קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מיצוי הליכים לפני עתירה לפי חוק חופש המידע: בעתירה זו מבקש העותר לחייב את המשיבים למסור לו מידע בעניין בתי הכנסת בעיר חולון. העובדות: 1. העותר ואחרים הגישו כנגד המשיבים עתירה לבג"צ (בג"צ 2467/01) , בבקשה להורות למשיבים לפעול בכל האמצעים החוקיים לגביית החובות מבתי הכנסת אשר בעיר חולון. 2. ביום 6.11.01 ניתן פס"ד ע"י ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ, בו נקבע, בין היתר, כדלקמן: "עם זאת... הניח ב"כ המשיבים את דעתנו, כי העירייה פועלת לגביית המגיע מבתי הכנסת בעיר בגין חיובים שוטפים באגרות מים וביוב. כן הצהיר, כי מכאן ואילך יפעלו המשיבים, במסגרת הסמכויות הנתונות להם, גם לגביית חובות העבר. בנסיבות אלו החלטנו לעשות צו מוחלט, המורה למשיבים לפעול - ברוח הצהרת בא-כוחם לפנינו - לגביית החובות בגין אגרות מים וביוב מבתי הכנסת בעיר חולון." 3. א. העותר ביקש לדעת אם המשיבים קיימו את פסה"ד. ביום 19.2.02 פנה למשיב 2 (להלן גם: "ראש העיר") וביקש לדעת באיזה צעדים נקטו המשיבים, על מנת לגבות את חוב העבר בגין אגרות מים וביוב, מבתי הכנסת בעיר חולון. ב. ביום 19.5.02 פנה העותר פעם נוספת לראש העיר וביקשו להורות לממונה על ביצוע חוק חופש המידע לספק לו, ללא דיחוי, את המידע המבוקש. ג. ביום 8.10.02 פנה העותר בשלישית לראש העיר בטענה כי לא זכה להתייחסות על מכתבו. עוד הוסיף כי אם עיריית חולון לא תתחיל לגבות באופן מיידי את חובות העבר של בתי הכנסת בגין אגרות מים וביוב, תיאלץ עמותת "עם חופשי" לתבוע את עיריית חולון ואת ראש העיר באופן אישי על בזיון בית משפט. ד. ביום 8.12.02 השיבה משיבה 1 (להלן: "עיריית חולון"), באמצעות גב' עליזה קמינסקי, כי העירייה פועלת בכל דרך חוקית לגביית חובות עבר מבתי הכנסת, כולל ניתוקי מוני מים ואי חיבור מחדש לאלה אשר אינם משלמים. ה. ביום 19.12.02, במענה לפקס ששלח העותר, השיבה עיריית חולון כי אגף ההכנסות ממשיך לנתק מים לכל בתי הכנסת בעיר, וגובה גם עבור יתרות. 4. א. העותר, לטענתו, האמין לתשובות שקיבל מהמשיבים, ולתדהמתו, גילה בדו"ח ביקורת של משרד הפנים לשנת 2004 כי חובות המים של בתי הכנסת, אשר גבייתם אמורה היתה להתבצע על פי החוק, לא הצטמצמו אלא ההיפך, טפחו והגיעו לסכום של 4.1 מיליון ₪. ב. אי לכך פנה העותר, ביום 22.9.05, והפעם לממונה על ביצוע חוק חופש המידע, בבקשה לקבלת מידע במסגרת חוק חופש המידע. בבקשה זו ביקש העותר לקבל דו"ח מצב מעודכן (ממוחשב) על היתרות בגין תשלומי מים ואגרת ביוב של בתי הכנסת בחולון (נספח ח' לעתירה) (להלן: "הבקשה לקבלת מידע"). ג. בעוד הוא ממתין לקבלת החומר מכוח הבקשה לקבלת מידע, הוא פנה שוב לראש העיר, ביום 13.11.05, וביקש לדעת כיצד, למרות פסיקת בית המשפט, פועלת עיריית חולון בכל דרך חוקית לגביית חובות העבר מבתי הכנסת. ד. ביום 1.12.05 קיבל העותר, בתשובה לבקשה לקבלת המידע, את הדו"ח אותו ביקש, המראה כי סך חובות בתי הכנסת לאותו מועד מסתכמים בסכום של 3,908,590 ₪. ה. ביום 26.4.06 פנה העותר שוב למשיבים וביקש להעביר לידיו את רשימת בתי הכנסת בעיר, חובו של כל בית כנסת בגין מים ואגרת ביוב ופעולות שננקטו בכל מקרה. בנוסף על כך, ביקש העותר לקבל פירוט של תמיכות ישירות ועקיפות הניתנות מן העירייה לבתי הכנסת, להם קיימים חובות בגין מים ואגרת ביוב. ו. משלא נענתה פניית העותר, הוא שלח תזכורת נוספת, ביום 25.5.06, למשיבים, וביום 6.7.06 שלח מכתב נוסף למשיבים בו חזר על בקשותיו במכתביו הקודמים. 