קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ויתור על זכות השימוע: 1. לפנינו בקשה ליתן צו זמני המונע פיטורי המבקש מעבודתו במשיבה, ולהורות על המשך העסקתו בה עד להכרעה בתובענה העיקרית. הרקע העובדתי 2. המשיבה היא עמותה רשומה, המשמשת כתאגיד שלא למטרות רווח שמטרותיו העיקריות הן, בין היתר, חיזוק הזיקה למורשת היהודית, הקניית ערכי יהדות וטיפוח אורח חיים יהודי בחברה היהודית, ומימוש יעדי היהדות המתקדמת (מתוך תעודה לרישום העמותה ותקנון העמותה, צורפו כנספחים א' ו-ב' לתצהיר התשובה של המשיבה). המשיבה מנוהלת ע"י ועד מנהל, המונה ארבעה מחבריה. 3. המבקש החל לעבוד כמנכ"ל המשיבה ביום 16.6.08. בין המבקש והמשיבה נחתם חוזה העסקה אישי (צורף כנספח א' לבקשה למתן צו מניעה זמני). בעבודתו, היה כפוף המבקש לוועד המנהל. במשיבה כיהנה גם רבה, אשר שימשה בתפקיד מקביל למבקש. ביום 2.3.09 התקיימה ישיבה בין המבקש ובין חברי הוועד המנהל של המשיבה. ביום 10.03.09 הודע למבקש ע"י נציגי הוועדה המנהל כי הוא מפוטר, ונמסר בידיו מכתב פיטורים (נספח ג' לבקשה). המבקש קיבל הודעה מוקדמת בת חודשיים על פיטוריו, כך שהעסקתו צפויה היתה להסתיים ביום 10.5.09. ביום 30.4.09 פנה המבקש באמצעות הדואר האלקטרוני ליו"ר הוועד המנהל של המשיבה, יהודית קצין, וטען כי הליך פיטוריו היה פגום, בין היתר משום שהמשיבה לא קיימה לו שימוע כדין לפני הפיטורים. במכתב זה, ביקש המבקש מהמשיבה כי תערוך לו שימוע. ביום 6.5.09 השיבה המשיבה לפנייתו של המבקש, בטענה כי ניתנו לו שתי הזדמנויות להשמיע טענותיו - הן במועד הישיבה מיום 2.3.09, והן במועד מסירת מכתב הפיטורים לידיו, ביום 10.3.09 - ועל כן, דחתה בקשתו של המבקש לערוך לו שימוע נוסף. 6. לאחר קבלת תשובת המשיבה הגיש המבקש בקשתו נשוא החלטה זו לבית הדין, למנוע פיטוריו ולהורות על החזרתו לעבודתו, בין היתר מכיוון שלא נערך לו שימוע כדין (מכלול טענותיו יובא בפירוט בהמשך). בדיון שהתקיים בבקשה, ביום 13.5.09, הצהירה המשיבה כי היא מוכנה לערוך למבקש שימוע. המבקש, מצידו, הביע הסכמתו לעריכת השימוע, בתנאי שיישמרו זכויותיו לפי חוזה העסקתו. לאור הסכמת הצדדים, נתן בית הדין החלטתו, לפיה המשיבה תערוך למבקש שימוע כדין בפני הגורמים המוסמכים בה כנקוב בחוזה העבודה, וכי השימוע יתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. 7. עם זאת, ביום 20.5.09, בטרם נערך השימוע, הודיע המבקש לבית הדין כי הוא חוזר בו מהסכמתו לשימוע מאוחר שכן "הובהר" לו שמדובר ב"הליך חסר טעם ולמראית עין בלבד... שהינו בגדר 'הצגה' לבית הדין..." (כך לפי האמור בהודעת המבקש, שלא נתמכה בתצהיר מטעמו). המבקש המשיך ופירט בהודעתו כי על אף שחשב שהשימוע המאוחר יתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה, הסתבר לו, מהתבטאויות של נציגי המשיבה, כי המשיבה רואה בהליך "קטנוניות" מצידו, כי המשיבה עומדת על דעתה שכבר ערכה לו שימוע וכי כל אלה מצביעים על כך שהחלטתה בעניין פיטוריו ידועה מראש. 8. לאור הודעתו זו של המבקש, התקיים דיון הוכחות לגופה של בקשתו למתן צו המניעה. במהלך הדיון נשמעה עדותו של המבקש, וכן עדותה של יהודית קצין, יו"ר הוועד