קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת אין להשיב לאשמה בעבירות שכר מינימום: 1. המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירה של אי תשלום שכר מינימום - עבירה לפי סע' 2 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987 (להלן: "החוק"), כאשר לגבי נאשם מס' 2 יוחסה אחריות מנהל ואחריות נושא משרה , בגין אותה עבירה המיוחסת לנאשמת מס' 1, וזאת מתוקף סעיף 15 לחוק. 2. עפ"י כתב האישום, בחודש 4/02 העסיקו הנאשמים את העובד בהיקף 105 שעות עבודה. הנאשמים ניכו משכר המינימום לו היה זכאי העובד, אשר עמד באותה עת על סך 2,147.58 ש"ח בהתאם וכפוף לחוק, את הסכום של 1,334.56 ₪, ולעובד שולם שכר בגין עבודתו באותו חודש סך של 903.98 ₪ בלבד. 3. בדיון אשר התקיים ביום 26/4/06, כפרו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. 4. בתאריכים 10/9/06 ו- 7/2/07, התקיימו שתי ישיבות בהן נשמעו הוכחות המאשימה. מטעם המאשימה העידו - מר מיכאל המפל, העובד (להלן: "העובד"), גב' איריס זפרני, מפקחת על אכיפת חוקי העבודה במשרד התמ"ת אשר ערכה את חישוב שכר העובד (להלן: "גב' איריס"), גב' תמר מורן, מפקחת מטעם משרד התמ"ת אשר גבתה את העדות מהנאשם מס' 2 (להלן: "גב' תמר"), מר יוסי לוי, קב"ט קניון חיפה ועובד הנאשמת מס' 1 (להלן: "הקב"ט"). 5. בתום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשמים כי "אין להשיב לאשמה", באשר לעבירות שיוחסו לנאשמים, זאת בהתבסס על סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") ומתוקף כך יש לזכות את הנאשמים מהעבירה שיוחסה להם, משום שאין בראיות התביעה אף לא ראיה לכאורה לגבי ביצוע העבירה על ידם. להלן עיקר טענות ב"כ הנאשמים: 6. שכרו של העובד חושב ושולם בהתאם ובכפוף לחוק. מלבד חוקיות הפחתת השכר אשר ראויה הייתה להיבחן בראי חוק הגנת השכר ולא במסגרת חוק שכר מינימום, שכרו של העובד חושב בהתאם ובכפוף לחוק. 7. העובד התפטר מעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת וזאת בניגוד גמור להוראת חוק הודעה מוקדמת. משכך קוזז משכרו יומיים עבור הודעה מוקדמת בשיעור של 280.96 ₪. 8. בחוזה ההעסקה עליו חתום העובד, הוא אישר כי יעבור הכשרה מקצועית בת 60 שעות, ובתמורה התחייב לעבוד בשירות הנאשמת, לכל הפחות, במשך 3 חודשים, שאם לא כן, הוא יחויב בתשלום תמורת הכשרתו המלאה, (ראה: סע' 3-5 לת/1). להלן עיקר טענות המאשימה: 9. התחייבות העובד אינה חוקית בהיותה מנוגדת להוראת סע' 12 לחוק הקובע מפורשות כי זכותו של העובד לשכר מינימום, הינה קוגנטית ולא ניתנת לויתור או התניה. 10. מחומר הראיות אשר הובא בפני ביה"ד וכן מעדות העובד והקב"ט, לא עבר העובד כל הכשרה מקצועית ובוודאי לא בהיקף של 60 שעות. החתמת העובד על התחייבות בהסכם סטנדרטי המוכתב ע"י הנאשמים, נועדה לעקוף את הוראת החוק. 11. העובד הצהיר בעדותו כי נתן הודעה מוקדמת טרם התפטרותו, ולכן לא היה מקום לקזז משכרו בגין הודעה מוקדמת. 12. יש חשיבות ציבורית להכריע בסוגיית ההפחתות הלא חוקיות משכר העובדים, במישור הפלילי. דיון והכרעה 13. סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי: "158. זיכוי בשל העדר הוכחה לכאורה נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם- בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו- לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין...". משמעות הטענה "אין להשיב לאשמה" היא שהתביעה לא עמדה בחובתה להביא ראיות "לכאורה" להוכחת האשמה ועל כן, יש לפטור את הנאשם מלהשיב לאותה אשמה ולזכותו ממנה כבר בשלב זה של הדיון. בעניין זה קובעת ההלכה הפסוקה, לאמור: "הלכה למעשה, די בקיומן של ראיות "דלות" להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם.... כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה אין צורך אלא בראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה... ודי במערכת ראיות ראשונית... ...... לצורך הכרעה בטענה, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות או משקל, אלא מציג לעצמו את השאלה הבאה: בהנחה שכל החומר שהובא בפניו לחובת הנאשם יזכה במלוא האמון והמשקל - האם יהיה בו כדי לבסס הרשעה בעבירה המיוחסת לנאשם, או בעבירה אחרת באותו עניין." (ראה: י. קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה מעודכנת תשס"ג - 2003, עמ' 1049 והציטוטים שם). היינו, די בשלב זה לבחון אם קיימות "ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת הראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם" (ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון, פ"ד לב(1) 170). ראיות לכאורה לביצוע העבירה של אי תשלום שכר מינימום? 14. העבירות בהן מואשמים הנאשמים מנויות בסעיפים 2, 14 ו- 15 לחוק שקובעים כדלקמן: סעיף 2 לחוק: "הזכות לשכר מינימום 2. (א) עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן- עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי העניין." (ב) עובד המועסק במשרה חלקית זכאי לשכר מינימום חלקי שיחושב יחסית לחלקיות משרתו...". העבירה של אי תשלום שכר מינימום כאמור בסעיף 2 לחוק הוגדרה בסעיף 14 כעבירה שבאחריות קפידה, כלפי המעביד שלא משלם שכר מינימום, ולא נדרש אלמנט נפשי על מנת שתתקיים העבירה. בהתאם להלכה הפסוקה, ה-"אחריות קפידה", נועדה על מנת לשמור על תקנת הציבור וליצור רמת זהירות גבוהה, באותם תחומים מיוחדים שבהם נדרשת רמת זהירות זו. על כן, רק מי שעשה את כל שניתן כדי למנוע את העבירה, או במילים אחרות נקט ברמת זהירות גבוהה מאד, יינקה מהעבירה המיוחסת לו. כך ובהתאם למצב המשפטי הקיים, נאשם המבקש להשתחרר מאחריות בעבירות " אחריות קפידה", בטענה כי לא ידע על ביצוע העבירה ועשה כל שניתן למנוע את העבירה, עליו הראיה. והנטל המוטל על נאשם בעניין זה אינו קל. (ראה: ע"פ 1060/97 בן עטר אלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5), 321, עמ' 326-327; ע"פ 6811/01 סעיידה עלי אחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 26, עמ' 40-41). 15. באשר לאחריות הנאשם מס' 2, קובע סעיף 15 לחוק : "נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". סעיף זה קובע את אחריותו של מנהל התאגיד, שחובתו לדאוג ולפעול לקיום חובות התאגיד בהתאם לחוק. הסעיף קובע כי, ככל שנעברה עבירה בידי תאגיד, חזקה היא שהמנהל הפר את חובתו האמורה בסעיף זה, אלא אם הוכיח שלא ידע אודות ביצוע העבירה ושעשה כל שאפשר כדי למנוע אותה. קרי, ובשונה מהאחריות הקפידה של התאגיד המעסיק, ניתן לפטור את מנהל התאגיד מאחריות אישית בשל אי תשלום שכר מינימום, אם הוכח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של החוק. 16. במסגרת הדיון מתאריך 26/4/06, הודה ב"כ הנאשמים כי בפועל שולם לעובד שכר בשיעור הפחות משכר המינימום, אך זאת עקב הפחתה חוקית בשכרו, וכי העובד לא היה זכאי לתשלום מלוא השכר שהגיע לו עפ"י החוק. ב"כ הנאשמים טען לזכות הנאשמת 1 לנכות משכרו האחרון של העובד, כל חוב שחב לו העובד בגין תקופת עבודתו, וזאת בהתאם וכפוף להוראת סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"), העוסק בניכויים מותרים בידי מעסיק. וכי הניכויים שביצעה הנאשמת משכר המינימום של העובד, היו שניים: א. תמורת 60 שעות עבודה בהתאם להתחייבות העובד בחוזה ההעסקה בסך - 1,053.6 ₪. ב. פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת למעסיק טרם התפטרות, בגין יומיים בסך - 280.96 ₪. ובסה"כ - 1,334.56 ₪. לכאורה, ומשמדובר בעבירה של אחריות קפידה, בהתאם לסעיף 14 לחוק, ומתוקף הוראת סעיף 12 לחוק, לפיו זכותו של עובד לפי החוק אינה ניתנת להתניה או לויתור- די בנסיבות המקרה בעובדה שלא שולם לעובד שכר מינימום בגין שעות עבודתו בפועל עקב הפחתה בלתי חוקית משכרו, כטענת המאשימה , כדי להביא לדחיית הטענה של הנאשמים ש-"אין להשיב לאשמה". 