קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת שוחד בוחרים: ההליך שבפני: בפני ערעור שהוגש בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ח - 1965 (להלן: "החוק" או "חוק הבחירות"). המערער, תושב כאוכב אל היג'א, מבקש כי בית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות לראשות המועצה המקומית כאוכב אל היג'א שנערכו ביום 11/11/08 ויקבע כי המשיב 1, שהיה ראש המועצה קודם לבחירות ונבחר שוב לכהונה, נבחר לאחר ששיחד, בעצמו ו/או באמצעות מקורביו, בוחרים. בהתאם מבקש המערער כי בית המשפט יבטל את תוצאות הבחירות ויורה על עריכת בחירות חדשות. עוד מבקש הוא כי בית המשפט יורה להעביר את המשיב 1 מתפקידו עקב מעורבותו בשיחוד בוחרים. במועד הגשת הערעור התבקש גם סעד זמני לפיו יורה בית המשפט כי המועצה המקומית לא תתכנס ולא תקבל החלטות. בקשה זו נדחתה. המשיב 1 כיהן, כאמור, כראש המועצה קודם לבחירות ונבחר שוב. המשיב 2 התמודד בבחירות וזכה במקום השני מבין המתמודדים על ראשות המועצה. הפער בין המשיב הראשון לשני היה של 78 קולות בוחרים בלבד. משיבה 3 היא מועצת הרשות המקומית בכאוכב אל היג'א. משיבה זו נמחקה בהתאם להחלטת בית המשפט בהיותה משיב שאינו נחוץ לבירור הערעור בהתאם להוראות חוק הבחירות. משיב 4 הוא מנהל הבחירות. משיבה 5 היא ועדת הבחירות. הטענות בתמצית: המערער, אשר בכתב הערעור מציג עצמו כתושב הישוב, טוען כי בסמוך למועד הבחירות נודע לו כי ראש המועצה המכהן או אנשים מטעמו מציעים ונותנים שוחד לבוחרים בתמורה לתמיכתם בו בבחירות הקרובות. השוחד ניתן בדרכים שונות, החל מתשלום כסף, עובר להבטחת עבודה במועצה, סיוע בסלילת כבישי גישה לבתים, סיוע בהתקנת חשמל לבתים, סיוע בהתקנת צנרת מים וכד'. בעקבות חשדותיו של המערער נעשתה פניה לחברת חקירות ששלחה חוקרים מטעמה. אלו הסתובבו בבתי הכפר והחלו באיסוף ראיות. אלא שהדבר נודע לאנשיו של המשיב 1 אשר הפיצו בכפר כרוז הקורא לתושבים להימנע ממגע עם חוקרים שפועלים בכפר לאיסוף ראיות. כתמיכה לטענות צירף המערער לערעור הקלטות ותמלילים של שיחות שנערכו בביתם של 6 משפחות שונות מהם ניתן ללמוד, כך לטענתו, על תופעת ושיטת שוחד הבחירות (נספחים ג1- ג6 לערעור). כמו כן צורף תצהיר (נספח ח' לערעור) של בוחר הטוען כי אחיו של ראש המועצה אמר לו כי אם יצביע עבור המשיב 1 תקבל משפחתו לאחר הבחירות מחשב. המערער טוען כי בכפר כאוכב אל היג'א קיים דפוס הצבעה משפחתי/חמולתי. בהתאם בוצעו מעשי השוחד באופן בו תוטה הצבעתם של בתי אב כך שיתמכו במשיב 1. יובהר כי כל הטענות בערעור בחירות זה מתמקדות בנושא שוחד הבחירות. לא נטענו טענות שעניינן אי סדרים בהליך ההצבעה עצמו. יצוין כי המערער רתם את התנועה למען איכות השלטון בישראל למשימת ביעור שחיתות הבחירות בכפרו וזו מייצגת אותו בהליך זה. להשלמת התמונה יצוין כי התנועה לאיכות השלטון הודיעה לבית המשפט כי ביום 18/12/08, לאחר הגשת הערעור לבית משפט זה, הגישה התנועה גם תלונה למשטרת ישראל וצירפה לתלונתה את כל חומר הראיות שהוגש לבית המשפט. הודעה זו נמסרה בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 16/12/09 אשר ביקשה מהמערער להבהיר עניין זה. לעניין זה יוער כי מטיעוני ב"כ המערער עולה כי התנועה לאיכות השלטון מבקשת כי בית המשפט יסיק מעצם בחירתה לייצג את המשיב כי יש בכך משום משקל ראייתי לכשעצמו התומך בטיעוני המערער. תרומתה של התנועה לאיכות השלטון אכן הוכרה בפסיקת בתי המשפט. עם זאת אין במעורבותה כמייצג כדי להוות ראיה לעצם הוכחת הטענות הנטענות בהליך זה שבפני. העקרונות המנחים את בית המשפט בבואו לבחון טענות שעניינן בקשה לביטול תוצאות בחירות עקב ביצוען של עבירות על חוק הבחירות: בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי ביטול תוצאות של בחירות במסגרת הליך של ערעור בחירות הינו סעד חריג. לא על נקלה יבטל בית משפט תוצאות בחירות. הדבר יעשה רק במקרים בהם שוכנע כי נעשו עבירות על חוקי הבחירות וכן כי יש בעבירות שנעשו כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. הנטל המוטל על הטוען לפגמים המצדיקים ביטול של תוצאות בחירות הובהר בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3055/05, פרומר ואח' נ' סבג ואח' (2005), , סעיף 15 לפסק הדין. שם נפסק כדלקמן: "...סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות קובע כי בערעור בחירות רשאי בית המשפט לבטל את הבחירות "אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". על-פי הוראה זו, על בית המשפט להשתכנע כי הליך הבחירות היה לקוי, וכי היה בליקוי זה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.... ...עולה השאלה מהו המובן שיש לתת לביטוי "עלול היה להשפיע על התוצאות". מובן שהביטוי מתייחס להסתברות כלשהי שהליקוי בהליך הבחירות השפיע על תוצאותיהן. אולם מהו המבחן ההסתברותי אותו יש להחיל? שאלה זו התעוררה בעבר בבית משפט זה. ברע"א 1863/90 רביץ נ' דיין (פ"ד מה(2) 309) בחן השופט ש' לוין שלושה מובנים נוספים שניתן לתת לביטוי "עלול". ראשית, ניתן לדרוש הוכחה ברמה של הסתברות שלולא הליקוי היו תוצאות הבחירות שונות. דהיינו, המבקש את ביטול הבחירות צריך להראות שלולא הליקוי הסיכוי שתוצאות הבחירות היו שונות הוא גבוה יותר מהסיכוי שתוצאות הבחירות לא היו משתנות. שנית, ניתן להסתפק בכך שקיימת אפשרות של שינוי בתוצאות, גם אם לא ניתן להעריך בוודאות את סיכוייה. לבסוף, ניתן להסתפק בכך שתהיה ולו אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות בשל הליקוי (ראו גם רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות, פ"ד מח(4) 428)." ראה גם: רע"א 7037/05, סלים סעידה נ' מחמד ח'יר ואח' (2006); רע"א 105/94, נאג'י נאסר ואח' נ' חאלד באדר ואח' (1994). ראה גם דברים שנאמרו בבע"ב 5049/92, היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה ואח' פ"ד מז[2] 37 בעמ' 43: ”אין די להצביע על פגיעה כלשהי בטוהר הבחירות כדי לבסס ערעור בחירות, שיצדיק ביטול הבחירות ומתן צו לקיום בחירות חוזרות בקלפי הנדונה. אפילו נתגלו פגמים בהליך ההצבעה אין בכך, כשלעצמו, כדי לפתוח את כל הליך ההצבעה מחדש. לענין זה על המערער הנטל לשכנע כי הליקוי הנטען עשוי היה להשפיע על תוצאות הבחירות". דברים אלו נאמרו בהתייחס לבחירות לכנסת ואולם הם נכונים גם בנוגע לבחירות לרשויות המקומיות. ראה לעניין זה פסיקה ענפה שפורטה בעת"מ (מנהליים ת"א) 2076/03 סיעת הליכוד נ' משרד הפנים (2004). כאשר נטענת טענה בדבר ביצוע עבירות פתוחה בפני הטוען הדרך לפנות אל המשטרה בתלונה כדי שהמעשים יחקרו. ההליך של פניה לבית המשפט לערוך בירור וחקירה במסגרת מנהלית ולקבוע כי בוצעו עבירות הוא הליך חריג שאין לו מקבילה של ממש בנוגע לחקירת ביצוען של עבירות במסגרות אחרות (הליך חקירה באמצעות בית משפט קיים בחוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח - 1958). סבור אני כי השימוש בהליך מיוחד זה, אשר על פי הוראות חוק הבחירות צירך להסתיים בפרק זמן קצוב וקצר במיוחד, מטיל על הטוען לביטול תוצאות בחירות עקב ביצוען של עבירות פליליות נטל מוגבר, הן במישור ניהול המשפט המנהלי והן בכל הנוגע לנטל ההוכחה המוטל עליו. הנטל המנהלי המוגבר: סבור אני כי העובדה שמדובר בהליך שיפוטי שאמור להיערך ולהסתיים בתוך זמן קצר וקצוב, וכאשר תוצאותיו הצפויות הן ביטול של תוצאות בחירות, מוטל על הטוען לביטול הבחירות נטל מוגבר בניהול ההליך המנהלי. נטל מוגבר זה חל במובן זה שעל הטוען לפגמים בהליך בחירות החובה לפעול במהירות וללא כל שיהוי מעת שנודע לו, לטענתו, כי מבוצעות עבירות על חוק הבחירות. אל לו להמתין לתוצאות הבחירות ורק לאחר מכן לשקול אם לנקוט בהליך שעניינו תלונה שעניינה ביצוע של עבירות על חוקי בחירות. כאשר הטוען לביצוען של עבירות בחירות יודע, לטענתו, על ביצוען של העבירות עוד קודם למועד הבחירות עליו לפעול מידית בפניה למשטרה ו/או למנהל ועדת הבחירות. פעולה נדרשת זו, ללא שיהוי, מביאה לידי ביטוי גם את הכלל כי בטרם פניה לבית המשפט המנהלי על הטוען לפגם למצות את ההליך בפני הרשות המנהלית. בהתאם, מי שיודע כי מבוצעות עבירות על חוקי הבחירות קודם למועד עריכתן של הבחירות ואינו פונה לגורמי אכיפת החוק ו/או למנהל הבחירות ובוחר שלא להתריע קודם לבחירות על העבירות המבוצעות, לטענתו, אינו ממצה את ההליך המנהלי קודם לפנייתו לבית המשפט וגם משתהה שיהוי חמור בפניה לבית המשפט. על אלו יש להוסיף את כלל היסוד במשפט המנהלי לפיו המבקש סעד חב בגילוי מלא של כל הפרטים הנוגעים לעתירתו. אי גילוי העובדות במלואן מהווה חוסר ניקיון כפיים ודי בו כדי לדחות את הבקשה לסעד על הסף, אפילו צודק המבקש, לכאורה, בפנייתו. ראה: בג"צ 3917/03, ג'האד צבחי מחמד עטאאללה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, (2007); בג"צ 9775/06, ראיסה דמישב נ' משרד הפנים, (2007); בג"ץ 1156/03, נאדיה אלסעדי נ' שר הפנים, (2003); בג"ץ 4409/98, ד.ש. שמנים וכימיקלים בע"מ נ' מנהל מחוז חיפה במשרד לאיכות הסביבה והממונה לפי חוק החומרים המסוכנים, (1998); בג"צ 3731/95, שמואל סעדיה, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, (1995); בג"צ 413/85, חץ אלקטרוניקה נ' שר התקשורת, פ"ד מא (3), 235. סבור אני כי בשים לב לסעד המבוקש בערעור בחירות על בית המשפט להקפיד הקפדה ייתרה בקיומן של דרישות הסף בהליך המנהלי עם המערער על תוצאותיהן של בחירות. יודגש כי בכך אין כדי לחסום את הטוען לביצוען של עבירות על חוקי הבחירות מהאפשרות לפנות בתלונה למשטרה לאחר הבחירות כדי שתחקר התלונה ויבורר האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. דרך זו פתוחה תמיד בפני הטוען לביצוען של עבירות בחירות, ללא הגבלת זמן. הוכחת ביצוען של עבירות על חוקי הבחירות - נטל ההוכחה הנדרש. מעבר לנטל ניהול ההליך המנהלי המוטל על הטוען לעבירות על חוקי הבחירות מוטל עליו גם נטל להוכיח את טענותיו, במסגרת המנהלית, לפיהן בוצעו עבירות פליליות על חוקי הבחירות. בית משפט זה עמד על הנטל הנדרש להוכחת ביצוען של עבירות על חוקי הבחירות בעמ"נ 08-11-1450 שחייבר נ' בוקאעי ואח' (, פסק דין מיום 16/2/09) שאושר בבית המשפט העליון בבר"ם 1847/09 שחייבר נ' בוקאעי ואח' (החלטה מיום 9/3/09. יצוין כי בהחלטה זו בה נדחתה הבקשה לרשות ערעור על הסף לא נדרש בית המשפט העליון להכריע בסוגיית נטל ההוכחה הנדרש). הוכחת ביצוען של עבירות במהלך מערכת בחירות מעוררת שורה של קשיים, הן בנוגע להליך והן בנוגע לטיב הראיות שעל הטוען לביטול בחירות עקב ביצוען של עבירות פליליות להמציא, כדי לבסס את טענתו. השאלה שעל בית משפט להתמודד עימה היא מה נטל הראיה המוטל על הטוען לביצועה של עבירה פלילית במסגרת הליך מנהלי של ערעור בחירות. באשר לעתירות במסגרתן מיוחסת לנבחר עבירה של שוחד בחירות, ביהמ"ש העליון כבר קבע במסגרת פסק דינו ברע"א 3055/05 רון פרומר ואח' נ' ג'קי סבג ואח' (2005), כי הנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות בשל שוחד בחירות הינו בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר הנהוגה במשפט הפלילי. גם במסגרת ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד (1998), נקבע כי דרושה במקרה כזה מידת הוכחה הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי, היינו, הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר. ראה לעניין זה גם את רע"א 659/06 עאדל גריפאת נ' חסן הייב ואח' (2006). דרכי הבאת הראיות במסלול המנהלי גם הן שונות מאלו שבמסלול הפלילי. עמד על כך לאחרונה בית המשפט העליון בבר"ם 1069/09, אריה פרג'ון ואח' נ' מנהל הבחירות לעירית טירת הכרמל ואח', (החלטה מיום 9/2/09), שם התייחס לבדיקת טענות בדבר מעשי שחיתות והיחס שבין מעשים המבוצעים במהלך ההצבעה ובאים לידי ביטוי בפרוטוקול ועדות הקלפי לבין מעשים החיצוניים להליך ההצבעה. השאלה שבפני היא היכן ימוקם נטל ההוכחה הנדרש מהטוען לביצועה של עבירה פלילית וזאת בטווח שבין מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי ובין רמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי. כפי שיובהר, ומהטעמים שיפורטו, סבור אני כי רמת ההוכחה הנדרשת צריכה להיות קרובה לזו הנדרשת במשפט הפלילי, לפחות בדרגה השווה למבחן ראיות לכאורה הנדרש במסגרת הליכים של בקשת מעצר עד לתום ההליכים בעת שמוגש כתב אישום. אבהיר להלן: קיימות שתי אפשרויות לבירור טענה בדבר ביצוע עבירות פלילית במסגרת של מערכת בחירות. הדרך האחת היא הגשת תלונה למשטרה כדי שזו תחקור כחקירה פלילית רגילה, תגבש ראיות ותעביר לפרקליטות, שתשקול הגשת כתב אישום. בית המשפט יכריע במשפט פלילי רגיל האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. המסלול השני הוא בדרך של הגשת ערעור בחירות ופניה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לקבוע, בדרך של שמיעת ראיות במסלול מנהלי, האם בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. בפני בית המשפט לעניינים מנהליים פתוחות שתי דרכים. האחת - להעביר את נושא התלונה המובא בפניו לחקירת משטרה. בדרך זו מחזיר בית המשפט את החקירה הפלילית למסלול ה"טבעי". האפשרות השנייה היא קיום בירור משפטי בדרך של שמיעת ראיות וקביעה שיפוטית כי בוצעו עבירות על חוקי הבחירות. בהמשך לקביעה זו עליו להכריע האם היה במעשי העבירה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. סבור אני כי המדיניות המשפטית הראויה היא להטיל על מערער המבקש לבטל את תוצאות הבחירות בשל טענה שבוצעה עבירה של שוחד בחירות, או כל עבירה אחרת, נטל הבאת ראיות ונטל הוכחה מוגבר להוכיח את טענתו. הטעם לכך נובע משורה של נימוקים. הטעם הראשון הוא שאין עילה ליצור מצב בו טיבו של ההליך בו בוחר המתלונן לנקוט ישפיע על נטל ההוכחה. אם בוחר הטוען לביצועה של עבירה להגיש תלונה במשטרה כי אז יחול לכאורה הנטל המקובל בהליך הפלילי. אם בוחר הוא בהליך המקוצר של הבירור המנהלי אין זה ראוי לפטור אותו מהנטל שהיה חל על בירור התלונה בהליך העיקרי המיועד לכך. טעם נוסף הוא שקיומם של שני מסלולים לקביעה כי בוצעה עבירה פלילית אינו אמור להוביל לתוצאות שונות בקביעה השיפוטית. הנחת המוצא צריכה להיות שבכל אחד מהמסלולים אמורה התוצאה להיות זהה, דהינו, קביעה האם בוצעה העבירה המיוחסת לגורם המעורב במערכת הבחירות. המדיניות השיפוטית הראויה צריכה להוביל אל ההליך והתוצאה שלפיה לא ייווצר מצב בו מדברת מערכת המשפט בשני קולות. נשווה לעינינו מצב בו יקבע בית משפט מנהלי כי בוצעה עבירה על חוקי הבחירות ואילו גורמי החקירה האמונים על חקירות של עבירות, ובהמשך בית המשפט הדן בהליך הפלילי יקבעו כי לא בוצעה עבירה כאמור, והכל בהתייחס לאותם מעשים. מצב דברים זה הוא בלתי ראוי ובלתי רצוי. על כן ראוי הוא שגם בית המשפט הדן ומברר אם בוצעה עבירה על חוקי הבחירות במסגרת המנהלית יבחן את הראיות שבפניו באמות מידה הקרובות לאלו שהיה בוחן במסגרת המשפט הפלילי, לו היה בפניו כתב אישום בטענות דומות. לכן גם פתוחה בפני בית המשפט המנהלי הדרך להחזיר את החקירה הפלילית למסלול המשטרתי. אם סבור בית המשפט כי לא ניתן יהיה לברר את התלונה במסגרת הליך שיפוטי מהיר, בפרק הזמן הקצוב בחוק, כי אז מוסמך הוא להחזיר את חקירת התלונה הפלילית למשטרה ולדחות את הדיון בפניו עד להשלמת החקירה במסלולה הטבעי. הטעם השלישי הוא הפועל היוצא של משמעות הקביעה השיפוטית כי בוצעה עבירה במהלך מערכת בחירות. הטוען בהליך המנהלי כי בוצעה עבירה על חוקי הבחירות מייחס לנבחר ביצועה של עבירה פלילית ומבקש להוכיח בפסק דין של בית משפט עובדות המטילות על יריבו כתם של ביצוע עבירה פלילית. בעוד שלחשוד ולנאשם בהליך פלילי עומדות שורה של הגנות מפני הרשעה, חשוף מי שמואשם בהליך מנהלי בביצוען של עבירות פליליות לקביעה שיפוטית שמשקלה הציבורי קרוב להרשעה פלילית לפיה ביצע עבירות, זאת כאשר לא עומדות לו ההגנות המקובלות במשפט הפלילי. גם מטעם זה סבור אני כי המדיניות השיפוטית הראויה היא להטיל על הטוען לביצוען של עבירות פליליות במערכת בחירות, במסגרת המשפט המנהלי, נטל הוכחה גבוה, הקרוב לזה שהיה חל עליו לשם הוכחת הטענה במסגרת ההליך הפלילי. זאת כדי לאזן בין שלילת ההגנות הניתנות למי שמואשם בביצוע העבירה במסגרת ניהול המשפט הפלילי ובין ההשלכה האפשרית לפגיעה באדם שמואשם בביצוע עבירה פלילית במסגרת ההליך המנהלי. בבוא בית המשפט לבחון את הראיות והעדויות בתיק כזה, לא יסתפק בהטיית מאזן ההסתברות לטובת הטוען לשוחד בחירות, או לעבירת בחירות אחרת, אלא יבקש מהטוען לביצוען של עבירות להוכיח את טענתו בנטל הוכחה הקרוב לזה שנדרש ממנו בהליך הפלילי. ניתן ללמוד, על דרך ההיקש, מהמשפט האזרחי במסגרתו התפתחה התורה המחייבת רמת הוכחה מוגברת מהטוען טענה לפיה הצד שכנגד ביצע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית. לעניין רמת ההוכחה הנדרשת קיימות מספר גישות. ראה: ע"א 475/81, זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ' (1) 589; רע"א 9713/07, פואד ח'יר נ' סופיה שטרמל, (טרם פורסם, , 2008); קדמי, על הראיות (חלק שלישי מהדורת 2003), עמ' 1554. יש הגורסים כי במישור האזרחי נוהגת מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, מעין "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת ביניים" או "רמת ביניים", למשל, כאשר נושא התביעה האזרחית מייחס לנתבע מעשה שיש בו משום עבירה פלילית, כגון תביעה בגין מרמה או כאשר התובע מצליח להוכיח את תביעתו העיקרית, והנתבע מעלה טענת הגנה המייחסת לתובע עבירה פלילית, כל זאת בכפוף לכך שמדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עמן משום קלון. יש גורסים כי אין "דרגת ביניים" כאמת מידה שלישית, אלא המדובר בשתי מידות הוכחה - אזרחית ופלילית - בלבד. המדובר במתן ביטוי לעיקרון האומר שאף אחד משני המבחנים האמורים - שתי מידות ההוכחה הפלילית והאזרחית - איננו מבחן החלטי, ובתחום כל אחד מהם עלולה להשתנות מידת ההוכחה הדרושה ממקרה למקרה, הכל לפי רצינות העניין השנוי במחלוקת. במידה שהעבירה נשוא הדיון הפלילי עולה בחומרתה, כך תגדל גם מידת ההוכחה הדרושה לגביה. כן גם בדיון האזרחי תהיה תלויה מידת ההוכחה הדרושה ברצינות נשוא העניין. עיקרון זה אינו קובע מידת הוכחה מוגברת אלא דורש ראיות בעלות משקל מוגבר להוכחת נושאים רציניים יותר. בעיקרון יש רק שתי מידות הוכחה, אך כמות הראיות שיהא בה כדי לספק את המידה הדרושה משתנה על פי מהות הנושא. זו הגישה המקובלת. ראה והשווה לעניין זה את הפסיקה המתייחסת לטוען להגנה לגבי אמיתות הפרסום בתביעות של דיבה כשמדובר בייחוס עבירות פליליות לצד שכנגד, שם נקבע כי כאשר מדובר בהאשמה במעשים פליליים, יהא על מי שטוען שמדובר בדברי אמת להביא ראיות בעלות משקל משמעותי יותר ולעמוד בנטל הוכחה כבד יותר מנטל ההוכחה הנהוג בתיקים אזרחיים: דנ"א 7325/95, ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, לא פורסם (1998); ע"א 670/79, הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' בצלאל מזרחי, פ"ד מא (2), 169; ע"א 475/81, זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 589, 598. במשפט המנהלי ובמיוחד בערעור בחירות , להבדיל מהמשפט האזרחי, יש לקביעה שיפוטית שבוצעה עבירת בחירות השלכה מרחיקת לכת במישור הציבורי. אין מדובר בסכסוך בין שני פרטים אלא במחלוקת שיש לה השלכות ציבוריות. לכן, ובהשוואה לתורה שפותחה במשפט האזרחי, נטל ההוכחה הנדרש צריך להיות ברמה גבוהה בהרבה. בפרשת רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג , הנ"ל ובפסקי הדין שאוזכרו לעיל בהקשר לעבירות במהלך בחירות ביסס ביהמ"ש העליון את פסיקתו על הצורך לאזן בין סופיות הבחירות, יציבות השלטון והגשמת רצון הבוחרים בהליך הדמוקרטי לבין טוהר הבחירות. לגישתי, ומהטעמים שפורטו בהרחבה לעיל, מידת ההוכחה הנדרשת היא גבוהה ויש לדרוש מהטוען לביצוען של עבירות על חוקי הבחירות במסגרת של מסלול ההוכחה המנהלי להרים נטל הוכחה שהוא, כאמור בפסיקת בית המשפט העליון, בטווח שבין הנטל הנדרש במשפט האזרחי ובין הנטל הנדרש במשפט הפלילי, ואולם במסגרת טווח זה נדרש נטל ראיה הקרוב לזה הנדרש בהליך הפלילי, בדרגה של לפחות ראיות לכאורה לביצועה של העבירה הנטענת. דרישת נטל הוכחה גבוה זה יוצרת אחידות בין ההליכים השונים המאפשרים לקבוע כי בוצעה עבירה פלילית, כפי שצוין לעיל, מגבירה את הסיכוי לאחידות התוצאה השיפוטית בקביעת ביצועה של עבירה, יהיה מסלול הבירור אשר יהיה, ומגנה על זכויות מי שמיוחסת לו ביצועה של עבירה פלילית, שלא ימצא עצמו מוכתם בביצוע לכאורה של עבירה, רק מהטעם שבירור התלונה נעשה בהליך מנהלי מקוצר. על בסיס נטל ראיה זה יש לבחון האם הוכחו הטענות בדבר ביצוע עבירות של שוחד בחירות, כפי שטען המערער. הוכחת ביצועה של עבירת שוחד בחירות: סעיף 88 לחוק שעניינו בעבירות של שחיתות ואיום וסעיף 89 לחוק שעניינו בדרכי שוחד קובעים כדלקמן:  "88. שחיתות ואיום [תיקון: תשל"ח, תש"ס] (1)   הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת; (2)   המקבל או המסכים לקבל שוחד, לעצמו או לאדם אחר, כדי שיצביע או יימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת; (3)   ...; (4)  ...; (5)  ...; (6)  ...; דינו - מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות.  89. דרכי שוחד אין נפקא מינה בשוחד - (1)   אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, למעט הובלת הבוחר בכלי רכב אל מקום הקלפי וממנו לצורך הצבעתו; (2)   אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (3)   אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר, אם ניתן לידי הלוקח או בשביל הלוקח לידי אדם אחר, אם ניתן מתחילה או בדיעבד, ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר."   כאשר נבחן ביצועה של עבירת שוחד, וגם במסגרת המנהלית, יש לבחון האם הוכחו, ולו לכאורה, יסודות העבירה המיוחסת למשיב. הוראות סעיף 88(1) ו-(2) לחוק אינן דורשות את מימוש השוחד. די בהצעה. במקרה שבפני נטען הן להצעות שוחד והן למתן שוחד בפועל. המבחן לפליליות ההצעה או הנתינה היא האם ניתנה אותה טובת הנאה בתמורה להצבעה בבחירות או בכוונה להשפיע על ההצבעה. פליליות ההצעה ו/או הנתינה מותנית ביחס שבין הנתינה לבין הליך הבחירות והניסיון להשפיע על תוצאותיו. בנוסף לרכיב העובדתי יש להוכיח גם את קיומו של היסוד הנפשי לביצוע העבירה. לשם כך יש לברר אם התקיימה אצל נותן טובת ההנאה (או המקבל) "כוונה מיוחדת" שמשמעותה - מתן טובת הנאה על מנת להשפיע על הבוחר להצביע או להימנע מלהצביע עבורו. הבירור יהא בנוגע למטרת הנתינה או הלקיחה, בכדי להחליט אם התקיימה אותה כוונה מיוחדת להשפיע, וכפי שנקבע בע"פ 8710/96 דוד וינמן נ' מדינת ישראל פ"ד נא(5) 481 - אין צורך בהוכחת קיומה של השפעה בפועל על הבוחר, והפסיקה הסתפקה למעשה בקיומה של אפשרות להשפיע. כדי להוכיח שמדובר בשוחד, יש להוכיח שניתנה טובת הנאה שהיא בגדר שוחד; שהנתינה היא בעד פעולה ושהפעולה קשורה בתפקידו של הנבחר וכן כי הנתינה של השוחד הייתה בכוונה להשיג תוצאה ממשית, אם מיידית ואם לעת מצוא. ראיות אלה מתגבשות, בדרך כלל, על פי כלל הנסיבות, ויש לתת את הדעת לא רק לעובדות המזדקרות מעל פני השטח, אלא גם למשתמע מהן, להגיון הדברים הטמון בו ולרקמת היחסים, שנקשרו בין הנותן ללוקח. יש לחקור ולדרוש אחר רחשי ליבם וכוונותיהם הסמויות ולעוד כהנה וכהנה ציוני דרך, נדבכים ורכיבים, המתבררים או המסתברים מסיפור המעשה והשתלשלות העניינים, שכן, כל אלה, כשהם משתלבים יחדיו, מציבים את הראיה המוכחת ותוחמים את גבולות המעשה במשבצת הראויה לו - אם מדובר בטוהר המעשה או אם מדובר במעשה פסול. חשוב שהבחינה תהיה מתוך ראיה כוללת, מציאותית וזהירה של הפרשה, אך לאו דווקא נוקשה ודקדקנית, כאשר ביהמ"ש משווה לנגד עיניו מצד אחד מה התכלית אשר במעשה החקיקה ומה הנורמה החקיקתית שביקש המחוקק להשיג ומהצד השני מה ביקש הנותן להפיק מהמעשה. ראה: ע"פ 71/83, שמואל פלאטו שרון ו-2 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2), 757 (1984). כיוון שמעשים שעניינם מתן טובות הנאה שונות או מעשי צדקה, הנעשים דווקא בסמיכות לזמן בחירות, עלולים לשמש מסווה לשיחוד בוחרים, שומה על ביהמ"ש במקרה כזה לבדוק היטב מהי הכוונה האמיתית של עושה המעשה. את כוונתו זו, שהיא בטבע הדברים בנבכי ליבו של העושה, יש לבחון על-פי המשתמע מעובדות המקרה גם באשר למניע או המטרה שביסוד מתן הצדקה או טובת ההנאה. אם המניע, שעומד מאחורי רוחב ליבו של העושה, כפי שמתחוור מעובדות המקרה, הוא פשוט לתת ביטוי מעשי לטוב ליבו, יושרו ומידת החסידות שנתן בה, כי אז כוונתו כשרה ורצויה ועשייתו מותרת. אם, מאידך גיסא, מתחוור, שהמניע והמטרה שבנתינת הצדקה או טובת ההנאה הם, למעשה, לזכות ביום הבחירות בקולותיהם של הבוחרים, אסירי התודה, שקיבלו, או, כמובטח להם, יקבלו, טובת הנאה, כי אז הכוונה פסולה היא ומלמדת על מעשה בלתי חוקי. ראה: ע"פ 71/83 הנ"ל. ניתן להסיק כי סמיכות הזמנים בין מתן טובת ההנאה לזמן הבחירות הינה אחד הפרמטרים לבדיקה כוללת של נסיבות המקרה כאשר באים לבחון האם מדובר בשוחד בחירות. ואולם שוחד בחירות יכול להינתן גם במרחק ממועד קיומן של בחירות. המבחן הוא האם במתן טובת ההנאה הייתה כוונה להשפיע על תוצאות הבחירות. ככל שהמרחק ממועד הבחירות רב יותר כך גם קשה ההוכחה לקשר שבין מתן טובת ההנאה להליך הבחירות ואולם הדבר אפשרי. בשים לב לכל אמות המידה שפורטו לעיל אבחן האם עומד המערער והאם עומדות טענותיו והראיות שהביא בנטל הנדרש ממנו לקבלת הסעד כפי שהתבקש בערעור זה. אי עמידה בנטל ניהול ההליך המנהלי: בפתח ערעור הבחירות מציג המערער את עצמו ואת מניעיו במילים הבאות (עמ' 2 סע' 1): "המערער הינו תושב המועצה המקומית כאוכב אל היג'א המבקש לבטל את הבחירות לראשות המועצה המקומית....וזאת נוכח מעשי השוחד החמורים שבוצעו בתקופת הבחירות ....". בפתח חקירתו הראשית נשאל המערער ע"י בא כוחו ישירות "מה הביא אותך להגיש את הערעור..." ותשובתו הראשונית הייתה כי פעל בתור אזרח (עמ' 27 ש' 5 - 6). רק בהמשך ובתשובה לשאלה נוספת הוסיף, בסוף תשובתו "...גם אני הייתי אישית מעורב בבחירות. הייתה לי איזה רשימה שהייתי גם מעורב" (עמ' 27 ש' 10). בהמשך, בתשובות לשאלות בית המשפט ובא כוחו הבהיר כי הוא מעורב כחבר ברשימה שהתמודדה בבחירות למועצת הרשות המקומית. בהמשך גם הבהיר בתשובות לשאלות בא כוחו כי רשימתו תמכה במשיב 2 בבחירות. משיב 2 הוא המתמודד על רשות המועצה המקומית שכאמור הפסיד בבחירות למשיב 1. בהמשך, בחקירתו הנגדית של המערער ע"י עו"ד קאסם מתברר כי למעשה מי שעומדים מאחורי פעילות הזמנת החקירה הם אנשיו של משיב 2. דבר זה עלה גם מעדותו של החוקר הפרטי שביצע את הקלטות השיחות ומדבריו עולה כי מזמיני החקירה היו בניו של המשיב 2 (עמ' 138 לפרוטוקול). סבור אני כי כבר בכך נפל פגם בערעור שענינו בהפרת החובה המוטלת על המערער לגילוי כל הפרטים הקשורים בהגשת ערעור הבחירות. אין כמובן פסול בכך שמי שהיה פעיל במערכת הבחירות ואף מתמודד בה יגיש את ערעור הבחירות. ואולם עליו החובה לגלות זאת בערעור המוגש על ידו. במקרה זה בחר המערער להציג עצמו בערעור כאזרח, תושב הישוב, המערער על תוצאות הבחירות רק מהטעם של דאגה לטוהר הבחירות. המערער לא גילה כי התמודד בבחירות למועצה וכי קיימת זיקה בין רשימתו ובין המשיב 2 בערעור, באופן בו נראה כי בפועל משמש המערער כשלוחו של משיב 2. סבור אני כי אי גילוי פרטים מהותיים אלו מהווה חוסר ניקיון כפיים והפרת חובת הגילוי המלאה המוטלת על המערער ודי בכך כדי שערעורו ידחה. הפגם השני באופן ניהול ההליך המנהלי נוגע לשיהוי שבהגשת הערעור ובאי מיצוי ההליך האפשרי בטרם הבחירות ובטרם פניה לבית המשפט. יודגש ויובהר בעניין זה כי הערעור הוגש במועדים הקבועים בחוק. אלא שלטעמי השתהה המערער ולא מיצה את ההליך בפני הרשות המנהלית, קודם לבחירות וקודם להגשת הערעור ופגם זה מצדיק, לכשעצמו, את דחיית הערעור. מחקירתו הנגדית ומתשובותיו לעו"ד גלייטמן, ב"כ מנהל הבחירות, עולה כי למערער היו ידיעות על ביצועם של המעשים נשוא הערעור עוד לפני מועד הבחירות (עמ' 54 לפרוטוקול). המערער לא פנה בתלונה לאף גורם שלטוני כגון: משטרת ישראל, מנהל הבחירות, המפקח הארצי על הבחירות וכד'. לדבריו בחר להמתין לתוצאות הבחירות: "אחרי הבחירות אנחנו יושבים, מסכמים ואחר כך רואים מה יוצא לך בסיכומים" (עמ' 54 ש' 11). ההסבר שנתן המערער היה כי בשלב זה לא היו לו את המסמכים והראיות המספיקות, לגישתו, להגשת התלונה למשטרה. ניתן ללמוד מתשובות המערער כי למעשה ידע, לטענתו, כי מתבצעים מעשי עבירה של שוחד בחירות עוד קודם למועד הבחירות ואולם הוא לא פנה לגורמי אכיפת החוק אלא בחר להמתין ולראות את תוצאות הבחירות, זאת בטרם נקיטת כל הליך. סבור אני כי בכך נפל פגם מנהלי כפול. המערער לא מיצה את ההליך הנכון בטרם פניה לבית המשפט ובנוסף השתהה שיהוי שבמקרה זה הוא שיהוי מהותי, זאת גם אם לא חלף המועד הקבוע בחוק להגשת ערעור בחירות. גם מטעם זה דין הערעור להדחות. בסיכומו של דבר סבור אני כי המערער לא עמד בנטל ניהול ההליך המנהלי המוטל עליו ודי בטעמים אלו כדי לדחות את ערעורו. עם זאת אבחן גם את הראיות שהובאו בפני בית המשפט להוכחת הטענה בדבר שוחד בחירות. אי עמידה בנטל הנדרש להוכחת ביצוען של עבירות שוחד בחירות: מעבר לפגמים בניהול ההליך המנהלי סבור אני כי לא עלה ביד המערער להוכיח ברמה הנדרשת את טענותיו בדבר שוחד בחירות. אבהיר להלן. עיקר טענותיו של המערער מבוססות על דברים שנאמרו לחוקרים פרטיים שביקרו בבתי תושבים בכאוכב אל היג'א והקליטו שיחות עם אותם תושבים. לטענת המערער ניתן ללמוד מאותן שיחות כי לאותם בתי אב הובטחו או ניתנו בפועל טובות הנאה בתמורה להתחייבות להצביע עבור המשיב 1 בבחירות לראשות המועצה המקומית. בית המשפט בחן את התמלילים והקלטות. סבור אני כי לא ניתן לקבוע מהתמלילים המשקפים נאמנה את השיחות המוקלטות כי אכן מדובר בהצעות או במתן שוחד בתמורה להצבעה בבחירות. עיון בתמלילים מעלה פגמים באופן ניהול החקירה. למעשה, כל האמירות בדבר שוחד בחירות נאמרות ע"י החוקרים המנסים להכניס לפיהם של התושבים אמירות כאילו קיבלו שוחד בחירות. השאלות ששאלו החוקרים (שהציגו עצמם כנציגי עמותת צדקה שנשלחו בתאום עם מחלקת הרווחה במועצה) לא היו שאלות פתוחות המאפשרות תשובה אלא אמירות מפורשות בדבר שוחד בחירות עם ניסיון לקבל אישור מהנחקר. אלא שדווקא התושבים המשוחחים עם החוקרים לא מאשרים באמירות ברורות כי ניתן להם או לאחרים שוחד בחירות. על זאת יש להוסיף כי הקלטות לא מתעדות את השיחות ברצף מלא וישנם קטעים שלא ניתן להבינם. במצב דברים זה ציטוט של משפט זה או אחר הלקוח מתוך שיחה שלא מוקלטת ומתומללת ברצף יכול להתפרש בצורה מטעה ואכן חלק מהמשפטים שצוטטו ע"י המערער בטיעוניו הוצאו מהקשרם. בית המשפט עיין, כאמור, בחומר השיחות הנ"ל וההתרשמות מהשיחה במלואה, בכל אחד מהמקרים, כי אין מדובר בראיה לשוחד בחירות. אפרט להלן את תמצית השיחות ללא אזכור שם המשפחה, זאת כדי שלא לפגוע בפרטיותה. ההפניה למשפחה תהיה בהתאם לסימון התמליל כנספח לערעור. משפחה ג'1 - עיקר השיחה היא על כך שהמועצה לא עוזרת למשפחה. לטענת הדוברים המועצה נתנה בעבר מחשבים לאחרים שתמכו בעבר בראש המועצה ולהם לא נתנו על אף היותם בדרגת נזקקות מתאימה. יצוין כי בקלטת זו מדובר גם על הצעת עבודה לאחד מבני המשפחה במועצה ואולם לא ניתן להבין באיזה תקופה מדובר והאם הצעה מומשה. יוער עוד כי מהקלטת עולה כי הדוברים תמכו גם בעבר בראש המועצה המשיב 1. משפחה ג'2 - אין בדברי נציגי המשפחה כל אמירה ממשית בדבר קבלת טובת הנאה כל שהיא. כל האזכורים לטובות