המנהל של המשיבה. לאחר דיון ההוכחות, סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. להלן - נפרט טענות שני הצדדים. טענות המבקש 9. המבקש טען כי המשיבה לא פירטה בפניו את הסיבות לפיטוריו, וכי למעשה לא עמדו מאחורי הפיטורים סיבות ענייניות כלשהן. לטענת המבקש, הוא תפקד כמנכ"ל המשיבה במשך 11 חודשים, ועשה כן במקצועיות, במסירות ובנאמנות, תוך שהוא פועל להצעדת המשיבה קדימה ומביאה להישגים אשר לא ידעה כמותם בעבר. המבקש טען, כי משלא נמצאה כל סיבה מוצדקת לפטרו, התקבלה ההחלטה על פיטוריו, בסופו של דבר, ממניעים פסולים, זרים ולא ענייניים: כך, לטענת המבקש, התקבלה ההחלטה על הפיטורים בשל קנאה, תחרותיות והתנכלות מצד הרבה של המשיבה; וכן לאחר שהמבקש חשף אי-סדרים בעבודתה של המשיבה. על כן, לטענת המבקש, משלא קיים כל בסיס ענייני לפיטוריו ומשבוצעו הפיטורים בשל מניעים זרים - יש להורות על ביטולם. המבקש טען גם כי מכיוון שפוטר בשל חשיפת אי-סדרים בעבודת המשיבה, יש לבטל פיטוריו גם מכוח חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן - "חוק הגנה על עובדים"). 10. בנוסף לכך, טען המבקש כי הליך פיטוריו היה פגום, שכן הוא פוטר בחוסר תום לב, ללא שימוע, בניגוד לאמור בחוזה העבודה שלו ובניגוד לכללי המשפט המנהלי. בנוסף, טען המבקש כי פיטוריו נעשו בניגוד לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, שכן הוא פוטר 11 חודשים לאחר תחילת עבודתו, במטרה להימנע מלשלם לו פיצויי פיטורים. 11. המבקש פירט כי לפי חוזה העבודה שלו חלה על המשיבה חובה לערוך לו שימוע לפני פיטוריו, וכי גם כללי המשפט המנהלי מחייבים עריכת שימוע לאור היותה של המשיבה מעביד ציבורי. לטענת המבקש, הפרה המשיבה חובות אלו, שכן לא ערכה לו שימוע כדין לפני פיטוריו. המבקש טען, כי הישיבה שהתקיימה בינו ובין הוועד המנהל של המשיבה ביום 2.3.09 היתה פגישת עבודה שכונסה לשם מסירת דיווח ע"י המבקש על פעילותו, וכי במהלך הישיבה לא נאמר לו דבר וחצי דבר על כוונה כלשהי מצד המשיבה לסיים העסקתו בה. המבקש המשיך וטען כי לאחר אותה ישיבה הוא זומן לפגישה נוספת, במהלכה נמסר בידיו מכתב פיטורים לקוני. לטענת המבקש, במועד מסירת המכתב לא פורטו באוזניו הסיבות להפסקת עבודתו ובוודאי שלא ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו נגד החלטת הפיטורים. המבקש הוסיף כי לאחר שקיבל את מכתב הפיטורים יצא לחופשה מתוכננת בחו"ל, וכשחזר ו"עיכל" את פיטוריו, פנה מיד למשיבה בבקשה כי ייערך לו שימוע - אך המשיבה סירבה לכך. לאחר שקיבל את תשובתה השלילית של המשיבה פנה המבקש באופן מיידי לבית הדין בבקשה לבטל פיטוריו, ועל כן, לטענתו, גם לא חל שיהוי מצידו בפתיחת ההליך בבית הדין. 12. באשר לכך שהמבקש חזר בו מהסכמתו להשתתף בשימוע שתערוך לו המשיבה, לאחר שכבר הוגשה בקשתו לבית הדין, טען המבקש, כאמור, כי לאחר שהסכים לעריכת השימוע המאוחר, נוכח לדעת כי המשיבה רואה בעריכת השימוע משום "קטנוניות" מצידו, ועל כן סבר שהחלטתה לפטרו סופית ושהשימוע שייערך לו יהיה למראית עין בלבד. 13. סיכומו של דבר, המבקש טען כי הן ההחלטה על פיטוריו והן ההליך בו נקטה המשיבה לשם הוצאת הפיטורים אל הפועל