קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול עסק ללא אישור כבאות לעסק: עמ"ק 514/06 ועמ"ק 515/06 1. בשני הליכים אלה, כתבי האישום נסבו על "אי קיום תנאי בתנאי רשיון", עבירה לפי ס' 7(א) יחד עם ס' 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. לפי הנטען, הנאשמים הפרו את תנאי רשיון העסק, בכך שלא הציגו אישור בר תוקף שנתי של שירותי הכבאות במועד האישום (ינואר 2006). לאחר עיון בכתבי האישום, בראיות הצדדים ובסיכומיהם, אני מזכה את הנאשמים דנא מן האישומים, מן הטעמים הבאים: בענין "נעלי דוד" (עמ"ק 514/06), ניתן רשיון עסק מיום 17.3.1998, ותוקפו "לצמיתות" (ת/2). תוקף הרשיון הותנה בתנאים שונים, שפורטו בנספח לרשיון (ת/2א). אין מחלוקת, כי תנאים אלה לא כללו התיחסות לסידורי כבאות ולא חייבו בהצגת אישור כבאות שנתי תקף (ר' ס' 3א' סיפא בסיכומי המאשימה). בענין "רון תעשיות" (עמ"ק 515/06), ניתן רשיון עסק מיום 30.7.1998, אף הוא "לצמיתות" (ת/5). תוקף הרשיון הותנה בתנאים המפורטים בנספח לרשיון (ת/6). גם כאן, רשיון העסק אינו כולל תנאי הנוגע להמצאת אישור כבאות שנתי תקף (ס' 3ג' לסיכומי המאשימה). ממילא יש לאמר כי הנאשמים דנא לא הפרו תנאי הקבוע ברשיון העסק בכל הקשור לסידורי הכבאות. המאשימה ביקשה לסמוך על ס' 9 לחוק רישוי עסקים, המסמיך את שר הפנים להתקין תקנות "להבטיח סידורים נאותים למניעת דליקות בחצרי העסק ובסביבותיהם ולכיבוין, לרבות הטלת חובה להחזיק ציוד, מתקנים וחומרים לכיבוי דליקות". מכח הוראה זו הותקנו תקנות שירותי הכבאות (ציוד כיבוי במפעלי תעשיה או מלאכה), תשל"ב-1972). לטענת המדינה, היה על הנאשמים לדאוג להחזקת ציוד כיבוי אש תקין בעסקיהם "בכל עת", וזאת כאמור בתקנה 4 לתקנות הנ"ל. משלא עשו כן, יש לפי הנטען להרשיעם בעבירה לפי ס' 9 יחד עם ס' 14 לחוק רישוי עסקים (ר' ס' 5 לסיכומי המדינה). אין בידי לקבל את עמדת המדינה בנקודה זו. ראשית, כתבי האישום אינם מתיחסים לתקנות שירותי הכבאות הנ"ל. כתבי האישום מפנים לרשיונות העסק בלבד. אין מקום להוסיף בשלב הסיכומים טענה חדשה, שיש בה כדי להפתיע ואשר עלולה לפגוע ביכולת להתגונן. ודוק: אין מדובר בהמרה טכנית של סעיפי האישום (מסעיף 7 לסעיף 9 לחוק רישוי עסקים), אלא בהוספת טענה עובדתית חדשה. בעוד שבכתבי האישום נטען להפרת תנאי ברשיון, עתה נטען להפרת דרישה סטטוטורית הקבועה בתקנות שירותי הכבאות. הנאשמים זכאים לדעת מראש על מה נסב האישום וכנגד איזו טענה עליהם להתגונן. שנית, טענת המדינה לא הוכחה לגופה. תקנה 2 בתקנות שירותי הכבאות קובעת כי "בכל מפעל תעשיה חייב הבעל או המחזיק לרכוש או להשיג ציוד כיבוי כמפורט בתוספת ולהתקינו לפי הוראות רשות הכבאות (ההדגשה הוספה)". המדינה לא הציגה כל מסמך של רשות הכבאות המופנה אל הנאשמים דנא ואשר מנחה אותם לפעול, כמתחייב מס' 