קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זיהוי רכב לפי מספר רישוי: 1. בפניי עתירה מנהלית שבה מבקשים העותרים לחייב את משרד הרישוי להטביע את מספר מנוע ושילדה לאופנוע, אשר לטענתם הנו אופנוע שמספר הרישוי שלו הוא 74-899-01 והעותר 2 רשום במרשם הרישוי המנוהל ע"י משרד הרישוי כבעלים של אופנוע זה (להלן - האופנוע). 2. רקע עובדתי בתמצית: א. אופנוע שטח מסוגKTM 400 מ.ר. 74-899-01 נרכש ע"י העותרים בשנת 2000 מחב' פולריס ייבוא כלים בע"מ. בשנת 2002 נגנב אופנוע זה מחצר ביתו של העותר 1. לאחר כשלוש שנים, בשנת 2005 הוסבה תשומת לב העותרים לכך כי באינטרנט התפרסמה מודעה למכירת אופנוע דומה לאופנוע שהיה שייך לעותרים. ב. בעקבות תלונת העותרים למשטרה ובסיוע העותרים, אשר יצרו קשר עם המוכר, בפגישה בין העותרים לבין מי שהחזיק באופנוע שנועדה כביכול לרכישת האופנוע ע"י העותרים, תפסה המשטרה את האופנוע. בדיקת המשטרה העלתה כי מספר המנוע והשלדה שלו הושחתו (ראו דו"ח פעולה מאת דהן יריב מיום 2/3/2005, מש/2(1) לתגובה משלימה מטעם המשיבה, ודו"ח זכ"ד של אנדריי אבנטיב מיום 6/3/2005, מש/2(2) לתגובה משלימה מטעם המשיבה). ג. המשטרה חקרה את המוכרים של האופנוע בחשד לביצוע עבירה של סחר ברכב גנוב, אך בתום החקירה נסגר התיק כנגד החשודים בו מחוסר ראיות. במסגרת חקירת המשטרה אף נבדק האופנוע ע"י טכנאי זיהוי פלילי ממרחב העמקים, שלא הצליח לזהות את מספר המנוע או את מספר השלדה של האופנוע (ראו נספח מש/2 (5) לתגובה משלימה מטעם המשיבה). ד. במסגרת הבקשה להחזרת תפוס אשר הגיש העותר 1, ניתנה ביום 22/5/2005 החלטה בב"ש 4549/05 (שלום) עפולה, המורה למשטרה להחזיר את האופנוע לעותר 1 (ראו נספח 2 לתצהירו של העותר 1). לאחר שהוחזר האופנוע לידיו, פנה העותר 1 למשרד הרישוי על מנת לחדש רישיון הרכב של האופנוע ולהטביע בו את מספרי השלדה והמנוע. אולם, משרד הרישוי סירב להטביע את מספרי השלדה והמנוע וביקש מהעותר לבצע בדיקה נוספת, כדי לנסות ולהגיע לזהותו המקורית של האופנוע על מנת לאפשר את הרישוי. ה. בעקבות כך, העביר העותר 1 את האופנוע למעבדת סימנים במטא"ר של המשטרה בניסיון לאתר את זהותו. מעבדת סימנים בדקה את האופנוע ולאחר בחינת מכלול הראיות שבפניה, ניתנה חוות דעתו של מר יהודה נובוסלסקי, לפיה נקבע רק מספר המנוע המורכב באופנוע. מספר המנוע נחשף לאחר טיפול כימי בו נמצאו מרבית התווים של מספר המנוע, ועל פי בדיקה בקובץ כלי רכב במרשם הרישוי הסתבר כי קיים רק מנוע אחד מתוצרת KTM המתאים בנתוניו למספר המנוע החלקי הנ"ל. מנוע זה שייך לאופנוע בעל מספר רישוי 74-900-01 השייך לחב' וורקפלייסאיקיו ושאודותיו נרשמה הודעה על גניבתו ביום 3/01/2002. כמו כן, מר נובוסלסקי מצא הבדלים בין האופנוע שנבדק לבין התמונות של אופנוע העותרים. לפיכך, מסקנתו הסופית של מר נובוסלסקי הייתה כי אין באפשרותו לקבוע אם שלדת האופנוע הנבדק היא זאת של האופנוע אשר בתמונות (ראו נספח