קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מאסר בפועל בעבירות מס: כנגד הנאשמים, הנאשמת 1 בת.פ. 7016/01 - חברת א.ע. טלאל בע"מ, הרשומה כעוסק מורשה כהגדרת סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") בענף עבודות עפר (להלן: "הנאשמת 1 בת.פ. 7016/01"), ביחד עם נאשם 2, אשר שימש בתקופות הרלוונטיות כמנהלה הפעיל של הנאשמת 1, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות על חוק מע"מ. ביום 21/12/05 הוגש כתב אישום נוסף כנגד הנאשם 2 ביחד עם חברת צצע עבודות עפר ופיתוח בע"מ, הרשומה כעוסק מורשה כהגדרת סעיף 1 לחוק בענף עפר ופיתוח (להלן: "הנאשמת 1 בת.פ. 6188/05") ואשר הנאשם 2 שימש בתקופות הרלוונטיות כמנהלה הפעיל. בת.פ. 7016/01: נטען כי הנאשמים לא הגישו במועד 18 דו"חות בתקופה שבין 5/99 ועד 8/01, כאשר רק 3 מתוכם הוגשו באיחור. הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמים, אי הגשת דו"ח במועד (18 עבירות) לפי סעיף 117(א)(6) ביחד עם סעיפים 67 ו- 88 לחוק וביחד עם תקנה 20 ו- 23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. ולגבי הנאשם 2 בצירוף סעיף 119 לחוק. בת.פ. 6188/05: נטען כי הנאשמים לא הגישו במועד 15 דו"חות בתקופה שבין 6/01 ועד 8/05, כאשר רק 2 מתוכם הוגשו באיחור. הוראות החיקוק המיוחסות לנאשמים, אי הגשת דו"ח במועד (15 עבירות) לפי סעיף 117(א)(6) ביחד עם סעיפים 67 ו- 88 לחוק וביחד עם תקנה 20 ו- 23 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. ביום 19/5/02 הודה הנאשם 2, בשמו ובשם הנאשמת 1, בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום בת.פ. 7016/01. לאור הודאה זו הורשעו הנאשמים. הדיון בטיעונים לעונש נדחה מספר רב של פעמים וזאת לאור בקשת בא כח הנאשמים לאפשר להם להגיש את הדו"חות ולהסיר המחדלים. חרף מתן הארכות כאמור, לא התייצב הנאשם לדיונים רבים וזאת חרף צווי הבאה שהוצאו כנגדו. ביום 20/4/05 ביקשה באת כח המאשימה להתלות ההליכים בת.פ. 7016/01 כנגד הנאשם הואיל ולא היה ניתן לאתר את הנאשם. באותו המועד הוריתי על התליית ההליכים כאמור וכן על הוצאת צו הבאה כנגד הנאשם ללא שחרור בערובה וללא תאריך. בדיון מיום 26/7/05 הובא הנאשם בפני כב' השופט רוזין מכח צו ההבאה שהוצא כאמור. במעמד זה הסביר הנאשם כי לא התייצב לדיון הקודם הואיל והיה חולה וכי היה סכסוך בין משפחתו לבין משפחה אחרת במקום מגוריו וציין כי שלח בקשת דחייה בעניין. ב"כ הנאשם הודיע כי הנאשם מתחייב להתייצב להמשך הדיונים בתיק. באותו הדיון ניתנה החלטת כב' השופט רוזין על-פיה יבוטל צו ההבאה שניתן ביום 20/4/05 בכפוף לתנאים להבטחת התייצבות הנאשם. בדיון מיום 16/11/05 הוריתי לחדש ההליכים כנגד הנאשמים. ביום 19/2/06, הודה בא כח הנאשמים בשם הנאשמים בעובדות המיוחסות להם בכתב האישום בת.פ. 6188/05. בכפוף לכך הורשעו הנאשמים בדין. באותו המועד צורף תיק זה לת.