2 לתקנות. אין זה ברור כלל ועיקר, אם דרישותיה המקצועיות של רשות הכבאות בענין הקניון דנא ("ראשון שוק") אמנם חופפות לדרישות הקבועות בתוספת הנ"ל. זאת ועוד: המדינה לא טענה בכתב האישום כי מדובר ב"מפעל". ממילא לא נשמעו ראיות בענין זה. המדינה אף לא טענה בכתב האישום אילו דרישות ספציפיות מן התוספת הופרו, וממילא לא נשמעו ראיות גם בקשר לכך. יושם אל לב כי בדו"ח להכנת כתב האישום בענין "נעלי דוד" צוין: "מפר תנאי בסיסי מגוף הרשיון" (ת/1). גם כאן, אין זכר לתקנות שירותי הכבאות. לא הוגש דו"ח הכנה לאישום בענין "רון תעשיות". הנה כי כן, הנאשמים הנ"ל לא הפרו תנאי בתנאי הרשיון בכל הקשור לסידורי הכבאות. הטענה החלופית והחדשה של המדינה - בדבר הפרת תקנות שירותי הכבאות - לא נטענה בכתב האישום, וגם לא הוכחה לגופה. 2. אשר על כן, אני מזכה את הנאשמים בעמ"ק 514/06 ובעמ"ק 515/06 מן האישומים בהם הואשמו. עמ"ק 337/06; עמ"ק 518/06; עמ"ק 526/06; עמ"ק 2440/06 3. עמ"ק 337/06 ("פרונט ליין") - האישום נסב על ניהול עסק ללא רשיון, בניגוד להוראת סעיף 14(א) לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח- 1968. הוכח כי העסק לא זכה לרשיון, מחמת העדר אישור כיבוי אש תקף (ר' עדותו של המפקח דוד מלכה שלא נסתרה, פ' ע' 10 ש' 19-20). הנאשם 2, מר שמואל שחר, הודה כי קיבל מהעיריה מכתב התראה בטרם הגשת אישום, מיום 2.2.2005 (נ/2). הוא לא חלק על כך כי במועד האישום פעל העסק ללא רשיון. הוא הדין בענין מר אלמלח יעקב (עמ"ק 2440/08) -- ר' הודאת הנאשם בעובדות האישום, פ' מיום 5.1.2009, ע' 1. גם בענין מר אלמלח, האישום נסב על הפעלת עסק ללא רשיון. 4. בענין "גולדטים בע"מ" (עמ"ק 518/06) ובענין "ביטון" (עמ"ק 526/06) -- האישומים נסבו על "אי קיום תנאי מתנאי הרשיון", לפי סעיף 14(א) לחוק רישוי עסקים. בענין "גולדטים", רשיון העסק כלל דרישה מפורשת להחזיק בעסק אמצעים תקינים למניעת דלקות "על פי דרישת שירותי הכבאות (מכבי אש) בתאום ישיר איתם" (ר' סעיף ב' ברשיון העסק - ת/8). בענין "ביטון" - אף כי רשיון העסק לנגריה ניתן "לצמיתות", מופיעה בו תניה מפורשת המחייבת את בעל הרשיון "להמציא ליחידת רישוי עסקים אישור בר תוקף שנתי המעיד כי ננקטו בעסק סידורי כבאות נאותים, באישור רשות הכבאות" (ס' ד' ב-ת/11). 5. הנאשמים בשני התיקים הנ"ל לא כפרו בכך שאין בידם אישור כבאות תקף. בעמ"ק 518/06 הוגש אישור כבאות שתוקפו רק עד ליום 16.4.2003 (ת/9; ר' פ' ע' 13 ש' 5-8). מר ביטון יעקב (הנאשם 2 בעמ"ק 518/06), הודה כי קיבל הודעה בדבר אי חידוש רשיון עסק וכי לא קיבל אישור מכבי אש (פ' ע' 28 ש' 15-17). בעמ"ק 526/06 הוגש אישור כבאות שתוקפו רק עד ליום 3.4.2001 (ת/12; ר' פ' ע' 14 ש' 24-28). מר ביטון יצחק (הנאשם 2 בעמ"ק 526/06), לא יכול היה להציג אישור כבאות תקף (פ' ע' 27 ש' 23-24). מר ביטון אלי (הנאשם 1 בעמ"ק 526/06), בחר שלא להעיד. 6. ארבעת כתבי האישום האמורים עוסקים בענין מרכזי אחד: ניהול נמשך של עסקים שונים בקניון המכונה "ראשון שוק", ברח' פלטין 6 בראשל"צ, ללא אישור מאת רשות הכבאות להבטחת סידורי כבאות מתאימים. אין מחלוקת כי כל אחד מבעלי העסקים פעל כדין להבטחת סידורי הכבאות הנדרשים בשטחו הפרטי; הקושי טמון בהעדרם של סידורי כבאות הולמים לשטחים הציבוריים של הקניון. עמדת רשות הכבאות בענין זה בוטאה, בין השאר, במכתבו של מפקד השרות, מר יעקב שני טפסר מיום 5.5.2005 ל"פרונט ליין בע"מ" (הנאשמת בעמ"ק 337/06), ר' נ/4א: "... 2. העסק הנדון הינו חלק בלתי נפרד ממבנה ראשון שוק. 3. למבנה ראשון שוק אין אישור כבאות לחלק הציבורי. 4. לאור האמור לעיל בקשתך להקים מערכת כיבוי אוטו' פרטית לעסק - נדחית". ר' גם מכתבו של מר שני טפסר לחב' פרונטליין הנ"ל מיום 30.8.2006, נ/4א: "התיחסות שירותי הכבאות לכלל שטחי המבנה כמקשה אחת, אישור שירותי כבאות ינתן בגמר ביצוע דרישות שרותי כבאות בכל המבנה הכולל שטח ציבורי והעסקים". 7. עמדתם של הנאשמים בהליך זה בוטאה ע"י מר דוד שלסקי (הנאשם 2 בעמ"ק 514/06). מר שלסקי הודה כי "לא היתה חברת ניהול בבנין וכתוצאה מערכות המתזים לא עובדות" (פ' ע' 24 ש' 20-21). מר שלסקי תיאר מצב של "מבנה מוזנח" (פ' ע' 25 ש' 20-21), והודה כי קיימת בעיה של פינוי אשפה ("זה לא נעים, כי אם מגיעים למקום שאין מקום לזרוק פח זבל, בקומות למטה אין פח אז זורקים על הרצפה והעיריה אוספת. יש סידור לעיריה בינה לבין הקומה למטה, קומת השוק, השוק הוא צחנה, את אשפת עסקי יש לנו פינוי עצמי לשתי הקומות, חויבנו לעשות פינוי עצמי ואנו עושים כך יש חברה שמפנה ומנקה בשתי הקומות למעלה, היום אנו לא משתלטים על כמות הנקיון כי הבינגו ממלא חצי מכולה ביום" (פ' ע' 26 ש' 12-16). בתחום הבטיחות, הופסקה ההתקשרות עם חב' האבטחה: "ניהלנו בטחון בעסק עד לפני חצי שנה עם חב' שנתנה אבטחה כל היום, ובערב היה שומר של הערב, הוא מפחד מהבינגו ולא משתלט כי הם החליפו מנעולים, הוא מחכה לטל' מבעלי עסקים שאם יש אזעקה שיבדוק אם יש פריצה. זה הדבר היחידי שעושה היום, הפסקנו לפני כחצי שנה את ההתקשרות עם סקיוריטי" (פ' ע' 26 ש' 20-23). 8. מר שלסקי תיאר את הנסיבות העגומות שדירדרו את מצבו התחזוקתי של הבנין (פ' ע' 24 ש' 17-26): "בבנין היתה תקופת רגיעה מעל 7 שנים, לא הגיעו אלי כלל כיבוי אש, אחרי כן נעשתה ביקורת אצלי ביחידות וביקשו ממני אישורים תו תקן לגבי המתזים והכל, עשיתי הכל והגשתי תו תקן של המערכות והכל עבד, שנה אחרי כן, היה פעולה של השתלטות על הבנין מצד גורמים חיצונים שאני לא רוצה לנקוב את שמם, ואז העיריה וכיבוי האש התלבשו על הבנין, ואז לא היתה חברת ניהול בבנין וכתוצאה מערכות המתזים לא עובדות. השתלטו כל מיני גורמים