חובת רישום שעות עבודה חיסיון מפני הפללה עצמית

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת רישום שעות עבודה חיסיון מפני הפללה עצמית: עניינה של החלטה זו - האם המבקשות חייבות להמציא במסגרת חקירות פליליות שמתנהלות נגדן בחשד לעבירות על חוקי עבודה דו"חות נוכחות של עובדיהן. הרקע להחלטה כנגד המבקשות מתנהלות חקירות בחשד לעבירות על חוקי עבודה. במסגרת החקירה, נדרשו המבקשות להמציא מסמכים שונים, ובין היתר - כרטיס/דו"ח נוכחות/רישום שעות עבודה ומנוחה של עובדיהן (נספח א' לבקשה). בתגובה לדרישה זו טענו המבקשות כי דו"חות נוכחות אינם מסמכים שיש חובה לנהלם על פי חוק והם אינם מנויים בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951. לפיכך, חל על מסמכים אלה חיסיון מפני הפללה עצמית, על פי סעיף 47 לפקודת הראיות (נספח ב' לבקשה). המשיבה לא קיבלה את עמדת המבקשות, ובהמשך לכך הגישו המבקשות בקשה זו, בה עתרו כי בית הדין יקבע כי על דו"חות הנוכחות חל חיסיון מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות. השאלה השנויה במחלוקת מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד - 1954 הוקם שירות פיקוח על העבודה שמתפקידו, בין היתר "לפקח על קיום כל חיקוק שביצועו בידי שר העבודה והשר הטיל על השירות בהודעה שפורסמה ברשומות, את הפיקוח על קיומו" (סעיף 1(1) לחוק ארגון הפיקוח). שר העבודה הטיל על שירות הפיקוח, בין היתר, את קיום חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 ואת קיום חוק שכר מינימום, התשמ"ז - 1987. בסעיף 3 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה נקבע, לענייננו, כך: בנוסף לכל סמכות הנתונה למפקח עבודה בכל חיקוק, נתונות לו לשם מילוי תפקידיו סמכויות אלה: .. ... ... לחקור - בין לבדו ובין בפני אדם אחר - בכל עניין שהוא מתפקידי השירות, כל אדם הנמצא במקום העבודה, וכל אדם שיש למפקח יסוד להניח שהוא עובד או עבד במקום עבודה, אך לא יידרש אדם לתשובה או לעדות העלולות להפלילו; מפקח העבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר, ודין הפרוטוקול כדין הודעה שנרשמה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות) והסעיפים 3 ו- 4 לאותה פקודה חלים עליו; לבדוק כל פנקס, תעודה, דין וחשבון או מסמך אחר, שניהולם, קיומם או הגשמתם היא חובה על פי חיקוק שביצועו בידי שר העבודה, ולהעתיק מהם: ... מטיעוני הצדדים בפנינו עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי: ככל שדו"חות הנוכחות הם מסמך שחובה לנהלו או לקיימו על פי חוק, לא חל עליהם חיסיון מפני הפללה עצמית והמבקשות חייבות לגלותם (הצהרת ב"כ המבקשות, ע' 3 ש' 2). ככל שאין חובה לנהל דו"חות נוכחות לפי החוק, חל על דו"חות הנוכחות חיסיון מפני הפללה עצמית והמבקשות אינן חייבות לגלותם (הצהרת ב"כ המדינה, ע' 5, ש' 10 - 11). לאור האמור, השאלה השנויה במחלוקת היא האם המעביד חייב מכוח החוק לנהל רישום של נוכחות העובד, דהיינו רישום שעות עבודתו של העובד מדי יום, לרבות שעות העבודה הנוספות ושעות העבודה במנוחה שבועית. טענות הצדדים לטענת המבקשות, עד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר [חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24) התשס"ח - 2008; ס"ח התשס"ה ע' 213], במסגרתו תוקן גם סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, לא חלה על המעביד