קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משלוח בקשת הארכת מועד להגשת ערעור באמצעות פקס: רקע ראשיתה של בקשה זו בערעור שהוגש לבית דין זה, על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (כב' השופטת שרה שדיאור ונציג ציבור מר ממליה נוריאל; בש"א 1793/08) , מיום 18.9.08. ההחלטה הומצאה לידי ב"כ המבקשת ביום 24.9.08; הודעת הערעור נשלחה באמצעות הפקסימיליה למזכירות בית הדין ביום 2.11.08; למחרת הוגשה באופן ידני, בצירוף "בקשה לקבוע שהערעור הוגש במועד ולחילופין להארכת המועד". ההחלטה מושא הערעור דנה בבקשת המבקשת (התובעת בתיק העיקרי) לביטול פסק הדין שניתן בתיק העיקרי (עב' 2480/06) , ואשר נתן תוקף להסכם פשרה שנכרת בין הצדדים. לטענת המבקשת, יש לבטל את הסכם הפשרה (ובעקבות זאת גם את פסק הדין) מחמת פגם בכריתה, ולחלופין הפרתו על ידי המשיבה. בית הדין האזורי דחה - בהחלטתו מושא הערעור - את שתי הטענות, והותיר את פסק הדין בתיק העיקרי על כנו. לאחר עיון בבקשה התבקשה המבקשת, ביום 4.11.08, להתייחס לשאלה האם ההחלטה מושא הערעור הנה "פסק דין" או "החלטה אחרת". בהתייחסותה ציינה המבקשת כי "לפי פסיקת בית הדין לעבודה, הנסמכת על פסיקת בית המשפט העליון, בעל דין החפץ לבטל פסק דין שניתן בפשרה, מגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה" (סעיף 2 לבקשה), ובהתאם נהגה המבקשת - אשר הגישה המרצת פתיחה, כתובענה נפרדת, לביטול הסכם הפשרה. לטענתה, בשל טעות של מזכירות בית הדין האזורי לא נפתח תיק תובענה נפרד אלא נפתח תיק בש"א במסגרת התיק העיקרי; עם זאת לא היה בטעות טכנית זו כדי לשנות את מהות המרצת הפתיחה שנותרה תובענה נפרדת, ולפיכך יש לראות ב"החלטה" של בית הדין האזורי כפסק דין הדוחה את התביעה לביטול הסכם הפשרה והערעור על כך הוא בזכות בתוך 30 יום. המשיבה מצידה טוענת כי מדובר ב"החלטה" ולא ב"פסק דין". על כך מעידה, לגישתה, העובדה שלא נפתח הליך חדש, ובמצב כזה לא יתכן שיינתן פסק דין באותו תיק בו כבר ניתן פסק דין. המשיבה ממשיכה וטוענת כי הערעור על ה"החלטה" הוא ברשות בתוך 15 ימים, מועד אשר אין מחלוקת כי המבקשת לא עמדה בו. המשיבה מוסיפה כי בכל מקרה אין להגיש ערעור באמצעות הפקסימיליה ויש לשלם אגרה בעת הגשת הערעור, לכן "אין להיענות לבקשה להארכת מועד לבקשה שהוגשה בשגגה במתכונת מוטעית ולאחר חלוף המועד". המבקשת בתגובתה חוזרת על טענותיה ומוסיפה כי כתב הערעור הוגש בפקסימיליה "עקב טעות בתום-לב הנובעת מהסתמכות על ספרם של גולדברג ז"ל ופיינברג יבל"א" (סעיף 9 לתגובה), ומכל מקום הערעור הוגש כדין למחרת בצירוף בקשה להארכת מועד. מהאמור לעיל עולה כי עלי לדון בשלוש שאלות: האחת, האם ההחלטה מושא הערעור הינה "פסק דין" כטענת המבקשת או "החלטה אחרת" כטענת המשיבה; השנייה, ככל שמדובר בפסק דין, האם ניתן לראות בהגשת הערעור באמצעות הפקסימיליה כהגשה כדין; השלישית, שאלת הארכת המועד לגופה, ככל שיהיה בה צורך לאור המסקנות שיקדמו לכך. דיון והכרעה צודקת המבקשת, כי בקשה לביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין יש להגיש בהליך נפרד, המהווה תובענה עצמאית (דב"ע נב/199-3 כיפה בע"מ - יעקב בן עמי, פד"ע כה 97). תובענה זו מחייבת, לפי הפסיקה, בירור עובדתי והגשת ראיות ככל תביעה רגילה. כפי שנקבע בבר"ע 135/06 שואדה סמיר - פישר דרמה וויפס בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 14.3.06): " במצב דברים בו פסק דין הנותן תוקף להסכם של פשרה ניתן על ידי ערכאת ערעור, לא ניתן להגיש את התביעה לביטולו לערכאה שנתנה את הפסק. הטעם לכך פשוט והוא נעוץ בטיבו של ההליך לביטול הפסק - שהוא כתב תביעה לכל דבר. הליך שכזה כרוך בשמיעת עדויות והגשת ראיות וערכאת הערעור אינה ערוכה לכך (ד"ר י' זוסמן, שם, בעמוד 743). לכן, מקום שערכאת הערעור נתנה תוקף של פסק דין להסכם של פשרה, המקום הנכון לבירורה של תביעה לביטול אותו פסק, היא הערכאה הדיונית אשר על החלטתה הוגש הערעור מלכתחילה. ערכאה זו תדון בדבר ותפסוק בתביעה על בסיס הראיות שיובאו בפניה ופסיקתה זו - היא עצמה - תהא כפופה לביקורת של ערכאת הערעור, כמקובל. כך גם תשמר זכותם של בעלי הדין למיצוי זכות הערעור שלהם לגבי אותה תביעה" (ההדגשות הוספו - ס.ד.מ). 