הנאה הם בדברי החוקרים במסגרת השאלות ולא בתשובות. משפחה ג'3 - המשפחה קיבלה כשנה לפני הבחירות עזרה לילד. לא הובטח להם דבר באופן פרטני. ראש המועצה הבטיח לסייע בסלילת כבישים בשכונה וחיבור לרשת החשמל. לדברי הדוברת היא הצביעה גם בעבר עבור ראש המועצה המשיב 1. משפחה ג'4 - לדברי הדובר/ים ראש המועצה לא הבטיח כלום פרט להבטחה כללית לסלילת כביש בשכונה כאשר הכניסות לבתים ימומנו כך שהמועצה תשלם חצי מהעלות והמשפחה את החצי השני של העלות. משפחה ג'5 - מתלוננת על ראש המועצה שלא מסייע מספיק. מאשרים ששנה לפני הבחירות סייעה המועצה בחיבור מים לדיר הכבשים. נאמר באותה קלטת כי המשפחה מצביעה באופן מסורתי מזה שנים עבור ראש המועצה, המשיב 1. משפחה ג' 6 - המדובב/חוקר מדבר על עזרה כספית. איש המשפחה הדובר מתלונן על כך שראש המועצה והמועצה מבטיחים הבטחות לפני בחירות ואחר כך לא מקיימים. הדובר מכחיש קבלת כספים או סיוע במימון החיבור לחברת החשמל. סבור אני כי כאשר קוראים את השיחות כמכלול לא ניתן להבין מהן שניתן שוחד בחירות או שהובטחו טובות הנאה בתמורה להצבעה. מדובר באמירות כלליות בנוסח של - אם ראש המועצה יבחר הוא יפעל למען הסדרת כביש וכד'. גם אמירות כלליות כי ראש המועצה עוזר ולכן מצביעים בעדו, כאשר מהתמליל עולה כי מדובר בעזרה שניתנה זמן רב לפני הבחירות, אינה מצביעה על שוחד בחירות. גם הטענות בדבר סלילת דרכי הגישה לבתים כראיה לשוחד בחירות אינה מתיישבת עם האמור בקלטות. יצוין כי עולה שעוד בשנת 1999 החליטה המועצה המקומית לסייע לתושבים בסלילת כבישי אספלט לבתיהם באופן שבו 50% מהמימון יהיה על חשבון המועצה והיתרה על חשבון התושב וכן בתנאי שסלילת האספלט אל הבית הפרטי תהיה עד 4 מטרים מהכביש. ביצוע עבודות בהתאם להחלטה שהתקבלה עשור שנים קודם לכן אינה מצביעה על שוחד בחירות. גם מהעדויות שנשמעו בבית המשפט לא ניתן ללמוד על מתן או קבלת שוחד בחירות, בוודאי לא ברמת נטל ההוכחה הנדרש כאמור לעיל. לא אפרט את העדויות. יצוין כי מדובר בתושבים שהעידו כי אכן פנו לראש המועצה או למועצה בבקשות עזרה על רקע מצב כלכלי קשה. חלקם נענו וחלקם נדחו ואולם לא עולה מעדויותיהם קשר, לא במועד בו קיבלו עזרה ולא בטיב העזרה, להליכי הבחירות. כך למשל מספרת אחת המשפחות שבנה עובד בתל אביב והם פנו וניסו להסדיר לבן עבודה במועצה ואולם הדבר לא הוסדר. עדה אחרת סיפרה שאכן פנתה בבקשה לסלול את הכביש לביתה ואולם נדרשה לשלם מחצית מהעלות ובהעדר יכולת כלכלית לא בוצעה הסלילה. ראש המועצה סייע לאותה משפחה בקיצור זמן ההמתנה לקבלת חיבור לרשת החשמל ואולם לא עולה כי מדובר בסיוע בסמוך לבחירות או בהקשר אליהן. אחיו של ראש המועצה העיד וסיפר כי נתן סכומי כסף לארבע משפחות ואולם לדבריו מדובר במתן צדקה בחודש הרמדאן, שהיה כחודש לפני הבחירות. מעבר לכך, עולה מעדותו כי ארבע המשפחות להן נתן כספים הן, למעשה, קרובי משפחתו וככל הנראה נמנים על תומכי המשיב 1 ממילא. לא ניתן לראות בכך ראיה המספיקה להרמת הנטל להוכחת שוחד בחירות ולכל היותר מדובר בארבעה מצביעים וגם אם היה פסול במתן הכספים אין בכך כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. יצוין כי עד נוסף העיד כי אשתו פנתה לגיסו של ראש המועצה בבקשה לעזרה כספית לאחר שהחשמל לבית אותה משפחה נותק עקב אי תשלום חוב לחברת החשמל. אלא שאותו גיס סירב לסייע למשפחה וככל הנראה מדובר באירוע שאירע לאחר הבחירות. להודעת הערעור צורף תצהיר שסומן כנספח ז'. המצהיר שם טען כי בשיחה עם אחיו של ראש המועצה התלונן כי לא קיבל מחשב, כפי שקיבלו אחרים במועצה המקומית על בסיס של זכאות עקב מצב כלכלי קשה. בתצהיר נאמר שהאח הבטיח כי המחשב יסופק לאחר הבחירות ודרש כי המצהיר ובני משפחתו יצביעו עבור המשיב 1. בעדותו בבית המשפט הכחיש את שאמר בתצהיר. לטענתו ביקש מחשב מאחר והוא עומד בתנאי הזכאות וסבר כי מגיע לו את אותו סיוע שניתן למשפחות במצב כלכלי דומה ואולם זאת ללא כל קשר לבחירות. מוכן אני להניח כי העד שינה את גרסתו שנמסרה בתצהיר עקב חשש או לחץ כזה או אחר. עם זאת בנסיבות אלו אין בכך די כדי להרים את הנטל ולהוכיח כי הובטח לו או ניתן לו שוחד בחירות. בסיכומו של דבר לא הוכח מהעדויות המוקלטות ומהעדויות בבית המשפט כי אכן ניתנו טובות הנאה או הבטחות לטובות הנאה בתמורה להצבעה. סבור אני כי בעניין זה לא עמד המערער בנטל ההוכחה הנדרש ולא הוכיח כי ניתנו טובות הנאה בכלל, לא כל שכן בלוחות זמנים ובנסיבות מהן ניתן לקשור בין טובות ההנאה, ככל שניתנו, להצבעה בבחירות. אי עמידה בנטל הנדרש להוכחת השפעה על תוצאות הבחירות: סעיף 73(ב) לחוק הבחירות, שענינו בסמכויות בית המשפט הדן בערעור בחירות, קובע כדלקמן: "בערעור בחירות רשאי בית המשפט - (1)   לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסויים ולצוות על עריכתן שנית; אולם בית המשפט לא יבטל בחירות אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות; " כאמור, סבור אני כי המערער אינו עומד בנטל הנדרש להוכחת תופעה של שוחד בחירות. ואולם גם אם יוכיח טענותיו עליו להוכיח כי היה בשוחד הנ"ל כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. אין די בהוכחת ביצוע של מעשה אסור. על הטוען לביטול בחירות לשכנע כי אותו מעשה היה עלול להשפיע על תוצאות הבחירות. משמעות הביטוי "עלול להשפיע" הובהרה בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3055/05 רון פרומר ואח' נ' ג'קי סבג ואח' (2005), סעיף 15 לפסק הדין. הפסיקה הענפה שדנה בסוגיה פירטה ארבעה מבחנים לפיהם ישקול בית משפט לבטל תוצאות בחירות, אם יקבע כי היה ליקוי בהליך הבחירות או שבוצעו עבירות במהלך הבחירות. המבחנים שנקבעו הם: שקיימת ודאות מוחלטת (Certainty) שבהצבעה החוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות לעומת חלוקתם בבחירות המקוריות. ב.    