קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה של קבלת היתר בניה: 1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של ביצוע עבודה הטעונה היתר, לפי סעיף 145(א) וסעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. המדובר בבניית שתי תוספות למבנה מוסך קיים. 2. התוספת הראשונה הינה מבנה מבלוקים העשוי מבלוק בטון גג אסבסט עם קורות מעץ בשטח של 45.9 מ"ר, אשר נבנה בשנת 2003 ואילו התוספת השנייה הינה בניית קונסטרוקציה מברזל בשטח של 81 מ"ר - מבנה שנבנה בשנת 2005. 3. על בניית התוספות האמורות העיד מי ששימש בתקופה הרלוונטית כמנהל המדור לפיקוח על הבנייה בעיריית בית שמש. העד מסר בעדותו ביחס לתוספת הראשונה, כי הוא צילם המקום כעולה מת/1 ות/2 וכן ערך סקיצה של אותה תוספת - ת/3. השטח של התוספת הינו כ- 45 מ"ר. לדבריו, אף שבעל הנכס הרשום, כעולה מרישום מחלקת הגבייה הינו משה שטרית, אביו של הנאשם, הרי שבפועל כאשר ביקר במקום מספר פעמים, ראה את הנאשם ובתשובה לשאלה: "מה הקשר של הנאשם למקום", השיב: "הוא מנהל המקום" (ראה עמ' 7 שורות 3-6). באשר לתוספת השנייה של מבנה הקונסטרוקציה, הרי שזה נבנה בשנת 2006 בשטח של 81 מ"ר ומצוי בסמוך למוסך במרווח קטן של מספר מטרים. העד לא ידע לומר מה היתה מטרת הקמת המבנה. צילומי המבנה אף שלא נעשו על ידי העד, הוגשו בהסכמה ת/4. לצורך הגשת כתב האישום, סימן העד על פי עדותו את תוספות הבנייה שנעשו על תוכנית היתר הבנייה שהוצאה למבנה בשנת 1985. עוד ציין העד כי טרם בניית תוספות הבנייה נשוא כתב אישום זה, הרי שעוד קודם לכן הוגש כתב אישום כנגד אבי הנאשם משה שטרית, בגין תוספת בנייה (אף היא צמודה למבנה המוסך), בשטח של 360 מ"ר, הכל כמצויין בת/5. 4. בחקירתו הנגדית עומת העד מול מסמך נ/1 מיום 18.2.1998 חתום על ידי מנהל ארכיב אגף ההנדסה המופנה למנהל מחוז ירושלים במשרד הפנים ובו נטען כי בשנת 1994 נלקחו מסמכים על ידי קודמו לתפקיד לרבות תוכנית בנייה ובה חותמת היתר בנייה לנכס מס' 105/85 מתאריך 2.10.1985 וכי מכיוון שזו היתה התוכנית האחרונה בתיק, מתבקש הנמען להחזירה בדחיפות. נוכח כך ובהיעדר תוכניות בנייה מאושרות, נשאל העד כיצד זה יכול היה כלל לקבוע כי היתה חריגה כנטען בכתב האישום. תשובת העד היתה כי כן היו תוכניות בעירייה והן של תוכניות המינהל ותוכנית שאותה ראה בוועדה המחוזית (ראה עמ' 11 שורה 20 לפרוטוקול). עוד השיב לנאשם כאשר זה שאלו: "אני מראה לך תוכנית שהוועדה חתמה עליה בשנת 1985. איפה התוכנית הזאת?", ותשובת העד היתה "השאלה היא אחרת, איך קורה שבתיק אין תוכנית ואצלך יש תוכנית?" (עמ' 11 שורות 7-8). כאשר מתבקש הנאשם להציג את אותה תוכנית אותה הוא מחזיק בידו, הוא מסרב לעשות כן ומשכך נאלץ בית המשפט ליתן החלטה כי אין באפשרות בית המשפט לאלץ את הנאשם להציג את המסמך אותו אין הוא מוכן להציג (ראה עמ' 14 שורות 1-9). בעדותו חזר העד מספר פעמים על חשדו כי אותה תוכנית נגנבה מתיקי העירייה. 5. הגנת הנאשם היא כפולה. האחת, כי בהיעדר תוכניות והיתר בנייה על המבנה, לא ניתן להוכיח כי התוספות הנטענות נבנו שלא בהיתר, והשנייה היא כי לא ניתן להגיש כתב האישום כנגדו, שכן הנכס כולו הינו של אביו. בנכס ממוקמים מוסך ומכון רישוי. באשר למכון הרישוי אליו קשורות אותן תוספות בנייה והמשמשות אותו בפעילותו, אין לנאשם קשר כלשהו, שכן חלק זה של הנכס מושכר על ידי אביו בעל השטח לאחיו עמרם וזאת מכוח הסכם שכירות מיום 18.6.1996 ובאשר לחלק המשמש כמוסך, הרי שתפקידו הוא אך עובד במקום, דהיינו עובד במוסך של אביו. כאשר נשאל הנאשם בחקירה הנגדית מהו טיב מעמדו באותו מוסך, הוא משיב: "מטבע הדברים, מאחר ומדובר בבן ואב, אני יותר מעורה בכספים ובניהול המקום, אבל מכאן ועד להיות בעל הבית, יש פער שמים וארץ" (עמ' 17 שורות 9-10). עוד אישר הנאשם כי הן ברישומי הארנונה והן ברישוי עסקים הן המוסך והן מכון הרישוי, מופיעים כקומפלקס אחד ואין בהם הפרדה. 6. נגד הנאשם ואביו הוגש כתב אישום על ניהול עסק ללא רשיון ביחס לקומפלקס האמור בתיק עמ"ק 20159/06. נוכח כך שאביו של הנאשם שטרית מוריס הינו אדם מבוגר, ונוכח הצהרתו של הנאשם באותו תיק כלהלן: "אני בנו של הנאשם. בפועל אני מנהל את העסק נשוא האישום והאחריות לכל מה שקורה בעסק הזה מוטלת עלי", נמחק אביו של הנאשם מכתב האישום. כאשר נחקר הנאשם בחקירתו הנגדית בתיק זה על ידי התובע, ונשאל האם הרשום בפםרוטוקול האמור הינו אמת, דהיינו שהוא זה האחראי לכל מה שקורה בשטח, הוא משיב: "הכל אמת" (עמ' 18 שורות 9-10). בהתחשב בהודאת הנאשם כאמור, זאת בנוסף לעדות עד התביעה, סבור התובע כי אחריותו של הנאשם אף לבנייה האמורה, ברורה מאליה, ואין הנאשם יכול להתחמק מאחריותו באמתלא ובהתחכמות, כאילו נוכח כך שאביו של הנאשם הוא בעל הנכס, לא ניתן לייחס לו אחריות בפלילים לבנייה האמורה. טענת הנאשם היא, כי אין לפרוטוקול האמור משמעות כלשהי, נוכח כך שבהמשך אותו דיון בתיק עמ"ק 20159/06 הצהיר התובע כי נוכח פעולות הנאשם להסדיר את ענייניו הגיעו הצדדים להסכם לפיו הנאשם יחזור בו מכפירתו ומכל טענותיו בדיון והתביעה תחזור בה מכתב האישום. יצויין כי טענותיו של הנאשם הופנו כנגד התובע באופן אישי על חשד שהוטל בו בדבר איום על עדים, שיבוש הליכי משפט ושימוש לרעה בסמכות. 7. לאחר שמיעת העדויות ועיון בכל המסמכים שהוגשו, לרבות התמונות, התרשימים והתשריטים, אני מוצא כי התביעה הוכיחה את אשמתו של הנאשם במידה הנדרשת הימנה במשפט פלילי. למעשה, לא היתה מחלוקת בדבר עצם בניית התוספות נשוא כתב האישום. העובדה כי בפועל אין מצויים כיום בתיקי העירייה העתקים מאושרים וחתומים להיתר הבנייה שניתן למבנה בשנת 1985, אין כדי לסייע לנאשם. משעד התביעה העיד כי התוספות שנבנו היו מעבר להיתר שניתן, אף שלא יכול היה להמציא התשריטים המצורפים להיתר, משאלה נלקחו (ועל פי חשדו של העד אף נגנבו) ואינם פיזית בתיקי העירייה, על הנאשם היה להראות כי התוספות הנטענות נבנו שלא בחריגה מההיתר שניתן. הנאשם, כאמור, מחזיק בידו תשריט זה, משנת 1985, והוא אף הציגו בפני העד בחקירתו הנגדית, אולם סירב להציגו לדרישת התובע בפני בית המשפט. הימנעות זו עומדת לחובת הנאשם, שהרי לו אכן התוספות האמורות היו חלק מהיתר הבנייה, אז בנקל יכול היה הנאשם לסתור טענת המאשימה. ובאשר לטענת הנאשם כי אין לייחס לו אחריות פלילית לנכס האמור בשל כך שהוא אך פועל כפועל מטעמו של אביו במוסך הצמוד למכון הרישוי, הרי שאין בידי לקבלה. התרשמתי, כפי שהתרשם עד התביעה מביקוריו במקום כי הנאשם משמש בפועל כמנהל במקום. הנאשם כאמור חזר ואימת את הנטען בפרוטוקול הדיון בתיק 2015906 כי הוא מנהל בפועל את העסק נשוא האישום והאחריות לכל מה שקורה בעסק מוטלת עליו. להצהרה זו משמעות ברורה ומשכך נושא הנאשם באחריות לבניית התוספות מכוח סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965. 