מש/2 לתגובה מקדמית מטעם המשיבה). בעקבות הבדיקה שנערכה, לא הוחזר האופנוע לידי העותרים. ו. בשל תפיסת האופנוע בידי המשטרה ובשל כך, כי לא ניתן היה להסדיר את רישוי האופנוע, וכן ולאור העובדה כי התברר לעותרים בעקבות ההחלטה מיום 22/05/05 להחזרת תפוס כי לאופנוע נגרם נזק, והם השקיעו באופנוע השקעות כספיות שירדו לטמיון, הסכימה המשטרה במסגרת תביעתם הכספית של העותרים לפצות אותם בסך של 24,000 ₪ לסילוק מלא ומוחלט של התביעה (ראו נספחים מש/3(1) - מש/3(5) לתגובה מקדמית מטעם המשיבה). ז. חרף הפיצוי הכספי שקיבל העותר מס' 1, הוא לא השלים עם העובדה כי האופנוע נשאר בידי המשטרה, לכן הגיש ביום 26/11/2007 לבית משפט השלום בעפולה בקשה נוספת להחזרת תפוס (האופנוע). בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ציין נציג המשטרה כי אינו מתנגד להשבת האופנוע יחד עם המנוע בתנאי שהעותר 1 יעשה הסדר עם משרד הרישוי כדי לעדכן את מספר המנוע באופנוע כך שיהיה מורשה לנוע בכבישי הארץ. לאור עמדת המשטרה, כאמור לעיל, הורה כב' סגן הנשיא, השופט בן חמו על החזרת האופנוע לעותר 1 (ראו נספח מש/3 לתגובה משלימה מטעם המשיבה). ח. לאחר שהוחזר האופנוע לידי העותרים, פנו פעם נוספת למשרד הרישוי, אך משרד הרישוי סירב להטביע את המספרים המקוריים על השלדה ועל המנוע של האופנוע, וכן לבצע טסט לאופנוע. מכאן העתירה שלפנינו. 3. דיון והכרעה: א. השאלה העיקרית, אשר דורשת הכרעה במסגרת העתירה דנן, הינה האם אכן יש מקום לחייב את משרד הרישוי להטביע את המספרים המקוריים על השלדה ועל המנוע של האופנוע שמוחזק בידי העותרים ובכך לחדש את רישיון הרכב של האופנוע? סמכויות משרד הרישוי בכל הקשור לרישום ומתן רישיונות לכלי רכב קבועות בפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ובתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - תקנות התעבורה). פרק שני לחלק ד' של תקנות התעבורה עוסק ברישום ורישוי רכב מנועי. סימן א' לפרק שני הנ"ל מתייחס לרישיון רכב ומתחיל בתקנה 271, אשר קובעת כדלהלן: "(א) בעליו של רכב מנועי, גרור או נתמך המבקש את רישומם, וכן המבקש רשיון רכב, חידושו או רישום העברת בעלות הרכב, יגיש בקשה לרשות הרישוי או למי שהיא הסמיכה לכך בטופס שנקבע. (ב) המבקש ישיב תשובה נכונה ומלאה על כל שאלה שבטופס האמור ועל כל שאלה אחרת של רשות הרישוי, וכן יוכיח, לפי דרישתה, את זהות הרכב, את הבעלות עליו ואת תשלום המכס, המסים וההיטלים או האגרות החלים על הרכב האמור, וכן יוכיח לפי דרישת רשות הרישוי כי כל קנס שמבקש הרשיון או חידושו נתחייבו בו בדין בשל עבירת תעבורה או בשל עבירה אחרת הנובעת מנהיגת רכב, שולם במועדו, וכן האגרות בעד החזקת מקלט רדיו המותקן ברכב שולמו. (ב1) על אף האמור בתקנת משנה (ב), היה המבקש יבואן, המבקש לרשום רכב על שמו, רשאית רשות הרישוי לרשום את הרכב על שמו אף אם לא שולמו מסי היבוא החלים על הרכב. (ב2) רכב שנרשם על שם יבואן כאמור