כלל העיפרון הכחול

עקרון "העיפרון הכחול" מקובל כעיקרון הפרדה והבדלה בין חלקו הפסול של החוק או החוזה לבין חלקו האחר. (בג"צ 1715/97, לשכת מנהלי השקעות בישראל נ' שר האוצר, , וכן בג"צ 1993/03, התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה מר אריאל שרון). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כלל העיפרון הכחול: 1. בפני בקשה מטעם הנתבע והתובע שכנגד עודד רובין (להלן- המבקש) להוצאת נספח "דוח ממוחשב של נתוני איתוראן" (להלן- נספח ב') מתצהירי התובעת והנתבעת שכנגד (להלן- המשיבה ) ומחיקת הסעיפים הנסמכים עליו. 2. המשיבה- חברת תשתיות נפט ואנרגיה מתנגדת לבקשה. 3. טעמי הבקשה בתמצית - א. בתיק זה התברר כי המשיבה ניהלה והחזיקה מאגר מידע רגיש לא רשום ולא חוקי ובו נתוני מעקב אחרי עובדים ונשותיהם בכל שעות היממה ובכל ימות השבוע. המשיבה ניהלה מעקב אחרי העובדים מעבר לשעות העבודה ושומרת נתונים אלה במחשביה לעת הצורך; ב. עובדי המשיבה משלמים אלפי שקלים מידי חודש עבור שווי שימוש ברכב בעבורם ובעבור בנות זוגם, הרכב משמש כרכבם האישי מעבר לשעות העבודה והמשיבה מצידה מתעדת את נסיעותיהם בזמנם הפרטי בעודם נמצאים ברשות היחיד שלהם. המבקש לא חולק על כך כי מכשור של מעקב הינו כלי ניהול לגיטימי בידי המעסיק אך הדבר תלוי בהיקף ובכך שהעובד יודע מראש שהוא חשוף לכך; ג. אצל המשיבה היקף השימוש באמצעי המעקב חרג הרבה מעבר לשעות העבודה והרבה מעבר למקום העבודה , הוא חדר אל תוך חייהם האישיים של העובדים , מבלי שהנהלת המשיבה מיידעת את העובדים על מאגר המידע וממילא מבלי לבקש את הסכמתם למעקב ואודות קיום המאגר בו נשמרים במשך שנים פרטי הפרטים של נסיעותיהם הפרטיות; ד. די לעיין בתיק בית הדין כדי להיווכח שהמשיבה עקבה אחרי מיקום רכבו של המבקש בכל שעות היממה וימי השנה; ה. מנספח ב' עולה כי נתוני המעקב מופיעים שם גם לגבי שעות שאינן שעות העבודה והם מופיעים ברציפות לאורך כל שעות היממה מהלילה ועד הבוקר למחרת וחוזר חלילה וכך גם בימי המנוחה שישי שבת וחגים; ו. מתצהיר המבקש עולה כי ברכבים לגביהם נערכו מעקבים נהגו גם המבקשת וגם אשתו וכן עולה כיצד התברר למבקש שהמשיבה עקבה אחריו ואחרי אשתו ואגרה נתונים לגבי נסיעותיהם במשך כל שעות היממה , במשך כל שנות ניהול התביעה. כן עולה מהתצהיר כי המבקש ואשתו לא ידעו ולא נתנו את רשותם למעקב שערכה אחריהם המשיבה; ז. הנתונים בדבר מיקומי כלי הרכב ההיסטוריים נשמרים בקבצים במחשבי המשיבה בלבד. חברת איתוראן לא שומרת לאורך זמן קבצים היסטוריים, כעולה מסעיף 5 לתצהיר הראל ברוידא , סמנכ"ל חברת איתוראן. מכאן שלאורך השנים נשמר מאגר המידע המחזיק את נתוני המעקב אחרי העובדים ובנות זוגם בשעת העבודה ומעבר לה והוא נמצא במחשבי המשיבה ומתוחזק על ידה; ח. המשיבה מציגה את העובדות בדבר הפגיעה בפרטיות העובדים באופן מעורפל ועמום ובין היתר נסמכת על הליך זמני שהתנהל בעניינה בבית הדין האזורי בבאר שבע (סק 1026/06 הסתדרות העובדים החדשה- תש"ן) (להלן- סק 1026/06) אלא ששם היה מדובר בהליך זמני ואין בו כדי להוות הלכה פסוקה. כמו כן באותו הליך הסתמך בית הדין על הנחה עובדתית כי דוחות האיתוראן התייחסו לשעות העבודה של העובדים ולא מעבר לכך - שלוש פעמים מציין בית הדין באותה החלטה כי כל קביעותיו חלות על מידע הנוגע למקום הימצאם של העובדים בזמן העבודה; ט. בענייננו, המציאות הינה שמדובר במאגר מידע המוחזק אצל המשיבה שבו נכללים נתונים גם הרבה מעבר לשעות העבודה ומהווה לכן פגיעה בלתי מידתית בעובד ובבני משפחתו; י. הנתונים ההיסטוריים לגבי מקום הימצאם של העובדים ונשותיהם לאחר שעות העבודה שמורים