8. אשר על כן, אני מוצא להרשיע הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. ניתנה היום י"א בטבת, תשס"ט (7 בינואר 2009) במעמד הצדדים. שמעון שטיין, שופט ב"כ המאשימה: מבקש לציין במפורש כי בכך שביהמ"ש מרשיע, הוא מקבל את טענת התביעה שיש לקבל את טעות הסופר שנפלה בספרת הביקורת בתעודת הזהות של הנאשם, כפי שצויין בפרוטוקול הדיון מיום 16.11.2008, בעמ' 22. הנאשם הודה, לאחר קיום הוכחות, בשתי עבירות, האחת מתייחסת לבניית תוספת בשטח של 45.9 מ"ר. המדובר בתוספת למוסך מבלוק בטון וגג אסבסט עם קורות מעץ והשניה מדברת על בניית קונסטרוקציות מברזל, בשטח של 81 מ"ר. התוספת הראשונה משמשת בפועל את העסק ועמדת בתי המשפט היא כי יש להחמיר בענישה בנושא של תכנון ובנייה בכלל וחריגות בנייה שמהווים לצורך צרכים עסקיים אשר מפיקים הנאה כלכלית בפרט. המדובר, כאמור, בחלק אינטגרלי של העסק אשר משמש להפקת רווחים ועל כן מתבקש ביהמ"ש להחמיר בעונשו של הנאשם ולקחת עובדה זו בין יתר השיקולים. לגבי החלק השני, מדובר בתוספת גדולה, אולם נכון להיום היא אינה משמשת באופן מעשי כחלק מהעסק, ולכן מוכנה התביעה לראות בכך איזה שהוא מרכיב לקולא. בחיבור שתי הנקודות האלה, תבקש התביעה להטיל את העונשים הבאים: קנס בסך 35,000 ש"ח, התחייבות על סכום דומה, וצו הריסה דחוי בחצי שנה. ביהמ"ש מופנה לשורה ארוכה של פסקי דין בדבר הצורך להיאבק במכת המדינה של בנייה בלתי חוקית וכמובן, במיוחד כשמדובר בנאשם המפיק טובות הנאה ונהנה מפירות העבירה. הנאשם: אם זה רק שלב של טיעונים לעונש ולא תגובה להכרעת הדין, אין לי מה להגיד. ביהמ"ש לא ראה את תעודת הזהות שלי, לא ביקש שאזדהה, אולי אני משקר, אולי לא. הולכים להרשיע בן אדם שהוא לא נמצא כאן. במקרה בדקתי את בעל תעודת הזהות, זה אדם מבית שאן. לעניין העונש, שביהמ"ש יעשה מה שהוא רוצה, אני מכבד את החלטתו. ביהמ"ש: שואל את הנאשם האם שיקר כשאמר שספרת הביקורת בתעודת הזהות שלך הינה 6 (עמ' 22 לפרוטוקול), והנאשם משיב: "כן, אולי אני משקר". החלטה למען הסר ספק, אני מתיר תיקון כתב האישום ביחס לכך שספרת הביקורת בתעודת הזהות של הנאשם תהיה 6 ולא 7 כפי שנרשם בטעות בכתב האישום. ניתנה היום י"א בטבת, תשס"ט (7 בינואר 2009) במעמד הצדדים. שמעון שטיין, שופט גזר דין לאחר ששמעתי את התובע ואת הנאשם הנני מטיל בזה על הנאשם עונש כדלקמן: קנס - קנס בסך 25,000 ש"ח או מאסר למשך 250 ימים תחתיו; הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד יום 1.2.2009 ויתר התשלומים מידי 30 יום לאחר מכן. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הנאשם בתשלום תוספת פיגורים כחוק. שוברים לתשלום הקנס יישלחו לנאשם בדואר בתוך 15 יום. יחד עם זאת, על הנאשם החובה לוודא קבלת השוברים, ובמידה ולא נשלחו אליו בפרק הזמן האמור, יתייצב במחלקת הגבייה של עיריית בית שמש. התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 25,000 ש"ח, להימנע מלעבור במשך שנתיים מהיום על עבירות לפיהן הורשע הנאשם. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור - ייאסר בגין כך למשך 60 יום. היה והנאשם יחוייב לממש את ההתחייבות ולא יעשה כן, ייאסר בגין כך ל - 90 יום. צו הריסה (התאמה) ואיסור שימוש - אני מורה לנאשם להרוס את כל הבנייה שנעשתה ללא היתר ולהחזיר את המצב לקדמותו. אם ניתן לבצע התאמה של הבניה החורגת להיתר הבנייה, יפורש צו זה בדרך בה תיחשב התאמת הבנייה להריסת הבנייה שנעשתה בלא היתר. צו זה ייכנס לתוקפו בתוך 6 חודשים מהיום. במקביל ניתן בזה צו איסור שימוש לגבי כל בניה שניתן בזה צו להריסתה. מובהר שדחייה בכניסתו לתוקף של צו ההריסה, אם אושרה דחייה כאמור, תחול גם לעניין איסור השימוש. היה והנאשם לא יעשה כן, תהא רשאית הוועדה המקומית לבצע את הצו והנאשם ישא בהוצאותיה. הרשם, כהגדרתו בסעיף 1 של חוק המקרקעין תשכ"ט-1969, ירשום הערת אזהרה על דבר נתינתו של צו הריסה זה. האחריות למסירת הודעה לרשם - על התביעה. היה ובתוך התקופה האמורה לעיל יקבל הנאשם היתר כחוק - יראה צו ההריסה כבטל. זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום. נטל ההוכחהבניההיתר בניה