בתקנת משנה (ב1), יראוהו עם רישומו כרכב שהשימוש בו הופסק לפי תקנה 290 ורשות הרישוי תרשום זאת במרשם כלי הרכב, עד למועד שבו תודיע רשות המסים לרשות הרישוי כי שולמו מסי היבוא בעדו. (ג) נרשם רכב כאמור בתקנה 274 וניתן עליו רשיון רכב, לא תתקבל לגביו בקשה לרשיון חדש, אלא לחידוש רשיון. (ד) ... (ה) ..." כפי שניתן להיווכח, תקנה 271 קובעת מה הם התנאים אשר על המבקש לעמוד בהם לצורך רישום רכב ורישויו. בין שאר התנאים, נקבע כי על המבקש רישיון רכב להוכיח את זהות הרכב (ראו תקנת משנה ב'). יתרה מזאת, בתקנת משנה ג' נקבע כי רישיון הרכב יינתן לרכב פעם אחת, ולאחר מכן לא יינתן לגבי אותו רכב רישיון חדש אלא רק יחודש רישיון הרכב. כפי שעולה מעמדת המשיבה, זהותו של הרכב מוכחת בראש ובראשונה ע"י מספר השלדה המוטבע ברכב, אשר מוגדר בתקינה בינלאומית שאומצה כמחייבת בישראל. יובהר, כי מספר השלדה של רכב הינו רצף של תווים ואותיות לועזיות המוטבע בשלדת הרכב ע"י היצרן, לפי תקן בינלאומי אחיד המקובל על כל יצרני הרכב בעולם, במהלך ייצור הרכב. מדובר למעשה ב"תעודת הזהות" של הרכב, ולמשרד הרישוי אין כל הסמכה בדין לשנות זהות זו או להעניק זהות חדשה לרכב, כלומר משרד הרישוי אינו מוסמך להטביע מספר שלדה, שאינו זהה למספר השלדה המקורי שהוטבע ע"י היצרן. ב. בנסיבות המקרה שלפנינו, טענה המשיבה כי מספר השלדה לא נקבע, ולכן לא ניתן להיעתר לעתירה ולחדש את רישיון הרכב של האופנוע. אכן, משרד הרישוי בניסיונו לזהות את מספר השלדה, הפנה את העותרים למעבדת הסימנים במטא"ר, וכפי שפירטתי כבר לעיל, חוות הדעת של מר נובוסלסקי הייתה כי אין באפשרותו לקבוע אם שלדת האופנוע הנבדק היא זאת של האופנוע שהיה שייך לעותרים. יתרה מזאת, מר נובוסלסקי לא הסתפק בבדיקה כימית, אלא השווה חזותית בין האופנוע הנבדק לבין האופנוע שבתמונות, אשר סיפקו לו העותרים. כפי שעולה מסעיף 4 לחוות דעתו, בבדיקה השוואתית בין התמונות לבין האופנוע, נמצא שאכן מדובר באופנוע מאותו הדגם, אולם קיימים הבדלים ביניהם, כפי שפורטו בחוות הדעת. על סמך ממצאי חוות הדעת הנ"ל, סירב משרד הרישוי לחדש את רישיון הרכב של האופנוע שנמצא בידי העותרים. בהקשר זה הנני מקבל את עמדת המשיבה, כי מעבדת סימנים במטא"ר היא הגורם המוסמך ולה הכלים המקצועיים לקבוע זהותו של הרכב. יתרה מזאת, אף בהנחיות המשטרה מס' 03.300.032 "טיפול בתלונות בעבירות הקשורות לכלי רכב" עולה כי קביעת זהותו של כלי רכב, במקרים בהם עובדה זו נתונה בספק, תיעשה ע"י מומחה מז"פ או ע"י טכנאי זיהוי שהוסמך כמומחה לבדיקת כלי רכב החשודים כמזויפים ע"י מעבדת סימנים וחומרים (ראו סעיף 2 א (1) להנחייה מס' 03.300.32), כל ההנחיות צורפו כנספח לתגובה מקדמית מטעם המשיבה). העותרים לא השלימו עם החלטת הסירוב של משרד הרישוי שהתבססה כאמור על ממצאי חוות הדעת הנ"ל, ומעיון בגוף העתירה, בתצהירו של העותר 1 ובסיכומים, ניתן להבין כי לדידו של העותר 1, הוא עמד בתנאי התקנה 