קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת שימוש בסודות מסחריים ע''י עובדים: רקע - ההליכים המוקדמים המבקשות/התובעות עובדות בשיתוף פעולה מלא ומתמחות במתן הכשרה מקצועית - בתחום עיבוד שבבי, מפעילים, כוונים CNC, מתכנתים, תיב"מ (תכנות בעזרת מחשב, סימטרון וסולדוורק קד קם מערכות), בקרת איכות, תכנות XYZ, תפ"י (תכנון פיקוח על ייצור), ועוד - ובהשמת עובדים בתחומים אלה, בעיקר תלמידי הקורסים של תובעת 1 (להלן: סטטוס). בתאריך 24.11.08 ניתן צו, במעמד צד אחד, למינוי עו"ד איגור גלידר ככונס נכסים (להלן: הכונס), לפי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999 (להלן: החוק), על מנת שיוכל להיכנס לעסקה של המשיבה 1 (להלן: תיב"מ), המופעלת ע"י המשיבים 2-6, מי שעבדו בעבר אצל המבקשות (להלן: העובדים לשעבר), וכן לחצרים של משיבות 4 ו-5, העובדות כעת כל אחת מביתה, כדי לצלם ו/או להעתיק כל חומר רלבנטי, הדרוש כראיה להוכחת ביצוע עוולה של "גזל סוד מסחרי", כאמור בסעיף 6(א)+ב(1) לחוק, או על ביצוע עוולה של "גניבת עין", כאמור בסעיף 1(א) לחוק; היינו - גרימה לכך שהשירות אותו נותנים העובדים לשעבר, במסגרת תיב"מ, ייחשב, בטעות, כנכס או כשירות שיש להם קשר למבקשות. זאת, במסגרת תביעה שהגישו המבקשות נגד החברה והעובדים לשעבר - לתשלום החזרי שכר, נזקים על פי חוק עוולות מסחריות, מתן חשבונות, צווי עשה וצווי לא תעשה קבועים וסעד הצהרתי - הכל בגין "מעשים חמורים" המיוחסים ע"י המבקשות לעובדים לשעבר, אשר היו עובדי המבקשות (להלן: הצו). בהחלטה על מתן הצו נקבע, כי דיון בסעדים הזמניים האחרים שהתבקשו יתקיים במעמד שני הצדדים. הצו ניתן מאחר שבתצהירים שצורפו לבקשה הוכח - ברמה הלכאורית שנדרשה למועד הוצאתו - כי למבקשות יש מאגר נתונים, שהוא בגדר "סוד מסחרי", כמשמעותו בחוק ובפסיקה, וקיים חשש של ממש לביצועה של עוולת גזל סוד מסחרי ע"י מי מהמשיבים. לכן, היה צורך להתיר תפיסת ראיות לביצוע עוולה זו, אשר היה חשש סביר להעלמתן, נוכח מחיקת תכתובות מחשב של משיבות 4-5 בעבר; הצו נכנס לתוקף רק לאחר הפקדת ערבויות, כפי שנקבע בו - הן ע"י המבקשות והן ע"י הכונס - והכונס הוסמך להיעזר, לצורך ביצוע הצו, באיש מחשבים מיומן, שאינו קשור למבקשות או למשרד בא-כוחן [ראו פרוט בצו]. כנדרש בצו, הגיש הכונס דו"ח על תוצאות החיפוש, שבוצע ביום 28.11.08 (בליווי שני שוטרים ושלושה אנשי מחשבים), במקום עסקיה של תיב"מ ובביתה של משיבה 5, גב' אירנה קונסטנטינוב (להלן: אירנה). החיפוש בביתה של משיבה 4, גב' אירנה סלדקוב (להלן: סלדקוב), לא בוצע עקב שינוי כתובת; הכל כמפורט בדו"ח הנ"ל (להלן: דו"ח הכונס). מדו"ח הכונס עלה, לכאורה, כי נתפסו במשרדי תיב"מ ובביתה של אירנה ראיות המצביעות על ביצוע עוולה של "גזל סוד מסחרי", שכן לצורך ביצוע עבודתן עבור תיב"מ החליפו ביניהן אירנה וסלדקוב רשימות תלמידים, מתוך מאגר הנתונים של המבקשות, שהוא בגדר "סוד מסחרי" שלהן, וקידמו את ענייני תיב"מ והמשיבים האחרים תוך ניצול סוד מסחרי זה באופן שפגע, לכאורה, ביתרון העסקי שהעניק מאגר הנתונים למבקשות. דיון ראשון במעמד שני הצדדים התקיים בתאריך 3.12.08, בפני כב' השופט נוהאד חסן. במעמד זה ניתן לבאי-כח הצדדים העתק של דו"ח הכונס והם הגיעו להסכמה דיונית, לעניין מיון משותף של החומר שנתפס, החזרת חלקו למשיבים וצילומו ע"י ב"כ המשיבים; הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה [עמ' 2, ש' 9-17]. בפגישה משותפת אצל הכונס, מיום 4.12.08, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, באשר להסכמה הנ"ל, כאמור בהודעת הכונס מיום 7.12.08 והפרוטוקול שצורף אליה. אין חולק, כי במעמד זה העתיקו משיבים 2 ו-5 את כל החומר שחפצו בו מתוך החומר שתפס הכונס [לא באי כוחם]. בדיון מתאריך 17.12.08 הוברר, כי ההסכמה הדיונית לא בוצעה על פי רוחה וכוונתה, בעטיים של המשיבים [ראו החלטת כב' השופט חסן, כמצוטט בעמ' 4; וכן החלטתנו מאותו יום, עמ' 8-9], ובדיון מתאריך 5.1.09 התברר, כי שוב היה פער בין המוסכם לבין האופן בו פעלו באי-כח המשיבים בעת מיון החומר שנתפס על-ידי הכונס. ב"כ המשיבים טען לפנינו, כי על אף שבישיבות למיון החומר הם לא שמו חומר בערימה של מסמכים שנויים במחלוקת, הם סבורים, כי מעבר לרשימות