קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעבר ממעמד תושב האזור למעמד תושב ארעי: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית המופנית כנגד החלטת משרד הפנים שלא לשדרג את מעמדו של עותר 2 (להלן - העותר), שהִנו תושב אזור יהודה ושומרון (להלן - האזור), למעמד של תושב ארעי על-פי אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, במסגרת ההליך המדורג של איחוד משפחות עם רעייתו, עותרת 1, תושבת ישראל (להלן - העותרת). החלטת הממשלה 1813 מיום 12.5.02, וחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, שבא בעקבותיה ואשר נכנס לתוקף בחודש אוגוסט 2003, אינם מתירים הענקת רישיון לישיבת ארעי וישיבת קבע בישראל לתושבי האזור, או על שדרוג מעמד שניתן לתושב האזור ערב החלטת הממשלה, זאת בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק הוראת השעה. הפסיקה הכירה באפשרות לשדרג מעמדו של מוזמן בהליך של איחוד משפחות, אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע מחמת טעות או בשל עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב (עע"ם 8849/03 ועע"ם 8676/06 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין (2.6.08)). בעקבות הפסיקה האמורה פנו העותרים למשיב בשנת 2008 בבקשה לשדרג את מעמדו של העותר, בטענה כי הלה היה זכאי לשדרוג מעמדו בישראל למעמד של תושב ארעי, זאת עוד בסמוך לתחילת שנת 2002, דהיינו - לפני המועד הקובע, וכי המעמד לא שודרג בשל עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב. משנדחתה בקשת השדרוג, הוגשה העתירה דנן. הרקע המשפטי 2. אסקור תחילה את הרקע המשפטי הנוגע להליך של איחוד המשפחות, בזיקה למגבלות שהוטלו על הליך זה בחוק הוראת שעה, ובכל הנוגע לשדרוג המעמד של מי שמצויים בהליך האמור. בהקשר זה אפנה לסקירת הרקע המשפטי, כפי שהובא על-ידי בפסקי-דין קודמים. 3. סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן - חוק הכניסה לישראל), מורה כי הסמכות להענקת רישיונות ישיבה בישראל ל"מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה", נתונה לשר הפנים או למי שהוסמך על-ידו. הקניית מעמד של תושבות בישראל לתושב זר, במסגרת הליך של איחוד משפחות, נובעת מזכותו החוקתית של בן-הזוג הישראלי לחיי משפחה (בג"ץ 2028/05 עמארה נ' שר הפנים ). הקניית המעמד נעשית בהליך המכונה "ההליך המדורג", שהותווה בנהלים שהוציא משרד הפנים. הליך זה מסדיר בקרה ופיקוח לאורך זמן ובשלבים, ונפרש על-פני תקופה כוללת של שהייה בישראל, על-פי היתרים ואשרות, למשך חמש שנים ושלושה חודשים. נקבעו בו קריטריונים המחייבים, בין-השאר, בדיקת כנות הקשר שבין המזמין למוזמן, מרכז החיים של המזמין (ולאחר תחילת ההליך - אף מרכז חייו של המוזמן) והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. הקריטריונים האמורים נבחנים עם הגשת הבקשה ולאורך כל תקופת ההליך המדורג - הן במעבר משלב אחד למשנהו והן במשך כל שלב ושלב (בג"ץ 3648/97 סמטקה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, בעמ' 787-788). 