271(ב) לתקנות התעבורה, והוכיח את זהות האופנוע, אשר לטענתו נגנב מחצר ביתו בשנת 2002, וזאת לאור הסימנים המזהים שהעותר 1 מסר בהודעתו במשטרה מיום 21/3/2005. בין היתר, ציין העותר 1 בהודעתו, כי חודש לפני מסירת ההודעה נודע לו, כי אופנוע דומה לאופנוע העותרים פורסם בשני אתרי האינטרנט למכירה. מהתמונה של האופנוע שפורסמה באינטרנט ראה כי מדובר באופנוע מאוד דומה לאופנוע העותרים, שהוא מדגם ייחודי, נדיר ולא שכיח בארץ. לכן, הוא חשד שאולי מדובר באופנוע של העותרים. עוד עולה מההודעה, כי העותרים תיאמו פגישה בעפולה עם מי שביקש למכור את האופנוע. הואיל והעותרים סברו שמדובר בפושעים מקצועיים, הם תיאמו את הפגישה יחד עם קצין אג"מ של מג"ב צפון, וביום 1/3/2005 הגיש העותר 1 תלונה במשטרה על גניבת האופנוע לפי הנחיית אותו הקצין, ואילו הפגישה נערכה ביום 2/3/2005. לפי הודעת העותר 1, הוא זיהה את האופנוע מייד כשראה אותו על-פי מספר סימנים: העדר סמל 400 EXC בצד השמאלי של כנף הקדמית, חתך בצורת V על כסא האופנוע שעשוי חומר דמוי עור, העדר סמל KTM בחזית הכנף הקדמית, שני שקעים בצינור מתחת למיכל הדלק בצידו השמאלי שנגרמו ע"י העותר 1 בזמן תיקון ופירוק איזה חלק באופנוע, וכן היה שקע כתוצאה מפעולת העותר 1 מתחת לחלק הקרוי "כסלה", כמו כן המראות כבר לא היו. עוד לדברי העותר 1, בעת שנפגשו עם המוכר, בנו (העותר 2) עשה סיבוב על האופנוע, ולאחר מכן התחילו לדבר על המחיר. לשאלת החוקרת, האם העותר 1 מזהה את האופנוע כשלו, השיב העותר 1 כי זה האופנוע שלו ללא כל ספק, והוא מזהה אותו בהתאם לכל הסימנים שמסר בעדותו (ראו נספח מש/2(3) לתגובה משלימה מטעם המשיבה). אכן כעולה מהודעת העותר 1 הוא מסר סימנים מזהים ייחודיים של האופנוע, אך לטעמי אין בכך כדי להועיל לו, כיוון שאותם סימנים ניתנו לאחר שהעותר 1 ראה כבר את האופנוע, ולאחר שבנו, העותר 2, עשה סיבוב באופנוע, כך לפי הודעת העותר 1 עצמו, כאמור לעיל. לפיכך, בנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי העותר 1 זיהה את האופנוע כאופנוע שנגנב ממנו. אילו מסר העותר מס' 1 סימנים מזהים בטרם הוא ובנו (העותר 2) ראו את האופנוע, ייתכן ומסקנתי הייתה משתנה. כאן המקום לציין, כי לא נעלם מעיני, כי בסיכומי העותרים, טען העותר 1 כי לפני שמסר סימנים מזהים של האופנוע בהודעתו במשטרה, הוא לא ראה את האופנוע, וכי הוא לא נכח כלל בפגישה שנערכה ביום 2/3/2005, אלא היה בעבודתו בדרום הארץ, ומי שנכח באותה פגישה היה אחיו ובנו. אינני מקבל גרסה חדשה זו של העותר 1, אשר נטענה לראשונה רק בסיכומיו, ואשר עומדת בסתירה מוחלטת להודעתו במשטרה, כאמור לעיל. העותר לא נתן כל הסבר הגיוני לעובדה מדוע כבש את גרסתו החדשה והעלה אותה רק בסיכומיו. לפיכך, אני מעדיף את גרסת העותר 1, כפי שנמסרה על-ידו במשטרה.   