קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוסר התאמה בין הסעד העיקרי לבין סעד ביניים: א. בפניי בקשה למתן צו ביניים שהוגשה ביום 13.8.09 ולפיה עותרת המבקשת לאסור על המשיבה מס' 1 (להלן:"המשיבה", "עיריית חדרה") לעשות או להמשיך כל פעולה משפטית או אחרת בקשר עם מכרז מס' שג/36/2008, לרבות חתימה על הסכם התחלת ביצוע עבודות מכח המכרז המשותף, ולאסור על המשיבה לנקוט כל פעולה בקשר עם המכרז המשותף, שיהא בה משום "מעשה עשוי". ב. המבקשת נטלה חלק, בשלהי שנת 2008, במכרז משותף של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי בע"מ (מכרז מס' שג/36/2008), שבמסגרתו נקבעו 3 חברות - זכייניות לאספקת שירותי גבייה. נטען בעתירה שבתחילת 2009 החליטה המשיבה שלא להתקשר עם מי מחברות אלה, והיא אף שכרה את שירותיו של יועץ חיצוני לצורך הכנת מכרז פומבי. ג. בתאריך 8/6/09 פנה מנכ"ל המבקשת לראש עיריית חדרה במכתב בו ציין שהגיע למבקשת מידע לפיו מתעתדת המשיבה להתקשר עם חברת "שוהר" (המשיבה מס' 2), בהסכם למתן שירותי גבייה. על כך השיבה היועצת המשפטית של המשיבה ביום 15/6/09 שבשלב זה ממשיכה המשיבה לבחון את האפשרויות העומדות בפניה. ד. בתאריך 14/7/09 פנה גזבר המשיבה במכתב למנכ"ל של חברת "מתאר" (חברת-בת של המבקשת) והודיע שחברת שוהר תתחיל את עבודתה בתאריך 1/9/09, ולכן מתבקשת העותרת לסיים עבודתה בתאריך 31/8/09. מכתב זה התקבל אצל המשיבה בתאריך 19/7/09. בתאריך 22/7/09 פנה ב"כ המבקשת במכתב לראש עיריית חדרה שבמסגרתו גם ביקש, בין היתר, להעמיד לרשות המבקשת שורה של מסמכים שפורטו בסעיף 8 של המכתב. ה. בתאריך 13/8/09 הוגשה העתירה המונחת בפניי, שהסעד המבוקש בה הוא להורות למשיבה להמציא לעותרת את כל המסמכים הנוגעים למכרז בדבר מתן שירותי גבייה, כך שמסמכים אלה יועמדו לרשותה של העותרת. בד בבד הוגשה באותו יום בקשתה של העותרת למתן סעד ביניים, דהיינו, לאסור על המשיבה לעשות או להמשיך כל פעולה משפטית או אחרת בקשר עם המכרז המשותף, ולרבות חתימה על הסכם התחלת ביצוע עבודות מכח המכרז המשותף, ולהימנע מכל פעולה שיהא בה משום "מעשה עשוי", כל זאת כדי למנוע את שינוי המצב הקיים ולמנוע קביעת עובדות בשטח שיביאו לריקון העתירה מתוכן. ו. יצויין שהמבקשת לא צירפה כמשיבה את החברה שעיריית חדרה התקשרה עמה לצורך אספקת שירותי גבייה על פי המכרז של החברה למשק וכלכלה, דהיינו, חברת שוהר. אין לי ספק בכך שהמבקשת חייבת היתה לצרף כמשיבה נוספת, הן לעתירה והן לבקשה למתן צו ביניים, את חברת שוהר, שהרי המכתב של העירייה מיום 14/7/09 בו מודיעה העירייה שהיא בחרה בחברת שוהר לצורך ביצוע שירותי הגבייה החל מתאריך 1/9/09, התקבל אצל המבקשת ביום 19/7/09 (סעיף 16 של העתירה), כך שהמבקשת ידעה שחברת שוהר אמורה להתחיל באספקת שירותי הגבייה לעירייה החל מיום 1/9/09. ברור הוא שחברת שוהר עלולה להיפגע כתוצאה מהיענות לעתירה או לבקשה לסעד ביניים, ומכאן שהמבקשת חייבת היתה לצרפה, ואכן בהחלטה שנתתי ביום 13/8/09, בה הוריתי על קיום הדיון היום, קבעתי שעל ב"כ המבקשת להמציא את העתק העתירה ואת הבקשה למתן צו ביניים גם לחברת