17. זאת עוד, אין חולק כי בשלב כלשהוא לאחר קבלתו לעבודה בנתבעת, הוחתם העובד על מסמך שכותרתו "אישור הכשרה וחפיפה לקבלת עבודה כבודק בטחוני בקניון חיפה", בו הוא מאשר, כי עבר את כל ההכשרות שמפורטות בו בהיקף של 60 שעות (ראה: נ/1). חרף זאת, מעדותו בפנינו טען כי, ההכשרה שעבר התמצתה בסיור קטן במרחב הקניון במסגרתו נעשתה לו הכרה עם הבניין, ועם עמדות השומרים ומעברי העובדים. העובד העיד כי עבד כשומר ובכל יום עבודה, בטרם החל את המשמרת, נעשתה לו הדרכה כללית בת 10-15 דקות ע"י מנהל המשמרת (ראה: בעמ' 8 ש' 24-28). העובד חזר והדגיש בעדותו כי לא עבר כל הכשרה מקצועית מעבר לאותה הדרכה כללית, וכי הוא בוודאי לא עבר את ההכשרות שפורטו באישור עליו הוחתם, נ/1, וכי כל ההכשרות הכלליות שעבר, בוודאי אינן מגיעות לכדי 60 שעות הכשרה, כמצוין באישור ובחוזה העסקה, ובלשונו: "קיזזו לי על קורסים, ולא עברתי שום קורס." (ראה: בעמ' 10 ש' 5). ובהמשך - "ההדרכה שעברתי הייתה אולי 30 דקות, אבל זו לא הדרכה מקצועית, אני לא ספרתי עם שעון, זה יכול להיות רק 20 דקות." (ראה: בעמ' 13 ש' 1). 18. קב"ט קניון חיפה, העיד מטעם המאשימה, בעניין היקף ואורך הכשרת שומר והעיד כי, הכשרת השומר יכולה להימשך בין 3 ימים לשבוע תלוי בקליטת השומר (ראה: בעמ' 20 ש' 22). בהמשך עדותו העיד כי, טופס אישור הכשרה עליו הוחתם העובד, הינו טופס סטנדרטי, עליו חותמים כל השומרים בזמן או אחרי סיום ההכשרה בהיקף כמפורט במסמך (ראה: בעמ' 21 ש' 13), אך הוא לא הצליח להבהיר מהי ההכשרה שעבר העובד ואיך נוצלו ה- 60 שעות שהוזכרו בחוזה ובגינן התחייב העובד. יתרה מכך, בהתאם לאמור באישור, הכשרת העובד כוללת הדרכה בכיבוי אש ומשטרה, והקב"ט העיד כי הכשרה ספציפית זו הינה הכשרה חיצונית ואף אינה כלולה באותם 60 שעות שהוא מעביר לשומר חדש (ראה: בעמ' 23 ש' 17). 19. בהודעה שנגבתה מהקב"ט בתאריך 1/4/03 (ת/7), הוא התייחס להכשרה הספציפית שעבר העובד ואמר את הדברים כדלקמן: "הכרת הקניון ותרגול נהלי חרום זמן הכשרה זה לוקח בין יום ליומיים; הכרת העמדות ונהלי השמירה בעמדות- זה יכול לקחת בין מס' שעות ליום; הכרת הציוד הנמצא בעמדות ואופן השימוש בהן - זה גם יכול לקחת מס' שעות. ספציפית לגבי העובד מיכאל המפל קשה לי לזכור בגלל שהוא עבד רק חודש, סביר להניח שהוא עבר רק חלק מההדרכות המקצועיות אשר נערכות ע"י המשטרה, מד"א או מכבי אש. חוץ מכל ההכשרות שהזכרתי, העובד עבר חפיפה עם שומר ותיק, שלנו בין יום לשלושה ימי עבודה." (בעמ' 2-4). 20. מכאן עולה כי, הודעת הקב"ט מעלה ספק בעניין היקף ההכשרה המצוין בחוזה. לכאורה ובהתאם להודעתו, ההכשרה הינה בהיקף של 3 ימי עבודה, המהווים לכל היותר 24 שעות עבודה. סוגיה נוספת שעלתה מהעדויות בנוגע להיקף ההכשרה הנטען, מתייחסת לימי החפיפה בהם עבד העובד עם שומר ותיק, האם אלו כלולים במסגרת ההכשרה המקצועית בת ה- 60 שעות או מעבר להן, כאשר חוזה העבודה ובמסגרת הסיפא לסעיף 4 שלו, מציין כי בארבעת ימי העבודה הראשונים ישולם לעובד שכר עבודה ע"י הנתבעת. 21. לאור האמור לעיל עולה, כי המאשימה הביאה, בשלב זה של הדיון, ראיות לכאורה בכדי שנטל הראיה יועבר לכתפיהם של הנאשמים לבוא ולהבהיר את מהות והיקף ההפחתה , כך גם, וככל שהמדובר בשאלת אחריות המנהל, הנאשם 2, נראה כי אף לגביו קיימות ראיות לכאורה מכוח חובתו בהתאם לסעיף 15 לחוק, ועל כן מוטל הנטל אף לפתחו של הנאשם 2 לשלילת האמור. סיכום 22. אשר על כן, ועל סמך כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנאשמים, שאין להשיב לאשמה, משום שבסיכומו של דבר נראה כי המאשימה הרימה את נטל ההוכחה המצומצם הדרוש לשלב זה של ההליך. למותר להדגיש, כי אין באמור לעיל, כדי לקבוע שמי מהנאשמים יורשע בסופו של יום, כאשר ברור כי לצורך הרשעה פלילית נדרש בסיס ראייתי איתן הרבה יותר, מזה הנחוץ בשלב הטענה של "אין להשיב לאשמה", והעניין יבחן ויוכרע על ידינו לאחר שמיעת ראיות ההגנה בתיק. שכר מינימוםאין להשיב לאשמה