שקיימת הסתברות (Probability)שבהצבעה החוזרת עשויה חלוקת המנדטים להשתנות, וכאמור, זאת אומרת שהסיכוי שהתוצאה תשתנה גדול מהסיכוי שהתוצאה לא תשתנה. ג.     שקיימת אפשרות (Possibility) של שינוי בתוצאות שקשה או לא ניתן להעריך את סיכוייה. ד.    שקיימת אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות, לאמור, הסבירות שיחול שינוי בתוצאות היא קטנה. ראה: רע"א 1863/90 רביץ נ' דיין, פ"ד מה(2), 309; רע"א 7037/05 סלים סעידה נ' מחמד ח'יר ואח' (2006); רע"א 105/94, נאג'י נאסר ואח' נ' חאלד באדר ואח' (1994). הכלל הוא כי בחירות יפסלו רק אם הוכח ליקוי או פגם בהליך הבחירות ורק בתנאי שיוכח כי אותו פגם השפיע על מספר הקולות שבגינם הוכרעו הבחירות. ראה: רע"א 414/94 חוסיין מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית פרדיס, פד"י מח (4) 421;. רע"א 6494/99 רשימת אלופאק "פא" וראש הרשימה יונס עיזאת ואח' נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית ולראשות המועצה ג'לג'וליה ואח' (1999); ה"פ (ירושלים) 370/96 רענן כהן נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה- 14 ולראשות הממשלה (1996); בע"ב 5049/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה ואח' ,פ"ד מז[2] 37. (יצוין כי חלק מפסקי דין אלו ניתנו בהקשר לבחירות לכנסת ואולם מדובר בהוראות חוק זהות ובכללים אחידים) . במקרה זה שבפני לא הוכיח המערער כי גם אם קיבלו חלק מאותם תושבים שוחד בחירות, דבר שלא הוכח לכשעצמו, כי היה באותו שוחד כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. לא הובאו ראיות ולא הוכח כי באותם מקרים נטענים קיים דפוס הצבעה חמולתי. לא הוכח כי אותם מקבלי שוחד, מצביעים הנמנים על אוכלוסיה נזקקת ונתמכת, היו בעלי השפעה בכל הנוגע להצבעה בבחירות על מי זולת עצמם. יוער כי חלק מאותם תושבים אף העידו וגם סיפרו לחוקרים הפרטיים כי הם תומכים בראש המועצה מזה שנים ואף הצביעו עבורו במערכות בחירות קודמות. מכאן שגם אם היה המערער מוכיח את טענותיו בדבר שוחד בחירות לא עלה בידו להוכיח כי היה באותו שוחד נטען כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, וזאת ברמת ההוכחה הנדרשת, כפי שנקבעה בפסיקה. לא הובאו ראיות בכל הנוגע לדפוס הצבעה חמולתי והדבר אינו בגדר של ידיעה שיפוטית אלא טעון הוכחה בכל מקרה ומקרה. הערת סיום: בסיכומו של הליך זה מוצא אני לנכון להעיר כי סבור אני, בדיעבד, כי יתכן וראוי לצמצם בירורים של טענות בדבר שוחד בחירות במסגרת ערעור מנהלי (להבדיל מטענות בדבר עבירות על החוק בעצם ההליך ההצבעה) לאותם מקרים בהם מבוססת הטענה על הסכמים חתומים או עובדות שאינן שנויות במחלוקת כאשר המחלוקת היא, בעיקרה, משפטית. במקרים בהן נטענות טענות בדבר עבירות שוחד בצורות אחרות, כגון אלו שבפני, יתכן כי ראוי ועדיף להעביר בראשיתו של הליך את הנושא לחקירת משטרה ולדחות את המשך הבירור המשפטי עד לאחר שיושלם הליך החקירה המשטרתי, זאת בהתאם להוראות סעיף 73(א1) לחוק הבחירות. מצאתי לנכון לציין זאת כהערה למקרים שידונו בעתיד. סיכום: בסיכומו של דבר אני קובע כי המערער לא עמד בנטל הנדרש להוכחת טענותיו. לגישתי כשל המערער הן במילוי התנאים הנדרשים לשם קבלת סעד בהליך מנהלי, זאת כאשר לא מילא אחר חובת הגילוי המלאה, השתהה בנקיטת הליכים ולא מיצה את ההליך של הגשת תלונה למשטרה או לגורמי אכיפת חוק בענייני בחירות מיד כאשר נודע לו, לטענתו, כי מתבצעות עבירות על חוקי הבחירות. עוד אני קובע כי המערער לא הוכיח כי בוצעו עבירות של שוחד בחירות ולא הרים את הנטל בעניין זה ברמה הנדרשת להוכחת הטענה, וזאת במסגרת המנהלית. כמו כן לא הוכיח המערער כי היה במעשי עבירה, ככל שאלו בוצעו (דבר שלא הוכח), כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. בהתאם אני מורה על דחיית הערעור על תוצאות הבחירות לראשות המועצה המקומית כאוכב אל היג'א שנערכו ביום 11/11/08. עם זאת יובהר כי ככל שהוגשה תלונה למשטרה בדבר עבירות אלו או אחרות ראוי הוא כי המשטרה תחקור בתלונות הנ"ל ובמידה וימצא כי בוצעו עבירות כי אז יש למצות את ההליך הפלילי עד תומו. אני מחייב את המערער לשלם למשיב 1, למשיבה 4 ולמשיבה 5 את הוצאות הקלטת הפרוטוקול בהתאם לקבלות המאשרות את התשלום בפועל וכן את הוצאותיהם ושכר טרחת עורכי דינם בסכום כולל של 25,000 ₪ לכל אחד מהם. לסכום שישולם למשיבים 1 ו- 5 יתווסף גם מע"מ כחוק. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. אני מורה כי כל החומר שהוגש לבית המשפט לרבות מכשיר ה mp יישארו בתיק בית המשפט במזכירות עד לסיום כל הליך אפשרי ועד שפסק הדין יהפוך לחלוט. רק לאחר מכן ניתן להחזיר את הקלטות המקוריות ומכשיר ה mp לב"כ המערער. שוחד