץ למניעת עיוות דין. ונציין שוב כי בית המשפט איננו חייב לבטל את פסק הדין וישנו מכלול שלם של שיקולים מתי לבטל את הכרעת הדין (או את גזר הדין). בין שיקולים אלו יש למנות את חומרת העבירה, את הזמן שעבר, את הבעיות הטכניות שמעורר הביטול, את האינטרס הציבורי שביעילות הדיון לעומת אינטרס הנאשם, ועוד כהנה וכהנה.

17. אולם כל אלה אינם רלוונטיים לענייננו, משום שאף אחד משני השיקולים המשפטיים הרלוונטיים איננו מתקיים. לא הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם מלבד התעקשותו להתעלם מהחוק וממייצגיו. לא נגרם כאן כל עיוות דין משום שלמעשה יש מעין הודייה בעובדות והעונש שהוטל הוא עונש המינימום.

18. אציין כי תמיד בכל הכרעת דין שניתנה בהיעדר יכול נאשם לטעון כי אם היה מנהל משפט היה יוצא זכאי וכי קיים עיוות דין. אולם לא זו כוונת המחוקק שכן מי שלא הופיע דינו כמי שהודה ולא יכולה להיטען טענה כי אולי יצא זכאי. אולם אין זה המקום לבדוק את המונח עיוות דין משום שלענייננו ברור לחלוטין מהתנהגות הנאשם ומהעובדות שפורטו כי עיוות דין לא היה כאן.

19. עוד נציין כי כלל לא התייחסנו לשאלת הזמן. קרי, על פי החוק צריכה להיות בקשה לביטול פסק דין מוגשת תוך שלושים יום מהיום שנודע לנאשם על פסק הדין. במקרה שלפנינו הוגשה הבקשה כעבור חודשיים מיום פסק הדין ולא ברור שהנאשם לא ידע עליה קודם לכן. ממילא אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה (בלא הסכמת תובע שאיננה קיימת כאן). אך שוב, לא היה צורך להתייחס לכך בנסיבות שלפנינו.

סוף דבר

20. לסיכומו של דבר, לאור כל מה שכתבתי למעלה ומהנימוקים שפורטו, אין מקום לבטל את גזר הדין והוא נשאר בעינו. המזכירות תחשב את הפסילה של השנתיים מיום 25.1.2009 (היום שבו הופקד רישיון הנאשם בפועל) וכן תנכה חודש פסילה מנהלית שריצה.

פיגורי הקנס בסך 3,000 ₪ יבוטלו והוא ישולם בשישה תשלומים החל מיום 3.6.2009. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לתשלום מיידי.



זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הזמנה למשפט תעבורה

  2. התיישנות קנסות תעבורה

  3. תקנה 65 לתקנות התעבורה

  4. סעיף 61 לפקודת התעבורה

  5. תקנה 44 לתקנות התעבורה

  6. אי התייצבות למשפט תעבורה

  7. תקנות התעבורה יציאה מחניה

  8. תקנה 28 א לתקנות התעבורה

  9. תקנה 67 א לתקנות התעבורה

  10. תקנה 308 ד לתקנות התעבורה

  11. הגדרת צומת בתקנות התעבורה

  12. תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה

  13. ביטול קנס חניה לרכב עם תו נכה

  14. פגיעה ברכב תוך כדי פניה לחניה

  15. פיצוי לנאשם שזוכה מעבירת תעבורה

  16. הגשת הכרעת דין בעבירת תעבורה כראיה

  17. עבירה של החניית רכב ללא תשלום אגרת הסדר

  18. פסילת מינימום 3 חודשים על עבירות תעבורה

  19. התחמקות מקבלת הזמנה לדין בעבירות תעבורה

  20. הפרת סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, תשנ"ד-1993

  21. אי התייצבות לדיון תעבורה עקב נסיעה לחו''ל

  22. נהיגה רשלנית לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה

  23. זומנה לדיון בבית משפט לתעבורה אך לא התייצבה

  24. זיכוי מעבירת תעבורה עקב טעות בזיהוי הרכב

  25. דחיית ערעור על פסק דין של בית המשפט לתעבורה

  26. תאונת דרכים תוך כדי חניה בנסיעה אחורה (ברוורס)

  27. תקנה 67 א לתקנות התעבורה - זכות קדימה במעבר חציה

  28. תקנה 83ב א לתקנות התעבורה (נהיגה ללא חגורת בטיחות)

  29. עבירת העמדת/החניית רכב בניגוד לחוק עזר לתל אביב יפו

  30. עבירה של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה

  31. ניתן לייחס אחריות פלילית לבעל רכב בו בוצעה עבירת תעבורה

  32. סעיף 42 (א) לפקודת התעבורה קובע עקרון של "הצטברות פסילות"

  33. ערעור כנגד החלטת בית משפט לתעבורה שלא לסייג את עונש הפסילה

  34. ניצול הכוח המכני של הרכב במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי

  35. חוק העזר העירוני לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו) אוסר חניית כלי רכב על מדרכה

  36. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון