בריחה משוטר - סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה

קראו את הכרעת הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה: הנאשם מואשם בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה (לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; להלן - החוק), הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק), תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 274(1) לחוק), נהיגה ללא רישיון נהיגה (לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961; להלן - הפקודה), נהיגה ללא רישיון רכב (לפי סעיף 2 לפקודה), ונהיגה ללא ביטוח (לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970). על פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.9.08, בסביבות השעה 21:30, נהג הנאשם ברכבו מסוג פיאט טמפרה על ציר 60 מכיוון ירושלים לכיוון בית חנינה. באותה עת לא היו בידי הנאשם רישיון נהיגה תקף, רישיון רכב תקף וביטוח. באותו היום הקימו שוטרים מחסום בבית חנינה, על אותו הציר. משהבחין במחסום, עצר הנאשם את רכבו כ-50 מטרים לפניו, ויצא מהרכב. השוטר איתי אופיר (להלן - אופיר), שעמד סמוך למקום, התקרב לנאשם. כשהבחין הנאשם בשוטר, שצעק "משטרה, תעצור", הוא נכנס במהירות חזרה לרכב והחל לנסוע לאחור בנסיעה פראית ומהירה, תוך שרכבו סוטה מצד לצד. כדי לא להיפגע נאלצו השוטר, וכן מספר גדול של אנשים שיצאו אותה עת מתפילה במסגד הסמוך והתהלכו על הכביש, לברוח לצידי הכביש. לאחר כ-150 מטרים של נסיעת רכבו של הנאשם באופן המתואר, הגיע רכב מסוג מאזדה שנסע בנתיב נסיעתו של הנאשם. על מנת למנוע התנגשות עם רכב המאזדה, הסיט הנאשם את ההגה ועלה עם רכבו על המדרכה. בשלב זה יצא הנאשם מהרכב ופתח בריצה מהירה, כשאופיר רודף אחריו וקורא לו "משטרה, תעצור, משטרה". אופיר השיג לבסוף את הנאשם והפילו לרצפה. הנאשם השתולל וחבט בשוטר עם אגרופיו בניסיון להשתחרר מאחיזתו בו. הנאשם המשיך להתנגד בכוח למעצרו גם לאחר ששוטרים נוספים הצטרפו לאופיר, עד אשר הצליחו לבסוף לאזוק את ידיו. בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם בשלוש מבין העבירות המיוחסות לו: נהיגה ללא רישיון נהיגה; נהיגה ללא רישיון רכב; ונהיגה ללא ביטוח. הנאשם כפר בשלוש העבירות הנוספות. לטענתו, הוא נעצר לפני המחסום בשל העדר הרישיונות. נסיעתו לאחור הייתה לאורך 2 מטרים בלבד, אז נתקל במדרכה, ירד מהרכב וניסה לברוח. הבריחה נבעה מפחד שלו מהאנשים שהיו בסביבה. הוא לא ידע שמצויים במקום שוטרים, שכן אלה לא לבשו מדים ולא החזיקו בכל סימן זיהוי אחר. הוא גם לא שמע את הקריאה "משטרה". לפיכך, הוסיף וטען הנאשם, הוא לא ידע כי אלו שמכים אותו הנם שוטרים, והפעיל נגדם כוח על מנת לברוח. מטעם התביעה העידו ארבעה שוטרים. מטעם ההגנה העיד הנאשם לבדו. עד התביעה הראשון הנו אופיר, המשרת ביחידת בילוש מרחב ציון. בעדותו סיפר, כי פיקד על צוות הבילוש במקום התרחשות האירוע. המחסום הוצב על הכביש המוביל מירושלים לבית חנינה. במסגרת החסימה הוצבו שתי ניידות משטרה גלויות באופן שיצר מסלול עקלתון ואילץ את הנהגים להאט בנסיעתם. בין הנתיב שעליו מוקם המחסום לבין הנתיב הנגדי, הפרידו עבודות בנייה של מסילת הרכבת הקלה. אופיר ושוטר נוסף ניצבו רגלית בנתיב הנגדי. הנאשם עצר את רכבו בחריקה כ-50 מטרים לפני המחסום. בהיות הכביש ישר, ניתן היה לראות בבירור את המחסום ממקום העצירה. הנאשם יצא