8. ככל שמדובר בתביעה נפרדת שניתן בגינה פסק דין העומד בפני עצמו - הערעור עליו הנו בזכות, תוך 30 יום מהמועד בו ניתן או נמסר כדין לידי הצד הרלוונטי (תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות"). הדברים אף נובעים מהציטוט לעיל, בו מודגש כי אחת הסיבות לפתיחת תביעה נפרדת במקרה בו מבקשים לבטל פסק דין שניתן בפשרה, הינה שמירת זכות הערעור על ההחלטה האם לבטל את פסק הדין אם לאו. לאור זאת, אני סבורה כי אכן מדובר ב"פסק דין" של בית הדין האזורי, אשר המועד האחרון להגשת ערעור עליו בהתחשב בפגרת הסוכות היה 2.11.08. 9. טענת המבקשת כי יש לראות במשלוח כתב הערעור באמצעות הפקסימיליה למזכירות בית הדין כהגשה במועד - דינה להידחות. סוגיה זו נבחנה על ידי בית דין זה בבש"א 1253/01 ציפי פריד למפיטר - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, , מיום 4.12.01), שם נקבע כי: "תקנה 497ב לתקנות סדר הדין האזרחי, שאומצה בתקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כי: "עורך דין המייצג בעל דין רשאי להמציא לבית המשפט באמצעות פקסימיליה, כתב בי-דין שהיקפו אינו עולה על חמישה עמודים…; על המצאת כתבי בית-דין כאמור יחולו הוראות תקנה 497א בשינויים המחוייבים". תקנה 497א(ג) קובעת כי: "הוראות תקנה זו לא יחולו על כתב בי-דין הראשון בתיק בין אותם בעלי דין…" אין חולק, כי כתב הערעור הוא כתב בי-דין הראשון בתיק, ועל כן לא ניתן היה להמציאו באמצעות מכשיר הפקסימיליה". 10. נותר לדון, אם כן, בבקשתה החלופית של המבקשת - להארכת מועד להגשת הערעור. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". 11. לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, (לא פורסם, , מיום 23.5.05): "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". 12. לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה. ראשית, כפי שעולה מהאמור לעיל, המבקשת הגישה את הערעור באיחור של יום אחד בלבד. בהקשר זה הכלל הוא, אמנם, שיש ליתן הצדקה מספקת גם לאיחור כזה, אך מובן כי משך האיחור יילקח בחשבון במסגרת כלל השיקולים. כפי שנקבע בעא"ח 19/07 חיים גלעד- צים חברת השייט הישראלית בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 28.6.07): "כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה [ע"א 796/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93; ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, לא פורסם , ניתן ביום 30.7.01]. הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" [דב"ע נג/59- 9 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552, 557]. וכי "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, , ניתן ביום 20.12.06; עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385]". 13. עיון בעוקדן עליו הסתמך ב"כ המבקשת - מ' גולדברג ונ' פיינברג, דיני עבודה - מלמד כי הנו אכן מאזכר את דב"ע 402/97 - 9 מופיק שקור - מוסלח טמראווי, פד"ע לא 163, אשר קבע כי כתב ערעור שנשלח באמצעות הפקסימיליה למזכירות בית הדין לאחר שעות קבלת הקהל, יתקבל וירשם כערעור שהוגש ביום בו נשלח. כאמור לעיל, הלכה זו שונתה בפסיקה מאוחרת יותר (בהסתמך על תקנה 497א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984), אך הסתמכות ב"כ המבקשת על האמור בעוקדן - הגם שאינה מהווה "טעם מיוחד" בפני עצמה - מצטרפת לכלל הנסיבות ומצדיקה את הארכת המועד. 14. טעם נוסף לקבלת הבקשה הוא סיכויי הערעור, המהווים שיקול חשוב בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור (עא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ- חארבי עליאן (לא פורסם, , ניתן ביום 20.12.06); עא"ח 34/06 אלו אור בטחון בע"מ- מראוון ראבייה, (לא פורסם, , ניתן ביום 9.11.06)). במקרה זה, המרצת הפתיחה אשר הוגשה לבית הדין האזורי כתובענה עצמאית נדונה בפועל כבקשה בתיק העיקרי, לכאורה ללא שמיעת ראיות כלשהן על אף שדרשה הכרעות עובדתיות. בנסיבות אלו, מוצדק לאפשר למבקשת להביא את טענותיה בפני ערכאת הערעור. 15. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. אין צו להוצאות. המבקשת תגיש, תוך 15 יום, הודעת ערעור בחמישה עותקים וכן תשלם את האגרה הנדרשת. כפוף לאמור לעיל, ייפתח תיק ערעור. קדם ערעור יתקיים בפני ביום 7.4.09 בשעה 11.30. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםמשלוחפקסערעור