קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נוהל הורה קשיש : העתירה בתמצית: העותרת שוהה בישראל מכוח נוהל הורה קשיש, אך מאחר שלא הגישה את המסמכים שנדרשה להגיש לצורך דיון בבקשתה במועד שנקבע להגשתם, הוחלט שלא להעניק לה מעמד בישראל והמשיב הורה לה לצאת את הארץ. מכאן העתירה שבפני. הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירה כנגד החלטת המשיב שלא להעניק לעותרת מעמד שהיית קבע בארץ על בסיס נוהל הורה קשיש. העותרת הינה ילידת 1943, בת 65, אזרחית קזחסטן, אשר הייתה נשואה שנים רבות למר לוין, אדם שלטענתה הינו בעל שורשים יהודיים ושלא רצה לעלות לישראל. לעותרת שתי בנות, יוליה ואירינה, החיות בישראל. העותרת טוענת כי הגיעה לבקר את בנותיה ונכדיה היחידים בישראל מספר פעמים ובתום כל ביקור עזבה את ישראל. לאחר שהתאלמנה הגיעה לישראל וניסתה להסדיר את מעמדה לנוכח טענתה כי היא יהודיה. ביום 21.7.05 נמסר לה כי בקשתה להחלפת מעמד סורבה מאחר שלא הצליחה להוכיח זכאותה מכוח חוק השבות. העותרת עתרה לבג"ץ, שם נקבע במסגרת בג"ץ 10352/05 כי העותרת לא הצליחה להוכיח זכאותה לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות משום שתעודת הלידה שהציגה הינה מזויפת. לאחר שנדחתה עתירתה פנתה העותרת ביום 18.9.08 למשרד הפנים בבקשה לקבלת מעמד של תושב קבע על סמך נוהל הורה קשיש. ביום 21.9.08 נשלח לעותרת מכתב המשיב כי עליה להמציא תעודת יושר, תעודת מצב אישי וכן הוכחות שאין לה קרובי משפחה בחו"ל. ביום 16.11.08 נשלח מכתב מטעם המשיב לב"כ העותרת לפיו העותרת טרם המציאה את המסמכים ולכן עליה לעזוב את הארץ עד ליום 26.10.08. העותרת ניהלה התכתבות מול המשיב ובמסגרת מכתביה טענה כי העיכוב בקבלת המסמכים נגרם בשל המרחק הרב והבירוקרטיה במדינה הזרה ממנה אמורים להתקבל המסמכים. ביום 12.3.09 נשלח מכתבה האחרון של העותרת למשיב, לפיו העותרת קיבלה את המסמכים החסרים מחו"ל ופנתה מספר פעמים למשיב לקבוע תור להגשת המסמכים אך טרם קיבלה מענה. נתקבל טלפון למשרד ב"כ העותרת כי המשיב אינו מתכוון לטפל עוד בעניין העותרת ולא יקבע לה תור להגשת המסמכים. נכון להיום שוהה העותרת בארץ ללא כל מעמד והיא טוענת כי המשיב מסרב לטפל בה בהתאם לנוהל הורה קשיש. העותרת טוענת כי היא מתגוררת בחדרה ביחד עם בתה יוליה והיא זו אשר בפועל גידלה ומגדלת את ילדיה של בתה ומטפחת את נכדיה בישראל. לטענת העותרת, האיחור בהגשת המסמכים נגרם בשל קשיים מובנים בחו"ל ואין בכך שלא הוגשו שני מסמכים מחו"ל כדי להוות עילה להפסקת הטיפול בעותרת בצורה שרירותית ובניגוד לחוק. עוד טוענת העותרת כי היא מתגוררת במדינת ישראל לאורך שנים וקבעה כבר את מרכז עולמה בישראל בלא להותיר דבר בארץ מוצאה ובאם תיאלץ לחזור חזרה לארץ מוצאה ברפובליקה מוסלמית הדבר יהווה