מהרכב ונעמד. המרחק בינו לבין אופיר היה כ-10 מטרים. במקום נכחו אנשים רבים - גברים, נשים וילדים - שיצאו מהמסגד הסמוך מתפילת חג הרמדאן. מבין אלה היו שצעקו לנאשם בערבית "משטרה משטרה". אופיר רץ לכיוון הנאשם וצעק לו "משטרה תעצור, שורטה שורטה תעצור", אך הנאשם נכנס בחזרה לרכב והחל לנסוע אחורנית במהירות גבוהה. אופיר החל רודף אחריו והצליח לצמצם את המרחק ביניהם לכדי סנטימטרים ספורים, אך בשל נסיעת ה"זיג זג" של הנאשם, שסיכנה את חייו של אופיר וכמעט גרמה לפגיעת הרכב בברכו, נאלץ אופיר לברוח הצידה כדי שלא להיפגע. עוברי האורח, שהלכו על הכביש (בשל חסימת המדרכה עקב עבודות), נאלצו אף הם לברוח לצדדים כדי שלא להיפגע מרכב הנאשם. רכב מאזדה הגיע מאחורי רכבו של הנאשם, ועצר בחריקת בלמים כדי שלא להיפגע. רכבו של הנאשם נחסם על ידי רכב המאזדה וכמעט פגע בו. הנאשם עצר את רכבו בחריקה, מרחק קצר מדרום לתחנת הדלק שבימין הדרך, כשחלקו האחורי ניצב לשפה השמאלית של המדרכה. להערכתו של אופיר, נסיעת הנאשם לאחור הייתה לאורך של כ-150 מטרים ונמשכה לערך 13-14 שניות. הנאשם יצא בשנית מרכבו והחל במנוסה תוך שאופיר דולק אחריו, קורא לו שוב לעצור ומזדהה כשוטר. אופיר השיג את הנאשם, חבק מאחור את צווארו, והפילו על הרצפה. הנאשם נאבק באופיר במטרה לברוח מאחיזתו וחבט בו באגרופים. בתגובה חבט אופיר באגרופיו בנאשם באזור פלג גופו העליון, הצמיד אותו לרצפה, קיפל את ידיו לאחור ואזק אותו בידיו, כשלצידו שוטרי בילוש נוספים שבינתיים הצטרפו אליו. בשלב זה שאל אופיר את הנאשם לסיבת בריחתו, והנאשם השיב: "ברחתי כי אין לי רישיון נהיגה, אני מצטער". למקום הגיעו המון רב של אנשים, ונזרקה מכיוונם אבן לכיוון השוטרים. מספר עוברי אורח אמרו לאופיר: "כמעט והרג אותנו, מזל שעצרתם אותו". היות שהמקום נתפס כעוין, באופן שהקים חשש לשלומם של השוטרים מצד ההמון ולניסיון של ההמון לשחרר את הנאשם מהשוטרים, נמנעו השוטרים מלקיחת פרטיהם של אותם עוברי אורח. מאותה סיבה אופיר לא רשם את מספר הרישוי של רכב המאזדה. אופיר הכניס את הנאשם לרכב משטרתי, והשוטרים עזבו איתו את המקום במהירות יחד עם רכבו של הנאשם. שוטר נוסף בצוות הבילוש שמסר עדות הוא ליאור יפרח (להלן - יפרח). יפרח השתייך לאחד משני צוותים רכובים, שמטרתם לבצע מרדף ממונע אחרי חשודים, ככל שיידרש. לדבריו, הוא שהה יחד עם שוטר נוסף ברכב משטרתי שכור (וסמוי) בתוך סמטה המצויה מצפון לתחנת הדלק. רכבו של הנאשם עצר בימין הכביש הראשי, מיד לאחר הסמטה, במרחק של כ-50 מטרים לפני המחסום המשטרתי. הנאשם יצא מהרכב ונעמד. אנשים שהיו במקום קראו לנאשם בערבית "משטרה משטרה". הנאשם עמד והתבונן לכיוון המחסום. כעבור מספר דקות עלה לרכב והחל לנסוע לאחור. יפרח הבחין באורות הרוורס של רכב הנאשם נדלקים, אך לא הספיק לחסום את הנאשם בנסיעתו המהירה והפראית לאחור. מיד לאחר שרכב הנאשם חלף על פני פתח הסמטה בה נמצא יפרח, פתח רכבו של יפרח בנסיעה קדימה לעבר הנאשם, כשפניו כלפי הנאשם ונגד כיוון התנועה. אותה שעה הלכו על ציר התנועה המוני אנשים שיצאו מהתפילה במסגד. יפרח צפר על מנת להזהיר את הולכי הרגל ואת הבלשים שניהלו את המרדף הרגלי אחרי הנאשם, מפני רכבו (של יפרח). מסיבה זו, נסיעת רכבו של יפרח הייתה איטית, ונעשתה במרחק של 60-70 מטרים לערך מרכבו של הנאשם. תוך כדי נסיעתו ראה יפרח הולכי רגל שבמטרה להימלט מפגיעת רכבו של הנאשם נצמדו לגדר המפרידה בין צידו השמאלי של הכביש לבין עבודות הרכבת הקלה. לא זכורה ליפרח הופעה של מכונית נוספת מולו. הנאשם עצר את רכבו מדרום לתחנת הדלק, במרחק של 100 עד 130 מטרים לערך מהנקודה בה החל בנסיעה לאחור, כשאחד מגלגלי הרכב על המדרכה. לפי הערכתו של יפרח, נסיעתו של הנאשם לאחור ארכה כ-10 שניות. רכבו של יפרח עצר ליד הכניסה לתחנת הדלק, ויפרח רץ לעבר צוות הבילוש שהספיק בינתיים לעצור את הנאשם. תוך מספר שניות התקבצו במקום עשרות סקרנים, ולכן השוטרים ראו צורך להרחיק את הנאשם ואת רכבו מהזירה מהר ככל הניתן. שני עדי התביעה הנותרים הנם השוטרים שגבו את הודעותיו של הנאשם. השוטר סלים מרעי (להלן - מרעי) גבה כחוקר תורן את הודעת הנאשם בליל האירוע (3.9.08) בשעה 23:56. בהודעה זו (ת/4) אישר הנאשם כי נסע בלא רישיונות וביטוח, וכי לפיכך: "כשראיתי את השוטרים נלחצתי ונאלצתי לנסוע אחורנית בצורה מטורפת". לדברי מרעי, חקירה זו התנהלה בשפה הערבית אולם נרשמה בעברית, על אף שגם הוא וגם הנאשם דוברי השפה הערבית. זאת לנוכח התרשמותו כי הנאשם דובר עברית, וכן בשל חוסר אפשרות להקליד בערבית. על אף אזהרת הנאשם על ידו כי הוא חשוד בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לא תועדה החקירה באופן חזותי או קולי. הסברו של מרעי לכך הוא שלא עמדו לרשותו באותה עת האמצעים לתיעוד שכזה. השוטר יורם חתן (להלן - חתן) גבה את הודעתו השנייה של הנאשם למחרת האירוע (4.9.08). בהודעה זו (ת/2) טען הנאשם כי לא ראה את מחסום המשטרה; כי נסע במהירות לאחור ו"נכנס במדרכה" מתוך פחד מהאנשים שרצו לכיוונו; וכי לא היה מודע להימצאות שוטרים במקום עד לשלב בו נעצר. גם בהודעה זו אישר הנאשם כי ברח מאחר שלא היו לו רישיונות. גבייתה של ההודעה השנייה הופסקה בעיצומה בשל סירוב הנאשם להמשיך ולהשיב לשאלות החוקר. לפי האמור בהודעה, סירב הנאשם לחתום עליה. בעדותו בבית המשפט סיפר הנאשם כי נסע בליל האירוע משועפאט לביתו שבבית חנינה החדשה. בשלב מסוים, מעט לאחר הכניסה לתחנת הדלק, הבחין בפקק שנמשך עד לרמזור. על מנת לעקוף את הפקק הוא החל לנסוע אחורנית באיטיות ובטבעיות, כשכוונתו הייתה להגיע עד לדרך צדדית הנמצאת לפני התחנה מימין, ודרכה לעקוף את הפקק. אותה עת לא נמצאו בסביבה אנשים נוספים פרט לאלה שרצו לעברו והכו אותו. לאחר שהספיק לנסוע לאחור כ-10 מטרים, נתקל רכבו במדרגה נמוכה, שהנה למעשה המדרכה, ואחד מגלגלי הרכב עלה על המדרכה. סטיית הרכב לכיוון המדרכה נבעה מתנאי הכביש הלקויים ולא בשל הגעת מכונית מאחור. הנאשם יצא מרכב כדי לברר מה קרה. או אז ראה אנשים בלבוש רגיל רצים לקראתו. אחד מהם צעק לעברו, אך תוכן הצעקות לא היה ברור. לטענת הנאשם, הוא לא ידע כי מדובר בשוטרים אלא פחד כי מדובר באנשים המבקשים להכות אותו בשל סכסוך בו הוא מעורב. לאחר ריצה של מספר מטרים השיגו אותו אותם האנשים, קפצו עליו, היכו אותו בראשו, זרקו אותו על הרצפה והמשיכו להכות אותו בראשו, בגבו ובידיו. רק לאחר שהם קשרו את ידיו מאחור, הוא הבין כי מדובר בשוטרים. הנאשם הכחיש בעדותו כי הפעיל כוח נגד השוטרים וכי ניסה להתנגד למעצרו. כן הכחיש כי אמר את הדברים שנרשמו מפיו בהודעה הראשונה במשטרה (ת/4) בדבר נסיעתו "המטורפת" לאחור מפחד השוטרים. לדבריו, בעת גביית הודעה זו הוא היה מוכה בראשו ולא הבין את תוכן החקירה. הנאשם הוסיף והכחיש את האמור בהודעתו השנייה (ת/2) בדבר סיבת בריחתו, וכן את טענתו של אופיר, לפיה בעת המעצר הוא הביע בפניו התנצלות ואישר כי