פ. 7016/01 וזאת לאור בקשת בא כוח הנאשמים בשמו של הנאשם 2. בהמשך לא התייצב הנאשם למס' דיונים נוספים וזאת חרף הוצאת צווי הבאה כנגדו. בדיון מיום 18/10/06 התייצב הנאשם אך לאור העובדה כי בא כוחו הוחלף זמן קצר טרם מועד הדיון נדחה הדיון וזאת במטרה לנסות ולהקטין המחדלים. הדיון בטיעונים לעונש נדחה עוד פעמים מספר כדי לאפשר לב"כ הנאשמים להגיש בקשה להסדר החוב וכדי לאפשר לנאשם להסיר את המחדלים, אך סופו של דבר לא עשה כן. באת כוח המאשימה לעניין העונש, מבקשת כי ביחס לת.פ. 7016/01, להטיל על נאשמת 1 קנס סמלי ועל נאשם 2 מאסר בפועל. וביחס לת.פ. 6188/05, להטיל על נאשמת 1 קנס ועל נאשם 2 מאסר בפועל. ביחס לת.פ 7016/01, טוענת המאשימה כי תיקה של הנאשמת 1 במע"מ סגור. וכי בתיק זה, טרם הוגשו 5 דו"חות אשר סכום קרן המס בגינם עומד ע"ס כולל של כ- 79,000 ₪. ביחס לת.פ 6188/05, טוענת המאשימה כי תיקה של הנאשמת 1 במע"מ סגור. עוד ציינה כי, עובר להגשת כתב האישום בתיק זה הוגש כתב אישום נגד הנאשמים במסגרת ת.פ. 3238/04 אשר ייחס להם ביצוע 8 עבירות של אי הגשת דו"חות במועד לתקופות שבין 6/01 עד ל- 8/02, כאשר 2 דו"חות מתוכם הוגשו באיחור. אך בשל אי איתורו של הנאשם נמחק כתב האישום. לאחר איתור הנאשם הוגש נגד הנאשמים כתב האישום בת.פ. 6188/05. טוענת באת כוח המאשימה כי, על-פי נתונים אשר הוצגו למאשימה, בתיק זה טרם הוגשו 5 דו"חות אשר סכום קרן המס המתחייב מהם עומד על סך של כ- 76,000 ₪. עוד טוענת בא כוח המאשימה כי, בעבר הוטלו על הנאשם, 3 קנסות מנהליים בגין ביצוע עבירות דומות. לגישת המאשימה ניתנו לנאשם הזדמנויות רבות להסרת מחדליו, הן עובר להגשת כתבי האישום והן לאחריהם, אך הנאשם לא השכיל לנצלם. בנוסף לכך הדגישה המאשימה כי, בשל אי התייצבות הנאשם לדיונים בבית המשפט, הותלו ההליכים כנגד הנאשם ביחס לתיק אחד וביחס לתיק האחר נמחק כתב האישום כנגד הנאשם ורק לאחר שהובא לבית המשפט מכוח צו הבאה חודשו ההליכים כנגדו והוגש כאמור כתב אישום חדש בת.פ. 6188/05. בטיעוניה ציינה באת כוח המאשימה את עמדת הפסיקה, כפי שבאה לידי ביטוי בשורה ארוכה של פסקי דין, בדבר החומרה הנעוצה בביצוע עבירות מס בהם נקבע פעם אחר פעם, כי מי הנוטל את כספי המיסים לידו ולא מעבירם לקופת המדינה, דינו מאסר בפועל. לאור כל האמור לעיל, לאור ריבוי העבירות וחומרתן, לאור סכום המס שנגזל מקופת המדינה ולאור משך זמן ביצוע העבירות, מבקשת המאשימה להשית על הנאשם את העונשים שפורטו לעיל. בא כוח הנאשם בטיעוניו לעניין העונש, טען כי הנאשם שילם כ- 73,000 ₪ על חשבון החוב. אך ביקש לתקן כי חלק מהשקים באמצעותם שילם הנאשם חזרו, וזאת בסכום של 12,000 ₪. עוד ציין בא כוח הנאשם כי, שיק נוסף בסך של כ- 20,000 ₪ חזר, תוך שהוא מסביר כי מדובר בשיק של צד ג' אשר מוחזר למושך ולא לנאשם עצמו, ועל כן אף מבחינת הנאשם הוא איבד את הסכום האמור. בא כוח הנאשם הדגיש כי נעשו מאמצים להסיר את המחדלים, וכי במסגרת מאמצים אלו קיבל הנאשם, בחודש יוני 08', אישור להסדר אשר הכיל תנאי לפיו היה צריך לשלם 25% מקרן המס של שתי החברות הנאשמות לפני ביצוע ההסדר וכתנאי ראשון לביצועו, אך בשל קושי לא הצליח הנאשם לעמוד בתנאי זה. במסגרת טיעוניו לעונש, הגיש בא כוח הנאשם מכתב מטעם מע"מ בדבר תנאי ההסדר המפרט, בין היתר, את התנאי האמור. עוד הדגיש בא כוח הנאשם כי ביחס לכל אחד מכתבי האישום רק 5 דוחות לא הוגשו. בא כוח הנאשם הגיש עותק פסק-דין בת.