עבריינים עד היום על הבנין. אנשים פשוט פלשו למקומת ונמצאים בפלישה ומנהלים בינגו ומרפדיה לא חוקית ומחסנים והכל. אפילו גנובים. מה שרואים כאן זה גרעין של הבנין שרוצים להפיל עלינו שיקום בנין בעלויות של מעל 800 אלף ₪, לפי איש מקצוע, שאנחנו לא מסוגלים, העסקים גם כך קורסים, אני מחזיק 30 משפחות אצלי בעסק, נלחם יום יום לשרוד וכולם כך והעיריה מנסה שאנו נשקם בענין שאי אפשר, זה לשים לנו חבל בצוואר ולהגיד תעזבו את המקום ותלכו". 9. הסנגור ציין: "יתר הנאשמים מאשרים לבית המשפט שהנסיבות שהביאו אותם לכאן זהות לנסיבות של מר שלסקי, היינו בכניסה לבנין כולם עמדו בכל התנאים" (פ' 27 ש' 18-19). על הרקע הזה, ביקש הסנגור לזכותם בטענה של העדר מחשבה פלילית והגנה מן הצדק. לפי הנטען, הנאשמים נקלעו ל"סיפור קפקאי" אשר הפכם עבריינים בעל כורחם. הודגש כי חברת הניהול שניהלה את הקניון עזבה את המקום, ובמקומה "השתלטו על המקום עבריינים שעשו בו כבתוך שלהם" (למשל, ס' 3 לסיכומי הסנגור). לפי הנטען, אין לדרוש מבעלי העסקים לממן מערכת כיבוי אש מרכזית, שעלותה מליוני ₪ (ס' 5 לסיכומים). דרישה זו הופכת אותם ל"שעיר לעזאזל", והיא בבחינת "הענשת האחד עבור הרבים" (ס' 24 לסיכומי הסנגור). הנאשמים הפנו אצבע מאשימה לעיריה, אשר לפי הנטען ישבה בחיבוק ידיים במשך זמן ממושך ולא פעלה לפתרון הבעיה. 10. אין בידי לקבל את טענות הנאשמים. חוק רישוי עסקים מטיל על בעל העסק את החובה לפעול להשגת רשיון עסק ולוודא עמידה בתנאיו. החובה מוטלת על בעל העסק, להמנע מהפעלה נמשכת של עסקו ללא רשיון או מתוך הפרת תנאיו. כמובן, בעל העסק תלוי בהחלטת הרשות לצורך קבלת אישור כבאות ורשיון עסק; ואולם המקום לתקוף את סבירות החלטת הרשות הוא בתקיפה ישירה בבית המשפט המוסמך. ברגיל, בית משפט לענינים מקומיים אינו עוסק בסבירות החלטותיה של הרשות המנהלית. ההליך המתקיים בפניו הוא הליך פלילי, ולא מנהלי. בענין זה כבר נפסק: "ככלל, לא לזאת נועד ההליך הפלילי, לא בסדרי הדין הנוהגים בו ולא במהותו" (בג"צ 3326/05 בן סנצ'ו ואח' נ' מדינת ישראל, , מיום 20.4.2005; ר' גם ע"פ 80074/99 ג'רבי ואח' נ' מ"י, , מיום 14.3.2000, בס' 17-18 לפסק דינו של כב' הש' המר). 11. במקרה דנא, רשות הכבאות דרשה מבעלי העסקים לדאוג למערכת כיבוי אש כוללת במבנה, כתנאי לקבלת אישורי כבאות. היה בכוחם של הנאשמים לפנות בענין זה בעתירה מנהלית מתאימה, ואולם הם נמנעו מכך (ר' למשל עדותו של מר שמואל שחר, פ' ע' 23 ש' 29-30). ודוק: אין מדובר בענין הנולד אך לאחרונה; דרישתה של רשות הכבאות, כמוזכר לעיל, ידועה לנאשמים מזה שנים (ור' מכתבו הנ"ל של מר יעקב שני טפסר מיום 5.5.2005 ל"פרונט ליין בע"מ", נ/4א). כתבי האישום דנא הוגשו בחדשים ינואר ופברואר 2006 (למעט עמ"ק 2440/08, שנפתח באוג' 2008 ואשר הדיון בו אוחד לבקשת הסנגור). היה בידי