חובה לנהל רישום שוטף יום יומי של שעות העבודה בפועל של העובד מדי יום, מנימוקים אלה: מתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר ניתן ללמוד כי קודם לתיקון לחוק לא הייתה מוטלת על המעביד חובה לנהל רישום שוטף יום יומי של שעות העבודה בפועל של העובד, ולכן נדרש תיקון לחוק הגנת השכר. קודם לתיקון לחוק, נדרש המעביד לנהל פנקס על שעות העבודה באופן כללי. מתקנה 5(ב) לתקנות שעות עבודה ומנוחה, תשט"ו - 1955, הקובעת כי מעביד המנהל כרטיסיה או רישום סדיר אחר פטור מניהול הפנקס עולה כי החוק לא חייב בניהול רישום סדיר, אולם מי שמנהל רישום סדיר פטור מניהול הפנקס. גם אם קודם לתיקון לחוק היו השלכות להיעדר רישום יום יומי של שעות עבודה על נטל ההוכחה בתביעה לגמול שעות נוספות, לא נובע מכך כי הייתה חובה לנהל רישום יום יומי של שעות העבודה על פי החוק. בפרשנות החוק יש לקחת בחשבון כי פרשנות הקובעת כי הייתה מוטלת חובה לנהל רישום דו"חות יום יומיים עלולה להטיל אחריות פלילית על המעביד. לטענת המשיבות, גם קודם לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר הייתה מוטלת על המעביד חובה מכוח החוק והתקנות לנהל רישום יום יומי של שעות עבודתו של העובד, וזאת מנימוקים אלה: מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי מטרת התיקון לחוק הייתה להעלות את ההוראות הקובעות חובת רישום לדרגה של חקיקה ראשית ולהרחיב את מערך ההוראות שהיה קיים קודם לכן. מתקנות שעות עבודה ומנוחה עולה כי גם קודם לתיקון לחוק היה על המעביד לנהל רישום של שעות העבודה הרגילות של העובד, שעות העבודה הנוספות, שעות המנוחה השבועית וכו'. תכלית החקיקה גם קודם לתיקון לחוק הייתה לחייב את המעביד לנהל רישום אשר יבטיח אכיפת זכויות העובד מכוח חוקי המגן. הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת המבקשות ולקבוע כי על דו"חות הנוכחות של העובדים לא חל חיסיון מפני הפללה עצמית על פי סעיף 47 לפקודת הראיות. כאמור, מוסכם על הצדדים כי ככל שחלה חובה על פי החוק לנהל דו"חות נוכחות (או רישום מקביל המשקף את שעות העבודה של העובד מדי יום) לא חל על דו"חות הנוכחות חיסיון מפני הפללה עצמית, אשר על פי חוק ארגון הפיקוח על העבודה חל רק על מתן תשובות או מסירת עדות בעל פה. הסכמה זו מתחייבת מפסיקת בית המשפט העליון בעניין קלקודה [ע"פ 725/97 הרמן קלקודה ואח' נ' הרשות לפיתוח חקלאי, פ"ד נב(1) 749) בו נפסק כי משנקבע בחוק כי הנחקר נהנה מחיסיון מפני הפללה עצמית בחקירה בעל פה ולא נקבעה בחוק הוראה דומה לעניין מסירת מסמכים והודעות, מי שנצטווה למסור מסמכים אינו יכול לטעון לקיומו של חיסיון מפני הפללה עצמית. חובת ניהול רישום שעות עבודה לפני תיקון 24 לחוק הגנת השכר: בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה נקבע כי - מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עובד במנוחה שבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות. שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה. בתקנה 5 לתקנות שעות עבודה ומנוחה, התשט"ז - 1955 נקבע כי - מעביד שתקנה 2(א) חלה עליו ירשום בפנקס פרטים אלה: .... ... ... תאריך התחלת עבודתו אצל המעביד; שעות עבודתו; שעות מנוחה שבועית; שעות נוספות; גמול שעות נוספות; גמול עבודה במנוחה שבועית; סיום עבודתו אצל המעביד; מעביד המנהל כרטיסייה או רישום סדיר אחר שאושר על ידי מפקח