4. בהתאם לנוהל ההליך המדורג, עם אישורה של בקשה לאיחוד משפחות, מונפקים לבני המשפחה המוזמנים היתרים ואשרות לשהייה בישראל לתקופות ביניים. בתום תקופת שהייה מצטברת של חמש שנים ושלושה חודשים, על-פי ההיתרים והאשרות, אמור להסתיים ההליך המדורג במתן מעמד של תושב קבע בישראל למוזמן. בכל הנוגע למוזמנים שהִנם תושבי האזור, קבע הנוהל, עד לשנת 2002, שלוש תקופות ביניים למתן ההיתרים. בתקופה הראשונה נופק למוזמנים אישור לקבלת היתר מהמפקד הצבאי, על-פי תחיקת האזור, לשהייה בישראל. היתר זה מכונה "היתר מת"ק" (ממינהלת התיאום והקישור), והוא ניתן בשלב ראשון לשנה. בתקופה השנייה ניתן למוזמנים היתר מת"ק לתקופה של חמישה-עשר חודשים נוספים. בתקופה השלישית, בתום תקופות שהייה של עשרים ושבעה חודשים בישראל על-פי ההיתרים, אמורים המוזמנים לקבל אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לתקופה של שלוש שנים, על-פי הוראת תקנה 6(ה) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974. בתום תקופת שהייה מצטברת של חמש שנים ושלושה חודשים, על-פי ההיתרים והרישיונות הנ"ל, אמור להסתיים ההליך המדורג במתן מעמד של תושב קבע בישראל, דהיינו - בהענקת אשרה ורישיון לישיבת קבע מכוח סעיף 2(א)(4) לחוק הכניסה לישראל (על שלבי ההליך המדורג ראו: בג"ץ 2208/02 סלאמה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 950, 954). כפי שיפורט להלן, על שדרוג המעמד בשלבים השונים הוחלו מגבלות החל משנת 2002, תחילה - בהחלטת ממשלה, ובהמשך - על-פי חוק. 5. החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.02 (להלן - החלטת הממשלה), קבעה כי משרד הפנים, בשיתוף עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, יגבש מדיניות חדשה לטיפול בבקשות לאיחוד משפחות, וכי עד לגיבוש מדיניות זו בנהלים, או בחקיקה חדשה במידת הצורך, לא תתקבלנה בקשות חדשות של תושבי הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד של תושב או מעמד אחר, ואף לא תאושרנה בקשות שהוגשו ערב החלטת הממשלה. ההחלטה נתקבלה, כפי שצוין בה, "לנוכח המצב הביטחוני ובשל השלכות של תהליכי ההגירה וההשתקעות של זרים ממוצא פלסטיני לישראל". בהתייחס לבקשות הנמצאות בהליך המדורג, נקבעה בהחלטת הממשלה הוראת מעבר בדבר הקפאת מעמדם של המוזמנים, ללא אפשרות לשדרוג המעמד, כדלהלן: "בקשות הנמצאות בהליך המדורג - בתקופת הביניים יוארך תוקפו של היתר שניתן, וזאת בכפוף להיעדר מניעה אחרת. לא יהיה שדרוג למעמד גבוה יותר". 6. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן - חוק הוראת השעה), שנכנס לתוקף בחודש אוגוסט 2003, ואשר תחולתו הוארכה מעת לעת, אסר בעניינם של תושבי האזור על הענקת מעמד לפי חוק האזרחות, הנפקת רישיון לפי חוק הכניסה לישראל ומתן אישורים על-ידי המפקד הצבאי של האזור, וקבע בסעיף 2 לאמור: "בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות, ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב כאמור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור". בתיקון מס' 2 של החוק, מיום 28.3.07, הורחבה ההגבלה, בנוסף לתושב האזור, גם "לאזרח או תושב של מדינה המנויה בתוספת" (אירן, לבנון, סוריה ועיראק). סעיף 3 לחוק, כפי שתוקן מעת לעת בחקיקת סעיפים 3א - 3ה, מחיל סייגים שונים על הוראת סעיף 2, ומתיר הענקת היתרים או אשרות לשהייה בישראל בנסיבות מיוחדות שנמנו בסעיף, וביניהם: לשם מניעת הפרדת המוזמן מבני משפחתו, במגבלות הגיל שנקבע (עד 14 לקטינים, מעל 35 לגברים ומעל 25 לנשים); מטעמים הומניטריים מיוחדים, בכפוף להמלצת ועדה מקצועית; ובנסיבות הקשורות באינטרסים של המדינה. כן התיר החוק מתן היתרים לשהייה זמנית בישראל, לשם טיפול רפואי, לצורך עבודה או למטרה זמנית אחרת. סעיף 4 לחוק הוראת השעה מסייג את הוראת סעיף 2 בעניין בקשות תלויות ועומדות לאיחוד משפחות. סעיף 4(1) - הרלבנטי לענייננו - מתיר לחדש אך היתרים ואישורים שהיו תקפים ערב תחילת