היו פגומים, ועל כן, ביקש את בית הדין ליתן צו מניעה זמני כנגד הפיטורים, צו הצהרתי לפיו הפיטורים היו שלא כדין וצו עשה המורה למשיבה להחזיר את המבקש לעבודתו במשרה מלאה. 14. המבקש הוסיף וטען כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן הוא בן 65 ונותרו לו שנתיים בלבד לעבוד לפני הגיעו לגיל פרישה. לטענת המבקש, פיטוריו בגיל 65 הסבו לו נזק רב, הביאו לאובדן מקור פרנסתו והם גם יקשו עליו למצוא עבודה חלופית, כשמנגד - לא ייגרם למשיבה כל נזק מהשבתו לעבודה עד להכרעה בתביעתו העיקרית, מה גם שעד היום טרם מונה למשיבה מנכ"ל חדש, כך שגם צד שלישי לא ייפגע מההחלטה להשיבו לעבודה. טענות המשיבה 15. המשיבה טענה כי ההחלטה על פיטורי המבקש התקבלה על רקע כשלים בתפקודו ואכזבה מהישגיו, חוסר הסכמה בין המבקש ובין הוועד המנהל לגבי סדרי עדיפויות, וכן על רקע תחושה של מתח ואי-נעימות בין המבקש ובין העובדים שהיו כפופים לו. לטענת המשיבה, רק משום סיבות ענייניות אלה החליטה לפטר את המבקש, והיא הכחישה מכל וכל את טענות המבקש לגבי אותן סיבות לא-ענייניות "אמיתיות" שעמדו, לכאורה, מאחורי פיטוריו, אותן פירט בבקשתו. 16. באשר להליך הפיטורים, טענה המשיבה כי הישיבה מיום 2.3.09 היוותה "שימוע" לכל דבר, שכן הובהר למבקש מראש בזימונו לישיבה כי הוועד מצפה ממנו להתייחס להערכה החצי-שנתית של הוועד את עבודתו, וכן להערכה העצמית של המבקש. ואכן, לטענת המשיבה, באותה ישיבה נדונו יעדים מקצועיים בהם לא עמד המבקש, והוא נדרש לתת הסברים לכך. המשיבה טענה כי לאחר הישיבה שקל הוועד המנהל את תוכן השיחה עם המבקש, והגיע למסקנה כי אין הוא מבין את הדברים החשובים לקהילה, ועל כן - יש לפטרו. המבקש זומן לשיחה במהלכה הוסברו לו הסיבות לפיטורים, ונשמעו הסבריו, ולאחר מכן - ניתן בידיו מכתב הפיטורים. המשיבה טענה כי מכתב זה נוסח באופן לקוני רק על מנת שהמבקש יוכל להגישו למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה, וכי הסיבות המפורטות לפיטוריו נמסרו לו ממילא בעל-פה. 17. המשיבה סברה כי ההליכים הללו, שקיימה עובר לפיטורי המבקש, מגיעים כדי שימוע כדין, וכי גם המבקש קיבל עובדה זו, עד אשר ביום 30.4.09 - למעלה מחודש וחצי לאחר שקיבל את מכתב הפיטורים - פנה אליה במפתיע, בטענה כי לא נערך לו שימוע. לעניין זה, הדגישה המשיבה כי המבקש היה זה שניסח את הסכם העבודה שלו, בו עוגנה, בין היתר, התניה בדבר עריכת שימוע, ועל כן טענת המבקש כי נדרש לו זמן כדי "לעכל" את עובדת פיטוריו בטרם פנה למשיבה על מנת שתערוך לו שימוע - מיתממת. 18. מכל מקום, המשיבה הדגישה בטיעוניה הסופיים כי הסכימה לערוך למבקש שימוע מאוחר לאחר שהגיש בקשתו בבית הדין, וכי גם המבקש הסכים לכך, ובית הדין נתן תוקף של החלטה להסכמה זו. משחזר בו המבקש מהסכמתו, טענה המשיבה כי הוא ויתר בכך על זכותו לשימוע, וכי הסיבות שהביאוהו לוויתור זה - אינן מוצדקות. 