קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות אכיפת דיני תכנון ובניה: 1. העותרת, מלונות שלום בע"מ, ביקשה בעתירתה המקורית כי בית המשפט יורה לוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, לוועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים ולעירית ירושלים, להפסיק מיד את כל פעולות הבניה המבוצעות במקרקעין המצויים על חלקות 12, 28 ו- 30 בגוש 30340 וחלקות 260 ו- 266 בגוש 30166 ולהורות על החזרת המצב לקדמותו. 2. משהתברר כי העותרת לא צרפה כמשיבה לעתירה את עמותת שלו"ה - שחרור למשפחה ולילד המיוחד (להלן - עמותת שלו"ה), שקיבלה היתר חפירה במקרקעין וביצעה עבודות חפירה במקום, ניתנה החלטה המורה על צירופה של עמותת שלו"ה כמשיבה לעתירה. עיקרי טענות העותרת 3. העותרת הינה חברה המפעילה מזה עשרות שנים מלון גדול ברחוב שחראי בשכונת בית וגן בירושלים. העתירה עניינה בחטיבת קרקע סמוכה המצויה מעבר לכביש במדרון הר היורד מרחוב שחראי ומזרחה. עמותת שלו"ה קיבלה היתר חפירה בחלקה 264 בגוש 30166 המצוי במקום וזאת לצורך הקמת בניין שעתיד לשמש אותה למטרותיה. ייעודם של ייתרת המקרקעין הינו שטח ציבורי פתוח והעותרת מקדמת במימונה תכנית לסלילת כביש במקום. לטענת העותרת, מאפשרים המשיבים, תוך עצימת עיניים, קיום עבודות בנייה ללא היתר בשטח שחלקו הגדול ציבורי ומתוכנן להיסלל בו כביש. העבודות מתבצעות בשטח המשתרע על חלקות רבות מחוץ לחלקה 264 שלגביה ניתן היתר החפירה. במסגרת עבודות החפירה מוצאים מהמקום, לרבות בתוואי הכביש המתוכנן, אלפי קוב עפר, דבר העלול למנוע את סלילת הכביש. העותרת פנתה לגורמים המוסמכים בעיריית ירושלים על מנת שיפעלו לעצירת העבודות ולהשבת המצב לקדמותו, אך הרשויות לא עשו כן. ביום 12.6.08 השיב לעותרת הממונה על המחלקה לפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים כי לעבודות החפירה המבוצעות במקום ניתן היתר בנייה וכי במסגרת העבודות ועל פי תאום וסיכום עם מהנדס העיר ומחלקת הדרכים, מבוצע מילוי בתוואי הכביש המתוכנן למרגלות אתר החפירה. ואולם, העותרת טוענת כי העבודות לא מבוצעות על חלקה 264 לגביה ניתן היתר החפירה, אלא על חלקות אחרות. העותרת מציינת בעתירתה כי מודד מוסמך מטעמה בדק ומצא כי העבודות המבוצעות במקום אכן חורגות מתחום השטח שלגביו ניתן היתר החפירה. כן צרפה העותרת מפת מדידה שנערכה על ידי מודד מטעמה וטענה כי ניתן ללמוד ממנה היכן מבוצעות עבודות החפירה הנטענות. עיקרי תשובת המשיבות 4. המשיבות דוחות את טענות העותרת. בתשובתם לעתירה ציינו הועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים (להלן - משיבה 1) ועיריית ירושלים (להלן - משיבה 2) כי ביום 5.3.08 ניתן לעמותת שלו"ה היתר חפירה בתנאים. העותרת הגישה ערר לביטולו של היתר החפירה בטענה כי ניתן שלא כדין, אך הערר נדחה על ידי ועדת הערר וההיתר אושר. על המקרקעין הנדונים נעשות עבודות נוספות בשל קו מתח גבוה הניצב במקום וקו ביוב/ניקוז שזרם ממבנה העותרת למקרקעין הנדונים. כדי לבצע את עבודות החפירה בהתאם להיתר שניתן לעמותת שלו"ה, נדרש היה להעתיק את הקווים האמורים מהמקום. הדבר בוצע על ידי חברת החשמל וחברת הגיחון על פי אישורים שניתנו על ידי המחלקה לתיאום עבודות תשתית בעירייה. אשר לטענת העותרת לפיה עלולות עבודות החפירה למנוע את סלילת הכביש שיזמה, מציינות משיבות 1 ו- 2 כי ביום 19.3.07 החליטה הועדה המקומית לתכנון ובנייה להמליץ על הפקדת התוכנית שיזמה העותרת לעניין זה בכפוף לתנאים רבים. ואולם, משחלף זמן והתכנית לא קודמה, ולאחר התייעצויות פנימיות בנוגע לנחיצות הכביש מבחינה תחבורתית, הורה מהנדס העיר להפסיק את הטיפול בתכנית ולא לקדמה. עם זאת, בעקבות פנייה מאת העותרת החליט מהנדס העיר ביום 18.5.08 