במחשבי המבקשת והם זמינים שם לגחמות האישיות של אנשי ההנהלה והעובדים הבאים במגע עם אותו מאגר; יא. הזכות לפרטיות עוגנה במפורש בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן- החוק ו/או חוק הגנת הפרטיות) ולאחר מכן זכתה למעמד של זכות יסוד עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בענייננו התרחשה הפגיעה בפרטיות בהתאם לסעיפים 2(1), 2(9) - הקובעים ש"בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת"; "פרסומו של עניין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" מהווים פגיעה בפרטיות; יב. לאדם יש מרחב אישי הנע עם האדם עצמו. מכאן שאורחותיו של אדם, דרכי נסיעותיו, המקומות בהם הוא שוהה (בזמנו הפרטי, בשעות הפנאי , בסידוריו האישיים) מהווים את רשות היחיד שלו; יג. המעקב אותו ניהלה החברה במשך השנים אחרי העובדים ומשפחותיהם מעבר לשעות העבודה, מהווה פגיעה בלתי מידתית בפרטיות של אותם עובדים; יד. ההוראה לפסילת ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות מצויה בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. ראיה שהושגה תוך פגיעה מתמשכת וקשה בפרטיותו של המבקש ורעייתו ובפרטיותם של העובדים במשיבה ורעיותיהם פסולה מלשמש ראיה בבית הדין הן מבחינת הנסיבות הספציפיות של הדיון והן מבחינת האינטרס הציבורי; טו. נתוני מעקב כלי הרכב שנאגרו במחשבי המשיבה הינם מאגר מידע בלתי חוקי. "מידע" מוגדר בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות כלהלן- "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישותו, מצב בריאותו , מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונותיו" מידע רגיש מוגדר- "נתונים על אישיותו של אדם, צנעת אישותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, דעותיו ואמונותיו"- מיקום הרכבים של העובדים ונשותיהם במשך כל שעות היממה וימי השבוע בודאי שעולים בגדר מידע רגיש; טז. כעולה מתצהירו של הראל ברוידא, אצל המשיבה מוחזקים נתוני מעקב במסוף המחשב בעמדה המיועדת להפקת דוחות ועיבוד ממוחשב של המידע. מאגר זה הינו מאגר מידע כהגדרתו בחוק; יז. בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק, בין מאגרי המידע המחויבים ברישום נמצאים מאגרי מידע אשר בהם מוחזק מידע רגיש ו/או מאגרים הכוללים מידע על אנשים והמידע לא נמסר על ידיהם מטעמם או בהסכמתם. משהמשיבה מחזיקה מאגר מידע ובו מידע רגיש כמתואר, הרי שמדובר במאגר מידע המחויב ברישום לפי סעיף 8(ג)(3) לחוק; יח. עבור המשיבה לא מתקיימות החלופות המאפשרות לה שלא לרשום את מאגר המידע שבו אגרה את נתוני המעקב אחר העובדים ונשותיהם בשעות העבודה ומעבר לשעות העבודה- מאגר המחויב ברישום ומשכך יוצא כי מדובר במאגר מידע שאינו חוקי ; יט. מנכ"ל המשיבה השתמש בנתונים שאגר על העובדים כדי להעביר מסר מאיים לנציגי העובדים כי בידו מידע אשר עלול לפגוע בין היתר בזוגיות שלהם; כ. המנכ"ל אסף מידע על העובדים כדי שיוכל לעשות בו שימוש לקידום האינטרסים האישיים הפסולים שלו ולפגוע בנציגי העובדים שלא הסכימו ל"מכור עצמם" לשימושו; כא. טעם נוסף להוצאת דוחות האיתוראן מהתצהיר הוא- אי הגשת הקבצים המצויים במחשב המשיבה שבהם הוקלטו נתוני המעקב אחר הרכבים אלא, הגשת אסופת דפים מודפסים אשר כל בעל מעבד תמלילים ומדפסת יכול לערכם כרצונו. בנסיבות אלה, אין לדעת אם לא נערכו שינויים ועריכות למיניהם; כב. ככל שמדובר בדוחות מודפסים אין למפיק הדוחות שום קושי לערוך ולשנות וליצור דוחות כרצונו ולפי האינטרסים האישיים של מפיק הדוח. משלא הגישה המשיבה את קבצי הנתונים המקוריים יש למחוק את נספח ב' והסעיפים בתצהיר הנסמכים עליו; כג. באשר לעיתוי הגשת הבקשה - מדובר בעיתוי שאין בו כדי לפגוע בזכויותיה של המשיבה ובכל מקרה מתקיימות נסיבות אובייקטיביות של עומס שמייצרת המשיבה על המבקש והמונעות ממנו לנהל את עניינו בזריזות המקסימאלית . 4. בתגובתה טענה המשיבה , בתמצית, כלהלן - א. מטרת המבקש היא לעכב את ההליכים בתיק זה עד אין קץ משתי סיבות עיקריות האחת- למבקש אין הגנה מפני התביעה כנגדו והשניה- צו מניעה זמני שהוציא מבקר המדינה כנגד פיטורי המבקש ואשר עומד בתוקפו כל עוד מתקיימים ההליכים המשפטיים שהמבקש צד להם. המבקש ככל הנראה סבור שהצו ישרוד ויקנה לו חסינות כל עוד מתקיימים הליכים בעניינו , ומשכך מושך הוא עד אין קץ את ההליכים בתיק זה באמצעות אי קיום החלטות ובהגשת בקשות סרק למכביר; ב. מניעות- תצהירי המשיבה אשר את נספחיהם מבקש המבקש להוציא בבקשה הנוכחית הוגשו ביום 24.1.08 - לפני שנה וחצי. רק עתה , ללא כל הסבר , בסמוך לדיון המוקדם הנוסף האמור להתקיים בתיק, נזכר המבקש לבקש הוצאת נספחים לתצהירים אלה. העיתוי בו הוגשה הבקשה אינו מפתיע. מדובר בניסיון חבלה נוסף בהליך המשפטי ; ג. המבקש כבר הגיש ביום 9.11.08 בקשה למחיקת סעיפים מתצהירי המשיבה והוצאת נספחים, בקשה שנדחתה. המבקש מנסה כעת את מזלו בהליך חוזר כאשר הפעם בוחר לו סעיפים ונספחים אחרים למחיקה; ד. לאחר הגשת תצהירי המשיבה מושא בקשה זו הוגשו כבר תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש בהם לא התמודד כלל עם התוכן של דוחות האיתוראן ובוודאי לא טען כי הם מזוייפים, או שאינם אותנטיים או שנעשו בעריכות ושינויים - כל אלה המצאות של הרגע האחרון משיקולים זרים. הגשת הבקשה באיחור כה רב, במיוחד לאחר שהוגשה בקשה זהה אשר נדחתה, יוצרת למבקש מניעות מלהגיש את הבקשה הנוכחית; ה. הטענה כי נתוני האיתוראן הם חומר שהושג "תוך פגיעה בפרטיות" ועל כן פסולים מלשמש כראיה על פי סעיף 32 לחוק- דינה להידחות; ו. הנתבע שנתפס בקלקלתו כשהוא מגיש דוחות כוזבים מנסה עתה לקעקע את הראיה הניצחת שבאמצעותה נחשף קלונו- נתוני המערכת הממוחשבת שאיתרה את מיקום כלי הרכב שלו במהלך שעות העבודה ואשר על בסיס השוואת דוחות ביצוע שעות העבודה של המבקש מול נתונים אלה התברר כי המבקש דיווח על ביצוע עבודה בפועל שעה לאמיתו של דבר שהה במקומות אחרים לחלוטין, ולא במקום ביצוע העבודה עליו דיווח; ז. העובדה שברשות החברה מצוי מידע מלא על מקום המצאם של כלי רכב תפעוליים בכל עת ועת היתה ידועה מאז ומתמיד לכלל העובדים במחלקה, לרבות למבקש עצמו. עמדת המחשב מצויה במשרדי הקמ"ד, הסיירים (לרבות המבקש) מוודאים מעת לעת כי יש תקשורת עם המערכת באמצעות לחצן המצוקה והנהלים הקיימים בחברה, כמו גם התזכורת שהוציא המנכ"ל , מזכירים במפורש את השימוש באמצעים הטכניים שבידי החברה כדי לוודא את הימצאות הסיירים באתרים שבהם הם אמורים להיות; ח. אין לקבל את הטענה כי מדובר במאגר מידע כמשמעותו בסעיף 7 לחוק. די בכך שהמידע המצוי במסוף הבקרה אינו עונה להגדרת "מידע" שבסעיף 7 לחוק על מנת למוטט לחלוטין את התיזה של המבקש בעניין זה; ט. מקום הימצאו של רכב, השייך למעביד וניתן לשימושו של העובד במהלך שעות העבודה, אינו נכנס לשום פרמטר של הגדרת מידע שבחוק הגנת הפרטיות; י. מקום הימצאו של העובד במהלך שעות העבודה אינו יכול בכל מקרה להוות מידע אשר הגנת הפרטיות חלה עליו משמדובר במידע שהמעביד זכאי לדעת אותו והעובד חייב ליתן אותו למעביד מכח יחסי העבודה שביניהם; נהלי החברה מאז ומתמיד חייבו את עובדי החברה לדווח על מקום הימצאם בשעות העבודה , והם עושים כן מידי חודש בחודשו לרבות המבקש עצמו. משהעובדים עצמם מוסרים מידע זה למעביד מרצונם ובהסכמתם אין המבקשת יכולה לטעון שמדובר במידע שחלה עליו הגנת הפרטיות; יא. לחילופין, אפילו היה מדובר במידע שחלה עליו הגנת הפרטיות כלפי כולי עלמא הרי בכל מקרה לא מדובר במידע שלעובד יש לגביו זכות לפרטיות כלפי המעביד . מדובר במידע שהמעביד זכאי לקבלו מהעובד משחובתו של העובד להימצא במקום העבודה בשעות העבודה וזה מהווה חלק מהסכם העבודה שלו עם המעביד; יב. אפילו היה מדובר במאגר מידע במשמעו בחוק לא מדובר בכל מקרה במאגר מידע החייב ברישום לפי סעיף 8(ג) לחוק משלא מתקיימות בו אף אחת מהחלופות הקבועות באותו סעיף. לנוכח זאת אין שום מגבלה על השימוש במאגר מידע , אפילו היה מדובר במאגר כזה- דבר המוכחש; יג. המבקש מנסה להטעות את בית הדין שעה שהוא טוען ל"מעקב" אחריו גם בשעות שאחרי שעות העבודה. כפי שניתן לראות גם מהנספחים לכתב התביעה ולתצהירי העדות הראשית- התביעה נסמכת רק על דיווחי השעות של המבקש ועל מקום הימצאם של כלי הרכב בשעות בהן היה אמור המבקש לבצע את עבודתו על פי אותם דיווחים. כל הטענות על מעקב אחר עובדים בשעות שמעבר לשעות העבודה הן שקריות וזדוניות; המבקש לא מצביע על שימוש כלשהו שנעשה בנתונים של מערכת האיתוראן מעבר לשעות העבודה , לא במסגרת התביעה ולא בכל מסגרת אחרת ; יד. ככל שיש למבקש טענות על נתונים שאספה מערכת האיתוראן לאחר שעות עבודתו- טענות המוכחשות מכל וכל על ידי המשיבה, אין להן שום רלבנטיות לראיה שהוגשה לבית הדין, שכן זו נוגעת אך ורק למיקום כלי הרכב שניתן לו על ידי המשיבה , בשעות העבודה בלבד. הנסיון לערבב בין הדברים נדון לכישלון; טו. תמוהה טענת המבקש ביחס ל"מעקב אחר עובדים" שכן המידע היחידי שניתן לקבל ממערכת האיתוראן הוא מקום הימצאו של כלי הרכב שניתן להם על ידי המעביד. כאשר מדובר בשעות העבודה וכלי הרכב לא נמצא במקום עליו דיווח העובד יש למידע זה ערך רב, ואולם לאחר שעות העבודה, מקום הימצאו של הרכב הינו מידע כללי שאינו תורם מאומה אפילו למעביד המעוניין לנהל מעקבים; טז. התדפיסים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר ויקטור לוי הודפסו מתוך מאגר המידע של איתוראן אשר עם תחילת החקירה על ידי המשטרה הועבר למשטרה ועד היום נמצא ברשותה, יחד עם חומר החקירה; יז. כפי שצוין בתצהירו של ויקטור לוי, לא ניתן כיום לבצע שאילתא של דוחות איתוראן לגבי כלי רכב שאינם בידי המשיבה, כמו כלי הרכב ששימשו את המבקש במהלך רובה המכריע של התקופה הרלבנטית לתביעה. משעה שכלי הרכב יצאו מידי המשיבה, אין חברת איתוראן מאפשרת גישה למאגר המידע הנוגע לאותו כלי רכב בשל פרטיותו של בעל הרכב הנוכחי; יח. מכאן שגם פיזית לא יכולה המשיבה להעתיק קובץ מחשב שממנו נעשו הדפסות לגבי כלי רכב שאינו עוד בידי המשיבה ואולם אין בכך רבותא מבחינת דיני הראיות אשר אינם מחייבים את הגשת הקבצים עצמם אלא בוחנים את מהימנות תהליך הפקת הפלט בלבד; יט. המבקש מנסה לאבחן את דברי בית הדין האזורי בסק 1026/06, הליך אותו יזמה ההסתדרות בעניין זהה. בית הדין שם דחה את טענות ההסתדרות על פגיעה בפרטיות ועל קיום מאגר מידע ובין היתר נקבע שם... "יחד עם זאת, הגדרת "מידע" בסעיף 7 לחוק הינה "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו, מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו" לכאורה מקום המצאם של כלי הרכב של העובדים בזמן העבודה אינו מהווה מידע כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות". כ. אכן, החלטת בית הדין נסמכה על נתונים שנצברו במהלך שעות העבודה ואמנם גם התביעה דכאן מושתתת אך ורק על נתונים שנצברו במהלך שעות העבודה. הניסיון לאבחן החלטה זו הינו חסר שחר; כא. אשר לטענה כי "לא הוגש המקור להדפסות"- טענה זו נטענת מתוך בורות לגבי מהותם של קבצי מחשב. בעידן הטכונולוגי אבד הכלח על ההבחנה בין "מקור" ל"העתק" . שמירת קובץ מחשב, אפילו בשם אחר, יוצרת מקור חדש, קבצי מחשב מוגשים לבית המשפט באמצעות פלט מחשב והדגש הינו על בחינת מהימנות התהליך שבאמצעותו נוצר הפלט. אלה הן מושכלות יסוד היום בדיני ראיות (ראה- ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה (5) 71, 85); כב. בתצהיר אליו צורף פלט המחשב ניתן פירוט מלא לגבי מהימנות תהליך הפקת הפלטים יחד עם תצהיר איש מקצוע, מר ברוידא, המאשר את האותנטיות של התדפיס; כג. אין שום דמיון בין עניין זה לבין הקלטה קולית, באשר תמליל של הקלטה אינו תדפיס שלה, אלא תוצר של עיבוד של שיחה קולית (אשר כל אוזן עשויה לשמוע באופן אחר) לטקסט כתוב. משכך, כללי הראיות בעניין הגשת תמלילי שיחות לא השתנו והם פורטו בבקשתה של המשיבה להוצאת פלטי השיחות מתיק בית הדין; כד. ההשוואה שעורך המבקש בין כללי הקבילות של הגשת תמליל שיחה לבין הגשת פלט מחשב אינה ממין העניין והיא מנוגדת לדיני הראיות; כה. בנושא הגשת פלט מחשב כראיה קיימת הוראה ספציפית על תנאי קבילותו, והיא מופיעה בסעיף 36(א)(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971, וזו אינה כוללת את הגשת קובץ המחשב עצמו . גם בעניין זה לוקה הבקשה בפגם בסיסי בהכרת החומר. 5. המבקש הגיש מטעמו תשובה לתגובה ובתמצית נטען שם כלהלן - א. המשיבה מודה בתגובתה חד משמעית כי ברשותה מצוי מידע מלא על מקום המצאם של כלי הרכב התפעוליים בכל עת ועת. מכאן, שעל הנספח חלה הוראת החוק הקובעת כי חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול מלשמש ראיה בבית משפט; ב. המשיבה ממשיכה להיתלות בהחלטת ההליך הזמני בסק 1026/06 על אף שהוכח כי ההחלטה ניתנה מתוך נקודת מוצא עובדתית מוטעית כאילו הדוחות מתייחסים לשעות העבודה של העובדים ולא מעבר לכך וכן כי במאגר המידע המנוהל בחברה שמור מידע אך ורק על "מקום הימצאם של כלי הרכב העובדים בזמן העבודה"- לא מדובר במעקב אחרי העובדים בשעות העבודה בלבד אלא במעקב במשך כל שעות היממה ; ג. במקומות הבודדים בתגובתה בהם המשיבה כן נדרשת לעובדה שאכן עקבה אחר עובדיה מעבר לשעות העבודה היא מציגה את הדברים בפני בית הדין כעניין פעוט חסר חשיבות של "שמירת מידע כללי". מדובר בגישה מקלה ראש באורח לא רציני, בלתי חוקית וחסרת גבולות מצד המשיבה - מדובר בהפרה חמורה של זכותם לפרטיות של העובדים ומשפחותיהם ובית הדין מתבקש לעשות לדבר סוף; ד. השאלה הרלבנטית במקרה זה הינה האם בהתנהלות המשיבה בנושא האיתוראן פגעה היא בפרטיות , אם לאו ביה"ד מתבקש לקבוע כי המעקב אחר העובדים לאחר שעות העבודה ושמירת נתוני המעקב במאגר מידע המנוהל במחשבי המשיבה הינו בעליל פגיעה בפרטיות ואין לאפשרו; ה. אין לקבל את טענות המשיבה כי המעקב ואגירת הנתונים הינו אילוץ מסיבות של ביטוח ובטיחות הסיירים- ככל שאלה הטעמים למעקב , אין הצדקה למעקב אחרי כלי הרכב מעבר לשעות העבודה , בעת בה משמש הרכב לשימושים הפרטיים של העובדים ומשפחותיהם ולא לסיורים על קווי דלק ובודאי שאין הצדקה לשמירת מאגר המידע; ו. באשר לטענה כי בהתאם לדרישת הביטוח הנובעת מערכם של כלי הרכב המשיבה נדרשת לעקוב אחרי העובדים כפי שעקבה , מדובר באבסורד , שכן מה לענייני הביטוח ולהגנה כנגד גניבת רכב ולכך שהמשיבה שומרת אצלה עד היום נתונים אודות הנסיעות המשפחתיות של המבקש כמו גם עובדים נוספים אצל המשיבה ; ז. גם כעולה מתצהירו של ויקטור לוי כמו גם לפי הידוע דרישת הביטוח לחיבור כלי הרכב למערכת איתוראן "בשל ערכם" מחייבת אך ורק התחברות לאיתוראן ולא למסוף מיוחד בחברה עצמה בו מתועדת ונשמרת תנועת כלי רכב בכל עת ועת וגם אחרי שעות העבודה; ח. את העובדות לפיהן דרישת הביטוח איננה בשום אופן הצדקה למעקב חסר גבולות כפי שנחשף בתיק, מגבה ויקטור לוי בתצהיריו; ט. המשיבה למעשה הודתה כי לא קיבלה הסכמת עובדים למעקב אחריהם וניהול המאגר, כל שידעו הסיירים הוא כי מפעם לפעם הם עורכים , בזמן העבודה, בדיקה המוודאת את נכונותם של נתוני זמן האמת המופיעים במסוף איתוראן הנמצא במשרדי החברה; י. לא בכדי לא צירפה המשיבה לתגובתה שום מסמך ששלחה לסיירים ובו היא מיידעת אותם על מלוא היקף המעקב ושמירת הנתונים לגביהם ובוודאי שלא צירפה מסמך ובו חתומים המבקש ו/או אשתו על הסכמה לפגיעה בפרטיותם; יא. המשיבה ומנכ"לה לא הכחישו את העובדות החמורות על השימוש שעשה המנכ"ל במאגר כדי להלך אימים ולפגוע בעובדים ונציגיהם; יב. נספח ב' הוגש בצורה שאיננה מאפשרת קבילותו - המשיבה לא הגישה את קובץ הנתונים הגולמי הממוחשב אשר מתאר סמנכ"ל איתוראן בתצהירו , אלא הסתפקה בהגשת תדפיס בלבד. מה שעשתה המשיבה הינו מהותית ומשפטית זהה להגשת תדפיס שיחה בלי קובץ קול . משכך ברור כי הנתונים הוגשו בצורה שאיננה עומדת בתנאי הסף להגשת ראיה; יג. כל הדיון בתגובה כאילו אין משמעות למושג "מקור" נכון אולי לגבי קובץ וורד כתוב רגיל שמועתק אך לא נכון לגבי הדרך בה הופקו נתוני איתוראן; יד. אין גם יסוד לטענה לפיה כביכול הראיה שהוגשה קבילה בשל הוראת סעיף 36(א)(3) לפקודת הראיות, שכן אפילו התנאי הראשון לפיו דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה , לא התקיים במקרה זה; טו. באשר לטענת השיהוי- בהתאם להלכה הנוהגת, המועד להתנגד לקבילות של נספח שהוגש כתצהיר הוא עת יגיע לעדות בפני בית הדין. מכאן , לא רק שהמבקש לא השתהה אלא אף הקדים את הזמן בו היה מחויב להתנגד על פי הדין. מכל מקום עוד בבקשה התייחס המבקש לעיתוי הגשת הבקשה ובין היתר ציין אילוצים אובייקטיבים המונעים ממנו את הזריזות המקסימאלית להגשת הבקשה. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, כמו גם בכל המסמכים/תצהירים שבתיק ולרבות נספח ב' לכתב התביעה ולתצהיר ויקטור לוי הנני מורה כלהלן - 6. התביעה עוסקת בדרישה כי המבקש ישיב למשיבה כספים שקיבל במשך השנים, משהתגלו אי התאמות בין דוחות האיתוראן של הרכב ששימש אותו, לבין שעות הנוכחות עליהן דיווח ובגינן קיבל שכר. לצורך כך צירפה המשיבה לכתב התביעה ולתצהירו של ויקטור לוי , דוח ממוחשב של נתוני האיתוראן לתקופה הרלוונטית לתביעה - דוח זה כמפורט בהרחבה לעיל הינו מושא החלטה זו. 7. נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי ביחס לשעות העבודה רשאית המשיבה לעיין בנתוני איתוראן ואף לצרפם לכתבי בי דין שהוגשו מטעמה. בית הדין האזורי בבאר שבע במסגרת סק 1026/06 נתן דעתו על השימוש במכשיר האיתוראן לצרכי פיקוח של המשיבה על מקום הימצאו של העובד במהלך שעות העבודה וקבע כי אין בכך כל פסול. כן מקובלת עלי עמדת המשיבה כפי שהובאה בתגובה לבקשה לפיה מדובר במידע שהמעביד זכאי לקבלו מהעובד משחובתו של העובד להימצא במקום העבודה בשעות העבודה וזה מהווה חלק מהסכם העבודה שלו עם המעביד, בפרט כאשר מדובר בעבודה ניידת כגון זו של המבקש. אלא שטרוניותו של המבקש כלפי המשיבה הינה בגין כך שאף בשעות שמעבר לשעות העבודה ואף בשבתות ובחגים, חשופה המשיבה למידע רגיש זה כטענת המבקש , דבר המהווה לגישתו פגיעה בלתי מידתית בפרטיות ולכן, מסמכים אלה פסולים לשמש כראיה בבית משפט על פי הוראות סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. 