קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נימוק החלטות בערעור זכאות דיור ציבורי: 1. המשיב קבע נוהלים שונים לקביעת זכאות לדיור ציבורי ובכללם הועדות השונות שהוסמכו על ידו לבחון בקשות של מבקשי סיוע בדיור הציבורי. בקשות של מבקשי סיוע מופנות לועדות המחוזיות של משרד הבינוי והשיכון (משב"ש) ובמקרים בהם לא מתקיימים הקריטריונים הקבועים בנוהלים לצורך הזכאות מועבר הדיון בבקשות אלו ל"ועדות החריגים". ועדות אלה - לשם האילוסטרציה - מהוות את "הערכאה הראשונה" הדנה בבקשות מבקשי הסיוע בדיור (ראו בפירוט בהוראת הנוהל מס' 08/05 של משה"ש בנושא: "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" וכן הוראת נוהל מס' 08/04 של משה"ש בנושא "השתתפות בתשלום שכר דירה"). מבקש שבקשתו לסיוע בדיור נדחתה ע"י הועדה של "הערכאה הראשונה" רשאי, עפ"י הוראת נוהל מס' 08/13 לערער על אותה החלטה בפני "ועדת אכלוס עליונה" (להלן "ועדת אכלוס עליונה"). בס"ק 2.1 לנוהל האמור, הוגדרה תכלית הועדה העליונה, כדלהלן: "2.1 הועדה דנה ומחליטה בערעורים של מבקשי סיוע בדיור שבקשותיהם נדונו ונדחו בועדות האחרות של משרד הבינוי והשיכון, למעט הועדה הציבורית לאכלוס, או במקרים שאין בסמכות הועדה לדון בהם". ועליונה על עליונים הינה "הועדה הציבורית לערעורים בנושאי אכלוס" (להלן "הועדה הציבורית"). זו פועלת מכח הוראת נוהל מס' 08/17 של משב"ש - ותמצית סמכותה קבועה בס"ק 2.1 לנוהל כדלהלן: "2.1 הועדה (הציבורית - י.א.) דנה ומחליטה בערעורים של מבקשי סיוע בדיור שבקשותיהם נדונו ונדחו בועדות איכלוס עליונה…". 2. שתי העותרות שבפני הינן עמותות ציבוריות הפועלות "להגנה על זכויותיהן של נשים מוחלשות כלכלית חברתית" (העותרת 1 כהגדרתה היא) והקמת מאהל מחוסרי דיור בבאר-שבע וניהול מאבק ציבורי בענין מצוקת הדיור" (העותרת 2 כהגדרתה היא בעתירה). בעתירתן זו עותרות הן כנגד נוהלי הועדה העליונה והועדה הציבורית בשלושה נושאים - וזאת, כלשון הסעדים הנעתרים, כדלהלן: "1. מדוע לא יאפשר המשיב לאדם שבעניינו עומדת להתקבל החלטה האם לספק לו דיור ציבורי או סיוע בשכר דירה, להשמיע את טיעוניו בפני הועדה העליונה והעודה הציבורית, בטרם תקבל החלטה בעניינו. 2. מדוע לא יירשם פרוטוקול לדיוני הועדות, העליונה והציבורית, אשר ישקף את הנאמר בדיון, מי ישב בועדה ואלו מסמכים עמדו מפניהם. 3. מדוע לא ינמק המשיב את החלטותיו בערעורים, שעניינם דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה, המתקבלות בועדה העליונה ובועדה הציבורית, באופן פרטני המתייחס לנסיבות כל פניה ולשיקולים שעמדו בפניו בקבלת כל החלטה והחלטה". לאחר שהוגשה תגובת המדינה לעתירה (ואשר בא-כוחה הסכים לראותה כאילו היתה כתב תשובה), ובמהלך הדיון בעתירה (ביום 18.10.09), צמצמו ב"כ העותרות את הסעדים הנעתרים על ידן לסעד השלישי בלבד - וכנרשם מפיהן בפרוטוקול: "אנו מסכימים, לאור העובדה שמדובר בכ-18,000 פניות בשנה לועדות (העליונה והארצית - י.א.) כי אין מקום לבקשתנו המקורית לחייב שימוע בעל פה בכל המקרים, אולם אנו עומדים בעתירתנו על כך שחובת הנמקה מפורטת תחול על כל פניה ופניה לועדה זו (צ"ל - "לועדות אלו" - י.א.). ההנמקה שאנו עותרים לה לא חייבת להיות של עמודים רבים, אלא היא חייבת להכיל את הנסיבות הספציפיות של המקרה שהיו רלבנטיות לדעת הועדה, את אחיזתן בראיות ואת הנימוקים מכוחם החליטה הועדה כפי שהחליטה". הדיון בעתירה זו יתייחס איפוא להלן למסגרת הסעד הנעתר כפי שהועמד ע"י העותרות במהלך הדיון בעתירה כמפורט לעיל. 3. בתשובתה לעתירה טוענת המדינה כי "העותרות הציבוריות" שבפנינו אינן מתייחסות בעתירתן למקרה או החלטה קונקרטית המאפשרת את העמדתה לביקורת שיפוטית - אלא המדובר ב"עתירה כוללנית ומעורפלת" אשר יש למוחקה על הסף "לנוכח היותה אקדמית, בלתי קונקרטית ובלתי ניתנת לטיפול משפטי ראוי במתכונת בה הוגשה". אשר לסעד הנעתר הנותר בעתירה זו (חובת ההנמקה של הועדות והיקפה) מוסיפה המדינה בתשובתה, כי: "לגבי ההנמקה - ככלל, ועדות האכלוס (עליונה וארצית - י.א.) מנמקות את החלטותיהן כדבעי. ואולם, כאשר מדובר בבקשה לחריגה מהנוהל, די לעמדת המדינה בציון עובדה זו. יחד עם זאת ובמידה רבה לפנים משורת הדין, המדינה תנחה את ועדות האיכלוס, במסגרת המגבלות הקיימות, להרחיב את מודעות המבקשים לזכות הטיעון שבכתב הקיימת להם, וכן לפירוט הנמקותיהן של החלטות ועדות האיכלוס הקיימים, גם היום, עפ"י הנוהלים הקיימים". בסעיפים 55 ו-56 לתגובת המדינה - מוסיף בא-כוחה את הדברים הבאים: "… כאשר מדובר בבקשה לחריגה מהכללים, לעמדת המדינה, די בציון הכללים מהם חורגת הבקשה בציון הנסיבות שאינן מצדיקות חריגה מהכלל. לפנים משורת הדין, ולמרות שאין בכך צורך של ממש, מסכימה המדינה להוסיף לנוהל הבחנה, לפיה במקרים של דחיית בקשה, ההנמקה תציין מהו הכלל או התנאי בו אין המבקש עומד. מובן כי זו הצעה אשר ניסוחה והטמעתה בנוהל אינם מיידיים, אך המדינה תשקול הוספת הבחנה בנוהל ברוח זו". בדברים שפירטנו לעיל, תחמנו את היקף העתירה והסעד הנותר הנעתר בה (לענין חובת ההנמקה) ואת תמצית תגובתה של המדינה לדברים. 4. לאחר בחינת העתירה ותגובת המדינה על נספחיהן ושמיעת טענות הצדדים בעל פה במהלך הדיון שהתקיים בעתירה - מסקנתי הינה כי אין מקום ליתן את הסעד הנעתר - כפי שפורט בעתירה ומוקד והוגדר בעת הדיון ע"י ב"כ העותרות כמפורט לעיל. המדינה אינה חולקת כל עיקר על עקרון היסוד בדין המינהלי ולפיו הועדות דנן (העליונה והארצית) חייבות בחובת ההנמקה של החלטותיהן. אדרבא, בס"ק 2.5 לנוהל הועדה העליונה נקבע מפורשות, כי: "2.5 החלטות הועדה תהיינה מנומקות, והועדה בהחלטותיה לעתיד תונחה על ידן כתקדים". כמפורט לעיל - מוסיפה המדינה ומסכימה בתגובתה לעתירה להוסיף נוהל הבהרה ולפיו "במקרים של דחיית הבקשה, ההנמקה תציין מהו הכלל או התנאי בו אין המבקש עומד". ככל שהדברים אמורים בעצם קיומה של חובת הנמקה בנוהלי המשיב לגבי הועדות - די בדברים האמורים. במסמכי העתירה הפנו ב"כ העותרות לדוגמאות ספציפיות בהן הסתפקו הועדות, לטענתן, בהנמקות לאקוניות ובלתי מספקות. ברם, ענינה של "עתירה ציבורית" זו איננו במקרה ספציפי או בהחלטה ספציפית - אלא בהצהרה כללית כי הועדות שבמסגרת עתירה זו חייבות בהנמקת החלטותיהן. חובה שכזו, אין חולקין עליה, יסודה בכללי הדין המנהלי והיא נכללת, כמפורט לעיל, זה מכבר בנוהלי הועדות. יתרה מזו - המדינה מסכימה לתוספת הבהרה בנוהל הקיים כמצוטט מעלה. ככל שאמורים הדברים בביקורת השיפוטית האקדמית והא-פריורית לעניין עצם הצורך בהכללת חובת ההנמקה בנוהלי הועדה - באו הדברים על פתרונם. היה והביקורת השיפוטית מתבקשת - כדרכן, כטבען וכיעודן הראויים של עתירות מנהליות - לביקורת בדיעבד של החלטה מנהלית שניתנה עפ"י הטענה תוך אי מילוי חובת ההנמקה - יתכבד הנפגע הספציפי מאותה ההחלטה ויעתור על כך קונקרטית ונקודתית כנגד אותה ההחלטה נקובת השם, התואר והפרטים. העתירה דנן אינה מבקשת לתקוף או להעמיד בביקורת החלטה כלשהי שניתנה ע"י הרשות. העתירה מבקשת להורות על נוהל הקובע את עצם חובת ההנמקה. נוהל שכזה נכלל כאמור מלכתחילה בנוהלי הועדה, וטוב ויפה עשתה המדינה בתגובתה בנכונותה להוסיף תוספת ההבהרה האמורה לאותו הנוהל. 5. כמצויין לעיל - חזרו בהן העותרות משני הסעדים הנוספים להן עתרו מלכתחילה ועל כן אין מקום או צורך להוסיף ולדון בפסק דין זה באותם הסעדים ובתגובת המשיבה בהתייחס אליהם. 6. סוף דבר - העתירה נדחית וזאת בכפוף לדברים הבאים: נוכח הצהרתה האמורה לעיל של המדינה - יפעל נא המשיב תוך שלושה חודשים מהיום להוסיף לנוהל הועדה את תוספת ההבהרה לענין חובת ההנמקה - וזאת ברוח הדברים המפורטים בסעיף 56 לתגובת המדינה לעתירה. בנסיבות העניין והעותרות - אין צו להוצאות.דייר מוגן (הגנת הדייר)