19. באשר למאזן הנוחות, טענה המשיבה כי השבת המבקש לעבודה תגרום לה נזק רב, באשר הוא הועסק בה כמנכ"ל במשרת אמון, ואילו יחסי האמון בין הצדדים נפגעו פגיעה אנושה ולא יאפשרו את המשך תפקודו של המבקש כמנכ"ל. מנגד, טענה המשיבה, למבקש היו, ועדיין ישנם, מקורות הכנסה נוספים פרט לעבודתו במשיבה, מה גם שמדובר באדם שהתקבל לעבודה בגיל 64 ופוטר בגיל 65, וכשם שהחל לעבוד במשיבה בגילו - אין סיבה שלא יוכל להמשיך את הקריירה המקצועית שלו במקום עבודה אחר. על כן, ביקשה המשיבה את בית הדין לדחות את בקשת המבקש. דיון והכרעה 20. לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות בקשתו של המבקש. מצאנו כי לא עלה בידי המבקש להוכיח, בשלב זה, כי נפלו פגמים בהחלטת או בהליך הפיטורים, המצדיקים ביטולם והשבתו לעבודה במשיבה עד למתן פסק דין בתביעתו העיקרית. 21. בראש ובראשונה, לא עלה בידי המבקש להוכיח כי המשיבה אכן פיטרה אותו בשל שיקולים זרים. באשר לטענתו כי פוטר אך משום התנכלות של הרבה כלפיו, הרי שכבר מתצהיר עדותו הראשית של המבקש עלה כי הוא מבסס טענתו זו על השערות גרידא. בסעיף 4.4 לתצהיר העיד המבקש כי "ייתכן כי בשל קנאה ותחרותיות סמויה של הרבה בהישגיי אשר חשה כי מעמדה ותפקידה נדחק הצידה וככל הנראה הסיתה את ועד העמותה נגדי. יודגש, כי לפני מינויי לתפקיד מנכ"ל, לא היה תפקיד זה מאויש על ידי מנכ"ל אחר, וחלק מסמכויות הרבה הועברו אליי, מה שככל הנראה גרם לרבה לרגשות תחרות, קנאה אשר גרמו להסית את הוועד לפיטוריי...". המבקש לא ביסס עדותו זו, ועל כן לא ניתן לקבוע, לכאורה, שפיטוריו נעשו על רקע התנכלותה של הרבה אליו. יצוין, כי במהלך חקירתה הנגדית של גב' קצין, נשאלה העדה בדבר אירוע אחד בו כינתה הרבה את המבקש "שקרן", והיא העידה כי אכן אירע אירוע כזה, כי התבטאות הרבה כלפי המבקש היתה בלתי תקינה וכי הרבה אף התנצלה בפניו, ואולם ברגע האירוע איש לא התרעם על כך שכן המבקש אכן אמר דבר-מה שהיה ידוע לכולם כי אינו נכון (עמ' 18 לפרוטוקול). על אף עדותה הכנה של גב' קצין בדבר אירוע חד-פעמי זה, בוודאי שלא ניתן לקבוע לאורה, אף לא לכאורה, כי הרבה "התנכלה" למבקש, חשה קנאה או תחרותיות כלפיו, וכי בשל כך גרמה לפיטוריו. 22. גם השיקול הזר הנוסף שלטענת המבקש הביא לפיטוריו - חשיפת אי-סדרים בעבודת המשיבה - נטען על-ידו בתצהירו בעלמא, ללא כל פירוט עובדתי מתבקש, ורק בסיכומיו הסתמך המבקש על אמירות שנאמרו ע"י גב' קצין בחקירתה הנגדית כמבססות טיעונו. כך, בתצהיר עדותו הראשית טען המבקש כי "פוטרתי בשל העובדה כי מצאתי אי סדרים במסגרת עבודתי במשיבה, כפי שיפורט בהמשך". למעשה, לא פירט המבקש דבר וחצי דבר בקשר עם טענה זו בהמשך תצהירו, ולא מסר כל גרסה עובדתית בדבר אי-הסדרים שמצא, בדבר חשיפת אי-הסדרים הללו בפני המשיבה ובדבר השתלשלות האירועים שאירעה לאחר מכן, לכאורה. משכך, לא עלה בידו להוכיח, לכאורה, כי פוטר בשל חשיפת אי-סדרים. בוודאי שלא עלה בידי המבקש להוכיח מדוע זכאי הוא להגנה מכוח חוק הגנה על עובדים, אשר בסעיף 2(א) לו מדבר באיסור החל על מעביד לפטר עובד "בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד..." - כאשר המבקש לא הגיש תלונה כאמור, לא לפני פיטוריו ולא לאחריהם. 