קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חופש המידע מסמכים לקבלת רישיון ממשרד הבריאות: לפניי עתירה לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע). בעתירתה תוקפת העותרת, איינשטיין צור ייבוא ייצוא וסחר בינלאומי בע"מ (להלן - "איינשטיין"), את החלטת משיב 1, משרד הבריאות (להלן - "משרד הבריאות") להיענות לבקשת משיבות 2 ו- 3, Colgate-Palmolive Company ו- Colgate-Palmolive Industria e Comercioo Ltda (להלן, בהתאמה - "קולגייט" ו"קולגייט ברזיל"), להעביר לעיונן מספר מסמכים ( Aroma Statement Letter, Certificate of Analysis, Cream Lot Code Description ו- Dental Cream Quantitative Formula) (להלן - "המסמכים" או "המידע") שהגישה איינשטיין למשרד הבריאות לצורך קבלת רישיון לייבא לישראל משחת שיניים מסוג Colgate Cavity Protection (להלן - "קולגייט קביטי"). הצדדים לעתירה איינשטיין היא חברה ישראלית העוסקת ביבוא ויצוא של מוצרי צריכה. בין השאר מייבאת איינשטיין לישראל את משחת השיניים קולגייט קביטי. זאת, מכוח רישיון שהוענק לה, בחודש מאי 2006, מאת משרד הבריאות. לצורך קבלת הרישיון הציגה איינשטיין למשרד הבריאות את ארבעת המסמכים האמורים. המדובר במסמכים שערכה יצרנית משחת השיניים, הכוללים מסמך בדבר תפקידם וריכוזם של מרכיבי משחת השיניים; הצהרה בנוגע לאופן ייצורם של חומרי הטעם של משחת השיניים; תעודה המפרטת את הבדיקות שנערכו למוצר, שיטות הבדיקה, המפרטים הרלוונטיים ותוצאות הבדיקות; ומסמך הכולל הסברים באשר לקודי הסימון המופעים על אריזת המוצר ועל שפורפרת משחת השיניים. קולגייט היא חברה המאוגדת בארה"ב ועוסקת בייצור של מוצרי ניקיון היגיינה וקוסמטיקה בכלל ושל משחות שיניים "קולגייט" בפרט. קולגייט ברזיל היא חברה הנשלטת על ידי חברת קולגייט ועוסקת בייצור משחות שיניים "קולגייט", ביניהן משחת השיניים קולגייט קביטי, במדינת ברזיל. כלומר, קולגייט וקולגייט ברזיל הן שערכו את המסמכים נשוא העתירה. משרד הבריאות הוא הרשות הציבורית שבסמכותה להעניק רישיונות ליבוא משחות שיניים לישראל. להשלמת התמונה בנוגע לצדדים לעתירה יצוין כי איינשטיין מייבאת את משחת השיניים קולגייט קביטי לישראל ב"אופן עצמאי", קרי, מבלי שהיא קשורה בחוזה עם קולגייט או עם קולגייט ברזיל. העובדות הרלוונטיות ביום 27.10.08 פנו קולגייט וקולגייט ברזיל, באמצעות באת כוחן, עו"ד נבות אייזנטל, למשרד הבריאות, וביקשו לחשוף בפניהן את המסמכים האמורים. בפנייתן ציינו קולגייט וקולגייט ברזיל כי לאיינשטיין הוענק, בשנת 2006, רישיון לייבא לישראל משחת שיניים נוספת מתוצרת קולגייט (Colgate Propolis Dental Cream) (להלן - קולגייט פרופוליס), כי המסמכים שהגישה איינשטיין למשרד הבריאות לצורך קבלת הרישיון לייבא את המשחת השיניים הנוספת הנ"ל התבררו, לאחר שבדקה אותם קולגייט, כמזויפים, וכי בעבר ארע מקרה נוסף שבו קיבלה איינשטיין רישיון לייבא משחת שיניים מתוצרת קולגייט על בסיס מסמכים מזויפים. קולגייט וקולגייט ברזיל ציינו כי