העבודה האזורי ושבהם רשומים הפרטים האמורים בתקנת משנה (א) פטור מרישום בפנקס. המעביד יחזיק את הפנקס את הכרטיסייה ואת הרישום הסדיר האחר בהתאם לתקנה זו במקום בו מועבד העובד. בסעיף 24 לחוק הגנת השכר נקבע כי - מעביד חייב לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדיו, והשכר ששולם להם, וכן חייב הוא למסור לעובדיו בכתב, פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו; שר העבודה יקבע בהודעה שתפורסם ברשומות את סוגי המעבידים שעליהם יחול סעיף זה ואת הפרטים שיירשמו לפיו. בהודעה בדבר סוגי מעבידים החייבים לנהל פנקס שכר [י"פ התשל"ז 748; התשס"ג 3604] נקבע שעל מעביד לרשום בפנקס השכר ובפירוט השכר שהוא מוסר לעובדיו את הפרטים שצוינו בתוספת והם, בין היתר: פרטים לגבי עובד ומעביד; התקופה שלגביה ניתן התשלום; רישום השכר הרגיל; התקופה או התקופות שבעדן שולם השכר; מספר ימי עבודה בתקופה שלגביה ניתן התשלום ומספר ימי העבודה בהם עבד העובד בפועל; שעות עבודתו בפועל של העובד; ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה; תשלומים אחרים ופירוטם כגון שעות נוספות, פריון עבודה, דמי הבראה וכיוצא באלה. אני סבורה, כי גם קודם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר חלה על המעביד חובה, מכוח סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה ותקנות שעות עבודה ומנוחה לנהל רישום שוטף של שעות העבודה הרגילות, שעות העבודה הנוספות ושעות העבודה במנוחה שבועית של העובד. אין לקבל את פרשנות המבקשות, לפיה בפנקס שעות עבודה ומנוחה חלה על המעביד חובה לרשום את שעות עבודתו של העובד באופן כללי, כפי שנעשה על ידן במסמכים שהוגדרו כפנקס עבודה (נספח א' לתגובת המדינה). מסקנה זו נובעת הן מלשון החוק והתקנות, הן מתכלית החקיקה והן מפסיקת בית הדין עבודה, כמפורט להלן. לשון החוק והתקנות: על פי תקנה 2 לתקנות שעות עבודה ומנוחה, על מעביד לפרסם במקום העבודה הודעה בדבר שעות העבודה בכל יום, תחילתן וסיומן, ואם עובדים במשמרות ובמנוחה שבועית - שעת תחילה וסיום של כל משמרת, תחילתה וסיומה של המנוחה השבועית ושעות ההפסקה הניתנות לפי סעיף 20. מכאן, כי פירוט כללי של שעות העבודה במקום העבודה רישומו הוא בהודעה שמפרסם המעביד במקום העבודה. תקנה 5 לתקנות שעות עבודה הקובעת את הפרטים אותם חייב המעסיק לרשום בפנקס עבודה עניינה בניהול רישום פרטני לכל עובד ועובד, האמור לשקף את שעות עבודתו של העובד אצל המעביד. פרשנות המבקשות, לפיה די לרשום בפנקס את מתכונת העבודה הכללית של העובד כפי שנעשה על ידן אינה מתיישבת עם לשון התקנות. מתקנה 5 ברור כי בפנקס חובה על המעביד לנהל לכל עובד ועובד המועסק אצלו רישום פרטני של שעות העבודה של העובד, לרבות שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית, וכן רישום של הגמול המשולם לעובד בעד עבודה בשעות נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית. אין כל טעם בחיוב המעביד להעתיק לפנקס השכר את מתכונת העבודה הכללית הנהוגה במקום העבודה, עליה מתפרסמת הודעה על פי תקנה 2. זאת ועוד. תקנה 5(ב) לתקנות שעות עבודה ומנוחה קובעת כי "מעביד המנהל כרטיסייה או רישום סדיר אחר שאושר על ידי מפקח העבודה האזורי ושבהם רשומים הפרטים האמורים בתקנת משנה (א) פטור מרישום בפנקס". מתקנה 5(ב) עולה כי ניתן כתחליף לפנקס לנהל "כרטיסייה או רישום סדיר אחר ..