23. בחקירתה הנגדית נשאלה גב' קצין שאלות בדבר אי-הסדרים שחשף המבקש, לכאורה, ובסיכומיו הסתמך המבקש על תשובותיה של גב' קצין לשם הוכחת אותם אי-סדרים, ולהוכחת טענתו כי פוטר בשל חשיפתם. לא קיבלנו טענות המבקש בעניין זה. ראשית, כאמור, התרשמנו מכך שהמבקש עצמו לא העיד מלכתחילה, תוך מתן גרסה עובדתית סדורה, על אותם אי-סדרים, לכאורה, שנחשפו על ידו, ושרק במהלך דיון ההוכחות שאל את עדת המשיבה שאלות בעניין זה לראשונה, תוך שהוא מנסה לגזור מתוך תשובותיה הוכחה לטענות שהוא-עצמו לא פירט. 24. ושנית, גם מחקירתה הנגדית של גב' קצין - אשר בהעדר עדות מטעם המבקש, הינה העדות היחידה שנשמעה על-ידינו לעניין זה - לא עלו כל "אי-סדרים" שנחשפו על ידי המבקש: כל שנשאלה גב' קצין ע"י ב"כ המבקש היה אם "היתה בחורה שהתקבלה לעבודה שהיתה מקובלת על כולם" (עמ' 17 לפרוטוקול) - שאלה שבפני עצמה אינה מצביעה על כשל כלשהו בעבודת המשיבה. גב' קצין השיבה השיבה לשאלה זו, כי "הוועד אישר את ההעסקה שלה בהמשך לכך שמשה הציג אותה כמי שבאה למלא תפקיד מסוים שהיה לו תקציב. בפועל, הוא ייעד אותה לדברים אחרים". גב' קצין הוסיפה בהמשך שהיא "לא חושבת" שהיה נוהל כתוב לקבלת עובדים (עמ' 18). כאמור, בהעדר כל גרסה מצד המבקש מדוע קבלת אותה עובדת מהווה "אי-סדרים", לא התבררה לנו עד תומה טענתו כאילו אכן מדובר באי-סדרים, וגם לא התרשמנו שהעדר "נוהל כתוב לקבלת עובדים" מהווה כשל בעבודת המשיבה, אשר המבקש חשף ובגינו פוטר. 25. מנגד, שוכנענו, לכאורה, כי המשיבה החליטה על פיטורי המבקש מסיבות ענייניות, מקצועיות ולגיטימיות, ועל כן, לא מצאנו כל בסיס להתערבות בהחלטתה בשלב זה. גב' קצין העידה בתצהיר התשובה מטעם המשיבה כי הוועד המנהל החליט על פיטורי המבקש בשל שלוש סיבות: חוסר הסכמה בינו ובין המשיבה בקביעת סדר עדיפויות; חוסר הבחנה בין עיקר ותפל המתבטא בהשקעת זמן ואנרגיה בתפקידים זוטרים שאחרים יכולים לבצע, ומאידך בהעברה לאחרים אחריות ומשימות של המבקש עצמו; וכן הכנסת מתח ויצירת אי-נעימות במקום העבודה באופן המקשה על שאר העובדים לעבוד. גב' קצין פירטה גם את היעדים המקצועיים בהם לא עמד המבקש, לטעמה של המשיבה, אשר בהם דנו הצדדים בישיבה מיום 2.3.09. בחקירתה הנגדית, העידה גב' קצין כי המבקש פוטר משום שהמשיבה לא היתה מרוצה מתפקודו, ומשום ש"מה שציפינו לראות בשמונה חודשים לא ראינו" (עמ' 17 לפרוטוקול), וכן בשל אירועים שאירעו, בהם צעק המבקש על עובדים (שם). עדותה של גב' קצין היתה אמינה בעינינו, וקיבלנו גרסתה כי אלה היו, לכאורה, הסיבות לפיטורי המבקש. לטעמנו, מדובר בסיבות מקצועיות וענייניות בגינן יכול ורשאי מעביד לסיים העסקתו של עובד. 26. יצוין, כי המבקש ביקש לספק הסברים לכל אותם יעדים מקצועיים אותם לא השיג, לטענת המשיבה. שמענו הסבריו אלו ואולם בסופו של יום, ההחלטה אם להמשיך להעסיק עובד אשר המשיבה לא היתה מרוצה מהישגיו, הינה החלטתה הבלעדית של המשיבה. כל עוד לא נפל פגם בהחלטתה, לכאורה, וכל עוד לא התקבלה ההחלטה ממניעים זרים ופסולים - לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטתה, ולקבוע, כטענת המבקש, כי היה עליה לתת לו הזדמנות נוספת או זמן הגיוני וסביר על מנת שתכנוניו ישאו פרי (כטענתו בסעיף 18 לסיכומיו). 