ג. מעבר לכל הפעולות הנ"ל, פנה העותר מס' 1 ליבואנית האופנוע בארץ, חב' פולריס ייבוא כלים בע"מ וביקש את רשימת כל האופנועים מאותו דגם ומאותה שנת ייצור של האופנוע אשר נגנב מהעותר 1. רשימה כזו אכן ניתנה לעותר 1 (ראו נספח 5 לתצהירו של העותר 1). עם רשימה זו פנה העותר 1 למשטרה וביקש לברר איזה אופנועים מהרשימה רשומים כגנובים. לטענת העותר 1, ולפי המידע אשר קיבל מהמשטרה, נגנבו 3 אופנועים מאותו דגם ושנת ייצור - אופנוע שהיה שייך לעותרים, אופנוע של חב' הביטוח כלל (במקור של חב' הייטק וורקפלייסאיקיו) ואופנוע של חב' השביל הירוק. ראוי גם לציין כי על-פי מכתב מאת המנהל לשעבר של חב' פולריס ייבוא כלים בע"מ, מר יובל הרמתי, עולה כי יצרנית האופנוע, חברת KTM, נהגה לבצע שינויים בין כל שנת מודל לשנה שבאה אחריה מטעמים שיווקיים כדי שיבדילו את הדגם החדש מהדגם הישן (ראו נספח C לסיכומי העותרים). לפיכך, לטענת העותר, לא ניתן למצוא אופנועים זהים נוספים גנובים למעט ה-3 שצוינו לעיל. אבהיר כבר בשלב זה, כי מסקנת העותרים כי האופנוע שנמצא בידיהם, הינו אופנוע KTM 400 דווקא ממודל שנת 2000, אינה נתמכה בכל ראיה, וייתכן כי המדובר באופנוע משנת ייצור אחרת. אך גם אם נצא מתוך נקודת הנחה, כי המדובר באופנוע ממודל שנת 2000, האם יש בכך כדי לתמוך בגרסת העותרים כי האופנוע שמוחזק בידיהם הוא האופנוע שנגנב מהם? לטענת העותר 1, הוא בירר כי האופנוע הגנוב השני ממודל שנת 2000 היה שייך לחב' הייטק שרכשה אותו עבור אחד מעובדיה. חב' ההייטק כבר לא קיימת, אך היא הספיקה לקבל פיצויי בגין גניבת האופנוע מחב' הביטוח שלה - חב' כלל. כאן המקום לציין, כי לפי חוות הדעת של מעבדת סימנים במטא"ר, הסתבר כי המנוע שמורכב על האופנוע שנבדק מתאים בנתוניו למספר המנוע החלקי, שהיה מורכב באופנוע בעל מספר רישוי 74-900-01 השייך לחב' וורקפלייסאיקיו ושאודותיו נרשמה הודעה על גניבתו ביום 3/01/2002, כאמור לעיל. אולם, הואיל וחב' ההייטק הנ"ל כבר אינה קיימת, סיכם העותר 1 כי ירכוש מחב' הביטוח כלל את המנוע שלמעשה, לאחר תשלום הפיצויים, שייך לה. חב' כלל הסכימה למכור את המנוע לעותר 1 (ראו נספח 3 לתצהירו של העותר 1). כמו כן, חב' הביטוח כלל אף הצטרפה לבקשת העותר 1 להחזרת התפוס (האופנוע) לידי העותר 1 - בקשה אשר הוגשה לבית המשפט השלום בעפולה, כאמור לעיל, (ראו נספח A לסיכומי העותרים). אך, סבורני כי אין בעובדה כי חב' כלל הסכימה למכור את המנוע לעותר 1, וכי הצטרפה לצד העותר 1 בבקשתו להחזרת התפוס, כדי לאשש את טענת העותרים כי האופנוע שנמצא בידיהם הינו האופנוע שנגנב מהם, ואינו האופנוע שהיה שייך לחב' וורקפלייסאיקיו. באשר לאופנוע הגנוב השלישי ממודל שנת 2000, שהיה שייך לחב' השביל הירוק, העותר 1 פנה למנכ"ל והבעלים של השביל הירוק, מר הראל גולסט, שבחן את האופנוע שבידי העותר 1, ומר גולסט כתב במכתב כי אין באפשרותו לזהות את האופנוע כאופנוע שלו (ראו נספח 6 לתצהירו של העותר 1). יוצא אפוא, כי במכתב זה אין אמירה מפורשת של מר גולסט, כי האופנוע שנבדק אינו שייך לו. אומנם, העותרים בסיכומיהם צירפו מכתב