של תלמידים שנתפסו על-ידי הכונס, ככאלה, ושני מיילים, שאר החומר שנתפס לא רלוונטי [עמ' 11, ש' 2-3]. הכונס, שנכח בבית-הדין הבהיר, כי בשתי המזוודות המלאות שהביא אותו יום לאולם בית-הדין יש אוסף של רשימות תלמידים יחד עם תעודות ושיקים אישיים, שלהבנתו, מעידים על לקוחות של תיב"מ, שהם אותם תלמידים לשעבר של המבקשות [שם, ש' 7-9]. הוסכם, כי הצדדים ייפגשו פעם נוספת והמחלוקות יובאו הכרעתנו. זה המקום לציין, כי חלק נכבד מהחומר שנתפס כתוב ברוסית, על כן, ביקשנו את עזרת הכונס, השולט בשפה זו ובעברית, לשם הבנת תוכנם של הפריטים שנתפסו והרלבנטיות שלהם להוכחת העוולות הנטענות. באותה ישיבה נוכחנו לדעת עוד, כי על אף שהחברה אותה הקימו משיבים 2 ו-3 לאחר פרישתם מהמבקשות נקראת "תיב"מ", השם המפורש לא נמצא על רוב רובם של הפרסומים אודות קורסים שמעבירה תיב"מ, באמצעות המשיבים האחרים. קורסים שכמוהם מעבירה סטטוס, דוגמת קורס CNC. ב"כ המשיבים הציג לנו בדיון ברושורים וכרטיסי הביקור יחד עם לוח שנה, שבהם יש סמל מצויר - CNCE - וטען, כי אין עליהם את השם המפורש של החברה, תיב"מ, כי זה הלוגו המסחרי; ובלשונו: "תיב"מ פלוס - זה קיצור של המילים: תיכנות בעזרת מחשב, זה לא יכול להיות לוגו מסחרי אנו משתמשים ב- CNCE" [עמ' 11, ש' 15-18]. משיב/נתבע 2, מר ולדימיר גלפנד (להלן: גלפנד) - מי שהקים את תיב"מ באוגוסט 2007, בשותפות עם מר פיוטר שיינקמן משיב/נתבע 3, לאחר פרישתם מסטטוס - אף הוא הפנה אותנו בשעת הדיון לפרסומים השונים שמסר בא-כוחו [פליירים, כרטיסי ביקור, לוח שנה ועוד], וטען, כי את הקורסים מעביר חלק מחברת תיב"מ, הנקרא CNCE, אליו הוא מתייחס כאל מכללה. נדגיש: בפרסומים אלה, האות E מעוצבת שונה מהאותיות CNC, באופן המבליט רק אותן - CNC - כאשר המילים ""EDUCATION CENTER כתובות מתחתן בכתיב קטן, ובשום פרסום לא מופיע שם החברה תיב"מ, למעט על לוח השנה, שם מודפס בכיתוב קטנטן ועל רקע של פרחים צבעוניים, המפריעים לראיה: "Tibam Plus Ltd.". גם על לוח השנה הרישום הבולט ביותר הוא של האותיות CNC, המודפסות בלבן על רקע אפור, בעוד האותE נמצאת שם ברצף, בכיתוב שונה, אפור, ולעיתים על רקע אפור אף הוא. בצורה כזו גם מודפס בפירסומים בעיתונות או באינטרנט שהוצגו לנו. על כך אמר לנו גלפנד [שם, ש' 21-29]: "אנו הקמנו חברה שרשומה ברשם החברות שנותנת תמיכה טכנית ללקוחות. מי שמעביר קורסים זה חלק מהחברה שנקראת CNCE. יש לנו הדרכות אישיות ותמיכה טכנית ללקוחות מעבר לקורסים. אני מציג פרסומים נוספים שהם פליירים שיצאו להדפסה וחלק מהם פרסומים בעתונות וחלק באינטרנט. לשאלת בית הדין החברה שלנו קיימת מאוגוסט 2007 אבל בפרסומים כתוב 'מאז 1992' משום שאני אישית מתעסק בנושא של הדרכות נושאים טכניים מאז 1992. מכללת CNCE אינה אישיות משפטית. כל נייר שאנו מוציאים החוצה, כל הצעת מחיר חתום ע"י חותמת תיב"מ פלוס ואין נייר שהוא לא חתום ואין בו הסבר. בפרסום חייבים לציין שם חברה וכל הפרטים לדעתי, ואיך להשיג אותנו. הפרסום לא מיועד לתת את כל האינפורמציה. זו שיטת עבודה שלנו ותוצאות עבודה שלנו ולא הכל נותנים בפרסום, רק את החלק העיקרי. בלוח שנה מופיע שזכות קואופרייט היא על תיב"מ פלוס" לטעמנו, פרסום צריך להבהיר, ראשית כל, מי החברה שנותנת את השירות ומציעה את הקורסים. כאשר אינפורמציה זו לא מצויה בפרסום - מתוך בחירה, כהודאת גלפנד - יש תימוכין לטענת המבקשות, כי המשיבים רצו להטעות לקוחות וספקים לחשוב שהם פונים אליהם בשם החברות בהן התלמידים של קורסים כמו CNC הכירו את גלפנד, אירנה, סלדקוב והאחרים, הלוא הן המבקשות, שמשיבים 2-6 עבדו אצלן וככאלה הכירו אותם תלמידי הקורסים, להם הציעו המשיבים קורסי המשך. לכאורה, התנהגות זו אינה תמת לב ויש בה סוג של גניבת עין. טוב עשו המשיבים שהסכימו כבר באותו דיון להתחייב, כי בכל פניה של מי מהם לגורם כלשהו הוא יציג עצמו כמי שפועל תחת הנתבעת מס' 1 - תיב"מ פלוס בע"מ - לרבות בהתכתבויות בכתב עם נייר לוגו של החברה [עמ' 11, ש' 6]. אמנם, ב"כ המשיבים סבור, כי "התנדבו" להסכמה זו ללא כל חובה לעשות כן [שם, ש' 16-17], ברם, לדעתנו - התנהגות כזו מתבקשת מהחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. לפיכך, בסעיף 7 להחלטתנו, בתום אותה ישיבה, נקבע: "בהסכמת ב"כ הנתבעים - מחויבים הנתבעים לעשות שימוש בשם של הנתבעת מס' 1, 'תיב"מ פלוס בע"מ', בכל פניה שלהם אל גורם חיצוני, בעל פה או בכתובים, לרבות פרסום, מעתה ואילך." הצדדים שבו ונפגשו במשרדי הכונס, ומשהגיעו להסכמה אחת, בלבד, כי "רק המסמכים שהם במובהק רשימת לקוחות הם רלבנטיים" הגיש לנו הכונס דו"ח לעניין יתר החומר, ביום 11.1.09 (להלן: הדו"ח המפורט; ראו שם). הצדדים התיחסו לדו"ח המפורט בישיבת 12.1.09 [עמ' 16-20]. טענה נוספת היתה בפי המשיבים והיא, כי אין סמכות עניינית לדון בבקשה/תביעה נגד תיב"מ וגלפנד, בהעדר יחסי עובד-מעביד בינם לבין המבקשות/התובעות. ניתנה לצדדים הזדמנות לסכם בנושא זה בכתב ובפתח הישיבה הבאה, ביום 12.1.09, נדחתה הטענה, תוך שקיבלנו את עמדת התובעות, כפי שהובאה בתגובתן, בצרוף פסיקה; וכך החלטנו [עמ' 15-16]: "... מדובר בתביעה בגין טענות לגניבת 'סוד מסחרי' של התובעות, שאין חולק, כי היו המעבידות של נתבעים 3 - 5. עוד נטען לניצול הסוד לטובת עיסקו של נתבע 2, הלו היא נתבעת 1, אשר כל אחד מהמשיבים נמצא עימה בקשרים עיסקיים, נכון לעת הזו, אשר על טיבם חלוקים הצדדים. בית הדין קנה לעצמו סמכות ייחודית לדון בסכסוך משמדובר בטענות לגזל סוד מסחרי, כמשמעו בסעיף 6 לפרק ב' של חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, אשר סעיף 22(2) בו מייחד את הסמכות לדון בהן לבית הדין לעבודה, גם לאחר שנסתיימו יחסי עבודה, כאמור; והן מטעמים פרקטיים להגשמת כללי צדק והגינות, המחייבים את צרופם של צדדים שלישיים, העלולים להיות נפגעים בצו שינתן בנושא זה, על מנת שדעתם תישמע ותיבחן במכלול אחד יחד עם כל האינטרסים המעורבים, לפני שתינתן החלטה שיפוטית המשפיעה על זכויות המעורבים." בישיבה זו נחקרו קצרות המצהירים מטעם המבקשות, מר חיים פלדמן [על תצהירו - ת/1], וכן דניאל שמלב [ת/2]. לאחר מכן נשאר המותב בנוכחות הכונס, בלבד, כדי לעבור על החומר שברשותו. השארנו בתיק רק שתי דוגמאות לשימוש בסוד המסחרי [בי"ד1, בי"ד2] ואז נחקרו גם המשיבים: סלדקוב [נ/1], אירנה [נ/2], פיטר שיינקמן [נ/3] ומשיבה 6, גב' מינה מבל [נ/4]. בתום ישיבה זו הורינו לכונס לאפשר למבקשות לעיין בכל החומר שתפס (למעט הרשימות בסעיף 6 לדו"ח המפורט), משום שלדענו, אין הבדל בין רשימה מוכנה של תלמידים, ערוכה ומסודרת, לבין חומר גלם שיכול להרכיב רשימה כזו, המצביעה על שימוש שנעשה על ידי הנתבעים מתוך רשימות שהיו בידי התובעות, לכאורה. דוגמא לרשימות כאלה ראינו, למשל, באוסף של שמונה עמודים הכוללים טבלאות מודפסות, ממולאות בפרטים בכתב יד, מהשנים 2004, 2005, אשר סומנו יחד בי"ד1 וכן בכרטיסיות הכוללות רישומים בכתב יד שהחלו בשנים 2006, עם המשכים מהשנים 2007 ו-2008, 12 צילומים מדגמיים סומנו יחד בי"ד2 [החלטה בעמ' 36]. כזכור - תיב"מ הוקמה רק בשנת 2007. עוד החלטנו, כי הצדדים יסכמו בכתב באשר לסעדים זמניים נוספים שהתבקשו. בקשת ב"כ המשיבים לעכב את ההחלטה על עיון המבקשות בחומר שנתפס נדחתה, מאחר שהדברים שמענו וראינו באותה ישיבה חיזקו את הרושם הראשוני, מכוחו ניתן הצו, כי הנתבעים עשו שימוש בסוד מסחרי של המבקשות, הן אותן רשימות תלמידים מתוך מאגר ממוחשב, כאמור בסעיפים 8-11 לצו. אותן לקחה אירנה והעבירה לסלדקוב, על מנת שיציעו לאותם תלמידים שלמדו בסטטוס, לימודי המשך בתיב"מ, לכאורה ללא חשיפת העובדה שמדובר בחברה נפרדת - תיב"מ, ותוך ניצול הידע שנאגר ברשימות של סטטוס, על רצונם של אותם תלמידים [ההחלטה בעמ' 37]. וכך השיב מר חיים פלדמן, הבעלים והמנהל של התובעות, בחקירתו הנגדית [עמ' 23-24]: ש. זה נכון שמאגר התלמידים שניתן לפנות אליהם ולשכנע אותם, ניתן לדלות מהאינטרנט ומכל התוכנות של משרד הפנים, ממחלקה של דורשי עבודה באינטרנט וכדומה? ת. זה לא נכון כי אם זה היה כך, לא היינו משקיעים מליוני שקלים לצורך השגת אותם יעדים. ש. אני אומר לך שניתן להוציא מהאינטרנט רשימת שמות לפי חתך של מקום, איזור בארץ, שנת עליה, מין וגיל. אין לי דוגמא קונקרטית בפני בית הדין, אבל אני שואל אותך ברמה העקרונית, בהתחשב בהצהרה בתצהירים שלנו. ת. לא ניתן להוציא רשימות עם חתך של שנת עליה משום שיש חוק הגנת מאגרי מידע. בנוסף, החתכים שניתן להוציא מהאינטרט אינם ראויים לעבודה, כי הלקוחות שלנו הם לא מתבססים על פי חתך גאוגרפי, אותו ניתן להוציא מהאינטרנט, אלא הייחוד שלהם הוא ההתעניינות והרצון ללמוד של אותם אנשים בתחום הספציפי שאנו מעבירים ורצונם ללמוד מקצועות כאלה. זה מאוד ייחודי ולא קיימים חתכים כאלה בשום מקום חוץ מאשר ברשימות שעשינו מתוך העבודה השוטפת. ... ש. איפה הרשימות הללו, שאתה רוצה להגן עליהם וטוען שלקחו אותם? ת.   