גזר דין מוות מבחינתה. כן טוענת היא כי כאן נמצאים בנותיה ונכדיה היחידים אשר מהווים את כל עולמה. על כן, מבקשת היא כי המשיב יאשר את מעמדה בישראל כהורה קשיש ובודד ללא הכנסה ורכוש, ללא ילדים נוספים בחו"ל בהתאם לנוהל הורה קשיש ומהטעמים ההומאניטריים הנ"ל. המשיב טוען כי בנותיה של העותרת קיבלו מעמד בישראל מכוח חוק השבות שכן טענו בפני המשיב כי הינן בנות להורים יהודיים והמציאו פסקי דין של בתי הדין הרבניים, שנתנו פסקי דין אלו לאחר שהללו הביאו מטעמן עדים שהעידו בדבר היותן בנות להורים יהודיים. ביום 30.5.04 פנתה אחת מבנותיה של העותרת למשיב בבקשה לאפשר לאמה להיכנס לישראל. הבת כתבה כי אינה יודעת אם אביה היה יהודי. הבת המציאה תעודת לידה שלה משנת 1981 בה רשומה אימה כיהודיה ואביה רשום כרוסי. בבדיקה שערך המשיב עלה כי תעודת הלידה של הבת מזויפת. הבת מילאה בקשה לשינוי פרטים במרשם האוכלוסין לפיה במקום יהודיה ירשם כי הבת הינה ללא לאום וללא דת ופרטיה שונו במרשם האוכלוסין. גם הבת השניה של העותרת זומנה למשיב ומילאה בקשה לשינוי פרטיה במרשם האוכלוסין והפרטים שונו לבקשתה של הבת השניה. המשיב פנה לבית הדין הרבני שהוציא את פסק הדין המאשר את יהדות הבנות וביקש לבטל את פסקי הדין. ביום 6.1.05 ניתן פסק דינו של ביה"ד הרבני כי הוא הוטעה על ידי ביתה השניה של העותרת ומשכך פסק הדין מבוטל. עוד טוען המשיב כי ביום 21.7.05 הגישה העותרת בקשה לשינוי מעמדה ולקבלת אזרחות מכוח חוק השבות בשל היותה יהודיה לטענתה. בקשתה נדחתה הואיל ולא היה במסמכים שהמציאה כדי לבסס זכות לאזרחות מכוח חוק השבות. כנגד החלטה זו של המשיב וכן כנגד פנייתו לביה"ד הרבני בעניין בתה השניה של העותרת הוגשה עתירה לבג"צ ומספרה 10352/05. בג"צ קבע, בין היתר, כי מאחר שעל ידי העותרת וביתה הוצגו מסמכים שקיימות סתירות ביניהם ואחד מהם אף נמצא מזויף, לא ניתן לקבוע כי העותרת ביססה זכאותה לקבלת אזרחות ישראלית. פסק דין זה ניתן ביום 16.6.08 אך ביום 18.9.08 הגישה העותרת באמצעות בתה בקשה להסדרת מעמד בישראל מכוח נוהל הורה קשיש. במועד זה התבקשה להמציא מסמכים בהתאם להוראות הנוהל כגון תעודת יושר, תעודת מצב אישי והוכחה על כך שאין קרובי משפחה בחו"ל. המשיב טוען כי אף מסמך לא הומצא לידיו ואף לא צורף לעתירה זו, מבלי שניתן הסבר סביר או שהובאו מסמכים המבססים את טענות העותרת בדבר הקושי להשיג את המסמכים. המשיב הודיע לעותרת כי כיוון שלא המציאה את המסמכים הדרושים היא נדרשת לצאת את הארץ עד ליום 26.10.08. ב"כ העותרת השיב למשיב במכתבים בהם נטען כי רק מספר מסמכים עוד לא הומצאו. המשיב השיב לב"כ העותרת ביום 1.12.08 וביום 12.1.09 כי אין בחלופת המכתבים הסתמית כדי להוות תחליף להמצאת המסמכים ו/או להכשרת שהייתה של העותרת בישראל וכי לאור אי המצאת המסמכים יועבר הטיפול בעניינה של העותרת ליחידת האכיפה של רשות ההגירה. המשיב טוען כי נכון ליום הגשת העתירה וליום הגשת תגובתו של המשיב טרם הומצאו כל המסמכים על ידי העותרת וכי עתירת העותרת כנגד החלטתו האחרונה של המשיב מיום 12.1.09 הוגשה בשיהוי רק ביום 26.3.09 ויש לדחותה כבר מטעם זה. כן טוען המשיב כי התנהלות העותרת נגועה בחוסר ניקיון כפיים הן לגבי אופן התנהלותה מול המשיב עובר לקבלת החלטת המשיב, זאת מאחר שפנתה אל המשיב תוך הצגת מסמכים מזויפים ומסירת פרטים לא מדויקים למשיב והן בניהול ההליך המנהלי בפני ביהמ"ש, כאשר לטענת המשיב העותרת הינה אלמנה ולא גרושה כפי שנטען בעתירתה, זאת בהתאם למכתב ששלחה למשיב וכן כאשר העותרת טוענת טענות שאינן נכונות בפני בימ"ש, כגון שתעודת הלידה שלה נמצאה לא תקינה כאשר נקבע כי היא זויפה וטענתה שהמשיב סירב לקבוע לה פגישה להמצאת המסמכים כאשר לא נעשתה פניה כאמור למשיב והמסמכים לא צורפו גם לעתירה. על כן, טוען המשיב, יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל חוסר ניקיון כפיים. המשיב טוען עוד כי שיקול הדעת שניתן לשר הפנים בהפעלת שיקול דעתו להענקת רישיונות לישיבה בישראל הינו שיקול דעת רחב ביותר ואין לעותרת זכות קנויה לרכישת מעמד ישיבה בישראל. מדיניות משרד הפנים שלא להעניק אשרות ישיבה לזרים אלא במקרים חריגים בהם קיימים שיקולים הומניטאריים יוצאי דופן עמדה למבחן ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ. במקרה הנדון העותרת לא המציאה לידי המשיב את המסמכים שיאשרו כי אין לה משפחה נוספת בחו"ל ועל כן אינה עונה על הקריטריון של "הורה בודד" ומשכך סורבה הבקשה. המשיב טוען כי החלטתו איננה חורגת ממתחם הסבירות ובדין יסודה. המשיב טוען כי נהג בהגינות כלפי העותרת עת אפשר את הגשת הבקשה מלכתחילה וכעת משברור כי חלפה תקופה ארוכה במהלכה לא המציאה העותרת את המסמכים שנדרשו, ברי כי אין עוד מקום להחיל נוהל זה על העותרת והחלטת המשיב מתבקשת ואין עילה להתערבות בה. בתשובתה לתגובת המשיב טוענת העותרת כי המסמכים נמצאים בידיה וכי המשיב סירב לקבלם כאשר ניסתה להגישם למשיב. היא מצרפת תעודת מצב אישי, תעודת פטירה של בעלה וכן תעודת יושר. לעניין טענת המשיב כי המסמכים ותעודות הלידה היו מזויפים טוענת העותרת כי את תעודת הלידה ומסמכים נוספים להוכחת יהדותה קיבלה מאמה לפני מותה ובעוד אמה הייתה בחיים היא זו אשר טיפלה בהכנת המסמכים לעליה לישראל והעותרת לא ידעה כלל כי המסמך לקוי. לעניין טענת המשיב כי העותרת התנהלה בחוסר ניקיון כפיים טוענת העותרת כי בהליך שנוהל בפני בג"ץ לא הייתה לה כל ידיעה על המסמכים הלקויים שנמסרו לה על ידי אמה לפני מותה. באשר לכך שנכתב בעתירה שהעותרת גרושה טוענת העותרת כי מדובר בטעות שנכתבה בעתירה והעותרת מצרפת תעודת פטירה של בעלה. באשר לטענת המשיב כי העותרת לא צירפה מסמכים המעידים על כך כי אין לה משפחה נוספת בחו"ל טוענת העותרת כי לא ניתן להמציא מסמכים כי אין לה משפחה נוספת בחו"ל מאחר שאין כל רשות שיכולה להוציא מסמך כזה. על כן, טוענת העותרת, כי טענת המשיב שהעותרת לא עונה לקריטריונים של נוהל הורה קשיש מטעם זה שלא המציאה מסמכים על כך שאין לה משפחה נוספת בחו"ל אינה סבירה. העותרת טוענת כי בענייננו אין המדובר על סטיה מהנוהל של הורה קשיש מאחר שהעותרת עומדת בכל הקריטריונים של הנוהל, אך דרישת המשיב להמציא מסמכים המעידים כי אין משפחה נוספת בחו"ל אינה סבירה ואינה אפשרית. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החלטתו של המשיב והמסמכים שהוגשו הגעתי למסקנה כי יש להורות למשיב לשקול שוב את עניינה של העותרת לאור המסמכים שהוגשו. אפרט להלן. מטרתו של נוהל הורה קשיש הוא הסדר מעמד להורה קשיש של אזרח ישראלי, שאין לו ילדים בחו"ל, כדי לאפשר להורה לשהות בסמוך לילדיו הישראליים. הנוהל מתנה את מתן אישור השהיה למבקשים זאת על פי נוהל הורה קשיש בכך שאין להם ילדים נוספים אשר מתגוררים בחו"ל ומדובר בהורה קשיש בודד. כן מותנה מתן המעמד מכוח הנוהל בכך שמרכז חייו של הילד הוא בארץ. לכאורה, נראה כי העותרת עונה לקריטריונים אלה. לכן ניתנה לה ההזדמנות להגיש מסמכים המעידים כי יש בסיס לבקשתה. העותרת לא הגישה את המסמכים תוך הזמן שנקבע על ידי המשיב ולכן התקבלה החלטת המשיב לפיה על העותרת לעזוב את הארץ, החלטה שהינה סבירה לאור העובדה שהעותרת לא הגישה את המסמכים שנדרשה להגיש לביסוס בקשתה. כידוע, אין ביהמ"ש לעניינים מנהליים מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המקצועית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראה: בג"ץ 376/81 משה לוגסי ואח' - שר התקשורת ו-2 אח', פ"ד ל"ו(2), 449; בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון - המועצה הארצית, פ"ד מ"ה(3), 678; בג"ץ 4539/94 ד"ר נקסה נביל - ד"ר אפרים סנה ו-2 אח', פ"ד מח(4), 778, עמ' 786-787; בג"ץ 2887/04 סלים אבו מדיגם - מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם, 15.4.07; בג"ץ 4004/07 רימה טרונישבילי - משרד הבריאות, לא פורסם, 19.7.07. כן נקבע בפסיקה כי העיקרון המקובל במדינות הדמוקרטיות המודרניות הינו כי לכל מדינה שיקול דעת רחב למנוע מזרים מלהשתקע בה. ראה: עע"ם 1038/08 מדינת ישראל - חסין געאביץ, טרם פורסם (11.8.09) (להלן: "עע"ם 1038/08"); בג"ץ 4156/01 מריו דימיטרוב - משרד הפנים, פ"ד נו(6), 289, 293-294 (2002); בג"ץ 482/71 לאוניה מאה קלרק, ו-7 אח' - שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117-118 (1972). כמו כן, מתחם שיקול הדעת אותו מסר המחוקק לשר הפנים בסוגית הענקתם של רישיונות לשהייה וישיבה בישראל, הוא רחב ביותר. לפיכך, ההלכה הנוהגת היא כי בית המשפט לא ימהר להתערב בהחלטות השר, אלא בהתקיים טעמים מיוחדים לכך. ראה: עע"ם 1038/08 הנ"ל; עע"ם 7422/07 לודמילה אלכסנדרובה ואח' - משרד הפנים, טרם פורסם (2008); בג"ץ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' - המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"ץ 482/71 קלארק - שר הפנים, פד', כ"ז(1) 113, 117; בג"ץ 1810/96 מסקינאי - שר הפנים, לא פורסם (1996); בג"ץ 1689/94 ג'ולי הררי ו-2 אח' - שר הפנים, פ"ד נא(1), 15, עמ' 20-21. לכאורה, כאמור, החלטתו של המשיב בנסיבות העניין, מאחר שהעותרת לא הגישה את המסמכים תוך הזמן שנקצב להגשתם, הייתה החלטה סבירה ולא ניתן היה לשקול את בקשתה בהעדרם של המסמכים באותו מועד שבו ניתנה ההחלטה. עם זאת, מאחר שנוהל הורה קשיש נוצר מטעמים הומניטאריים, על מנת שלא להשאיר הורה מבוגר לבדו בעולם, כאשר אין לו משפחה מחוץ לישראל ועל מנת לאפשר לו להתאחד עם משפחתו בארץ, סבורני כי יש לשקול כעת את בקשתה של העותרת, משהוגשו המסמכים שהצליחה להשיג ומאחר שנראה לכאורה כי העותרת עומדת בתנאים לקבלת המעמד. אני מודע לכך כי יש טעם בטיעוניו של המשיב לפיהם העותרת לא התנהלה באופן תקין לחלוטין מאחר שבעבר הגישה למשיב מסמך מזויף וכעת התעכבה בהגשת המסמכים שנדרשה להגיש למשיב. עם זאת, מאחר שהמסמך המזויף הוגש במסגרת בקשה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות ולא מכוח נוהל הורה קשיש וכן מאחר שהזמן שהוקצב לעותרת להמצאת המסמכים כעת היה קצר, נראה כי יש להתחשב בעותרת ולהעניק לה הזדמנות נוספת ולשקול את בקשתה לאור המסמכים שהוגשו. זאת מאחר שמדובר באישה מבוגרת שככל הנראה אין לה משפחה אחרת מלבד בנותיה ונכדיה המתגוררים בארץ. אין זה סביר לדחות את בקשתה ללא שקילת נסיבותיה האישיות לאור המסמכים שהצליחה להשיג, רק משום שהמסמכים הוגשו באיחור. טענתה של העותרת כי לא ניתן לקבל ממדינת מוצאה מסמך המעיד על כך כי אין לה קרובי משפחה במקום אחר בעולם הינה טענה הגיונית ואין ראיה כי אינה נכונה. על המשיב להסתמך בשקילת הבקשה על המסמכים שהצליחה העותרת להשיג, המעידים על כך שהיא הורה בודד ועל העובדה שבנותיה אכן מתגוררות בישראל ביחד עם נכדיה של העותרת. כמובן שעל העותרת מוטל הנטל להביא ראיות לאמור בבקשתה וזהו תפקידו של המשיב לשקול את בקשתה של העותרת לאור הראיות והמסמכים שתציג בפניו וכך סבור אני כי יש לעשות כעת, משהגישה העותרת את המסמכים הדרושים. אמנם לטענת המשיב העותרת לא התנהגה באופן נקי כפיים גם בהתנהלותה מול המשיב וגם בעת הגשת העתירה לביהמ"ש ולכאורה חוסר ניקיון כפיים זה די בו כדי לדחות את העתירה. ראה: בג"ץ 6952/05 נג'אר סאלח ג'ראדה ואח' - משרד הפנים, טרם פורסם (2005); בג"ץ 8811/07 קתרין קינטארט - משרד הפנים ואח', טרם פורסם (2008). למרות זאת, יש לשקול את טענותיה של העותרת כי לא הייתה לה כל ידיעה על כך שהמסמכים שהוגשו למשיב היו מזויפים וכי מסמכים אלה הוגשו במסגרת בקשה לקבלת מעמד מכוח חוק השבות ולא מכוח נוהל הורה קשיש וכן יש לשקול את העובדה כי על פני הדברים נראה שהעותרת עונה על הקריטריונים לקבלת מעמד מכוח נוהל הורה קשיש, על פי המסמכים שהגישה ועל פי נסיבות העניין. על כן, סבורני כי על המשיב לשקול את עניינה של העותרת כעת, משהוגשו המסמכים שהצליחה העותרת להשיג ובהתחשב בטענותיה כי השגת המסמכים ממדינת מוצאה הייתה קשה לביצוע ולקחה זמן רב משהמשיב הקציב לכך. בנסיבות העניין, סבורני כי יש לשקול עניינה של העותרת לאור המסמכים שהוגשו, זאת גם אם עתירתה הוגשה בשיהוי קל וגם אם השגת המסמכים לקחה זמן רב מהצפוי, זאת לאור טענותיה לעניין הקשיים בהשגת המסמכים, כמפורט לעיל. סיכום: אשר על כן, כמפורט לעיל, לאור הפרשנות ההומניטארית שיש ליתן לנוהל הורה קשיש ולאור העובדה כי לכאורה נראה כי העותרת עונה על הקריטריונים הקבועים בנוהל זה, סבורני כי על המשיב לשקול בקשתה של העותרת בהתייחס, בין היתר, למסמכים שהוגשו במהלך ניהול הליך זה. יש להעניק לעותרת את זכות הטיעון והשימוע ולהחליט בעניינה של העותרת רק לאחר שיובאו בפניו כל הראיות וטיעוניה של העותרת (לעניין זכות השימוע ראה עע"ם 1038/08 הנ"ל, שפורסם לאחרונה, שם דובר באיחוד משפחות מסוג אחר, אך הדברים יפים גם לענייננו). יובהר כי במסגרת שיקוליו יהיה המשיב רשאי להביא בחשבון גם את התנהלות העותרת ובנותיה בעבר. ואולם ראוי כי עניינה של העותרת יישקל, על בסיס כל המסמכים שאותרו, בהתייחס לכל הנתונים שיש ושיוצגו בפני המשיב, ולאחר שתינתן לעותרת ההזדמנות הנאותה להציג את כל טענותיה. מובן כי אינני נוקט עמדה לגופו של עניין וההחלטה הסופית באשר לעמידתה או אי עמידתה של העותרת בקריטריונים הדרושים נתונה למשיב, אשר ישקול בקשתה של העותרת לאור המסמכים והראיות שיוגשו לו לעניין זה. כל שמורה בית המשפט הוא לקיים הליך ראוי של בדיקת טענות העותרת ומתן החלטה. אשר על כן אני מורה כי הרחקת העותרת מהארץ תעוכב כדי לאפשר את השלמת הליך השימוע ובדיקת טענותיה כאמור לעיל. ראוי כי כל ההליכים הנ"ל יבוצעו בהקדם האפשרי ולא יאוחר משלושה חודשים מהיום. אני מורה כי לא ינקטו הליכי הרחקה כנגד העותרת עד ליום 1/12/09 והמשיב יפעל להשלמת ההליכים של בירור טענות העותרת, כאמור לעיל. זימונה של העותרת לכל דיון או שימוע יהיה באמצעות בא כוחה. אי התייצבות של העותרת לשימוע ואי המצאת מסמכים תהווה עילה להפסקת בדיקת זכאותה לקבלת מעמד בישראל והרחקתה בהמשך. בנסיבות העניין, ובשים לב לפגמים שבהתנהלות העותרת, לא מצאתי כי יש לפסוק לזכותה הוצאות משפט. הסדרת מעמדמשרד הפנים