5. לאור האמור לעיל הגיש העותר את העתירה הנוכחית. בעתירה זו מבקש העותר לחייב את המשיבים למסור לו את המידע כדלקמן: א. רשימת בתי הכנסת בעיר חולון; ב. חובו של כל בית כנסת בעיר חולון בגין מים ואגרת ביוב; ג. פעולות גבייה שננקטו ע"י עיריית חולון בכל מקרה, חוב, בית כנסת בגין מים ואגרת ביוב (כגון: ניתוק, אי חיבור למונה וכל אמצעי אחר) ומועדיהן; ד. פירוט תמיכות ישירות ועקיפות הניתנות מאת עיריית חולון לבית ; כנסת לו חובות בגין מים ואגרת ביוב ו/או לעמותה המפעילה אותו. 6. העתירה נקבעה לדיון מקדמי ועד אותו מועד טרם הוגשה תגובה מטעם המשיבים. כבר באותה ישיבה (עמ' 1-2 לפרוטוקול), ועוד לפני שהוגשה תגובה, התחייבו המשיבים למסור לעותר את שתי דרישותיו הראשונות, היינו, רשימת בתי הכנסת בעיר חולון וחובו של כל בית כנסת בגין מים ואגרת ביוב. 7. המשיבים הגישו תגובה לעתירה ובדיון נוסף שהתקיים בבית המשפט טען ב"כ העותר כי המסמכים שהתקבלו אינם מספקים, ולא ניתן ללמוד מהם האם בוצעו הליכי גבייה, אם לאו. 8. לאחר הגשת סיכומים ניתן פסק דין זה. דיון: 9. העותר טוען, בתמצית, כי על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), הוא זכאי לקבל את המידע מהרשות הציבורית, כי על פי פסה"ד של ביהמ"ש העליון התחייבו המשיבים, כרשות ציבורית, לפעול לגביית החובות על פי דין, כי העותר פנה למשיבים בבקשה לקבל את המידע על מנת לבדוק אם הם קיימו את פסה"ד, אך המשיבים התעלמו מפניותיו. אי לכך, מבקש העותר, לקבל את העתירה. 10. המשיבים מתנגדים לעתירה. לטענתם, יש לדחות את העתירה על הסף משום שהם מסרו את כל החומר המצוי בידם לעותר והעתירה הפכה לתאורטית. יתירה מכך, לטענתם, העתירה היא מוקדמת שכן העותר לא מיצה את ההליכים ולא הגיש בקשה על פי חוק חופש המידע ומשום כך יש לדחות את העתירה. 11. לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה, לרבות טיעוני הצדדים בפני והסיכומים, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 12. עיון בעתירה מעיד כי היא הוגשה על בסיס חוק חופש המידע. בסעיף 15 לעתירה מפנה העותר לחוק תוך שהוא מפרט, במסגרת העתירה, התייחסויות רבות לאותו חוק. ניתן לקבוע בבירור כי העתירה היא לקבלת מידע, על בסיס חוק חופש המידע, מאחר והמשיבים, לטענת העותר, לא הגיבו לפניותיו. 13. עיון בפניותיו של העותר, כמפורט בפסק דין זה, מעיד בבירור כי הוא ידע להבחין היטב בין פניות לעיריית חולון ו/או לראש העיר, לבין פנייה לפי חוק חופש המידע. מרבית פניותיו נשלחו למשיבים וכשביקש לפנות לממונה על חופש המידע, עשה כן, כאמור, במפורש, כמפורט בנספח ח' לעתירה. אבחנה זו של העותר עולה גם בין פנייתו לממונה על חופש המידע (מיום 22.9.05 - נספח ח' לעתירה הנ"ל) לבין מכתבו שנשלח לאחר מכן, למשיבים, ביום 13.11.05 (נספח ט' לעתירה) והפניות הנוספות לאחר מכן, אשר הופנו לראש העיר ו/או לעיריית חולון. 14. על פי סעיף 7א לחוק, בקשה לקבלת מידע תוגש בכתב לממונה על העמדת מידע לרשות הציבור, או מי שהוסמך לכך על ידו. רק לאחר מכן, ועל בסיס החלטת הממונה, ניתן להגיש עתירה מנהלית. בענייננו, לא פנה העותר לממונה ומשום כך אין מקום לדון בעתירתו שכן היא מוקדמת. בעניין זה ראה רע"א 5806/06 עזבון המנוח נמירובסקי מיכאל ז"ל ואח' נ' אורי שימקו ואח' , בסעיף 17 לפסה"ד: "ואוסיף בעניין זה כי בענייננו, לא התקיימו גם התנאים המקדמיים הקבועים בחוק לצורך גילוי מידע מכוחו. סעיף 7(א) לחוק, שמתווה את סדרי הדין לבקשת מידע, קובע כי ... בפני בית המשפט קמא וכך גם בפנינו, לא הובאה ראיה כי נעשתה פניה בכתב לממונה על חוק חופש המידע בחברת החשמל וכי בקשה זו סורבה." בעניין זה ראה גם פסק דינה של חברתי, כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, בעת"מ (ת"א) 1263/05 יפית וייסבוך ואח' נ' הסנגוריה המחוזית, מחוז ת"א והמרכז, עו"ד יונה חייר ואח', , פס"ד מיום 3.4.05, שם נפסק כדלקמן: "לא מקובלת עלי עמדת ב"כ העותרים כי היתה חובה על הסנגורית המחוזית ו/או הארצית להפנות אותו למשרד המשפטים. הלוגו של משרד המשפטים מתנוסס על מכתבי המשיבות. ב"כ העותרים היה אמור להיות, לכן, מודע לכך שהסנגוריה המחוזית כמו גם הסנגורית הציבורית הארצית, אינן משמשות כממונה לפי חוק חופש המידע, ובכל זאת המשיך להתכתב עימן..." ובהמשך: "האם ניתן 'לדלג' על הפניה לממונה על חופש המידע כקבוע בחוק חופש המידע במקרים מסויימים? לפי חוק חופש המידע, הממונה ברשות אמור לרכז את החומר, למיינו ולמוסרו בצורה מסודרת לאזרח. יש טעם רב בקביעת מנגנון הפנייה ומתן החומר המוסדר בחוק חופש המידע. בית המשפט לא ימיין מסמכים, לא יפנה לצד ג' לקבלת תגובתו לפי חוק חופש המידע, לא יפקיע אדמות, לא יפטר פקידים ולא ישב כועדת מכרזים. אולם בית המשפט אינו משמש תחליף למשרד הרשות, לפקידיה ולסמכויותיה. תפקיד בית המשפט המנהלי הוא לפקח על מעשי הרשות או מחדליה, ולא לפעול במקומה. חריג מצומצם לכך יכול להיות, אם הרשות התייחסה במפורש לבקשה ולחוק וסירבה ליתן את המידע המבוקש... הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא, שבא-כוח העותרים, לא נקט בדרך שנקבעה בחוק חופש המידע לקבלת הקריטריונים ודרכי ההיקשרות עם עוה"ד, ואשר על כן, פנייתו לבית המשפט הינה מוקדמת מדי, ואני דוחה אותה". 15. אני שותפה לעמדתה של כב' השופט פלפל בפסה"ד הנ"ל, ואינני שותפה לעמדתו של כב' השופט שפירא בעת"מ 1299/05 , של בית המשפט לעניינים מנהליים חיפה, אשר צורף לסיכומי העותר ואשר אליו, בין היתר, מפנה העותר. ככל שהדבר נוגע לחוק חופש המידע, עליו מבוססת העתירה, היה על העותר לפנות לממונה על חופש המידע, כפי שפנה, במפורש, ביום 22.9.05 (נספח ח' לעתירה), פניה אשר עליה נענה. 16. אינני סבורה כי טענותיו של העותר בעניין "חובתם" של המשיבים להעביר את בקשתו לממונה על חופש המידע מהווה תחליף לפנייה ישירה של העותר לממונה על חופש המידע. טענותיו של העותר לעניין חובתם של המשיבים להשיב לו על פניותיו אינן במסגרת עתירה זו. טיעוניו במסגרת הסיכומים, המבוססים על חובת הרשות הציבורית להשיב לפניות הציבור, הפנייתו לחוק לתיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958, וכן הסתמכותו על פקודת העיריות (נוסח משולב), אינה יכולה להועיל לו בעתירה זו. אלה מדברים על חובת הרשות להשיב לעותר ועניינם, אם בכלל, בהליך אחר. לא מצאתי כי חובתם זו של המשיבים, הנטענת ע"י העותר, יכולה לשמש תחליף לפניית העותר לממונה על המידע ומשלא נעשתה פניה לממונה, אין מקום לעתירה. 17. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית. 18. לאור התנהלות המשיבים אשר, כרשות ציבורית, נמנעו מלהשיב לעותר על פניותיו הרבות, הכל כמפורט לעיל, אין צו להוצאות.מיצוי הליכיםחופש המידע