א. 963/99 , אשר ניתן ביום 1/9/03 לטובת הנאשמת 1 בת.פ. 7016/01 והנאשם 2. פסק הדין מתייחס לעבודות עפר אשר בוצעו על-ידי הנאשמים בשנת 99', כאשר לדברי בא כוח הנאשם מדובר בתקופה בה החלו הבעיות אשר הובילו לאישומים בתיק זה. בהתאם לפסק-הדין חויבה הנתבעת, חברת חוצבי המרכז בע"מ, בין היתר, לשלם לנאשמים 461,262 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ומע"מ. בא כוח הנאשם הסביר כי תביעת הנאשמים הוגשה עקב ביצוע עבודה שלא שולמה תמורה בגינה והדגיש כי על מנת להפיק תמורה בסכום האמור יש להשקיע ולבצע עבודה, להעסיק עובדים, להפעיל כלי עבודה ולקנות סולר וחומרים. עוד נטען כי, חרף תוצאת פסק-הדין כאמור, הליכי ההוצאה לפועל לא הועילו והתמורה לא נתקבלה. טוען בא כוח הנאשם כי, לא מדובר רק בתשלום למע"מ, אלא אין בידי הנאשם את הכסף כלל. כמו כן, פירט בא כח הנאשם את תולדות חייו של הנאשם. הנאשם כבן 54, הינו מובטל, אב ל- 15 ילדים בגילאים 4 עד גיל 27. ארבעה מהם נשואים וכי למעט בת נשואה אחת, המשפחה כולה חיה באותו מתחם. את המשפחה מפרנסים חמישה מבניו אשר משתכרים בממוצע כ- 5,000 ₪ לחודש ועליהם העול. בנוסף טען בא כוח הנאשם כי ארבעה מילדיו של הנאשם סובלים מליקויי שמיעה הנובעים בשל סיבות גנטיות, וכי בתו הקטנה לוקה בהיפוטוניה. בעניין זה הוצגו בפני מסמכים רפואיים. כמו כן נטען כי, הנאשם הינו ראש המשפחה ובעל הסמכות ההורית ובעל החשיבות במשפחתו אשר דואג לכך שהילדים הקטנים ילכו לבית ספר וילדיו הגדולים ילכו לעבוד, ובאמצעות סמכותו זו דואג לשמור על המשפחה. לגישת בא כוח הנאשם, הענישה הינה אישית, וכי יש ליתן את הדעת, בין היתר, לניסיונות אשר נעשו על-ידי הנאשם במטרה לשלם, למצבו המשפחתי ולסיבות שהובילו להמנעות מתשלום. לעניין התווית המדיניות, בא כוח הנאשם תהה בפני מה נכון לעשות במקרים של אי תשלום המע"מ הנובע מכשלון עסקי הנגרם בשל אשמת צדדים שלישיים אשר לא שילמו את התמורה וכשלא מדובר בנאשם אשר בזבז את הכספים על הנאות חיים אלא באדם שהכסף אינו בכיסו. בא כוח הנאשם מדגיש כי לא מדובר בעבירה שיש כוונה בצידה להתחמק מתשלום מס. לטענת בא כוח הנאשם, בנסיבות המקרה, לאור הסיבות לכישלון ולאור המאמץ הכן והאמיתי שנעשה להסרת המחדלים, וכן נסיבותיו האישיות של הנאשם, כל אלו לגישתו מצדיקים שלכל היותר יוטל על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות. לטענתו, יש להקל עם הנאשם ולהסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, וזאת על מנת שיוכל לעזור למשפחה ולבתו. כמו כן, מבוקש שגובה הקנס יהיה נמוך כדי שהנאשם יוכל לעמוד בו. בנסיבות המקרה מתבקש בית המשפט להתחשב במצבו של הנאשם ונסיבותיו. לאחר שהובאו בפני הטיעונים לעונש סברתי כי יש מקום לקבל חוות דעת של הממונה בשאלה האם יוכל הנאשם לבצע עבודות שירות. ביום 28/4/09 הוגשה חוות דעת הממונה לפיה הנאשם כשיר לעבוד בכל עבודת שרות ללא מגבלה. באי כוח הצדדים חלוקים על העונש שיש להשית על הנאשם. מחד, המאשימה מבקשת להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, ומאידך בא כוח הנאשם מבקש להתחשב בנסיבותיו של הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נקבע לא אחת בשורה של פסקי דין, כי נישום, המבצע עבירות של העלמת מס מתוך כוונה להותיר בידיו כספים המגיעים לאוצר המדינה, ייחשב וייראה כגוזל כספי הציבור, אשר אין בינן לבין גזלת כספי הפרט ולא כלום, וכי בעבירות מסוג דנא, בהן הורשעו הנאשמים, ראוי ורצוי שהעונש יכלול מאסר בפועל משמעותי וממושך, שלא לריצוי בעבודות שירות, שעלול להחטיא את המטרה במדיניות הענישה בעבירות מסוג דנא, ולהוסיף לכך קנסות כספיים בסכומים משמעותיים ומהותיים. יחד עם זאת, יש לציין כי בקביעת העונש, לא צריך שייעלם מעינינו כי ראוי ונכון שיהא יחס הולם בין חומרת המעשה ואשמו של הנאשם לבין חומרת העונש שיושת, הכולל מאסר בפועל; מאסר על תנאי וקנס, שגם ביניהם ראוי ונכון שיהא יחס פרופורציונאלי, בכך שהעונש הכולל שיושת לא יחרוג מהעונש ההולם. בענייננו, הנאשם הודה בעובדות המיוחסות לו בשני כתבי האישום והורשע בדין. במהלך הדחיות הרבות אשר ניתנו כדי לאפשר לנאשם להגיש את הדו"חות ולהסיר המחדלים הגיש הנאשם חלק מהדו"חות (כ- 10 דו"חות ביחס לת.פ. 7016/01 ו- 8 דו"חות ביחס לת.פ. 6188/05), ושילם חלק מסך חובותיו. על-פי טיעוני באת כוח המאשימה, יתרת סכום קרן המס המתחייבת בשני התיקים יחד, ואשר טרם שולמה על-ידי הנאשם, עומדת על סך של כ- 155,000 ₪, זאת מבלי להביא בחשבון ריבית הצמדה וקנסות. על-פי טיעוני בא כוח הנאשם, נעשו מאמצים מצד הנאשם להסיר את המחדלים ואף אושר הסדר תשלומים, אך עקב קושי לא הצליח הנאשם לשלם חובותיו בהתאם להסדר. בא כוח הנאשם הדגיש כי, אי התשלום למע"מ נבע מכשלון עסקי שנגרם בשל אשמת צדדים שלישיים, אשר לא שילמו את התמורה, וכי מצבו הכלכלי של הנאשם מנע ממנו לשלם חובותיו. לא אחת קבעתי כי אינני מקבל טענה כי קשיים כלכליים יכולים להיות נימוק לאי העברת הכספים למע"מ וכי חרף טענות בא כוח הנאשם בענייננו מצב כלכלי קשה אינו מהווה שיקול לקולא. מטיעוני בא כוח הנאשם עולה כי הנאשם ניסה להסדיר את חובו לרשות מע"מ אך כאמור בשל קשיים כלכליים לא עמד בהסדר ולא הסיר את מלוא המחדלים בכתבי האישום. עם זאת ניסיונות לחוד והסרת המחדלים בפועל לחוד. בענייננו יתרת קרו המס שנותרה לחובת הנאשם אינה מבוטלת והנאשם לא הצליח לשלמה, כאמור אין זה מעלה או מוריד אם הגורם לכך הינו מצב כלכלי קשה, כנטען. אינני מתעלם מניסיונות הנאשם אך לנאשם ניתנו הזדמנויות רבות באמצעות דחיות הדיונים במטרה להסיר המחדלים אך הנאשם לא צלח לנצלן. כמו כן, אין מחלוקת כי אין המדובר בכשלון חד פעמי, אלא בעבירות חוזרות ונשנות. העבירות בוצעו בשנים 1999 עד 2005 כאשר הנאשם היה המנהל הפעיל של הנאשמות, ואין לשכוח כי מדובר בשתי חברות שונות. כל זאת בשים לב לכך, כי לטענת באת כוח המאשימה, בעבר הוטלו על הנאשם שלושה קנסות מנהליים בגין ביצוע עבירות דומות. אומנם, כאמור, הנאשם הגיש חלק מהדו"חות החסרים למע"מ, אך סבור אני כי לאור מדיניות הענישה, העובדה שהנאשם בסופו של יום לא הסיר את המחדלים וכן העובדה שהתנהלות הנאשם גרמה למחיקת כתב אישום אחד והתליית ההליכים באחר, מן הראוי להטיל עליו מאסר בפועל בגין העבירות שביצע. ההלכה הפסוקה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון היא כי מדיניות הענישה הראויה בעבירות פיסקאליות הינה הטלת מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות, וזאת כדי להטיל אות של קלון על מצבו של העבריין. בא כוח הנאשם בטיעוניו פרש בפני את נסיבותיו האישיות של הנאשם, תוך שהוא מבקש מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו וטוען כי אלו צריכות להוות שיקול לקולא בהטלת עונשו של הנאשם. עם זאת, חרף טיעוניו בדבר ועם כל ההתחשבות במצבו של הנאשם, לא מצאתי כי יש בנסיבותיו האישיות של הנאשם כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי. כך למשל, אומנם נטען על-ידי בא כוח הנאשם כי בתו הקטנה של הנאשם סובלת מהיפוטוניה. עם זאת, לא נטען בפני כי הנאשם הינו הגורם היחיד המסוגל לטפל בבתו. אף טענת בא כוחו כי הנאשם מהווה את הסמכות ההורית במשפחתו אינה מעלה או מורידה לעניין מסקנתי. ראוי להשית עליו עונש בהתאם, שכן האמירה "אחידות הענישה" אינה אמירה סתמית. היא באה למנוע אי צדק בענישתם של נאשמים שהעובדות והנסיבות אשר מתקיימות לגביהן זהות או דומות. למעלה מן הצורך יוער כי, ייתכן שהייתי מגיע למסקנה שונה לו היה מסיר הנאשם את כל המחדלים בכתבי האישום וזאת בפרק הזמן הרב שניתן לו ולו התנהלותו בפני בית המשפט הייתה שונה. אין מקום גם ליתן כל משקל לחלוף הזמן באשר הסיבה להתמשכות ההליכים בשני התיקים נעוצה כל כולה בנאשם, שלא התייצב לדיונים אליהם הוזמן, החליף עורכי דין, ואף גרם לצורך בהתליית ההליכים. לאור האמור לעיל, לאחר בחינת ושקילת הטיעונים, אני סבור כי בנסיבות המקרה, העונש הראוי הוא עונש מאסר בפועל. אשר על כן, אני מטיל על הנאשמים את העונשים הבאים - על הנאשם 2 (לגבי שני התיקים): 12 חודשי מאסר בפועל. 12 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שהנאשם לא יעבור על העבירות בהן הורשע תוך 2 שנים, וזאת בהתאם לסעיף 52(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. קנס בסך 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים שווים. התשלום הראשון יהיה חודש לאחר סיום ריצוי עונשו וב- 10 לכל חודש לאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד לפרעון כל יתרת הקנס. על נאשמת 1 בת.פ. 7016/01: קנס בסך 100 ₪. על נאשמת 1 בת.פ. 6188/05: קנס בסך 100 ₪. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום מהיום.מיסיםעבירות מסמאסרמע"מ (מס ערך מוסף)