הנאשמים די והותר זמן להגיש עתירות מנהליות מתאימות, לו חפצו בדבר. 12. הסנגור טען כי המדינה השתהתה בהגשת כתב אישום וכי "נתנה לבעלי העסקים להבין ברורות כי כל עוד בחצריהם פנימה אין כל פגע רע - הם ימשיכו וינהלו את עסקם" (ס' 21 לסיכומיו). לא הוצג בפני בית המשפט מידע ראייתי בענין המועד בו חב' הניהול הפסיקה לתפקד. יחד עם זאת, אני מוכנה לצאת מתוך הנחה כי המדינה אמנם לא מיהרה בהגשת כתבי האישום. ואולם, עצם העיכוב אינו יוצר מצג שלטוני בדבר אישור להמשיך ולהפעיל את העסקים ללא אישורי כבאות או רשיונות עסק תקפים. 13. אין בפני שיהוי המצדיק את ביטול האישומים. אף כי המדינה לא הגישה כתבי אישום בהזדמנות הראשונה שעמדה בפניה, ניתן לראות בכך משום הענקת שהות בידי הנאשמים להתארגן למציאת פתרונות מעשיים (ור' בענין זה את עדותו של מר מלכה דודי אודות פגישה שהתקיימה בין נציגי רשות הכבאות ובעלי עסקים בשנת 2005 - פ' ע' 10 ש' 23-25 ו-ת/4). גם בדיוני ההקראה בהליך זה הסכימה המדינה לדחיה במועד הדיון, על מנת לאפשר לסנגור "לארגן את בעלי העסקים במקום" (ר' דיון מיום 24.8.2006 בע' 2). 14. אף אין בידי לקבל את טענת הנאשמים להגנה מן הצדק. ענינה של הגנה זו הוא בבחינת מהלכי המדינה, ומטרתה היא למנוע הגשתם של אישומים נפסדים (ר' למשל ע"פ (י-ם) 9847/05 מ"י נ' אורה מושב עובדים להתיישבות ואח', , מיום 9.3.2006, בס' 8 לפסק הדין). במקרה דנא, לא מצאתי פסול בעצם הגשת האישומים. מן התשתית הראיתית עולה כי הקניון מצוי במצב מוזנח ביותר. היבטי התברואה, האבטחה והכבאות אינם מטופלים בו כראוי, וכמעט שאינם מטופלים כלל. ההזנחה הנמשכת, העדר שירותי נקיון ואבטחה מסודרים, כמו גם העדר מערכות כיבוי אש בשטחים המשותפים, כל אלה מעלים חשש לפגיעה בשלום הציבור. ודוק: אין מדובר אך בשלומם של בעלי העסקים או עובדיהם, כי אם בשלום הציבור בכללותו. הקניון מטיבו פתוח למבקרים ועוברי אורח. אורחים מזדמנים אינם מסוגלים להגן על עצמם מפני סכנות ההזנחה הנמשכת והעדר סידורי כבאות ראויים. חובת רישוי העסקים המוטלת על בעלי העסקים נועדה במידה רבה להבטיח את שלום הציבור, וזאת על דרך של חיוב העסק לעמוד בדרישות שונות, בין השאר בתחום הכבאות. הגשת כתבי האישום נועדה לקדם אינטרס ציבורי זה. 15. אין לי ספק כי הנאשמים לא בחרו להתדרדר אל המצב העגום שנוצר בעקבות פרישתה של חב' הניהול. ואולם, בהעדר חברת ניהול, עוברות חובותיה הסטטוטוריות אל בעלי העסקים עצמם (ר' פריט 6.8 בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה- 1995). חוק רישוי עסקים לא הותיר בענין זה "חלל", וזאת מתוך הפנמת האינטרס הציבורי שבהפעלת קניון מסודר. יש לזכור כי בעל עסק הפועל בקניון אינו מהווה יחידה מבודדת או מנותקת. השטחים הציבוריים משרתים גם אותו, במישרין או בעקיפין, כגון דרכי הכניסה והמעבר. אין