בבג"ץ 595/75 סלמאן נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד ל(3) 337, דימה השופט ברנזון את הדיון הפנימי של ועדת התכנון טרם ההכרעה בהתנגדויות להתייעצות שמקיימים שופטים טרם מתן פסק-הדין, בקובעו כי המונח "דיון בהתנגדות", אותו יש לקיים בפומבי על-פי סעיף 107 לחוק התכנון והבניה, איננו כולל את שלב הדיון הפנימי בוועדה. השופט עציוני שדעתו היתה דעת הרוב בעניין סלמאן, הסתייג אומנם מהשוואה זו, אך ההלכה שנפסקה היא כי מוסד התכנון הדן בהתנגדות לתוכנית אינו חייב להזמין את הצדדים לכל שלבי הדיון והוא יכול להוציא מכלל זה את שלב ההכרעה בהתנגדויות (בג"ץ 1459/97 יאסין נ' שר העבודה והרווחה (לא פורסם, בפיסקה 7(ד); עת"מ (י-ם) 644/02 החברה להגנת הטבע נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה י-ם (לא פורסם, בפיסקה 16). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות טיעון חלקית בפני הועדה המחוזית: 1. עניינה של העתירה בהחלטה מיום 30.12.07 (להלן: "ההחלטה") שקיבלה משיבה 1 (להלן: "הוועדה המחוזית") בענין תוכנית שינוי תוכנית מיתאר רצ/100/1 (להלן: "התוכנית"). בהחלטה נקבע כי יש לקבל בחלקה את בקשת משיבה 2 (להלן: "הוועדה המקומית") להוסיף לתוכנית הוראות המתייחסות לתוכנית חלוקה חדשה עתידית. העותרים עתרו כי בית המשפט יורה לוועדה המחוזית לזמן אותם לדיון, ולתת להם זכות טיעון בענין זה. העובדות 2. העותרים הם בעלי חלקות בגוש 3923 חלקות 25 ו-102 בראשון לציון. העותרים הגישו התנגדות לתוכנית (ההתנגדות מיום 18.2.07 צורפה כנספח ד' לעתירה). בהתנגדות העלו העותרים טענות ביחס להרחבת רחוב תש"ח מרוחב של 31 מ' לרוחב של 40 מ', הרחבה שלטענת העותרים היא מיותרת. 3. הוועדה המקומית עתרה בדיון בפני הוועדה המחוזית, כי התוכנית תקבע שלעת תכנון תוכנית עתידית לבניה בשטח החקלאי המצרני, ככול שייכללו בתוכנית איחוד וחלוקה וטבלאות איזון, תיכנס הקרקע החקלאית המיועדת על פי התוכנית לצורכי דרך - בערכי קרקע חקלאית, ולא כדרך. בקשה זו תכונה להלן: "בקשת הוועדה המקומית". 4. בפרוטוקול הדיון בהתנגדויות מיום 15.4.07, ציין ב"כ הוועדה המקומית עו"ד בר, את דבר קיומו של הסכם בין הוועדה המקומית לבין העותרים (ר' הפרוטוקול נספח ה' לעתירה, עמ' 9 שורות 28-40). לטענת העותרים, מדובר בהסכם שעוגן בפסיקה של בית המשפט העליון. בהחלטתה של הוועדה המחוזית מיום 15.4.07 (נספח ו' לעתירה), החליטה הוועדה המחוזית כי היא מבקשת לקבל "את ההסכם האמור עם כל הבעלים בכול השטח של התוכנית העתידית". עוד נקבע כי לצורך זירוז הליך קבלת ההחלטות בתוכנית, העירייה תודיע לכול הבעלים בשטח התוכנית העתידית על בקשת הוועדה המקומית כפי שפורטה לעיל באופן מיידי, ולבעלים יינתנו 15 יום להגיב על הבקשה. הוועדה המחוזית קבעה כי היא תשוב ותכריע גם בנושא זה בהמשך הדיונים בתוכנית. בשולי ההחלטה קבעה הוועדה המחוזית כי היא "תקבל סימוכין להסכם שנעשה עם כל הבעלים של הקרקע החקלאית המצרנית (הצמודה) או לחלופין - הודעה לכול הבעלים על בקשותיה אלו", ואז תדון הוועדה שוב בתוכנית. 