8. הזכות לפרטיות הנה זכות יסוד (סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981; ע"פ 480/85 קורטאם נ. מדינת ישראל, פ"ד מ (3) 673) יחד עם זאת, הזכות לפרטיות איננה זכות מוחלטת אלא יחסית ויש לאזנה מול אינטרסים אחרים (דב"ע נו/260-3 אלפריח - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל 543 ). בע"ע 300286/98 נח ברעם - כור תעשיות בע"מ ואח', עבודה ארצי לג(7), 25, נפסק על ידי בית הדין הארצי , בהקשר להגנה על הפרטיות, כי:   "..... יש לאזן בין הצורך לאפשר לעובד להוכיח את זכויותיו לבין ההגנה על הפרטיות. זאת בעיקר כאשר מדובר בגוף הנותן שירות לציבור, גוף דו מהותי" כמו כן, בע"ע 270/99 עמותת בית החולים הכללי משגב לדך ירושלים - רמי לוי, עבודה ארצי, כרך לב (2),365 נדון ערעור על החלטת בית הדין האזורי שלא להרשות למערערים להציג, במסגרת חקירה נגדית, שאלות בנושא השתכרותו של המשיב כיועץ מס עצמאי בשעה שעבד גם אצל המערערים, וזאת במסגרת תביעה שכנגד שהגישו המערערים כנגד המשיב.   בית הדין הארצי פסק- "בכגון דא נפסק, כי הכרעה בסוגיה האם לקבל ראיה אם לאו, הוא 'מבחן הרלוונטיות'. בית דין זה פסק בפרשה שנגעה להגשת מסמכי מס הכנסה של בעל דין, כי: השאלה הראשונה והעיקרית העומדת במקרה שלפנינו היא, האם המסמכים שנתבקש המערער לגלות, היינו - הדוחות למס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, הם רלבנטיים להכרעה בעניין... (דב"ע נב/118-3 עיזבון המנוח יצחק וייס ז"ל - הוצאת מודיעין בע"מ, פד"ע כה 429,433)".   עוד נפסק באותו עניין כי- "זכותו של בעל דין להציג את עמדתו, כוללת בחובה את זכותו להגיש ראיות הנחוצות לו. מנגד, לבעל הדין שמנגד זכות שלא להתמודד עם ראיות שלשיטתו אינן רלוונטיות או כאלה הפוגעות בפרטיותו שלא לצורך...."   9. המבקש טוען כי המשיבה פעלה בניגוד לסעיפים 2(1) ו- 2(9) לחוק המהווים פגיעה בפרטיות. מבלי להיכנס לעובי הקורה האם דוח ממוחשב של נתוני האיתוראן לתקופה הרלוונטית, הכולל נתונים ביחס לשעות שמעבר לשעות העבודה , מהווים פגיעה בפרטיות אם לאו, נראה כי אין כל צורך בכך שהמעביד יצרף לתיק מידע אודות האתרים בהם נמצאים עובדיו בשעות שאינן שעות עבודה. משהסוגיה היכן שהה עובד בשעות שמעבר לשעות העבודה איננה רלבנטית לפלוגתאות המתבררות בתיק , הרי שמטעם זה בלבד אין כל צורך ו/או מקום כי נתונים אלה יהוו חלק מהראיות בתיק. 10. למעלה מהצריך אציין כי יתכן וחשיפת נתונים בדבר מקומות בהם שהו עובדים מעבר לשעות העבודה עולה כדי פגיעה בפרטיות. אך כאמור דיון זה חורג מהדיון בתיק זה משמדובר בנתונים שאינם רלבנטיים לנו לבירור הפלוגתאות בתיק. 11. משכך ובשקילת מאזן האינטרסים בין זכות המשיבה להוכיח את טענתה בדבר כספים ששולמו למבקש ביתר נוכח אי התאמות בין דוחות האיתוראן של הרכב ששימש את המבקש, לבין שעות הנוכחות עליהן דיווח ובגינן קיבל שכר לבין זכותו של המבקש כי האתרים בהם סייר מעבר לשעות העבודה לא יהיו חשופים הן מטעמים של אי רלבנטיות והן מטעמים של חשש לפגיעה בפרטיות, יש אפוא להפעיל את כלל "העיפרון הכחול" באופן שדיווחי האיתוראן שמעבר לשעות העבודה לגביהם אין מחלוקת (משהם עולים מדוחות הנוכחות- נספח א' לתצהיר ויקטור לוי) יוסתרו ואילו שעות העבודה יוותרו גלויים. עקרון "העיפרון הכחול" מקובל כעיקרון הפרדה והבדלה בין חלקו הפסול של החוק או החוזה לבין חלקו האחר. (בג"צ 1715/97, לשכת מנהלי השקעות בישראל נ' שר האוצר, , וכן בג"צ 1993/03, התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה מר אריאל שרון). הדברים יפים בהתאמה לענייננו , באשר לנספח אשר הוצאתו מתיק בית הדין מבוקשת.   