שבהם רשומים הפרטים האמורים בתקנת משנה (א)". כלומר, הפנקס אמור לשקף, בין היתר, רישום סדיר של שעות העבודה של העובד. תכלית החקיקה: המסקנה כי גם קודם לתיקון לחוק חלה על המעסיק חובה לנהל רישום פרטני של שעות עבודתו של העובד, הכולל פירוט של שעות עבודה רגילות, שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית, מתחייבת מתכלית החקיקה. תכלית החובות הרישומיות המוטלות על המעביד על פי חוקי המגן היא לאפשר לעובד לדעת מה הן זכויותיו, לאפשר לעובד לעקוב אחר תשלום זכויותיו, לאפשר לעובד לבדוק אם משולמות לו מלוא זכויותיו, ולסייע באכיפתן של זכויות העובד. על תכלית החקיקה עמד בית הדין הארצי עוד בתחילת דרכו, בקובעו: בתחום המשפט האזרחי מסדיר החוק זכויות וחובות בין אדם לרעהו, ואין זה אלא מעניינם לעמוד על זכויות אלה או לוותר עליהן, ושלטון החוק עיקרו בהעמדת כלים לרשות הצדדים. הוא הדין באותו קטע שביחסים שבין עובד ומעביד המוסדרים על ידי המשפט האזרחי הכללי, אך לא כן ב"חוקים המסדירים" שבמשפט העבודה, כגון חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק חופשה שנתית וחוק הגנת השכר. בחוקים אלה ניתן ביטוי למדיניות סוציאלית מעבר לאינטרס של הפרט הנוגע בדבר, וביישומם - עניין לציבור. יתר על כן. לעתים יכול ואינטרס מיידי מדומה של הפרט, יביא לכך שהפרט לא יעמוד על הזכות או אף יוותר עליה, ומעניינו של הציבור לעמוד על אכיפת החוק. חוקים אלה קרובים יותר למשפט הפומבי מאשר למשפט המסדיר יחסים בין אדם לאדם. על כן ראתה הכנסת לכלול בכל "החוקים המסדירים" שבמשפט העבודה הוראות המחייבות סדרי רישום, תיעוד ופיקוח שיש בהם כדי להבטיח שזכויות המוענקות בחוק וחובות המוטלות לפיו, לא תישארנה בבחינת אות מתה, אלא שיהיו משמעותיים במערך העבודה (סעיף 32 לחוק שעות עבודה ומנוחה ותקנות שעות עבודה ומנוחה תשט"ו - 1955; סעיף 26 לחוק חופשה שנתית וסעיף 24 לחוק הגנת השכר). בהכלילה הוראות שעניינן ביצוע, אכיפה ופיקוח בחוקים האמורים, הלכה הכנסת בדרך המתחייבת מעצם מהותם וייעודם של אותם החוקים, וקיימה אחר המתחייב לעניין זה מאמנות העבודה הבין- לאומיות שישראל אישרה (...). קיום הכלים המחויבים על פי החוקים שבהם מדובר, או על פי תקנות לפיהם, חיוני לפיקוח על יישומם ולהוכחת תביעות; לא מן הנמנע כי קיום כלי העזר גם יתרום למניעת התדיינות מיותרת, ועל כל פנים - יביא לפישוט ההליכים. לענייננו חשיבות מיוחדת לתקנות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה המחייבות את המעביד בקיום מערכת הודעות, רישומים ותיעוד. מערעור זה, כמערעורים אחרים שהתבררו בפני בית דין זה, לא למדנו כי אמנם מקיימים אחרי הוראות החוק והתקנות, כאמור, ומהליכים פליליים שמתבררים בפני בתי הדין לעבודה לא למדנו כי מנגנון הפיקוח נותן דעתו לכך. לו קוים אשר מחייבות התקנות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, לא היו מגיעים למצב שבו קובע בית הדין כי אמנם עבדה המערערת שעות נוספות, אך בגמול שעות נוספות לא תזכה. (ההדגשה הוספה - ל.