27. גם בכל הנוגע ליחסיו הבינאישיים של המבקש עם עובדיו הציע המבקש הסברים שונים, ובהם העובדה שבמשיבה לא כיהן מנכ"ל לפניו ועל כן היה קיים במשיבה "חוסר הבנה בסיסי" לגבי "מה זה מנכ"ל" (עמ' 9 לפרוטוקול). המבקש פירט עוד, כי עובדי המשיבה היו רגילים לתרבות עבודה אחרת ואילו הוא הנהיג שינויים בגינם חויבו העובדים בעבודה נוספת, ואיבדו מעמד, זכויות ופריבילגיות שהיו להם עד אז (עמ' 9), ומסיבה זו, לטעמו, לא היו מרוצים העובדים מאופן הניהול שלו. בהמשך, העיד המבקש כי כשהחל לעבוד במשיבה, כל שביקש הוא "לשנות את האווירה שלא תהיה רק לקבל כסף וללכת, אלא להשלים את שעות העבודה שהיו צריכים לעבוד..." (שם). בסיכומיו, התייחס המבקש לעדותו זו כאל "אי-סדרים" נוספים שחשף במשיבה, כלומר, בסיכומיו הוא טען שבמשיבה רווחה "העסקת עובדים שאינם עובדים בהתאם לשעות שנקבעו ומקבלים משכורות מלאות" (סעיף 27 לסיכומים). אולם, לא ניתן לגזור מעדותו בחקירה נגדית שהובאה לעיל, את טענתו הרחבה והחמורה נגד המשיבה: המבקש כלל לא הוכיח (ואף לא העיד) כי עובדים במשיבה לא השלימו את שעות עבודתם הרגילות או שקיבלו שכר למרות שלא שהו בעבודה. כל שעלה מעדותו של המבקש הינו כי כשהחל לכהן כמנכ"ל המשיבה ביקש להנהיג בקרב העובדים הרגלי עבודה שונים מבעבר, עבודה בשעות נוספות ו"איבוד" של זכויות ופריבליגיות שהיו להם עד אז. החלטת המשיבה כי התנהלות מעין זו אינה מקובלת עליה - לגיטימית, ומהווה שיקול ענייני לפיטורי המבקש, מה גם שעדותו של המבקש עצמו מתיישבת עם עדותה של גב' קצין בדבר מתח ואי-נעימות שהשרה המבקש בקרב עובדי המשיבה עקב המדיניות החדשה שביקש להנהיג. 28. אם כך, אנו קובעים כי הסיבות לפיטורי המבקש היו ענייניות, לכאורה, ולא ראינו מקום להתערב בהחלטת המשיבה בעניין זה. יצוין בקצרה, בהקשר זה, כי טענות המבקש כאילו פיטוריו הם שלא כדין שכן נעשו גם בניגוד לחוק פיצויי פיטורים - נדחו על ידינו אף הן. בחוק פיצויי פיטורים אין איסור לפטר אדם 11 חודשים לאחר תחילת עבודתו, אלא אך הוראה לפיה פיטורים שנעשו בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה לא יפגעו בזכות לפיצויי פיטורים, אלא אם כן יוכח שהם לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים (סעיף 3). 29. באשר להליך פיטורי המבקש - אין חולק כי היה על המשיבה לערוך לו שימוע כדין, גם לפי האמור בחוזה העסקתו וגם לאור המדיניות הרווחת בבתי הדין לעבודה. במהותה ובמרכיביה של זכות השימוע דן בית הדין הארצי ב-ע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, מיום 7.1.03, פד"ע ל"ח 448: "זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו... עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבע זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו". 30. לכאורה, לא ערכה המשיבה שימוע כדין למבקש, עובר לפיטוריו. ייתכן כי המשיבה סברה שדי בפגישות שערכה עם המבקש ביום 2.3.09 וביום 10.3.09 כדי לקיים את חובת השימוע, אולם אף גב' קצין הודתה בעדותה בחקירה נגדית כי כעת היא מבינה שמה שהמשיבה ערכה למבקש "ענה על חלק מהגדרות השימוע ולא על כולם", וש"יש הגדרה מפורטת לשימוע שלא הייתי מודעת לכך" (עמ' 14 לפרוטוקול). ואכן, המבקש זומן לישיבה ביום 2.3.09 מבלי שקיבל זימון לשימוע לקראת פיטורים, אלא זימון לישיבה בה, לכל היותר, ידונו הוא והוועד בהערכת הוועד את תפקודו. במהלך אותה ישיבה לא נדונה האפשרות כי המבקש יפוטר מעבודתו, אלא רק הוצגו בפניו טענות בקשר לתפקודו בנושאים מסוימים, והוא סיפק הסברים לטענות הוועד. לאחר אותה ישיבה, החליט הוועד על פיטורי המבקש, וזימן אותו לפגישה במהלכה נמסר בידיו מכתב פיטורים - וזאת, שוב, מבלי שהתובע זומן לשמוע ולהגיב לטענות המשיבה כלפיו בנוגע לאפשרות כי יפוטר, קודם שנפלה ההחלטה הסופית לגבי פיטוריו. 31. עם זאת, למרות שלא נערך למבקש שימוע כדין עובר לפיטוריו, נקבע בפסיקה כי ניתן לרפא את הפגם של הפסקת עבודה ללא שימוע, בדרך של קיום "שימוע מאוחר". זאת בכפוף לכך שהשימוע נערך בתום לב, בנפש חפצה ותוך נכונות לשקול מחדש את ההחלטה (ר' ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה ובתי ספר בית יעקב בארץ ישראל נ' עובדיה בן-נון, מיום 21.8.08, ). ואכן, בדיון שהתקיים בבית הדין בבקשת המבקש הסכימה המשיבה לערוך למבקש שימוע מאוחר, והמבקש אף הוא הסכים לכך. בהתאם להחלטת הצדדים, החליט בית הדין על עריכת שימוע, תוך דרישה כי ייערך בלב פתוח ובנפש חפצה. 32. ואולם, עוד בטרם נערך השימוע - הודיע המבקש על חזרתו בו מההסכמה להופיע לשימוע. בכך, ויתר על זכותו להישמע. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע: "כנגד חובתו של המעביד לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, והיעדרות מכוונת של העובד מהליך השימוע, היא בגדר ויתור על הזכות להישמע. ... בכך שהמערער סירב להופיע לשימוע אליו הוזמן על ידי המשיב, הוא החמיץ הזדמנות נאותה לקיים את ההליך, ופגע בזכותו שלו עצמו להביא טענותיו בפני המשיב. ... כבר נפסק כי היעדרות מכוונת של עובד מהליך השימוע פרושה ויתור על הזכות להישמע (דב"ע נג3-244/ חיים איצקוביץ - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, לא פורסם, וכן דב"ע מו3-165/ חיים סחרוביץ - מדינת ישראל, פד"ע יח 337). הזמנת המערער לשימוע מחודש על ידי המשיב, וויתורו של המערער על זכותו להופיע לשימוע - ריפאו את הפגם שנפל בהליך הפיטורים." (ע"ע 231/99 אורי חייק נ' שירות התעסוקה, עבודה ארצי, כרך לג(86) 26) 33. לא קיבלנו את הסיבות בגינן החליט המבקש שלא להסכים לשימוע המאוחר שייערך לו ע"י המשיבה. בהודעה ששלח לבית הדין, בה הודיע על חזרתו בו מההסכמה להשתתף בשימוע (הודעה שלא נתמכה בתצהיר מטעמו, כאמור), נאמר כי המבקש שמע "התבטאויות של נציגי המשיבה" מהן למד כי החלטתה גובשה מראש וכי מטרת המשיבה היא לתקן כשלים שביצעה כלפי המבקש ולא לקיים הליך שימוע כדין. המבקש טען כי השימוע המאוחר הינו תוצר של ההתדיינות המשפטית, וככזה - אינו מהווה שימוע אמיתי, שיתקיים בלב פתוח ובנפש חפצה. אלא, שבחקירתו הנגדית של המבקש, בה נחקר בין היתר גם על האמור בהודעתו לבית הדין, פירט המבקש את ההתבטאויות בגינן חזר בו מהסכמתו להשתתף בשימוע. לפי עדותו של המבקש, במועד הדיון בבית הדין, 13.5.09, בו הוסכם על קיום השימוע, שוחחו הוא ונציגי המשיבה על תיאום מועד השימוע, ואז בתגובה לשאלת המבקש מדוע אריה שלוינסקי, חבר ועד המשיבה, אינו אומר דבר, אמר מר שלוינסקי שהוא "חושב שזו סתם קטנוניות" (עמ' 6 לפרוטוקול). המבקש העיד בחקירתו הנגדית כי זו היתה האמירה היחידה שנאמרה ע"י מי מנציגי המשיבה, כי לאחר אותו מועד לא דיבר עם איש מנציגיה וכי אמירה זו בלבד הבהירה לו "את המצב או הדעה או חוסר התוחלת שבמצב הזה" (עמ' 8 לפרוטוקול). 