חלק מהם אנחנו צירפנו כנספחים לבקשה שלנו וחלק מהחומר מהמשרד שלנו נתפס במשרדים של הנתבעת מס' 1 ועוד. לא תארנו לעצמנו שנגלה את מה שמצאנו." [ראו גם עדות דניאל שמלב, עמ' 27, ש' 30 - עמ' 28, ש' 8]. חקירות המשיבים תמכו, לכאורה, במסקנה, כי השתמשו ברשימות של סטטוס לצרכי תיב"מ ואירנה אישרה, שהיומנים שנתפסו אצלה היו לרישום קשר עם התלמידים [עמ' 33, ש' 20 ואילך]. הסעדים הנוספים לאחר שבהליכים המקדמיים נענתה הבקשה הראשונה - למינוי כונס נכסים לפי החוק ועיון בחומר שנתפס - וכן הבקשה להורות למשיבים להשתמש בשמה של תיב"מ, בכל נייר פירמה וכל תעודה ו/או מסמך ו/או פרסום כדי למנוע הטעיה של לקוחות וספקים, ולמנוע זיהוי העובדים לשעבר, או מי מהם, כחלק מן המבקשות - בקשה שהמשיבים הסכימו לה, הצווים הנוספים אותם ביקשו המשיבות כסעד ביניים הם: (1) ליתן צו האוסר על העובדים לשעבר, או מי מהם, להתקשר עם מי מן התלמידים של המבקשות ו/או מי מעובדיהן, אשר "עבדו דרכם בכל דרך שהיא", וזאת למשך 24 חודשים מיום מתן הצו; (2) לא לעשות כל שימוש ברשימת לקוחותיהן של המבקשות וברשימת ספקיהן ולא לפנות אל לקוחותיהן ו/או תלמידיהן, בין הלומדים ובין אלה שלמדו ו/או נרשמו ללמוד, וזאת למשך תקופה של 12 חודשים מיום מתן הצו; (3) צווים למתן חשבונות ורשימות, ב-7 נושאים, ובהם: פרוט קורסים, פרוט תלמידים, שיחות טלפון, הנהלת חשבונות, מידע שמקורו בעסקי סטטוס, לקוחות וספקים ורשימת השמות אצל לקוחות המבקשות; (4) צווי מניעה וצווי עשה, כדלקמן: (א) לאסור על המשיבים לעסוק בשיווק קורסים של סטטוס במשך 9 חודשים לפחות; (ב) לחייב את המשיבים למסור כל מסמך, קובץ, מדיה מגנטית או כל אופן אחר בו אוחסן מידע הקשור עם התובעות; (ג) לאסור על המשיבים לפנות ללקוחות או תלמידים של התובעות בכל דרך ולהציע להם קורסים או כח אדם. בין לבין הגישו המשיבים "בקשה דחופה ביותר להורות על החזרת החומר לידי הנתבעים". משראינו בבקשה זו פן אחר של הבקשה לסעדים זמניים, שהצדדים אמורים לסכם לפי לוח זמנים שנקבע בהסכמה, הצענו לב"כ המשיבים להקדים את הסיכומים מטעמם, אך, הוא לא נקט באפשרות זו. הלכה למעשה, בסיכומיו, לא התייחס ב"כ המשיבים למכלול הסעדים הזמניים הנוספים שהתבקשו, כאמור לעיל, אלא, תקף שוב את הצו ואת ההחלטות לעיון במסמכים שנתפסו וכן בנושא הסמכות העניינית. לחזרה כזאת לא היתה כל הצדקה, שכן, היא קוראת לנו לשבת כערכאת ערעור על החלטותינו, שהתקבלו על סמך התרשמותנו מתמונת המצב הלכאורית, אשר עלתה מהחומר שהוצג לנו, בהתחשב בשלב הדיוני בו אנו נמצאים. למעלה מן הצורך נוסיף, כי לא רק שמשעה שניתן הצו, ובוצע, לא לנו להורות על ביטולו, הנה, לא מצאנו ממש בטענות המשיבים כלפי פגמים במעשי הכונס. הטענה, כי "תפס חומר 'עסיסי' כדי להוכיח את תביעת התובעות" [סעיף 5 לסיכומי המשיבים] מוציאה את דבריו מהקשרם ויש לקרוא את כל שנאמר מפיו [עמ' 18, ש' 13 - עמ' 19 ש' 8] ולא רק שתי שורות. מאחר שהיה עליו לתפוס חומר רלבנטי לעוולות שהוגדרו בצו היה צריך להפעיל שיקול דעת ולתפוס את החומר שיוכיח את התביעה, בהקשר זה; כך נעשה, לכאורה, כעולה מדו"ח הכונס, מהפרוטוקול ומהדו"ח המפורט, כמו גם מדבריו בדיון ומהמסמכים שפרש לנגד עיננו [ראו: בי"ד1, בי"ד2, כמייצגים]. לפיכך - אין ביסוס לפגם הנטען, בדבר "מינוי כונס נכסים לא מיומן שלא הבין את מהות ותכלית הצו" [מסעיף 38 לסיכומי המשיבים ואילך]. טענה שניה, בדבר פגם של "אי מינוי בעל מקצוע מיומן על ידי בית הדין" [מסעיף 50 לסיכומי המשיבים ואילך], מכוונת, כנראה, כלפי מי מבין אנשי המחשבים שנטלו חלק בתפיסה; ברם, לא הובאה, ולו ראשית ראיה, לחוסר מקצועיות כלשהו של מי שביצע את תפיסת החומר מהמחשב. משהצו התיר לכונס להשתמש באיש מחשבים מיומן, לשם ביצוע התפיסה, ובדו"ח הכונס נכתב שעשה כן על-ידי "שלושה אנשי מחשבים", אין די בהפרחת טענה בעלמא לעניין "חוסר מהימנות" והיה צריך לצקת