נוסף של מר גולסט, שבו הוא ציין כבר מפורשות כי האופנוע מסוג KTM 400 EXC שנמצא אצל העותר 1, אינו האופנוע שנגנב ממנו. אך עדיין אין לשכוח כי ביחס לאופנוע שנגנב מחב' וורקפלייסאיקיו, הרי חב' כלל הסתפקה בזהות המנוע בלבד ומכירתו לעותר 1, אך היא לא ציינה בשום מקום, כי האופנוע הזה לא היה שייך לחב' וורקפלייסאיקיו. יתרה מזאת, גם אילו חב' כלל רצתה לטעון כי האופנוע שבידי העותרים במקור אינו של חב' וורקפלייסאיקיו, היא לא הייתה יכולה לשלול או לאשר עובדה זו, כי הרי אין לה כל ידיעה אישית אודות סימנים ייחודיים של האופנוע שנגנב מחב' וורקפלייסאיקיו. מכל מקום, ועל אף מאמצי העותרים, בכל זאת סבורני, כי לא עלה בידי העותרים לסתור את מסקנת מעבדת סימנים שבמטא"ר, והם לא הצליחו להוכיח את זהות האופנוע. ד. ער אני לטענת העותרים, לפיה עמדת המשטרה כפי שהובאה בדיון מיום 6/2/2008 בבקשה להחזרת תפוס אינה מתיישבת עם מסקנת מעבדת סימנים של מטא"ר, ונציגי המשטרה אף הסכימו במהלך הדיון, כי האופנוע יוחזר לידי העותרים. לאור עמדה זו של המשטרה, הורה בית המשפט השלום בעפולה על החזרת האופנוע לעותר 1, כאמור לעיל. האם אין בכך, כדי לתמוך במסקנת העותרים, כי האופנוע שהוחזר להם הינו אותו אופנוע שנגנב מהם בשנת 2002, ולפיכך אין עוד כל מחלוקת על זיהויו? בעניין זה ייאמר מייד, כי המשיבה מודה בתגובתה המשלימה, כי חזרתה של המשטרה מהתנגדותה להשבת האופנוע בטעות יסודה, אך אין בטעות זו כדי לחייב את משרד הרישוי לחדש את רישיון הרכב של האופנוע בטרם זיהויו הוודאי. נראה כי לאור מסקנת מעבדת הסימנים במטא"ר בדבר אי-זיהויו של האופנוע, טעה נציג המשטרה, כאשר הסכים בפני בית משפט השלום להחזיר את האופנוע לידי העותרים. יתרה מזאת, מעיון בהנחיות המשטרה מס' 03.300.032 "טיפול בתלונות בעבירות הקשורות לכלי רכב", שהוזכרו כבר לעיל, עולה כי במקרים בהם הסתבר לאחר בדיקת המז"פ כי זהותו האמיתית של כלי הרכב התפוס אינה ידועה, יגיש הקצין הממונה בקשה לאגף הרישוי במשרד התחבורה לסרב לחדש ו/או לבטל רישיון כלי הרכב האמור (ראו סעיף ט.(1)(ח) להנחיות). לאור הנחיות אלה, ניתן לומר כי עמדת המשטרה, כפי שהובאה לעיל, לא רק שהייתה מוטעית אלא אף הייתה בניגוד להנחיותיה שלה. סבורני כי העותרים אינם יכולים לצאת נשכרים מטעות זו, במיוחד לאור העובדה כי בהחלטה הנ"ל להחזרת התפוס אין כל קביעה מפורשת בנוגע לזיהוי האופנוע, וכן נקבע בה, כי העותר 1 לא יוכל לעשות שימוש ולנסוע באופנוע, אלא רק לאחר שיוסדר הרישוי של האופנוע והמנוע המותקן בו במשרד הרישוי. יתר על כן, אין לשכוח כי החלטת בית משפט השלום בדבר החזרת האופנוע לידי העותרים, ניתנה במסגרת הבקשה להחזרת תפוס. לפיכך, קביעותיו של בית המשפט במסגרת ההליכים בבקשה להחזרת התפוס אין בהם כדי לחייב את משרד הרישוי, שכלל לא היה צד להם, ולא ניתן לו את יומו בפני בית המשפט השלום. לדידי, אין גם בהחלטת בית המשפט השלום כי האופנוע יועבר לעותרים, כדי לקבוע את זהות האופנוע המוחזר. עוד אדגיש, כי הבקשה להחזרת תפוס מתבררת מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, שקובע כדלהלן: "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן — שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט — הכל בתנאים שייקבעו בצו". לפיכך, ולאור הוראות הסעיף הנ"ל נראה כי סמכותו של בית משפט השלום מכוח פקודה זו היא להחליט מה יעשה בתפוס, ולא מה טיבו של התפוס ולמי הוא מגיע מכוח הדין. ה. מן הראוי גם לציין, כי על אף העובדה כי זהות האופנוע לא הוכחה ולא ניתן להטביע את מספר השלדה על האופנוע, עדיין יש מקום להפריד בין זיהוי השלדה לבין זיהוי המנוע. כפי שכבר צוין לעיל, מעבדת הסימנים במטא"ר הצליחה לזהות את מרבית התווים של מספר המנוע, ועל פי הבדיקה הסתבר כי קיים רק מנוע אחד מתוצרת KTM המתאים בנתוניו למספר המנוע החלקי הנ"ל. המנוע הזה, שמספרו 0059504642, במקור שייך לאופנוע בעל מספר רישוי 74-900-01 שהיה בבעלות חב' וורקפלייסאיקיו, כפי שצוין לעיל. בסופו של דבר, רכש העותר 1 את המנוע הנ"ל מחב' הביטוח כלל, כאמור לעיל, וחב' כלל במכתבה אישרה כי היא אף אינה מתנגדת שיוטבע על המנוע מספרו המקורי (ראו נספח 7 לתצהירו של העותר 1). כמו כן, המשיבה בעצמה אף מודה, כי למנוע כרכיב בפני עצמו יש זהות וניתן להטביע בו מספר מנוע בנפרד מהשלדה המוחזקת ע"י העותרים (ראו סעיף 5.ו לתגובה משלימה מטעם המשיבה). בנסיבות אלה, סבורני כי ניתן להיעתר לבקשת העותרים ולהורות למשרד הרישוי להטביע על המנוע, שמורכב באופנוע, את המספר המקורי שלו. ו. לסיכום, ער אני לקושי, לפיו מצד אחד האופנוע נמצא ברשות העותרים, יחד עם זאת הם מנועים מלעשות בו שימוש. אולם, כפי ציינתי כבר לעיל, החזרת האופנוע לידי העותרים נבעה, בין היתר, עקב עמדה מוטעית של המשטרה, כאמור לעיל. יחד עם זאת, אין בעובדה כי האופנוע נמצא כעת בידי העותרים, כדי להכשיר את השימוש בו באמצעות הטבעת מספר השלדה וחידוש רישיון הרכב שלו, הואיל וזהות האופנוע לא הוכחה, הכל כפי שפורט בהרחבה לעיל. ז. למעלה מן הנדרש, אוסיף כי מדיניות המשיבה, אשר העניקה הסמכות למעבדת סימנים במטא"ר לקבוע במקרה של ספק את מספר השלדה לכלי רכב, על פניה נראית מדיניות סבירה, ומטרתה קידום האינטרס הציבורי של מניעת שימוש בכלי רכב גנובים. 4. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה לפיה אני דוחה את העתירה על רוב חלקיה, מלבד קבלת טענה אחת של העותרים לפיה אני מורה למשרד הרישוי להטביע על המנוע, שמורכב באופנוע שנמצא אצל העותרים, את המספר המקורי של המנוע - 0059504642. אך למען הסר ספק, אדגיש פעם נוספת, כי אין בכך כדי לחייב את משרד הרישוי להטביע את מספר השלדה באופנוע הבלתי מזוהה, ולחדש את רישיון הרכב שלו. 5. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני נמנע מלעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.מספר רישוי / מספר שלדהרכב