תוקפו; וסעיף 4(2) לחוק הנ"ל אף מאפשר הנפקת היתרי מת"ק, והיתרים אלו בלבד, למי שהגישו בקשות לאיחוד משפחות לפני החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.02, ושטרם ניתנה בעניינם החלטה עד למועד האמור; וכך מורה הסעיף: "על אף הוראות חוק זה - רשאי שר הפנים או מפקד האזור, לפי העניין, להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה, בהתחשב, בין-השאר, בקיומה של מניעה ביטחונית כאמור בסעיף 3ד; רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב אזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א' בסיוון התשס"ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בעניינו, ובלבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראת פיסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל". עתירות כנגד החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה נדחו בבג"ץ 7052/03 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (ניתן ביום 14.5.06). 7. בשורה של פסקי-דין שניתנו בשעתו בבית-המשפט לעניינים מינהליים נפסק, כי החלטת הממשלה 1813 מיום 12.5.02, וחוק הוראת השעה שבא בעקבותיה, אינם מתירים מתן רישיונות לישיבת ארעי או לישיבת קבע בישראל, במקרים שאינם נופלים בגדר הסייגים המפורטים בחוק הוראת השעה, ולא מאפשרים, אפוא, שדרוג מעמד מעבר למעמד שהיה למבקש ערב החלטת הממשלה. כן נפסק, כי שיהוי בטיפול בבקשה מצד משרד הפנים, שהביא לעיכוב ההחלטה מעבר למועד החלטת הממשלה, אינו יכול להקנות למבקש מעמד שהוא מנוע לקבל על-פי חוק (עת"מ (י-ם) 434/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין (21.8.03); ועת"מ (י-ם) 660/05 קיפוהי נאצר נ' שר הפנים (30.11.05)). עם זאת, במקרים חריגים נאות המשיב לשדרג מעמדם של מבקשים, כאשר הללו היו זכאים לשדרוג המעמד עוד לפני המועד הקובע. בחלק מהמקרים עשה זאת המשיב בעקבות הגשת עתירות לבג"ץ (בג"ץ 1512/06 זידאת נ' שר הפנים (5.7.06); ובג"ץ 10520/05 חאפי נ' מדינת ישראל (13.3.06)), כמו-גם ערעורים לבית-המשפט העליון כנגד דחיית עתירות בבית-המשפט לעניינים מינהליים (עע"ם 9003/06 אג'רב נ' שר הפנים (17.12.07); עת"מ (י-ם) 487/06 אג'רב נ' שר הפנים (29.9.06)). 8. במצב המשפטי, בכל הנוגע לאפשרות שדרוג המעמד, חל שינוי בפסיקה עם מתן פסק-הדין מיום 2.6.08 של בית-המשפט העליון בעע"ם 8849/03 בעניין דופש. באותה פרשה נדחו בבית-המשפט לעניינים מינהליים עתירות כנגד סירוב משרד הפנים לשדרג את מעמד בן-הזוג המוזמן, בנימוק שאפשרות השדרוג נחסמת על-ידי החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה (עת"מ 434/03, לעיל; ועת"מ 413/03 מיום 20.9.06). בית-המשפט העליון (כב' השופטים א' גרוניס, ע' ארבל וא' רובינשטיין) קיבל את שני הערעורים על דחיית העתירות, קבע קריטריון, בהסכמת המשיב, לבחינת אפשרות לשדרוג מעמד גם לאחר המועד הקובע, והחזיר את הדיון לבחינה מחודשת של בית-המשפט לעניינים מינהליים. וכך נקבע בפסק-הדין: "בעקבות הערותינו בדיון קודם הסכים המשיב כי ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע, וזאת אם אי-השידרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב. השאלה האם המערערים נכנסים בגדרו של הקריטריון האמור צריכה להיבדק על-ידי בית-המשפט לעניינים מינהליים על-יסוד העובדות שבכל מקרה ומקרה". 9. בבג"צ 5198/06 פלסטין ג'יוסי נ' שר הפנים (18.12.08), שניתן לאחר פסק-הדין בעניין דופש, פסק בית-המשפט העליון (כב' השופטים א' א' לוי, ע' ארבל וח' מלצר), כי עיכוב מתן ההחלטה בבקשת העותרים, בנסיבותיו של אותו מקרה שנדון לפניו, אשר נבע מהבדיקות החיוניות שנדרשו לצורך מתן החלטה בבקשה, אינו מצדיק שדרוג מעמד לאחר המועד הקובע: "העיכוב במתן ההחלטה בבקשת העותרים נבע מבדיקות שלא היה מנוס מעריכתן, והכוונה לבדיקות שנעשו כדי לסלק חשש מפני סיכון ביטחוני שעלול להיות היה גלום בעותר, ובדיקת מרכז חייהם של בני הזוג. בדיקות אלו נמשכו זמן רב, ואפשר רב מדי, אולם, את הנעשה אין להשיב, הואיל ובינתיים נכנסה לתוקף הוראת השעה, שאוסרת על המשיב לשדרג מעמד שניתן לתושב האזור בישראל, אלא רק לשמר מצב קיים. כך נהג המשיב, ועל-כן לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתו". 10. הקריטריון שנקבע בבית-המשפט העליון בעע"ם 8849/03 בעניין דופש, יושם בפסיקת בתי-המשפט לעניינים מינהליים במספר פסקי-דין, שבהם הורה על שדרוג מעמד בהליך של איחוד משפחות, נוכח העובדה שאי-שדרוג המעמד לפני המועד הקובע היה מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מהמשיב (עת"מ (י-ם) 8436/08 עוויסאת סבאח נ' משרד הפנים (14.9.08); ועת"מ 8228/08 חרבאווי מגדי נ' שר הפנים (1.3.09)), לרבות עיכוב בלתי מוצדק שנגרם על-ידי השב"כ (עת"מ (י-ם) סעדה נ' מנהל מינהל האוכלוסין (23.11.08) - שנסיבותיו זהות למקרה שלפנינו). 11. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם מעמדו של העותר לא שודרג לפני המועד הקובע בשל עיכוב בלתי מוצדק מצד המדינה. לשם כך, יש לסקור תחילה את רקע העובדתי והשתלשלות ההליכים בטיפול בבקשתו של העותר. הרקע העובדתי 12. להלן הרקע העובדתי, העולה מכתבי הטענות על נספחיהם. העותרת הִנה ילידת 1972, תושבת מדינת ישראל; ובעלה, העותר, הוא תושב האזור יליד 1969. השניים נישאו ביום 23.2.91 ולהם שבעה ילדים הרשומים במרשם האוכלוסין בישראל במעמד של תושבי קבע (עותרים 3 עד 9). 13. את הבקשה לאיחוד משפחות הגישה העותרת עבור העותר עוד ביום 31.5.94. הטיפול הראשוני בבדיקת הבקשה נמשך כחמש שנים, מחמת עיכובים ממושכים שמקורם בעיקר במשיב. רק כעבור שנה, ביום 26.5.96, הודיע המשיב לעותרים, כי עליהם להמציא מסמכים נוספים לתמיכה בבקשה, ואלו הומצאו על-ידי העותרים בתכוף לאחר מכן. לאחר כשנה נוספת, ביום 13.4.97, במענה לפניית ב"כ העותרים, הודיע המשיב כי טרם נתקבלה החלטה בבקשה. גם בשנתיים נוספות שחלפו לא נתקבלה כל החלטה בבקשה. רק בראשית שנת 1999, דהיינו - לאחר כשנתיים נוספות, שלח המשיב שאילתא למוסד לביטוח לאומי, לקבלת מידע אודות העותרים. בדו"ח המוסד לביטוח לאומי שנשלח למשיב, צוין כי מרכז חייה של העותרת אינו בישראל. בעקבות קבלת הדו"ח ביקש המשיב מהעותרים להמציא מסמכים רלבנטיים בעניין מרכז חייהם לשנים 1997 ואילך. בסמוך לאחר דרישה זו, המציאו העותרים למשיב מסמכים עדכניים אשר הניחו את דעתו בדבר מרכז החיים. ביום 16.6.99 אושרה בקשת העותרים לאיחוד משפחות והשניים הוכנסו להליך המדורג. 14. ביום 16.6.99, קיבלו העותרים היתר מת"ק לשנה אחת (נספח ג' לעתירה). בהתאם לנהלי המשיב, ולמצוין בהיתר עצמו, בקשות להארכת תקופת היתר המת"ק יש להגיש כחודשיים לפני תום תקופת ההיתר. ביום 3.5.00, לקראת תום תקופת היתר המת"ק הראשונה, הגישו העותרים בקשה להארכת היתר המת"ק. משהמציאו העותרים למשיב מסמכים נוספים שנתבקשו להציג קיבלו ביום 30.8.00 היתר מת"ק שני לתקופה של שלושה-עשר חודשים עד ליום 16.9.01 (נספח ה לעתירה). כאן המקום להעיר, כי על-פי נהלי המשיב, היתר המת"ק השני אמור היה להינתן לתקופה של