שוהר. ז. המשיבה הגישה תשובתה לבקשה למתן צו ביניים וטוענת שהתנהלותה היתה כדין, שהיא בחנה היטב את הנתונים, ובחנה את המצב מבחינה משפטית, וכן קיימה ישיבה עם נציגי חברת שוהר, שהצעתם היתה הזולה ביותר. המשיבה מוסיפה שהיא הגיעה למסקנה, לאחר בחינה ובדיקה, שהדרך הראויה ביותר והנכונה בנסיבות העניין, הן כלכלית והן משפטית, היא לקבל את הצעתה של חברת שוהר כפי שניתנה במכרז של החברה למשק וכלכלה. המשיבה מציינת שהעמלה של חברת שוהר עומדת על 1.64% בעוד שהעמלה שהמשיבה משלמת כיום למבקשת עומדת על כ-2.5%. המשיבה מוסיפה שמכתב ב"כ המבקשת מיום 22/7/09 נענה במכתב ב"כ החברה למשק וכלכלה מיום 5/8/09, והעתק ממנו צורף לנספחים שהוגשו מטעם המשיבה. ח. בנוסף טוענת המשיבה שהעתירה מבקשת לתקוף "מעשה עשוי", הואיל וכבר במחצית יולי ידעה המבקשת שהוחלט לסיים את החוזה עם חברת הבת שלה (מ.ת.א.ר), ולמרות זאת המתינה כחודש ימים עד להגשת העתירה. כן טוענת המשיבה להיעדר נקיון כפיים מצד המבקשת. לטענת המשיבה ההחלטה שהיא קיבלה נכונה וראויה מבחינה כלכלית ומשפטית. תשובת המשיבה נתמכת בתצהיר גב' שרי אלדן. ט. גם מטעם המשיבה מס' 2 (שוהר) הוגשה תגובה לבקשה למתן סעד ביניים. לטענת שוהר לוקה הבקשה בשיהוי (בג"צ 2285/93, אוסי נחום נ' גיורא לב ואח', פד' מ"ח (5) 630). כמו כן טוענת המשיבה מס' 2 שמאזן הנוחות נוטה כנגד מתן סעד ביניים. כן טוענת המשיבה מס' 2 שבעוד שהמבקשת לא פירטה בבקשתה את הנזקים שעלולים להיגרם לה, הרי מאידך גיסא למשיבה מס' 2 עלולים להיגרם נזקים כמפורט בסעיף 17 של תגובתה, תגובה שנתמכת בתצהירו של מר נתן שורר. י. בדיון שהתקיים בפני היום פירטו באי-כח הצדדים את טענותיהם. אוסיף שבדיון נכח גם עו"ד עודד מהצרי, שהינו יועץ משפטי של חברת מ.ג.ע.ר, שמסר כי נודע לו על דבר העתירה יום קודם לכן, וביקש שגם חברת מ.ג.ע.ר תצורף לעתירה (להבהרה אוסיף שבהתאם למסגרת המכרז של החברה למשק וכלכלה, הצעות המחיר לאספקת שירותי גבייה ניתנו על ידי הזכיינים: שוהר שהיא המשיבה מס' 2, המבקשת (מילגם), ומ.ג.ע.ר). יא. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני שאין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד ביניים. תחילה, אציין שאין התאמה בין הסעד העיקרי שהוא נושא העתירה, לבין סעד הביניים שהינו נשוא הבקשה שבפניי. לעניין זה אני מפנה לדבריה של סגנית הנשיא (כתוארה אז), כב' השופטת מ. ארד בבש"א 6470/02 (עת"מ 931/02) פס ירושלים נ' שר האוצר ואח', מיום 9/12/02: "כלל הוא כי סעד ביניים צריך שיבטיח את יעילותו של הסעד העיקרי. סעד זמני שניתן, צריך שיהא תואם את נושא התביעה העיקרית, שכן מטרתו היא להבטיח את מימוש זכותו של התובע למקרה הצלחתו במשפט (ד"ר י. זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית [1995], עמ' 578). בעתירה העיקרית עותרת המבקשת, לאפשר לה לעיין בכל המסמכים הרלוונטיים למכרז. מתן צו המונע מהמשיבים לפעול למימוש ההסכם שנחתם ביניהם בעקבות זכיית משיבה 5 במכרז, אינו מבטיח את מימוש זכותה של המבקשת לעיון במסמכים. וכך נאמר בנושא זה על ידי בית המשפט העליון: 'כלל הוא שאין מקום