קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טובת הנאה סמוך לזמן בחירות: ההליך שבפני: בפני ערעור שהוגש בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ח - 1965 (להלן: "החוק" או "חוק הבחירות"). המערער מבקש כי בית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות לרשות המועצה המקומית שעב שנערכו ביום 11/11/08 ויקבע כי המערער הוא הזוכה בבחירות הנ"ל. לחילופין מבקש הוא כי בית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות ויורה על עריכת בחירות חדשות. בנוסף התבקשו גם סעדים שעניינם עיון בפתקי הצבעה. המערער כיהן במשך חמש שנים כראש המועצה המקומית שעב והפסיד בבחירות שנערכו ביום 11/11/09. הזוכה בבחירות לראשות המועצה היה המשיב 1. בעד בחירת המשיב 1 נמנו 1637 קולות כשרים בעוד שבעד המערער הצביעו 1619 בוחרים. מועמד נוסף זכה במספר קטן בהרבה של תומכים. הפער בין הזוכה למערער היה של 18 קולות מצביעים בלבד. בכתב הערעור העלה המערער שורה של טענות בדבר ביצוען של עבירות שונות. טענותיו נחלקו לקבוצות המעשים הבאים: א. שוחד בחירות בדרך של תשלום כספים למצביעים בתמורה לתמיכתם במשיב או הימנעותם מתמיכה במערער. כמו כן נטען לשוחד בדרך של הבטחת עבודה לבוחרים בתמורה לתמיכה במשיב. ב. שוחד בחירות בדרך של חלוקת מחשבים לתושבי שעב בתמורה לתמיכתם במשיב. נטען בכתב הערעור כי חלוקת המחשבים בוצעה ימים ספורים לפני מועד הבחירות. ג. הצבעה בקלפי בדרך בה הצביעו אנשים בשמם של אחרים ובמקומם. מדובר בעיקר במצביעים שהצביעו במקום אנשים מוגבלים בניידות או במקום כאלו שלא שהו כלל בשעב ביום הבחירות תוך שימוש בתעודות הזהות של אותם מצביעים. בנוסף למעשי העבירה הנ"ל טען המערער לשני פתקי הצבעה שנמצאו ללא מעטפה בתיבת הקלפי. יצוין כי בסיכומיו הודה ב"כ המלומד של המערער, עו"ד גולדהמר, כי לא עלה בידיו להביא בפני בית המשפט ראיות שיש בהן כדי להוכיח את טענותיו בדבר שוחד בחירות בדרך של תשלום כספים בתמורה להצבעה או הימנעות מהצבעה וכן בנוגע לפגמים בחלק מהקלפיות. בפועל התמקד הדיון בשתי טענות מרכזיות - שוחד בחירות בדרך של חלוקת מחשבים לבוחרים בתמורה לתמיכתם במשיב והצבעה של אנשים במקום מוגבלים בניידות או בוחרים שנעדרו מהכפר שעב ביום הבחירות. הטענה בעניין פגמים בהצבעה התמקדה בקלפי מספר 2 שהייתה קלפי המיועדת להצבעת נכים ומוקמה בבית הקשיש שבשעב. המשיב 1 טוען כי אין בסיס לטענות בדבר שוחד בחירות וכן כי לא היו פגמים בהליך ההצבעה באופן שיש בו כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. המשיב 3, מנהל הבחירות, מבקש אף הוא לדחות את הערעור וטוען שגם אם היו פגמים מדובר בפגמים זניחים שלא היה בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. אדון להלן בטענות הצדדים. הוכחת ביצוען של עבירות על חוקי הבחירות - נטל ההוכחה הנדרש. בטרם אתייחס לעדויות והראיות כפי שהובאו בפני, ראוי להבהיר את המסגרת הנורמטיבית ונטל ההוכחה הנדרש להוכחת הטענה כי בוצעו עבירות של שוחד בחירות, זאת כאשר הנושא נדון במסגרת של ערעור מנהלי. הוכחת ביצוען של עבירות במהלך מערכת בחירות מעוררת שורה של קשיים, הן בנוגע להליך והן בנוגע לטיב הראיות שעל הטוען לביטול בחירות עקב ביצוען של עבירות פליליות להמציא, כדי לבסס את טענתו. השאלה שעל בית משפט להתמודד עימה היא מה נטל הראיה המוטל על הטוען לביצועה של עבירה פלילית במסגרת הליך מנהלי של ערעור בחירות. באשר לעתירות במסגרתן מיוחסת לנבחר עבירה של שוחד בחירות, ביהמ"ש העליון כבר קבע במסגרת פסק דינו ברע"א 3055/05 רון פרומר ואח' נ' ג'קי סבג ואח' (2005) , כי הנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות בשל שוחד בחירות הינו בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר הנהוגה במשפט הפלילי. גם במסגרת ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד (1998) , נקבע כי דרושה במקרה כזה מידת הוכחה הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי, היינו, הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר. ראה לעניין זה גם את רע"א 659/06 עאדל גריפאת נ' חסן הייב ואח' (2006) . דרכי הבאת הראיות במסלול המנהלי גם הן שונות מאלו שבמסלול הפלילי. עמד על כך לאחרונה בית המשפט העליון בבר"ם 1069/09, אריה פרג'ון ואח' נ' מנהל הבחירות לעירית טירת הכרמל ואח', (החלטה מיום 9/2/09) שם התייחס לבדיקת טענות בדבר מעשי שחיתות והיחס שבין מעשים המבוצעים במהלך ההצבעה ובאים לידי ביטוי בפרוטוקול ועדות הקלפי לבין מעשים החיצוניים להליך ההצבעה. השאלה שבפני היא היכן ימוקם נטל ההוכחה הנדרש מהטוען לביצועה של עבירה פלילית וזאת בטווח שבין מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי ובין רמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי. כפי שיובהר, ומהטעמים שיפורטו, סבור אני כי רמת ההוכחה הנדרשת צריכה להיות קרובה לזו הנדרשת במשפט הפלילי, לפחות בדרגה השווה למבחן ראיות לכאורה הנדרש במסגרת הליכים של בקשת מעצר עד לתום ההליכים בעת שמוגש כתב אישום. אבהיר להלן: קיימות שתי אפשרויות לבירור טענה בדבר ביצוע עבירות פלילית במסגרת של מערכת בחירות. הדרך האחת היא הגשת תלונה למשטרה כדי שזו תחקור כחקירה פלילית רגילה, תגבש ראיות ותעביר לפרקליטות, שתשקול הגשת כתב אישום. בית המשפט יכריע במשפט פלילי רגיל האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. המסלול השני הוא בדרך של הגשת ערעור בחירות ופניה לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה לקבוע, בדרך של שמיעת ראיות במסלול מנהלי, האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. בפני בית המשפט לעניינים מנהליים פתוחות שתי דרכים. האחת - להעביר את נושא