חמישה-עשר חודשים. לא הוסבר בכתב-התשובה, מדוע ניתן היתר לתקופה של שלושה-עשר חודשים בלבד. ואולם, נוכח העובדה שהתקופה בין יום הפניית העותר לקבלת היתר המת"ק הראשון (16.6.99) לבין תום מועד היתר המת"ק השני (16.9.01) עומדת על עשרים ושבעה חודשים, יש לצאת מן ההנחה לפיה משרד הפנים ראה את תקופת הביניים בין-היתר המת"ק הראשון לשני, שבמהלכה בחן את הבקשה, כחלק ממניין עשרים ושבעת החודשים של היתרי מת"ק על-פי ההליך המדורג, ומטעם זה קצב את היתר המת"ק השני לתקופה של שלושה עשר חודשים בלבד ולא חמישה-עשר, כפי שאף נהג לעשות במקרים רבים אחרים (ראו והשוו: עת"מ (י-ם) 8436/08 בעניין עוויסאת, לעיל). מכל מקום, במהלך הדיון בעתירה אישר ב"כ השיב, כי עם תום תקופת היתר המת"ק השני השלים העותר את התקופה הכוללת של עשרים ושבעה חודשים של שהייה בישראל על-פי היתרי מת"ק (עמ' 5 ש' 10). 15. ביום 3.7.01, דהיינו - כחודשיים וחצי לפני פקיעת היתר המת"ק, ובהתאם לנהלי משרד הפנים, המורים כאמור להגיש בקשות לחידוש רישיונות והיתרים כחודשיים לפני פקיעת הרישיונות וההיתרים הקודמים, התייצבו העותרים במשרדי המשיב להמשך הסדרת מעמדם. הם ביקשו, בהתאם להליך המדורג, להחליף את סוג הרישיון מהיתר מת"ק לאשרת ישיבה ארעית מסוג א/5 ושילמו אגרה בסך 135 ₪. בו ביום נשלחו על-ידי המשיב שאילתות למשטרה ולשב"כ. ביום 31.7.01 הודיעה המשטרה, כי היא ממליצה שלא להיענות לבקשה, ואולם כאשר זו נדרשה להבהיר למשיב מה הסיבה לכך, מסרה, בהודעה מתוקנת מיום 31.12.01, כי אינה מתנגדת לבקשה. השב"כ הודיע למשיב ביום 14.10.01, כי הוא מבקש לעכב את ההחלטה בבקשה לתקופה של שלושה חודשים, עד לחודש ינואר 2002. בין לבין, ביום 4.10.01, התייצבו העותרים במשרד הפנים לשם קבלת האשרה המבוקשת. פקיד הלשכה רשם בכתב ידו על טופס הבקשה לשדרוג המעמד לרישיון מסוג א/5, כי תוקף אישור המת"ק מוארך עד ליום 31.12.01 (נספח ו' לעתירה). 16. משלא הודיע המשיב לעותרים דבר, במשך כארבעה חודשים, בעניין בקשתם מיום 3.7.01, שלח ב"כ העותרים ביום 28.11.01 מכתב "קדם בג"צ" למינהל האוכלוסין ולמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. במכתבו ציין, בין-השאר, כי ביום 16.9.01 פג תוקף היתר המת"ק של מרשו, לאחר תקופה כוללת של עשרים ושבעה חודשים, וכי הוא מבקש להנפיק לעותר אשרת ישיבת ארעי (א/5) לאלתר, וזאת עד למתן רישיון ישיבת קבע (נספח ח' לעתירה). לפנייתו זו נענה ב"כ העותרים ביום 11.12.01 בתשובה לקונית, לפיה "הבקשה נמצאת בטיפול אל מול גורמים נוספים. לכשתתקבל תשובה, נשוב ונודיעך" (נספח ט' לעתירה). 17. ביום 18.12.01 הועברה עמדה נוספת של השב"כ למשרד הפנים בעניינו של העותר, לפיה יש לעכב את הבקשה בששה חודשים נוספים, היינו - עד ליום 18.5.02. בהתאם להחלטה הגורפת שניתנה על-ידי השב"כ באותה תקופה לזמן לתחקור את כל מבקשי הבקשות לאיחוד משפחות - שניתנה על-רקע פיגועי הטרור הקשים שפקדו את המדינה אותה עת - נערך לעותר ביום 21.1.02 תחקור במתקני השב"כ. על-פי הנטען בכתב-התשובה "בתחקור שנערך לא עלו פרטים חריגים או קשר לפעילות ביטחונית כלשהי" (סעיף 29 לכתב-התשובה). בכתב-תשובה משלים נטען, כי עורך התחקור אינו הגורם שמקבל את ההחלטה ביחס לבקשת איחוד המשפחות המועברת למשרד הפנים, וכי לא עלה בידי השב"כ לשחזר, מחמת חלוף הזמן, האם בוצעו בדיקות נוספות כלשהן בעניינו של העותר לאחר אותו תחקור. כחודש לאחר התחקור, ביום 25.2.02, שלח ב"כ העותרים למשיב הודעת פקסמיליה, שבה ביקש להודיעו בהקדם מה עלה בגורל הבקשה (נספח כ' לעתירה). המשיב לא הגיב לפנייה זו. ביום 12.5.02, כארבעה חודשים לאחר התחקור ובטרם ניתנה המלצה על-ידי השב"כ בעניינו של העותר, נכנסה לתוקף החלטת הממשלה, שקבעה, כאמור, בין-השאר, כי לא ניתן לשדרג את מעמדם של תושבי האזור. 18. ביום 26.6.02 שלח ב"כ העותרים מכתב נוסף למשיב, שבו הלין על כך כי טרם ניתנה החלטה בבקשתו וכי לא נענה לפניותיו הקודמות (נספח ז1 לעתירה). גם מכתב זה לא נענה על-ידי המשיב. במכתב מיום 19.9.09 שב והתרעם על אי-המענה לפניותיו (נספח ז2 לעתירה). רק ביום 14.11.02 השיב משרד הפנים לב"כ העותרים, במכתב מודפס סטנרדטי, אשר נשלח לרבים אחרים שביקשו לשדרג את מעמדם, כי "טרם הסתיימה הבדיקה הביטחונית העדכנית בנוגע לבקשה", כי מטעם זה אין בידו לאשר את הארכת רישיון הישיבה בהתאם לנוהל איחוד משפחות, וכי בשלב זה יוארך הרישיון שברשות העותר לשישה חודשים, שלא במסגרת ההסדר המדורג (נספח מ' לעתירה). בתכוף לאחר מכן, ביום 17.11.02, דהיינו - כשלושה ימים לאחר משלוח המכתב לב"כ העותרים, שלח המשיב שאילתא נוספת לשב"כ. כבר למחרת, ביום 18.11.02, השיב השב"כ כי אין לו הערות בעניין הבקשה; ובעקבות זאת הודיע המשיב לעותרים ביום 20.11.02 על הארכת תקופת המת"ק במסגרת הליך איחוד המשפחות. מאז הוארכו היתרי המת"ק לעותרים בכל שנה ושנה. 19. ביום 19.8.09 פנה ב"כ העותרים למשיב בבקשה לשדרג את מעמדו של העותר למעמד של תושב ארעי, על-פי רישיון ישיבת ארעי מסוג א/5, זאת בהסתמכו על שורה של מקרים דומים שבהם נאות המשיב, בעקבות הגשת עתירות, לשדרג מעמדו של מוזמן בהליך של איחוד משפחות לאחר המועד הקובע (נספח ס' לעתירה). יוער, כי למרות שהבקשה הופנתה למשיב כשבועיים לאחר מתן פסק-הדין בעע"ם 8849/03 בעניין דופש, לא הוזכרו בבקשה פסק-הדין והקריטריון שנקבע בגדרו בדבר אפשרות שדרוג המעמד. המשיב הודיע לב"כ העותרים ביום 4.9.08 על דחיית הבקשה, בציינו: "בהתאם להוראת השעה התשס"ג (2003) לא ניתן לשדרג מעמדם של תושבי האזור לאשרה מסוג א/5 או קבע" (נספח ע' לעתירה). ניכר מהניסוח הלקוני של ההחלטה, כי גם הפקידה שהשיבה מטעם משרד הפנים לפנייה, לא הייתה ערה אותה עת לפסק-הדין בעניין דופש, שהכיר באפשרות לשדרוג מעמד על-פי הקריטריונים שנקבעו בו. לאור דחיית הבקשה הוגשה העתירה דנן. תמצית טיעוני הצדדים 20. ב"כ העותרים גורס, כי בנסיבותיו של המקרה דנן היה זכאי העותר, במסגרת ההליך המדורג, לשדרוג מעמדו למעמד של תושב ארעי עוד לפני המועד הקובע, וכי השדרוג לא נעשה מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מהתנהלות המשיב. הוא טען, כי הבקשה לאיחוד משפחות אושרה רק כחמש שנים לאחר הגשתה; כי העותר הקפיד להגיש במועד את הבקשה לחידוש היתר המת"ק ואת הבקשה לשדרוג המעמד; וכי העיכוב בטיפול בבקשתו לקבלת רישיון ישיבת הארעי מאז הגשתה ביום 3.7.01 ואילך, במשך כעשרה חודשים עד למועד החלטת הממשלה, לא היה מוצדק ונבע מהמשיב, או מגורמים מטעמו. לפיכך, ובהתאם לקריטריונים שנקבעו בעע"ם 8849/03 בעניין דופש, עותר הוא לשדרוג מעמדו של העותר. 