לאפשר לעותרת להמשיך בקידום התכנית עד לעריכת בחינה מחודשת באשר לנחיצות הכביש. משיבות 1 ו- 2 מדגישות כי כל העבודות המבוצעות במקום, הינן בהיתר כדין. כן דוחות משיבות 1 ו- 2 את טענות העותרת לפיהן ביצוע העבודות ימנע את סלילת הכביש המוצע על ידה. בנוסף לכך מציינות המשיבות כי תכנית סלילת הכביש כלל לא הופקדה ובשלב זה אין לה כל מעמד סטטוטורי וגורמי התכנון אף מטילים ספק באשר לנחיצותה. לבסוף מציינות משיבות 1 ו- 2 כי "לא ניתן להשתחרר מהרושם שכל תכליתה של העתירה הנדונה אינה אלא בהערמת קשיים בהקמתו והפעלתו של מרכז שישמש ילדים מוגבלים בסביבתה של העותרת, כל זאת ללא כל עילה של ממש...". 5. הועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים (להלן - משיבה 3) ציינה כי נושא הפיקוח באיזורים מבונים מצוי בטיפול עיריית ירושלים ובמקרה הנדון לא מתקיימות לדעתה נסיבות מיוחדות המצדיקות את נטילת סמכויותיה. משיבה 3 הוסיפה כי מבדיקה שנערכה במקום עלה כי עבודות החפירה מבוצעות בהתאם להיתר. 6. עמותת שלו"ה פירטה בתשובתה את מטרותיה העיקריות ובכללן קיום מסגרת תומכת לילד המוגבל ולמשפחתו לשם מיצוי הפוטנציאל האישי שלו. לטענת העמותה, גדר המחלוקת בעתירה איננו נושא הפעלת הסמכות המוקנית למשיבות 1-3 על פי חוק התכנון והבנייה, כפי שטוענת העותרת, אלא האם מבוצעות במקום עבירות על חוק התכנון והבנייה. ואולם, נושא זה, המוסדר בפרק י' לחוק התכנון והבנייה, הוצא במפורש מסמכותם של בתי המשפט לעניינים מינהליים והוא מצוי בסמכותם של "בית משפט השלום או בית משפט עירוני". לכן, לטענת עמותת שלו"ה, אין לבית משפט זה סמכות לדון בנושא העתירה. העמותה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, וזאת מכיוון שכל העבודות מבוצעות על ידה על פי היתר כדין. עמותת שלו"ה מדגישה כי על פי אחד מתנאי ההיתר יש להפנות חלק מעודפי העפר מביצוע החפירות "להטמנה ו/או לתשתית כביש חדש באיזור על פי אישור מנהל מחלקת דרכים". האישור אכן ניתן לעמותה. למרות תנאי מפורש זה, שהיה בידיעת העותרת, בחרה העותרת, לטענת עמותת שלו"ה, להסתירו מעיני בית המשפט ולטעון כי העבודות מבוצעות ללא היתר כדין. התנהלות זו של העותרת, מצדיקה את דחיית העתירה גם בגין חוסר תום לב. דיון והכרעה 7. אין בידי לקבל את טענת עמותת שלו"ה לפיה נעדר בית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעתירה מכיוון שעניינה מצוי בפרק י' לחוק התכנון והבנייה שהוצא במפורש, בסעיף 10 (א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, מסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירות שעניינן אי-אכיפת חוק התכנון והבניה על ידי מוסדות התכנון. יש להבדיל בין שיקול הדעת באכיפה, שהוא בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים וחלים עליו הכללים בדבר הפעלת שיקול דעת ראוי על ידי הרשות המינהלית, ובין האכיפה עצמה הנדונה בפרק י' לחוק התכנון והבנייה ומצויה בסמכות בית משפט השלום או בית המשפט לעניינים מקומיים (בג"ץ 8071/01 יעקובוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה). לכן, אין לדחות את העתירה בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה. עם זאת, דין העתירה להידחות לגופה. 