קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיכויי הערעור נמוכים בבקשה להארכת מועד: לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ; עב' 4048/06), , אשר ניתן ביום 11.12.08 ולפי תצהיר המבקשת הומצא לידיה בסוף חודש דצמבר 2008. הבקשה להארכת מועד בצירוף כתב ערעור הוגשה ביום 19.3.09. רקע תחילתם של ההליכים בתיק זה בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים לבית הדין האזורי (עב' 4510/04, להלן- "התביעה הראשונה"). המשיב 1 (להלן- "המשיב") הצהיר כי המשיבה 2 (להלן- "החברה") הינה סולבנטית ולפיכך הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו המשיב ימחק מכתב התביעה והחברה תשלם למבקשת סך של 27,000 ₪ "לחיסול סופי ומוחלט של כל תביעות התובעת מהנתבעת וכל תביעות הנתבעת מהתובעת, מכל מין וסוג שהוא, עקב תקופת עבודתה וסיום עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, ומבלי להודות בכל חבות ובכל טענה...". הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין, אך החברה לא עמדה בהתחייבויותיה על פיו. המבקשת הגישה תביעה נוספת לבית הדין האזורי (להלן- "התביעה השנייה"), כנגד המשיב והחברה. לטענתה, בטרם חתמה על הסכם הפשרה לא הבינה את משמעות מחיקת המשיב מכתב התביעה, ולמעשה חשבה כי המשמעות היא שבעתיד לא תוכל לתבוע אותו בתביעות נוספות. בית הדין האזורי דחה את התביעה השנייה כנגד החברה מהטעם שלא הובאה כל עילה לביטול הסכם הפשרה ומשמדובר בתביעה זהה לתביעה הראשונה בה ניתן פסק דין. בית הדין האזורי דן בתביעה כנגד המשיב לגופה וקבע כי המבקשת לא הוכיחה קיומן של עילות להרמת המסך המצדיקות את חיוב המשיב בחוב החברה. לאור תוצאת פסק הדין ולאור העובדה שהמבקשת "ניהלה למעשה הליך כפול" חויבה המבקשת לשלם שכ"ט בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪. ביום 19.3.09 הגישה המבקשת לבית דין זה כתב ערעור, כנגד חיובה בתשלום שכ"ט והוצאות. לכתב הערעור צורפה בקשה זו להארכת מועד להגשת הערעור, עד ליום הגשתו בפועל. טענות הצדדים המבקשת טוענת בתצהירה שצורף לבקשה כי בסמוך לאחר קבלת פסק הדין בתחילת חודש ינואר 2009 פנתה אל הלשכה לסיוע משפטי ובעקבות כך זומנה לפגישה, "כחודש וחצי לאחר מכן". בעקבות פגישה זו, בה עלה בידיה לשכנע את הלשכה לסיוע משפטי כי יש סיכוי לערעורה, קיבלה ביום 2.3.09 הודעה כי מונה לה עו"ד אך הוא עצמו קיבל את המינוי רק ימים אחדים לפני הגשת הערעור. המבקשת מוסיפה כי הסיכוי לקבלת ערעורה גבוה וכי האיחור בהגשת הערעור נבע מהיותה לא מיוצגת, ודחיית בקשתה תגרום לה נזק רב. המשיבים לא השיבו לבקשה למרות שניתנה להם ההזדמנות לעשות כן (החלטתי מיום 26.3.09). הכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן - "התקנות"), שזו לשונה: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור". סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ, , מיום 23.5.05: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה2) 904, עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", שהינם: "... בחינת המקרים השונים מלמדת כי טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". 9. לאחר בחינת טענות המבקשת וכלל החומר שבתיק, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה. טענות המבקשת כפי שפורטו בתצהירה נטענו באופן כללי וללא פירוט מועדים מדוייקים בהם פנתה ללשכה לסיוע משפטי. המבקשת גם לא צירפה כל מסמך או אישור מהלשכה לסיוע משפטי היכולים לתמוך בטענותיה ובלוח הזמנים הנטען. לעניין זה נאמר (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689): "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד". טענת המבקשת כי לא הייתה מיוצגת אינה מהווה על פי הפסיקה "טעם מיוחד" להארכת המועד. כפי שנפסק בעא"ח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, , מיום 20.12.06: "העובדה שהאיחור נובע מאי ידיעת החוק על ידי מתדיין שאינו מיוצג, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת המועד, באשר אין ליתן לצד בלתי מיוצג עדיפות על הצד המיוצג [דב"ע נב/ 94-9, אביבה לביא - משרד נסיעות רג'ואן, ניתן 8.6.92; בשא 2749/01 שמואל לוי נ' ירמיהו לביא, ניתן 17.4.01]". 11. טעם נוסף לדחיית הבקשה הינו סיכויי הערעור, המהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת המועד (עא"ח 38/08 עזרא מכמאל - המוסד לביטוח לאומי, , מיום 22.1.09). ערעור המבקשת מופנה כולו כלפי חיובה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד. לעניין זה נאמר בע"ע 1184/00 עמוס בוקבוזה - אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח אשקלון בע"מ, , מיום 14.4.03: "הוצאות המשפט הינן החלטה שהיא בשיקול דעתה של בית הדין האזורי ועל פי ההלכה הפסוקה, בית הדין הארצי אינו מתערב בשאלת פסיקת הוצאות, אלא אם סכום שכר הטרחה שנפסק נמוך משמעותית ביחס לסכום התביעה ולסכום הנפסק, או שהוא עולה בהרבה על הנפסק בדרך כלל בבתי הדין לעבודה (דב"ע לד/ 12-3 פלדי - החברה הימית להובלת פרי בע"מ, פד"ע ה 151; דב"ע נא/9-6 חב' מייסון בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות-אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כג 432,430; דב"ע נד/ 229-3 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים, פד"ע לג 260)". במקרה זה, סכומי ההוצאות ושכר הטרחה בהם חוייבה המבקשת הינם בתחום הרף התחתון המקובל בנסיבות דומות, ולפיכך סיכויי הערעור נמוכים ואינם יכולים להוות טעם מיוחד להארכת המועד. 12. סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התקבלה תשובת המשיבים אין צו להוצאות.הארכת מועדערעור