5. בהמשך, פרסמה הוועדה המקומית ביום 11.11.07 הודעה בעיתונות מכוח ס' 106ב' לחוק התכנון והבנייה. בהודעה פורטה בקשת הוועדה המקומית, לפיה בתחום תוכנית רצ/100/1 ייקבע כי שטחים המיועדים לצורכי ציבור בתחום התוכנית, ייכללו במסגרת איחוד וחלוקה בתוכנית עתידית בערכי קרקע חקלאית, ולא כדרך. 6. העותרים טענו בפני הוועדה המחוזית כי פרסום ההודעה הנ"ל, מנוגד להחלטת הוועדה המחוזית מיום 15.4.07, שתוכנה פורט לעיל. לטענת העותרים, היה על הוועדה המקומית להמציא את ההסכם בין העירייה לבין בעלי החלקות, או לחילופין היה עליה להודיע על בקשת הוועדה המקומית, אך לא בדרך של פרסום בעיתון. עוד נטען כי הוועדה המקומית לא היתה רשאית לפרסם את ההודעה ללא אישור הוועדה המחוזית. 7. ביום 11.11.07 התקיים דיון פנימי בוועדה המחוזית, בו נקבע כי הרשות המקומית לא העבירה לוועדה המחוזית הסכם כלשהו בינה לבין בעלי הקרקע המצרנית. עוד נקבע כי הוועדה מבקשת לקבל את מספר הגוש המתוכנן בשלב זה להיכלל בתחום האיחוד והחלוקה, שאליו התייחסה בקשת הוועדה מקומית - לכלול גם את החלקות שבתחום התוכנית בערך חקלאי. עוד נקבע כי עם קבלת המסמכים המבוקשים "תשוב הוועדה ותדון בתוכנית". העותרים לא זומנו לדיון נוסף בהתנגדויות לתוכנית, וביום 7.2.08 הם קבלו לטענתם את ההחלטה נושא העתירה הנוכחית. 8. למען השלמת התמונה, יובא להלן ניסוחו של סעיף 10ז' לתוכנית. הסעיף קובע: "השטחים הכלולים בתחום התוכנית בגושים 3923 ו-3922 בייעוד דרך חדשה, יכללו בתוכניות חלוקה חדשות עתידיות, אשר יוכנו ויאושרו לשטחים גובלים, בהתאם לייעודן ערב אישורה של תוכנית זו. בעל קרקע כאמור, יוכל להודיע לוועדה המקומית ולמע"צ כי ברצונו לקבל פיצויים בגין הפקעת הקרקע לדרך חדשה כאמור, ואזי יהיה זכאי לקבלת פיצויי הפקעה ככול שמגיעים על פי דין, ובהתחשב בהיות התוכנית המשך ל'דרך אזורית' כמשמעה בתמא/3 על תיקוניה". טענות הצדדים 9. העותרים העלו מספר טענות ביחס להחלטה. העותרים טענו כי בינם לבין מדינת ישראל ומע"צ ישנו הסכם מיום 2.7.95, שקבל תוקף של פסק דין ביום 12.7.95 במסגרת ה. פ. 965/94 (להלן: "הסכם א'"). על פי הטענה הסכם א' נערך על בסיס התחייבותה של עיריית ראשל"צ לפעול כי יוקנו לעותרים זכויות בניה בשטח שייוותר לאחר ההפקעה. העותרים הפנו גם להסכם נוסף שבו התקשרו עם מע"צ, מדינת ישראל והוועדה המקומית במסגרת בג"ץ 7280/96 (שקבל תוקף של פסק דין ביום 3.9.97 - להלן: "הסכם ב' "). העותרים טענו כי בהסכם ב' הוסכם על כך כי יוקנו להם זכויות בנייה, וכי תיערך תוכנית איחוד וחלוקה ללא הסכמת בעלים. 10. לטענת העותרים, החלטתה של הוועדה המחוזית עומדת בסתירה להסכמות בהסכמים א' וב'. בסיכומים מטעמם טענו העותרים כי הם מסכימים כי תתווסף לסעיף 10ז' לתוכנית המאושרת, תוספת לפיה אין בסעיף כדי לפגוע בהסכמים שנחתמו על העותרים (ר' ס' 1 5לסיכומים). עוד טענו העותרים כי הוועדה המחוזית חרגה מסמכותה, שכן התוכנית על פי מטרותיה נועדה להסדיר מערכת דרכים וזכויות בנייה. לכן, הוספת הוראות בתוכנית לגבי זכויות בנייה בתוכניות עתידיות מהווה חריגה מסמכות. 11. העותרים טענו כי החלטתה של הוועדה המחוזית איננה סבירה. לטענתם, הוועדה התנתה את המשך הדיון בבקשת הוועדה המקומית, בקבלת הסכם עם כל הבעלים. העתק של הסכם כזה לא הומצא. העובדה שהוועדה המחוזית לא דרשה זאת - היא בלתי סבירה, ועומדת בסתירה להחלטה המוקדמת של הוועדה מיום 15.4.07. לטענת העותרים, הוועדה המחוזית בססה את החלטתה על שיקולים זרים, שאינם רלוונטיים. העותרים טענו בהקשר זה כי היה על הוועדה להתייחס להסכמים א' וב', שקבעו כי יוקנו להם זכויות בנייה בחלק משטח החלקות, כמו גם בחלקות נוספות, והוסכם בהם על עריכת איחוד וחלוקה ללא הסכמת הבעלים. העותרים טענו כי הסכם ב' עומד בסתירה לבקשת הוועדה המקומית. העותרים טענו כי הם חוששים כי אם תיערך תוכנית איחוד וחלוקה, יצטרפו בעלי חלקות שכנות לתוכנית, וכך ייפגעו זכויות הבנייה שסוכם כי הם יקבלו. העותרים טענו כי החלטת הוועדה המחוזית איננה ברורה, וכי היא לוקה בסתירות פנימיות. כך בין היתר לא ברור מההחלטה אילו מן הטענות של הוועדה מקומית היא קיבלה, ואילו טענות נדחו. כן לא ברור מה המשמעות של הקבלה החלקית של טענות העותרים ביחס לפרסום ההודעה על ידי הוועדה המקומית. 12. העותרים טענו עוד, כי זכות הטיעון שלהם נפגעה, וכי היה מקום לזמן אותם כדי שישמיעו את עמדתם. לטענתם, משנדחתה טענתם לענין אי החוקיות של ההודעה שפורסמה בעיתון, היה על הוועדה המחוזית לזמן אותם לדיון להשמעת עמדתם לגופה. כן נפגעה זכות הקניין של העותרים לטענתם, באופן בלתי מידתי. 13. מנגד טענו המשיבות כי יש לדחות את העתירה. ראשית, נטען כי דין העתירה סילוק על הסף. כך, על פי הטענה, לא צורפו לעתירה צדדים נחוצים, העתירה איננה ברורה והיא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. עוד נטען כי העתירה הוגשה בשיהוי - אף שהיא הוגשה בתוך מסגרת 45 הימים הנקובים בתקנות, היה על העותרים להקדים ולהגישה לפני כן. המשיבות אף טענו כי העתירה היא מוקדמת, שכן מדובר בהחלטה של הוועדה המחוזית המתייחסת למצב עתידי שטרם קרם עור וגידים. לטענת הוועדה המקומית, אם יהיו לעותרים טענות ביחס להליך איחוד וחלוקה עתידי, הם יוכלו להעלות אותן במסגרת התנגדות לתוכנית העתידית שתקבע זאת. 14. המשיבות טענו כי קשה להבין מהו האינטרס עליו מבקשים העותרים להגן - שכן חישוב שווי הקרקע כחקלאי - על פי בקשת הוועדה המקומית, מיטיב עם העותרים לעומת חישובו על פי הייעוד החדש. עוד נטען כי הוועדה מחוזית לא חרגה מסמכותה, שכן היא מוסמכת במסגרת התוכנית לקבוע הוראות והסדרים לגבי הליכי תכנון עתידיים באותו מיתחם. 