21. ב"כ המשיב גורס, כי יש לדחות את העתירה, הואיל ובטיפול בבקשה לא חל עיכוב בלתי מוצדק עובר לכניסת החלטת הממשלה לתוקף ביום 12.5.02. הוא טוען, כי ביום 18.12.01 עמדה לפני המשיב המלצת השב"כ לעכב את הבקשה למשך ששה חודשים נוספים, דהיינו - עד למועד המאוחר להחלטת הממשלה; כי הטיפול בבקשה עוכב נוכח בירור עניינו של העותר בשב"כ, לרבות תחקור שנערך לו; כי העיכוב נבע מהמצב הביטחוני באותה תקופה, שבה גאה גל פיגועי הטרור, והתחייבו בדיקות קפדניות של הבקשות, לרבות עריכת תחקורים לכל מוזמן; וכי אין מדובר בעיכוב בלתי מוצדק, לא כל שכן - עיכוב בלתי מוצדק שמקורו במשיב. בכל הנוגע לעיכוב במתן חוות-דעתו של השב"כ מאז נערך לעותר תחקור בשב"כ ביום 21.1.02, ציין ב"כ המשיב, כאמור, כי לא ניתן כיום לשחזר האם נעשו בדיקות אחרות כלשהן בעניינו של העותר, ומה גרם לעיכוב הממושך במתן התשובה לגביו. הוא שלל את טענת העותרים, לפיה העיכוב היה פרי של מדיניות מכונת לקראת קבלת החלטת הממשלה. בהקשר זה הוסיף וציין, בהסתמך על כתב-התשובה המשלים, כי השב"כ העביר למשרד הפנים המלצות לגבי מוזמנים שלא הייתה מניעה ביטחונית בעניינם עד סמוך למועד החלטת הממשלה, ואף הבהיר בטיעוניו בעל-פה, כי הועברו למשרד הפנים באותה תקופה "מאות של תשובות חיוביות ושליליות" (עמ' 5 ש' 6). האם אי-שדרוג המעמד נבע מעיכוב בלתי מוצדק? 23. כאמור, בפסק-הדין בעניין דופש נקבע הקריטריון, לפיו ניתן לשדרג מעמדו של מבקש בהליך של איחוד משפחות, אם המעמד לא שודרג לפני המועד הקובע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב. כן נפסק, כי השאלה אם מבקש נכנס בגדרו של הקריטריון הנ"ל צריכה להיבחן על-יסוד עובדותיו של כל מקרה ומקרה. בחינת עובדותיו של המקרה שלפנינו מובילה למסקנה, כי היה עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בקשה לשדרוג מעמדו של העותר, אשר נבע מהמשיב; ומשכך, היה על משרד הפנים להעניק לעותר מעמד של תושב ארעי. ראשית לכל יוער, כי בטיפול בבקשה לאיחוד משפחות, מאז הגשת הבקשה בשנת 1994 ועד לאישורה בשנת 1999, כמפורט בסקירת הרקע העובדתי לעיל, היו לכאורה עיכובים בלתי מוצדקים במשך שנים, זאת בעיקר בעטיו של המשיב. מכל מקום, לצורך הכרעתי בעתירה, אינני נדרש להתייחס לעיכובים עד לאישור הבקשה, שכן הגעתי לכלל מסקנה, כי די בעיכוב הבלתי מוצדק בטיפול בבקשת העותרים לשדרוג מעמדו של העותר במסגרת ההליך המדורג, כדי להביא לקבלת העתירה. 24. סקירת הרקע העובדתי לעיל, בכל הנוגע לטיפול בבקשה לשדרוג המעמד, מצביעה על עיכוב בלתי מוצדק בטיפול בבקשה. כפי שצוין, לקראת תום תקופת היתר מת"ק כוללת של עשרים ושבעה חודשים, שעמדה להסתיים ביום 16.9.01, הגיש העותר את הבקשה לשדרוג המעמד. את הבקשה הגיש העותר ביום 3.7.01, קרי - כחודשיים ועשרה ימים לפני תום התקופה, ובכך פעל כנדרש על-פי נהלי המשיב, שאף צוינו בגוף ההיתר, לפיהם בקשה לחידוש היתר, או לקבלת רישיון, יש להגיש "חודשיים לפני תום התקופה" הנקובה בהיתר. בו ביום שלח המשיב פניות למשטרה ולשב"כ לקבלת עמדתם. העיכוב בטיפול משלב זה נבע בעיקרו מבדיקות השב"כ. ביום 14.10.01, דהיינו - כשלושה וחצי חודשים לאחר הפנייה אליו, הודיע השב"כ למשיב כי יש לעכב את הבקשה בשלושה חודשים, עד לחודש ינואר 2002. ביום 18.12.01 הודיע השב"כ למשיב, כי יש לעכב את הבקשה בששה חודשים נוספים, כלומר עד ליום 18.5.02. כחודש לאחר ההודעה, ביום 21.1.02, נערך לעותר תחקור ביטחוני. בתחקור לא עלו כל פרטים חריגים אודות העותר, או קשר לפעילות ביטחונית כלשהי. מאז התחקור בחודש ינואר, ועד למועד החלטת הממשלה ביום 12.5.02, במשך כשלושה וחצי חודשים נוספים, לא שלח השב"כ למשיב את עמדתו בבקשה. רק ביום 18.11.02, יום לאחר משלוח שאילתא נוספת אליו מהמשיב, הודיע השב"כ כי אין לו התנגדות לבקשה. התשובה ניתנה כששה-עשר חודשים לאחר הפנייה הראשונה, וכעשרה חודשים לאחר התחקור. 25. קביעתו של המשיב בנוהל איחוד משפחות, כי בקשות לקבלת מעמד או רישיון במסגרת ההליך המדורג יוגשו חודשיים לפני פקיעת ההיתר או הרישיון הקודם, מצביעה על כך שהזמן הסביר והמקובל לטיפול בבקשה, אף לשיטתו של המשיב, עומד על כחודשיים, בכפוף, כמובן, למקרים שבהם מתחייבות, מטעמים ענייניים, בדיקות הנמשכות פרק זמן ארוך יותר (ראו והשוו: עת"מ (י-ם) 8436/08 בעניין עוויסאת, לעיל; ועת"מ (י-ם) 413/03 בעניין סעדה, לעיל, בפסקה 10 לפסק-הדין). המשיב לא שינה את נהליו בעניין לוח הזמנים להגשת הבקשות בתקופה הרלבנטית, שבה הוחמרו הבדיקות הביטחוניות. המצב הביטחוני החמור באותה תקופה אכן הצדיק עריכת בדיקות קפדניות למבקשים, ובכללן בחינת סיכונים עקיפים ועריכת תחקורים. נשאלת השאלה, האם העיכוב הממושך של עשרה חודשים בבדיקת עניינו של העותר מאז הגשת הבקשה ביום 3.7.01 ועד למועד החלטת הממשלה ביום 12.5.02, ובפרט - לעיכוב במשך כשלושה וחצי חודשים מאז התחקור ביום 21.1.02 ועד להחלטת הממשלה, עולה על פרק הזמן הסביר בנסיבות העניין. סבורני, כי התשובה לכך חיובית, ולוּ מן הטעם שלא עלה בידי השב"כ, מחמת חלוף זמן והיעדר תיעוד, לברר מה היה הגורם לעיכוב המשך הטיפול בעניינו של העותר לאחר התחקור, והאם בוצעה בדיקה או חקירה נוספת כלשהי לגביו בנוסף לתחקור. בנסיבות אלו, יש לצאת מן ההנחה, כי לא בוצעה כל בדיקה נוספת אודות העותר פרט לתחקור, וכי העיכוב במתן חוות-הדעת בעניינו היה בלתי מוצדק. העובדה שהשב"כ מסר את תשובתו החיובית בעניינו של העותר כבר למחרת פניית המשיב אליו בחודש נובמבר 2002 (ששה-עשר חודשים לאחר הגשת הבקשה המקורית), מחזקת את המסקנה, כי האיחור בטיפול בבקשה מצד השב"כ היה בלתי מוצדק וככל הנראה נבע מתקלה. 27. עיכוב בלתי מוצדק הנובע מהמשיב, כמשמעו בפסק-דין דופש, אינו מתייחס רק לעיכוב שמקורו במשרד הפנים עצמו, אלא גם לעיכוב שנגרם על-ידי מי מהגורמים אשר משרד הפנים מסתייע בהם לצורך מתן החלטה בבקשה, ובפרט רשויות המדינה, כמו השב"כ והמשטרה (עת"מ (י-ם) 413/03 בעניין סעדה, לעיל, בפסקה 10 לפסק-הדין). לפיכך, בהיעדר כל הסבר קונקרטי לפשר העיכוב הממושך בהמצאת תשובת השב"כ למשיב בעניינו של העותר, ובפרט העיכוב לאחר עריכת התחקיר, אי-שדרוג מעמדו של העותר עד למועד החלטת הממשלה נבע מעיכוב בלתי מוצדק שמקורו במשיב. מכל מקום, העיכוב הבלתי מוצדק האמור בטיפול בבקשתו של העותר נגרם אף על-ידי משרד הפנים עצמו. לשכת מינהל האוכלוסין הייתה זו שזימנה את העותר לתחקור במתקני השב"כ ביום 21.1.02 (נספח י' לעתירה), והיא נמנעה מלהגיב למכתבו של ב"כ העותר מיום 25.2.02 (נספח כ' לעתירה), שבו דרש לברר מה עלה בגורל הבקשה (לאחר התחקור). בהיעדר כל הסבר, כאמור, לפשר העיכוב הקונקרטי, יש לצאת מן ההנחה, שאם היה פונה המשיב לשב"כ בעקבות מכתב זה, הייתה מתקבלת התשובה החיובית (שניתנה בסופו של יום בחודש נובמבר 2002), זאת בטרם יחלוף פרק זמן של כשלושה חודשים נוספים עד למועד החלטת הממשלה. 28. סיכומם של דברים: בחינת עובדות המקרה מביאה למסקנה, כי העיכוב בטיפול בקשתו של העותר לשדרוג מעמדו עד למועד החלטת הממשלה, הִנו עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב. התוצאה 29. על-יסוד האמור לעיל העתירה מתקבלת. על משרד הפנים להעניק לעותר רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג לאיחוד משפחות, זאת בכפוף לתנאים הנדרשים בנהלי המשרד, קרי - היעדר מניעה פלילית או ביטחונית, קיום מרכז חיים בישראל והמשך קשר הנישואין עם העותרת. המשיב ישלם לעותרים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.אשרה (ויזה)הסדרת מעמדמשרד הפניםרשיון ישיבת ארעי / תושב ארעיתושבות