התלונה המובא בפניו לחקירת משטרה. בדרך זו מחזיר בית המשפט את החקירה הפלילית למסלול ה"טבעי". האפשרות השנייה היא קיום בירור משפטי בדרך של שמיעת ראיות וקביעה שיפוטית כי בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. בהמשך לקביעה זו עליו להכריע האם היה במעשי העבירה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. סבור אני כי המדיניות המשפטית הראויה היא להטיל על מערער המבקש לבטל את תוצאות הבחירות בשל טענה שבוצעה עבירה של שוחד בחירות, או כל עבירה אחרת, נטל הבאת ראיות ונטל הוכחה מוגבר להוכיח את טענתו. הטעם לכך נובע משורה של נימוקים. הטעם הראשון הוא שאין עילה ליצור מצב בו טיבו של ההליך בו בוחר המתלונן לנקוט ישפיע על נטל ההוכחה. אם בוחר הטוען לביצועה של עבירה להגיש תלונה במשטרה כי אז יחול לכאורה הנטל המקובל בהליך הפלילי. אם בוחר הוא בהליך המקוצר של הבירור המנהלי אין זה ראוי לפטור אותו מהנטל שהיה חל על בירור התלונה בהליך העיקרי המיועד לכך. טעם נוסף הוא שקיומם של שני מסלולים לקביעה כי בוצעה עבירה פלילית אינו אמור להוביל לתוצאות שונות בקביעה השיפוטית. הנחת המוצא צריכה להיות שבכל אחד מהמסלולים אמורה התוצאה להיות זהה, דהינו, קביעה האם בוצעה העבירה המיוחסת לגורם המעורב במערכת הבחירות. המדיניות השיפוטית הראויה צריכה להוביל אל ההליך והתוצאה שלפיה לא ייווצר מצב בו מדברת מערכת המשפט בשני קולות. נשווה לעינינו מצב בו יקבע בית משפט מנהלי כי בוצעה עבירה על חוקי הבחירות ואילו גורמי החקירה האמונים על חקירות של עבירות, ובהמשך בית המשפט הדן בהליך הפלילי יקבעו כי לא בוצעה עבירה כאמור, והכל בהתייחס לאותם מעשים. מצב דברים זה הוא בלתי ראוי ובלתי רצוי. על כן ראוי הוא שגם בית המשפט הדן ומברר אם בוצעה עבירה על חוקי הבחירות במסגרת המנהלית יבחן את הראיות שבפניו באמות מידה הקרובות לאלו שהיה בוחן במסגרת המשפט הפלילי, לו היה בפניו כתב אישום בטענות דומות. הטעם השלישי הוא הפועל היוצא של משמעות הקביעה השיפוטית כי בוצעה עבירה במהלך מערכת בחירות. הטוען בהליך המנהלי כי בוצעה עבירה על חוקי הבחירות מייחס לנבחר ביצועה של עבירה פלילית ומבקש להוכיח בפסק דין של בית משפט עובדות המטילות על יריבו כתם של ביצוע עבירה פלילית. בעוד שלחשוד ולנאשם בהליך פלילי עומדות שורה של הגנות מפני הרשעה, חשוף מי שמואשם בהליך מנהלי בביצוען של עבירות פליליות לקביעה שיפוטית שמשקלה הציבורי קרוב להרשעה פלילית לפיה ביצע עבירות, זאת כאשר לא עומדות לו ההגנות המקובלות במשפט הפלילי. גם מטעם זה סבור אני כי המדיניות השיפוטית הראויה היא להטיל על הטוען לביצוען של עבירות פליליות במערכת בחירות, במסגרת המשפט המנהלי, נטל הוכחה גבוה, הקרוב לזה שהיה חל עליו לשם הוכחת הטענה במסגרת ההליך הפלילי. זאת כדי לאזן בין שלילת ההגנות הניתנות למי שמואשם בביצוע העבירה במסגרת ניהול המשפט הפלילי ובין ההשלכה האפשרית לפגיעה באדם שמואשם בביצוע עבירה פלילית במסגרת ההליך המנהלי. בבוא בית המשפט לבחון את הראיות והעדויות בתיק כזה, לא יסתפק בהטיית מאזן ההסתברות לטובת הטוען לשוחד בחירות, או לעבירת בחירות אחרת, אלא יבקש מהטוען לביצוען של עבירות להוכיח את טענתו בנטל הוכחה הקרוב לזה שנדרש ממנו בהליך הפלילי. ניתן ללמוד, על דרך ההיקש, מהמשפט האזרחי במסגרתו התפתחה התורה המחייבת רמת הוכחה מוגברת מהטוען טענה לפיה הצד שכנגד ביצע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית. לעניין רמת ההוכחה הנדרשת קיימות מספר גישות. ראה: ע"א 475/81, זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ' (1) 589; רע"א 9713/07, פואד ח'יר נ' סופיה שטרמל, (טרם פורסם, 2008); קדמי, על הראיות (חלק שלישי מהדורת 2003) עמ' 1554. יש הגורסים כי במישור האזרחי נוהגת מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, מעין "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת ביניים" או "רמת ביניים", למשל, כאשר נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה או כאשר התובע מצליח להוכיח את תביעתו העיקרית, והנתבע מעלה טענת הגנה המייחסת לתובע עבירה פלילית, כל זאת בכפוף לכך שמדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עמן משום קלון. יש גורסים כי אין "דרגת ביניים" כאמת מידה שלישית, אלא המדובר בשתי מידות הוכחה - אזרחית ופלילית - בלבד. המדובר במתן ביטוי לעיקרון האומר שאף אחד משני המבחנים האמורים - שתי מידות ההוכחה הפלילית והאזרחית - איננו מבחן החלטי, ובתחום כל אחד מהם עלולה להשתנות מידת ההוכחה הדרושה ממקרה למקרה, הכל לפי רצינות העניין השנוי במחלוקת. במידה שהעבירה נשוא הדיון הפלילי עולה בחומרתה, כך תגדל גם מידת ההוכחה הדרושה לגביה. כן גם בדיון האזרחי תהיה תלויה מידת ההוכחה הדרושה ברצינות נשוא העניין. עיקרון זה אינו קובע מידת הוכחה מוגברת אלא דורש ראיות בעלות משקל מוגבר להוכחת נושאים רציניים יותר. בעיקרון יש רק שתי מידות הוכחה, אך כמות הראיות שיהא בה כדי לספק את המידה הדרושה משתנה על פי מהות הנושא. זו הגישה המקובלת. ראה והשווה לעניין זה את הפסיקה המתייחסת לטוען להגנה לגבי אמיתות הפרסום בתביעות של דיבה כשמדובר בייחוס עבירות פליליות לצד שכנגד, שם נקבע כי כאשר מדובר בהאשמה במעשים פליליים, יהא על מי שטוען שמדובר בדברי אמת להביא ראיות בעלות משקל משמעותי יותר ולעמוד בנטל הוכחה כבד יותר מנטל ההוכחה הנהוג בתיקים אזרחיים: דנ"א 7325/95, ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, לא פורסם (1998); ע"א 670/79, הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' בצלאל מזרחי, פ"ד מא (2), 169; ע"א 475/81, זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589, 598. במשפט המנהלי ובמיוחד בערעור בחירות , להבדיל מהמשפט האזרחי, יש לקביעה שיפוטית שבוצעה עבירת בחירות השלכה מרחיקת לכת במישור הציבורי. אין מדובר בסכסוך שין שני פרטים אלא במחלוקת שיש לה השלכות ציבוריות. לכן, ובהשוואה לתורה שפותחה במשפט האזרחי, נטל ההוכחה הנדרש צריך להיות ברמה גבוהה בהרבה. בפרשת רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג הנ"ל ובפסקי הדין שאוזכרו לעיל בהקשר לעבירות במהלך בחירות ביסס ביהמ"ש העליון את פסיקתו על הצורך לאזן בין סופיות הבחירות, יציבות השלטון והגשמת רצון הבוחרים בהליך הדמוקרטי לבין טוהר הבחירות. לגישתי, ומהטעמים שפורטו בהרחבה לעיל, מידת ההוכחה הנדרשת היא גבוהה ויש לדרוש מהטוען לביצוען של עבירות על חוקי הבחירות במסגרת של מסלול ההוכחה המנהלי להרים נטל הוכחה שהוא, כאמור בפסיקת בית המשפט העליון, בטווח שבין הנטל הנדרש במשפט האזרחי ובין הנטל הנדרש במשפט הפלילי, ואולם במסגרת טווח זה נדרש נטל ראיה הקרוב לזה הנדרש בהליך הפלילי, בדרגה של לפחות ראיות לכאורה לביצועה של העבירה הנטענת. דרישת נטל הוכחה גבוה זה יוצרת אחידות בין ההליכים השונים המאפשרים לקבוע כי בוצעה עבירה פלילית, כפי שצוין לעיל, מגבירה את הסיכוי לאחידות התוצאה השיפוטית בקביעת ביצועה של עבירה, יהיה מסלול הבירור אשר יהיה, ומגנה על זכויות מי שמיוחסת לו ביצועה של עבירה פלילית, שלא ימצא עצמו מוכתם בביצוע לכאורה של עבירה, רק מהטעם שבירור התלונה נעשה בהליך מנהלי מקוצר. על בסיס נטל ראיה זה יש לבחון האם הוכחו הטענות בדבר ביצוע עבירות על חוקי הבחירות ובמיוחד העבירה של שוחד בחירות. הוכחת ביצועה של עבירת שוחד בחירות: סעיף 88 לחוק שעניינו בעבירות של שחיתות ואיום וסעיף 89 לחוק שעניינו בדרכי שוחד קובעים כדלקמן:  "88. שחיתות ואיום [תיקון: תשל"ח, תש"ס] (1)   הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת; (2)   המקבל או המסכים לקבל שוחד, לעצמו או לאדם אחר, כדי שיצביע או יימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת; (3)   ...; (4)  ...; (5)  ...; (6)  ...; דינו - מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות.  89. דרכי שוחד אין נפקא מינה בשוחד - (1)   אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, למעט הובלת הבוחר בכלי רכב אל מקום הקלפי וממנו לצורך הצבעתו; (2)   אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (3)   אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר, אם ניתן לידי הלוקח או בשביל הלוקח לידי אדם אחר, אם ניתן מתחילה או בדיעבד, ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר."   כאשר נבחן ביצועה של עבירת שוחד, וגם במסגרת המנהלית, יש לבחון האם הוכחו, ולו לכאורה, יסודות העבירה המיוחסת למשיב. הוראות סעיף 88(1) ו-(2) לחוק אינן דורשות את מימוש השוחד. די בהצעה. במקרה שבפני נטען למתן שוחד בפועל. ואולם המבחן לפליליות הנתינה היא האם ניתנה אותה טובת הנאה בתמורה להצבעה בבחירות או בכוונה להשפיע על ההצבעה. פליליות הנתינה מותנית ביחס שבין הנתינה לבין הליך הבחירות והניסיון להשפיע על תוצאותיו. בנוסף לרכיב העובדתי יש להוכיח גם את קיומו של יסוד הנפשי לביצוע העבירה לשם כך יש לברר אם התקיימה אצל נותן טובת ההנאה (או המקבל) "כוונה מיוחדת" שמשמעותה - מתן טובת הנאה על מנת להשפיע על הבוחר להצביע או להימנע מלהצביע עבורו. הבירור יהא בנוגע למטרת הנתינה או הלקיחה, בכדי להחליט אם התקיימה אותה כוונה מיוחדת להשפיע, וכפי שנקבע בע"פ 8710/96 דוד וינמן נ' מדינת ישראל פ"ד נא(5) 481 - אין צורך בהוכחת קיומה של השפעה בפועל על הבוחר, והפסיקה הסתפקה למעשה בקיומה של אפשרות להשפיע. כדי להוכיח שמדובר בשוחד, יש להוכיח שניתנה טובת הנאה שהיא בגדר שוחד; שהנתינה היא בעד פעולה ושהפעולה קשורה בתפקידו של הנבחר וכן כי הנתינה של השוחד הייתה בכוונה להשיג תוצאה ממשית, אם מיידית ואם לעת מצוא. ראיות אלה מתגבשות, בדרך כלל, על פי כלל הנסיבות, ויש לתת את הדעת לא רק לעובדות המזדקרות מעל פני השטח, אלא גם למשתמע מהן, להגיון הדברים הטמון בו ולרקמת היחסים, שנקשרו בין הנותן ללוקח. יש לחקור ולדרוש אחר רחשי ליבם וכוונותיהם הסמויות ולעוד כהנה וכהנה ציוני דרך, נדבכים ורכיבים, המתבררים או המסתברים מסיפור המעשה והשתלשלות העניינים, שכן, כל אלה, כשהם משתלבים יחדיו, מציבים את הראיה המוכחת ותוחמים את גבולות המעשה במשבצת הראויה לו - אם מדובר בטוהר המעשה או אם מדובר במעשה פסול. חשוב שהבחינה תהיה מתוך ראיה כוללת, מציאותית וזהירה של הפרשה, אך לאו דווקא נוקשה ודקדקנית, כאשר ביהמ"ש משווה לנגד עיניו מצד אחד מה התכלית אשר במעשה החקיקה ומה הנורמה החקיקתית שביקש המחוקק להשיג ומהצד השני מה ביקש הנותן להפיק מהמעשה. ראה: ע"פ 71/83, שמואל פלאטו שרון ו-2 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 757 (1984). כיוון שמעשי צדקה או הענקת הנאה, הנעשים דווקא בסמיכות לזמן בחירות, עלולים לשמש מסווה לשיחוד בוחרים, שומה על ביהמ"ש במקרה כזה לבדוק היטב מהי הכוונה האמיתית של עושה המעשה. את כוונתו זו, שהיא בטבע הדברים בנבכי ליבו של העושה, יש לבחון על-פי המשתמע מעובדות המקרה גם באשר למניע או המטרה שביסוד מתן הצדקה או טובת ההנאה. אם המניע, שעומד מאחורי רוחב ליבו של העושה, כפי שמתחוור מעובדות המקרה, הוא פשוט לתת ביטוי מעשי לטוב ליבו, יושרו ומידת החסידות שנתן בה, כי אז כוונתו כשרה ורצויה ועשייתו מותרת. אם, מאידך גיסא, מתחוור, שהמניע והמטרה שבנתינת הצדקה או טובת ההנאה הם, למעשה, לזכות ביום הבחירות בקולותיהם של הבוחרים, אסירי התודה, שקיבלו, או, כמובטח להם, יקבלו, טובת הנאה, כי אז הכוונה פסולה היא ומלמדת על מעשה בלתי חוקי. ראה: ע"פ 71/83 הנ"ל. מהאמור לעיל ניתן להסיק כי סמיכות הזמנים בין מתן טובת ההנאה לזמן הבחירות הינה אחד הפרמטרים לבדיקה כוללת של נסיבות המקרה כאשר באים לבחון האם מדובר בשוחד בחירות. נתון נוסף חשוב הוא השאלה האם במועד מתן טובת ההנאה היה הנותן כבר מצוי בהליך של מערכת בחירות. לעניין זה סבור אני כי השאלה אינה האם החלה כבר מערכת הבחירות באופן פורמאלי והאם פורסם בפרסומים הרשמיים כי אדם מסוים הוא מועמד. המבחן הוא מבחן אינדיבידואלי ומתייחס לשאלה האם בעת שניתנה טובת ההנאה היה הנותן מצוי, מבחינתו ומבחינת המקבל, במהלכים שמטרתם להוביל לבחירתו במסגרת בחירות שיתקיימו, גם אם אלו יתקיימו בעתיד הרחוק. בהתאם, גם אם באופן פורמאלי טרם הכריז המועמד על מועמדותו וטרם פורסמה מועמדותו ע"י ועדת הבחירות, יכולים מעשיו להיחשב כשוחד בחירות וזאת אם נתן טובת הנאה לבוחר בתמורה לבחירה בו בעתיד, אם וכאשר יתמודד בבחירות שיערכו. קביעה עובדתית כי במועד מתן טובת ההנאה היה המועמד כבר בעיצומה של מערכת בחירות, מבחינתו הסובייקטיבית, היא היסוד החיוני לשם קביעה כי מתן טובת ההנאה היה בהקשר ומתוך כוונה להשפיע על הבחירות. מובן כי גם בהיבט זה יש לרכיב הזמן ועיתוי מועד מתן המתנה רכיב מכריע בהוכחת היסוד הנ"ל. ככל שקרוב מועד הבחירות, גם אם טרם הוכרזו רשמית המועמדים, כי אז קיים סיכוי רב יותר להוכיח כי הנותן היה כבר במסלול של מועמדות ומערכת בחירות וכי הנתינה הייתה בכוונה להשפיע על תוצאות הבחירות. לעניין זה מקובלת עלי עמדת ב"כ המערער כי אם יוכח שבעת מתן טובת הנאה (במקרה זה מחשבים) היה המשיב מצוי מבחינתו האישית במערכת של בחירות, כי אז המדיניות השיפוטית הראויה היא לראות בנתינת טובות ההנאה כמתן שיש בו כוונה להשפעה על תוצאות הבחירות, וככזה הוא שוחד בחירות, זאת גם אם טרם הוכרזה המועמדות באופן רשמי. קביעה נורמטיבית זו מתיישבת עם תכלית החקיקה שעניינה איסור מתן טובות הנאה מתוך כוונה להשפיע על המקבל בדרכי הצבעתו בבחירות, גם אם אלו עדין רחוקות במועדן. אבחן כעת בשים לב לכל הכללים שפורטו לעיל האם הוכחו העבירות הנטענות, ובמיוחד העבירה שעניינה שוחד בחירות. עדי הצדדים: בטרם אתייחס לראיות בפירוט, ראוי להדגיש כי העדים שהופיעו בפני בית המשפט, ובמיוחד העדים מטעם המערער, היו בלתי אמינים בצורה קיצונית. ניכר היה בהם כי סבורים הם שהעדות בבית המשפט היא ההמשך הישיר של מסע הבחירות. לא האמת עמדה לנגד עיניהם אלא המטרה לשכנע את בית המשפט כי הצדק הוא עם המועמד שעבורו הם מעידים. כך התאמצו עדים מטעם המערער לשכנע את בית המשפט כי נטלו שוחד, כי הצביעו בשמו של אחר והגדיל לעשות יו"ר ועדת קלפי מס' 2 שהבהיר כי הוא זה שאפשר למצביעים המוגבלים בניידות להצביע באמצעות אחר שנכנס לקלפי במקומם. כאמור לגרסאות אתייחס בהמשך ולטעמי ראוי גם כי עדים אלו יחקרו במשטרה, ללא כל קשר להליך זה שבפני, מאחר והעידו כי ביצעו או סייעו לבצע עבירה, ולחילופין העידו עדות שקר. בשים לב לנטל ההוכחה הנדרש, כפי שפורט לעיל, הרי שגם אם חלק מעדי המשיב לא היו אמינים הרי שבמבחני נטל ההוכחה לא עלה בידי המערער להוכיח את טענותיו. מכאן לפירוט הטענות והעדויות. טענות המערער והראיות בעניין שוחד בחירות: המערער ייחס למשיב עבירות של שוחד בחירות בשני אופנים, תשלום כספים וחלוקת מחשבים. בכל הנוגע לטענה בדבר חלוקת כספים אישר ב"כ המערער בסיכומיו כי אין בידו ראיות להוכחת הטענות הנ"ל. מכאן שיש לדון בטענה כי ניתן שוחד בחירות בדרך של חלוקת מחשבים למצביעים במטרה להשפיע על הצבעתם בבחירות. בטרם אפרט את הראיות כפי שהובאו בפני, ראוי לציין את הרקע להבאת הטענה בדבר חלוקת מחשבים הנ"ל. בהודעת הערעור הנתמכת בתצהיר טען המערער כי חולקו מחשבים לבחורים כדי להשפיע על בחירתם וזאת בהתבסס על כתבת עיתון שעניינה חלוקת מחשבים ע"י עמותת "לב אוהב" (להלן: "העמותה". אתייחס לעמותה עוד בהמשך). נטען כי הכתבה היא ממועד הסמוך למועד הבחירות. על בסיס כתבה זו הוגש הערעור הנתמך, כאמור, בתצהירו של המבקש. מיד בפתח הדיון התברר כי מדובר בכתבת עיתון שפורסמה שנה קודם לכן, בנובמבר 2007 והמתייחסת לאירועים בסמוך למועד פרסום הכתבה. יובהר כי אין חולק כי במועד זה אכן חילקה העמותה הנ"ל את המחשבים וכי המשיב 1 היה מעורב בחלוקת המחשבים הנ"ל. בהמשך שינה המערער חזית וטען כי החלוקה אז, בשלהי שנת 2007, הייתה בכוונה להשפיע על הבוחרים בבחירות שנערכו בנובמבר 2008. טענה זו עוד תיבחן. ואולם סבור אני כי העצם העלאת הטענה בערעור הנתמך בתצהיר, כפי שהועלתה, באופן המייחס את המעשה לתקופה הסמוכה לבחירות, יש משום חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית הערעור ולו מטעם זה. כלל יסוד במשפט המנהלי הוא כי המבקש סעד חב בגילוי מלא של כל הפרטים הנוגעים לעתירתו. אי גילוי העובדות במלואן מהווה חוסר ניקיון כפיים ודי בו כדי לדחות את הבקשה לסעד על הסף, אפילו צודק המבקש, לכאורה, בפנייתו. ראה: בג"צ 3917/03, ג'האד צבחי מחמד עטאאללה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, (2007); בג"צ 9775/06, ראיסה דמישב נ' משרד הפנים, (2007); בג"ץ 1156/03, נאדיה אלסעדי נ' שר הפנים, (2003); בג"ץ 4409/98, ד.ש. שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה והממונה לפי חוק החומרים המסוכנים, (1998); בג"צ 3731/95, שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, (1995); בג"צ 413/85, חץ אלקטרוניקה נ' שר התקשורת, פ"ד מא (3) 235. סבור אני כי הצגת עובדות שאינן אמת, בין אם כתוצאה מאי בדיקה זהירה ובין אם במתכוון, כמוהו כאי גילוי עובדות, על כל המשתמע מכך, ואף חמור מכך. הדבר נכון במיוחד כאשר מבקש המערער להטיל במשיב כתם של מעורבות בפלילים. כאשר עותר מצהיר על עובדות שאינן נכונות, הוא מכשיל בכך את בית המשפט הדן בעתירה והדבר מהווה העדר ניקיון כפיים המצדיק דחיית העתירה על הסף. במקרה זה סבור אני כי חובת ניקיון הכפיים החלה עליו גבוהה אף מהנדרש בהליך מנהלי רגיל וכל גילוי של אי ניקיון כפיים מחייב נקיטת סנקציה של דחיית ההליך, ולו מטעם זה. ראה: בג"צ 202/81 סעיד מחמוד טביב ו-11 אח' נ' שר הביטחון, פ"ד לו(2), 622; בג"צ 17/06 מונה צבח ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"ץ 2319/03 ח'ליל סמאהר עוסמאן ואח' נ' שר הפנים, לא פורסם (2003).   טענת המערער, כפי שנטענה במקור, לפיה חילק המשיב מחשבים חינם בשעב ימים ספורים לפני הבחירות, מעוררת גם עוד תהיה שיש בה כדי להשפיע על מידת האמון שניתן לתת לעדותו. לכאורה טוען המערער כי ידע מספר ימים לפני הבחירות כי המשיב מחלק מחשבים חינם. אם אכן ידע כיצד זה לא פנה למשטרה או לוועדת הבחירות מידית. הרי לכאורה ידע ערב ההצבעה כי המשיב עובר ומשחד מצביעים. דבר זה חייב, לכאורה, פעילות מידית למניעת התופעה. ואולם המערער לא נקט כל פעולה. עובדה זו מצביעה על העדר אמינות בעצם העלאת הטענה. כאשר מתברר כי למעשה היה מדובר בחלוקת מחשבים שנה מוקדם יותר נשמטת האמינות תחת עדותו של המערער. מכאן אבחן את הטענה לגופה. כפי שיובהר לעיתוי חלוקת המחשבים יש, במקרה זה, רכיב מרכזי בבחינת השאלה האם ניתנו המחשבים בכוונה להשפיע על תוצאות הבחירות לרשות המועצה המקומית שעב. הימים, כאמור, שנה לפני מועד הבחירות לרשויות המקומיות. עמותת לב אוהב ומבצע חלוקת המחשבים נוהלו ע"י מר אבי ברייר. מר ברייר היה גם פעיל מרכזי במחנה תומכיו של מר דני יתום שהתמודד בעת ההיא במסגרת הבחירות לרשות מפלגת העבודה. המשיב היה גם הוא פעיל מטעמו של דני יתום בבחירות הנ"ל. מכתבת העיתון עולה גם כי מר דני יתום נכח באירוע שערכה העמותה הנ"ל. עובדה חשובה נוספת היא כי בבחירות שנערכו להנהגת מפלגת העבודה בסמוך למועד חלוקת המחשבים זכה דני יתום בבחירה של רוב מכריע של המצביעים מקרב חברי מפלגת העבודה בכפר שעב. מכל העדויות שהובאו בפני עולה כי לא הוכח שהמשיב נחשב בעת ההיא בקרב תושבי שעב כמועמד עתידי לבחירות לראשות המועצה שאמורות היו להתקיים שנה מאוחר יותר. סבור אני כי בפעילותו עבור בחירתו של דני יתום במסגרת מפלגת העובדה פעל המשיב בעת ההיא גם כדי למצב את מעמדו הפוליטי, ככל הנראה עם מחשבות ותכניות לעתיד, ואולם לא ניתן לקבוע, ברמה הנדרשת של ההוכחה הקרובה לנדרש במשפט הפלילי, כי לעת הזו ראה הוא את עצמו ותושבי הכפר שעב ראו אותו כמועמד בבחירות לראשות המועצה המקומית. ככל שהדבר נוגע למשיב עצמו היה הצעד הרשמי הראשון שנעשה על ידו לקראת התמודדות בבחירות בקשתו לצאת לחופשה ללא תשלום ממקום עבודתו בקופת חולים, בקשה שהוגשה במהלך חודש יוני 2008. בהמשך אף נרשם המשיב כמועמד בבחירות לראשות המועצה במועדים הקבועים בחוק, כחודש לפני הבחירות. ואולם מקובלת עלי הטענה כי את מסע הבחירות החל עוד קודם לכן. עם זאת סבור אני כי אין בראיות די כדי להוכיח שכבר שנה קודם למועד הבחירות היה המשיב מצוי במסע לשם בחירתו. ער אני לעובדה כי דודו, שהיה בעבר ראש המועצה, התראיין על כך שהמשיב יהיה מועמד לראשות המועצה עוד זמן רב לפני הבחירות ולפני מועד חלוקת המחשבים. כמו כן במסיבת הניצחון הכריז אחד התומכים במיקרופון, באירוע שתועד וצולם, את המילים "שנה וחצי" כאשר דיבר על סיום המסע בניצחון. ואולם כל אלו אין בהם כדי להוכיח כי כבר בעת ההיא היה המשיב 1 נתון במסע בחירות. בעיקר אין בכך כדי להוכיח כי חלוקת המחשבים הייתה במטרה או כוונה להשפיע על תוצאות הבחירות העתידיות לראשות המועצה המקומית שעב. מאחר ולא הועלו בפני טענות בנוגע לקשר שבין מערכת הבחירות שהתנהלה בעת ההיא במפלגת העבודה וכדי לא לפגוע במי שלא ניתנה להם ההזדמנות להתגונן, לא אקבע כל ממצא בנוגע לזיקה שבין אותה מערכת בחירות ובין חלוקת המחשבים. עם זאת לא ניתן להתעלם כי הראיות מצביעות, גם במבחן העיתוי וגם במבחן זהות מבצעי חלוקת המחשבים, כי אותו אירוע שתואר בכתבה בעיתון על בסיסה הוגש ערעור הבחירות, היה חלק ממערכת הבחירות ההיא. סבור אני כי במבחן נטל הראיה הנדרש, כפי שפורט לעיל, וגם במבחן נטל ראיה הנדרש במשפט האזרחי, לא ניתן לומר כי הייתה זיקה בין מערכת הבחירות למועצה המקומית שעב לבין חלוקת המחשבים אז, ע"י עמותת לב אוהב ומנהלה, וכאמור בטכס בו השתתף גם מר דני יתום. אינני פוסל את האפשרות כי אותו אירוע תרם למיצוב מעמדו הפוליטי של המשיב 1 ועצם תמיכתו בדני יתום אז הייתה במטרה למצב את מעמדו הפוליטי לקראת העתיד ואולם אינני רואה כי הורם הנטל להוכיח כי כבר בעת ההיא הייתה לחלוקת המחשבים זיקה כל שהיא או מטרה של השפעה על הבחירות לראשות המועצה בשעב, בחירות שהיו אמורות להתקיים רק שנה מאוחר יותר. אם בכלל הייתה זיקה בין חלוקת המחשבים להצבעה בבחירות נראה כי יתכן (והדבר לא נטען ולא הוכח) שמדובר במערכת בחירות אחרת, כפי שהוסבר לעיל. אוסיף עוד כי מנהל עמותת לב אוהב, מר ברייר, העיד בבית המשפט על פעילות העמותה. עולה מעדותו האמינה, שלא נסתרה, כי העמותה פועלת לקידום חינוך וסיוע לנזקקים במגזר של כפרי המיעוטים. העמותה מחלקת מחשבים למשפחות במצוקה וחילקה גם מחשבים בכפרים אחרים ובמועדים שונים. הזכאים לקבלת מחשבים נבחרו בהתאם להמלצות מחלקות הרווחה של המועצות המקומיות. כך בשעב וכך גם ברשויות מקומיות אחרות, על פי עדותו של ברייר. לא הובא ולו עד אחד שהעיד כי קיבל את המחשב ביחד עם אמירה או רמיזה ביחס לבחירות כל שהן. גרסתו זו של ברייר, שלא נסתרה, מרחיקה את הזיקה והקשר שבין חלוקת המחשבים לבין מערכת הבחירות בשעב. עם זאת אינני נדרש להכריע בשאלה האם לא הייתה מעולם בפעילות העמותה הזו גם מטרות פוליטיות כלליות. די בכך שלא הוכח במידה הנדרשת להוכחה כפי שפורט לעיל כי