ג.) דב"ע לב/32 - 3 פרוימוביץ - בר אדון, פדע ד' 39, סעיף 6 להליך). קבלת פרשנות המבקשות, לפיה המעסיק אינו חייב לנהל רישום פרטני של שעות עבודתו של העובד מנוגדת לתכלית החוק ומרוקנת מתוכנן את הוראות החוק והתקנות שהותקנו מכוחו. רישום כוללני כי העובד מועסק "על פי חוק" וכי משולם לו גמול שעות נוספות "עפ"י חוק", אינו מאפשר לעובד ולגורמי האכיפה לבדוק ולוודא כי המעביד מקיים את הוראות החוק, דהיינו אינו מעסיק את העובד בשעות נוספות ובמנוחה שבועית בניגוד לחוק ומשלם לעובד גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית בהתאם להוראות החוק. אין לקבל גם את טענת המבקשות כי פרשנות הקובעת כי חלה חובה לנהל רישום נוכחות על פי חוק מטילה אחריות פלילית על המעביד, שכן על פי חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר קודם לתיקון לחוק הגנת השכר, אי ניהול פנקס שעות עבודה ומנוחה או אי ניהול פנקס שכר לא היווה עבירה פלילית. לפיכך, פרשנות זו לא מטילה על המעסיק אחריות פלילית. הפסיקה שקדמה לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר: גם מהפסיקה שקדמה לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר עולה כי קודם לתיקון חלה על המעביד מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה והתקנות חובה לנהל רישום פרטני שוטף של שעות העבודה של העובד. כאמור לעיל, בעניין פרוימוביץ התייחס בית הדין הארצי לעבודה במפורש לעניין זה, בקובעו כי החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק נועד להבטיח קיומן ואכיפתן של זכויות העובד מכוח חוקי המגן. מפסיקת בית הדין הארצי הקובעת כי אילו קוימו הוראות החוק לא היה בית הדין מגיע למצב שאינו יכול לפסוק לעובדת את גמול השעות הנוספות המגיע לה על פי החוק, מתחייבת המסקנה כי התיעוד אותו חייב לנהל המעביד על פי החוק הוא רישום פרטני שוטף של שעות עבודתו של העובד. בעניין XUE BIN [ע"ע 1218/02 XUE BIN - חברת א.דורי חברה לעבודות הנדסיים בע"מ ] קבע בית הדין הארצי במפורש כי אי ניהול רישום שעות העבודה הנוספות שעבדו העובדים ואי רישום של ימי השבת שעבדו העובדים או ימי המנוחה השבועית שיקבלו מהווה הפרת סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה (שם, סעיף 17(ה) לפסק הדין). המסקנה כי החוק מטיל על המעביד חובה לנהל רישום פרטני של שעות עבודתו של העובד מתחייבת גם מפסיקה של בית הדין הארצי, בו נדונה השאלה אם אי קיום החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק מכוח החוק מעבירה אל המעסיק את נטל הראייה בתביעה לגמול שעות נוספות. בעניין איזידור עבו [דב"ע נה/21 - 2 איזידור עבו - יעקב הרוש; לא פורסם, 12.3.96) קבע בית הדין הארצי כי - "קיום הרישומים לפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 וההודעה בעקבותיו, חיוני לפיקוח על יישום ההוראות ולהוכחת תביעות ויש בו כדי להביא לפישוט ההליכים. בית דין זה היה ועודנו ער למכשלה לפניו עומד עובד שעה שמעבידו אינו ממלא את חובתו לנהל פנקסים (להוציא נושא חופשה שנתית), אלא שהתרופה כלפי מי שאינו ממלא את חובתו כאמור אינה בידי בית הדין אלא בידי מנגנון הפיקוח על העבודה". בעניין ימית [ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים ואח'; לא פורסם, , 12.11.2008) סקר בית הדין הארצי את ההתפתחויות בחקיקה ובפסיקה בעניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן וקבע כי - "לנוכח השינויים במגמת הפסיקה והחקיקה בעניין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; לנוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות יוכלו לממש את זכויותיהם על פי חוקי המגן; לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, מן הראוי לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו על פי דין. יש להחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק". עצם הדיון בשאלה אם אי קיום חובות רישומיות מטיל על המעסיק את נטל הראייה בתביעה לגמול שעות נוספות מבוסס על כך שהמעסיק חייב לנהל רישום פרטני של שעות העבודה של העובד על פי חוק. רק קיומה של חובה מכוח החוק יכול להוות בסיס לקביעה כי בניגוד לכלל לפיו "המוציא מחברו עליו הראייה" יועבר נטל הראייה למעסיק. לטענת המבקשות, העובדה שבחוק (כגון - סעיף 7ב לחוק שכר מינימום התשמ"ז - 1987 או בפסיקה נקבע כי היעדר רישום קובע חזקה כי המעסיק לא שילם את זכויותיו של העובד מכוח החוק ומעביר אל המעסיק את נטל הראייה אין בה כדי להעיד כי חלה חובה מכוח החוק לנהל רישום שעות עבודה, ולמעסיק זכות בחירה אם לנהל רישום ולמנוע את תחולת החזקה והיפוך נטל הראייה. אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, הקביעה כי במקרה של היעדר רישום חלה חזקה כי לא שולמו לעובד זכויותיו והעברת נטל הראייה למעסיק מבוססת על כך שמוטלות על המעסיק חובות רישומיות מכוח החוק וכי המעסיק הפר חובות אלה. החוק והפסיקה אינם מעניקים למעביד זכות בחירה אם לקיים את החובות הרישומיות המוטלות עליו, אלא קובעים כי להפרת החובות הרישומיות על ידי המעביד תהיה תוצאה של היפוך נטל הראייה. כללו של דבר: כפי העולה מלשון החוק והתקנות, מתכלית החקיקה ומהפסיקה, חלה על המעביד חובה לנהל רישום פרטני של שעות עבודתו של העובד, גם לפני תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר. תיקון 24 לחוק הגנת השכר כאמור, לטענת המבקשות תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר הוא "הראייה הטובה ביותר" לכך שקודם לתיקון לחוק לא חלה על המעסיק חובה לנהל רישום של שעות עבודתו של העובד. אין בידי לקבל גם טענה זו. בדברי ההסבר הכלליים לתיקון לחוק נאמר כך: "חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 קובע הוראת בנוגע לשכר העבודה, מועדי התשלום, ואופן התשלום. בין היתר קובע סעיף 24 לחוק את חובתו של מעביד לנהל פנקס שכר ולמסור לעובדיו את פירוט השכר, כלומר את תלוש השכר, לפי פרטים שקבע השר בהודעה שפורסמה ברשומות; סעיף 25 לחוק מפרט רשימה של הניכויים המותרים משכר העבודה; סעיף 26 לחוק מחייב להעביר ליעדם סכומים שנוכו על פי סעיף 25 וקובע עבירה פלילית - היחידה הקיימת היום בחוק - על מעביד המפר חובה זו ועל נושא משרה בתאגיד, אם העבירה נעברה על ידי התאגיד. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להרחיב את מערך ההוראות האמורות, להעלות לדרגת חקיקה ראשית הוראות שהיו נתונות לקביעת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, לקבוע עבירות פליליות נוספות בשל הפרת הוראות החוק וכן להוסיף במפורש סעדים לסמכות בית הדין לעבודה". ובדברי ההסבר לתיקון לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה (וחוקים נוספים) נאמר כי - "בצד ההוראות המחזקות את מעמדו של תלוש השכר, מוצע לתקן את סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951, שעניינו רישום נוכחות בפנקס שעות עבודה. זאת בשל חשיבותם של רישומי הנוכחות לחישוב שכרם של עובדים. התיקון מבקש לחייב את רישום הנוכחות בפנקס באופן שוטף ולכלול בו את שעות העבודה בפועל, וכן לערוך את הרישום באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, או אם הוא נערך בכתב - בחתימת יד