34. לא קיבלנו הסברי המבקש כמצדיקים ויתורו על השימוע. בעניין חייק שאוזכר לעיל, נקבע כי ניתן לקיים שימוע גם לאחר תחילתו של הליך משפטי, ובכך לרפא את הפגם של שימוע לקוי. במקרה שלפנינו, הסכים המבקש על עריכת שימוע שהוא "תוצר", לכאורה, של ההליך המשפטי (כפי שכינה את השימוע בהודעתו לבית הדין), ובית הדין נתן החלטתו, לאור הסכמה זו, על קיום שימוע. אמירה אחת בודדה, שנאמרה, לכאורה, על-ידי אחד מנציגי המשיבה בדבר "קטנוניות" מצידו של המבקש אין בה כדי לאיין את כל תכליתו של הליך השימוע, ובמידה שהיה נערך למבקש שימוע והוא אכן היה מפוטר בעקבותיו, יכול היה המבקש לתקוף את החלטת הפיטורים ואת הליך השימוע המאוחר בדיעבד בבית הדין, תוך שימוש באותה אמירה של מר שלוינסקי. עם זאת, משבחר מראש שלא להופיע לשימוע רק מפאת אותה אמירה, ויתר המבקש על זכותו להישמע, וגם על כל טענותיו בדבר פגם בהליך הפיטורים, הנוגע לאי-עריכת שימוע. 35. סיכומו של דבר, מצאנו כי אף אם נפל פגם בהליך פיטוריו של המבקש, ניתן היה לתקן פגם זה באמצעות עריכת שימוע מאוחר. עם זאת, המבקש עצמו ויתר על זכותו להישמע, ועל כן החלטנו שלא להיענות לבקשתו למתן צו המניעה נגד פיטוריו, על רקע הפגם הראשוני שנפל בהליך הפיטורים. משלא הוכחו בפנינו, לכאורה, פגמים נוספים בהליך פיטוריו של המבקש, שיש בהם כדי לאיין את הפיטורים - החלטנו לדחות את בקשת המבקש גם מטעם זה. 36. יצוין, כי אף שלא מצאנו בסיס להיענות לבקשת המבקש לקבוע כי פיטוריו נעשו שלא כדין, נתייחס, למעלה מן הדרוש, גם למאזן הנוחות. עמד בפנינו גילו של המבקש (65) וטענתו כי פיטוריו יגרמו נזק בלתי הפיך להמשך השתלבותו בשוק העבודה. יחד עם זאת, מעדותו של המבקש בחקירה הנגדית עלה כי יש לו מקורות פרנסה נוספים מלבד עבודתו במשיבה, וכי הוא החל לעבוד במשיבה בגיל 64 ופוטר בגיל 65, כך שלא מדובר במי שנגדעה דרכו המקצועית זמן מועט לפני גיל הפרישה, לאחר שנות עבודה רבות; אלא במי שהחל בקריירה מקצועית חדשה בגיל 64, גם כן זמן מועט לפני גיל הפרישה. מנגד, סבורים אנו שלו היינו מורים על השבתו של המבקש לעבודה עד למתן הכרעה בתביעתו העיקרית, היה נגרם למשיבה נזק רב מזה שהיה נגרם למבקש: המבקש כיהן במשיבה בתפקיד בכיר של מנכ"ל, ומעדותו לפנינו כמו גם מעדותה של גב' קצין, התברר כי קיימים קשיים של ממש ביחסי המבקש עם העובדים הכפופים לו, עם הוועד המנהל לו הוא-עצמו כפוף, ואף עם הרבה, המכהנת בתפקיד מקביל לו. כמו כן, הביעה המשיבה אי-שביעות רצון מתפקידו. בנסיבות אלו, השבת המבקש לעבודתו תפגע פגיעה קשה בתפקוד המשיבה ובתפקוד עובדיה. סוף דבר 37. הבקשה נדחית. 38. הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהיום. 39. דיון מוקדם בתביעה העיקרית יתקיים ביום 1/11/2009 בשעה 13.30. 40. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך 7,500 ₪ + מע"מ תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה. שימוע