ליתן צו זמני [או צו ביניים אחר] אלא בצמוד לתובענה אותה הוא בא לשרת: בג"צ 57/59, פד"י יג' 582; ע"א 183/59, פ"ד יד', 613. המבחן שעלינו להעמיד לעניין זה הוא המבחן כדלקמן: נניח שהתובע יזכה בתובענה, מה יהיה במקרה זה פועלו של הצו הזמני אשר ניתן? לפיכך אין בית המשפט נוטה, בדרך כלל, ליתן לתובע שתבע סעד הצהרתי, סעד זמני של צו מניעה, שהרי עם מתן פסק הדין ישאר, בדרך כלל, הסעד הזמני כשהוא תלוי על בלימה" (ע"א 3603/95 הממונה על ההגבלים העיסקיים נ' דלק חברת הדלק, פ"ד מט' [5] 423)..." בהמשך מוסיפה וכותבת כב' השופטת מ. ארד, שם: "נראה כי העיון מתבקש על ידי המבקשת בעתירתה העיקרית על מנת שיהיה בידה לאתר מסמך כלשהו אשר בהסתמך עליו תוכל אולי להגיש עתירה נוספת המופנית כלפי זכייתה של המשיבה 5. הסעד הזמני המתבקש נועד לשרת עתירה עתידית זו, אם תוגש כזו, ולא את עתירתה הנוכחית של המבקשת...". יב. דברים אלה מתאימים גם לענייננו. דהיינו, הסעד המבוקש בעתירה המנהלית המונחת בפניי הינו להורות למשיבה להמציא לעותרת את כל המסמכים הנוגעים למכרז שנקטה המשיבה למתן שירותי גבייה, ואילו סעד הביניים המבוקש הינו למנוע מן המשיבה לעשות או להמשיך כל פעולה משפטית בקשר עם המכרז, לרבות חתימה על הסכם התחלת ביצוע עבודות מכח המכרז המשותף. כאמור גם בהחלטתה הנ"ל של כב' השופטת מ. ארד, אין זה ברור כיצד הסעד של הקפאת ההתקשרויות, נשוא הבקשה לסעד ביניים, ישרת את העתירה העיקרית שבגידרה מתבקש עיון במסמכים? יג. יתר על כן, סבורני שגם בכל הנוגע לשיקול של מאזן הנוחות, נוטה הכף כנגד היעתרות לבקשה למתן סעד ביניים. המשיבה (עיריית חדרה) התקשרה בהסכם בתאריך 15/7/09 עם המשיבה מס' 2 (שוהר) לאספקת שירותי גבייה, כמפורט בתנאי ההתקשרות (נספח 8 של המסמכים שהוגשו מטעם המשיבה). בהתאם למכתב העירייה מיום 14/7/09 (נספח ד' לעתירה) המשיבה מס' 2 אמורה להתחיל עבודתה בתאריך 1/9/09. המשיבה מס' 2 מפרטת בסעיף 17 של תגובתה את ההתחייבויות הכספיות שהיא קיבלה על עצמה לצורך ביצוע ההתקשרות החוזית עם עיריית חדרה, ובכלל זה שכירת משרדים בעלות של 10,000 ₪ לחודש, הזמנת ריהוט משרדי בעלות של כ-80,000 ₪, עדכון מערכת טלפונים כולל מרכזיה דיגיטאלית בעלות של כ-30,000 ₪, חתימה על הסכמי עבודה עם מנהל בתחום הארנונה, סגן ועובדים, בעלויות שכר של עשרות אלפי ₪ בחודש, והתקנת רשת מחשוב בעלות של כ-25,000 ₪. באשר להפסדים או נזקים שהמבקשת עלולה לשאת בהם עקב הפסקת התקשרותה עם עיריית חדרה החל מיום 1/9/09, הרי יש לקחת בחשבון, שאם תתקבל העתירה העתידית של המבקשת, ככל שזו תוגש, דהיינו, עתירה שבה יתבקש סעד של ביטול זכייתה של המשיבה מס' 2 (שוהר), כי אז לא תהא מניעה להורות שהחל ממועד מתן פסק הדין שיקבל את העתירה, תחזור המבקשת לבצע את שירותי הגבייה עבור עיריית חדרה, וכן תהא המבקשת זכאית במקרה כזה לתבוע פיצוי כספי בגין תקופת הביניים שבין הפסקת שירותיה ועד לחידושם. שירותי הגבייה הניתנים לעירייה הינם שירותים על בסיס מתמשך, ולכן הפסקת שירותי הגבייה הניתנים כיום על ידי המבקשת איננה בבחינת צעד שאינו ניתן לתיקון. אם אמנם תזכה המבקשת בעתירתה