15. באשר לטענת חוסר הסבירות, נטען כי העותרים אינם יכולים להעלות טענות ביחס לפרסום - שכן אין חולק כי הם עצמם היו מודעים לו. עוד נטען כי לוועדה המחוזית הומצאה דוגמא של הסכמים עם בעלי הזכויות במיתחם, וכן ההסכם עם העותרים עצמם (טענה שנסתרת מיניה וביה מהחלטתה של הוועדה המחוזית מיום 11.11.07, שם נקבע כי לא הועבר כל הסכם). באשר לטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון, נטען כי לעותרים ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיהם, אולם הם בחרו להעלות רק טענה ביחס לאופן הפרסום, ולא להעלות כל טענה לגופו של ענין. העותרים נשמעו בעל פה בהליך ההתנגדות, ובכך ניתנה להם זכות טיעון. עוד נטען כי פירוט טענת הסתירה בין הסכם ב' לבין בקשת הוועדה המקומית בסיכומי העותרים, מהווה הרחבת חזית אסורה. 16. יצוין כי מכוח החלטה מיום 12.3.09, היה על הצדדים להגיש סיכומים בכתב. סיכומי העותרים הוגשו ביום 19.4.09. מכוח ההחלטה הנ"ל היה על המשיבות להגיש סיכומים מטעמן 30 יום לאחר מכן. סיכומי הוועדה המקומית הוגשו ביום 8.6.09 (לאחר קבלת אורכה בהחלטה מיום 24.5.09). עד היום טרם הוגשו סיכומי הוועדה המחוזית - אף שכאמור המועד להגשתם חלף זה מכבר. לכן, פסק דין זה ניתן ללא סיכומים מטעם הוועדה המחוזית. העותרים עתרו כי בית המשפט יאפשר להם להגיש סיכומי תשובה מטעמם 10 ימים לאחר הגשת סיכומי המשיבות. מאחר שסיכומי הוועדה המקומית הוגשו ביום 8.6.09, ומאחר שסיכומי התשובה לא הוגשו עד היום - ניתן פסק דין זה ללא סיכומי תשובה (בין היתר משום שכפי שיובהר להלן, העתירה התקבלה). דיון 17. אני סבורה כי יש לקבל את העתירה בטענה לפיה לעותרים לא ניתנה זכות טיעון מלאה. כך, מתיאור העובדות שלעיל, עולה כי הוועדה המחוזית החליטה ביום 15.4.07 על מנגנון של קבלת ההסכמים עם בעלי הקרקע המצרנית ופרסום הודעה. בהחלטה ממועד זה נקבע כי לאחר המצאת ההסכמים ופרסום ההודעה, תשוב הוועדה ותדון בתוכנית. לאחר ישיבת 15.4.07, פרסמה הוועדה המקומית את ההודעה בעיתון. לעותרים היו טענות ביחס לאופן הפרסום. הם העלו טענות אלה - ואותן בלבד - בפני הוועדה המחוזית. 18. כפי שהובהר לעיל, טענתם של העותרים ביחס לאופן הפרסום, נדונה בדיון פנימי של הוועדה המחוזית מיום 11.11.07. מההחלטה ממועד זה ניתן להבין כי הגם שהוועדה המחוזית לא קיבלה את טענות העותרים ביחס לאופן הפרסום, הרי היא לא השלימה עדיין את הדיון בבקשת הוועדה המקומית ובתוכנית. הוועדה ביקשה פרטים ומסמכים נוספים, וקבעה כי היא תשוב ותדון בתוכנית כשאלה יתקבלו. העותרים - כשקיבלו לידיהם החלטה זו, יכלו אם כן להניח כי עתיד להתקיים דיון נוסף בתוכנית, במסגרתו הם יוכלו להעלות את טענותיהם ביחס לתוכנית לגופן. במסגרת דיון זה - כך יכלו העותרים להניח, תהיה להם הזדמנות להעלות את הטענות שיש להם ביחס לתוכנית ולבקשת הוועדה המקומית, ובין היתר את הטענה לפיה הבקשה עומדת בסתירה להסכמים א' וב'. 19. בפועל, לא התקיים כאמור דיון נוסף לאחר הדיון הפנימי של הוועדה המחוזית, ולעותרים נשלחה ההחלטה נושא העתירה דנן. לכן, בפועל הוועדה המחוזית לא דנה בטענות העותרים וביניהן בטענה ביחס לסתירה בין התוספת המבוקשת לתוכנית לבין ההסכמים הנ"ל. טענות אלה ראויות לדיון ולבירור, מה עוד שבתשובת הוועדה המקומית ובסיכומים מטעמה - לא ניתנה להם תשובה. 20. אינני מקבלת את טענת הוועדה המקומית לפיה טענות העותרים בהקשר זה מהוות הרחבת חזית, משום שהעותרים טענו בעתירה עצמה כי תוכנו של הסכם ב' סותר את בקשת הוועדה המקומית (ס' 34 לעתירה). אינני מתייחסת לטענות העותרים לגופן בהקשר זה - באשר אלה ייבחנו ויידונו על ידי הוועדה המחוזית. אינני מקבלת את טענת הוועדה המקומית לפיה מדובר בטענות מוקדמות ובעתירה מוקדמת. הוועדה המקומית עצמה טענה כי הוועדה המחוזית היתה מוסמכת במסגרת התוכנית, לקבוע הוראות והסדרים לגבי הליכי תכנון עתידיים באותו מיתחם. מאחר שההוראות נכללו בתוכנית, הרי שמדובר בהוראות קיימות ובעלות תוקף. משהוועדה המחוזית פעלה מכוח סמכותה, וקבעה בתוכנית דנן הוראות עתידיות, יש מקום לאפשר לעותרים להתנגד להוראות אלה, במסגרת התנגדויותיהם לתוכנית הנוכחית. 21. אינני מקבלת את טענות הסף של המשיבות. אינני סבורה כי העתירה הוגשה בשיהוי. כאמור, העתירה הוגשה במסגרת 45 הימים הקבועים בתקנות. המשיבות לא הבהירו מתי לטענתן היה על העותרים להגיש את העתירה - לאור מכלול הנסיבות הרלוונטי. אני סבורה כי כאשר עתירה מוגשת בתוך 45 יום, יש להיזהר מפני דחייתה מטעמי שיהוי, ולנקוט בצעד זה רק כאשר אין ספק שהיה מקום להגיש את העתירה במועד מוקדם יותר. אינני סבורה כי הוכח שיש לראות בהתנהגות העותרים כלוקה בשיהוי סובייקטיבי, ואף לא הובהר איזה אינטרס ציבורי נפגע כתוצאה מהאיחור המסוים בהגשת העתירה. על כל פנים, קיומה של זכות טיעון הוא אינטרס חשוב ומשמעותי דיו כדי להצדיק את קבלת העתירה, אף לו היא היתה מוגשת בשיהוי מסוים. 22. אינני סבורה כי הפגם שבאי צירוף המשיבים הנטענים, די בו כדי להצדיק את דחיית העתירה. הטענה שהתקבלה היא טענה המתייחסת לזכות הטיעון של העותרים, וכדי לבחון טענה זו - די היה בצירוף המשיבות דנן כמשיבות בעתירה. אינני סבורה גם כי יש מקום לדחות את העתירה משום שהיא איננה ברורה דייה, או בשל חוסר ניקיון כפיים של העותרים. 23. לכן, ומכול הטעמים שלעיל, אני מקבלת את העתירה במובן זה שאני מורה על החזרת הדיון לוועדה המחוזית, כדי שזו תאפשר לעותרים להעלות טענותיהם לגופן באשר לבקשת הוועדה המקומית. לאחר שתינתן לעותרים זכות הטיעון - תוכל הוועדה המחוזית לקבל החלטה לגופו של ענין באשר לטענות אלה. אני מחייבת את המשיבות לשאת בהוצאות העותרים בסך 5,000 ₪ + מע"מ כל אחת. דיונים פנימייםבניהזכות הטיעוןדיוןועדת תכנון ובניהתכנון ובניה