תוכן לטענה ולפרט מדוע לא ניתן לראות את איש המחשבים כ"זרועו הארוכה" של הכונס, בהתאם לנוסח הצו. הוסיפו כטענה שלישית, פגם של "ביצוע חיפוש בחומר מחשב על ידי איש מחשבים שהיה בקשרים קודמים עם התובעת" [מסעיף 57 לסיכומי המשיבים ואילך]. שוב, לא הובאה כל עובדה לתמיכה בטענה זו - לא בתצהירי המשיבים, לרבות תצהיר גלפנד, ולא בחקירת מצהירי המבקשות. טענה רביעית, בדבר "צו חיפוש רחב היקף, כוללני ולא ממוקד" [מסעיף 61 לסיכומי המשיבים ואילך], עומדת, על פניה, בסתירה לציטוט מסעיף 13 לצו, החוזר במקומות שונים בסיכומי המשיבים, ממנו עולה, כי לא הותר לתפוס "כל חומר רלוונטי אשר יהיה דרוש להוכחת התביעה", כי אם, החיפוש הוגבל לראיה לביצוע עוולה לפי החוק. לעומת זאת - משנמצאו בחומר שנתפס תימוכין, לכאורה, לכך שאירנה ניצלה את הגישה שהיתה לה למאגר רשימות התלמידים של המבקשות לשם העברת תוכנן לידי סלדקוב, עבור תיב"מ, שבבעלות גלפנד ושיינקמן, וכך גם משיבה 6, ראוי - לדעתנו - להגביל, במידה, את השימוש העסקי שיעשו המשיבים בסוד המסחרי של המבקשות. איננו מקבלים את הטענה, כי הרשימות של סטטוס כמוהן כרשימת בוגרי אוניברסיטה, המתפרסמת באינטרנט. סטטוס לא פרסמה בציבור את רשימות התלמידים שלמדו אצלה, בין אם המבקשות דאגו אחר-כך להשמתם במקומות עבודה מתאימים ובין אם לאו. הנתונים המסוימים, שנשמרו במחשבי סטטוס, נשמרו לשימוש פנימי של עובדי המבקשות, מדרגת רכז ומעלה, ואין להתייחס אליהם כאל "ספר פתוח" לכל דיכפין. בשוק תחרותי, אף אם לא ניתן למנוע לחלוטין שעובד יפרוש ממקום עבודה אחד ויעבור לעבוד באותו תחום, במקום אחר, וודאי ניתן להציב רף הדורש מאותו עובד שלא לעשות שימוש ברשימות מיוחדות, אשר נערכו במקום עבודתו הראשון - לצרכי המעביד ולפי חתכים ספציפיים, הנלמדים מראיונות אישיים ולא ממקורות גלויים - ולנצלם לשם יצירת "מלאי לקוחות" התחלתי זמין עבור מקום עבודה חדש. מאחר שהמשיבים לא הגיבו בסיכומיהם לצווים השונים שהתבקשו כסעד זמני, ניתן היה להורות כמבוקש, אבל, מצאנו שלא יהא זה נכון או צודק, בתחשב בכך שחלק מהצווים המבוקשים, כסעד זמני, זהים לסעד הסופי המבוקש וחלק הינו בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת". מתן חשבונות בסיכומיהן עתרו המבקשות לסעד זמני של "צווים למתן חשבונות ורשימות". לבד מהעובדה, שסעד ביניים שכזה לא נתבע בין ארבעת ראשי הסעד שפורטו בבקשה [סעיפים א-ד' לפתיח לבקשה, שהוגשה ביום 19.11.08], על אף שבכותרת כתב התביעה, שהוגש באותו יום, נרשם כחלק מ"מהות התביעה" גם "מתן חשבונות" והסעדים האמורים פורטו בסעיף 88, שם, ובסעיף 105 לבקשה - דומה, כי המבקשות מערבות כאן מין בשאינו מינו. יש להפריד בין הקורסים לתלמידים. הסעד של מתן חשבונות נקלט בשיטתנו, לרבות במערכת בתי-הדין לעבודה, כל אימת שאין בידי תובע אפשרות להגיש תביעה על סכום מוגדר בשל אי ידיעתו את מצב החשבונות ובלבד שהוא זכאי לקבלת חשבונות. על כן, כידוע, תביעה למתן חשבונות מתבררת בשני שלבים - בשלב הראשון מתבררת השאלה אם קיימת חובה להגיש חשבונות, כנתבע, ואם הובררה חובה זו יוציא בית-הדין החלטה המחייבת מתן חשבונות. אחרי הגשת החשבונות מתחיל השלב של בירור החשבונות, אם התובע אינו מודה בנכונותם, ואחרי הבירור יינתן פסק-דין, המחייב את הנתבע בסכום שבו הוא חייב לפי החשבונות. תביעות למתן חשבונות מקובלות ורווחות ביחסי שותפות, אך, הן נדירות ביחסי עובד-מעביד, אם כי, ניתן להעלותן על הדעת מקום בו חלק מהשכר נקבע באחוזים [פסה"ד בעניין ידיעות אחרונות לעיל; דב"ע נו/3-140 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ - ד"ר ליאונרד שור פד"ע ל 152, 160 וכן דב"ע מח/97-3 מלבר - הסתדרות הנוער העובד והלומד [פורסם במאגרים המשפטיים]]. משאמרנו זאת, צריך להסיף ולציין, כי מכח החוק יש הסדר ספציפי, לפיו - "בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע, בדרך שנקבעה בתקנות, במתן דין וחשבון לתובע לגבי פרטי העוולה" [סעיף 15 לחוק]. בהתאם לכך, רשאי שופט, לבקשת תובע - "אם ראה כי קיימת זכות לכאורה, ליתן צו למתן דין וחשבון, אשר בו יורה לנתבע למסור פרטים וחשבונות הנוגעים לבירור התובענה, לרבות פרטים בדבר ... מועדים וכמויות של רכישות ומכירות" [תקנה 