צורך לאמר, כי דליקה ברכוש משותף עלולה להתפשט ולפגוע גם במתחמים הפרטיים. על כן, בעל העסק הפרטי אינו רשאי "לעצום עין" אל מול המתרחש בשטחים הציבוריים ולהסיר מעצמו כל אחריות לבטיחותם. אכן, בעל עסק הבוחר לפעול בקניון צריך להיות מודע להיותו חלק ממרכז כולל. 16. מעת שהתברר כי חברת הניהול אינה מתפקדת, היה על בעלי העסקים להתארגן להקמתה של חברת ניהול חלופית. היה ולא הצליחו בכך, היה עליהם להמנע מהפעלה נמשכת של עסקיהם ללא רשיונות עסק ואישורי כבאות תקפים. אין ספק כי העתקת מיקום העסק אל מחוץ לקניון כרוכה בהוצאות ועלולה לגרום נזקים לעסקים; ואולם מן הצד השני אין לסבול מצב נמשך של הפעלת עסק ללא רשיון תקף, באופן העלול לסכן את הציבור. מול האינטרס הפרטי של הנאשמים להמשיך ולקיים את עסקיהם בקניון עומד האינטרס הציבורי שבהקפדה על דרישות הכבאות. 17. הסנגור טען כי היה בכוחה של המדינה לפעול מכח חוק עזר לראשל"צ (הריסת מבנים מסוכנים), תשל"ט-1978 (ס' 13 לסיכומיו). לטענתו, מהלך כזה היה יוצר את "האיזון הדרוש והנכון ובאופן זה איש מהאשמים לא יישא לבדו בסכומי עתק ומנגד לא יהיה עברין בעל כורחו" (ס' 13 לסיכומיו). הסנגור סבור כי היה על הרשות "לתקן את הפגם ולדרוש החזר כספי מכל בעי העסקים הנוגעים בדבר" (ס' 15 לסיכומיו). 18. אין בידי לקבל טענה זו. אכן, חוק העזר הנ"ל מסמיך את העיריה לדרוש ממחזיק בנכס לבצע עבודות הנדרשות למניעת סכנה הנובעת ממצבו של הנכס (ס' 3 לחוק). היה והמחזיק אינו מבצע, "רשאית העיריה לבצע את העבודות ולגבות מבעל הבנין את הוצאות הביצוע" (ס' 3(ד) לחוק). ואולם, הוראת החוק הנ"ל אינה מחייבת את הרשות לפעול, אלא אך מוסרת בידה שיקול דעת, בהתאם לנסיבות הענין. יש לזכור כי מדובר במהלך מסובך יחסית, המחייב את העיריה להידרש לעבודה ולהוצאות -- הן לצורך התקנת מערכת כיבוי האש המתאימה, והן לצורך הגביה מבעלי העסקים. אין בטחון כי העיריה אמנם תצליח לגבות מבעלי העסקים השונים את הוצאות ההתקנה. האמנם ראוי להטיל על הקופה הציבורית מעמסה מעין זו? בהעדר חובה סטטוטורית, ונוכח הספק בדבר התאמת המהלך למקרה דנא, אין מקום לטענה של הגנה מן הצדק. שוב יוזכר כי הנאשמים בחרו שלא לתקוף את שיקול הדעת המנהלי בעתירה מתאימה. 19. הסנגור חזר וטען להעדר אשמה (למשל, ס' 10 לסיכומיו). אין בידי לקבל כי בעלי העסקים דנא הם "עבריינים בעל כורחם". נסיון החיים מלמד כי החיים מזמנים אתגרים והפתעות, גם בלתי רצויות. מעת שנקלעו למשבר בענין חב' הניהול, היתה בידי הנאשמים ההזדמנות להתארגן, בין בדרך של הקמת חב' ניהול חלופית ובין בדרך של העתקת מיקום העסקים. האחריות הפלילית מוטלת עליהם בשל המעשה הנמשך והאקטיבי מצידם, בהפעלת עסק ללא רשיון תקף או מתוך הפרתו. בענין זה כבר נפסק, כי על מנהל עסק לנקוט בכל אמצעי סביר לשמירתו של חוק רישוי עסקים, "גם אם פירוש הדבר יהיה לסגור את העסק בשל אי השלמת כל הפעולות והתנאים להוצאת רשיון ופתיחת העסק אחרי קבלת רשיון" (ר' דבריה של כב' הש' י' שיצר בעפ"א (ת"א) 80067/06 שביט נ' מ"י, , מיום 27.3.2008, בס' 11): "א. החוק אינו מסתפק במונח "אמצעים סבירים", אלא קובע "כל האמצעים הסבירים" דהיינו: אין די בעשייה חלקית, אלא בעל העסק צריך לנקוט בכל האמצעים הסבירים בנסיבות העניין. כמו כן, המועדים שנקבעו בחוק מלמדים על מידת האינטנסיביות שיש לטפל בעניין מנקודת מבטו של המחוקק אשר קובע בכך את אמות המידה וטווחי הזמן למבחן סבירות. שלום הציבור אינו סובל שיהוי או סחבת בשל התנהלות ששיקוליה עיסקיים וכלכליים בלבד. דליקה או אירוע בטחוני הם סיכון חמור שצפיותו גבוהה, הם אינם ממתינים להשלמת משא ומתן או פעילויות אחרות, שניתן היה לעשותן בזריזות רבה יותר אילו ניתן להן דגש מספיק מצד המערער. ב. החוק אינו נוקט בלשון "אמצעים סבירים להשגת רשיון עסק" אלא קובע "אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של חוק זה". מכאן, שתכלית הסעיף היא להבטיח שבעל העסק עשה כל שביכולתו להבטיח שמירה על כל הוראות החוק ודוק: אחד מסעיפיו העיקריים של החוק הינו סעיף 4 אשר אוסר על ניהול עסק ללא רשיון, או היתר זמני. לפיכך, המסקנה המתבקשת מסעיף 15(2) היא, כי על בעל העסק להפעיל את כל האמצעים הסבירים שביכולתו לשמירה על סעיף 4, גם אם פירוש הדבר יהיה לסגור את העסק, בשל אי השלמת כל הפעולות והתנאים להוצאת הרשיון ופתיחת העסק אחרי קבלת הרישיון (ההדגשות במקור)". 20. לא הוכח כי המדינה הפלתה בין בעלי עסקים והגישה כתבי אישום רק כנגד חלקם. לבית משפט זה הוגשו לא מעט כתבי אישום שענינם הפעלת עסקים בקניון "ראשון שוק" ללא רשיון כדין. בענין זה העידה מטעם העיריה גב' אסנת בן שלום, מנהלת מח' רישוי עסקים: "עשינו סקר ובדקנו גם לפי מספרי החנויות מי נמצא ומי לא ונגד כל מי שנמצא שם הוגשו כתבי אישום... בסקר שנעשה בעסקים סגורים לא נגענו מאחר והם לא פעילים... לכן אי אפשר לתבוע אותם. אנו לא מתעסקים עם עסקים ריקים אלא פעילים" (פ' ע' 5 ש' 14-27). אין לי סיבה להניח כי העיריה הבחינה לענין זה בין בעלי עסקים שונים. 21. אשר על כן, ומן הטעמים המפורטים, אני מרשיעה בזאת את הנאשמים שלהלן בעבירות כדלקמן: הנאשמים בעמ"ק 337/06 - עבירה לפי ס' 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, ולנאשם 2 - יחד עם ס' 15(2) לחוק הנ"ל; הנאשמים בעמ"ק 518/06 - עבירה לפי ס' 7(א) ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, ולנאשם 2 - יחד עם ס' 15(2) לחוק הנ"ל; הנאשמים בעמ"ק 526/06 - עבירה לפי ס' 7(א) ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968; הנאשם בעמ"ק 2440/08 - עבירה לפי ס' 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968. שריפהכבאות / מכבי אש