העובד מדי יום ובאישור האחראי שמינה המעביד, במטרה להבטיח רישום מהימן". בתיקון מס' 24 הוסף לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה סעיף קטן (א1) הקובע כי - (א1) (1) לעניין שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום בפנקס שעות עבודה ומנוחה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל; לא בוצע הרישום כאמור בפסקה (1) באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעביד מינה לכך, אלא אם כן קבע שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם לדעת השר יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת דרך אחרת לביצוע הרישום. לטענת המבקשות, הקביעה בחוק כי הרישום "ייערך באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל" מעידה כי קודם לתיקון בחוק לא חלה חובה לרשום בפנקס את שעות העבודה בפועל של העובד, לרבות שעות עבודה נוספות ושעות עבודה במנוחה שבועית. אין בידי לקבל טענה זו. כעולה מדברי ההסבר הכלליים לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, מטרת התיקון לחוק הייתה להרחיב את הוראות החקיקה, להעלותן לדרגת חקיקה ראשית ולהוסיף עבירות פליליות וסעדים שיוכל העובד לקבל מבית הדין לעבודה. מכאן, כי תיקון 24 לא קבע חובות חדשות, אלא לכל היותר הרחיב את החובות הקיימות. בהתייחס לתיקון הקונקרטי של סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, אני סבורה כי התיקון הוסיף "הוראות טכניות" בדבר אופן ביצוע הרישום (מועד ביצוע הרישום - באופן שוטף; אופן ביצוע הרישום - אמצעים מכניים דיגיטליים, אלקטרוניים או רישום חתום בידי העובד והאחראי), שתכליתן להבטיח רישום מהימן, אולם לא יצר חובת רישום חדשה שלא הייתה קיימת עובר לתיקון לחוק. גם הקביעה כי הרישום בפנקס יכלול "רישום שעות עבודה בפועל" אין בה כדי להעיד, לדעתי, כי קודם לתיקון המעביד לא היה חייב לרשום את שעות העבודה של העובד, אלא להבהיר כי הרישום צריך להיות מדויק ואמין, כך שיכלול את שעות העבודה בפועל להבדיל מ"הפסקות", "שעות נוכחות", "שעות שהייה" או "שעות כוננות". זאת, לנוכח הטענה שמועלית לעתים על ידי מעבידים בתביעות לתשלום גמול שעות נוספות, לפיה חלק מהשעות בהן שוהה העובד במקום העבודה אינן בגדר "שעות עבודה" אלא הפסקות, שעות שהייה או שעות כוננות. כללו של דבר: אין ללמוד מתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר כי קודם לתיקון לחוק לא הייתה מוטלת על המעסיק חובה לנהל רישום פרטני של שעות עבודתו של העובד. סוף דבר גם קודם לתיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, חלה על המעסיק חובה לנהל רישום פרטני של שעות העבודה הרגילות, שעות העבודה הנוספות ושעות העבודה במנוחה שבועית של כל עובד. זאת, מכוח סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה ותקנות שעות עבודה ומנוחה. לאור האמור, דו"חות הנוכחות שניהלו המבקשות הן מסמך אותו היו חייבות לנהל על פי החוק. לנוכח העובדה כי דו"חות הנוכחות מהוות מסמך אותו היו חייבות המבקשות לנהל על פי חוק, לא חל עליו החיסיון מפני הפללה עצמית. לפיכך, המבקשות חייבות להמציא את דו"חות הנוכחות למשיבה, על פי דרישת מפקח עבודה, המעוגנת בסעיף 3 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה. הבקשה נדחית. כמקובל בהליכים פליליים, אין צו להוצאות. משפט פליליחיסיוןהפללה עצמיתשעות עבודה ומנוחה