בנסיבות אלה קיים חשש כבד כי גם המסמכים שהוגשו למשרד הבריאות לצורך קבלת רישיון לייבא את משחת השיניים קולגייט קביטי הם מזויפים וכי ברצונן לבחון את מקוריות המסמכים. ביום 28.1.09 פנה משרד הבריאות לאיינשטיין, יידע אותה בדבר הגשת הבקשה וביקש את תגובתה. במכתב זה צוין כי בקשת המידע הוגשה על ידי עו"ד נבות אייזנטל. בתגובה לכך הודיעה איינשטיין למשרד הבריאות, במכתב מיום 18.2.09, כי היא מתנגדת למסירת המידע, שכן בקשת המידע הוגשה על ידי מי שאינה יצרנית התמרוק. עוד צוין במכתבה של איינשטיין כי בעבר הוגשה בקשה מטעם היצרן לחשוף את המסמכים המקבילים למסמכים האמורים בנוגע למשחת השיניים קולגייט פרופוליס. איינשטיין הוסיפה וציינה כי ערכאות שיפוטיות שדנו בנושא קבעו כי ניתן לחשוף את המסמכים לפני יצרן משחת השיניים, אך זאת, לשיטתה, רק משום שנושא הנזק שעלול להיגרם לאיינשטיין כתוצאה מחשיפתם לא נטען בעתירה שהוגשה על ידה. לדברי איינשטיין, כיום, לאחר שנחשפו לפני קולגייט המסמכים הנוגעים למשחת השיניים קולגייט פרופוליס, ובין השאר נוכח העובדה כי קולגייט, בניגוד להתחייבותה, חשפה את המסמכים לפני מתחריה הישירים של איינשטיין, גם חשיפת המסמכים לפני יצרן משחת השיניים היא אסורה. ביום 18.2.09 הודיע משרד הבריאות לאיינשטיין את החלטתו, שלפיה אין מניעה להעביר את המסמכים האמורים לעיון יצרן משחת השיניים. זאת, בהסתמך על פסק הדין בעת"מ 7295/07, שבו נדחתה התנגדות איינשטיין למסירת המסמכים הנוגעים למשחת השיניים קולגייט פרופוליס לידי היצרן, ובעע"מ 7295/07 שבו נדחה הערעור שהגישה קולגייט על פסק הדין האמור. איינשטיין השיבה גם למכתב זה, במכתב מיום 4.5.09, שבו ביקשה להעביר לעיונה העתק מבקשת המידע, ובמקביל הגישה, ביום 17.6.09, את העתירה הנוכחית, שבה היא מבקשת לבטל את החלטת משרד הריאות בדבר מסירת המסמכים האמורים לידי איינשטיין. להשלמת התמונה הדיונית יצוין כי ביום 25.5.09, קרי, עוד בטרם הוגשה עתירת איינשטיין, נדחתה על הסף עתירה שהגישו קולגייט וקולגייט ברזיל (עתמ 1227/09), שבה נתבקשה חשיפת המידע עוד בטרם תוכרע עתירה שעניינה התנגדות איינשטיין לחשיפת המידע. בפסק הדין שדחה את העתירה צוין כי "העותרת (קולגייט - מ.א) תהא רשאית להעלות את כל טענותיה התומכות בהעברת המסמכים המבוקשים לידיה במסגרת הדיון בעתירת איינשטיין (ככל שתוגש)". למרות האמור בפסק הדין הנ"ל נמנעה איינשטיין מלצרף את קולגייט וקולגייט ברזיל משיבות לעתירה הנוכחית. נוכח זאת, ביום 18.8.09, ניתנה החלטה המורה על צירופן של קולגייט וקולגייט ברזיל משיבות לעתירה. איינשטיין הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל ובית המשפט העליון דחה את בקשתה, בציינו כי "המבקשת (איינטשיין - מ.א) נמנעה מלהציג חלק מהמסמכים האמורים (מסמכים שלגביהם נקבע כי הם תומכים בטענה כי קולגייט היא משיבה נדרשת לעתירה - מ.א), הצניעה את יתרתם, וניסתה לערפל את משמעותם... היא אף בחרה להתעלם מנפקותו המלאה של פסק הדין בעת"מ (י-ם) 1277/09 לאחר שזה כבר הובא לידיעתה... בית המשפט לעניינים מינהליים היה רשאי להורות כאן אפילו על מחיקת העתירה...". עוד יש לציין, כפי שכבר הוזכר לעיל, כי עתירה זו אינה העתירה הראשונה שבמסגרתה מובא לפתחו של בית משפט זה נושא התנגדותה של איינשטיין לחשיפת המסמכים שהגישה למשרד הבריאות לצורך קבלת רישיון יבוא של משחת שיניים מתוצרת קולגייט. נושא זה נידון לפני בית משפט זה במסגרת עת"מ 1143/06 שהוזכר לעיל. באותו עניין נקבע כי אין מניעה לחשוף את המסמכים האמורים לפני יצרן משחת השיניים (שם דובר במשחת השיניים קולגייט פרופוליס), שהוא זה שערך את המסמכים שחשיפתם מתבקשת. במסגרת הדיון בעת"מ 1143/06 טענה איינשטיין כי קיים צורך לשמור על סודיות המסמכים גם כלפי קולגייט, שכן חשיפתם תאפשר לגלות את זהות הגורם בתוך חברת קולגייט שמסר את המסמכים לאיינשטיין, פרט המהווה סוד מסחרי גם כלפי קולגייט. טענה זו נדחתה בפסק הדין בעתירה, הואיל ונטענה לראשונה במסגרת הדיון בעל פה בעתירה וכן הואיל ו"היצרן (ובמקרה הנוכחי חברת קולגייט) הוא הגורם הבקיא בתוכנם של המסמכים שנדרשים לצורך קבלת רישיון יבוא, והוא זה שיכול לאמתם. משכך, אך מובן הוא כי אין למנוע ממשרד הבריאות להציג את המסמכים בפני היצרן, כאשר היבואן מוחזק כמי שידע, עת הגיש בקשתו לקבלת רישיון יבוא, כי המסמכים שנכללו בבקשתו עשויים להיות מוצגים בפני היצרן". ערעור שהגישה קולגייט על פסק הדין האמור נדחה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 7295/07. לבסוף יש לציין כי לאחר שנחשפו המסמכים האמורים בפני קולגייט, היא בדקה את אמיתותם ומצאה כי מדובר במסמכים מזויפים. קולגייט פנתה בעניין זה למשרד הבריאות, שביטל את רישיונה של איינשטיין לייבא את משחת השיניים קולגייט פרופוליס. כמו כן פתחה קולגייט (יחד עם חברת שסטוביץ, היבואנית מטעמה של משחות שיניים מתוצרת קולגייט לישראל) בהליכים נגד איינשטיין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת זו קבע בית המשפט המחוזי בת אביב, בהחלטה מיום 9.9.09 (בש"א 19689) כי "לפחות אחד מהמסמכים אשר הוגשו למשרד הבריאות ואשר על פיהם קיבלו המשיבים את הרישיון לשווק את משחת השיניים היה מזויף...". יצוין כי איינשטיין, חרף טענתה כי מדובר בהחלטה שגויה, לא הגישה ערעור על ההחלטה האמורה. עיקרי טענות הצדדים בעתירה הנוכחית טענה איינשטיין כי משרד הבריאות מבקש לחשוף את המסמכים בפני "גורם שזהותו אינה ידועה" לה. זאת, לטענתה, "למרות שאין חולק שמדובר במידע סודי שיכול להיחשף, אם בכלל, רק בפני יצרנית המוצר שערכה את המסמכים" (טענה זו של איינשטיין נטענה תוך התעלמות ממכתב משרד הבריאות מיום 18.2.09, שבו צוין כי קולגייט היא שהגישה את בקשת המידע). עוד טענה איינשטיין כי ההחלטה לחשוף את המידע התקבלה חרף העובדה שלא התאפשר לה לעיין בבקשת המידע, דבר העומד בניגוד לפסיקה שהתייחסה לנושא זה. איינשטיין הוסיפה כי גם אם יצרנית משחת השיניים היא שהגישה את בקשת המידע, אין להיענות לה. זאת, הואיל ולאחר שנחשפו בפני קולגייט, בעקבות פסק הדין בעת"מ 1143/06, המסמכים בעניין קולגייט פרופוליס, חשפה קולגייט, בניגוד להתחייבותה, את המסמכים האמורים לפני חברת שסטוביץ. כמו כן, לטענת איינשטיין, חשיפת המסמכים בעניין קולגייט פרופוליס גרמה לה לנזק רב, דבר הצפוי, לטענתה, לחזור על עצמו במקרה הנוכחי. בכתבי התשובה מטעמם טענו המשיבים, בין השאר, כי יש לפעול בהתאם לפסק הדין בעת"מ 1143/06, שאף אושר בבית המשפט העליון, ושלפיו אין מניעה לחשוף את המסמכים בפני יצרנית המוצר. עוד טענו המשיבים כי אין לקבל את טענות איינשטיין בדבר נזקים שייגרמו לה, לטענתה, בגין חשיפת המסמכים, ובדבר הנזקים שנגרמו לה בעקבות חשיפת המסמכים המקבילים הנוגעים למשחת השיניים קולגייט פרופוליס. זאת, הואיל ובעקבות חשיפת המסמכים הנ"ל התברר כי אכן מדובר במסמכים מזויפים, ו"הנזקים" הנטענים על ידי איינשטיין נבעו מכך שאיינשטיין עשתה שימוש במסמכים מזויפים, קרי, בנזקים שברור כי אין בהם כדי למנוע את חשיפת המסמכים במקרה הנוכחי. עוד טענו המשיבים כי העתירה הוגשה בשיהוי וכי מדובר בעתירת סרק שכל מטרתה היא לעכב את גילוי המסמכים ליצרנית ובכך גם את בירור מקוריותם. ביום 10.11.09 התקיים דיון בעתירה שבו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. כפי שנפסק בפסק הדין בעת"מ 1143/06, שעסק בשאלה זהה לזו שמתעוררת במקרה הנוכחי, המסמכים שבהן מבקשות לעיין קולגייט וקולגייט ברזיל, אכן כוללים סודות מסחריים מובהקים. עם זאת, נקבע כי הואיל ומדובר במסמכים הנוגעים למשחת השיניים שנערכו על ידי יצרנית משחת השיניים, אין המסמכים סודיים כלפי היצרנית ואין מניעה לאפשר לה לעיין בהם. עוד נקבע כי מסקנה זו מתחזקת, בין השאר, הואיל וקיימת חשיבות לאפשר ליצרן לעיין במסמכים שעל בסיסם העניק משרד הבריאות רישיון יבוא, וזאת, לצורך בחינת מקוריותם. כמו כן, נקבע כי היבואן מוחזק כמי שידע, בעת שהגיש בקשה לרישיון יבוא, כי ניתן יהיה לחשוף את המסמכים לפני היצרן. די בקביעות אלה כדי להביא לדחיית העתירה, ולמעשה ניתן היה לסבור כי די היה בכך גם על מנת למנוע, מלכתחילה, את הגשתה. בעתירה טענה איינשטיין, כאמור, כי מדובר במסמכים שניתן לחשוף, מהבחינה העקרונית, רק לפני היצרנית, וכי משרד הבריאות מבקש לחשוף את המסמכים לפני "גורם שזהותו אינה ידועה". ואולם, כפי שצוין לעיל, משרד הבריאות הודיע לאיינשטיין כי יצרנית משחת השיניים היא שמבקשת לעיין במסמכים, ולכן לא היה מקום להגשת העתירה תוך יצירת המצג האמור. עוד טענה איינשטיין כי אין לחשוף את המידע מבלי לאפשר לה תחילה לעיין בבקשת המידע. ואולם, הואיל והודע לאיינשטיין על כך שמדובר בבקשה מטעם קולגייט, והואיל ומדובר בבקשה זהה במהותה לזו שהוגשה ונידונה בעניין קולגייט פרופוליס, אין לומר כי איינשטיין הייתה שרויה באפלה לגבי הבקשה ולא יכולה הייתה להגיב לה. בנסיבות אלה, אין באי העברת נוסחה המדויק של הבקשה לידי איינטשיין, כדי למנוע את גילוי המידע ליצרנית. יתרה מכך, הבקשה גולתה לאיינשטיין במלואה במסגרת ההליך הנוכחי (למעט נספח סודי שעניינו ביסוס טענת קולגייט כי המסמכים שהגישה איינשטיין למשרד הבריאות לצורך קבלת הרישיון בעניין קולגייט פרופוליס הם מזויפים), ואיינשטיין לא טענה טענה חדשה כלשהי לאחר שעיינה בה. לבסוף טענה איינשטיין כי אין לחשוף את המסמכים גם לפני יצרנית משחת השיניים, שכן הדבר יגרום לה לנזק כבד. טענה זו מבססת איינשטיין על כך שחשיפת המסמכים בעניין קולגייט פרופוליס הביאה לכך שהמסמכים הועברו לעיונה של חברת שסטוביץ וכן גרמה לה לנזק כבד. גם טענה זו דינה להידחות. אשר לנזק הנטען, חשיפת המסמכים לפני קולגייט אכן הביאה לכך שקולגייט פתחה בהליכים משפטיים נגד איינשטיין בטענה שרישיונה של איינטשיין לייבא את משחת השיניים קולגייט פרופוליס נתקבל על בסיס מסמכים מזויפים (במסגרת הליכים אלה נקבע, כאמור, כי לפחות אחד המסמכים ששימשו לקבלת הרישיון הוא מזויף). כמו כן, חשיפת המסמכים הביאה לביטול רישיונה של איינשטיין לייבא את משחת השיניים קולגייט פרופוליס. ואולם, אך מובן הוא כי ה"נזק" הנטען, שנגרם כתוצאה מכך שיצרנית המוצר בדקה את המסמכים האמורים ומצאה כי הם מזויפים, אינו בגדר נזק שיש בו כדי למנוע את גילוי המסמכים ליצרנית. לעניין זה יצוין כי איינשטיין עצמה אינה טוענת לנזק נוסף שנגרם לה כתוצאה מחשיפת המסמכים לפני קולגייט ואינה חוזרת על טענה דוגמת זו שנטענה (באיחור) במסגרת עת"מ 1143/06, כי חשיפת המסמכים תאפשר לקולגייט לחשוף את מקורם הסודי. גם העובדה שקולגייט חשפה את המסמכים בעניין קולגייט פרופוליס לפני חברת שסטוביץ, היבואנית המורשה מטעמה, אין בה כדי למנוע את גילוי המסמכים הנידונים במקרה הנוכחי לקולגייט. אם מדובר, כפי שטוענת איינשטיין, במסמכים "אותנטיים" של היצרן, קרי, במסמכים של קולגייט, אזי ממילא רשאית קולגייט לגלותם ליבואן המורשה מטעמה. אם, לעומת זאת, מדובר במסמכים מזויפים, אך מובן הוא כי אין למנוע מהיצרן לבחון אותם, וזאת, אף אם הוא עלול לגלותם ליבואן המורשה מטעמו. נוכח האמור לעיל, דין העתירה להידחות. בשולי הדברים יצוין כי יש לדחות גם שתי בקשות דיונית שהגישה איינשטיין במסגרת ההליך. לאחר הגשת כתבי התשובה מטעם המשיבים שלחה להם איינשטיין דרישות למתן פרטים נוספים והמשיבים השיבו לדרישות. איינשטיין לא הסתקפה בתשובות האמורות וביקשה לצוות על המשיבים להוסיף על האמור בהן (לגבי משיבות 2 ו- 3, נתבקש להורות להן לתמוך את תשובותיהן בתצהיר, ולגבי משרד הבריאות, נתבקש להורות לו לצרף לתשובתו מסמך שלא צורך לה). לאחר שעיינתי בבקשות הגעתי למסקנה כי התשובות שנתנו המשיבים לדרישות העותרת היו, לכאורה, מעבר לנדרש, שכן עיון בדרישות הנ"ל מלמד כי לא נכללו בהן שאלות שהתשובות להן דרושות לצורך הכרעה בעתירה. בנסיבות אלה אין לקבל את בקשת העותרת להורות למשיבים להוסיף על האמור בתשובות האמורות. סוף דבר סיכומו של דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, תישא איינשטיין בהוצאות המשיבים בסכום של 80,000 ₪ (40,000 ₪ עבור משיב 1 ו- 40,000 ₪ נוספים עבור משיבות 2 ו- 3). רפואהמסמכיםחופש המידעמשרד הבריאות