12. בנסיבות העניין, אין מקום, להורות על הוצאת הנספח כולו מתיק בית הדין בשל חשש לפגיעה בפרטיות משחלק מהמידע שבנספח נדרש לצורך בירור הפלוגתאות ומשמדובר במידע שיש בו כדי להוביל לחקר האמת וממילא בגילויו של חלק זה של הנספח לא נגרמת כל פגיעה בפרטיות כפי שהובהר בסעיף 7 לעיל. אך יחד עם זאת נכון לעשות כי התיעוד שמעבר לשעות העבודה יוסתר. ניתן להקיש לענייננו מהליכים לגילוי מסמכים שנדונו. בתי הדין פסקו לא אחת כי אם מבקשים לגלות מסמך שבחלק ממנו אינו שייך לעניין, יאושר הגילוי רק לגבי החלק הנחוץ לדיון או לתכלית הגילוי וכל השאר יוסתר (דב"ע נז/ 102-3 ד"ר נבות פיקל - מרדכי ריכטר (מיום 11.3.97)) כך גם באשר למסמך אשר בחלקו מהווה פגיעה בפרטיות (להרחבה ראה: י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה הוצאת ניצן מהדורת 2004 פרק 11) 13. הנספח אשר הוצאתו מבוקשת, הינו הנדבך המרכזי במסכת הראיות שעל המשיבה להביא, על מנת להוכיח את תביעתה. משכך נוכח האיזון שלעיל אין מקום להורות על הוצאתו מתיק בית הדין כפי שביקש המבקש. 14. עוד טען המבקש לאי אמינות הנספח- הפלט - בתצהירו הצהיר הראל ברוידא סמנכ"ל איתוראן כך באשר לאמינות הדוח המופק- "אשר לאמינות הדוח המופק, אציין כי מערכת האיתוראן הינה מערכת סגורה מבחינה אפליקטיבית, כך שעריכת הנתונים בצורה המאפשרת הפקת דוח מוטעה מחייבת שילוב של מיומנות טכנית גבוהה מאוד והכרות מעמיקה של מבנה המערכת . מעולם לא נתקלנו במקרה בו שונו הנתונים כאמור על ידי לקוח, ומובן מאליו שגם אנו איננו מבצעים פעולות כאלו". ( סעיף 8 לתצהיר) (ההדגשות הוספו- א.ס.) נוכח האמור הנני קובעת כי נספח ב' לתצהיר ויקטור לוי מתקבל בכפוף לחקירת הראל ברוידא על תצהירו כאשר החלטה בנדון תתקבל ע"י מותב ההוכחות בתיק. 15. נוכח התוצאה והמסקנות אליהן הגעתי אינני נדרשת לדיון בסוגיה האם המידע שנמצא במסוף הבקרה של איתוראן אצל המשיבה הוא בגדר "מאגר מידע" כמשמעותו בחוק הגנת הפרטיות אשר בין היתר הנפקות הינה ביחס לחיובו ברישום. במאמר מוסגר אציין כי מקובלת עלי בהקשר זה הדיעה שהובאה בס"ק 1026/06 לפיה- "הגדרת "מידע" בסעיף 7 לחוק הינה "נתונים על אישיותו של אדם, מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצב בריאותו , מצבו הכלכלי, הכשרתו המקצועית, דעותיו ואמונתו". לכאורה ומבלי להתעמק בכך, מקום הימצאם של כלי הרכב של העובדים בזמן העבודה אינו מהווה מידע כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות". ואוסיף כי גם מקום המצאם של רכבים מחוץ לשעות העבודה נראה כי אינו עונה להגדרת "מידע" שבסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות על פי ההגדרה שהובאה לעיל. 16. כן מקובלת עלי בעניין זה עמדת המשיבה כי אפילו היה מדובר במאגר מידע במשמעו בחוק הגנת הפרטיות לא מדובר בכל מקרה במאגר מידע החייב ברישום לפי סעיף 8(ג) לחוק משלא מתקיימות בו אף אחת מהחלופות הקבועות בסעיף. באשר לטענת המבקש כי מדובר ב"מידע רגיש" נראה כי מדובר בטענה הצריכה הוכחה ומכל מקום לא ברור כיצד מקום המצאם של רכבים עונה על הגדרה כללית של "מידע רגיש" ובפרט שחלק נכבד מהמידע בא לסייע בידי מעבידים לפקח על העובדים וכפי שנאמר לעיל מדובר בפעילות לגיטימית שעה שמדובר בעבודה ניידת. 17. סוף דבר- הבקשה מתקבלת בחלקה באופן זה - א. המשיבה תגיש את נספח ב' כך שיוסתרו בו כל האתרים בהם שהה המבקש, מחוץ לשעות העבודה. ההשחרה תתבצע בהתאמה לדוח שעות הנוכחות - נספח א' לתצהיר ויקטור לוי. ב. הרישומים שלא יוסתרו מתקבלים לתיק בכפוף לחקירת הראל ברוידא על תצהירו. 18. נוכח התוצאה אליה הגעתי כל צד ישא בהוצאותיו. כללים משפטיים