8. העותרת טוענת, כאמור, כי עבודות החפירה המבוצעות במקום חורגות באופן ניכר מהמקרקעין לגביהן ניתן היתר החפירה ובפועל מתבצעת חפירה בשטח המשתרע על חלקות רבות אשר אינן כלולות בהיתר החפירה. ואולם, הטענה נטענה על ידי העותרת באופן סתמי וללא כל ביסוס עובדתי ראוי. למרות שהעותרת מציינת כי הנושא נבדק על ידי מודד מוסמך אשר אישר את טענתה, נמנעה העותרת מטעמים השמורים עמה מלצרף לעתירתה את חוות דעתו זו של המודד. במקום זאת, הסתפקה העותרת בכך שצרפה לעתירתה באופן סתמי מפת מדידה שעליה נרשם "מפת חריגות חפירה", אך אין ללמוד ממנה דבר לעניין חריגות חפירה. לעומת טיעוניה של העותרת, שלא נתמכו בתשתית עובדתית ראויה כלשהי, משיבות רשויות התכנון כי כל העבודות במקרקעין הנדונים מבוצעות על פי היתרים כדין. משיבות 1 ו- 2 פרטו בתשובתם לעתירה כי במקום מבוצעות עבודות הן על ידי העמותה שקיבלה היתר כדין ומבצעת את החפירות בהתאם להיתר והן על ידי חברת החשמל וחברת הגיחון שאף הן פועלות על פי היתרים כדין. משיבה 3 הוסיפה וציינה בתשובתה כי יחידת הפיקוח המחוזית ערכה ביקור במקום ולא נמצא בסיס לטענות העותרת בעתירה. בנסיבות אלה, אין כל עילה להתערב בהפעלת שיקול דעתן של משיבות 1-3 ודין העתירה, מטעם זה, להידחות. למעלה מן הצורך אציין, כי מן הראוי היה שהעותרת, שטענה כי במקרקעין מבוצעות עבודות ללא היתר, לא תימנע מלצרף לעתירה גם את תנאי המחלקה לאיכות הסביבה שצורפו להיתר ואשר בין השאר, מתירים לעמותה להפנות חלק מעודפי העפר "לתשתית כביש חדש באיזור עפ"י אישור מנהל מח' הדרכים". כמו כן, היה על העותרת לפרט בעתירתה את מלוא התשתית העובדתית הנוגעת לעניין, ובכלל זה את העובדה כי הגישה ערר נגד החלטת הועדה המקומית ליתן היתר בנייה לעמותת שלו"ה וכי ערר זה נדחה. זאת ועוד, מן הראוי היה שהעותרת תצרף מלכתחילה כמשיבה לעתירה את עמותת שלו"ה, שאין כל ספק כי הינה בגדר "מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה" כאמור בתקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000. 9. לפני סיום פסק הדין נותר להתייחס לנושא נוסף. לאחר הגשת כתבי התשובה על ידי המשיבות, נתבקש בית המשפט על ידי העותרת להורות לעמותת שלו"ה להמציא את ההסכם שנחתם בינה לבין הקבלן המבצע את העבודות במקום וכן את תכנית העבודה לעבודות העפר ופרוטוקול סיכום ישיבה מיום 26.3.08 והחלטת מהנדס העיר. עמותת שלו"ה ביקשה לדחות את בקשת העותרת בציינה כי המסמכים אינם נדרשים לצורך הכרעה בעתירה וכן מהטעמים שפורטו בכתב תשובתה. העמותה ציינה כי הסעד שהתבקש הוא כי בית המשפט יורה למשיבות 1-3 לאכוף את חוקי התכנון והבנייה בתחומן ואין קשר בין המצאת המסמכים לבין ההכרעה במתן סעד זה בגוף העתירה. ביום 9.11.08 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת העותרת ומורה לעמותת שלו"ה להעביר לידי העותרת את המסמכים שנתבקשו, למעט פרוטוקול סיכום הדיון עם מהנדס העיר, שלדברי העמותה, לא היה מצוי בידה. בעת הדיון בעתירה טענה העותרת כי עמותת שלו"ה המציאה לה את החוזה לביצוע עבודות החפירה בלי נספחיו ובלי תכניות העבודה. כנגד זה טען בא כוח העמותה כי החומר כולו הועבר לעותרת למעט נספח התמורה שצורף לחוזה. "אנו העברנו להם את החוזה של העבודה והועברו אליהם שלוש התכניות המצורפות לנספח ב'. תכניות העבודה שמופיעות בנספח ב' לחוזה. לא הוגש רק נספח התמורה שצורף לחוזה". לאחר שהסתיים הדיון והתיק נדחה לעיון ולמתן פסק דין, הגישה העותרת בקשה חדשה בה נטען כי העמותה המציאה לה רק חלק מהנספחים לחוזה וללא תכנית העבודה לעבודות העפר שהוצאה. לפיכך נתבקש בית המשפט להורות לעמותת שלו"ה להמציא גם תכנית עבודות עפר שמופנית לקבלן הביצוע ממנה עולה מסגרת העבודה עליה סוכם ולא ליתן פסק דין עד להמצאת חומר זה. לאור כל האמור לעיל, ובכלל זה הצהרת בא כוח עמותת שלו"ה לפיה המסמכים האמורים הועברו לעותרת במלואם, עמדת רשויות התכנון לפיה העבודות במקום מבוצעות על פי היתרים כדין, והיעדר כל ראיה של ממש מטעם העותרת שיש כדי לסתור טענה זו, לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה נוספת זו של העותרת, ואני דוחה אותה. 10. סיכומו של דבר, העתירה נדחית. 11. העותרת תישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסכום של 15,000 ₪. בניהתכנון ובניה