העתידית, ככל שזו תוגש, תוכל היא לחזור וליתן את שירותי הגבייה למשיבה, ולתבוע פיצוי כספי על הנזקים וההפסדים בגין תקופת הביניים. יד. עוד יש להוסיף שהמשיבה (עיריית חדרה) צירפה לתגובתה את המסמכים הרלוונטיים למכרז נשוא הדיון. יובהר, שככל שמדובר במכרז הזכיינים שנערך על ידי החברה למשק ולכלכלה, אין למבקשת כל בקשה לקבלת מסמכים ביחס לאותו מכרז, וב"כ המבקשת הבהיר שכוונת המבקשת היא אך ורק לקבלת פרוטוקולים והחלטות שבמסגרת עיריית חדרה, ואין למבקשת כל טענה כנגד המכרז שבוצע על ידי החברה למשק וכלכלה (עמ' 5 לפרוט' שורה 32 - עמ' 6 רישא לפרוט'). ב"כ המשיבה ציינה במפורש שאין בידי העירייה מסמכים נוספים מעבר לאלה שצורפו לתגובה שהגישה עיריית חדרה לבית המשפט, למעט טיוטת מכרז שהוכנה על ידי יועץ העירייה. לגבי מסמך סיכום הצעות המחיר (נספח 3 של התגובה), נמחקה העמלה שדרשה מ.ג.ע.ר, ואולם עו"ד מהצרי מחברת מ.ג.ע.ר, שכאמור נכח בדיון, הודיע שאין לו התנגדות שהמבקשת תוכל לראות את הצעת המחיר שהגישה מ.ג.ע.ר במסגרת מכרז החברה למשק וכלכלה (עמ' 3 לפרוט' שורות 24-26). מכאן שלרשות ב"כ המבקשת מצוי חלק משמעותי של המסמכים הרלוונטיים נשוא העתירה שהוגשה. טו. ב"כ המבקשת אף טען במהלך הדיון, שהמסקנה העולה מעיונו הקצר במסמכים שהוצגו היום על ידי המשיבה היא, שהתנהלות הדברים לא היתה תקינה (עמ' 6 לפרוט', שורה 16 ואילך). ב"כ המבקשת הוסיף וטען שהוא גם זכאי לעיין בהתכתבויות שהתנהלו בין עיריית חדרה לבין שוהר, ולעניין זה הוא הסתמך על סעיף 8.5 במכתבו מיום 22/7/09, ואילו ב"כ המשיבה טענה שאין למבקשת זכות לעיין במסמכים אלה (עמ' 6 לפרוט', שורות 11-12). לא זה המקום להכריע בשאלה האם זכאית המבקשת לעיין גם בהתכתבות שבין עיריית חדרה לבין חברת שוהר, ואני מפנה בעניין זה לפסק דינה של כב' השופטת ד"ר ד. פלפל, עת"מ (תל-אביב) 1880/04, ארגון המהנדסים והאדריכלים נ' רכבת ישראל, מיום 9/6/05 שבו מאוזכר, בין היתר, גם ע"א 6576/01, החברה לייזום נ' לירן, פ"ד נו' [5] 817. סוגיה זו תידון במידת הצורך בעתירתה של המבקשת המונחת בפני בית המשפט, להמציא לעיונה את כל המסמכים הנוגעים למכרז נשוא הדיון. טז. בשים לב למסמכים שהציגה המשיבה היום, ואשר צורפו לתגובתה, כשב"כ המבקשת טוען שמסקנתו על יסוד עיונו הקצר במסמכים, היא שמהלך הדברים לא היה תקין, תוכל המבקשת, אם אמנם תמצא לנכון לעשות זאת, להגיש עתירה שבה תעלה את הסעד העיקרי שלו היא עותרת, דהיינו, ביטול זכייתה של חברת שוהר, וקביעה שמי שתמשיך לספק את שירותי הגבייה לעיריית חדרה היא המבקשת. ככל שהמבקשת תחליט להגיש עתירה כזו, כי אז תוכל היא במקביל להגיש בקשה לסעד ביניים ל"הקפאת" ההתקשרות הקיימת. במסגרת עתירה זו, ככל שתוגש, יהא על המבקשת לפרט את טענותיה לעיצומו של עניין, והמשיבות תוכלנה להתייחס לטענות אלה, ואולם, אין מקום להיעתר לבקשה למתן סעד ביניים כפי שעותרת לו המבקשת, כשעתירתה המונחת כיום בפני בית המשפט היא לעיון במסמכים. על יסוד כל המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה לסעד ביניים. הוצאות הבקשה תיקבענה בתום הדיון בעתירה. סעד ביניים