ברח בשל העדר רישיון נהיגה. בסיכומיה טענה המאשימה, כי אין להטיל ספק בעדותם של השוטרים, שהציגו גרסה תואמת, אמינה ומשכנעת. כמו כן, אין להאמין לנאשם כי לא היה מודע לכך שהרודפים אחריו היו שוטרים, שכן לפי עדויות השוטרים אנשים מתוך ההמון שנכח במקום קראו לעברו של הנאשם בערבית "משטרה, משטרה". בנוסף העיד אופיר כי הוא עצמו קרא כמה וכמה פעמים לעבר הנאשם, ממרחק מטרים ספורים ממנו, קריאות כגון "משטרה, תעצור" הן בערבית והן בעברית. הנאשם המשיך להיאבק עם אופיר גם לאחר שהלה תפס אותו, על מנת לברוח מאחיזתו. הנאשם אף אישר בעדותו בבית המשפט כי ביקש להתנצל בפני השוטרים. בכך מוצאת המאשימה חיזוק לביצוע עבירה של תקיפת שוטר על ידי הנאשם. הנאשם טען בסיכומיו כי גרסת אופיר ויפרח הוכחה כבלתי-אמינה, וכי ממילא לא הוכח, ודאי שלא מעל לספק סביר, כי הוא ביצע את שלוש העבירות בהן כפר. לטענת הנאשם, אין זה מציאותי שתוך כ-13 שניות הוא נסע לאחור כ-150 מטרים, כפי שהעיד אופיר, שכן פירוש הדבר הוא נסיעה לאחור במהירות של כ-40 קמ"ש, דבר שאינו אפשרי מבחינה טכנית. יתרה מכך, אין זה הגיוני שמהירות הריצה של אופיר הייתה כזו שאפשרה לו להדביק את רכב הנאשם תוך כ-13 שניות, אם אמנם הנאשם נסע לאחור כ-150 מטרים, שהרי מהירות כזאת עוברת את שיא העולם בריצה, מה עוד שיש לכלול בזמן זה כ-12 מטרים נוספים שהפרידו בין מקום עמידתו של אופיר לבין מקום עצירתו של הנאשם לפני תחילת הנסיעה לאחור. הנאשם מוצא פרכה גם בגרסתו של יפרח, בדבר נסיעתו האיטית אחר רכב הנאשם במטרה שלא לפגוע בעוברים ושבים. לטענת הנאשם, אם נכונה גרסת אופיר לפיה האירוע כולו נמשך 13 שניות, ואם נכונה גרסת יפרח לפיה ההולכים בכביש זזו הצידה כדי שלא להיפגע מרכב הנאשם, כי אז לא היה סיפק בידם לחזור תוך מספר שניות למרכז הכביש. בכל מקרה, הן אופיר והן יפרח נמצאו בעת הנסיעה לאחור לפני רכבו של הנאשם ולא מאחוריו. ממילא אין בנמצא עד ראייה למה שהתרחש באותה עת מאחורי הרכב, ולא הוכחה הטענה בדבר בריחת אופיר או ההולכים ושבים לצד הכביש על מנת שלא להיפגע מרכב הנאשם. הנאשם מבקש לקבוע כי מהירות נסיעתו לאחור הייתה טבעית ולא חרגה מהסביר, וכי לפיכך לא הוכחה העבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לא הוכחה, לדבריו, אף היא, שהרי טענתו של אופיר אינה שהוא צעק לנאשם "משטרה" לפני תחילת הנסיעה לאחור אלא שאנשים ברחוב הם שעשו זאת, ולא מן הנמנע שכוונתם הייתה למחסום המשטרה המצוי קדימה במרחק של כ-50 מטרים. בנוגע לעבירה של תקיפת שוטר, טענתו של הנאשם היא שאופיר לא נשא סימן זיהוי כלשהו המצביע על היותו שוטר, ולפיכך הניסיון של הנאשם להשתרר בכוח מהלפיתה והאחיזה של אופיר, שחנק אותו מאחור והפעיל נגדו כוח בלתי-סביר, אינו יכול להיחשב לתקיפת שוטר. הנאשם סבור כי יש לתת משקל גם למחדלי החקירה של המשטרה, שנמנעה מלגבות עדויות הן מאותם עוברים ושבים שלפי הטענה נהיגתו סיכנה את חייהם, והן מנהג רכב המאזדה שפרטיו כלל לא נרשמו על ידי השוטרים. הנאשם מבקש לדחות את הסברו של אופיר לכך, הנתלה בחשש של השוטרים מפני עוינות ההמון. ראשית, טוען הנאשם, הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של אופיר בדבר התשבחות שחלקו לו עוברי אורח על מעצר הנאשם שכמעט והרג אותם. אדם המתבטא כך כלפי השוטרים אינו עוין אותם. שנית, הסברו של יפרח לאי-נטילת פרטי עדי הראייה היה שונה, ולפיו פרטים אלו לא נראו חשובים באותו שלב, בו החשד כלפי הנאשם התמקד בנהיגה בכלי רכב גנוב. שלישית, בעדותו של החוקר חתן הושמע הסבר שלישי למחדל, והוא שעדי הראייה סירבו למסור לשוטרים בשטח את פרטיהם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי מהעדים ומהמסמכים שהוגשו, מסקנתי היא כי הוכחה מעבר לספק סביר אשמתו של הנאשם גם בשלוש העבירות בהן כפר. גרסתם של השוטרים אופיר ויפרח הנה אמינה, הגיונית ועקבית. כל אחד מהם ניצב עם תחילת האירוע בנקודה פיזית אחרת, ותיאר בהתאם לכך את ההתרחשות מנקודת ההסתכלות שלו. התיאורים מתיישבים זה עם זה ומשלימים זה את זה. לעומתם מסר הנאשם גרסה הפכפכה ובלתי-עקבית, שהשתנתה פעם אחר פעם, ושחוסר היתכנותה נראה בעליל. שלא כפי שטוען הנאשם, אופיר לא טען כי הספיק לרוץ 162 מטרים ב-13 שניות. אופיר העיד כי עמד במרחק של כ-10 מטרים מהנאשם שיצא מהרכב, וכי החל לרוץ לכיוונו של הנאשם עוד לפני שהלה נכנס לתוך הרכב ופתח בנסיעה לאחור (עמ' 9 שו' 6-7). אופיר גם לא טען כי מהירות הריצה שלו הייתה כמהירות הנסיעה של הנאשם (שארכה לדבריו "13-14 שניות. אולי קצת יותר": עמ' 14 שו' 17). דבריו של אופיר אודות ריצתו אחרי רכב הנאשם במרחק של כמטר ממנו (עמ' 9 שו' 10-11) אינם מתייחסים לכל הנסיעה (שהרי מיד אחר כך מציין אופיר כי ברח הצידה כדי לא להיפגע מהרכב: שם, שו' 12) אלא לאחד משלביה בלבד. מאחר שאופיר החל לרוץ לעבר הנאשם לפני תחילת נסיעת הנאשם לאחור, אין כל קושי להניח כי אופיר הצליח להגיע למרחק קצר מאד מרכב הנאשם עם תחילת נסיעתו לאחור, אך לאחר מכן הרכב התרחק מאופיר בשל מהירות נסיעתו הגבוהה ממהירות ריצתו של אופיר. ודוק: פרק הזמן של 13-14 שניות יוחס על ידי אופיר להפרש שבין תחילת נסיעת הנאשם לאחור ועד לעצירת הנאשם עקב ההיתקלות במדרכה (עמ' 14 שו' 15-17). אופיר לא טען כי ריצתו ארכה אף היא 13-14 שניות. טענתו של אופיר היא כי הצליח להדביק את הנאשם לאחר שזה יצא מהרכב "והחל לברוח לכיוון המסגד" (עמ' 9 שו' 16). היינו: תפיסת הנאשם נבעה מכך שמהירות הריצה של אופיר גבוהה ממהירות הריצה של הנאשם, ולא בגלל שמהירות הריצה של אופיר משתווה למהירות הנסיעה לאחור של רכב הנאשם. אשר לנתון אחרון זה: אם אמנם רכב אינו מסוגל לנסוע אחורנית במהירות של 40 קמ"ש, כפי שטוען הנאשם, אין זאת אלא משום שהערכת המרחק של אופיר לא הייתה מדויקת. אכן, יפרח אמד את אותו מרחק בפחות, וציין כי לדעתו מדובר ב-100 עד 130 מטרים (עמ' 27 שו' 18-19; עמ' 28 שו' 19; עמ' 32 שו' 20-21). בשים לב למהירות שבה התרחש האירוע ולמגבלות הדיוק באומדן מרחקים במצבים כאלה, אין בחוסר הדיוק במרחקים כדי לפגום באמינות העדות. גם אם המרחק היה כפי שאמד אותו יפרח, עדיין מדובר בנסיעה לאחור במהירות גבוהה ביותר, שהולמים אותה התיאורים שניתנו לה כמהירות "מטורפת" (כלשון הנאשם בהודעתו ת/4) או "פראית" (כתיאורו של יפרח בעמ' 28). העובדה שאופיר הבחין ברכב המאזדה שהגיע מאחור ואילו יפרח לא ראה רכב כזה, אינה פוגמת באמינות עדויות השוטרים. אופיר היה קרוב בהרבה לרכבו של הנאשם, ולכן יכול היה להבחין בדברים המתרחשים מאחורי רכב זה טוב יותר מאשר יפרח. אכן, יפרח הבהיר בעדותו כי דבריו, לפיהם לא הגיע רכב מולו, מתייחסים לכך שבמהלך נסיעתו "אף רכב לא חלף על פניי", להבדיל מהיתקלות רכב ברכבו של הנאשם (עמ' 32 שו' 14-15). לכן, עדותו של יפרח אינה סותרת את עדותו של אופיר בדבר רכב המאזדה שהגיע מאחור. בה בעת, עדותו של אופיר מקבלת חיזוק ממשי מהעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, בדבר סטיית רכבו של הנאשם לכיוון המדרכה ועליית אחד מגלגליו עליה. עובדה זו מוסברת היטב על ידי הגעת רכב מאחור באופן שחסם את המשך נסיעת רכב הנאשם לאחור. הסברו של הנאשם, התולה את ההיתקלות במדרכה בתנאים הלקויים של הכביש, אינו מתיישב עם גרסתו בדבר נסיעתו האיטית והטבעית לאחור, מה עוד שפרט להפרחת הטענה לחלל האוויר לא נמסר על ידי הנאשם כל פירוט לגבי טיב המפגע שכביכול גרם להיתקלות רכבו במדרכה. להבדיל מגרסאות השוטרים, גרסת הנאשם השתנתה וחזרה והשתנתה. לשוטר אופיר מסר הנאשם עם מעצרו כי ברח מאחר שלא היו לו רישיונות. בחקירתו בליל האירוע, עליה חתם, מסר הנאשם דברים דומים, לפיהם נסע אחורנית "בצורה מטורפת" מאחר שנלחץ מהשוטרים ביודעו שאין לו רישיונות וביטוח. הנאשם אף הביע באותה הזדמנות צער והתנצלות על שסיכן חיי אדם בנסיעתו והפריע לשוטר במילוי תפקידו. תשובותיו של הנאשם בחקירה זאת היו ענייניות, בלא שנטען על ידו באותה הזדמנות כי אינו מסוגל להשיב בשל המכות שספג. טענה שכזו אף לא באה מצד הנאשם בחקירה השנייה שנערכה לו למחרת היום, בה התבקש בין היתר (בשו' 33-36) לאשר דברים שאמר בחקירתו הראשונה. בחקירה השנייה שב הנאשם ואישר כי נסע אחורה במהירות (שו' 5); כי שמע מאנשים שמדובר ב"בילוש" (שו' 38); וכי אמר שברח כדי לא לקבל דו"ח (שו' 35-36). עם זאת, שינה הנאשם באותה הזדמנות את גרסתו בכל הנוגע למודעותו להימצאות שוטרים במקום, וטען כי לא היה מודע לכך אלא ברח בשל פחד מאנשים שרצו לעברו. אמנם הנאשם אינו חתום על הודעה זו, אולם מהימנה עלי עדותו של חתן לפיה הדברים שנרשמו בהודעה נאמרו על ידי הנאשם. חיזוק לכך מצוי במספר אמירות המופיעות בהודעה, שלא נכללו בדו"חות הפעולה של השוטרים שהיו מונחות בפני חתן, ולפיכך המקור היחיד שלהן יכול היה להיות הנאשם עצמו, כגון: הימצאות אנשים רבים באזור המחסום וקריאתם לנאשם "בילוש". בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם גרסה חדשה - שלישית - לפיה מטרת נסיעתו לאחור הייתה עקיפת הפקק באמצעות פנייה לדרך צדדית. לא זו בלבד שאותה דרך צדדית והרצון לעקוף באמצעותה את הפקק לא הוזכרו כלל על ידי הנאשם בשתי הודעותיו במשטרה, ולפיכך מדובר בגרסה כבושה, אלא שהטענה לפיה הנאשם לא היה מודע למחסום סותרת את תשובתו לאישום לפיה "הוא נעצר לפני המחסום כי ידע שאין לו רישיון נהיגה ואין לרכב רישיון" (עמ' 2 שו' 10-11). זאת ועוד, הגרסה החדשה של הנאשם מופרכת על פניה: אם פנייה ימינה לפני הפקק מאפשרת לעקוף אותו, כי אז יכול היה הנאשם לפנות ימינה בפנייה הבאה הקרובה שהייתה, לפי גרסתו, אחרי מקום עצירתו, בה נמצא הרכב המשטרתי הסמוי של יפרח, ולא הייתה כל הצדקה לנסיעה לאחור המיועדת לחזרה לפנייה הקודמת ימינה. הנאשם התבקש (בעמ' 53) ליישב תמיהה זו, אך לא מסר לה כל מענה ענייני. בנוסף, הנאשם אינו משכנע כאשר טוען כי ביקש לעקוף פקק, ובאותה נשימה מציין כי בשל עיקול של הכביש לא יכול היה לראות ממקום עצירתו את הרמזור ואת המחסום המשטרתי. בהעדר שדה ראייה, לא היה באפשרותו של הנאשם לדעת כי מדובר בפקק להבדיל מחסימה משטרתית. טענה חדשה נוספת בעדותו של הנאשם נוגעת לפחד שלו כי האנשים הרודפים אחריו מבקשים להכות אותו בשל סכסוך בו הוא מעורב. גם לכך אין זכר בהודעותיו של הנאשם במשטרה, מה עוד שאפילו בעדות בבית המשפט ניתן בתחילה על ידי הנאשם טעם אחר לחשש שלו מפני האנשים שרדפו אחריו, לפיו אותם אנשים יכו אותו "מכיוון שעליתי על המדרגה" (עמ' 47 שו' 1). כל הקשיים האלה אינם קיימים בגרסת השוטרים. לפי גרסה זו, מדובר בכביש ישר בו שדה הראייה אפשר לנאשם לראות את המחסום: דווקא בגלל שראה את המחסום, ובו שתי ניידות שעליהן אורות מהבהבים כחולים, החליט הנאשם לבצע את הנסיעה לאחור, לאחר שעמד ליד הרכב והתבונן לכיוון המחסום, והכל על מנת לחמוק מהשוטרים שהוצבו במחסום. נסיעתו הפרועה של הנאשם לאחור, במהירות מופרזת וב"זיג זג", סיכנה את חייהם של המשתמשים בדרך. היא כמעט וגרמה לפגיעת הרכב בברכו של אופיר, ואילצה אותו לברוח הצידה על מנת שלא להיפגע. אמנם אופיר העיד כי במהלך כל המרדף הוא היה מול חזית הרכב. אולם אופיר הוסיף כי בשלב מסוים הוא היה "ממש צמוד לרכב" (עמ' 14 שו' 8). בשלב זה, הנסיעה הפרועה ב"זיג זג" הכילה פוטנציאל קרוב לוודאי של פגיעה בגופו של אופיר ובבטיחותו. בדומה לכך, הולכי הרגל הרבים שהיו במקום וחזרו מהתפילה במסגד: גם הם נמצאו בסכנת חיים כתוצאה מנסיעתו האמורה של הנאשם, ונאלצו להידחק לצד הדרך על מנת להימנע מפגיעה. שלא כפי שטוען הנאשם, העובדה שהמיקום של אופיר ויפרח היה לפני רכבו אינה סותרת את גרסתם של שוטרים אלו בדבר התנהגות הולכי הרגל, שכן כאשר הולך רגל נמלט לצד הדרך מפני רכב מסוכן, ניתן להבחין בכך גם לאחר שהרכב ממנו הוא נמלט חלף על פניו. לבסוף, הסכנה הבטיחותית הקרובה לוודאי שנשקפה לנוסעי רכב המאזדה שהגיע מאחורי רכבו של הנאשם: אלמלא עצירת רכב זה בחריקת בלמים ואלמלא היתקלות רכב הנאשם במדרכה, צפויה הייתה להיגרם התנגשות בין שני הרכבים. לא למותר לציין כי לפי דברי הנאשם, מדובר בנתיב יחיד וצר, היינו שיכולת התמרון ומניעת התנגשות במצב כזה מצד נהג הרכב המגיע מאחור, הנה נמוכה (עמ' 47 שו' 9). לאור כל אלה מתקיים בנאשם גם היסוד הנפשי של צפיית התממשות הפגיעה במשתמשים בנתיב התחבורה כאפשרות קרובה לוודאי, השקולה לדרישת הכוונה המופיעה בסעיף 332 לחוק העונשין (ע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 29.6.05, בפסקה 11). אינני מקבל את טענת הנאשם בדבר הנפקות הנודעת להימנעות המשטרה מנטילת פרטי הולכי הרגל ונהג רכב המאזדה שבטיחותם הועמדה בסכנה. אופיר ויפרח ראו את ההתרחשות במו עיניהם, ולא נזקקו למידע נוסף או משלים מעדים חיצוניים. ההסבר שניתן על ידם, בדבר רצונם לעזוב את המקום במהירות המרבית לנוכח החשש מפני ההמון שהתאסף במקום, נראה הגיוני וסביר. העובדה שמספר אנשים מתוך ההמון שיבחו את השוטרים על מעצרו של הנאשם, אינה אומרת שאנשים אחרים מתוך ההמון לא ינסו לפגוע בשוטרים או לחלץ את החשוד מידיהם, במיוחד לאחר שבינתיים הספיקה להיזרק לעבר השוטרים אבן מכיוון ההתקהלות. בניגוד לנטען, יפרח התייחס גם הוא בעדותו לחשש מפני האנשים המתקהלים (עמ' 32 שו' 9-11), ולכן יש לדחות את הטענה בדבר סתירה בין ההסבר שניתן על ידו להסבר של אופיר. כן יש לדחות את הטענה בדבר סתירה בין גרסת אופיר ויפרח לגרסת החוקר חתן, שהרי חתן ציין כי אינו יודע האם עדי הראייה מקרב עוברי האורח סירבו למסור את פרטיהם או האם נתבקשו על ידי שוטרי הבילוש למסור אותם (עמ' 21 שו' 12-20). העבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו התבצעה על ידי הנאשם בנסיעתו אחורנית ובמנוסתו הרגלית מפני השוטרים, שמטרתם המכוונת הייתה סיכול המשימה אותה ביקשו השוטרים לבצע בהצבת המחסום הגלוי ובפיקוח שוטרי הבילוש על אכיפת הביקורת על כלי הרכב במסגרת המחסום. כאמור, הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם היה מודע לקיומו של המחסום החל מהשלב בו עצר את רכבו במרחק של כ-50 מטרים לפניו, ולא כל שכן לאחר מכן עת החל בנסיעה לאחור על מנת לחמוק מבדיקת השוטרים במחסום שהייתה מגלה את נסיעתו ברכב ללא רישיונות וביטוח. כבר בכך מצויה הפרעה מכוונת לשוטרים בשעת מילוי תפקידם. יתרה מכך, הנאשם נכנס לרכב וניסה להימלט מהשוטרים למרות ששמע מעוברי אורח במקום, בשפה הערבית, כי מדובר במשטרה, ולמרות - ובכך העיקר - שאופיר רץ וצעק לעברו בערבית ובעברית: "משטרה תעצור". טענת הנאשם לפיה אופיר לא העיד על ביצוע קריאה כזאת לעברו לפני כניסתו לרכב ותחילת נסיעתו לאחור, אינה נכונה. אופיר ציין בעדותו כי בנוסף לקריאות עוברי האורח "משטרה" (בערבית), הוא עצמו החל לרוץ לכיוונו של הנאשם, ממרחק של 10 מטרים, בעוד הנאשם עומד מחוץ לרכב. תוך כדי צמצום המרחק, הבחין הנאשם באופיר, ואופיר צעק לעברו "משטרה תעצור, שורטה שורטה תעצור". לאחר מכן מתוארת בעדותו של אופיר כניסת הנאשם לרכבו ונסיעתו לאחור (עמ' 9 שו' 2-7). כאמור, גרסה זו של אופיר אמינה בעיני, כמו יתר חלקי גרסתו. המודעות לקיומו של מחסום משטרתי גלוי, הנושא את סימני הזיהוי הנדרשים, ולאחריה שמיעת הקריאה של אופיר, הספיקו לביסוס ידיעה אצל הנאשם בדבר חובתו להעמיד עצמו לבדיקת השוטרים, אף כי אופיר ויתר שוטרי הבילוש לא נשאו סימן זיהוי חיצוני. ניסיונו של הנאשם לחמוק ולהימלט מבדיקה כזאת חרף אותה ידיעה מהווה הפרעה לשוטרים בשעת מילוי תפקידם. מודעות הנאשם לכך שאופיר הנו שוטר משליכה גם על ביצוע העבירה של תקיפת שוטר, הדורשת מודעות לכך שהנתקף הנו שוטר המצוי במהלך מילוי תפקידו. הנסיבה המחמירה, המכניסה את העבירה לגדרו של סעיף-קטן 274(1) לחוק העונשין, הנה הכוונה להכשיל את השוטר בתפקידו או להפריע לו למלא את התפקיד. כוונה זו הוכחה, כאמור, במסגרת הדיון באשמת הנאשם בעבירה של הכשלת השוטרים. אופיר העיד - ועדותו נמצאה אמינה בעיני גם בנקודה זו - כי לאחר שהצליח להשיג את הנאשם, חבק מאחור את צווארו והפילו על הרצפה. הנאשם, שהיה מודע לכך שאופיר הנו שוטר המצוי במהלך מילוי תפקידו, נאבק באופיר במטרה לברוח מאחיזתו וחבט בו באגרופים. בכך ביצע הנאשם עבירת תקיפה כלפי השוטר, בלא עילה חוקית לנסות ולהשתחרר מאחיזתו, שהרי תפיסת הנאשם על ידי אופיר הייתה מוצדקת על רקע מנוסת הנאשם והעבירות אותן הספיק לבצע עד לאותו שלב, ובכלל זה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. נזכיר בהקשר זה את הוראת סעיף 34י לחוק העונשין, הפוטרת אדם מאחריות פלילית אך ורק "למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין", והמוסיפה סייג לפיו "אין אדם פועל תוך הגנה עצמית מקום שהביא בהתנהגותו הפסולה לתקיפה תוך שהוא צופה מראש את אפשרות התפתחות הדברים". יודגש כי הפעלת הכוח מצד אופיר כלפי הנאשם עד לשלב של הפעלת הכוח הנגדית מצד הנאשם כלפי אופיר, הסתכמה בחביקת צווארו של הנאשם מאחור והפלתו על הרצפה. מאחר שהנאשם נמלט בריצה ולא שעה להוראתו של אופיר לעצור, אין בידי לומר כי הפעלת הכוח מצד אופיר, שקדמה לתקיפה שביצע כלפיו הנאשם, עלתה על המידה הנדרשת ולא הייתה סבירה. על יסוד כל האמור אני מרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הרשעת הנאשם בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה ללא ביטוח, הנה על פי הודאתו. משטרהתחבורהשוטר