בעיתוי חלוקת המחשבים בכפר שעב הייתה כוונה או מטרה להשפיע על אופן ההצבעה בבחירות שיערכו בעתיד בכפר שעב. לא מצאתי לנכון להרחיב בניתוח הראיות בעניין זה. אין לי אלא להפנות לסיכומיו של עו"ד עשת וכן לסיכומיו של עו"ד גליטמן וסבור אני כי אכן לא הוכח במידה הנדרשת הקשר שבין חלוקת המחשבים ובין הבחירות נשוא הערעור שבפני. בסיכומו של דבר אני קובע כי לא הוכח שהיה במתן מחשבים ע"י עמותת לב אוהב בעיתוי שניתנו משום שוחד בחירות זאת מאחר ולא הוכח שמתן המחשבים הנ"ל היה במטרה להשפיע על אופן ההצבעה בבחירות אלו. טענות המערער בדבר אי סדרים בהצבעה: בערעורו המקורי טען המערער לאי סדרים במספר קלפיות בבחירות לראשות המועצה המקומית שעב. בסיכומיו חזר בו המערער מחלק מטענותיו ואישר כי לא עלה בידו להביא ראיות בנוגע לאי סדרים בהצבעה בחלק מהקלפיות. טענותיו מוקדו בקלפי מספר 2. מדובר בקלפי שהוגדרה כקלפי לנכים. הקלפי מוקמה בבית הקשיש שבשעב. משמעות ההגדרה "קלפי לנכים" היא כי מדובר בקלפי בה יכולים להצביע, בנוסף למצביעים הרשומים להצבעה באותה קלפי, גם בוחרים הרשומים להצבעה בקלפיות אחרות, וזאת אם הם מוגבלים בנידותם. שיטת ההצבעה היא שבנוסף לניהול הרישום של המצביעים הרשומים בקלפי מראש רשאים אלו הטוענים למגבלה בניידות להגיע לקלפי ולהצביע. הצבעתם נרשמת בנפרד ע"י מזכיר קלפי נפרד שתפקידו לטפל בהצבעתם. ואולם ועדת הקלפי היא אותה ועדה. עוד יצוין כי בקלפי המיועד לנכים יכול להצביע כל אדם המצהיר על מגבלה רפואית המונעת ממנו להצביע בקלפי בו הוא רשום. לא נערך בירור רפואי או אחר בנוגע למגבלתו. מכאן שבהחלט יתכן שבקלפי נכים הצביעו גם כאלה שאינם מוגבלים בנידות או שאינם מותירים רושם כאנשים מוגבלים בצורה זו או אחרת. המצהיר העיקרי בעניין סדרי ההצבעה בקלפי 2 היה יו"ר ועדת הקלפי, עו"ד מונעם מוסטפא חוואלד (להלן: "עו"ד חוואלד"). חברי ועדת הקלפי הם פעילים מטעם המתמודדים. עד זה הוא פעיל מטעם סיעה שתמכה במערער. על אף תפקידו בוועדת הקלפי והיותו תומך במערער לא הוגש תצהירו ביחד עם התצהירים שצורפו להודעת הערעור אלא רק במסגרת בקשה להוספת תצהירים שהוגשה לבית המשפט ביום 7/12/08, דהיינו 12 ימים לאחר הגשת הערעור וארבעה שבועות לאחר מועד הבחירות. לא ניתן בבית המשפט כל הסבר כיצד זה עדות כה מרכזית מטעמו של יו"ר ועדת קלפי שהוא תומך במערער הוגשה באיחור. יצוין גם כי תצהיר של יו"ר ועדת קלפי מספר 1, שהוא קרוב משפחתו של המערער, הוגשה גם היא באותו מועד, באיחור. עניין קלפי מס' 1 אינו נדרש להכרעה מאחר והמערער חזר בו מהטענות לעניין קלפי זה. עם זאת לא ניתן שלא לתהות כיצד זה שדווקא פעילים מטעם המערער או סיעות שתמכו בו ששימשו כיו"ר ועדת קלפי השהו את עדותם והגישו אותה בפועל רק לאחר שהוגשה תגובתו של המשיב לערעור וביום הדיון המקדמי שהיה קבוע בפני סגן הנשיאה השופט ברלינר. נראה כי על פניו מדובר בעדויות כבושות שהוספו לאחר שמתגובת המשיב התבררו עובדות שהמערער ניסה לתת להן מענה. סבור אני כי על בית המשפט להיזהר בעדויותיהם של חברי ועדת קלפי, שהם נציגים פוליטיים, הבאים לבית המשפט ומנסים לשכנע כי פעלו שלא בהתאם לחוק וכפי שנדרש מהם, זאת לאחר שתוצאות הבחירות לא תאמו את ציפיותיהם. כך גם במקרה זה. עו"ד חוואלד טען כי סייע למוגבלים בניידות להצביע באופן שהוא זיהה אותם כאשר הגיעו עם הרכב אל מתחם הקלפי ואז, לאחר שזוהו, אופשר למלווה של אותו מוגבל בניידות להיכנס במקומו של הנכה לקלפי ולהצביע במקומו. לטענת עו"ד חוואלד היה זה מטעמים של סיוע הומניטארי. עוד טען כי פעולותיו בוצעו בהסכמת כל חברי ועדת הקלפי והמשקיפים. בתצהירו טוען עו"ד חוואלד כי היה ממלא תפקיד מטעם סיעת אל הודה שהיא סיעה ניטראלית. אלא שמתברר כי ראש אותה סיעה הסיר את מועמדותו בבחירות לראשות המועצה וקרא לתומכיו להצביע בעד המערער. מכאן שהאמור בתצהירו אינו אמת, וזאת בנקודה משמעותית לעניין אמינות גרסתו. על זאת יש להוסיף כי העד עומת בשאלה ישירה האם נכון הוא הדבר שזמן קצר לפני הבחירות הציע לו המערער תפקיד של מבקר במועצה המקומית שעב, זאת אם יבחר שוב לתפקיד ראש המועצה. העד לא הכחיש במפורש את הטענה ורק אמר שאינו זוכר. גם עובדה זו מערערת את אמינותו. יוער בעניין זה כי אם אכן הוצעה לו משרה במועד הנטען ובהקשר לבחירות ראוי כי תחקר האפשרות של שוחד בחירות בהקשר זה. לא ארחיב עוד בנוגע למידת האמון שניתן ליחס לעד זה. יצוין כי לא לעיתים קרובות נתקל בית המשפט בעורך דין שמעיד ומנסה לשכנע את בית המשפט כי פעל ככל יכולתו בניגוד לחוק, כך במקרה זה כאשר לטענתו ובמסגרת תפקידו כיו"ר ועדת קלפי אישר לאנשים להצביע במקומם של אלו המוגבלים בניידות. גם בעניין זה מדובר, לכאורה, בסיוע לביצוע עבירה על חוק הבחירות וראוי שגם סוגיה זו תחקר בבוא העת. ואולם ככל שהדבר נוגע לאמינות סבור אני כי זו מהעד והלאה. העד טען בתצהירו ל- 25 מקרים בהם אפשר הוא לאחר להצביע במקום הבוחר שמוגבל בנידותו. בעדותו בבית המשפט נתן מספרים שונים שגדלו ככל שעדותו התארכה. עם זאת לא יכול היה לזכור שמות של אותם מצביעים שהצביעו במקום הנכים. העד טען כי כל פעולותיו היו על בסיס הסכמה של כלל חברי ועדת הקלפי. הסכמות אלו לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול. הוצגו לעד תצהירים של חברי ועדת קלפי אחרים המכחישים את טענותיו ולא ניתן לכך מענה ברור. מזכיר ועדת הקלפי ומזכיר הקלפי לנכים הכחישו את טענת העד. יצוין כי המזכירים אינם פעילים פוליטיים. אמנם תפקודם ביום האירוע היה לוקה כאשר בניגוד לנדרש לא נוהל פרוטוקול של רישום מלווים וכן בשעה ששני המזכירים חילקו בניהם את שעות העבודה, על אף שהיו אמורים להיות ביחד לאורך כל שעות היום. עם זאת, וחרף הפגמים בתפקודם, סבור אני כי גרסתם לפיה לא אפשרו ביודעין וגם