1(א) לתקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), תש"ס-1999]. זכות לכאורה קיימת למשיבות רק ביחס לרשימות התלמידים, הן אלה הערוכות כבר ככאלה, והן אלה שניתן להרכיב משמות התלמידים בתפזורת, לפי נתונים שנאספו ממאגרי המבקשות. הבקשה הגורפת להוצאת צו למתן חשבונות, כסעד זמני - נדחית, אפוא. בד בבד הננו מחייבים את המשיבים לפרט בתצהיר, בתוך 30 יום, פרוט של שמות כל התלמידים אליהם פנו, ואותם קיבלו לקורסי המשך, על יסוד רשימות שהושגו מהמבקשות. בתצהיר יפורטו גם הרווחים בגין כל תלמיד כזה. בהתאם לפרטים שיתקבלו יוכלו המבקשות לחזור ולבקש פרטים נוספים, ככל שיעלה צורך להשלים פרט זה או אחר, אשר נכון לרגע זה לא ראינו לחייב במסירתו. הגבלת חופש העיסוק כפי שנאמר במקרים קודמים - סוגיית חופש העיסוק זכתה לדיון מקיף הן בבית המשפט העליון [ראו: ע"א 6601/96 AES SYSTEMS INC - סער, פ"ד נד (3) 850; (להלן - עניין סער)] והן בבית הדין הארצי לעבודה [ראו: ע"ע 164/99 דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ - רדגארד בע"מ, פד"ע לד 294; (להלן - עניין צ'ק פוינט)]. בעניין סער קבע הנשיא ברק את הכללים הבאים [בסעיף 31 לפסה"ד]: " ... את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות הבאות: ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על 'אינטרסים לגיטימיים' של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את 'תקנת הציבור'; שנית, 'האינטרס הלגיטימי' של המעביד - הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד - הוא אינטרס 'קנייני' או 'מעין קנייני' של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת 'האינטרסים הלגיטימיים' יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל'אינטרסים הלגיטימיים' של המעביד אינה מוחלטת. היקפה נקבע על פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, תחומה וסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד 'אינטרס לגיטימי' שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על כן, הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ('אי תחרות כשלעצמה') נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר 'אינטרס לגיטימי' ביסודה, ועל כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או מידתיותה של אותה הגבלה ". עוד נקבע בעניין סער [בסעיף 26, שם], באשר לאמצעי המגביל את חופש העיסוק של העובד, כי: "האמצעי המגביל צריך להיות מותאם ל'אינטרס הלגיטימי' הראוי להגנה, ואל לו לחרוג ממנו (מבחן הזמן, המקום והסוג). בעניין זה יש להתחשב גם ב'אינטרסים הלגיטימיים' של העובד. אין להכיר בהגבלה השוללת מהעובד את יכולת העבודה בתחום מיומנותו. אין להצדיק הגבלה ששוללת מהעובד את יכולת השתכרותו" ובעניין צ'ק פוינט קבע כב' הנשיא אדלר [שם, בעמ' 312]: "לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות ...". היינו, בניגוד למצב שנתן תוקף לתניות הגבלת עיסוק, אלא, אם הוכח שאינן סבירות, התהפך הנטל וההנחה היא שלתניה חוזית, המגבילה עיסוקו של עובד, אין תוקף, אלא, אם יעמוד המעביד בנטל ויוכיח שהתניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו. אם וכאשר יעבור המעביד את המשוכה הזו, תמשך הבדיקה לעניין סבירותה של התניה, בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר. בעניין צ'ק פוינט הגדיר הנשיא אדלר ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי", הגם שהדגיש, כי אין זו רשימה סגורה. הדוגמאות הן "סוד מסחרי" (לפי ההגדרה המצומצמת ל"סוד" כפי שנקבעה בחוק); "הכשרה מיוחדת" (מקום בו השקיע המעסיק משאבים מיוחדים ויקרים באופן חריג בהכשרת העובד); "תמורה מיוחדת" (מקום בו העובד קיבל תמורה מיוחדת, שניתן להצביע עליה, עבור התחייבותו להגבלת את עיסוקו); ו"חובות תום הלב והאמון" (מתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש, תוך הדגשה, כי חובת האמון החלה על עובדים מטילה נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובה החוזית הרגילה לנהוג בתום-לב). המשקל הניתן לחובות תום הלב, בהקשר זה, הורחב, במידה מסוימת, בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גירית [ע"ע 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב ואח' ([פורסם במאגרים המשפטיים]; להלן: עניין גירית)]. באותו מקרה הוגבל עיסוקם של העובדים למשך 12 חודשים, בהסתמך על שני אינטרסים שהוכרו כ"לגיטימיים": האחד, בלעדיות הקשר שבין המעסיק לשעבר לבין הספק הרלוונטי, קשר שנמשך כארבעים שנה ואשר אותו ניסו העובדים לנכס לעצמם; השני, חוסר תום הלב הקיצוני של העובדים, אשר "במהלך עבודתם אצל המעסיק קשרו קשר - תרתי משמע - עם הסוכן הראשי של מעסיקם לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה" [עניין גירית, בסעיף 12 לפסק-הדין]. נציין, כפי שהדגיש הנשיא אדלר בעניין צ'ק פוינט, כי אותן חובות - גם אם בדגשים שונים והיקפים אחרים - חלות גם לאחר סיום יחסי העבודה. ברם, בהעדר תנייה חוזית להגבלת עיסוק, על מנת שיינתן צו המגביל את העיסוק, אף ללא תנייה מפורשת, יש צורך בקיום נסיבות מיוחדות, אשר המחוייבות להימנע מתחרות עולה מתוכן. בהתחשב בהלכות דלעיל, נבדוק, אם יש הצדקה להגבלת העיסוק במקרה שלפנינו, כאשר לצורך כך עלינו לשאול את השאלות הבאות: א. האם עמדו המבקשות בנטל המוטל עליהן, והוכיחו קיומו של "סוד מסחרי", או "אינטרס לגיטימי" אחר, המצדיקים הגבלת עיסוקם של המשיבים, כמבוקש; ב. האם ההגבלה המבוקשת הנה סבירה, מבחינת משכה והיקפה, בהתחשב גם בעובדה שאין מחוייבות חוזית מפורשת להימנע מתחרות; ג. האם מאזן האינטרסים מצדיק הוצאת צווים זמניים, בהתחשב גם במועד בו התבקשו. קיומו של "אינטרס לגיטימי" סוד מסחרי ה"אינטרס הלגיטימי" הראשון לו טוענות המבקשות הנו קיומו של "סוד מסחרי - רשימת התלמידים של סטטוס. כבר אמרנו, שמקובלות עלינו טענות המבקשות, כי רשימות התלמידים שלמדו בקורסים של סטטוס הינן סוד מסחרי, כהגדרתו בחוק ובפסיקה. סעיף 5 לחוק מגדיר "סוד מסחרי" כך: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו" וכבר נקבע בעניין צ'ק פוינט [סעיף 25 לפסה"ד], כי: "...על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד'... אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי...". כפי שנאמר לעיל - לאחר עיון במסמכים ושמיעת העדים, נחה דעתנו, כי - לכאורה - ניתן לראות ברשימת התלמידים של סטטוס - גם כאשר נמצאו ב"פיזור" בין מסמכים ולא ברשימה ערוכה - משום "סוד מסחרי". אין מדובר, במקרה זה, בהגנה הקיימת לעובד בסעיף 7(א)(1) לחוק, הקובע, שאדם לא יהיה אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים. כאן עניין לנו - לכאורה - לא בידע, כי אם בניצול "מן המוכן" של מאגר הנתונים של המבקשות לצרכי המשיבים, על אף שהאינפורמציה בו, שהקלה על מציאת קהל היעד לקורסים שרצו המשיבים להעביר, לוקטה בעמל רב משך מספר שנים ונשמרה ע"י המבקשות באמצעים סבירים, כפועל יוצא מהקורסים שהעבירה סטטוס לתלמידיה השונים, שהיוו לקוחות פוטנציאליים לקורסים עתידיים ולהשמה, בהתאם לתחומי התעניינותם. תום לב ואמון יש עוד לדון בחובות תום הלב וההגינות, אשר אין חולק, כי חלות על משיבים 2-6, גם לאחר סיומם של יחסי העבודה עם המבקשות, או מתן השרות להן. כפי שקבעה כב' השופטת ארד בעניין גירית: "יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלו על ידי המשיבים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני' אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו. במיוחד כן, בשים לב לכך שהיו בעלי תפקידים ניהוליים בכירים בחברה ובעיקר בתחום שיוחד לקשרי המסחר עם קרונה". יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו והמקרה שלפנינו נראה, לכאורה, דומה לעניין גירית במובן זה שהעובדים לשעבר באו בחצריהן של המבקשות ויצאו מהן "ונתח בידם" הוא רשימת הלקוחות המעוניינים בתחומים שתיב"מ הוקמה לשמם. צרוף מעשי המשיבים זה לזה מגלה התנהגות בחוסר תום לב זועק, כפי שהיה בעניין גירית. בהחלטה מיום 10.2.04, בתיק עב 2393/04, בש"א 2334/04 (אזורי ת"א), פרודקטיב משאבי אנוש בע"מ ואח' - ברק ענבר, [פורסם במאגרים המשפטיים], נקבעה, כאינטרס לגיטימי, לכאורה, שמירה על קשר אישי עם לקוחות, שהנו משמעותי במתן השירות בענף כוח האדם. אינטרס המחייב שלא לאפשר לעובד, במשך תקופה קצרה שלאחר סיום עבודתו, לנצל בחוסר תום לב את הקשר האישי שיצר, במהלך עבודתו, עם לקוחות המעביד לשעבר, לצורך עסקו העצמאי החדש. נמצא, שבהגבלה מסוג זה אין, למעשה, פגיעה ישירה בחופש העיסוק, שהרי העובד לשעבר רשאי לעסוק בכל עיסוק שיחפוץ בו, לרבות בענף של מעבידו ולרבות באמצעות עסק עצמאי חדש. כל שיש בכך הוא הגבלה מסוימת - ומוגבלת בזמן - של החופש להתחרות (הנובע מחופש העיסוק), לצורך הגנה על אינטרס לגיטימי של המעסיק הקודם. אותם שיקולים טובים אף לתחום העיסוק של הצדדים שלפנינו. איננו מוצאים לנכון להגביל את עיסוקם של מי מהמשיבים באופן שלא יאפשר להם לשווק קורסים בהם עוסקות גם המבקשות. לא הוכחה זיקה בלעדית שלהן לתחומים אלה, נהפוך הוא, נראה שגלפנד, למשל, הועסק על ידן בשל ידיעותיו והתמחותו בתחומים האמורים. מנגד, אף אם נאמץ את הגישה הדוגלת בכך שאין "מונופול" על תלמיד זה או אחר וניידות היא מבורכת ומחוייבת המציאות, הדבר נכון כשהבחירה היא של התלמיד ולא כשפונים אליו בהצעות יזומות. יש הצדקה למנוע קיצורי דרך על-ידי עובדים לשעבר, הפותחים עסק עצמאי או עוברים לעבוד עם מעביד אחר, ולוקחים עימם לשם שיפור נקודת ההתחלה, רשימת לקוחות של המעביד הקודם, במקרה זה תלמידים, שהוכנו באופן מיוחד. כאן נערכו הרשימות ונלקחו מהם השמות על יסוד נתנים שנמסרו למבקשות מפי תלמידיהן, וכך נוצר מאגר עם פילוח ייחודי של אותו מצבר אנשים אשר רכש מיומנות ספציפית והביע רצון להמשיך להשתלם באותו תחום. הידיעה על קיומו של לקוח פוטנציאלי שכזה, להיות תלמיד בקורסים נוספים - כאשר היא נובעת מהצצה למאגר - הינה שימוש שלא כדין בסוד מסחרי, כהגדרתו בסעיף 5 לחוק, משום שמדובר במידע עסקי, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, ואשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו - פה המבקשות - שנקטו אמצעים סבירים לשמור על סודיותו. ההתנהגות המתוארת בפסיקה לעיל דומה להתנהגות שהוכחה ביחס למשיבים שלפנינו. לעניין "גניבת עין" - נעיר, כי סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, מקנה לבית-הדין סמכות לדון רק בתובענה שעילתה בהפרת הוראות פרק ב' לחוק, הדן בסוד מסחרי. עילה של "גניבת עין" מצויה בסעיף 1 שבפרק א' לחוק עוולות מסחריות, וסעד של פיצוי כספי בגינה, ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 13 לחוק זה, המצוי בפרק ג' לחוק זה, אינו בסמכותו העניינית של בית-דין לעבודה. יחד עם זאת, ניתן להסיק מהתנהגות הגובלת ב"גנית עין" כראיה, לכאורה, לגניבת "סוד מסחרי", למנוע מהתלמידים אליהם פנו המשיבים מלהבחין, במבט ראשון, כי מי שפונה אליהם, המוכר להם מקורס שעברו בסטטוס, משווק להם כעת קורס המשך אצל חברה אחרת, תוך שימוש בסוד המסחרי של סטטוס. סוף דבר הואיל ומצאנו שהיה, לכאורה, שימוש ב"סוד מסחרי" של המבקשות, ע"י המשיבים, וניצולו לטובת תיב"מ ועסקיה, שלא כדין - אנו מטילים על המשיבים צו מניעה זמני, האוסר על כל אחד מהם להשתמש בנתונים מתוך רשימות התלמידים של המבקשות, בכלל, ובנספחים ה', ו' לתצהיר פלדמן, בפרט. כיוון שמדובר בשימוש שלא כדין בסוד מסחרי - אין להורות על החזרת החומר הראייתי לידי מי שמידו נתפס; ונעיר - במקרה זה, נוכח ההסכמה הדיונית, אשר איפשרה למשיבים לצלם כל מה שרצו מתוך החומר האמור, והעובדה שכך, אכן, עשו - ניטל במידה רבה העוקץ של תוצאות צו התפיסה ופחתה יכולת המעקב על כך שהמשיבים לא ימשיכו לנצל לרעה את הרשימות שהשיגו ממאגרי המבקשות. החלטנו על הוצאת הצווים, למרות שתיב"מ הוקמה באוגוסט 2007, והפניי לבית-הדין נערכה רק בשלהי שנת 2008, מאחר שיחסי המשיבים עם המבקשות נותקו בזה אחר זה במהלך התקופהמאמצע 2007 ועד 30.9.08 [משיבה 6], והתכתובות המעבירות את רשימות התלמידים בין אירנה לבין סלדקוב הוחלפו לאחרונה, בתאריך 13.10.08. כמתואר למעלה, התרשמנו שהיה סוג של "גניבת עין" בפרסומים של תיב"מ, תוך הצנעת שמה - במקרה הטוב - והעלמתו, על פי רוב. בנושא זה יש להסתפק בהתחייבותם של המשיבים, כפי שניתנה לפרוטוקול וכשתקף בהחלטה מיום 5.1.09. למען הסר ספק, נחזור ונבהיר, כי קביעותינו דלעיל, בנושאים עובדתיים או משפטיים, הינן רק בגדר קביעות לכאורה ואין בהן כדי לקבוע מסמרות באשר לכלל המחלוקות בין הצדדים, שילובנו במסגרת ההליך העיקרי. המשיבים - יחד ולחוד - ישתתפו בהוצאות הנתבעות, בגין בקשה זו, בתשלום 3,000 ₪ שכ"ט עו"ד, בצרוף מע"מ כדין, ללא תלות בתוצאות התובענה העיקרית. סוד מסחרי