לא התקבלה החלטה ע"י חברי ועדת הקלפי המאשרת הצבעה באמצעות אחר הייתה אמינה. מוכן אני לקבל את עדותו של עו"ד חוואלד כי נהג לצאת לרכבי הנכים כדי לזהותם ואולי כדי להסדיר את הגעתם עם הרכב אל קרבת הקלפי בנוחות עקב מגבלותיהם, עדות שיש לה גם תימוכין בעדותו של שומר מתחם הקלפי, ואולם טענתו כי לאחר מכן אפשר הצבעה באמצעות אחר אינה אמינה. יצוין כי מזכירי הקלפי העידו כי לא הבחינו בנכים עם מלווים. עדות זה מעוררת קושי וספק מאחר ועל פי הרישומים הצביעו בקלפי נכים ואין זה סביר שכולם הגיעו ללא מלווים. עד מטעם המשיב, מוחמד חסאן מסרי, העיד כי הגיע עם אימו הנכה לקלפי וע"ד חוואלד דרש ממנה להיכנס עצמאית לקלפי כדי להצביע. עד זה נדרש לשים ידו על ספר הקוראן והעיד כשהוא עושה כן. יתרה מזאת, העידה מטעם המערער עדה בכיסא גלגלים (גברת בשם נוואל) שלטענתה נכנסה אל הקלפי עם בעלה, שהצביע במקומה. העובדה שעדה זו נכנסה אל חדר ההצבעה על כיסא גלגלים עומדת בסתירה לעדות חוואלד כי הנכים נשארו ברכב והמלווים הצביעו במקומם. היא גם סותרת את עדות המזכירים כי לא הגיעו נכים עם מלווים לקלפי. ואולם נראה כי המזכירים שהתחלפו בניהם (שלא בהתאם לנדרש מהם) לא זכרו או לא שמו לב ביום שעל פי כל העדויות היה עמוס, צפוף ורווי מתח. אינני סבור כי ליקוי זה מערער את אמינותם הכללית. אוסיף עוד בעניין זה כי ראוי שהגב' נוואל ובעלה יחקרו במשטרה בחשד שהאחד הצביע במקום האחר ולחילופין בחשד שניתנה עדות שקר ביודעין ובכוונה להטות את תוצאות ההליך השיפוטי. אוסיף כי מטעם המערער העיד עד נוסף בשם עלי עבד רחמן שהצהיר כי הצביע במקום קרובת משפחה שמוגדרת מבחינה רפואית כצמח. גם עדות של עד זה הוגשה באיחור, ביחד עם קובץ העדויות שהוגש ביום 7/12/08. לבית המשפט הוצגה תמונתה של אותה צעירה המרותקת למיטתה. אין זה סביר שאותה מצביעה הגיעה ברכב אל הקלפי כפי שטען הדוד שהצביע, לטענתו, במקומה ואין עדות של איש שראה אותה באזור הקלפי. עדותו לא הייתה אמינה. עם זאת, ומאחר והעיד כי הצביע במקום אחר, ראוי כי יחקר במשטרה בחשד שביצע עבירה על חוקי הבחירות ולחילופין בחשד שעדותו ניתנה למטרה פסולה תוך שהוא מעיד שקר ביודעין. בסיכומו של דבר אני נאלץ לקבוע, בצער, כי עדותו של עו"ד חוואלד לא הייתה אמינה באופן מוחלט. מדובר בעורך דין שככל הנראה שכח את חובותיו הן כלפי בית המשפט והן כלפי הליך הבחירות וניסה לשכנע כי פעל בניגוד לנדרש ממנו כיו"ר ועדת בחירות, לכאורה על הגבול של סיוע לביצוע עבירה. צר לי שכך הם פני הדברים ונראה כי ראוי שתיערך חקירה מתאימה על נסיבות תפקודו כיו"ר ועדת קלפי, על השאלה האם הובטחה לו משרה בקשר להצבעתו, תפקודו בקלפי או אולי בקשר לעדותו בבית המשפט. בכל מקרה לא ניתן להאמין לעדותו ולבסס עליה ממצאים התומכים בגרסת המערער. עו"ד גליטמן, שמופיע מטעם מנהל הבחירות, אישר בסיכומיו כי נפלו פגמים בשלוש קלפיות אחרות ושיש לפסול שלושה פתקי הצבעה. עמדתו מקובלת על בית המשפט. ואולם מעבר לפתקים אלו סבור אני כי לא הוכח שאכן הייתה תופעה של הצבעות פסולות באמצעות שליחי הנכים בקלפי מספר 2. מנהל הבחירות העיד, ועדותו הייתה אמינה, כי לא דווח לו על תופעות פסולות מסוג זה, לא ע"י חברי ועדות הקלפי ולא ע"י המזכירים. ניתן היה ללמוד ממכלול העדויות כי ההצבעה התנהלה במתח רב, בצפיפות גבוהה ומוכן אני להניח כי היה גם חוסר סדר וניסיון לזרז ולקצר תורים. ואולם לא הוכח ברמת הוכחה הנדרשת כי בוצעה פעולה שהכשירה הצבעה בלתי חוקית בדרך בה הצביעו מלווי הנכים במקומם. התוצאה המשפטית: כאמור, עדויות המערער ועדיו בנוגע לשוחד בחירות ולהצבעות בלתי חוקיות לא היו אמינות עלי. בהתאם אני קובע כי לא הוכחו במידה הנדרשת בהתאם לנטל הראיה הנדרש, כפי שפורט לעיל. אוסיף עוד כי העדר אמינות העדים היה ברמה שלא הייתה מאפשרת את קבלת עדותם אף בנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי. לא אקבע כי ניהול כל הליך ההצבעה בכל הקלפיות היה ללא כל פגמים. כפי שהובהר אותרו גם פגמים בקלפי 1 בהתייחס לקול בודד, בקלפי 3 בנוגע לאי התאמה בין הרישום בקלפיות לספירת הפתקים, וזאת בהתייחס לשלושה קולות. בקלפי ארבע נמנה פתק פסול. בקלפי 2 היו פגמים ברישום המצביעים המוגדרים כנכים או מוגבלים בניידות. עם זאת מדובר בשורה של ליקויים שאין ראיה כי היה בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, זאת על אף הפער הקטן שבין הקולות שניתנו למערער ובין אלו שתמכו במשיב. סעיף 72(א) לחוק הבחירות, שעניינו בערעור בחירות, קובע כדלקמן: "כל אדם שהיה זכאי לבחור למועצה פלונית רשאי להגיש ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים שבתחום שיפוטו נמצא תחום הרשות המקומית על תוצאות הבחירות לאותה מועצה בטענה - (1)   שהבחירות בכללן או בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק, או שחלוקת הקולות בין רשימות המועמדים לא היתה נכונה;"  סעיף 73(ב) לחוק הבחירות, שענינו בסמכויות בית המשפט הדן בערעור בחירות, קובע כדלקמן: "בערעור בחירות רשאי בית המשפט - (1)   לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסויים ולצוות על עריכתן שנית; אולם בית המשפט לא יבטל בחירות אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות; " במקרה שבפני אני קובע כעת, לאחר שמיעת העדויות, כי לא מתקיימות הוראות סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות. אמנם בניהול ההצבעה בקלפיות נפלו מספר פגמים. ואולם אין באלו כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. הנטל המוטל על הטוען לפגמים המצדיקים ביטול של תוצאות בחירות הובהר בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3055/05, פרומר ואח' נ' סבג ואח' (2005), סעיף 15 לפסק הדין. שם נפסק כדלקמן: "...סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות קובע כי בערעור בחירות רשאי בית המשפט לבטל את הבחירות "אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". על-פי הוראה זו, על בית המשפט להשתכנע כי הליך הבחירות היה לקוי, וכי היה בליקוי זה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.... ...עולה השאלה מהו המובן שיש לתת לביטוי "עלול היה להשפיע על התוצאות". מובן שהביטוי מתייחס להסתברות כלשהי שהליקוי בהליך הבחירות השפיע על תוצאותיהן. אולם מהו המבחן ההסתברותי אותו יש להחיל? שאלה זו התעוררה בעבר בבית משפט זה. ברע"א 1863/90 רביץ נ' דיין (פ"ד מה(2) 309) בחן השופט ש' לוין שלושה מובנים נוספים שניתן לתת לביטוי "עלול". ראשית, ניתן לדרוש הוכחה ברמה של הסתברות שלולא הליקוי היו תוצאות הבחירות שונות. דהיינו, המבקש את ביטול הבחירות צריך להראות שלולא הליקוי הסיכוי שתוצאות הבחירות היו שונות הוא גבוה יותר מהסיכוי שתוצאות הבחירות לא היו משתנות. שנית, ניתן להסתפק בכך שקיימת אפשרות של שינוי בתוצאות, גם אם לא ניתן להעריך בוודאות את סיכוייה. לבסוף, ניתן להסתפק בכך שתהיה ולו אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות בשל הליקוי (ראו גם רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות, פ"ד מח(4) 428)." ראה גם: רע"א 7037/05, סלים סעידה נ' מחמד ח'יר ואח' (2006); רע"א 105/94, נאג'י נאסר ואח' נ' חאלד באדר ואח' (1994). ראה גם דברים שנאמרו בבע"ב 5049/92, היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה ואח' פ"ד מז[2] 37 בעמ' 43: ”אין די להצביע על פגיעה כלשהי בטוהר הבחירות כדי לבסס ערעור בחירות, שיצדיק ביטול הבחירות ומתן צו לקיום בחירות חוזרות בקלפי הנדונה. אפילו נתגלו פגמים בהליך ההצבעה אין בכך, כשלעצמו, כדי לפתוח את כל הליך ההצבעה מחדש. לענין זה על המערער הנטל לשכנע כי הליקוי הנטען עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות". דברים אלו נאמרו בהתייחס לבחירות לכנסת ואולם הם נכונים גם בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות. ראה לעניין זה פסיקה ענפה שפורטה בעת"מ (מנהליים ת"א) 2076/03 סיעת הליכוד נ' משרד הפנים (2004). במקרה זה, סבור אני כי לא עלה בידי המערער להוכיח כי באותם ליקויים שאכן הוכחו היה די כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. בנסיבות אלו, ולאחר שנדחו עיקר טענותיו לעניין שוחד בחירות ושיטת הצבעה באמצעות שליחים, לא עלה בידו להוכיח ברמה הנדרשת כי התקלות הטכניות שאכן אותרו השפיעו על תוצאות הבחירות, באופן המצדיק את התערבות בית המשפט בהליך. סיכום: בסיכומו של דבר אני מורה על דחיית הערעור וקובע כדלקמן: א. אני קובע כי לשם הוכחת טענה בדבר ביצוע של עבירה על חוקי הבחירות, לרבות שוחד בחירות, על הטוען לעמוד בנטל ראיה שהוא בין הנטל הנדרש במשפט אזרחי לזה הנדרש במשפט פלילי ואולם ברמה הקרובה לזו הנדרשת המשפט הפלילי, לכל הפחות ברמה של תשתית ראיות לכאורה ברמה הנדרשת בהליך של בקשת מעצר עד לתום ההליכים. ב. אני קובע כי העדויות שהובאו בפני היו בלתי אמינות. כפועל יוצא מכך לא עלה בידי המערער להוכיח את התשתית העובדתית של טענותיו. זאת לא ברמה הנדרשת כאמור לעיל ואף לא ברמה של נטל ההוכחה במשפט האזרחי. ג. עוד אני קובע כי הצגת הטענה העובדתית כי חלוקת המחשבים הייתה מספר ימים לפני הבחירות, בעוד שמדובר באירוע שהיה שנה לפני הבחירות, מהווה חוסר ניקיון כפים של המערער המצדיק, ולו מטעם זה, את דחיית הערעור. ד. אני קובע כי חלוקת טובות הנאה ע"י מי שמצוי מבחינתו במסע בחירות, גם אם טרם הכריז רשמית על מועמדותו בבחירות עתידיות, כאשר חלוקת טובות ההנאה היא במטרה להשפיע על הבוחר העתידי, מהווה שוחד בחירות אסור. ה. עם זאת אני קובע כי במקרה זה לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי ניתן שוחד לתושבים בשעב. אני קובע כי חלוקת המחשבים שבוצעה ע"י עמותת לב אוהב, חלוקה שהמשיב היה מעורב בה, לא הייתה בזיקה לבחירות לראשות המועצה המקומית שעב וכי לא נעשה כל מעשה שיש בו כדי לקשור את חלוקת המחשבים להצבעה בבחירות אלו. ו. אני קובע כי לא הוכחה הטענה בדבר שיטת הצבעה פסולה שבה מצביעים מלווי נכים במקום הנכים. ז. אני קובע כי גם אם היו אי סדרים ותקלות בקלפי 2, וגם בקלפיות נוספות, לא היה בכך כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. ח. כפועל יוצא מכך אני מורה לדחות את הערעור על תוצאות הבחירות לראשות המועצה המקומית שעב. ט. מאחר והוגשה תלונה למשטרה אינני נזקק להורות למשטרה לחקור את התלונות שהוגשו. אלו יחקרו מעצם הגשתן. עם זאת ראוי הוא שהמשטרה תחקור את ממלאי התפקידים בקלפיות המעידים כי פעלו בניגוד לחוק ואפשרו הצבעות באמצעות שליח. כמו כן יש לחקור את אלו שהעידו בבית המשפט כי קיבלו שוחד בתמורה להצבעתם או שהצביעו במקום אחר. אמנם קבעתי כי עדויות אלו אינן אמינות ואולם ראוי שיחקרו גם על עצם מתן העדות והאם יש במתן העדות גם זיקה לתמיכה פוליטית או לתפקידים שהוצעו קודם לבחירות ובזיקה לתוצאותיהם או לתוצאות ההליך שבפני. י. אני מחייב את המערער לשלם למשיב 1 את הוצאותיו ושכר טרחת עורכי דינו בסכום כולל של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. בכל הנוגע להוצאות מנהל הבחירות - מאחר וב"כ מנהל הבחירות עו"ד גליטמן ויתר על הוצאות לא אחייב בהוצאות למעט חיוב המערער לשאת בהוצאות תמלול הפרוטוקול כפי ששולמו בפועל ע"י הפרקליטות. יא. אני מורה לפרקליטות להעביר עותק מפסק דין זה, ביחד עם פרוטוקול הדיון ובעיקר העדויות והתצהירים, למשטרת ישראל כדי שיחקרו כל אלו שהעידו תחת אזהרה בבית המשפט וטענו כי היו מעורבים בביצוע עבירות על חוקי הבחירות, כפי שפורט לעיל. בחירות